הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק כו | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציב יום: 

יוסי בן דסטה שרה - בזכות הנציב יום, יזכה לחזור בתשובה שלמה ואמיתית, ולזכות את הרבים בתורה מצוות ומעשים טובים, ולכפרת העוונות – אמן.

בעל הנציב יום מבקש: לפרסם את החומרה של העוון של נדרים שלצערו היו להם 2 'לידות שקטות' לכן מבקש: לזכות את הרבים, ולתת סכום כסף כללי לצדקה לארגון שופר לבטל את הנדרים בסיעתא דשמיא אמן.

לעילוי נשמת: ציון בן יהודית - תהיה מנוחתו בגן עדן ותהיה נשמתו צרורה בצרור החיים אמן כן יהי רצון.

שלום בן בת שבע - ישתחרר מיד מבית האסורים וישוב בתשובה שלמה מהרה אכ"י.

הכרת הטוב וכפיות טובה חלק כו'. 

'דיני קדימה בהכרת הטוב'; (בבא מציעא לג') "תנן: "אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת" אדם איבד ואביו איבד אבידה הבן מתעסק באבידתו קודם לאבידת אביו. "אבידתו ואבידת רבו שלו קודמת" לפני רבו: "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן" (דברים טו ד) "אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת; שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא" אז לכן צריך להתעסק קודם באבידת רבו לפני אבידת אביו. "אבל אם אביו תלמיד חכם גם ולמדו אז אביו קודם" 

מזה רואים ולומדים: שאם אדם מחוייב להכיר טובה לשני בני אדם; לאחד יש לו חובת הכרת הטוב על טובה גדולה, ולאחר יש לו חובת הכרת הטוב על טובה קטנה, חייב להקדים ולהכיר טובה למי שעשה לו את הטובה הגדולה יותר! חייב להקדים להחזיר טובה למי שהטיב לו יותר, במידה והוא לא יכול לקיים את שניהם, ככה צריך לנהוג - על פי ר' אהרן קונשטט שליט"א. 

מתוך שו"ת של הג"ר חיים קניבסקי שליט"א על הכרת הטוב, (אבל הוא מציין בספרו: 'שאין לסמוך להלכה למעשה') הכרת הטוב בגוי; שאלו אותו שאלה: מהו להכיר טובה לגוי? האם יש לחוש לאיסור "לֹא תְחָנֵּם" (דברים ז ב)? תשובה: מותר, לא מצד הכרת הטוב על העבר, אלא כי על ידי זה ימשיך הגוי לעזור הלאה ליהודים, ולכן ראוי להודות לו על הטוב שעושה. אבל לא כך סוברים גדולים מדורות קודמים: אם קיבל טובה מגוי, רשאי להחזיק לו טובה, ואין בזה משום איסור לֹא תְחָנֵּם. 

האיסור לֹא תְחָנֵּם זה שעכו"ם אסור להחזיק לו חן, חנינה, טובה. כי אנחנו לא רוצים להיות בקשר איתם, אם אתה כבר חושב עליו, ומדבר עליו אז זה נכנס אליך אז זה בא לידי ביטוי אח"כ במעשים אתה תכבד אותו תזמין אותו ואז היה מה שלא רוצים חיתונים וכל מיני בעיות ותרבות שלהם ויכנס אליך, בקיצור; תהיה בעיה! אז לכן הנקודה היא: האם יש איסור לֹא תְחָנֵּם או אין? אומר: אם קיבל טובה מגוי רשאי לחזיק לו טובה! רשאי-רשאי ואין בזה משום איסור לֹא תְחָנֵּם, לֹא תְחָנֵּם זה גם לא להגיד על גוי: 'שהוא יפה וכו' ושהוא חכם...' וכל מיני דברים כל אלה הדברים מקרבים כאילו 'בסדר אפשר להיות במחיצתם וכו' ואח"כ יודעים את כל ההשלכות כמה יש התבוללות בחו"ל וגם בארץ! פה בארץ אומרים: 'שיש מאה אלף נישואי תערובת!!!...' 

וכן משמע בסמ"ג (לא תעשה רכח') וכן ביראים (ברנ') שמה שכתוב לגבי עמוני ומואבי: "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם" (דברים כג ז) זה רק לדרוש בשלומם, אבל אם העמוני והמואבי עשו לו טובה מותר להחזיר להם טובה ולפוקדם לשלום! שרק להתחיל בשלומם אסור, לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם, לא להתחיל בשלום איתם, זה אסור, אבל להחזיר בתשלומי שלום זה מותר. וביותר כתב הרד"ק (בתהלים טו ה): "אם הנוכרי עושה טובה עם ישראל חייב הישראל גם כן לעשות עמו חסד ולהטיב לו!" לא כמו שאמר ר' חיים: על העבר לא ורק משום העתיד. 

ובשו"ת 'אגרות משה' (ביורה דעה חלק ב' סימן קיז') כתב: "דאם צריכים לעשות מסיבה לגוי כיון שהוא עשה טובה לבני העיר, ואפילו להכרת הטוב על מה שעשה להם מכבר ולא למטרת אסיפת כספים לצדקה לתמוך בו, זה דבר שמותר ממש!" וכן הובא בספר 'מלכים אומניך' (עמ' שא'): שמותר להכיר טובה לגוי והביא ראיה מיתרו; משה הכיר לו טובה בהיותו גוי! עוד הוא הביא בשם 'ספר חרדים' (סימן תשמו'): שיהודי שמזכיר גוי שעשה לו טובות צריך לומר: 'זכרונו לברכה!' ואינו עובר בלֹא תְחָנֵּם, וכן יכול לומר לגוי שעשה לו טובה: 'ה' יהא בעזרך!' וזה רמ"א (יורה דעה קמז ה). 

ומעתה יש לומר: דעדיף לא לקבל טובה מגוי כדי שלא יצטרך להחזיק לו טובה, אבל אם קיבל טובה מגוי רשאי ואולי אף חייב להחזיק לו טובה. ולכן מותר לתת 'טיפ' לעובד גוי שעובד במסירות משום הכרת הטוב, וכמו כן מותר לעזור לפועל ניקיון גוי משום הכרת הטוב. ויש עוד לראות בספר 'מדבר קדמות' להחיד"א (מערכת כ' אות טו') וגם בשיעורי ר' יום טוב זנגר שליט"א בענין לֹא תְחָנֵּם (תשעח') דשמה מובא משמו של הג"ר אלישיב: זה שמותר לתת מתנה לגוי משום הכרת הטוב, דוקא מתנה מקובלת אבל מתנה גדולה ולא מקובלת אסור משום לֹא תְחָנֵּם, אפילו שהמטרה היא הכרת הטוב. [יש פה עוד פרק שלם שנדון בו בקרוב על הכרת הטוב לגויים, אבל כיון שהיתה תשובה של הרב קניבסקי, הבאנו גם כאלה שלא סוברים כמוהו כלל] 

שאלה נוספת שנשאל הרב חיים קניבסקי: פלוני עשה לי טובה בלי שהתכוין לכך, האם יש להכיר לו טובה על זה? תשובה: בודאי! הרי סוף כל סוף על ידו נגרמה טובה. יש בזה הרבה דיונים; שה'חובות הלבבות' אומר שמי שלא התכוין לטובה לא חייבים לו טובה, אבל פה הוא אומר: בודאי הרי סוף סוף נגרמה על ידו טובה. שאלה: פלוני עשה לחבירו טובה מסוימת ומאידך עשה לו גם רעה, האם יש מצוה להכיר לו טובה או שכיון שעשה גם רעה אינו צריך? תשובה: זה שני דברים נפרדים (צְוַי דינים); על הטובה הוא צריך הכיר לו טוב, וזה לא שייך לשאר הדברים שהוא עושה. 

שאלה: כתב ה'משנה ברורה' (סימן קכח' סעיף קטן ס'): "המנהג לומר לכהנים בירידתם מן הדוכן: 'ישר כח!' ויש להבין: הרי הם מחוייבים בכך! ולמה יש להודות להם על זה? תשובה: האחרונים רגילים לבאר; שהציוי על הכהנים הוא לברך את בני ישראל, והם מוסיפים מעצמם לברך "בְּאַהֲבָה!" - ועל זה מודים להם! כמה הכהנים באמת מברכים בְּאַהֲבָה? אני לא יודע, מברכים אני שומע, בְּאַהֲבָה?! 

אני מכיר אחד שאמר: 'בטח! אני לא שונא אותו, אני כהן, אני מברך אותו בְּאַהֲבָה וקילל אותי: 'שאני לא אקום!' זה כהן בְּאַהֲבָה... - זה ש"כ-ש"ך... 

אמנם, פשטות נוסח הברכה זה: "וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה" וזה תקנו חז"ל, אז משמע שגם בבְּאַהֲבָה זה חיוב, זאת אומרת הכהנים מחויבים לברך בְּאַהֲבָה אז מה הם עושים לפי ר' חיים? אז הם לא מוסיפים, אז זאת אומרת בלי זה, יוצא מהתשובה שלו: שאם הם לא עושים בְּאַהֲבָה וזה תוספת שהם עושים מעצמם, אז בגלל שזה חוב המוטל עליהם לכאורה לא צריך להכיר טובה. אבל יש הרבה שאומרים: שכן צריך להכיר טובה גם במקרים שאדם עושה את חובתו; דוור מביא לך את הדואר – זה חובה! הוא מקבל משכורת, הרבה אומרים: שצריך להכיר לו טובה! לבעל מכולת, לנהג אוטובוס וכן הלאה. לכן הוא לא אמר: 'שזה הלכה למעשה'. 

שאלה: ה'חינוך' (במצוה רמא') כותב: "שידע האדם: כי כל אשר יקרהו מטוב ועד רע הוא סיבה שתבוא אליו מאת ה' יתברך!" מה שקורה לאדם טוב או רע זה הכל מתגלגל סיבה מאת ה'. "על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו: כי עונותיו גרמו לו! וה' יתברך גזר, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו, כי הוא אינו סיבת רעתו". ויש להבין: לפי זה אם כן מהו ענין הכרת הטוב? הרי הכל מאת ה' יתברך! וזה שעשה את הטוב הוא רק שליח, אז למה צריך להכיר לו טובה אם הכל גזר ה' והוא רק שליח? תשובה: בהכרת הטוב מכיון שהוא היה שליח שעל ידו נגרמה הטובה ראוי להכיר טובה על זה בכל אופן הוא השליח, אז זה כמו הדוור שאמרנו ששולחים אותו גם כן. 

אבל במי שעושה רע - הרי הוא לא קבע זאת ה' גזר הכל משמים, ואם כן הוא היה השליח, אבל לשנוא אותו בגלל זה? לא צריך. רגע, אז צריך להכיר לו גם טובה, כי אם הוא השליח לשלם לאדם רעה, והרעה זה יסורים לתקן ולכוין את האדם להבין: שמשמים כועסים עליו על מה שהוא עושה! אז לכאורה גם כן צריך להגיד לו: 'תודה רבה!' כמו אלה שמדברים נגדי, אמרתי כבר כמה פעמים: 'תודה רבה!' ואם היה לי כסף מספיק הייתי שולח להם 'שוקולד מריר...' כי הם מעבירים לי גם את הזכויות! ומנקים אותי ומצחצחים אותי!! צריך להכיר טובה!!! 

שאלה: האם יש ענין מצד הכרת הטוב להיות 'שליח ציבור' ולשמור מנהגי היארצייט ביום פטירת רבו? תלמיד הרב שלו נפטר ואחרי פטירתו יש מציאות שהוא יכול להכיר לו טובה על ידי שיהיה שליח ציבור ולנהוג מנהגי יארצייט; כמו שהבנים נוהגים כלפי האבא התלמיד ינהג כלפי רבו, האם יש ענין כזה מצד הכרת הטוב? תשובה: אינו מחוייב, ויעשה איך שרוצה. יש שנוהגים כן, אם הנפטר לא השאיר אחריו זרע של קיימא. זאת אומרת אם הרב הזה נפטר בלא בנים אז יש כאלה שנוהגים בגלל שאין לו בנים אז התלמידים הם נקראים בנים אז אומרים קדיש ביום היארצייט וכו' או עולים שליחי ציבור. 

ואמנם יש שתמיד נוהגים אבילות ביארצייט של רבם, יש כאלה שתמיד, ועולים לציון שלו וכו' וכו' כמו החזון איש-ניקים כמו תלמידי הרב שך וכו'. ור' חיים עצמו ביום היארצייט של הרב שלו החזון איש עולה על קברו ולומד לעילוי נשמתו! ופעם כששאלו אותו: 'למה הוא עושה זאת?' אז הוא אמר: 'שהוא נוהג כן כי לא השאיר אחיו זש"ק!' החזון איש נפטר ערירי, אז לכן הוא עושה כן. 

שאלה: כתב ה'ספורנו' (במדבר טז טו): "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" משה רבינו ביקש מהקב"ה: שלא יפנה ולא יקבל את המנחה והתפילה של קורח ועדתו, אַל תֵּפֶן אל שום מן קרבן, ואין למחול להם בלעדי זה! כמו שאמרו: "עונות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו!" ומשה אמר: "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי" לא לתועלתי והנאתי כלל, כמנהג של כל משתרר שהוא חי על חשבון אחרים! ואינם מתרעמים על שררתי, זה לא שהם מתרעמים על זה שיש לי שררה, אלא מצד מה שהם כפויי טובה!! הם לא רוצים להחזיר לי טובה כפויי טובה!" אז זה כתב ה'ספורנו'. והשאלה היא: האם יש להוכיח מכאן מדברי הספורנו, שמי שהוא כפוי טובה לחבירו אסור למחול לו? 

תשובה: כבר אמרו בגמרא (ביומא פה): "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו!" אם כן יש לפייס את הנפגע, ומה שמשה רבינו לא מחל - משה רבינו לא מחל להם! למה? מפני שהם לא ביקשו מחילה! ולאדם כזה אין צריך למחול. 

מי שצפה בהרצאה שנתתי בראש העין ('העתיד נמצא בהווה' 08-11-2021) היה שמה אחד שחזר בתשובה רק לא מזמן וכבר הוא חולק עלי: והוא לא מסכים למה שאמרתי לנערה ששאלה שמה שאלה: שמצערים אותה והיא לא מוחלת! אז היא שאלה: אם היא חייבת למחול? כי היא חוששת: שאולי הם לא נכנסים להריון בגלל שהיא לא מוחלת! שאלתי: הם ביקשו ממך מחילה? אמרה: לא! אמרתי: את לא חייבת למחול! אז הוא קפץ! בהיותו התלמיד של 'שניר גואטה' מאלה שהכל זה בסדר הכל זה יפה שבתות – חילולים אז גם למחול לרשעים ... נגד ההלכה! בלי שכל, הכל 'לעשות טוב' כאילו והוא רק חזר בתשובה, עוד לא יצא מהביצה עוד יש לו את הקליפות על הראש והוא כבר לא מסכים עם מה שאני אומר, ואני מסביר לו - זה לא עוזר כמובן. 

והבאתי לו דוגמא; מגואל הדם איך התורה מאשרת שאדם שרצח בשגגה! בשגגה!! גואל הדם יכול לרדוף אחריו ולהרוג אותו בלי משפט!? מה זה? איפה המחילה? להרוג בן אדם! לא רק למחול להרוג אותו! לא עוזר, זה שנירי-שנירי זה משהו כזה שנירי... אז הנה כתוב פה תשובה של ר' חיים: למה משה רבינו לא מחל? אַה! משה רבינו זה האדם המושלם! מה, הוא לא מוחל!? מה, הוא לא מכיר את שניר, הוא לא יודע מי זה החברה' האלה - יש להם תורה משלהם חדשה מחודשת... משה רבינו לא מחל, מפני שהם לא ביקשו מחילה, ולאדם כזה אין צריך למחול! 

ככה כתוב גם על יוסף: שיוסף לא מחל בגלל שהאחים לא ביקשו: 'מחילה!' הם הצטערו שהם ציערו אותו, שהוא התחנן אליהם והם לא ריחמו עליו, אבל הם לא ביקשו מחילה, לא כתוב שביקשו מחילה. אז יש שכותבים: שהוא לא מחל להם בגלל שהם לא ביקשו מחילה. אבל בודאי שאין איסור למחול, רק אינו צריך, זה לא שאסור למחול כך הוא אומר. (אבל גם בזה יש לדון, אבל זה לא המקום ולא הזמן). 

מכל מקום זה הנושא, וצריך ללמוד את הדברים האלה טוב-טוב! הכרת הטוב זה מתפשט להרבה ענינים, וצריכים לדעת, ולפנינו עוד הרבה שיעורים בענין הטבה, הכרת הטוב, ואולי יתגבש אצלנו המידה הזו, שנוכל סוף-סוף להוציא אותה לפועל כי היא פנינה בכתר!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.