הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק טז | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציב יום: בעילום שם - שפסק הדין הקודם יתבטל, ובמשפט הבא שיצאו זכאים מכל החובות בעזרת ה' יתברך – אמן ואמן!

אנחנו בחלק טז' 'הכרת הטוב וכפיות טובה'

מהם הדברים המביאים אותנו לידי הכרת הטוב לה'? 'בית קלם' אומרים: באמת קשה מאוד לאדם להכיר טובה לה' יתברך! כי אינו רואה זאת בראיה חושית רק בראיה שכלית, לכן העצה היעוצה: להרגיל עצמו להכיר את הטובות של חברו בהכרה חושית, לא רק לזכור, להרגיש ולהכיר בהרגשה חושית: מה זה עשה לו מה הטיב לו, ואם לא הטיב לו בזה מה היה קורה, וכאשר ירגיל בזה יתחזק בו כוח הכרת הטוב ויבוא להכיר את טובותיו יתברך המרובים בכל רגע! 

לכן אמרו: "הכופר בטובת חברו לא יהיה לו כוח להכיר את טובות ה' יתברך וגדול עוונו מנשוא!" על כן על האדם להשתדל תמיד בהכרת הטוב; בין אם זה טובת הגוף בין אם זה טובת הנפש. אמרו חז"ל: "הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה!" מה ביאור הענין? כי האדם לא יוכל לעולם לדעת ולהתלמד חכמה אם לא יִגע להביט ולהתבונן בעין בוחנת על רבותיו או חבריו המחוכמים ממנו! 

אז כתוב פה: לעולם לא יוכל אדם להתלמד ולדעת חכמה אם הוא לא יתיגע להביט ולהתבונן בעין בוחנת על רבותיו או חבריו שהם יותר חכמים ממנו ולהכיר את מעלותם! כדי שילמד לעשות ולהתלמד כמותם ויעשה כמעשיהם, ואם יעשה כן ויביט במעלותם, ומזה יתלמד לשפר את דרכיו וכו' מפה יבוא מעט-מעט להכיר את היוצר כל - שהוא מקור כל המעלות! כמו שכתוב: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח ט) אז צריך להתלמד מהקב"ה בשביל ללכת בדרכיו. אבל האיש אשר לא מכיר את מעלת חבריו אז החסרון גדול הוא כי חסר לו הכלי הזה של ביקורת עצמית ולהבחין בינו לבין מעלות אחרים, והוא לא מכיר מעלות; אם הוא לא מכיר מעלות איך הוא יכיר את המעלות של 'כליל המעלות' הקב"ה! וזהו שאמרו: "הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר גם בטובתו של הקב"ה!" 

אומר הכתוב: "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי" (מלאכי א ו) שואל הקב"ה: הרי בֵּן מכבד את האב לפחות צריך, וְעֶבֶד את אֲדֹנָיו אז אִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי? וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי?! העבד ירא את האדון! הענין: כי האב האמיתי - הוא אשר הוליד במכוון, מתכוין להוליד. כי על דרך מקרה - רק בשם מושאל יקרא 'אב' כי לא הוא הולידו, רק חכמת ההולדה הולידתו, והאבא היה גרזן ביד החוצב בו. לא כל בן אדם מתכוין בכל מעשה 'להוליד' (לא צריך להסביר). 

אז השם 'אבא' זה מושאל כי הוא לא במכוון התכוין להוליד, מי שהוליד במכוון הוא האבא האמיתי, ומי שבמקרה הוא מושאל ורק חכמת ההולדה שה' הטביע בגבר ובאשה – הולידה, אבל לא שהיתה פה איזה כונה מיוחדת. חסד גדול עשה ה' עם האדם שהוא חייב לכבד את האב כאילו הוא הולידו, הרי הוא לא התכוין, הוא התכוין למשהו אחר, וגם הבטיח על זה הקב"ה: שכר הרבה! גם פירות בעולם הזה!! ומה היתה הכונה בזה? כדי להוליד בילדים את התכונה הטובה של הכרת הטוב לה' יתברך! אם האבא המוליד שלא במכוון: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ יא) ו"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט ג) שהם הורים עם שם מושאל, לא היתה להם כונה מיוחדת עליך. 

והאבא האמיתי: "שלושה שותפים באדם; הקב"ה!" הוא בודאי התכוין, כי אם הוא לא שחרר את הנשמה במכוון לא יהיה כלום! כי יש הרבה פעמים שההורים מקיימים מצוה ולא קורה כלום, כי האבא האמיתי נמצא למעלה, והוא המכוון. אז אם האבא עם שם מושאל אתה צריך לכבד אותו ולירֹא ממנו ועל זה אתה תקבל שכר וגם בעולם הזה, אז כמה אתה צריך לכבד ולירא את אביך האמיתי שהביא אותך לעולם וברא אותך!! 

אז כל זה אומרים ב'בית קלם': שהקב"ה ציוה לכבד את האבא ואת האמא ולירוא מהם - כדי להכיר טובה, להטביע בנו את הכרת הטוב, ומפה; אם להורים - אז לקב"ה על אחת כמה וכמה! הרי מה שיש להורים זה מה שהקב"ה נתן להם, הקב"ה שם אותך אצל הורים מסוימים שיש להם תנאים כאלה וכאלה להחיותך, וההוא שם אותו אצל הורים אחרים, וכל אחד יוצא בנקודת פתיחה אחרת לעולם, אז אתה צריך להתבונן: הקב"ה נתן לך הורים כדי שהם יסעדו אותך, ויקיימו אותך אתה לא 'חתול' - חתול ממליט ולהתראות... קצת מטפל בגור כמה ימים ויאל'ה סלאמ'ת וככה כל הבעלי חיים, זהו! ופה? איזה טיפול! ומכין להם את כל הצרכים כדי שיוכלו לגדל אותך - ואי ואי ואי...! אז את כל זה הוא עשה האבא האמיתי!! אז אם אתה מחוייב לאלה – אז אליו ואי ואי ואי כמה אתה חייב...! 

ברכות הנהנין: אנחנו מברכים על דברים שאנחנו נהנים מהן, זה נקרא 'ברכות הנהנין' ויש 'ברכות השבח' שמשבחים את ה'. בברכות הנהנין מה הענין בכל הברכות? בברכת הנהנין ובראת ההודאה הן סובבות רק על ציור של הרגשה של הכרת הטוב. לכן עצה נפלאה ועמוקה לאדם: כדי להתרגל במידת הכרת הטוב בהרגש נאמן! צריך הרגש, צריך לדקדק בברכות היטב, ולהשמיע ללבו מה שפיו מוציא: "ברוך אתה" – אתה מקור הברכות, אתה משפיע ברכה עלינו, ועל הפירות. "ברוך אתה ה'" – אדון הכל היה הווה ויהיה. "אלקינו" – אתה תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם. "בורא פרי העץ!" - איי...! הקב"ה ברא מנגו – ואוו! ענבים – וואוו! 

אנחנו משבחים לקב"ה, צריך להכיר טובה לקב"ה, אם אדם ידקדק בברכות ויתכוין וישמיע לעצמו מה הוא אומר, בזה הוא יתרגל להכיר טובה לקב"ה. וחייבו אותנו חכמים, הסמ"ג אומר: שזה מצות עשה דאורייתא לברך מאה ברכות ביום! אז אם אתה מברך מאה ברכות בשימת לב כזאת - אתה מכיר טובה לקב"ה מאה פעמים ביום רק בעזרת הברכות!"מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דברכות" מי שרוצה להיות חסיד אז שיקיים את הברכות כמו שאמרנו. ומאחר שהאדם מעוטר בברכות כמעט כל היום, אז יהיה לו קל לקנות את המידה הנפלאה הזאת! כי ההכרח וההרגל יעמדו לימינו, וזה נפלא מאוד! הנה כבר אפשר להכיר טובה לקב"ה בכל ברכה וברכה, אבל צריך שימת לב ודקדוק שאומרים את הדברים, ולא לבלוע אותיות ומילים... – זה היה 'בית קלם'. 

עכשיו 'אור יחזקאל' אומר: והנה התעוררתי לדבר, שהרי אנחנו עסוקים בכל יום בחיובים של הכרת הטוב, רק איננו מרגישים זאת, ולא מנצלים את הענינים כראוי; הרי כל הברכות שאנו אומרים יסודם מכח הכרת הטוב! וזה 'ברכות השחר'; "בָּרוּךְ - אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" (נוסח אשכנז), הַנוֹתֵן "לַשֶּׂכְוִי בִינָה" (איוב לח לו) הקב"ה נותן לנו בינה, הלב נקרא שֶּׂכְוִי, וגם התרנגול נקרא שֶּׂכְוִי שהוא מבחין בין חושך לאור, והוא קורא בבוקר, פעם זה היה 'שעון המעורר!' ואדם צריך להודות לה': יש לך שכל! "בָּרוּךְ - שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי" שלא עשני ביידן (נשיא ארה"ב) שלא עשני אובמבה... 

אתם יודעים מה זה? אנשים זכו להיות בנים של הקב"ה! "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד כב) לא עֵשַו לא ישמעאל בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל – "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט ג) נקרא: "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לג כ) קרא לישראל והכניס בו את השם אל - איזה זכות! כל הברכות תתבוננו בהם, יש סידורים שמבארים: כמה שבחים יש בכל ברכה! וגם 'ברכת המזון' ברכה ראשונה אנחנו מכירים טובה על המזון שהכין לנו, כל הויטמינים! חוץ מהמהונדסים שרוצים לחסל אותנו...! והברכה השניה להודות לה' מכח הכרת הטוב על ארץ ישראל! אתם יודעים איזה זכות יש לנו שאנחנו בארץ ישראל? אייי...! 

וכן ברכות 'קריאת שמע' וכל התפילה כולה. אבל אנחנו מברכים ומתפללים ולא זוכרים את היסודות של הכרת הטוב המונחים בזה! למה? כי אנחנו מורגלים בקבלת הטוב, ולא חושבים על ההכרה – הכרה, להכיר טובה! אז אם אנחנו כבר מקיימים ברכות, מחובתנו לברך מדין הכרת הטוב, וכך זוכים להיות עבדי ה'! 

על פי 'קובץ שיחות': התפילות והברכות הן האמצעים לחזק את הכרת הטוב; קודם שמברכים צריך לחשוב: 'מה הולכים לברך?' נותנים שבח לקב"ה שנתן לנו את האוכל שאנו רוצים לאכול! המאכלים לא מכוח עוצם ידי, אלא הקב"ה בדרך נס מצמיח לנו הכל! ומביא לנו הכל, וצריך לייחס את זה לקב"ה. גם בתפילה מייחסים הכל לקב"ה; הרי הדעת שיש לנו - זה מהקב"ה, אין לנו כלום! רק מהקב"ה!! הוא: "חוֹנֵן לָאָדָם דַּעַת" הרפואה היא רק מהקב"ה: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב לט) הרופא זה שליח של הקב"ה, היום - הם מועלים בשליחות! 

לכן צריך להתפלל אל ה', שהכל בידו, ואין בכלל: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז) מי שמברך ברכות בכוונה, מתפלל בכוונה - הוא לא יהיה כפוי טובה! אדרבה!! הוא מכיר שהכל מאת ה', ומייחס את כל ההצלחות אליו, וזה דרך שעל ידי הברכות יהיה שמור גם מעבירות הרבה, וכל עיקר עבודת האדם: זה להכיר טובה. אז לא רק ברכות השחר, אומר ה'שערי אורה' ששם מברכים על פרטים, אלא כל 'בָּרוּךְ' יש בו ביטוי של הכרת הטוב, כל 'פסוקי דזמרה' – הכרת הטוב! לכן גדול החיוב להתבונן לשים לב לכל הברכות שתיקנו חז"ל. 

כל פעם שמכיר ומרגיש שמקבל מאיתו יתברך איזו שהיא טובה, ומרגיש בטובתו של הבורא שהוא הנותן - אז הוא זוכה לשלימות! אז מאה ברכות יש לנו, והם יסוד עבודת ה', וזה מראה לנו את כל מהלך החיים ותכליתם. וכל הברכות הם שוות לכל נפש; לגדול שבגדולים ולקטן שבקטנים ולהמון העם, אבל צריך לשים את הלב לכל דבר ולכל פרט! תתבוננו ברגלים: שאתם מסוגלים להלוך! אתמול דיברנו על 'ציפורן חודרנית' בהרצאה (אור יהודה 02-11-2021 'אברהם אבינו הנחיל לנו את דרך הצדקה') שזה תוקע בן אדם שבועיים בבית! לא יכול ללכת וכל דבר: 'איי..! איי...!' והמעיים; אם חלילה יש כאבי מעים....! כשאדם הולך והוא מחוסר כאבים - כמה הוא צריך להודות לה': על כל רגע ורגע! 

ב'חזק ואמץ' אומר: לשים לב מה אומרים בברכת המזון; "לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד!" כמה ארוחות אכלנו עד היום מאז שנבראנו! פעם חסר לנו? ואם פעם חסר גם נו, אז דילגת על סעודה אחת שתים מה קרה? וזה לא מדובר על כוס מים ולחם בלבד - ארוחות...! סלטים, בשרים, כל חיינו אנחנו אוכלים–אוכלים-אוכלים 'מיקסרים'... והכל – של הקב"ה! והכל הוא עשה בְּחֵן - בְּחֵן! תראו את הציורים של כל פרי איך הוא שונה מחבירו, תראו את הצבעים, תראו איך זה נוזלי רכיך, איך זה טעים איך חלק קשים, איך חלק 'כשכך' הכל הקב"ה עשה שיהיה לך מגוון! – וואי וואי וואי...! 

האם אדם מרגיש ככה ומודה מודה ממש מכל הלב? הבעיה: מתי אנחנו מבינים? אנחנו מבינים רק בשעה שחסר לנו משהו ואח"כ זה חוזר; אחרי צום איך האוכל טעים! יה בה בי איזה מתיקות איך הלשון מרגישה כל טעם וטעם כל טעם וטעם! ועוד אם אתה אוכל לאט – פיש...! אם אדם יתסכל על כל הטובות שהוא מקבל – אה! צריך לחשוב: 'יש לי בית לאן לבוא! יש לי כסא! יש לי מיטה! יש לי פרנסה "לֶחֶם לֶאֱכֹל" יש לי "בֶגֶד לִלְבֹּשׁ!" (בראשית כח כ) כל דבר קטן להתבונן: הוא יהיה מאושר כמה יש לו! ואז לא מתרעמים על הקב"ה. 

ואני אומר לכם עכשיו רק מעשה נפלא! הרב הצדיק ר' שרגא גרוסברד זצ"ל הוא היה מראשי 'החינוך העצמאי' הוא שימש כמשגיח בישיבת קודש פונוביז', קודם שהיה מברך "פּוֹקֵחַ עִוְרִים" היה עוצם עינים והולך להביא את הסידור - ואז כשהרגיש את החסרון של הראיה היה מברך בכוונה פּוֹקֵחַ עִוְרִים! כדי להרגיש הכרת הטוב לבורא עולם מה זה 'לראות!' זה נקרא: להכיר טובה בחוש – בחוש! נו, נתנו לכם מספיק להיום בשביל להתבונן, יש לפניכם יום עמוס של ברכות! 

וכשיוצאים חוץ מכבודכם מהשירותים; "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ..." 'ואי ואי ואי איזה פלאות! מי שסבל חוץ מכבודכם מעצירות שבוע או שבועים, מי שסבל מטחורים חוץ מכבודכם, מי שסובל מכליות, מי שסובל מכל מיני... לא נגיד את כל הצרות שיש – הוא יודע להעריך אח"כ כשהכל עובר 'חלק'! איך צריך להודות לקב"ה: שיצר הכל בחכמה! "שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵח"– ואי ואי ואי – "אֵינוֹ יָכוֹל לחיות אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת!" אז לכן צריך לשמוח בכל מה שה' עושה עמנו "וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ....!" (X5).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv .