הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק טו | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציבי יום: בִּיסְט בֶּן פַלְגֹּשׁ יזכה בס"ד לאריכות ימים ושנים בבריאות איתנה שהמחלה תסתלק ולא תחזור יותר אף פעם בזכות 10 נציבי יום - אמן ואמן.

מוּקַט בת עדינה וכל משפחתה - יזכו לחזרה בתשובה וישמרו ממאכלות אסורות, ותצילח בניתוח של העינים ב"ה ושתחלים מהרה - אמן!

טלי בת תמר חנה - שבעלה יאפשר לה לקחת הילדים ולעלות לארץ ויחיו בשלום.

אָשַׁטֶה בֶּן אָמַרֶצְ' (ashte ben amre) - יזכה בס"ד לאריכות ימים ושנים בבריאות איתנה שהמחלה שסובל ממנה - יתרפא ממנה ותעבור לביל גייטס -יש"ו! יזכה לתשובה ורפואה שלמה, פרנסה טובה, ינצל מהחיסולים, זיווג הגון ויבנה בית נאמן בישראל בנין עדי עד - אמן. ותודה רבה ואריכות ימים לר' יוחאי כהן על העזרה.

אנחנו בחלק טו' 'הכרת הטוב וכפיות טובה' |

על כולם מוטל להכיר טובה לה' יתברך: ב'מדרש רבה' בפסוק ראשון: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" (בראשית א א) כתוב: "בשביל ביכורים שנקראו ראשית" – "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות לד כו) אז בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ; בזכות הביכורים שהביכורים נקראו רֵאשִׁית - רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ אז אומר: בשביל ביכורים שנקראו רֵאשִׁית אז בְּרֵאשִׁית בשביל רֵאשִׁית שזה הביכורים בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אז נברא העולם. 

והסברנו בשיעורים הקודמים: שכל זה ענין להראות את הבעלות ואת האדנות של הקב"ה בעולמו, ואנחנו מביאים דבר ראשון תמיד, וכשיש הכרת הטוב - זה סיבה לברוא את העולם! אם יש מכירי טובה - יש סיבה לברוא את העולם. 

האלשיך הקדוש בספרו 'תורת משה' הקשה: מפני מה שנינו במשנה במסכת ביכורים (ג ג): "וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם" זאת אומרת בשעה שעולין כולם ל'רגל' להביא את הביכורים 'סלינו על כתפינו ראשינו עטורים...' כשבמביאים, בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת עוזבים את העבודה יוצאים מהחנויות ועומדים ברחובות לקבל את פניהם של מביאי הביכורים כָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים בפניהן של מביאי הביכורים וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, מדוע חייבו זאת לבעלי האומניות? והלא יש הלכה: 'ששאלת 'שלום' אסורה לפועל השכור לבעל הבית - משום גזל!' 

אתם שומעים? אפילו לענות 'שלום' להגיד 'שלום' לבן אדם כשאתה שכיר עובד יומית אסור לך זה גזל אתה גוזל זמן של בעל הבית כל שכן לדבר בטל' וכו' ושיחות... גזל! אז איך זה שפה אומרים חכמים שכולם מתבטלים ממלאכתם ויוצאים ועומדים לקבל פניהם ולשאול בִּשְׁלוֹמָם? והנה כאן התירו זאת משום: חביבות מצות ביכורים! מה הגדלות של המצוה הזו? והנה תנן במסכת ביכורים (ג ד): "אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה". היה מלך מצאצאי הורדוס קראו לו אַגְרִיפַּס, היה האבא ואח"כ היה הבן אַגְרִיפַּס השני הבן, אבא שלו היה גוי. 

והוא נטל את הטנא של הביכורים והיה נושא אותו עַל כְּתֵפוֹ מלך! וְנִכְנָס מַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. ונשאלת השאלה: מה, מה הרבותא פה? ביאר ה'אלשיך הקדוש': מפני שמיסודות עבודת ה' הוא שהאדם חייב להכיר טובה למי שעשה לו את הטובה! והנה הקב"ה משפיע על האדם שפע של טובה עצומה; נותן לו חיים, נותן לו מזון, נותן לו אור, ועוד ועוד ועוד...! חייב אדם להכיר בטובתו של הקב"ה ובזה ניכר האדם שהוא עדין נפש, שמתבונן ויודע: מי נתן לו את כל הטובה, ומודה על זה לקב"ה. אבל מי שנפשו גסה לא יכיר ולא יודה בטובתו של הקב"ה, ולכן חייבו את בעלי האומנויות לומר: 'שלום!' למביאי הביכורים כדי להראות שגם הם מכירי טובה, ומובן מדוע ציותה התורה: שאפילו המלך בכבודו ובעצמו יטול הסל על כתפו להראות שמכיר בִּשְׁבחו של מקום על כל הטוב שגמל לו. 

אז רואים מפה: שכולם חייבים להכיר טובה לקב"ה, אפילו המלך נושא את הסל, ואפילו כל בעלי האֻמָּנִיּוֹת יוצאים לקבל פניהם של מכירי הטובה שמביאים את הביכורים ובשביל זה הקב"ה ברא העולם בְּרֵאשִׁית בגלל הביכורים. - על פי ספר 'דרכי מוסר'. 

החיוב לשל אדם להכיר טובה לקב"ה זה כמו נדר: ואם עובר על זה - זה כעובר על נדר! מאיפה לומדים? אנחנו אומרים ב'הלל': "מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהלים קטז יב) אנחנו בשר ודם לעולם לא נוכל להשיב לקב"ה על רוב חסדיו איתנו: "כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ" (תהלים קיז ב) חסד ה' גובר עלינו ומקשה עלינו להודות לו כראוי, ונשארים תמיד חייבים בהכרת הטוב כלפי שמיא! 

ומובא ב'מדרש' על הפסוק: "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א ג) ר' לוי אמר: "כל מה שהבריות מגדלין במצות ובמעשים טובים בעולם הזה - דיין שהקב"ה מזריח להן השמש!" תעשה את כל המצות ואת כל החסדים ואת כל, הכל בכל מכל כל - ודי לך שה' הזריח לך את השמש אפילו פעם אחת! עם כל המצות שאדם עושה לא יוכל להשיב לה' אפילו על זריחת השמש ושקיעתה פעם אחת! נמצא: שכל יהודי נושא על עצמו התחייבות תמידית לקב"ה. 

ובמשנה ב'קינין' (פרק א משנה א) מובא: "אֵיזֶהוּ נֶדֶר, הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה" זה נדר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה זה נֶדֶר. "וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה, הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה" הוא מצביע על הדבר זה נקרא נְדָבָה. ובגמרא בזבחים ד' מבואר: שבנדר כיון שאמר 'הֲרֵי עָלַי' זה כאילו מישהו שטוען על הכתפים משהו, הֲרֵי עָלַי כאילו הוא נושא משא עכשיו, הוא הטיל את זה על עצמו, שנושא על כתפיו משא של התחייבות. ועל זה אמר דוד המלך: מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי – עָלָי דוקא! ההתחייבות שיש לכל אדם כלפי הקב"ה היא כמו נדר כמו שבנדר אומרים: 'הֲרֵי עָלַי' ככה כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי שמתחייב ואומר הֲרֵי עָלַי וכאילו טוען את זה על כתפו. זה דרשות 'בעל שבט הלוי'. 

ועכשיו 'משאת משה': צריך להראות ולהדגיש את הכרת הטוב לה'; תקשיבו טוב וטוב! אווה! כמה מוסר יש בזה! וזה לומדים: "אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם. כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ" (דברים ב ו-ז). פירש רש"י: "לפיכך לא תכפו את טובתו להראות כאלו אתם עניים אלא הראו עצמכם עשירים!" זאת אומרת אתם הולכים בדרך ואתם עוברים ואתם מבקשים שיתנו לכם הגוים: 'אוכל' אבל תגידו: שאתם משלמים כסף! לא רוצים בחינם!! ואפילו מים שלא עולה כלום, גם בַּכֶּסֶף, אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם! למה? כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ. 

ורש"י אומר: אל תכפו את טובה אל תכפרו בה להראות כאילו אתם עניים - אני משלם! ככה אתה מראה שאתה לא חסר דבר! והקב"ה נותן לך!! אתה לא משחק אותה עני, היינו; אם אומות העולם יאמרו: 'שבני ישראל עניים! ראית? עברו ביקשו מאיתנו בחינם! ראית?' אז זה ככופרים בטובתו של הקב"ה, כי מה יגידו? יגידו: 'שאלה מסכנים! אין להם שום דבר הבורא הוציא אותם ואין להם כלום ובאו אלינו לחפש אוכל ומים...' כאילו לא קיבלו ממנו טובה. 

על פי זה אפשר לבאר גם את מה שאמרנו לנו במשנה (בסוף פאה) תקשיבו טוב! "וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר, וְלֹא סוּמָא, וְלֹא פִסֵּחַ, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאַחַד מֵהֶם, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאַחַד מֵהֶם". שיחקת אותה שאתה כאילו חִגֵּר סוּמָא... כמו שהיה תוכנית בטמבלויזיה שאחת שיחקה אותה עיוורת וכו' ותפסו אותה שהיא מכריטה והיתה מוציאה כספים מאנשים מתבכיינת וכו' איזה פאדיחות! ובן אדם עושה מעצמו פִסֵּחַ - כל אלה שמשחקים אותה ככה - הוא לא ימות מִן הַזִּקְנָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאַחַד מֵהֶם. 

וזאת למה? משום שאם הוא בריא ועושה עצמו כבעל מום אז הוא כופר בטובתו של הקב"ה! הוא עשה אותך פיקח שרואה, אתה בריא בידים ברגלים, אבל אתה כופר בטובה של הקב"ה, אז אם אתה כופר בה – ה' לוקח לך אותה! אתה כופר, אתה אומר: 'שאתה לא רואה!' בסדר אין בעיה! אני לוקח לך את זה... כי אם היית רואה היית מודה על זה שאתה רואה, אתה מודה על זה שאתה רואה - אני אקח לך את הראיה. וכן בכל דבר, צריכים להודות לה' יתברך על חסדו! ולהגיד: "ברוך ה'!" ולהוסיף: "לטובה!!" ולא לגרוע, כדי שלא יהיה כפוי טובה. 

והרמב"ן אומר: מה שהתורה אמרה: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'" (דברים כג ד) משום שהיו כפויי טובה מאברהם שהציל את לוט כמו שביארנו. 

ב'עלי שור' אומר משמו של הסבא מקלם: שאנחנו רואים כמה אנשים שהיו חולים על ערש דווי - ויִשְׁלַח ה' דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם (ע"פ תהלים קז כ) אפילו ממצב של כבר גסיסה שלח ה' דְּבָרוֹ ורפא אותם! ומה היו צריכים עכשיו לעשות? להוסיף תהילה ולהיטיב את דרכם! ואנו רואים את ההיפוך מעמי הארץ; כי אחרי חוליים - מתקלקלים יותר! כי אחרי שהחוב יותר גדול להודות לה' על חסדיו המרובים משתדל יצר הרע: לגשם את לבו ולטמטם את לבבו. 

יש אנשים אומרים: 'נצחנו את הסרטן!' - אתה נצחת? טמבל! הקב"ה הציל אותך וכו' והוא נצח וממשיך להיות חילוני והכל ואין שום דבר ושום הודאה ושום בטיח... כמה צריך להזהר בזה כאשר אדם חייב להודות: שקיבל מאת ה'! יותר מהמגיע לו!! ושלא יהיה כפוי טובה, ולא יתקלקל יותר ח"ו, אלא יתחזק בעבודה ביתר שאת. ומי יודע אם לא מידי יום ביומו מקבל האדם הרבה -הרבה יותר ממה שמגיע לו; הן ברוחניות והן בגשמיות - אז כמה עליו להכיר טובה לקב"ה! הרי אם הקב"ה היה פורע לאדם מיד על כל עון ועל כל חטא - הוא לא היה קיים בכלל!! עצם זה שאתה נשאר בכלל חי! בלי כלום אפילו... אתה צריך להודות לקב"ה לאין שיעור! 

לכן אלה שמקבלים את ה'מחלה' ואפילו נרפאים בעזרת ה', היא חוזרת אח"כ עוד פעם! למה היא חוזרת עוד פעם? כי לא למדת את הלקח! 

והרלב"ג אומר: צריך לפרסם את ההטבה שהטיב ה' לאדם! ראוי לכל אדם שלא יתפאר בטובה שהטיב לו ה', אבל יפרסם: 'שמאת ה' יתעלה היתה לו!' להיישיר לעבודתו אנשים עם זה הגמול לאנשים שיכירו: כי מאיתו היתה. ולזה תמצא: שדניאל לא יחס לעצמו את הכבוד, בזאת הודעה שהודיע, אלא ביאר: 'כי מאל השמים הוא והוא מגלה הרזים ומאיתו נתחדשה לו ההודעה לבאר!' את ההודעה שרצה לבאר לנבוכדנצאר. וכמו יוסף הצדיק יוסף, שיוסף הצדיק אמר: "בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא טז) תלה את הכל בה'! לפרסם: שהכל מאיתו יתברך; הוא פותר חלומות והוא מתרץ תירוצים ולא נִכְסו את הדברים לכבודם. 

אז יש מצוה לפרסם את ההטבה שמקבלים מאת ה'! וגם צריך לשמוח על כל יום שהקב"ה נותן לך: 'וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ....!' (X8) מחר יום רביעי; 'ישמחו...'

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.