הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק י | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציבי יום; עמוס בן שמואל שיזכה להצלחה מרובה במשפט וזיווג הגון מהרה אמן ואמן.

לֵמְלֵם בת אַמַרֵצ' שתזכה לחכמה, עבודה חדשה וטובה עם משכורת הולמת, ותזכה היא בעלה והילדים לבית גדול בירושלים ת"ו מלא בכל טוב, ותעבוד באהבה ובשמחה את הקב"ה, אריכות ימים ושנים ושתמשיך לזכות את הרבים בשיעורי תורה וחסדים אמן ואמן.

מאור בן אהובה , זוהר בת לאה -להצלחה ולפרנסה בשפע, שלום בית, והתעלות רוחנית והצלה להם וכל יוצאי חלציהם מכל מרעין בישין ורופאה שלמה אמן

בִּיסְט בֶּן פַלְגֹּשׁ יזכה בס"ד לאריכות ימים ושנים בבריאות איתנה שהמחלה תסתלק ולא תחזור יותר אף פעם בזכות 10 נציבי יום אמן ואמן .

מוּקַט בת עדינה וכל משפחתה יזכו לחזרה בתשובה וישמרו ממאכלות אסורות, הצלחה בניתוח העינים ב"ה ושתחלים מהרה - אמן!

הכרת הטוב וכפיות טובה חלק י' | הכרת הטוב אף על מעשה פעוט בערכו: אפילו אם יראה שהאדם עושה לו רע ומכעיס אותו; אם יש בו צד טובה שמטיב לאחרים לא לו, אם יש בו צד טובה שהוא מטיב לאחרים, או מידה טובה שהוא מתנהג כשורה - יספיק לו צד זה לבטל כעסו מעליו וירצה ליבו עמו, ויחפוץ חסד ויאמר: 'די לי בטובה הזו שיש לו!' שמעתם דבר כזה? אדם עושה לך רע ואתה כועס - אסור לכעוס אבל אתה כועס מה עליך לעשות בשביל לבטל את הכעס מעליו? 

תתבונן בו ותראה: אם יש בו צד טובה שהוא מטיב לאחרים לו לך, לאחרים, או אם תמצא בו מידה מסוימת שהוא מתנהג כשורה במידה מסוימת, זה כבר מספיק לבטל את הכעס מעליו, ויחפוץ חסד ויאמר: 'די לי בטובה הזו שיש לו!' וכל שכן באשתו; אין בה הרבה מעלות, והיא מכעיסה אותך ומצירה לך בלאגנים בקיצור, כתוב: ש"דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה" (משלי כז טו). דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר יש לך תקרה מפח ויש דלף: 'טאק טאק טאק טאק טאק טאק' או... 'טראק טאק טראק טאק טראק טאק טראק טאק' והדלף הזה יורד בְּיוֹם סַגְרִיר, וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה ואם יש לך אשה מדנים ומריבות כל הזמן וקטטות - זה בדיוק אותו דבר; 'טאק טאק טעאק טאק' כל רגע יש לה יציאות כל פעם... 

אז אומר: אפילו אם אשתך, כמו שכתוב אצל ר' חייא שהיתה אשתו מצערת אותו מה אמר? "דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא!" שני דברים מספיק; אם האשה מגדלת את הבנים, והיא מונעת אותך מן החטא זהו! מה עם השאר מה עם כל החיוביים שהיא צריכה לעשות וזה וזה וזה? שמעת מה אני אומר לך? דיינו! ודיינו! 'דיינו!' וכך יאמר כל אדם על כל אדם: 'די לי בטובה פלונית שעשה לי, או שעשה לא עמי אלא עם פלוני, או מידה פלונית שיש לו, די בזה!' וצריך להיות חפץ חסד. זה אחד מ'שלוש עשרה מידות' של הקב"ה: "חָפֵץ חֶסֶד"! (מיכה ז יח) חָפֵץ חֶסֶד!! 

מי אומר את כל זה? 'תומר דבורה' רבינו הרמ"ק ר' משה קורדובירו מרבותיו של האר"י הקדוש! אתם שומעים דבר כזה? זאת אומרת צריך להיות חפץ חסד, אפילו הכעיס אותך אם יש לו מידה טובה, עושה טובות לאחרים אתה צריך להיות חָפֵץ חֶסֶד להתחסד איתו להכיר לו טובה על זה שהוא גם מכיר טובה לאחרים אפילו אם לא לך. 

בספר 'להבין ולהשכיל' אומר: טרחא קטנה של חברך עבורך - מחייבת הכרת הטוב!"כל הסועד עם חבירו אפילו פת במלח, או ירק, או תמרים נתן לך, או גרוגרות – תאנים, או טובל עמו בציר, אפילו יש רק את הציר של הדגים, רק עם הציר הוא לא נותן לך דג רק ציר, אע"פ שיש לסועד איתו מאה סעודות בכל יום כסעודת שלמה בשעתו!" וזה נתן לו רק פתח במלח "אפילו הכי יחזיק לו טובה בפניו ולכך נאמר..." וזה נאמר ב'תנא דבי אליהו רבה' אתם שומעים? אפילו קיבלת טובה ולו קטנה- קטנה קטנה נתן לך ארטיק שוקולד קטן צריך להחזיק לו טובה על הדבר הזה אפילו שאתה מליונר! בליונר!! שמעת? הוא נתן לך! צריך להחזיק לו טובה!! 

יסוד ההכרה להכיר טובה: זה לא 'כמה הנאה היה לי?' אלא כמה טרחא טרח חברי! הקב"ה ביקש מעם ישראל: 'שידליקו לו נר!' בבית המקדש את המנורה 'נר המערבי' מרוב חביבותו את ישראל הוא חפץ באור קטן שאנחנו מדליקים לו בבית המקדש, הוא מאיר לנו עם השמש עם הירח והכוכבים והוא אומר: 'תאירו לי עם אור קטן בבית המקדש!' אתם שומעים? 

למדנו על זה מוסר: מה, מה המטרה של הקב"ה? (מישהו זוכר למה הוא ביקש?...) ובכן הקב"ה עשה זאת כי עכשיו אם מישהו עושה לך טובה גדולה, טובה גדולה – עכשיו אתה נהיית חייב לו ומשועבד! וקשה לאדם להיות משועבד לשני ולהכיר לו טובה עוד כמו שאנחנו לומדים: כל החיים! ולזרעו אחריו ולדורות ואלפי שנים...! מה הולך פה? אבל אם אחרי שהוא עשה לך טובה גדולה הוא מבקש ממך: 'אפשר לקבל כוס מים?' ואתה נותן לו אתר מרגיש שכבר עשית איזה משהו וכבר התחלת לצאת ידי חובה וזה נתן לך הרגשה טובה שאתה לא רק קיבלת ואתה נשארת רק חייב: 'אבל הנה! החזרתי משהו...' 

אז הקב"ה אומר: בשביל שלא תחזיקו לי טובה כ"כ על זה שאני מאיר לכם כל כיום! כל יום כל יום כל החיים!! אז תדליקו לי שמה איזה נר במנורה וזהו!! אני מסתפק' שמעתם? 

וכך טרחא של הזולת כלפינו אנחנו צריכים להעריך את זה כדבר גדול! כל טרחא קטנה, כל טרחא קטנה, כדבר גדול, אפילו שההנאה מועטת!! אפילו שההנאה מועטת. הגמרא בברכות נח' אומרת: "אורח טוב מה אומר? 'כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי!' אורח רע מה אומר? 'לא טרח בעל הבית אלא בשביל אשתו ובניו...' 

צריך להכיר: שטובה קטנה שעשה לך החבר זה כאילו עשה לך טובה גדולה: מצינו בחז"ל: "אם עשה לך אדם טובה קטנה - תהיה בעיניך כהרבה! ואם עשה לך רעה גדולה - תהיה בעיניך כמעט! וכן להפך; אם עשית לו טובה גדולה – תהיה בעיניך כמעט! ואם עשית לו רעה קטנה – תהיה בעיניך כהרבה!' מה זה הפטנט הזה? מה זה, 'חיים בדמיונות' עושים לך מעט זה יחשב הרבה, עושים לך רעה... מה, מה החשבון פה? לכאורה קשה: מדוע צריך אדם לא להסתכל כפי האמת וצריך לשנות? טבעו של אדם לראות טובה שעושה לו חבירו - טובה קטנה! 'מה הבעיה בשבילו? נו, בחייאת! קטן עליו...' אז תמיד אתה ממעט בטובות, נכון? ממעט בטובות! 

טיבו של אדם לראות את הטובה של חבירו שעושה לו טובה קטנה, ורעה קטנה שהוא עושה לו - רואה אותה רעה גדולה! אז מה העצה? לשנות את ההסתכלות הפך הטבע ואז יראה את הדברים כמו שהם באמת! זה הבאלאנ'ס האיזון; היות ואתה רואה כל טובה שעושים לך קטנה, אז אתה צריך לראות אותה גדולה, ואז זה יתאזן. כל רעה שעושים לך קטנה - אתה רואה אותה: 'ואי! מה עשה לי! אתה יודע מה עשה לי?!...' אז אומרים: לא! אתה צריך להחזיק מהרעה להקטין אותה ואז זה יתאזן, וכן הפוך. מכאן רואים: שהמבט שלנו הוא לא אמיתי, וכדי שהוא יגיע לאמת אז צריך להסתכל בהפוך, ואז אתה מגיע לאמת. 

עכשיו נראה דוגמאות; הכרת הטוב במשנתו של ר' מאיר חדש: זה היה יסוד אצלנו מאבני היסוד הכרת הטוב בעבודה המוסרית, תמיד היה מדגיש: הכרת הטוב זה לא דוקא עבור מי שעושה לחבירו טובה גדולה, כל הטבה שהיא מחייבת להכיר טובה ואפילו דבר שלא נראה שיש לו ערך גדול וחשוב. 

פעם ספרתי לכם (כמובן שאתם זוכרים...) שנסעתי ברחוב ראשי; שלושה נתיבים בדרך מתל אביב לבני ברק, חוץ מכבודכם היה לי כאבי בטן שאני חייב מקום! חייב!! ואני בנסיעה, בתנועה וזה ואני מרגיש שזה הולך להתפוצץ!... מה אני עושה? אני מסתכל אולי יש איזה מסעדה בדרך או איזה משהו? ופתאום באיזה קטנה עשיתי עצירה בצד רצתי היה איזה משרדים כאלה נכנסתי: 'שלום! איפה יש פה שירותים?' אמרו לי: 'שמה' נכנסתי לשמה וחביבי... ואוו לא היה לי בחיים דבר כזה..! זהו. איך הודיתי אח"כ שהיה שמה נייר טואלט! תארו לכם שהייתי נכנס ואן נייר טואלט איך הייתי יוצא משמה?! יה בה בי. 

איך הודיתי, ונגשתי שמה למזכירה ונתתי לה מאה שקל אמרתי לה: 'תקנו ניירות טואלט...!' אדם לא יודע אפילו מה זה נייר טואלט – 'בחייאת! כמה זה עולה?...' כן, אבל כשאתה צריך אותו; אם הוא לא יהיה - אוי ואבוי או ואבוי...! כשמגיעים לפעמים למקומות כמו תחנות דלק שמה הכל מוזנח, מסריח! לפעמים אין, יש מקומות שבכלל אין הם לא שמים זה רק מיועד לדברים קלים לא כבדים... כל דבר! כל טובה ולו הקטנה ביותר! 

אז במסכת חולין ז': ר' פנחס בן יאיר שהלך לעשות פדיון שבוים, (ולא נחזור על המעשה כולם כבר מכירים) אז היה לו ויכוח עם הנהר אם יחלוק או לא יחלוק, דיברנו על זה גם אתמול בהרצאה (קרית עקרון 'להאמין שאין טבע' 26-10-2021) אז הנהר בסוף חלק לו אחרי מחלוקת חלק לו! ואח"כ אומר הרב מאיר חדש: שהיה איתו גם ישמעאלי בן לויה שהיה איתו בדרך אמר לו: 'שיחלוק גם לו!' פה הנהר לא התווכח, הנהר חלק לא אמר לו: 'אה! מה קשור? אתה בסדר שכנעת אותי אבל הוא? מה קשור? מה, עוד פעם אני אפסיק אשנה את הטבע ואני אתן לו לעבור?' לא התווכח, למה? 

הכרת הטוב! מה הכרת הטוב? מי אמר שר' פנחס בן יאיר היה מרוצה מזה שהוא היה בן לויה? אבל היה לו מעט, אתם יודעים כשהולכים בדרך ויש צוותא אתה לא הולך לבד בדרך ויש מישהו שעובר לידך ומשהו זה נותן הרגשה כזאת יותר טובה כזאת שאתה לא לבד אפילו שהוא לא ביקש ולא היה צריך ולא כלום, עצם זה שהוא בן לויה ויש בזה איזה צד טובה כזאת וכו'. אמרנו: שהרי לוט זכה להצלה בגלל שהוא היה צוותא שהוא ליווה את אברהם אבינו והוא התלוה אליו אז יש בזה משהו כן! אז חלק הנהר! אתם שומעים? אז יוצא לפי זה: שכאילו הנהר מקיים את מה שלמדנו פה, שאפילו עם הוא לא עשה לו הישמעאלי שום טובה לנהר, אבל כיון שהוא עשה טובה למישהו שנהנה ואפילו טובה מעט - אז הוא חלק לו בלי בעיה! לא התווכח אפילו, כך אומר ר' מאיר חדש. 

הרב מאיר חדש הכיר טובה לסנדלר כל ימיו חייו: בנעוריו הישיבה קבעה לו מקום לינה, פעם זה היה נקרא 'ימים' ימים, שכל בחור ישיבה, לא היה כמו היום שישנים בישיבות, היו לומדים בישיבה זה היה אולם עם ספסלים לומדים, ובלילה משפחות, כל אחד היה לוקח לו בחור ונותן לו לאכול ולישון. אז הישיבה קבעה לו לינה בבית מלאכה של סנדלר; בבית מלאכה לא בבית שלו בבית מלאכה, והיה מגיע הלילה והנער עולה על מיטתו ולא מצליח להרדם! למה? הסנדלר עוד עובד בלילה והולם בפטיש על גבי הסדן חזור והלום וקולות החבטות מילאו את חלל החדר, אחרי לילות רבים למד להתרגל הרב מאיר חדש לרעש והתעלם ממנו ונרדם. 

לימים כשהיה כבר משגיח, היה מספר בשיחות: 'שהוא מכיר טובה לסנדלר על שבזכותו הוא התרגל להתעלם מרעשים בסביבה, עד ששום רעש בעולם לא מפריע לו להתרכז בתלמוד!' שמעתם? הכרת הטוב אפילו שהסנדלר לא הרעיש לתועלתו של המשגיח, ואפילו ציער אותו והפריע לו לישון - הוא מכיר לו טובה כי יצא מזה דבר טוב...! 

מידי שנה בחנוכה רבים היו מזדרזים לשמוע אותו מברך על הדלקת נרות והוא היה מברך באופן מיוחד ומרגש את ברכת: "שהחיינו" אפשר היה להרגיש ברגשות התודה המציפים אותו: "שהחיינו !!! וקיימנו!!! והגיענו לזמן הזה!" 'וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ...' (X4) והבחורים היו מצטרפים אליו לשיר: "מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי" וממשיכים בשירה ובריקודים! וגם בכל ברכות תודה היה מגיע להתרגשות עמוקה! כל ימיו היה אסיר תודה: שנשאר בחיים על אף כל הסכנות! ועל שזכה להקים בית של תורה! ועל שחי כל חייו בעולמה של תורה. 

בשנים האחרונות של חייו כשהיו שרים שירי תודה, ניתן היה לראות איך רגשות הכרת הטוב מציפים את ליבו והוא נסער! פעם בשיחה עם אברכים התבטא: 'שהוא לא יודע איך הוא זכה לחיות כל ימיו בתוך עולם הישיבות! בין תלמידי חכמים בני תורה? הוא לא מבין: מה היתה הזכות שלו?' ומרוב התרגשות פרץ בבכי! ואנחנו חשבנו באותו רגע: 'הזכות שלנו שזכינו לחיות במחיצתו!!' ופעם אחרת שאלו אותו: 'איך הוא זכה באמת'? אז הוא אמר: 'בזכות מסירות הנפש של הורי ששלחו אותי ללמוד בגיל כה צעיר!' 

פעם אחת נכנס ר"מ בישיבת 'אור אלחנן' הרה"ג ר' מרדכי סומפולינסקי והוא ראה שהמשגיח נמצא בבית לבד, לא הבחין בו, באותה שעה הוא היה מברך 'ברכת המזון' כשהוא הגיע ל'נודה לך...' - בכה! בכה!! בכה!! נודה לך – בוכה, שיא ההתרגשות בברכת ההודאה מודה לה'. כשהיה זקן סבל מסתימה בעורק תוך הליכה היה נעצר וידעו כולם שהוא חש בכאבים עצומים! אבל אף פעם לא התלונן. אח"כ חל סיבוך במצב, שאלו אותו לשלומו? אמר: 'ברוך ה'!' אמרו לו: 'שמענו שיש לך איזה עסק עם הרגל?' אמר להם: 'אם יש עסק עם הרגל? ב"ה סימן שעוד מרגישים אותה! מה עדיף לא להרגיש אותה?!' 

גם לפני הרופאים לא היה מתלונן, היו שואלים אותו: 'כואב?' אומר: 'לא ממש קצת לוחץ...' ממיחושים קלים בכלל התעלם! היה מכיר טובה לקב"ה גם כשהיה מקבל יסורים היה אומר לתלמידים: 'אנחנו לא מסוגלים לחזות תוצאות של כל מקרה, אבל אנחנו יודעים שהכל בא מידיו הרחמניות של הקב"ה! ברור שהכל לטובה!!' והיה מכיר טוב להקב"ה ואומר: 'שזה היה סוד לאמונה ולקיום המצוות!' 

והיו שואלים אותו: 'הכרת הטוב לקב"ה על שום מה?' והוא היה מסכם: 'על עצם החיים שנתן לנו הקב"ה! על היותנו בני אברהם יצחק ויעקב!! על מתן תורה!!! על עולם גדול ומופלא, גדול ועשיר, כולו נפלאות, שהנחיל לנו תורה ומצוות, והכל נתן לנו באהבה, ורוצה שנשמח, וננצל את הכל להתעלות, בן תורה צריך לראות את היפה והטוב בחייו ולהתמלא שמחה בסיסית פנימית ולשיר...! "וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ...!' (X4) יש בזה הודאה לה' - אם אתה שמח; אז אתה מקבל את כל מה שנותן לך ה' בשמחה! 

וזה לא משנה מה הוא נותן, כי זה הכל מידו הטובה והרחבה! והכל לטובה!! מה לעשות? לפעמים אנחנו מזייפים... אז הקב"ה מתקן אותנו ככה עושה לנו תיקונים שנכיר את הדרך. טוב, לא נאריך עוד, נגיע לספר בשבחיו ובהכרת התודה שלו. 

אבל לסיום, אני אגיד לכם מה היה איתו ביום הפטירה: אמרנו שהמשגיח היה מברך כל מי שהטיב לו ואפילו במשהו, ואפילו בסוף ימיו, כשנהג האמבולנס לקח אותו לבית החולים, לא נחה דעתו עד שביקש לקרוא לנהג והודה לו על הנסיעה ועל העזרה! כעבור מספר דקות איבד הכרתו, אחר מספר שעות נפטר!... הספיק להפטר עם הכרת טוב לנהג האמבולנס, זה היתה מסכת חייו: להכיר טובה אפילו על דבר שאדם עושה בתשלום, מקבל כסף, לא במיוחד בשבילו, אבל הוא לא יכול היה להפטר לפני שהוא יגיד לו את התודה על הנסיעה ועל העזרה!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv .