הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק ז | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציב יום: ביסט בן פלגוש יזכה בס"ד לאריכות ימים ושנים בבריאות שלימה ואיתנה שהמחלה תסתלק ולא תחזור יותר אף פעם ותעבור לביל גייטס יש"ו - בזכות עשרה נציבי יום אמן ואמן! נציב יום שני: להצלחתנו לגאולת עם ישראל ברחמים רפואה שלימה מהרה ולכל החולים והתורמים בכללם חזרה בתשובה מעליא לכל עם ישראל ובפרט לאוהד ותהילה הדר בני חבצלת וזיווג הגון מהרה לשניהם בבריאות שלימה ואיתנה אמן!

הכרת הטוב וכפיות טובה חלק ז' | מהם הדברים המביאים לידי הכרת הטוב? עין טובה מביאה להכרת הטוב. עין טובה מסייעת להכרת הטוב, אם אדם קיבל טובה מרעהו הכרת הטוב עלולה להפגע אם הטובה שהוא קיבל לא מושלמת, אבל כאשר מתרגלים להסתכל בעין טובה מסתכלים על הצד החיובי של הטובה מתעלמים מהצד השלילי, ממילא הכרת הטוב תגדל. אמנם הכרת הטוב אינה רק ראית הטוב, אלא עוסקת בחיובי האדם לעשות דברים כתמורה לטובה שקיבל. 

איך עין טובה עוזרת? פשוט מאוד! אדם שיודע להסתכל בעין טובה על כל דבר אפילו אם הוא קיבל טובה לא מושלמת הוא יסתכל על הצד החיובי ולא על הצד השלילי, מה שחסר בטובה: 'אה, חבל שהוא לא עשה כך וכך כי אז זה היה מושלם...' זה אחד שיש לו עין לא טובה, אחד שיש לו עין טובה אומר: 'ישתבח הבורא! תראה מה עשה וכו'...' אורח טוב מה אומר? 'כל מה שעשו? עשו לכבודי!' וכך האדם שיש לו עין טובה אז הוא מסתכל בצד החיובי ולא השלילי, ואז ממילא - מאליו הכרת הטוב תגדל. הכרת הטוב זה לא רק לראות את הטוב שעשו לו, הכרת הטוב זה חיובים שאדם חייב לעשות בתמורה לטובה שקיבל. 

אז הכרת הטוב זה לא רק להכיר בטובה, זה חייב אותך גם לעשות טובות כתמורה לטובות שקיבל. ותמיד צריך להוסיף על מה שקיבל! להוסיף על מה שקיבל; אם כיבד אותך בשעורים - אתה צריך לכבד אותו בבשר! וזה היה מתוך הספר 'חובת האדם בעולמו'. 

ה'מכתב מאליהו' אומר: הכרת הטוב הטהורה באה מכח הנתינה והחסד, אם יש לך כוח של נתינה וחסד אתה בעצמך נותן! נותן, וגם יש לך חסד אתה בעל חסד, אז אצלך תהיה הכרת הטוב טהורה, אתה תכיר טובה. כשהנותן חַפץ להטיב ולא לקבל מאחרים, אחד שהוא רגיל לתת-לתת ולא על מנת לקבל, הנתינה שלו אמיתית ולכן כשהוא מקבל משהו מאחרים מיד הוא שואף לשלם למטיב, ואם אינו יכול לשלם לו בעֵין ממש עכשיו במשהו, משלם לו בהכרת טובתו, נמצא שהכרת טובתו שלו היא נובעת מכח הנתינה שבו, הוא לא יכול לסבול שחברו יתן לו יותר ממה שהוא יתן לחברו. 

ולפי זה אין שום נפקא מינה לגבי הכרת הטוב; בין אם חברי הטיב עמי נגד רצון עצמו, בין אם יש לו הנאה מהטובה שהוא נותן לי, על כל פנים הרי אני קיבלתי משל אחרים! אז מה אכפת לי אם הוא הביא את זה בעל כרחו או שהוא הביא את זה ויש לו הנאה מזה? קיבלת או לא קיבלת? אז מי שיש לו נתינה הוא לא מסתכל על זה, הוא מחפש לתת בעצמו, ובפרט אם הוא קיבל? עוד יותר לעילא ולעילא! 

אבל מי שהמידה שלו זה נטילה הוא רק אוהב לקבל כמו כלבלב 'הב הב!' ממילא הוא כפוי טובה, כי אינו מרגיש שום חיוב לתת כנגד מה שנטל, כי לדעתו הנבערת: כל מה שהוא מקבל - מגיע לו ממילא! והוא סובר: "שלך – שלי" והוא רואה את כל מי שמטיב עמו: כאילו הוא עבד שלו! 'יפה, עבד מחונך, נתן לי מה שמגיע לי כל הכבוד לו...' ועל כן לא יראה לו שום אות הכרה, זה מי שהוא בעל נטילה, אגואיסט, אנוכי, אדם שדואג רק לעצמו. 

ה'משאת משה' אומר: גם מידת הענוה מביאה להכרת הטוב, גם מידת הענוה. אז קודם ראינו שטוב עין הוא יודע להכיר טובה, בעל נתינה יודע להכיר טובה, ועכשיו אנחנו לומדים שגם מי שיש לו מידת הענוה היא בולטת במידת הכרת הטוב. מידת הכרת הטוב היא תלויה ונובעת ממידת הענוה, כי בעל גאוה אינו נוטה להכיר טובה; ראשית: מפני שהוא סבור שהשפלה אצלו להרגיש שקיבל טובה מזולתו: 'מה נתן לי? מה עשה? מה...' שנית: הוא סבור, שאדרבה! שהכבוד והנאה למי שעשה איתו את הטובה. זאת אומרת הוא התכבד בזה שהוא נתן לי, כל הכבוד לו - הוא הרויח מזה, זאת אומרת הוא כופר באמת שחברו עשה לו טובה, אלא להפך! הוא מרגיש לו שהוא עשה לו טובה שהוא מסכים לקבל, כאילו הוא אחד מגדולי ישראל...! 

ועוד; שהבעל גאוה אינו רוצה להיות משועבד לחבירו להחזיק לו טובה, כי אם הוא מקבל טובה הוא צריך לחזיר, הוא לא רוצה להחזיר הוא לא רוצה להיות משועבד, וזה בעל גאוה, אז אין לו ענוה לכן הוא לא מכיר טובה. 

"אמר להם משה לישראל: כפויי טובה! בני כפויי טובה!!" בתוס' אומר שם: "למה קרא להם כפוי טובה? שלא רצו לומר: "אתה תן!" לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך!" הקב"ה אמר למשה רבינו: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי ... כָּל הַיָּמִים" (דברים ה כה) מה היו צריכים ישראל להגיד? "תן לנו אתה!" ה' אומר: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי ... כָּל הַיָּמִים? מה היו צריכים להגיד? תן אתה! למה הם לא אמרו: תן אתה? אומרים התוס': לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך! ככה הם יצטרכו להחזיק טובה לקב"ה, כאילו רק על זה הם צריכים להחזיק טובה... אבל לא רצו פשוט להחזיק טובה לקב"ה על זה שהוא יתן להם יראת שמים קבועה בליבם! שמעתם דבר כזה? 

אז משה רבינו קרא להם: "כפויי טובה בני כפויי טובה!" כפויי טובה שהם אמרו על ה"לֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה) קראו למן לחם מקולקל! ה' נותן להם את כל המעדנים והמטעמים והכל בלי שום טרחא בלי שום יגיעה והם קוראים לזה לחם מקולקל – זה כפויי טובה! והם בנים של כפויי טובה; אדם הראשון אומר לקב"ה: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי" (בראשית ג יב) זה היא, זה לא אני, זה היא, אתה נתת לי אותה, מה? איך אני חטאתי, מה? 

במקום שהוא יודה על הטובה שהוא קיבל את האשה שהיא תהיה עזר לו! והוא לא צריך לשמוע לה כי הוא קיבל ציווי: לא לאכול! אז מה אתה מאשים אותה?! את מי ציווי? אותך! מה אתה מאשים אותה?! ועוד אתה כופר בטובה, אתה אומר: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי?! מה זה? אז זה נקרא כפויי טובה בני כפויי טובה, כך קרא להם משה רבינו לעם ישראל. 

אבל בצדיקים אינו כן, דרך הצדיקים היא להיות ממש משוחד לעשות את הטובה! עכשיו אנחנו נלמד דבר חדש: ששוחד זה דבר חיובי! הצדיקים דרכם להיות ממש משוחדים לעשות טובה, כתוב: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" (דברים טז יט) אז אנחנו אומרים: זה לא טוב! מתי זה לא טוב? להטות מִשְׁפָּט! אבל אם אחד עשה לך טובה - זה טוב מאוד שתהיה משוחד; להחזיר לו את הטובה! כשאמרה תורה: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים זה לא כונה שזה חסרון, אלא הכונה באמת צריך להתעוור בשביל הטובה שעשה לו הבעל דין, בפסול של שוחד - זה כשדנים בין שני בעלי דינים ואתה מקבל שוחד ויוצא מזה סילוף הדין - זה אסור! זה אסור. 

אבל גם שוחד, מה זה? נותנים לו נגיד מאה שקל, מאה דולר והוא מטה את המשפט, והסכסוך ביניהם על חמישים אלף דולר והוא אומר להוא: זה זכאי זה חייב! אז כמה הוא קיבל וכמה הוא החזיר? קיבל מאה דולר והחזיר לו בחמישים אלף דולר! זה אסור, אסור, אפילו על שקל אסור! אסור. אפילו שאין כסף בזה, להגיד רק: שאחד צודק והשני לא - בגלל שוחד? אסור! אבל מפה רואים: שאם קיבלת טובה זה כמו שוחד, אבל קיבלת כמה? קצת אפילו, אתה צריך להחזיר בהרבה יותר! 

לכן זה נקרא כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים - החכמים מרוב שהם קיבלו אפילו מעט, הם כבר עיורים מלראות ולהגיד: הוא נתן לי מאה אז אני אתן לו מאה ואחד, עיורים! 'לא רואים בעינים' כמו שאומרים, רוצים לתת לו עוד ועוד ועוד ועוד - זה המידה של הצדיקים והחכמים. 

עוד דבר שגורם להכרת הטוב: הכרת הטוב נמצאת רק אצל מי שמתגבר על כוחות הגוף, והוא מרגיש את האמת, כי שום בריה ושום דבר לא חייב לו כלום! מישהו חייב לך משהו?! מי חייב לך משהו? הבורא חייב לך משהו? אף אחד לא חייב לך כלום! כל מה שאתה מקבל - זה חסד! ולכן הוא מרגיש שהוא חייב להכיר טובה ולשלם 'טובה תַּחַת טוֹבָה' אז רק מי שמתגבר על כוחות הגוף, כי הגוף רוצה כל הזמן בשבילו עוד עוד עוד, הגוף-הגוף. אבל אם הוא מתגבר על כוחות הגוף, והוא מרגיש את האמת: שבאמת אף אחד לא חייב לו כלום בעולם, אז הכל זה חסדים שהוא מקבל! 

אבל לעומתו מי שהגוף מתגבר עליו, כל הימים שלו מלאים תלונות ותרעומות: שלא נותנים לו! לא נותנים לו עדיין כל מה שחייבים לו!!! ולעולם לא יודה, ולא ישבח על שום טובה שעשו איתו - לעולם! מתי כן? כשהוא זקוק לטובה נוספת ממי שהטיב לו, אז הוא בא ומחניף לו: אוי! שתהיה בריא, איך אי זוכר מה שעשית לי פעם וזה וזה... והיום אני זקוק עוד פעם להלוואה... 

עוד דבר שגורם להכרת הטוב, זה הכרת האמת: מובא במדרש (בראשית רבה פרק עא): "לאה תפסה פלך הודיה - ועמדו ימנה בעלי הודיה! יהודה יצא ממנה, היא הודתה לה' על שנתן לה את יהודה, כי הוא נתן לה חלק יותר מכולן; הן היו ארבע אמהות זאת אומרת כל אחת צריכה להביא שלושה ילדים, והיא ילדה את יהודה רביעי, אז היא הבינה: שהיא קיבלה יותר מכל האחרות! אז היא קראה לו יהודה, להודות לה' יתברך על שנתן לה יותר מהחלק של אחרים. אז היא תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בעלי הודיה; היא הטביעה בהם טבע של הודיה! מי יצא ממנה? אמרנו יהודה, מה כתוב: "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" (בראשית לח כו). 

מי עוד יצא ממנה? דוד המלך! הוא אמר: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו א) מי יצא עוד ממנה? דניאל! מה הוא אמר? "לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה" (דניאל ב כג) זאת אומרת: לך אלוקי אבותי אני מודה ומשבח! אבל קשה: מה שייך ההודאה של יהודה להודאה של לאה, ולהודאה של דוד ודניאל? ההודאה של יהודה היתה להודות על האמת צָדְקָה מִמֶּנִּי הוא מודה על האמת, וההודאה של לאה היתה הודאה לה' על החסד שעשה עמה ונתן לה בן רביעי, וגם ההודאה של דוד ודניאל היו הודאה על חסד! 

במדרש שוחר טוב (בתהלים קיח') כתוב שם: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב - אין לישראל שיאמרו להקב"ה אלא הודיה בלבד על כל הטובה שהוא עושה עמהם! שנאמר: "ה' אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ" ככה אומר ישעיה הנביא (כה א). כיון שראה דוד היאך ההודיה טובה אמר: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וכן אומר שלמה המלך במשלי (כח יג): "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם". וכן הוא אומר: "טוֹב לְהֹדוֹת לַה'" (תהלים צב ב) 

ועדיין קשה: גם כאן ההודאות אינן שוות? יש לבאר: שמידת הכרת הטוב היא ממידת הכרת האמת! שבאמת השני עשה לי טובה, א"כ הודאה לה' והודאה על האמת זה דבר אחד, שהרי לאה היתה יכולה לחשוב: ככה טבע העולם, רוב הנשים יולדות והן לא עקרות. אלא שמידת האמת שבה גרמה לה להכיר: שזה רק טובתו של הקב"ה ולכן הודתה לו! ולכן יצא ממנה יהודה שהודה על האמת, וכן ההודאה של דוד ודניאל לה' באו ממידת הכרת האמת: שה' הוא נותן הטובה! והכל נובע מענוה, שבעל גאוה אינו מכיר טובה; לא לחבירו ולא לה'! וילדים – אותו דבר; 'מה אני אשם שאתה הבאת אותי לעולם? תדאג לי! מה זה, הבאת אותי לעולם תדאג...' 

נחזור על מה שאמרנו באחד השיעורים הקודמים (שיעור 'כיבוד אב ואם חלק ה' למה מבטלים הכרת הטוב 14-10-2021) חשוב לזכור ולהזכיר: ההתבוננות בטובה גם מביאה לידי הכרת הטוב: "וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ. וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא" (במדבר יא ו-ז) מה אמר רש"י שם אתם זוכרים? "כלומר; ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני? והמן כך וכך הוא חשוב!" מה זה הקיטורים האלה קוטרים מקטרים ראו אומר הקב"ה: ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני? אני נותן להם את המן הכי טוב בעולם! והמן כך וכך הוא חשוב! והם אומרים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ. וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא כמו זרעים של כוסברה כזה קטן... 

והד ההכרזה הזה מצלצל גם היום; ושומעים את הקול הזה בכל מיני סיטואציות ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני? 

ציור ראשון: הבעל בא ממלאכתו הביתה מוצא שכל הצעצועים של הילדים על הרצפה אי סדר בבית הילדים משחקים בשובבות והוא ישר מתלונן ומתקוטט עם אשתו על הדבר הזה...! ויוצאת בת קול מן השמים וקוראת: ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני? כמה אנשים גדולים וטובים ממנו! משתוקקים מתגעגעים שופכים נפשם בתפילה להשי"ת: 'שיתן להם ילדים שיוכלו להשתובב ויהפכו את הבית ורק ישמעו קול שמחת הילדים המתענגים בשחוק ובצחוק!' – ולא זכו לכך! והוא מתלונן?! אייי... 

ציור שני: הבן בא לבית מהלימודים לארוחת ערב, על השלחן קערה עם בשר טונה באמצע ומסביב מיני ירקות מסודרים בציור נאה מעשה אומן! ישר הוא פוצח בתלונה: 'עוד הפעם טונה?! כבר יצא לי מהאף!...' ומיד נשמע הקול מכריז: ראו באי עולם! על מה מתלוננים בני? הילד הזה מתפרץ על אמא שלו שטרחה כל כך והכינה לו סעודה שבשביל אלפי אנשים היה נחשב להם סעודת מלכים! והוא מקטר... 

ציור שלישי: אחד שידך את ביתו לבן תורה מצוין! בחור יקר נחמד משפחה חשובה, והנה ששון ושמחה, גם אבי החתן שמח מאוד כי הכלה היא בעלת שם טוב, בעלת חן ממש 'כלה נאה וחסודה' והנה הגיעה עת דודים זמן הנישואין, ויבוא השטן וירקד ביניהם! 'אין כתובה שאין בה תגרה!' על מה? על דברי של מה בכך! מה, כמה הוא אמר עשרים ושש אלף דולר? זה הכל זה מה שהוא מעריך את הבת שלי?! ומתחיל קטטה! לא, תשנה, תחליף... – הלו, הייתם לפני רגע שהשמיעו את הסכום היית אבא מאושר! מה קרה? 

מיד שומעים בת קול משמים: ראו באי עולם! על מה מצטערים בני? הנה! יש פה 'ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל!' אבל בשביל דברים של מה בכך ערבה שמחתם ובליבם טינה זה על זה! את כל הדוגמאות כותב הגר"א פאם. 

ויש עוד דרך להכיר טובה: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומם: איך אדם יכול לזכות להכיר טובה להורים? לרבותיו, לאשתו, לידידיו? כל זמן שהוא לא נמצאים במקומם – הוא לא יכול להבין! דוגמאות; כל זמן שאין אדם נהיה אבא לילד – הוא לא יבין מה אבא שלו עשה בשבילו! כל זמן שאדם לא הכין שיעור לתת דרשה והוא לא עמל – הוא לא יוכל להבין את גודל העמל שמשקיע הרב להכין בשביל למסור השיעור! 

כל זמן שהאבא לא נמצא כל היום בבית וכל רגע ילד אחר צריך שיטפלו בו ובסוף היום האוכל לא מוכן הבית לא מסודר – הוא לא מבין את אשתו! אבל אם אשתו תהיה חולה שבוע ימים בבית חולים והוא יצטרך לטפל בידים? אווה! איך הוא יבין את המצב...! אדם שמארח אורחים לשמחתו, כל זמן שהמארח אינו נוסע למקום רחוק ממקום מגוריו, וממתין זמן רב לאוטובוס שיקח אותו למחוז חפצו כדי להגיע למקום של השמחה שידידו עורך – בעל השמחה לא יכול להוקיר את האורח ולהודות לו: שטרח בזמנו בגופו ובממונו ושבא לברך אותו להשתתף בשמחתו! 

הוא רק מסתכל אם הוא נתן לו מעטפה או לא? זהו, כל מי שנכנס הוא רואה מי נתן מעטפה מי לא נתן?... מה הוא טרח! מה הוא עשה? אולי אשתו רצתה ללכת למקום אחר והוא העדיף לבוא אליו כי רצה לשמח אותו! אולי היה ביניהם אפילו מריבה קלה הוא יודע מה הוא השקיע בשביל להגיע? כל אחד שהגיע כאילו מה, כאילו הם בדלת השניה ונכנסו לפה...? יש כאלה באו משם ויש כאלה ממקום רחוק ויש כאלה מקצה הארץ! מי יכול להעריך דבר כזה? 

אז זאת אומרת אם רוצים שיהיה לנו הכרת הטוב: 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו!' אז אם כן למדנו: כדי להכיר טובה צריך; עין טובה, צריך מידת נתינה, צריך ענוה, צריך הכרת האמת, צריך התבוננות בטובה שמקבלים ולא לדון את חברך עד שתגיע למקומו. עם כל אלה הכלים אם יהיה לנו נוכל להכיר טובה ולהחזיר בכפל כפלים ולהיות משוחדים עד כדי עיוורון עינים!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv