הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק ד | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 20.10.2021, שעה: 08:14
תוכן עניינים
הכרת הטוב חלק ד;
טעם במצות פדיון פטר חמור;
שאלה למעשה בענין פדיון הבן;
תוכן עניינים
הכרת הטוב חלק ד;
טעם במצות פדיון פטר חמור;
שאלה למעשה בענין פדיון הבן;
לע"נ
יחיא זכריא בן עוואד ז"ל
ורומיה בת סאלם ז"ל
נציב יום: קמרי יפה בת צהיינש. { KIMRAY YAFA BAT TSAHAYNESH{ (והחיסונים יצאו לה מהגוף בדרך נס ולא ישפיע על גופה לרעה) רפואה שלמה לה ולכל יוצאי חלציה יחזרו בתשובה שלמה זיווגים הגונים, פרנסה טובה, ויזכו לקבל פני משיח צדקנו בב"א. – אמן!
תוכן עניינים
הכרת הטוב חלק ד;
טעם במצות פדיון פטר חמור;
שאלה למעשה בענין פדיון הבן;
הכרת הטוב חלק ד;
אנחנו ממשיכים ב'הכרת הטוב' ואנחנו בחלק ד', הדברים שאנחנו אומרים כרגע זה מר' אברהם ארלנגר זלה"ה - נפטר לפני כמה ימים אחרי החיסונים ראש ישיבת 'קול תורה':
מצאנו בדברי חז"ל שאמרו: שחיוב הכרת הטוב הוא לא רק כלפי אב ואֵם שכל חייו קיבל מהם ויגעו וטרחו עבורו! אלא גם על פעולות קטנות של חסד - חייבים אנו להחזיר טובה בשיעור גדול מאוד! הרי במדרש רבה: "בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה" (שמות ג י) אמר לו: "רבונו של עולם! איני יכול!! מפני שקיבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו - נפשו חייב לו!" זאת אומרת חייב למסור נפש בשבילו, ורואים מעלת משה רבינו: הוא לא זוכר לו את זה שהוא שלח אותו לכלא עשר שנים! - מדהים!! הוא רואה רק את הטובות.
"וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צורפית האלמנה ומת בנה החל מתפלל מתחנן ואומר... ולא עוד, אלא שכל הפותח פתח לחבירו - חייב בכבודו יותר מאביו ואמו; אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע, וזכה פי שנים ברוחו, היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם, כמו שהחיה את בן האכסניה שלו! ואלישע לא הלך. וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כמו שהחיה את בן הצורפית, אלא שמסר את נפשו על אכסניא שלו!". כי הם הרגישו: שהם חייבים את נפשם למארחים שלהם ושעשו להם אכסניא. לכך אמר משה לפני הקב"ה: "קיבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו!" ולכן כתוב: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ" (שמות ד יח) עד כאן המדרש.
מה גילו לנו חז"ל בזה? שגם בשעה שהנידון: שליחות להוציא את בני ישראל ממצרים! והמשלח - זה הקב"ה בכבודו ובעצמו!! מכל מקום משה מסתכן בנפשו ומסרב בנפשו: עד שהוא יטול רשות מחותנו. וכמו שפירש שם ב'עץ יוסף': שיש בזה סכנה לסרב לדבר ה' - שמא יענש בזה! וכן באליהו היה בדבריו צד שיענש כי הטיח דברים כלפי מעלה: למה "הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ" (מלכים-א יז כ) כך הוא פונה לה', וכל זה: מצד החיוב של מי שנתארח אצלו כדי להכיר טובתו. ואין ספק שמשה רבינו ואליהו הנביא הכריעו: שכך רצונו יתברך!
וכן אנחנו רואים בדברי חז"ל שקבעו לנו לדורות במדרש: "שכל הפותח פתח לחבירו - נפשו חייב לו!" הרי שלא חטאו – לא חטאו בזה גדולי עולם האלה, אלא נהגו בהנהגה של: "דרך ארץ קדמה לתורה!" ומה שהוא חייב יותר בכבוד המארח שעושה לו אכסניה יותר מכבוד אביו ואמו; הרי ההורים שלו פתחו לו פתח! והיה לו אכסניא אצלהם שנים רבות!! נוסף לכל שאר הטובות שגמלו לו, אז איך יכול להיות שהוא חייב בכבוד אכסניא יותר מההורים? באכסניא יכול להיות פעם, פעמיים, שלוש, ופה; חמש עשרה שנה! עשרים שנה, עשרים וחמש שנה!! איך זה?
אלא נראה לומר: שהרי אביו ואמו גם מגדלים אותו לעצמם; שיהיה להם בן ומשענת לעת זקנותם, אז זה לא רק בשביל חסד ממש, מי שמקבל בתוך ביתו זה אדם זר, הוא לא חייב לו שום דבר, והוא פותח לו את ביתו ומקבל אותו בסבר פנים יפות וכו' וכו' זה יותר – יותר- יותר לשמה! יותר, גם זה תלוי; אם זה אדם חשוב - אז זה ענין שיש לו להתכבד בזה וכו' בכל אופן, כך קבעו חז"ל. וזה כמו שאומר רבינו בחיי שלמדנו אתמול (הכרת הטוב וכפיות טובה חלק ג' 19-10-2021): שהאבא עושה חסד עם הילד לתועלת עצמו ולתקוותו בו! אז זאת אומרת זה לא נטו... זה הסבר אחד.
ודבר שני: נתבאר גם (שם) ב'עץ יוסף': שאביו ואמו זנים אותו מצד הטבע, וזה טבע שהטביע בהם ה' יתברך: לרחם על הבן! אבל זה לא טבע שהקב"ה הטביע בכל אחד להכניס אליו הביתה כל אחד!! אז זאת אומרת לכן הם לא אצו רצו אלישע ואליהו להחיות את הוריהם.
ועלינו לשים לב ולהתחזק מאוד במידה הזו של הכרת הטוב; בין כלפי שמיא - על כל חסד וחסד, 'על כל נשימה ונשימה' על כל פרוטה, על כל הנאה קטנה! להודות, להלל, לשבח לה' יתברך, בכוונה בלב שלם – "בָּרוּךְ ה'!" (בראשית ט כו) ישתבח ה'! "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו א) ולא יכבד עלינו שום טרחא והוצאה כלפי שמיא! כי הכל ממנו יתברך; אז לקנות את המצוות הכי מהודרות, את הכלים הכי נאים; לכבוד שבת לכבוד מועד, כל ההוצאות - זה הכל לכבוד ה' צריך להיות! הכל-הכל-הכל.
החפץ חיים אומר: כשאדם בונה בית צריך ליתן דעתו לעשות חדר מיוחד לאורחים! לייחד חדר מיוחד לאורחים בשביל לעשות חסד עם הבית, ה' נותן לך בית אז תעשה כבר את המצוה: תכניס אורחים כמו אברהם אבינו! אתה מזרעו, זה הוצאה! כל מטר - עולה הרבה כסף! וצריך אח"כ לרהט והכל - כן-כן כן-כן כן-כן שלא יכבד עליו שום טרחא והוצאה כלפי שמיא - כי הכל ממנו יתברך!
וכן כלפי רעיו וחבריו ובני ביתו, וכל שכן אנשים זרים שהוא נהנה מהם, וכל שכן שאביו ואמו שדרכם להטיב לו, וחייבים על פי ההלכה בכבודם! אז כמה עזות ומידות רעות יש באלו המזלזלים בכבוד המטיבים עמם!! וקל וחומר בן בנו של קל וחומר; מי שמזלזל ברבו, או מי שלא מכבד אותו, וכל מי שפתח לו פתח הרי חייב לו עד מסירות נפש לגמול עמו טובה ולכבדו! ומי שפתח לו פתח לגן עדן - כמה הוא חייב לכבדו!! וכל שכן לא לצערו חלילה!
ואין יוצאים ידי חובתם כלל בשום פעולה של תגמול, אלא חייבים בהכרת טובה כל החיים!! הוא וצאצאיו. ועליהם לזכור לטובה תמיד את המטיב עמהם, ולהתמסר לו ולכבד אותו ולגמול עמו "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד" (תהלים כג ו) ולא רק עמו גם עם זרעו! כמו שאמרנו ('הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק א' 17-10-2021) בעמון ומואב שהם לא הכירו טובה ארבע מאות שנה – על מה שהטיב להם אברהם אבינו: שהציל את אביהם! ואפילו בדומם; דרך התורה להרגיל אותנו: שלא לבייש ולא לבזות אפילו דבר דומם - שהוא נהנה ממנו! אפילו דבר דומם, כמו שאמרנו: "בור ששתית ממנו מים - אל תזרוק בו אבן!" וצלחת שאכלת ממנה - אל תירק עליה, וכן צריך לשים לב כמה צריך להתמסר.
הרלב"ג אומר: "ראוי למקבל שישתדל לשלם גמול ראוי למטיב, ולזה אתה מוצא שמסופר לנו שכבר חקר אלישע, היא עשתה לו טובה; נתנה לו מקום, אז הוא חקר: "מֶה לַעֲשׂוֹת" לשונמית, מה הטובה שאני יכול לעשות לך? כי היא הטיבה לו, ורצה להשיב לה דבר גדול: "הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ?" (מלכים-ב ד יד) מה את רוצה שאני יעשה בשבילך – אני יעשה! השתדל בכל האופנים לעשות לה דבר גדול! כדי שיהיה לה גמול גדול וראוי על הטוב שהטיבה לו, אז רואים: הוא מתענין ומחפש דרכים איך להחזיר לה טובה גדולה!
בספר 'שפתי חיים' של הרב פרידלנדר הוא אומר: מהציווי של 'מצות פטר חמור' אנו למדים כמה וכמה פרטים בגדר מידת הכרת הטוב; הכרת הטוב זה לא רק דוקא כלפי אדם שהתכוין לעשות לך טובה, כמו שאמרתי לכם אתמול: שרבינו בחיי אומר: רק אם התכוין או לא, אלא אף כלפי בהמה! בהמה - אין לה שום מחשבה להטיב לך, החמור לא מחכה: בוא! בוא תעמיס עלי, אני רוצה לעשות לך טובה... הוא לא מודע לזה בכלל, אין לו כוונה, ואין לו מחשבה, ואפילו הכי; בהמה שעושה לך טובה - הקב"ה זוכר טובה לחמורים; יש מצות פדיון פטר חמור, יש בו קדושה! למה?
כל אחד היה לו תשעים חמורים, והם סחבו את כל הכסף והזהב שיצאו ממצרים "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו יד) אז צריך להכיר להם טובה, לא לחמורים הספציפיים האלה שהיו אז, לכל הזרע החמורים האלה! 'חמור בן חמור' מה זה? צריך לכבוד אותו! קדוש!! אז הוא הדין: כלפי אדם – אדם שעשה לך טובה, גם בלא מתכוין, גם אין ענינה דוקא כלפי מי שבא מרצונו ועשה טובה, אלא אפילו כלפי מי שמוכרח היה לעשות לך טובה ועשה אותה, ובעיקר לימדה כאן התורה שבפטור חמור שלא רק כלפי עושה הטובה צריך להכיר טובה, אלא כלפי כל בני מינו יש להכיר טובה!
ועוד: שאין שיעור זמן והכרת הטוב, כבר עברו ארבעת אלפים שנה כמעט! ואנחנו עוד חייבים הכרת הטוב לחמורים, וזה חיוב נצחי לדורי דורות לבאים אחריו! לא יאומן כי יסופר! זה במקצת להיום.
טעם במצות פדיון פטר חמור;
אבל אני רוצה כבר, אם אנחנו מדברים על 'פטר חמור' יש שאלה שהיא צצה גם מעבר להכרת הטוב, כתוב: שאם אתה לא פודה אותו בשדה, וערפתו! - אֶה! מצד אחד כל כך מכבדים את החמור, אומרים שהוא קדוש, ואם אתה לא רוצה לפדות אותו אז תערוף אותו, תהרוג אותו! מה זה? איך זה הולך ביחד?! מישהו יודע תשובה?
(מאתים שקלים... – כפרה, מה זה כפרה? על מה כפרה? לא הבנתי, זה שצריך לערוף אותו כפרה שלא רוצה לעשות המצוה, למה שהחמור יהיה כפרה על כך? לא הבנתי, מצד אחד אומרים הוא קדוש ותפדה אותו בשה כי זוכרים לו את הטובה, ואח"כ אומרים אם הבעלים לא רוצה שיוריד לו את הראש?! זה ברור שאף אחד לא ישתמש בו כי הוא קדוש, אבל למה לערוף אותו? אז תכלא אותו באיזה שהוא מקום שים אותו במקום עד שהוא ימות לבד... אבל עורפים אותו מהעורף! זה לא שחיטה...)
טוב, החת"ם סופר קדוש עליון! זתע"א כתוב בפסוק: "וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ" (שמות יג יג) שואל החתם סופר: מדוע התורה מורה לערוף את החמור אם אין בעליו רוצה לפדותו? דבר מוזר! לא מצאנו דוגמתו בפדיון של הבן; יש פדיון הבן, ויש בכור בהמה טהור גם כן, אז אם אני לא רוצה לפדות אותם אז מה, נוריד להם את הראש?! למה שם זה לא ופה זה כן? מדוע יש מקום להתנהגות של רע עין שבוחר בדרך של: "גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה" (מלכים-א ג כו) מה זה?
קושיא נוספת: גמרא (בבכורות ה ב) היא אומרת: "אמר ר' חנינא שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים?" פטר חמור זה מי שנפטר מהמעים של הבהמה הראשון זה נקרא פטר, הבכורות כאילו, מה אמר לי? "גזירת הכתוב היא!" קודם כל גזירת הכתוב בלי טעם בלי כלום כך גזר ה' אנחנו עושים. אבל "ועוד: שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים!" חמור לובי הוא חמור חזק, מיוחד! מדוע אם כן דוקא בכורי החמורים צריכים פדיון ולא כלל החמורים? שכן כולם נשאו בעול ביציאת מצרים!
אז קושיא זו על הטעם: למה עורפים את החמור? היא מבוארת כבר בתורה כשאלת הבן התם: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת?" (שמות יג יד) מַה זֹּאת? מה הוא שואל? מדוע התורה הורתה להשחית ולאבד את החמור כתחליף לפדיונו? התירוץ של החתם סופר הוא כך: בגאולת מצרים מצאנו מספר ענינים של בכורה; אחד: על גאולתנו ועל פדות נפשנו, על גאולתנו - כנגד הצלת הגוף של הבכורות, כי בשעה שהיה מכת בכורות לכאורה היו צריכים גם להפגע הבכורות של ישראל, הם לא היו יותר טובים מהבכורות של מצרים "הללו עבדו עבודה זרה והללו עבדו עבודה זרה!" אז כנגד הצלת גופם, גופם של הבכורות שלנו נצטוינו בפדיון הבן; שנפדה את הבן הבכור שלנו.
כנגד הצלת נשמתם של בכורות ישראל - לא הגוף! הנשמה!! נצטוינו: על הקרבת בכור בהמה טהורה "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" (שמות כא כג) זה ה'כפרה' שאתה מדבר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וכנגד הריגת בכורי מצרים, כדי לזכור את הדבר הזה, כנגד הריגת בכורי מצרים, היה מקום להורות לכתחילה: לערוף פטר חמור! למה דוקא פטר חמור? כפי שהמצרים הם 'קליפת החמור' כידוע, על פי הסוד הקליפה שלהם זה קליפת החמור, ולכן היה צריך כנגד בכורי מצרים לערוף את הפטר חמור כיון שהם מקליפת החמור. אבל כהכרת טובה לחמורים שהם סייעו במסע-במשא ביציאת מצרים, אז ניתנה לנו האפשרות לפדות את הבכורות.
אולם נשארה האפשרות לערוף את החמור - אם הוא לא נפדה, על מנת שנזכור: שענין קדושת פטר חמור הוא הענין של הריגת בכורי מצרים! זאת אומרת אנחנו צריכים לזכור גם: שהקב"ה לא רק פדה את הבכורות שלנו, אלא שהוא גם הרג את בכורי מצרים, אז היה צריך להזכיר את זה על ידי הריגת קליפת החמור ובעריפתם של החמורים, אבל רק בגלל הכרת הטוב לחמורים שהם נשאו בלי מחשבה, בלי כוונה והם נשאו אז נתנה לנו המצוה: לפדות אותם בשה! - אז זה דבר מדהים!! ורואים: כמה הכרת הטוב, וגם אנחנו צריכים לזכור.
עכשיו, למה דוקא רק החמורים פטרי חמורים, ולמה לא כל החמורים? בגלל שזה היה כנגד פטרי הבכורות שהיו ולא כנגד כל המצרים.
יש גם בדומה; שהכלבים גם כן זכו להכרת הטוב: שלֹא חרץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ (שמות יא ז) אז גם אנחנו זורקים להם את הנבלות; "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן" (שמות כב ל) אז גם כן אנחנו זוכרים לכלבים! אז רואים: אפילו שאין בהם דעת, ועברו אלפי שנים! ואנחנו זוכרים טובה לכל המין הזה – לא יאומן כי יסופר כמה החוב של הכרת הטוב, אז אם לבהמות, לדומם, כל שכן לבשר ודם אם עשה לך טובה, וכל שכן מי שמטיב לך קבוע כמו ההורים, וכן הלאה. אז אם כן זה דבר מדהים!
שאלה למעשה בענין פדיון הבן;
אבל אם נגענו בזה, יש פה עוד וורט (חידוש) יפה! כשפודים את הבן שואלים את הבא: מה הוא רוצה? את החמשה שְׁקָלִים כסף (במדבר יח טז) או את הבן? בעצם הבן שייך לכהן והכהן יכול לקחת אותו! זה שייך לכהן. אבל הוא אומר לו: התורה אמרה: אם אתה רוצה לפדות אותו בחמשה שקלים כסף, אם אתה לא נותן חמשה שקלים כסף - ביבי לוקח לך את הבן, מה אומרים ההורים, מה אומרים ההורים? משלמים את החמשה שקלים כסף או משאירים לו את הבן? משלמים! נכון? - מה זה בשביל כסף למכור את הבן?! בשביל כסף, בשביל חמשה שקלים?!
אז עולה פה שאלה יפה: אז למה אח"כ אתה בשביל כסף מזניח את הבן!? הולך לעבודה עובד כל הזמן, אין לך זמן לילדים, אין לך כלום, שום דבר, הם גודלים ככה פראים! כי אתה לא... הכסף יותר חשוב לך, אז בפדיון אתה מחליט: לא מוותר על הילד! ואחרי שהוא טיפה גודל אתה מוותר עליו בגדול!! לתשומת לב...! מי שהוא הורה, או מי שיהיה הורה - ישים לב לדבר הזה.
לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787
וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).