ביאורים על קהלת - חלק א | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

"דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלֲִָם" (קהלת א א) רש"י: "כל מקום שנאמר דברי אינו אלא דברי תוכחות, כמו שכתוב: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה" (דברים א א) ואח"כ הוא אמר: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (שם לב, טו) וכמו שכתוב: "דִּבְרֵי עָמוֹס" (עמוס א א) "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן" (שם ד, א) או כמו "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ" (ירמיהו א א) "שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר" (שם ל, ו) וכן הלאה, ואומר רש"י: "קֹהֶלֶת" - על שם שקיהל חכמות הרבה" היינו אסף חכמות, וכן במקום אחר קוראו: "אָגוּר בִּן יָקֶה" (משלי ל א) שאגר כל החכמה והקיאה". כל מה שהוא אגר בחכמתו הוא הוציא את זה לאחרים ולימד אותם, 

"ויש אומרים: שהיה אומר כל דבריו בהקהל". לכן הוא נקרא קֹהֶלֶת שהיה אומר דברים בפרהסיא בהקהל, ולמה מציין שהוא "מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָים" גם היה החכם וגם היה בעיר של החכמה, היתה מלאה חכמים. 

המצודת ציון אומר שקֹהֶלֶת. הוא ענין קבוץ ואסיפה. כמו "קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג ד), והמלך שלמה היה נקרא כן, על שהקהיל הדעות המְנַגְדוֹת לצרף וללבן הצודק מהבלתי צודק": זאת אומרת הוא הקהיל את כל הדעות שיש וברר מתוכם את הצודקות מן הלא צודקות.

והמצודת דוד מסביר: "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת. ידוע שהחקירה המעולה לא תשתלם אלא בשלשה פנים גם יחד" כדי להגיע לחקירה בכל דבר ושהיא תהיה מעולה צריך שיהיה שלושה פנים כדי שהיא תהיה בהשלמה מושלמת; "האחת מפאת העיון כשתהיה בקבוצת דעות מחולפות להתבונן בזה לעומת זה להבחין איזה יכשר". אז צריך קודם כל שישבו וידונו מה שנקרא היום 'סיעור מוחות' יושבים אנשים כל אחד אומר את דעתו לא י'סמנים שאומרים לבנט על מה שהוא אומר: "כן" אלא שכל אחד אומר את דעתו ואז מתברר מתוך זה איזה יכשר איזהו הנכון, זה דבר הראשון אם רוצים להגיע לחקירה מעולה. 

דבר שני, ממי קבלו את הדברים? "השנית מפאת הקבלה מאדם רשום בחכמה וביראה". ככל שאדם הוא מפורסם בחכמתו ביראתו והוא מעביר את הדברים "והמעולה ביותר אם המוסר הקבלה מוסר לבנו", למה? "לפי שהאב רוצה בתקנת בנו וימסור לו אותה בעין יפה ומעמידו על האמת". לפעמים בן אדם רוצה להעביר דברים אבל אין לו סבלנות כל כך להעביר לכל אחד ולהסביר עד הסוף וזה... אבל אבא לבן רוצה להעביר לו את הדברים כהווייתם כמו שצריך... ולכן אם קיבל את זה ממישהו שהוא האבא הזה בעצמו הוא מפורסם מאוד בחכמה וביראה והוא מוסר את זה לבן שלו, אז ודאי שהחקירה תהיה מעולה. 

ודבר שלישי: "מפאת המבחן והנסיון מהדברים המתהווים, וכל שכן אם יתהוו הדברים במקום שמרבית חכמים משכילים להתבונן אמתת הענין כפי מה שהוא". זאת אומרת אם הדבר שחוקרים אותו הוא אכן מתרחש ומתהווה במקום שיש הרבה חכמים משכילים שיכולים להתבונן באמיתת הענין, זה לא כמו ששמעו שמועות והעבירו להם מידעים וזה יכול להתערבב ולהתבלבל להוסיף ולהפחית... אלא זה נעשה באותו מקום, אז זה עוד תנאי שלישי בשביל שהחקירה תהיה ממש ממש מעולה! 

"לכן המעתיק בפתיחת הספר דִּבְרֵי קֹהֶלֶת אומר דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם, רוצה לומר הדברים האלה" שכתוב פה בספר קֹהֶלֶת "נחקרו על ידי קיבוץ קבוצת דעות מחולפות בצרוף הקַבַּלַה מאדם רשום בחכמה וביראה והוא דוד המלך! ושהמקבל ממנו מדוד המלך היה בנו שלמה אשר ינק ממנו את האמת, ובצרוף המבחן מהדברים המתהווים בירושלים שהיה עיר מלכותו אשר אנשיה היו חכמי לבב המשכילים אמתת הענין, והנה כל דבר לא נכחד מן המלך המולך בה, וכאומר בהיות כן - הנה מאד נחקרו הדברים בשלימות רב שאין למעלה הימנו!": לכן נאמר דִּבְרֵי קֹהֶלֶת שקיהל את כל החכמים, הוא היה הבן של דוד שמסר לו את האמת לאמתה, והוא מֶלך בירושלים ששמה נמצאו החכמים המרובים שבחנו את הדברים.

אז זה פתיחה בשביל שנדע במה מדובר. 

עוד כתוב דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד המדרש תנאים אומר: "וכי לא נתנבא שלמה אלָא אלֶה בלבד? דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד והלא שלשה ספרים כתב, וחצי מהחכמה שלו היתה משלי, ספר משלי שנאמר: "וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל" (מלכים-א ה יב) אז מה תלמוד לומר דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד כאילו זה דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד זהו? אלא מלמד שהיו אלה דברי התוכחות, ומנין שהיו דברי תוכחות? שנאמר: "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א ה) "הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן" (קהלת א ו) שזה מסביר את הענין של מה שקורה בעולם עם הרשעים, צדיקים הכל ואת זה אפשר ללמוד בהמשך. 

המדרש זוטא אומר בשיר השירים: "מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָים למה הזכיר פה שהיה מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָים? אלא כמו שלמדנו שלושה שירים אמר שלמה; קהלת, משלי ושיר השירים. ולמה הוא אמר שלוש? כנגד שלוש ירידות שירד, שלוש ירידות הוא ירד; ראשונה שהוא היה מלך מסוף העולם ועד סופו ונתמעטה מלכותו וחזר להיות מלך על ישראל בלבד! שכן הוא אומר: "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (משלי א א) אז במשלי כתוב שהוא מלך על ישראל, ולפני כן הוא מלך על כל העולם כולו מסוף העולם ועד סופו, הוא שלט בעליונים ובתחתונים בשדים, במלאכים ונתמעטה מלכותו, עד שהוא מלך רק בישראל. 

ירידה שניה, שחזר להיות מלך רק בירושלים, שכן הוא אומר דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָים רק בִּירוּשָׁלִָים. הירידה השלישית שמרדו בו בני ישראל, ולא היה מלך אלא על מטתו בלבד, ולא היה יכול אותו המלך הגדול שהיה אדם מזכיר את שמו על הרוחות - שהן זדועות ומרתיחות מפניו! רק היו מזכירים את השם של שלמה כשהיו רוחות שדים וכו' רק שומעים את השם שלו - היו רועדים ומפחדים ומרתיחים מפניו! וחזר להיות מתירא מהם! ובסוף הוא בעצמו נבהל מהם ופחד מהם, עד שהיו צריכים גיבורי ישראל לעמוד עליו ולשמור על מיטתו מן הרוחות!! רוחות רעות כן, לא רוח צפון דרום, "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל" (שיר השירים ג ז). 

עד כדי כך שהוא ירד ירד ירד, אח"כ הוא חזר עוד פעם למלוך. אבל כנגד זה הוא אמר את השלוש שירים האלה על שלושת הירידות שהוא ירד, כי אתם יודעים שהוא חטא שלמה המלך, התורה ציותה על המלך מישראל: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" (דברים יז טז). והוא אמר: "אני ארבה ולא אסור!" ונכשל בשלושתם אז הורידו אותו מכסאו שלוש שנים והיה כאדם פשוט! והיה מכריז: "אני שלמה!" וזה צחקו עליו אמרו לו: "שלמה? יושב על הכסא!..." המלך אשמדאי תפס לו את הכסא ישב שמה בתור מלך... 

המהרי"ט אומר: שחז"ל אמרו: ששלמה חיבר את הספר הזה קֹהֶלֶת בעת זקנותו ולכן נקרא הספר בשם קֹהֶלֶת בלשון של נקבה למה? שהיה תש כוחו מחמת זקנותו כנקבה אז לכן זה נקרא בלשון נקבה קֹהֶלֶת.

ויש מפרשים החיד"א והשפת אמת: שזה על שם מצות "הקהל" שנצטוו לעשותו בבית המקדש בחג הסוכות בשנה השביעית, כמו עכשיו שמיטה, חג הסוכות. על שם מצוות "הקהל" שנצטוו לעשות בבית המקדש, כיון שראה שלמה שהמקדש עתיד להֵחרב, חיבר ספר קֹהֶלֶת לקרוא אותו בחג הסוכות, ושימשך ממנו קדושה עד לסוכות הבא! ולמה מזכיר פה שהוא בֶּן דָּוִד, מי לא יודע שהוא הבן של דוד? ולמה אומרים שהוא מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָים? הקדים את הכינויים האלו, היות והספר הזה מדבר בחכמות לכן הוא מזכיר שהוא הבן של דוד, שגם הוא הרבה-הרבה להתבונן בחכמה האלוקית. 

ולמה הזכיר שהוא מלך? כי בכוחו של מלך לקבץ את כל חכמי הדור ולרדת לסוף דעתם! אתם רואים, הוא היה כזה חכם, שהשם נתן לו חכמה שלא היתה בעולם! ואעפ"כ הוא היה מקבץ את החכמים לשמוע את דעתם "איזהו חכם הלומד מכל אדם" אפילו שלמה המלך! ולמה הזכיר שהיה בירושלים? ששם היו נמצאים רוב חכמי הדור. אז זאת אומרת שלמה המלך חיבר את הספר קֹהֶלֶת שהיה אומר דברים בהקהל לעם ישראל, בן של דוד החוקר הגדול בחכמה האלוקית, היה מלך שבכוחו לקבץ את החכמים, בירושלים עיר מלאה חכמים. 

והפסוק הראשון שהוא מתחיל איתו: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל!" (קהלת א ב) הַכֹּל הָבֶל!! קֹהֶלֶת קורא תַגר ואומר על כל יצירת שבעת ימי בראשית כי הכל הבל של הבלים הוא! אומר רש"י. זאת אומרת הכל הבל, איך אתה יכול להגיד על שבעת ימי בראשית שברא הבורא יתברך את כל העולם איך אתה אומר שהכל הבל? אייי... 

אז ככה, כתוב במדרש תהילים: הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל ר' יהודה ברבי סיימון פתח: "הֲבֵל הֲבָלִים שבע הבלים אמר קֹהֶלֶת; הֲבֵל אחד הֲבָלִים עוד שנים - שלושה עכשיו, פעם שניה אמר הֲבֵל אחד הֲבָלִים עוד פעם שנים – שש נהיה, הַכֹּל הָבֶל שבעה הבלים. ולמה שבע פעמים? כנגד שבעה ימי בראשית. אמר שלמה: "מה נברא ביום הראשון? שמים וארץ, ומה סופם? "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (ישעיה נא ו) לא יתקימו, לכן אמר הבל. מה נברא ביום השני? הרקיע, ומה סופו? "וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם" (ישעיה לד ד) הקב"ה כביכול יקפל אותם יגלול אותם ולא יתקימו, אמר הבל. 

מה נברא ביום השלישי? "יִקָּווּ הַמַּיִם" (בראשית א ט) ומה סופם? "וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם" (ישעיה יא טו) הכל יִבַש! אז אמר הבל. ומה נברא ביום הרביעי? מאורות, שנאמר: "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ" (בראשית א יז) ומה סופם? "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה" (ישעיה כד כג) כנ"ל, ואמר הבל. מה נברא ביום החמישי? "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה..." (בראשית א כ) ומה סופם? "אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (צפניה א ב) כל מה ששרצו המים - הכל יתבטל! אמר הבל. 

ומה נברא בשישי? האדם, שנאמר: "וַיִּיצֶר ה' אלקים אֶת הָאָדָם" (בראשית ב ז) ומה סופו? "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג יט) ואמר הבל. ומה נברא בשביעי? שבת! חוזר היה שלמה ומסתכל לכאן ולכאן ליתן פגם, ולא היה מוצא אלא שבת כולה קדושה ואורה ומנוחה! אמר ר' יצחק: ואעפ"כ חזר וראה שאדם חוטא בו - ומתחייב בנפשו! אמר: גם זה הבל! זאת אומרת השבת גורמת שמי שחוטא ומחלל שבת חייב סקילה! לכך אמר: הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל והרי שבעה!". עד כאן להיום.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv