פרקי אבות חלק ד | הרב אמנון יצחק

פרקי אבות חלק ד

נציבי יום:

 הילה בת טובה ה' יזכה אותה לכל טובה וברכה בריאות והצלחה בכל מעשי ידיה וימלא משאלות ליבה לטובה.

 נועם ברוך בן הדסה ורונית בת שמחה יזכו שכל ילדיהם והחתנים והכלה הוריהם אחיהם קרוביהם וכל אנשי שלומם יינצלו מכל צער ונזק ובפרט מנזקי החיסולים, אמן.

ממשיכים בפרקי אבות. שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.

שמעיה ואבטליון קיבלו מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח.

שמעיה אומר אהב את המלאכה - טוב שאדם יעסוק במלאכה אפילו יש לו במה להתפרנס ולא יישב בטל, לפי שהבטלה מביאה לידי שעמום וכשאדם משתעמם הוא בא לידי עבירה. כתובות נ"ט. זה מדובר כשאדם לא לומד, אם אדם היה לומד כל היום אז הוא לא צריך לעבוד. זה עבודתו, עבודת ה'. אבל לשבת בטל, לא ללמוד לא לעבוד, אז הוא אומר זה לא טוב אפילו אם יש לו במה להתפרנס לא יישב בטל כמו שהבאנו מהחפץ חיים שאחד אמר שכבר יש לו מספיק כסף אז הוא יושב בחנות, אבל הוא יושב בחנות, אומר לו מה זה אתה יושב, יש לך ללמוד בבלי, ירושלמי, ספרא, ספרי, היי-יא כמה, מה זה יושב בטל.

ושנא את הרבנות - התרחק מן הגאווה והשררה שזהו דבר לא טוב לאדם להתגאות ולהשתרר על הציבור. ואמרו חכמים זכרונם לברכה שלושה דברים מקצרים ימיו של האדם ואחד מהם המנהיג עצמו ברבנות, שהרי יוסף מת קודם לאחיו מפני שהנהיג את עצמו ברבנות. גמרא בברכות נ"ה.

ואל תתוודע לרשות - אל תשתדל שיהיה השלטון יודע ומכיר אותך, שאדם שיש לו שם בשלטון ומכירים אותו סופו שנותנים עיניהם בו, הורגים אותו ונוטלים ממנו כל ממונו. זה בשלטון של גויים, וגם בארץ ישראל אנחנו יודעים שככה הם עובדים פחות או יותר.

שמעיה היה נשיא הסנהדרין בתקופת סוף בית המקדש השני. חברו ובן זוגו של אבטליון שהיה אב בית הדין. שניהם תלמידי יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, והם היו המורים של הזוג הבא אחריהם הלל ושמאי. הלל ושמאי היו תלמידיהם של שמעיה ואבטליון. לפי הגמרא במסכת גיטין נ"ז הם היו גרים או בני גרים מבני בניו של סנחריב. יהודה בן דורתאי שיבח אותם כשני גדולי הדור ואמר שהם חכמים ודרשנים גדולים. פסחים ע'. כששומר בית המדרש לא נתן להלל להיכנס מפני שלא היה לו כסף לשלם, מה עשה? עלה לגג בית המדרש ושכב על הארובה כדי לשמוע דברי אלוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. גמרא ביומא ל"ה. במסכת פסחים ס"ו מובא שהלל הוכיח את בני בתירה על שלא שמשו את שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון.

מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש ביום הכיפורים אחר שסיים את עבודת בית המקדש, סדר העבודה של יום הכיפורים, והלכו כל העם ללוותו כנהוג. בדרך עברו שמעיה ואבטליון. כיוון שראו העם את שמעיה ואבטליון, עזבו את הכהן הגדול והלכו אחרי שמעיה ואבטליון. לבסוף באו שמעיה ואבטליון להיפרד מן הכהן גדול, אמר להם 'יבואו בני העממים לשלום'. זאת אומרת הוא גינה אותם ורמז להם שהם מבני בניו של סנחריב. 'יבואו מבני עממים לשלום'. אמרו לו 'יבואו לשלום בני העמים שעושים מעשה אהרון (הכוונה שהוא אוהב שלום ורודף שלום), ואל יבוא בן אהרון (שהוא הכהן הגדול) לשלום, שאינו עושה מעשה אהרון'. זה גמרא ביומא ע"א.

מסורת בידינו מדורות ששמעיה ואבטליון בחייהם ובמותם לא נפרדו והם קבורים בגוש חלב בצד כביש סאסא – צפת, כארבעה ק"מ מצפון לצומת מירון בכביש מספר 89.

אחד מתלמידי האר"י הקדוש, מי שלא יודע מי זה האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי, ראש וראשון של כל המקובלים, חי לפני 433 שנים, ניצוץ של משה רבנו עליו השלום, ייסד שיטה חדשה בלימוד הקבלה ונפטר בגיל 38. קבור בעיר צפת. הוא סיפר כי פעם אחת הלך, אחד מהתלמידים שלו סיפר שפעם אחת הוא הלך להשתטח על ציונם של שמעיה ואבטליון בגוש חלב כדי לשאול אותם רז אחד מרזי התורה. כך היה דרכו תמיד, כל אימת שהיה צריך לדבר עם נביא או תנא אחד, היה הולך על קברו, משתטח עליו בפישוט ידיים ורגליים, ובזה היה מחיה את העצמות היבשות שבקבר ועונים לו! מה ששואל אותם.

מדברי שמעיה במשנתנו למדנו שיש לאדם לאהוב את המלאכה, ופירש על כך רבנו עובדיה מברטנורא שטוב שיעסוק האדם במלאכה אפילו יש לו במה להתפרנס ולא יישב בטל, לפי שהבטלה מביאה לידי שעמום, וכשאדם משתעמם הוא בא לידי עבירה. כתובות נ"ט.

ועוד מאמרים בעניין, נאמר בתורה בדברים י"ד כ"ט "יְבָרֶכְךָ ה' אלוקיך" יכול אפילו אתה יושב בטל? ה' יברך אחד שיושב בטל? תלמוד לומר "בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה", אם עושה אדם מתברך, ואם לאו אינו מתברך. תנא דבי אליהו י"ד. לכן נאמר במדרש תנחומא פרשת ויצא שלא יאמר אדם אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי, ומן השמים ירחמו, המזונות קצובים, אני יושב בטל לא עושה שום דבר. לכך נאמר "מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ", פסוק באיוב א' י'. צריך אדם לעמול ולעשות בשתי ידיו, ואז הקב"ה שולח את ברכתו. זה לא להיות בטל.

רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" ואחר כך נאמר "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל". רבי טרפון אומר הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". הוא לומד שעשיית המשכן זו מלאכה, ואחרי עשייתה שכנה השכינה.

רבי יהודה בן בתירה אומר מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה? אין לו, מחפש עבודה, אין עבודה. מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה. לך תעדר, תגרף, תעשה משהו. קח שתילים. שנאמר "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ", מה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך? להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, יילך ויתעסק בהן, במלאכתך, אין לו עבודה בחוץ אז מלאכתך תעשה. רבי יוסי אומר אין אדם מת אלא מתוך הבטלה. אנשים שבטלים השעמום הורג אותם. נאמר בתורה זה באבות דרבי נתן י"א, נאמר בתורה "כִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל" אמר להם הקב"ה לישראל 'אף על פי שתמצאו אותה (את ארץ ישראל) מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא ניטע, אלא הוו זהירים בנטיעות, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבנכם'.

ועוד נאמר "אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם". קהלת ג' י"א. אבל לא כתוב העולם בו' אלא כתוב חסר בלי ו', זה נקרא העלם, לרמוז שאילולי העלים הקב"ה מליבו של האדם את יום המיתה, לא היה האדם בונה ולא היה נוטע, היה אומר 'למחר אני מת, למה אני עובד ומותיר לאחרים?' לפיכך העלים הקב"ה מליבות בני האדם את יום המיתה כדי שיהיה אדם בונה ונוטע. זכה יהיה לו, לא זכה, לאחרים. יש אחד בונה ולא משלים את הבניה, אם זכה הוא יהנה בעצמו, אם לא זכה יהיה לאחרים. עד כאן בעניין שמעיה.

אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

אבטליון אומר חכמים הזהרו במה שאתה מלמדים, שהכל יהיה ברור ומפורש כמו שצריך, ולא תהיה אפשרות למינים לטעות בדבריכם. ואף על פי שבמקום שאתם נמצאים אין שם מינים, מכל מקום אתם צריכים להיזהר כי יש מי שייקח את הדברים וירצה לפרש אותם אחרת. ומה זה יגרום? שמא תחובו חובת גלות ואז תהיו מוכרחים לעזוב את מקום מגוריכם, ותגלו למקום מים הרעים שזה מקום שאין בו תורה ויראת שמים, ומים רעים זה כינוי לאנשים עם דעות כוזבות שמראים פנים בתורה לא כהלכה, והם יבינו מתוך דבריכם דברים שאינם הגונים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם מהמים הרעים, כלומר גם התלמידים שיבואו אחריכם לשם ילמדו ויקבלו את הדעות הכוזבות בתור דעות שלכם, וימותו בעוונם, ונמצא שם שמים מתחלל על ידכם, כי יישארו אותן דעות הבטלות בעולם, כמו שקרה לאנטיגנוס איש סוכו עם צדוק ובייתוס תלמידיו, שאמר להם אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, והם אמרו אפשר פועל עושה מלאכה כל היום וטורח ולערב לא יקבל על כך שכר? אם כן זהו סימן שאין שם עולם אחר ולא תחיית המתים, ויצאו למינות הם ותלמידיהם. והם הנקראים צדוקים ובייתוסים. לכן מזהיר אבטליון לומר דברים מפורשים היטב שלא ייתנו מקום לטעות בדבריהם.

אבטליון היה אחד מהזוגות שעמדו בראש העם אחרי תקופת אנשי כנסת גדולה עד הלל ושמאי. הוא ובן זוגו שמעיה היו הזוג הרביעי. אבטליון כמו שאמרנו תלמיד של יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, והיה הרב של הלל ושמאי הזוג שבא אחריו. בפירוש שרבנו עובדיה מברטנורא כתב שהוא שמע למה נקרא שמו אבטליון? מפני שהיה אב בית דין פירושו אב לקטנים, כי טליא בלשון ארמי זה קטן. כמו שאמר רב יוחנן כד הוינא טליא, כשהייתי קטן. גם כאן אבטליון אב לטליון, לקטנים. הוא היה אביהם של יתומים קטנים בהיותו אב בית דין.

במדרש שמואל הביא פירוש אחר לדברי אבטליון על חכמים הזהרו בדבריכם - במה שאתם אומרים לאחרים לעשות אל תהיו מן הנאה דורשים אבל לא נאה מקיימים, אלא שהם בעצמם יקיימו כראוי את דבריהם. לכן הזהרו לעשות כדבריכם, לא רק לדרוש, גם לקיים. ויש מפרשים את דברי אבטליון שהם אזהרה לדיינים שלא יגלו סוד. הזהרו בדבריכם, לא לגלות סוד, כי אמרו בזוהר הקדוש בפרשת האזינו כל מי שמגלה סוד כאילו הורג את הנפש ועובד עבודה זרה. ועל ידי עוונות אלו גלות באה לעולם, כמו שנאמר גלות באה לעולם על שפיכות דמים ועבודה זרה. זהו שאומר אבטליון שמא תחובו חובת גולת ותגלו למקום מים רעים. המקור - מעם לועז.

החיד"א רבי חיים יוסף דוד אזולאי מגדולי רבני הספרדים, חי לפני 200 פלוס שנים, וכתב למעלה מ-70 ספרים, התלמיד של אור החיים הקדוש ורבי יונה הנבון, הביא פירוש נוסף לדבריו, והוא שעל החכמים להזהר בדבריהם וקל וחומר במעשיהם שלא יגרמו לעמי הארץ לבזותם לא על דבריהם ולא על מעשיהם. שאם חס ושלום הם גורמים שיבזו אותם בדבוריהם או במעשיהם הלא טובים, נמצא שהם הסיבה לגלות וחטא כל עמי הארץ על כתפיהם והם עוברים על לפני עיוור לא תתן מכשול. זה 'הזהרו בדבריכם' שלא יהיו דברים שייקחו אותם עמי הארץ ויבזו אתכם על הדברים או על המעשים וכולי. אז אלה הם הזוג שמעיה ואבטליון בקיצור, ויש לנו לאמץ כמובן את דבריהם כמו הקודמים והבאים אחריהם, כי מסכת אבות זה מסכת של מידות טובות והנהגות ראויות שניתנו למשה בסיני ועלינו לקיימן אחת לאחת.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (ישעיה מ"ב, כ"א)

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787