כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב | הרב אמנון יצחק

נציב יום: אור בת יסמין ומתן בן עירית, שהשם יזכה אותם ביראת שמים אמתית, רפואה שלמה בגוף ונפש, ויזכו לבנות בית בקדושה ובטהרה בארץ ישראל הקדושה אמן ואמן. אמן!!

אנחנו ממשיכים "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו" - חלק ב'. אומר החפץ חיים "בשמירת הלשון" בחתימת הספר: "על כן האיש שיחזק את עצמו בעניין הזה של שמירת הלשון בכל כוחו, ויזרז גם אחרים בעניין הגדול הזה, למען כבוד השם ותורתו, שלא יהיו מצוותיה כהפקר חס ושלום, זכותו גדולה מאוד. על כן אם ימצא מי שמעוררם בעניין זה, בודאי יתקבלו דבריו ותהיה זכות הרבים תלויה בו. וזה לשון זוהר חדש פרשת "לך לך": 

"אמר רבי אבהו: "בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחר לחזור בתשובה, מנלן? ממה שכתוב (בראשית יד, יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" תנא רבי חייא רבה: "בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים יוצאת מן הגוף - מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו, הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק. שנאמר: "וּמַלְכִּי צֶדֶק" זה מיכאל, ראש שומרי שערי צדק, "מֶלֶךְ שָׁלֵם" זו ירושלים של מעלה. "הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן" שהקדים ויצא לקראת אברהם, ואמר לו: "שלום בואך". עד כאן לשונו. 

בדף סב': "כרוז כריז בכל יומא: "זכאים אלה שמשתדלים בתורה, ואלה שמזכים לאחרים ואלה במעבירים על מידותיהם, וגם בודאי יהיה סיוע על ידי זה למהר ביאת הגואל במהרה בימינו אמן. הנה בספר 'לב אליהו' לרב אליהו לופיאן זכר צדיק לברכה: "הנה בכלל גמילות חסד ודאי הוא וקל וחומר הוא, לעשות גמילות חסד עם נפשו של חברו, לזכותו להיטיבו לאחריתו לעולם הבא, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לזכות את הרבים". 

וכתב הגאון רבי איצל בלזר זכר צדיק לברכה, ביאור על הכתוב (דניאל יב, ג): "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", מה זה לְעוֹלָם וָעֶד שאמר הפסוק? ולמה לא די אם היה כתוב "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" ולמה צריך להוסיף "לְעוֹלָם וָעֶד"? הביא את הגמרא ביומא פו': עבר אדם על "מצוות עשה" אינו זז משם עד שמוחלין לו. זאת אומרת: אם הוא עשה תשובה, ברגע שעשה תשובה על מצוות עשה שלא עשה תמיד - מוחלין לו מיד. 

נניח הוא לא הניח תפילין אף פעם, לא התעטף בטלית, לא ברך ברכת המזון, אם הוא עשה תשובה, עבר על מצוות עשה אינו זז משם עד שמוחלין לו. אם הוא עבר על "מצוות לא תעשה" תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. זאת אומרת: הוא עשה עכשיו היום תשובה עדיין לא התכפר, עד שיבוא יום הכיפורים ויתכפר. זאת אומרת התשובה עדיין תלויה והכפרה תגיע רק ביום הכיפורים, למה? כי עבירות "לא תעשה" הם חמורות מ"עשה". 

עבר על "לא תעשה" שיש בו "כרת ומיתת בית דין". אם העבירה שהוא עבר יש בו עונש כרת או מיתת בית דין - תשובה - יום הכיפורים תולין, עדיין אין לו כפרה, וייסורין ממרקין. אז הוא עומד בתשובתו, ועובר יום כיפור ועוד כיפור ועוד כיפור, עד שהיסורין ימרקו את כל העוונות בגין כרת או מיתות בית דין. אבל, מי שיש חילול השם בידו - אין כוח בתשובה לתלות, ולא יום הכיפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, כולן תולין ומיתה ממרקת". 

זאת אומרת: עד שהוא ימות לא תהיה לו כפרה, רק היא תמרק אותו. וכתוב בישעיה כב, יד: "וְנִגְלָה בְאָזְנָי השם צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹאן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" אז זה מי שעושה עבירה עם חילול השם. ואומר רבי יוחנן שם: "היכי דמי חילול השם?" מה זה חילול השם? מה גדר חילול השם? אז הוא נותן דוגמה מעצמו: "כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין". 

זאת אומרת: אם יראו אותי את רבי יוחנן הולך 4 אמות שני מטר, בלי שיראו שהולך בלי תפילין, וגם לא ממלמל תורה בדרך, "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" (דברים ו, ז) {בזמן הגמרא היום כולם הולכים בתפילין כל היום כי היו יודעים להישמר}. אז הוא אומר זה נקרא חילול השם. כי אם רואים אותי הולך ככה - יכולים ללמוד ממני ויהיה חילול השם. עכשיו מה זה שאמר "כגון אנא" דוקא, למה אמר כגון אני? 

מביא הגאון רבי יצחק בלזר מאמר חכמים: שרבי יוחנן היה לו מיחוש הראש, שהיה מזיק לו גילוי הראש, כשהיה בא להניח עליו תפילין, ובכל זאת שהיה נזהר שלא ללכת 4 אמות ללא תפילין כי זה חילול השם. זאת אומרת: היה לו פטור, {לא פטור ממסכה} פטור מתפילין, למה? כי היו לו מיחושי ראש, אם הוא חושף את ראשו ולמרות זאת הוא הלך עם תפילין, ואפילו הוא שיש לו פטור, אם היה הולך רק שני מטר, 4 אמות בלי תפילין - זה היה חילול השם. ומהו חילול השם? מפרש רש"י וגם הרמב"ם ושאר אחרונים: "שלמדים ממנו לעבור כמוהו!" 

אומרים: "הנה! ראיתי את רבי יוחנן הולך בלי תפילין אז מה אתה רוצה ממני? אם רבי יוחנן לא הולך עם תפילין אני אלך עם תפילין? מה, אני גדול ממנו?" 

אז נמצא שהוא רבי יוחנן עם הפטור חוטא ומחטיא! נמצא שכמו שחילול השם הוא שלמדים ממנו לעבור עבירות, כמוכן להיפך - קידוש השם זה מי שלמדים ממנו לקיים מצוות. ואכן מפורש בגמרא שם, אביי אמר כדתניא: "וְאָהַבְתָּ אֵת השם אֱלֹקֶיךָ" (דברים ו, ה) מה הכוונה "וְאָהַבְתָּ"? שיהי שם שמים מתאהב על ידך, איך זה נעשה? ויהי קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהי משאו ומתנו באמונה, ודיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? 

- "אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו!", 

עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג): "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" ופשוט על זה שאומרים עליו: "אשרי אביו שלימדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה!", לומדים בני אדם ממנו מוסר, ומקבלים על עצמם גם כן ללמוד תורה, ולחנך את בניהם לתורה והרי הוא מזכה את הרבים בתורה ובמצוות וזהו קידוש השם!" 

מסיים רבי יצחק בלזר זכרונו לברכה: "למדים מזה קל וחומר - ומה בעבירה של חילול השם, שגורם בזה להחטיא את הרבים, עונשו גדול כל כך שאין כוח לא בתשובה ולא ביום הכיפורים ולא בייסורים, אפילו לא 50 שנה ייסורים למרק עוון זה - ורק המיתה, אם כן קל וחומר במידה טובה מרובה 500 פעם וקידוש השם שהם וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כאמור על אחת כמה וכמה שאין די לשלם לו שכרו בעולם הזה בחייו כאן, אלא הרי הם כַּכּוֹכָבִים גם לעולם הבא לנצח לְעוֹלָם וָעֶד". 

כתב רבינו יונה בשער השלישי באות יט', דהמדרגה השניה של חומר "מצוות עשה" וזה לשונו: "ודע כי נתחייב הנברא להיות ציר נאמן ועבד משכיל בכל מלאכת עבודת אדוניו, והפועל הנאמן יהיה מהיר במלאכתו וישגיח על מלאכת פועלים חבריו ועיניו על דרכיהם, לראות אם באמונה הם עשים, יזהירם ויודיעם את המעשה אשר יעשון, כי חפצו ורצונו אשר תעשה מלאכת אדוניו בלא רמיה כעל כן יחזיק ידי עושה המלאכה. 

הרי שלא יספיק אם אמור יאמר האדם: "די לי להציל את עצמי ולא ישגיח לזכות גם אחרים בקיום רצון השם יתברך!", כי רק בכך יקרא "עבד משכיל ופועל נאמן" אבל לא זולת זה, כי אם בכוחך להרבות פעלים לתורה ולמצווה ואין אתה עושה כן - הרי זו עדות ברורה כי אין עבודתך לשמים, ולא לכבוד שמים אתה עוסק בתורה ובמצוות, כי אם להרבות שכרך ולא יותר". 

זאת אומרת: הדברים הם ברורים, יש פסוק מפורש שכולם נכנסו בערבות עליו (דברים כז, כו) "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן". כל ישראל קיללו "בארור" את מי שיש בידו לעשות ואינו עושה - הוא ארור ומקולל, אז איך אדם כזה רוצה שמן השמים ישמעו אותו בתפילותיו. רבי עקיבא שלימד תורה ברבים זכה, בן 40 זכה רבי עקיבא ללמוד תורה סוף 13 שנה לימד תורה ברבים. 

אמרו: "לא נפטר מן העולם שעד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למיטתו בסולמות של זהב, היתה אשתו יוצאת בקורדמין ובעיר של זהב, {זה תכשיט}!" 

אמרו לו תלמידיו: "רבינו ביישתנו במה שעשית לה!", 

אמר להם: "הרבה צער נצטערה עמי בתורה!". 

זאת אומרת: הוא התעשר כל כך, 6 פעמים הוא התעשר ... הוא התעשר כל כך, זכה בעולם הזה ולא על חשבון עולם הבא, והוא הבטיח לאשתו על הקש שהם ישנו בהתחלה שיביא לה 'ירושלים של זהב', ירושלים של זהב זה היה תכשיט, תכשיט של עשירים, 

אז התלמידים היו אומרים לו: "ביישת אותנו היא הולכת ככה מה ניתן לנשים שלנו?!", 

אמר: "כן אשתי אשתי הרבה צער נצטערה עמי בתורה, התירה לי 24 שנים עד שאלמד תורה מעם הארץ להיות תלמיד חכם, מגיע לה עולם ומלואו!". 

כשם שחילול השם גדול מכל העוונות, כי כגודל העוון אין המציאות ייסורים כאלה בעולם הזה שיהיה בכוחם למרק העוון. למה צריך לחכות עד המיתה? כיוון שאין בכל ייסורי העולם כמה שנביא ייסורים על האדם הכי קשים בעולם ביחד לא יספיקו למרק חילול השם, אם כן מכל שכן כי שכר מצוות של קידוש השם אין במציאות בכל הטובות והחמודות של הבלי העולם הזה לנקות לו את השכר, כי כל טוב העולם הזה לא יספיק לשלם על קידוש השם. 

זה מה שאמר הכתוב: "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" מה זה לְעוֹלָם וָעֶד? אם לומר שהשכר הוא נצחי - אז כל המצוות שכרם נצחי, אכן הוא הדבר כי השכר של כל המצוות אין אדם בטוח בהם שיישאר לו לְעוֹלָם וָעֶד, היינו כי ישמר לו כל השכר לעולם הבא, כי אולי יקבל שכרן בעולם הזה בהבלי טובות זמניות, אבל לא כן השכר של מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים הם לא מפסידים כלום. בהכרח יישמר להם לעולם הבא, שם בכל מוכן ומשומר לחיי העולם הבא. 

ב"ליקוטי עצות": "מוכיחי הדור שהולכים ומוכיחים את הדור להחזירם למוטב - הם ממתקים הדינים ומרבים שלום לעולם!". 

ההפך מהטיפשים עמי הארצות שאומרים: "מה אתה מקטרג! מה הוא מקטרג?!" 

זה לא מקטרג, זה ממתק את הדינים ומביא שלום בעולם. כשבא המקטרג לקטרג – 

אומר לו הקב"ה: "מה אתה מקטרג מה אתה לא שומע ששמה למטה מוכיחים את העם? מי צריך אותך שתקטרג הם בעצמם מדברים איתם!", 

זה ממתק את הדין אז הדין שותק, אין מה לקטרג מכיוון שפה נעשה תוכחה שמה נסתם הקיטרוג. שלמה המלך במשלי (כח, ב) "בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן יַאֲרִיךְ" "המצודת דוד" אומר: "בְּפֶשַׁע" בעבור הפשע של עם הארץ ירבו שָׂרֶיהָ, היו 36 שרים חוץ מהסגנים, וכל אדם עושק עם הארץ הנה נשחתה, וּבְאָדָם בעבור אדם מֵבִין יֹדֵעַ הדעת להשיבם מפשעם - יַאֲרִיךְ המקום קיום הארץ אף בהיות כן שרַבִּים שריה כי לא יריעו ולא ישחיתו. 

זאת אומרת: למרות שהמדינה על הפנים, והרבה שרים יש והרבה שחיתות, עומד בראש מושחת גדול, בכל זאת אם אדם שמבין ויודע דעת להשיב אותם מפשעם - אז הקב"ה מאריך את קיום הארץ למרות שרבים שריה. וככה אנו זוכים בעצם להמשך שאם לא כן אוי ואבוי מה שהיה קורה פה עוד חוץ מהקורונה!. רבי חיים מוולוז'ין בספר "רוח חיים" על אבות ב, א: 

"רבי אומר: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם" על דרך האפשרי על פה מה שאמר רבי בתמיד: "איזו דרך ישרה שיבור לו האדם - יאהב את התוכחות, שכל זמן שתוכחה בעולם - טובה וברכה באה לעולם, ורעה מסתלקת מן העולם, שנאמר (משלי כד, כה): "וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב" והנה רבותינו זכרונם לברכה במשנה פאה א, א הורו לנו: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה" 

ונראה שרבי כאן בא להוסיף שיש עוד מצוה שבעבורה טובה וברכה באה לעולם והיא מצוות התוכחה, למה לא מנו אותה במשנה שם? משום כי בדבר הזה הסברה נותנת שבעבורה יאכל הפירות בעולם הזה, שבזכות התוכחה שהיא מצווה העושה פירות, שמשיב רבים מעוון, שבעבורה טובה וברכה באה לעולם של הפירות, יהיה צדיק וטוב לו, זה מביא ראיה ... כתוב "וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב" היינו שיהיה לו טוב גם בעולם הזה. 

זהו שאומר רבי כאן כמו שכתוב בתמיד "אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם" היינו - כמצוות בתוכחה שהיא העושה פירות לרבים. 

עד כאן כי המוסיקה התחילה של שבת, שבת שלום לכולם.