הלכות ראש השנה חלק ד' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

השולחן ערוך, אנחנו בהלכות ראש השנה, סימן תקפד.

סדר קריאת התורה בראש השנה ובו ד' סעיפים.

סעיף א', אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים

מהרמה ונוהגין לומר אבינו מלכנו על הסדר ואם הוא שבת אין אומרין אותו ומאריכין בפיוטים ותפילות עד חצות.

אז כידוע, אף על פי שראש השנה הוא א' בתשרי,

ראש חודש,

תשרי בכל אופן אין אומרים בו הלל, כנל גם בעיצומו של יום הכיפורים.

הסיבה לכך, כותב המשנה ברורה, משום שספרי חיים ומתים פתוחים,

ואיך

ייתן האדם שירה לפני קונו בעוד בורא עולם דן

אותו ולכן אף על פי שאנחנו מתלבשים טוב,

אף על פי שאנחנו אוכלים טוב

ושותים ושמחים ביום הזה,

בכל אופן אנחנו צריכים שתהיה עלינו אימת הדין,

יראת הדין,

ולכן אדם צריך להיות ירא וחרד מאימת הדין, ולכן אנחנו לא נזכיר את מה,

את העניין של ראש חודש באמירת ההלל,

בין בראש השנה ובין ביום הכיפורים. דבר אחר,

כותב המשנה ברורה, היות וקוראים בימים הללו פרקי תהילים.

למאן דאמר שביום הראשון וביום השני קוראים תהילים כמניין כפר,

גם ביום הראשון של ראש השנה וגם ביום השני,

וביום הכיפורים ישנם מזמורים.

קודם פסוקי דזמרה ישנם,

כמה וכמה מזמורים, כמדומני עשרה במספר,

וכן על זה הדרך, שמזכירים אותם.

אז בכך,

בפרקי התהילים יש בהם שיר והודאה והלל לבורא עולם.

אם יש שיר והודאה והלל לבורא עולם, לא צריך להוסיף עוד הלל לבורא עולם, ולכן המנהג הוא,

כפי שפסק ברן השולחן ערוך, שאין לומר הלל וראש השנה ויום הכיפורים.

מה שאין כן,

כותב הרמל נוסח אמירת אבינו מלכנו, שנמצא במחזורים ובסידורים לאחר תפילת שמונה עשרה, כן, לאחר תפילת העמידה.

את זה, כן, אומרים על הסדר מלבד הדברים עצמם, שלא מזכירים אותם בשבת, שהם מופיעים בכתב

קטן יותר.

וכל הדברים הללו למה?

אנחנו לא אומרים חטאנו לפניך, רחם עלינו וכולי,

כי אנחנו לא רוצים להזכיר חס ושלום, חס וחלילה, את אותם עוונות כדי שהקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום אותנו לחיים טובים ולשלום.

דבר אחר, בשבת למה לא אומרים את זה? אז זה מובן בראש שנה ויום הכיפורים.

בראש שנה, סליחה.

ביום הכיפורים כן אומרים הכל בנוסח מלא,

אבל בשבת למה לא אומרים?

התשובה היא כי אין שאילת צרכים בשבת.

אדם עכשיו צריך פרנוסת,

צריך מזונות, צריך דברים כאלו.

לא יכול לשאול מבורא עולם דברי חולין בשבת.

לכן, בשבת אין מזכירין את אותם הדברים הללו. ולכן,

כשחל ראש השנה בערב שבת,

או בשבת כמו השנה, במנחה,

אין אומרים נוסח אבינו מלכנו.

כן, לגבי שאר התפילות והניגונים,

כולם צריכים להיות מעט עד קודם חצות. כן, כך כתב המהריל. והסיבה לכך, כדי שילך לביתו ויעשה את הקידוש בזמן

שיוכל לסעוד את סעודת

בית ימי ראש השנה בזמניהם.

סעיף ב' מוצאין שני ספרי תורה באחד קוראין חמישה,

וה' פקד את צרה עד ויהי אחר הדברים האלה.

ואם הוא שבת, קוראים בו שבעה.

ומפטיר קורא בשני בפרשת פנחס,

ובחודש השביעי הוא מפטיר ואיש אחד מן הרמתיים עד וירם קרן משיחו.

אז זה סדר הקריאה, וה' פקד את צרה.

שם מופיע העניין של מה? של הולדת יצחק וכולי.

לאחר מכן מוצאים את הספר הנוסף,

ששם יש את אזכרת המועדים, שזה בפרשת פנחס.

קוראים שם בחודש השביעי וכולי,

ומפטירים את ההפטרה הרומזת על עניין של, לדעת,

סליחה, של הריונה של חנה,

כן?

וכולי, עם מה שהיה שם עם פנינה וכולי,

עד אמירת וירם קרן משיחו. כותב הרמה, ויש מקומות שנוהגים לקרוא את התוקע עם עניין החמישה, עולים לספר תורה.

אז זה בדרך כלל נהגו שיש בתי כנסת שמעלים אך ורק חמישה עולים,

או בשבת אך ורק שבעה עולים.

אז מקומות כאלו לא ישכחו גם את התוקע ולהעלות אותו גם למניין העולים, חמישה או שבעה.

המקומות שכבר מוכרים ויש שם יותר מהעולים המחויבים של אותו יום,

כגון בשבת שבעה ביום כל חמישה,

שם כבר אפשר להוסיף, עושים מה שנקרא מוסיף,

גם העולה,

ומעלים לשם גם את השליח ציבור, את התוקע וכו' ושאר האנשים שצריכים לעלות.

כן,

הרמז לכך למה קוראים באמת בפרשיות והשם פקד את שרה וכו', ההפטרה של חנה,

כל הדברים הללו, היות ושלושת הנשים הללו,

שרה, רחל וחנה, נפקדו מתי?

בראש השנה.

לכך מזכירים אותם רמז

לעניין הזה של פקידתם.

כן, העניין שמעלים את התוקע לעלייה,

כל זה בזמנם שהתוקע לא היה מקבל תשלום.

אז מה היה השכר שלו? השכר שלו היה זה העלייה שהיו נותנים לו,

אבל היום בזמן הזה שנוהגים לשלם לו תשלום הוגן, וכל זה כדי שהוא יהיה טיפוס אחראי, כן?

אם לא משלמים לו, אז הוא מרשה לעצמו לזלזל. מה, לא, לא?

אז יצא לו פשלה, הוא לא הכין את עצמו כמו שצריך.

במקום תקיעה עשה שברים, במקום שברים עשה תרועה.

והוא אמר, אתה לא עשית טוב את התרועה, תחזור. הוא אומר, לא, אני לא חייב, הכל בסדר.

מה, אני עובד פה בחינם, לא משלמים לי.

אה, לא משלמים לך? לכן הוא מזלזל.

לכן תקנו שמה שאותו אחד שבאמת הוא נוהג כדת וכדין, הוא עושה את התקיעות כמו שצריך, נהגו להעלות אותו לתורה, לתת לו עלייה.

זה חשיבות, זה כבוד, וכן על זה הדרך.

בפרט בבית ימי ראש שנה שהכול חפצים לעלות.

כמובן שיראה שמה אם קונה עלייה בימים הללו של ראש שנה ויום הכיפורים,

מהסיבה שמה גם שיהיה לו כדי להשלים מאה ואחת ברכות שתיקן דוד המלך לישראל,

כפי שבכל ימים היו מתים וכולי, הדברים הידועים.

בנוסף לזה גם יש עניין לעלות במועדים,

ברגלים, במועדים, בפרט בימי ראש שנה ויום הכיפורים. לכן חכם עיניו בראשו דואג מבעוד מועד לקנות עלייה ראויה ולעלות, וכך

פתר את הבעיה.

אבל אם רבו העולים,

וזה גורם חס ושלום חס וחלילה טרח,

עד כדי כך שיכול חס ושלום לעבור זמן חצות היום, ויפספסו את העניין של קידוש,

לכן לא טוב הדבר הזה שיעשו, אלא יעשו כמה מניינים, כן? כמו קפסולות.

יעשו כמה וכמה מניינים,

ששם ידאגו, אני הייתי פעם בבית כנס אחד, שנהגו לעשות שם שני מניינים.

מוצאים ספר תורה בחוץ לחדר, ועוד ספר תורה בפנים,

וככה מעלים רק את המחויבים, ביום הראשון את המחויבים, ביום השני את שאר המחויבים,

וכך פתרו את הבעיה.

מי שרוצה, קולנית עלייה, מי שלא,

אז לא יכול לבוא בתלונות אל הגבאי.

סעיף ג'

בני האדם החבושים בבית העשורים, מביאין מביאין אצלם ספר תורה, אפילו בראש שנה ויום הכיפורים.

כן.

הלאה.

סעיף ד' מלין,

זה כבר סעיף שקשור למוהל,

מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר.

וכל זה, כותב המשנה ברורה, רמז למה?

לעניין של אזכרת עקדת יצחק.

כפי שאנחנו אומרים, ועקדת יצחק היום לזרעות יזכור,

וכו', קודם התקיעות במהלך חזרת השץ או במהלך התפילה.

ולכן,

אברהם אבינו הוא זה שחייב את כל האומה היהודית,

את עם ישראל בעניין של ברית מילה,

ולכן זה נקרא ברית אברהם.

ועקדת יצחק,

שמה? שיצחק אבינו מסר את הנפש שלו כדי להיעקד על גבי המזבח,

שאמר לאבא שלו שיעקוד אותו טוב,

שחס ושלום חס וחלילה הוא לא יהיה קורבן פגום לפני בורא עולם.

היות וכך, אז יש לנו את שני הרמזים הללו.

מצד אחד, עקדת יצחק, שזה מורה רחמים גדולים בשמיים, מצד שני,

ברית של אברהם אבינו. לכן,

קודם לתפילת מוסף,

דהיינו בין קריאת התורה לתקיעת שופר, כן?

לפני שתתחיל להזכיר את מה?

את הרמז הנוסף של הקרן כנגד עילו של יצחק אבינו, אז תזכיר קודם כל את הפעולה שמסר נפשו יצחק אבינו,

ומסר נפשו אברהם אבינו, שעשה לעצמו ברית בגיל 99 שנה.

אז המעלות הללו הן באמת מעלות גדולות,

כל כך שיכולות לעורר רעש גדול בשמיים.

דבר נוסף,

ברית מילה מצוי יותר מתקיעה, למה?

זה חשיב יותר תדיר. תדיר ושאינו תדיר, יש לנו כלל תדיר קודם.

אז מה תדיר פה ברית מילה או תקיעת שופר?

תקיעת שופר זה פעמיים בשנה, כן?

השנה אנחנו רק עושים פעמיים, לא ארבע פעמים. בדרך כלל יש יומיים של ראש שנה, השנה בגלל שבת, אז יום אחד.

רק פעם אחת יתקעו בשופר בחול ולא בשבת.

אז יוצא שמה שהתקיעת שופר היא לא תדירה לעומת ברית מילה,

כי ברית מילה בכל זמן,

בין בשבת, בין בחול, בין במועדים וכולי, אם זה זמנו,

אז

עושים את הברית מילה.

יפה מאוד.

לכן תדיר ברית מילה, מצוות מילה, לגבי

תקיעת שופר. עוד אפשר לומר שמה?

שהיות ותקיעת שופר זה סך הכל מצווה אחת,

כן, שחז״ל תיקנו,

על פי הסמך ביקרא.

על פי הסמך בדברי הפסוק,

שנו, תקעו בחודש שופר,

מה שמופיע גם בתהילים,

וכן על זה הדרך.

אבל ברית מילה שקולה כנגד תרי״ג מצוות. אם זה שקול כנגד תרי״ג מצוות,

מובן עכשיו למה היא קודמת למה?

לתקיעת שופר, ולכן יעשו אותה קודם לתקיעת שופר.

אבל יש בתי כנסת שאומר הגבאי, תקשיבו טוב,

פה אני לא רוצה שעכשיו יערבו לי, פתאום עכשיו יבואו שיירה של אנשים,

ירצו לבקש ברכה,

עכשיו יש נגיף, עכשיו מסוכן, עכשיו פה, עכשיו שם.

עזבו את זה, בואו נריץ את התפילה כמו שצריך,

ויש עוד מניינים שאמורים להיכנס אחרי,

אז בואו נעשה את זה לאחר התפילה.

בוודאי ובוודאי שיכולים לנהוג כך.

דבר נוסף,

זה לא תלוי בעצם המצווה עצמה,

אלא תלוי במה,

במי עושה את פעולת המילה.

אם התוקע עצמו עושה את פעולת המילה,

וואו,

פה מעלתו גדולה, למה?

הוא צריך לעשות מצוות המציצה בפה.

נכון? יש חיתוך, מה שנקרא מילה, פריעה ומציצה.

מצוות המציצה נעשית כדת וכדין שהמוהל מוצץ בפה,

בלי תוספות, כן?

על פי הסוד נוהגים לקחת לגימה מהיין ואז לעשות את המציצה. ולפי הפשט הוא עושה כרגיל, כמו שצריך את הלגימה שלה, את המציצה.

אם נותר לו הדם הזה, הדם הזה מעורר רחמים גדולים בשמיים.

אז לכן יקדים לעשות את הברית מילה מתי, בין תקיעות, בין קריאת התורה לתקיעה. למה?

כדי שהוא יוותר מעט עם הדם הזה בתוך

הפה שלו, דהיינו, לא שהוא בולע אדם, הוא לא קניבל,

כן?

אלא הכוונה שנותר לו קצת, מה שנקרא,

הוא לא מקנח את הפה שלו טוב-טוב,

אלא נותר לו קצת מהדם הזה, והדם הזה של מסירות נפש, של מצוות ברית המילה, מעורר ראש גדול בשמיים.

הוא מעורר ראש גדול בשמיים יחד עם העניין של עקדת יצחק,

ויחד עם הזכר לאלו של יצחק אבינו עם הקרן של השופר,

אז בכך הוא רואה מתעוררים רחמיו של הקדוש ברוך הוא על עמו ישראל,

וכותב את כולם לחיים טובים ולשלום.

יפה מאוד.

כמובן שבמקום שיש תורח גדול, או שעדיין לא הגיעו כל המשפחה, ואבי הבן רוצה לעשות דווקא לאחר התפילה,

רשאי,

ואין צורך למנוע אותו מכך.

כן,

סימן תקפה, ברכת השופר.

דבר נוסף ונפלא, כותב פה הרשא, הרי תשובה,

לכאורה,

מה נגיד,

הרי אם יישאר מעט מהדם היבש הזה בשפתיים של המועל, זה לא חציצה?

זה חציצה, זה הוא תוקע בשופר.

אז בואו נראה את זה בפנים.

ועיין בדגול מרבבה שכתב שאין לעשות כן שיש לחוש שיישאר דם

אחר שיתייבש בפי השופר,

ולא עדיף מציפה וזהב,

שיכול להשתנות הקול שלו וכו', ואז יפסול אותו.

וכן אם יבוא מעט דם תוך השופר ויתייבש,

כי דם יבש יש בו ממש, וחוצץ.

ולעניות דעתי, כותב הרב,

כיוון שאין דם בפה רק לכלוך פה לבד,

אין בו כדי לזוב ממנו לתוך השופר. זה לא עד כדי כך הוא מבצע את המציצה שיש כל כך הרבה דם, שמה שזה יישאר לו שם בתוך הפה שלו. בדרך כלל הוא מוציא אותו לתוך קערה עם חול,

או מקנח את זה בבגד,

וכן על זה הדרך, ואין חשש לצביעה וכו'.

וגם אשר מתלכלך פה השופר בלכלוך הדם של הפה, אין בזה משום חציצה.

אף אם מתאדם קצת מלכלוך הדם חזותא,

לאו מיל טהור, אין בזה שום,

הראייה הזאת היא שום דבר. ואף לכלוך הדיינו מתייבש כי מתלכלך מלחלוכית הפה של התוקע,

ובכלות התקיעות מקנח היטב את דיו.

התוקע כל כמה דקות רואה שהפה שלו ככה או יבש או מדי רטוב,

מקנח גם את

הנקב שמה של השופר, גם את פיו,

וכן על זה הדרך, אז אין חשש שמה שיישאר מהדם הזה,

וזה יעשה חציצה וישנה כל, וכן על זה הדרך.

ומביא פרשה הרי תשובה,

שאחד מגדולי עולם לא הקפיד על זה לקנח את פיו, ומה היה עושה?

והיה מברך את ברכת השופר בפה המלוכלך בדם,

בכדי לערב מצוות המילה בשופר.

ואין באליה רבה ראש סימן תקצ״א,

שדעתו די יותר טוב למול קודם אשרי,

שהיא המילה סניף לתורה.

כמו שכתב במטה מרדכי או אמורדכי בשם תשובת הגאונים וכן משמע ברוקח,

ועוד שלא יהיה הפסק כל כך בקדיש דקאי על אשרי וכולי.

והוא מביא פה עוד סיור,

ואחר כך נמשיך,

ועיר קטנה אחת שהראה להם אונסט, שלא היה להם שופר בראש השנה.

עד אחר תפילת מוסף, ויש כאן ילד למול,

מלין אותו אחר אשרי להיות מן הזריזים כמו בראש שנה שחל בשבת.

אז מה יהיה עם העניין הזה שאנחנו אומרים,

ועקדת יצחק היום לזרעות יזכור?

לקיים, זכור ברית אברהם ועקדת יצחק, היינו להקדים את המילה.

אז זהו, יקדים קודם כל את הברית מילה, ולאחר מכן.

למה?

כי אינו רק רמז,

ולכן צריך להיות זריזין שלא לאחר מצוות מילה, והוא עדיף.

עכשיו הגיע מצווה לידך של ברית מילה, ואין לך שופר,

אז אל תחמיצנה.

למה אתה רוצה להחמיץ את המצווה? לכן, מה שהגיע לידך ראשון,

זה מה שתעשה. לכן המנהג,

כפי שפסק מרן השולחן ערוך, שבין תקיעת השופר לקריאת התורה,

דהיינו מסיימים עם תקיעת התורה, מיד מביאים את התינוק ועושים את ברית המילה,

ואם התוקע הוא המועל,

בוודאי ובוודאי שהתקיעות הללו יעלו לעילא ולעילא בתנאי שעשת המציצה כדעת וכדין בפיו.

סימן תקעה, ברכת השופר ובו חמישה סעיפים.

צריך לתקוע מעומד.

ונוהגינו מהרמה לתקוע על הבימה במקום שקוראים.

יפה מאוד. אז הברכה עצמה,

שליח ציבור, מכוון להוציא ידי חובה את השומעים,

והשומעים עצמם התכוונו לצאת ידי חובה. כולם עומדים, כדי לצאת ידי חובה, עומדים בברכה.

השליח ציבור, גם הוא נשאר עומד. בסיום הברכה, ממתין רגע אחד, כולם יושבים.

נהפך כל בית הכנסת לאזור...

מה אתם אומרים? נהפך כל בית הכנסת לאזור סגור, אה?

שקט מוחלט.

אין יוצא ואין בא ואין רעשים ואין צפצופים ואין שום דבר,

כמו במעמד הר סיני.

כולם שומעים? אין את הילדים הקטנים שירעישו.

ולאחר מכן, השליח ציבור,

הוא מתחיל בסדר התקיעות, כפי שמופיע בסדר, תשרת, תשרת,

תשרת, תשרת, תשרת, תשרת, תשרת, תרת, תרת, תרת. לאחר מכן,

בין לבין גם הם עושים את הסדר של מה של ההסתכלות בעיניים של כל ההרהורי תשובה וכולי,

והנוסח שמופיע בסידור.

ולאחר מכן אומרים, נוסח אשרי העם יודעת אירועה,

השם באור פניך יהלכון, כי בשמך יהיו לי וכולי,

ויהי חסדך.

יש כזה יצר הרע,

תמיד בתקיעת שופר, אצל עמי ארצות, כן, לא אצל בני תורה.

אצל בני תורה, ברוך השם, יודעים לסתום את הפה,

שותקים, לא מדברים, עד אחרי סיום התפילה, עד מאה ואחת קולות,

עד תרועה גדולה.

אבל אצל עמי הארצות תמיד יהיה הרע ואומר להם, תמיד הם מדברים. ככה זה.

זה כזה הפוך, עושים כזה בכוונה.

הוא חושב שאם הוא שמע את השלושים תקיעות הראשונות,

אז כבר באמלוך ובמזמור לדוד, כשמחזירים את הספר תורה, הוא יכול לדבר או להגיד לחבר שלו, בוא לידי, יש פה מזגן יותר טוב.

ובכן, על זה הדרך.

תמיד יש להם יצא הרע, וכל הזמן אומרים להם, כל שנה, והם חוזרים על הטעויות.

אומרים לו, אתה לא עשית ידי חובה, עכשיו תחפש תוקע בחזרה,

אז מה הוא אומר, עזוב אותי כבוד הרב, הכל בסדר, שמעתי, זה מספיק.

גם זה יותר מדי.

אז זה השם ישמור ויציל, יצא שכרו בהפסדו.

הוא עכשיו בא לבית הכנסת, טרח, בשביל מה? לך שבבית תאכל.

מה אתה משגע פה את כולם עכשיו,

מפריע לכולם, מדבר עם כולם ומכשיל את כולם.

בשביל מה, אחד כזה עדיף שלא יבוא לבית הכנסת.

אבל הגעת כבר לבית הכנסת.

טרחת, עמלת,

והכול, תסתום את הפה,

תסתום את הפה עד אחרי התפילה ונגמר הסיפור.

אבל זה כזה עצה רע, אין מה לעשות.

לכן הטוב ביותר, שאדם יעשה תענית דיבור מדברים בטלים בכל בית ימי ראש השנה.

ככה יש שקט, אף אחד לא יבוא לדבר איתו,

יש כרטיסים כאלו, גם אני בתענית דיבור.

אתה רואה מישהו יתקרב אליו, תרים את הכרטיס, נגמר הסיפור.

וכך פתר את הבעיה, אין סיכוי שמה?

שמישהו יבוא, ידבר איתו ויפריע לו,

חס ושלום, חס וחלילה,

מהעניין הזה של הדיבור, בפרט ביום הגדול והנורא והקדוש.

ראש השנה, שהוא יום הדין, איך אתה יכול לדבר בבית הכנסת?

בלי קשר עכשיו לתקיעות.

מה עם כבוד שמיים?

מה עם כבוד קודשא בריחו שנמצא?

מה עם כבוד בית הכנסת?

לכן, מאוד צריך לשים לב על זה שהשליח ציבור והתוקח, חם עיניו בראשו, וגם רב המקום,

ידריכו אותם מראש ויסבירו להם עוד פעם,

ויגידו להם, למרות שכל הזמן חוזרים על הטעות, אבל השנה,

בגלל הקורונה, כולם עם מסכות, נכון?

שמתם מסכות, אז שתדעו שמה?

שהסימן הוא שם המסכה, לא מדברים.

מתי לא מדברים?

עד סוף התפילה.

אז לא סתם הביאו להם את המסכות, נכון?

אלו שלא מדברים לא צריכים מסכה, ברוך השם, כי הם לא מדברים.

אבל אלו שמדברים הרבה, חייבים,

ולא מסכה. אם לא יעזור זה, ישימו להם אבח.

אז אחר כך בכלל לא ידברו ככה.

יפה מאוד, נמשיך.

כן,

ולמה עומדים?

אז לומדים את זה מהלימוד של מה? של קצירת העומר.

כתוב, מאחל חרמש בקמה, דרשו רבותינו הקדושים,

אל תקרי בקמה אלא בקומה, מכאן שכל המצוות כולם,

אדם צריך לעשות אותן כשהוא מעומד.

לכן התוקש הוא השליח ציבור של כל הקהל,

כמובן שצריך לתוקע ירא שמיים שלא אוכל נבלות וטרפות.

כן? שיודע לברך כדת וכדין.

שיודע את ההלכות של התקיעות, לא ככה הכל.

פעם הייתי באיזה בית הכנסת אחד,

אז התוקע שם נתקע.

אז הגבאי אמר, מה הבעיה? אני תוקע טוב. לקחת את השופר, טווווווווווווווווווו, עשה ככה, הכל חזק, כולם, פששש, בונה איזה תקיעות.

אמרתי, כן, הם עלו פה עד התקרה, לא מעבר לזה.

שום דבר. הוא בחיים שלו למד תהלכות, הוא לא יודע, הוא בכלל לא עושה את התקיעות כמו שצריך,

ונגמר התורה. אתם מתלהבים מהקול החזק כשהוא צועק, אה?

או שהם מביאים איזה חזן שיש לו קול גדול,

באזכרות, זה בדרך כלל לבוכרים.

אז מביאים איזה חזן שיש לו קול גדול, פשש, בונה זה, יש לו קול...

תגיד לי, הבאת אותו בשביל הקול או לעשות נחת רוח לנפטר?

נחת רוח לנפטר הוא לא צריך אומנם.

הקריאה שעושים, הדברי תורה שעושים, זה הנחת רוח.

לא הבאת אותו כדי להתגאות?

זה נתנה עליי בקול, על כן שנאתייה. אותו דבר לגבי השופר.

אם הוא לא יודע רק הוא עושה קול רעש גדול,

זה לא עכשיו תזמורת פילהרמונית.

לך לתזמורת פילהרמונית, שם תצעק בקול רעש גדול,

תעשה בחצוצרות וקול שופר הריהו.

אבל פה זה תקיעת שופר, צריך לעשות עקדת וחדים כמו שצריך.

לכן לא נותנים לכל אחד להיות תוקע בשופר.

לכן גם היו מכבדים אותו בעלייה, כמו שאמרנו, כי הוא ראוי והגון לכך. מגיעה לו עלייה מכובדת ביום הדין.

ולכן, היות ודרשו חז״ל מאחל חרמש בקמה,

אל תקריא בקמה אלא בקומה, לכן המנהג הוא שמה שכולם עומדים בשעת הברכה.

השליח ציבור מכוון להוציא אותם ידי חובה,

מברך אמונים אמן בלבד, ללא אמירת ברוך הוא וברוך שמו,

כדרך אדם מתכוון,

ובכך יצאו ידי חובת הברכה.

כתב המגן אברהם הערה מאוד מאוד חשובה.

מה הערה חשובה?

אדם שקשה לו לעמוד.

קשה לו לעמוד.

יש אנשים שמקבלים על עצמם לעמוד כל התפילות.

אין בזה עניין.

אתה אחר כך קורס. מתי שבאמת צריך לעמוד, תעמוד.

אבל אתה עכשיו רוצה איזו הנהגה כזאת לעמוד.

בית ימי ראש שנה ויום הכיפורים עומד בכל התפילות. אין בזה שום עניין.

תתפלל כמו שצריך,

תתחנן לבורא העולם, שהתפילה שלך תהיה ב...

בדקדוק, באימה וביראה, זה מה שצריך.

אבל לעשות כל מיני הנהגות שונות ומשונות, זה אף אחד לא ביקש. אם אין לו מקום, זו סיבה אחרת, לכן הוא עומד.

כי אין לו כיסא, הוא לא קנה כיסא,

אז אין לו מקום.

דרך אגב, הסמך הזה שמוכרים כיסאות בבית הכנסת, הרבה אנשים מתלוננים. מה זה?

לא מספיק, שילמנו 5,000 שקל על הכיסא.

כן, לקחו את החברה, את הנגרים הכי טובים,

הביאו, לא יודע איך קוראים להם,

הם עשו את הכיסאות הכי משופחים,

ועוד עכשיו הגבאי כל שנה מבקש 100 שקל.

עכשיו זה של הקורונה, קשה? מה 100 שקל עכשיו?

הוא אומר, אני עם עשרה ילדים,

זה 1,000 שקל, מאיפה אני אביא עכשיו?

אז הוא בא בתלונה.

יש סמך לזה בדברי רבותינו, הבאתי את זה בספר שלנו, משה אמת.

לא זוכר איזה אחד מהספרים, נראה לי של ראש השנה.

זה מובא שם.

תרצו, תעיינו בפנים.

אז הבאתי סמך למנהג הזה בטעמים מאחורה.

הסיבה לכך שכתוב שמי שרוכש כיסא בבית מקדש של מטה מעלה כאילו רכש בבית מקדש של מעלה.

והיות ואותן הנשמות במועדים

יורדים למטה וארץ ישראל נקראת ארץ הצבי והכל מתרחב,

איך יהיה לו את הזכות של לשבת בכיסא של מעלה שהוא לא רכש פה זכות בבית מקדש מעט בבית של בורא עולם.

לכן סמך לכך נוהגים למכור את מה? את הכיסאות בבית הכנסת.

זה לא שהבית כנסת רוצה לעשות הכנסות.

באמת יש בתי כנסת שלא מוכרים כל השנה את העליות.

הם מכבדים לפי סדר מסוים,

מכבדים את העליות, גם במפטיר או הזה המשלים,

אז נותנים לאנשים שיש להם הסגרה וכולי, בעדיפות של שנה ראשונה,

וכן על זה הדרך.

ופעם בשנה הם מבקשים כסף מהציבור. עבור מה?

עבור הכיסאות.

אז מקום כזה, מה לך להתלונן על הגבאי?

כל השנה אתה מקבל בחינם, אז מה, הכרת הטוב למקום?

אבל בוודאי ובוודאי שאדם צריך להבין שמה, שהחשיבות של הדבר הזה נוסף לזה שהוא תומך במקום, בפרט מקום שיש בו שיעורי תורה ודברי תורה והרצאות ודרשות והכול,

בוודאי ובוודאי ששם לא צריך לערער מיד,

שולף. וחוץ מזה, הוצאות שבת וחג הקדוש ברוך הוא מחזיר. אז מה אתה דואג?

אם זה עשרה או שתים עשרה, אל תדאג, גדוש ברוך הוא יחזיר לך את זה.

אם אתה בעל אמונה חדורה בה' יתברך,

אל תדאג, גדוש ברוך הוא יחזיר לך את כל הכסף של הכיסאות,

פלוס ההוצאות שעשית לכבוד ראש השנה בבית הימים. לכן,

אדם שיש בו דעת,

קונה ולא עושה חשבון מאין יבוא עזרי.

למה? כי הוא יודע,

יש המשך של הפסוק, עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ.

יפה מאוד.

לכן, כותב מגן אברהם שאם אדם עומד,

אבל הוא יודע שמאוד קשה לו לעמוד, כגון זקן תשוש כוח, אז הוא מעט נשען.

כנל גם הדין בתפילת שמונה עשרה, אסור לאדם להישען

בצורה כזאת שאם ימשכו את הסטנדר או את השולחן מתחתיו, מיד הוא נופל.

בסדר? אז אם הוא נשען,

הוא נסמך עם הגוף שלו על דבר כזה,

ויסירו את הדבר הזה והוא ייפול,

אז העמידה הזאת שהוא עומד בדיוק חשובה כמו ישיבה.

שאם מסירים לו את הכיסא הוא נופל, נכון?

כשאדם יושב, אותו דבר העמידה הזאת.

לכן, במקרה כזה,

הוא צריך מה?

לעמוד כמו שצריך.

בסדר? כדי שהברכה, יהיה לה חשיבות.

עכשיו השליח ציבור מברך, ואתה יושב. כולם נהגו לעמוד מהסיבה הזו כדי להתחוון לצאת ידי חובה,

ואתה בעצמך יושב,

ולכן גם הוא יאמץ את כוחותיו כדי לעמוד בשביל הברכות. גם השליח ציבור יברך כדת וכדין, כמו שצריך, ולא יעשה את הכול כלאחר יד, או שיעריך יתר על המידה,

וכך אותם האנשים,

חס ושלום, חס וחלילה,

צריכים לשבת. במקרה שהוא לא יכול לעמוד,

כגון אדם שהוא חולה ותשוש כוח ממש,

אז הוא בקושי עושה טובה כשהגיע לבית הכנסת.

עכשיו אתה תגיד לו גם לעמוד בכלל,

השם ישמור והציל, הוא יכול לסכן את חייו,

או כגון אדם שהוא חסר,

חיגר, כן, חסר יד,

חסר רגל, שקשה לו לקום, לעמוד וכולי, יש לו איזה,

הוא משרת, איזה עוזר,

איזה תומך פיליפיני, גוי או יהודי,

לכן על זה הדרך,

אז בוודאי ובוודאי יש אחד כזה, אין לו ברירה,

והוא צריך לשבת גם במהלך הברך.

כן, דבר נוסף, למרות שהתקיעות הללו נקראות מה? תקיעות דמיושב,

כן?

לא תקיעות דמי עומד, תקיעות דמי עומד זה בתפילת שמונה עשרה ובחזרה,

אבל התפילות הללו נקראות תפילות דמיושב. היות והתפילות הללו נקראות תפילות דמיושב,

אף על פי כן בשעת הברכה אדם צריך לקום ולשמוע את הברכה מפי השליח ציבור,

ולאחר מכן ישב וישמע את סדר התקיעות, כדת וכדין, ויעקב אחריהם.

היחיד שמותר לו להעיר,

להעיר, עם עין, כן, להעיר, לתוקע, מי זה?

הסומך של התוקע,

כן?

הסומך של התוקע הוא זה שמכוון אותו, מראה לו וכו'.

הטוב ביותר זה, אמרנו,

אסור לדבר, נכון?

אבל אם תא וכו', הוא אומר עכשיו תשרת או תשת,

וכן על זה, הדבר התבלבל,

אז הוא מותר לו.

אני מצאתי לזה פתרון. הפתרון הטוב ידפיס את מה? את כל התשרת ותשת ותרת בדף כזה גדול,

להבדיל, כמו שמדפיסים לילדים את האותיות של א', ב',

בתלמוד תורה ובחיידר,

העקיבה, ידפיס את זה ככה בגדול,

ואז הוא יכול לעלות לו כמו מקל כזה, ויעלה לו עכשיו ת'

של תשרת,

עכשיו ש',

עכשיו ר',

או שמעלה לו את הכל ושם לפניו, וככה הוא זה.

אותו דבר התוקע לא יהיה מרחף.

הוא עכשיו צריך לראות בדיוק מה הוא תוקע,

מסתכל רגע לפני כן, ישים את זה בכיוון כזה, את הספר שלו,

שהוא יכול להסתכל ולראות בדיוק,

ויסמן, יכול, עם האצבע המסמנת,

או איזה סימנייה שהוא שם לעצמו, ואז לאט לאט לאט הוא הולך,

ככה יוצא מצב שהוא לא מפספס.

יש דבר נוסף שכולכם בטוח מכירים אותו, תמיד יש את ההוא שקופץ.

התוקע עוד לא סיים את זה, והוא כבר אומר את האשרי העם יודתר, וואו, כל הבית כנסת עושה לו רעש,

או מתחילים חס ושלום, חס וחלילה, לצחוק, וכן על זה הדרך.

לכן,

צריך להגיד לציבור, לשים לב, להתבונן,

זה ימי הדין, ראש שנה, הכנה,

אדם צריך, זה לא עכשיו מרחף, יאללה, העיקר לגמור, מהר,

מהר, מהר את התפילה, רוצים ללכת לאכול,

סעודת ראש שנה,

גם ביום הראשון, גם ביום השני, וככה

כביכול נפטרים מהמצוות,

מהר ובפזיזות.

לכן, מאוד צריך לשים לב לדברים הללו,

לעשות אותם כראוי.

ונוהגין, כותב הרמל, לתקוע על הבימה במקום שקוראין.

למה דווקא במקום שנמצא שם, ספר התורה?

היות ואנחנו חפצים שזכות התורה הקדושה שאנחנו

יושבים ועוסקים בה כל השנה כולה,

תעלה לרצון לפני בורא עולם ויזכור אותנו הגדוש ברוך הוא לטובה, בזכות התורה הקדושה.

אומר המשנה ברורה, וראוי ליתן לתוקע צדיק והגון,

ובלבד שלא יהיה מחלוקת בדבר, ועל כל פנים צריך שידע לכוון להוציא את הציבור בתקיעתו.

אז זה לא מספיק שהוא יודע לתקוע,

והוא עושה קולות כל כך יפים,

הוא עושה את התרועה הכל כך מדויקת והקול, אלא גם מכוון בדעתו כדי להוציא את הציבור ידי חובה.

הלכה נוספת.

ב. קודם שיתקע אברך לשמוע קול שופר,

ויברך שהחיינו,

או מהרמה ואין חילוק בין אם יברך לעצמו או שכבר יצא ומברך להוציא את האחרים ידי חובה, כיוון שהוא תוקע במקום אחר.

ואפילו אחי התוקע מברך שתי ברכות הנזכרות, למה?

הוא השליח עבור אותם האנשים ששומעים את התקיעה כדי להוציא אותם ידי חובה, לכן הוא מברך עבורם, לא שהם יברכו והוא יתקע.

ויתקע תשרת ג' פעמים,

ותשת ג' פעמים, ותרעת ג' פעמים.

אומר הרמה, וטוב לתקוע בצד ימין,

אם אפשר לתקוע בכך,

וכן יהפוך השופר למעלה,

שנאמר עלה אלוהים בתרועה, אדוני בכל שופר.

עכשיו,

המשנה המורה שואל, אז למה לא יברך לתקוע בשופר?

מה זה לשמוע קול שופר?

הרי המצווה היא בתקיעה או בשמיעה?

אומר המשנה המורה, דלאו בתקיעה תל ימילתא אלא בשמיעה. באמת המצווה היא בשמיעה של קול השופר. למה שהרי התוקע ולא שמע קול שופר, לא יצא,

כדי חובה.

ולכן

צריך לברך,

כפי הנוסח, לשמוע קול שופר.

ואם נטלו השופר באמצע התקיעות

והביאו לו שופר אחר, אין צריך לברך עליו, כי כוונתו מה?

להמשיך עם השופר, מה זה משנה איזה שופר הביאו לפניו?

לפעמים התוקע מחזיק לפניו כמה וכמה שופרות.

אז הוא לא צריך לכוון בדעתו.

זה לא כמו שמביאים לו בבית של אורח, כן?

בדיני ברכות, שמביאים לו כמה וכמה דברים, אז הוא מרך מזונות וכל מה שיגישו לפניו.

פה הוא יודע שיש לו שופר, הוא צריך לתקוע. איזה שופר? מה זה משנה?

כמובן שיש שופר של עיל, זכר למעלה עקדת יצחק,

ובכך

פתר את הבעיה. לכן גם אם לקחו לו את השופר באמצע,

לא צריך לחזור ולברך.

אבל אם לקחו את זה בין הברכה לתחילת התקיעות,

על מה עכשיו יחול הברכה שהוא בירך?

הרי אין לו שופר עכשיו.

אז מה, בירכת הברכה לבטלה?

לכן שמה, כן, חוזר ומברך בשנית.

והסיבה שמה, שהתוקע צריך להניח את

הפייה של השופר בצד ימין,

סמך לדברי הכתוב, והשטן עומד על ימינו לשטנו.

אז אנחנו רוצים לסלק את השטן. איך נסלק את השטן?

איפה הוא נמצא? בצד ימין.

דווקא במקום הקדושה, שם אוחז השטן?

זה כמו בכותל המערבי, נכון? מה, יש שם את המסגד של הבני דודים, נכון?

מסגד אל-אקצא, מה קרה? בשיא הקדושה,

שמה נמצא השם ישמור ויציל גם

ההחזקה של הסטרא אחר. אותו דבר לגבי היסוד של האדם.

שיא הקדושה,

ושמה יצא רם מגיח, אז שלא מחטיא את האדם. זה לא לבטלה, וכן על זה הדרך.

אותו דבר לגבי מחשימה בזכרם, הנוצרים, שרוצים מה?

לבטל את כל הדתות כולן. לא מפריע לי שיבטלו דתות אחרות,

אבל בוודאי ובוודאי שהם לא יכולים לבטל את

עם ישראל מדתו,

שום דבר לא יעזור להם.

ומה המטרה שלהם בסופו של דבר? כך אמרו כל המדברים בעניין.

המטרה שלהם, שמה? שהם רוצים למחוק את הנושא של הדת היהודית. לכן שימו לב,

הם כל כך נלחמים כל היום על המצוות של עם ישראל.

על ברית מילה, על שבת, על תפילות, על שיעורי תורה, על לימוד, שום דבר.

שום דבר. הם לא רוצים. לא, לא, אסור, אסור.

אם זה עכשיו איזו הופעה של איזה סטרה אחרה, או איזה שאר מרעין בישין,

וכן על זה, הדרך שיש שם החטאת הרבים והכול,

או ים, או נמל, וכן על זה, אז שם אין קורונה.

אין, מה, יש קורונה? אין קורונה, מה פתאום?

אין מסכות, אין קורונה, אין שום דבר. אבל כשזה מגיע לעניינים של הקדושה,

לעניינים של עם ישראל, לא, בוא, מה פתאום? ידבקו, תעשה להם קפסולות בבית הכנסת גם.

לא רק בישיבה, גם בבית הכנסת תעשה להם. שטויות ועבלים.

הם מנסים לעקור את הכל, והפחד שנכנס לאנשים,

הרבה אנשים יפחדו, לא רצו לבוא לבית הכנסת. יגידו שלא ישלחו לנו אחר כך הודעה,

למרות שהם בלי פלאפון.

יגידו להם, אתה היית עם פלוני? הנה הוא נדבק, יאללה, שבועיים בידוד.

מה יעשה? יצא רק בסוכות מהבית.

אז הוא מפחד.

אז יהיו כאלה שלא יבואו לבית הכנסת.

אלו החלשים שלא מגיעים כל השנה,

הם היו מגיעים לפחות בראש שנה ויום כיפור, גם יכולים לבחס שלום ליפול.

לכן איש את רעהו יעזור, ולאחיו יאמר חזק,

להפריך את השקר שלהם ולהורות לעם את הדרך בה ילכו, ואת המעשה אשר יעשו. לא לפחד, הכל בסדר.

אצלנו בבית הכנסת, יש בית כנס בבת ים, שם אין קורונה.

כל עיר יש קורונה, בית הכנסת הזה הרב אמר להם אין קורונה,

אין שום דבר, פה לא צריך מסכה, מי שרוצה יבוא,

הכל טוב.

נגמר, ואלפים באים לשם,

לא אלפים, סליחה, מאות,

באים לשם, מתפעלים, ואף אחד לא נדבק, ואף אחד לא קיבל בידוד ולא נעליים.

לכן שלא יעבדו על כולם. סיפר לי יום אחד החברים,

הוא אומר לי, אני קיבלתי הודעה,

אני רק היום מסתכל,

כבר מחר זהו, אני כבר מחר צריך לצאת מהבידוד.

הוא אומר, מה?

הוא אומר, אפילו לא התקשרו אליי להגיד לי, לא שלחו הודעת איום,

כי אם אתה לא עונה פעם ראשונה, שולחים לך, אתה תעשה קנס, ואם לא, 3,000 שקל.

אולי בהתחלה הם עשו את זה, עכשיו כבר לא.

אז הוא אומר, כבר לפני שבוע קיבלתי את ההודעה,

צריך להיות שם,

נתנו לו חצי, לא 14 יום,

שבעה ימים, הוא אומר, מחר אני כבר קם.

זה כמו להבדיל באדם שהוא עוול, קם מהשבעה.

אז כן, אמרת, אתה לא התייחסת, הכל בסדר.

שום דבר, אל תדאג. הוא אומר, לא, בהתחלה חששתי, מה אני אעשה? תשאיר את הטלפון בבית,

והכל בסדר, אתה יכול לצאת.

הוא אמר, לא, מצאתי פתרון, עשיתי עקוב אחריי מהמשרד.

הוא עשה עקוב אחריי לטלפון שלו ככה,

מתקשרים, מתקשרים למשרד, והשאיר את הפלאפון שלו שם,

פתר את הבעיה. לכן, לא צריך לשמוע להם.

לא צריך לחשוש מהם, לא צריך שום דבר.

אין שום דבר, אנחנו פותחים בקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא עוטף אותנו ושומר עלינו, מגן עלינו מכל המרעין בישין הללו.

ולכן, אותו שטן שנמצא בצד ימין שלנו,

שכל הזמן הוא מחפש, אנחנו לוקחים את השופר והתוקע מכוון, והשטן עומד עלינו לשטנו ותוקע.

תוקע כזה שהסתבך עם התקיעות.

הדבר היחיד שמותר לו להגיד זה נוסח ויהי נועם השם ילוקנו עלינו, מעשה ידינו כהן עלינו.

הוא אומר את זה בתוך השופר ומשם הוא מסלק, כי לפעמים השטן נכנס לו לתוך השופר.

לא נותן לו לתקוע, זהו, אין קול.

לא יוצא לו שום דבר.

אז שם הוא אומר נוסח ויהי נועם ומסלק אותו.

אז זה, השטן ברוך השם אצל כפז לא נמצא.

היכולת לפתח חטאת רובץ, הוא מחכה בפתח.

אז כדי להפחיד אותו, לשלוח אותו ולסלק אותו,

אז זה נוהגים לקחת את השופר,

הם מניחים מניח אותו התוקע לצד ימין,

מכוון לכל הכוונות הראויות לכוון, כדעת רבנו ולאוריה אשכנזי,

וכו', משה רבנו עליו השלום וכו',

ואז מסלקים את השטן לא רק לראש השנה, אלא לכל ימות השנה כולם,

מעתה ועד עולם, אמן ואמן. רבי חנן המקשר אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אמורי חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאמר.