הלכות ראש השנה חלק ח' | הרב שמעון משה חי רחמים
תאריך פרסום: 31.08.2020, שעה: 00:30
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nבשם השם נעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בלימוד לשולחן ערוך אנחנו בסימן תקפז
דין התוקע לתוך בור ובור ג' סעיפים
א' התוקע בתוך הבור או בתוך המערה אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו
והעומדים בחוץ אם שמעו קול שופר יצאו
ואם קול הברה שמעו לא יצאו
וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה
אם עלה קול שופר, אם קול שופר שמע יצא
ואם קול הברה שמע לא יצא
כן
אז
הדין הזה מובא במשנה שאדם התוקע בתוך הבור
אם העומדים בתוך הבור שמעו יצאו ידי חובה
אבל אם הם היו מחוץ לבור
אז תלוי אם שמעו קול שופר יצאו לא שמעו קול שופר שמעו קול הברה לא יצאו דהיינו הד
הראשונים כתבו שהמשנה הזו נתקנה בשעת הגזרה
כי אומות העולם גזרו שלא יקיימו עם ישראל את המצוות זה מה שהולך להיות
שכל הזמן רודפים אחרי התורה הקדושה
מהחרדים שנקראים חרדים, השם ישמעו
ואז היו נצרכים להתחבא בכל מיני בורות ומערות כדי לקיים את המצוות
אז
אם שמעו את קול השופר יצאו,
או לא שמעו את קול השופר כנראה זה קול הברה ולא יצאו
וכן הדין הוא בתוך המרתף
וכייה ייגבנה אומר המשנה ברורה מקום שהוא תחת הקרקע, שקול התקיעה מתערב עם קול העברה לעומדים בחוץ
או בבניין שרובו על הקרקע מקצת או בתוך הקרקע שראה
ד' שרובו למעלה מן הקרקע לא מתבלבל הקול
ונשמע קול השופר אף לעומדים מבחוץ
אז גם כשזה נמצא למטה צריך לבדוק אם קול השופר נשמע או לא
בסדר? לכן כל הברה שנשמע ונמצאים כולם בתוך הבור זה הקול שהם שמעו
זה לא קול של הברה, קול של שופר, הנה השופר, עכשיו תוקעים בו, יפה מאוד
אבל אם הם עומדים מחוץ, כבר תלוי מה שמעו
אם היו סמוכים לפתח ושומעים קול שופר זה קול שופר, הנה שמענו קול שופר
היינו לצד הפתח
אבל הם נמצאים במקום עמום
הם נמצאים במקום עמום אז זה בעיה
הם לא שומעים קול של שופר אלא קול של הברה
כמו שאדם עושה, וואה, בהד,
נכון? ואז הוא שומע,
וואה, וואה,
ידהד,
זה קול הברה,
יפה מאוד
השאלה האם צריכים להכניס את כל גופם לבור כדי לצאת יד החובה או מספיק רצה?
רק את הראש
על זה כותב המשנה ברורה, ואותם העומדים בתוך הבור, שולחן ערוך
והמעראי יצאו
אומר המשנה ברורה לאו דווקא קול הגוף,
מספיק גם הראש
שהכנסת אותו פנימה
ושמעת קול שופר, יצאת ידי חובה, יפה מאוד
עכשיו למה נפסל קול הברה? מהסיבה שזה לא קול שופר
קול שופר צריך להיות נקי לקול שופר
אבל כל הברה זה משהו שתוספת על כל השופר, אם זה תוספת על כל השופר זה לא שופר
מה כתוב הפסוק? תקעו בחודש שופר
לא תקעו בחודש בכל צליל הדומה לשופר
יפה מאוד
כמובן שזה תלוי במרחק,
בעומק וכן על זה הדרך, כל אחד ואחד
צריך לבדוק את עצמו
נפקא מינה לאלו שמתפללים במקלט
ויש כאלו שנמצאים בחדר השני עכשיו בגלל כל הסבתוכה של החרטה שלהם
והם עושים עכשיו קפסולות, כן?
אחד יושב בצד ימין, קבוצה יושב בצד ימין, קבוצה יושב בצד שמאל והם שומעים משם את השליח ציבור שתוקע
יצאו ידי חובה או לא יצאו ידי חובה?
אז אם הם שומעים קול הברה זה בעיה, הם שומעים קול שופר
יצאו ידי חובה
יפה מאוד
סעיף ב׳
אם התחיל לתקוע בבור ועלה חוץ לבור וגמרה יצא שכל מה ששמע בין בי בפנים בין בחוץ היה קול שופר אז הוא חצי תקיעות עשה בבור
ועלה מהבור וגמר
יצא
דהיינו עשה עוד
תקיעות מחוץ לבור
הדין שלו שהוא יצא ידי חובה למה?
כי כל מה ששמע בין מבפנים בין מבחוץ למה אנחנו משייכים את זה
לא לסתם קול בעלמא אלא לקול השופר
והנה העובדה
שהוא פה גם שמענו קול וכשהוא יוצא החוצה גם שמענו קול זה אותו קול לכן יצא או מהרמה
וכן אותם שהיו בבור בתחילת התקיעה
גם הם יוצאים ידי חובה
אז אנחנו רואים שגם אדם שנמצא בבור
ושמע קול של תקיעה יצא ידי חובה בתנאי שאין בזה מעורבות של כל הברעה,
כל הפוסל את התקיעה ג'
השומע מקצה התקיעה שלא בחיוב ומקצתה בחיוב הוא שאמר לתוקע ומתעסק
כוון להוציאני ידי חובתי ותקע ומשך בשיעור תקיעה לא יצא
אז אדם ששמע מקצת התקיעה
בלי חיוב ומקצת התקיעה בחיוב
או שאמר לתוקע
כוון להוציא אותי ידי חובה ומתעסק
ותקע ומשך בשיעור תקיעה לא יצא
מה הכוונה שלא בחיוב כגון עכשיו זמן עלות השחר אמרנו
כל המצוות כולם מנצח חמה ועד
ועד השקיעה כן ולאחר מכן כבר
עבר זמנו פספס נכון?
יפה מאוד
אז לצורך העניין הוא קם מוקדם
והוא אמר רגע רגע תתקע לי בשופר
אומר לו אבל עכשיו עמוד השחר יעיוני
לא לא עדיין תתקע לי בשופר עכשיו אני רוצה לשמוע עכשיו לא רוצה את כל הבלבלות של כולם
עכשיו תוציאי ידי חובה תתקע לי בשופר
אז אם הוא עשה קודם עמוד השחר במקרה כזה
כי בדיעבד בעמוד השחר יצא ידי חובה
ראיה לזה מהלכות מילה
הרמ״ה כותב שאם מלו אותו קודם עלות השחר
לא יצאו ידי חובה, בזמן עלות השחר
כן יוצא ידי חובה
בסדר? אבל זה בדיעבד, לכתחילה, מתי צריך למול אותו?
מנצח חמה ועד השקיעה
גם בבין השמשות כנ״ל
אם מלו אותו בבין השמשות, ספק יום, ספק לילה
גם תלוי מתי זה, בחול או בשבת, כן? השם ישמור
אז כגון שזה היה ביום חול,
בדיעבד יצא ידי חובה פעם אחת הוזמנתי לאולם
והיום ראיתי את אבי הבן הזה, לכן אני מספר את זה
בקיצור, ואבי הבן הזה השתבח שמו לעד
הזמין כל כך הרבה אורחים לאולם של המשפחה שלו
ומחכים ומתעכבים ומתעכבים ואומרים לו תקשיב, עוד משקיעה
מתעכבים ומתעכבים ומתעכבים ומתעכבים
כבר הגענו לבין השמשות
אני אומר לו תקשיב, טוב בוא נעשה מנחה, הוא אומר לי, איזה מנחה אני אומר לו? ערבית כבר
על מה אתה מדבר בכלל?
טוב עכשיו עכשיו עכשיו נעשה
עכשיו נעשה, אותו בסדר, אין שום בעיה
אז נעשה, בין השמשות, מה לעשות?
הנוסח המנה פטרי, נתאחר, נגמר הסיפור
עוד פעם אחת היה לנו גם מעשה אחר.
עיכבו אותנו באיזה מקום בבית כנסת באור יהודה.
קבענו שעה וחצי לפני, באו שעה וחצי אחרי.
מי? לא האורחים.
האורחים אמרו בסדר שם.
האימא עם התינוק.
אה, מה קרה?
התעכבתי עם המעצבת פנים.
כן, עם האיפור וכו'. מה זה?
עכשיו מה אמרו לי לעשות?
עכשיו הייתי צריך להגיע מאור יהודה לקריית אייקרון.
בשעות האלה זה פקקים.
איך תגיע לשם בזמן?
הייתי צריך להוציא את המפקח האזורי
כדי שייתן לי גיבוי.
הוא אמר, אני חסיד חב״ד, אני לא מל בבין השמשות.
אז אני פותח לך סט, אני מחכה לך.
רק תבוא, תמול אתה.
בקיצור, אני לא רוצה להגיד דברים כנגד החוק.
כן, איך נסענו והכל.
אבל הגענו לשם בתחילת בין השמשות זה היה.
ובלי זה, שמע ישראל, השם אליך, השם הלך, הוא כבר אמר לפני חיכה לי. איך שבאתי, בירך להכניסו,
הכנסתי מגן, חתכתי וחבישה.
אמרתי, אני מבקש מחילה.
בחיים לא קרה לי ככה שאיחרתי. תמיד אני מקדים. והנה פה פתאום.
הנוסחה אמר לה פטרי. הבינו אותי, זו משפחה שתמיד לוקחים.
אבל הבינו, אבל לפעמים כל כך
בן אדם רוצה לעשות טוב, ופתאום מן השמיים משבשים לו את זה,
או מעכבים אותו הכול. מה לעשות? זו גזירת שמיים. צריך לדעת לעמוד בגזירה.
לעמוד בניסיון. ניסיון תעמוד בו.
לכן,
לכתחילה אמרנו, מנצח חמה ועד לזמן השקיעה, זה הזמן של כל המצוות כולם.
קודם לכן היא מסה אותם? מסה אותם בדיעבד יצא.
וכן אחר השקיעה,
בדיעבד יצא ידי חובה.
יפה מאוד. הזוד לקח
את התוקע ואמר לו, תתקע בשופר. והוא שמע מקצת תקיעה שלו בחיוב, דהיינו בזמן של עלות השחר,
ומקצת התקיעה בחיוב, דהיינו אחר הנץ.
או שאמר לתוקע במתעסק.
כוון.
מה זה במתעסק?
אתה עכשיו מתלמד על השופר החדש שלך,
או שאתה מה?
הוא רוצה לעשות צלילים בעלמא, לא מעבר לזה.
וחסר לי את התחלת התקיעה. אז תעשה טובה, בתקיעה שאתה עושה עכשיו באימונים,
תכוון להוציא ידי חובה בתקיעה שהחסרתי.
וכן אם התקיעה, הוא אומר, והוא עדין נמי, אם כל התקיעה הייתה בחיוב, אלא שהוא נכנס באמצע התקיעה, או שיצא מבית הכנסת באמצע התקיעה,
ושוב לא שמע, לא יצא.
ואף על פי שהיה שיעור תקיעה במה ששמע.
הוא כמאן דשמא חצי שיעור תקיעה דם.
אז הדין שלו שמשהו פספס את המצווה.
לכן, מה עושים הגבאים החכמים והרב והתוקע החכמים, אומרים, רגע, עכשיו חמש דקות
של דברי תורה, עשר דקות של דברי תורה, קודם תקיעת שופר. מה הרעיון בעצם בדברי תורה הללו?
בראש ובראשונה לעורר את הלבבות לשוב בתשובה.
השופר הזה מגיע לשפר את המעשים של הבן אדם.
אבל יש פה עוד תוספת על התוספת.
לפעמים בן אדם, פתאום,
התפילה בראש שנה ויום כיפור ארוכה.
היות והתפילה ארוכה, הוא רוצה פתאום להתפנות, ללכת לבית הכיסא.
אז בזמן הזה שהרב דורש,
אתה לא תפספס.
בסדר, אז פספסת לכאורה דברי התעוררות, זה גם חשוב מאוד מאוד מאוד.
אבל לפחות פספסת את זה ולא את התקיעות, כי אחר כך תשלים את התקיעות.
לכן,
אם הוא הולך בצורה מהירה כזו וחוזר ושומע את התקיעות, אין שום בעיה.
פה מדובר שהוא מפספס.
אז מה יעשה עכשיו? יכול לתקן את זה? לא יעזור לו שהוא יתקן, צריך לשמוע ממקום אחר
את הברכות ואת התקיעות, כמו שצריך והכל, ולא יכול להגיד לו, הנה עכשיו
אתה מתעסק בשופר, בוא נתקע לי, תוציא אותי ידי חובת תקיעה, שאני פספסתי בדיוק הייתי בית הכיסא בזמן התקיעה, בשבעים ובתרועה, והלאה הגעתי.
לכן,
אומר השולחן ערוך, השומע מקצע תקיעה שלו בחיוב, מקצע בחיוב, או שאמר לתוקע המתעסק, כוון להוציא אין די חובתי, ותקע ומשך בשיעור תקיעה,
אפילו שעשה בשיעור תקיעה, לא יצא.
למה לא יצא?
למה לא יצא?
אבל הוא תקע.
אומר השולחן ערוך, שהרי על כל פנים חסרה לו התחלת התקיעה,
ויש לו פה חיוב של תקיעה, והוא פספס את החיוב הזה.
אז עכשיו, זה שאתה שמעת והשלמת,
זה לא אומר שהשלמת נכון,
כי היית צריך לשמוע את הכול. אז מה תעשה? לך תחפש בית כנסת,
ששם התוקע הזה תוקע כמו שצריך, והוא מוציא אותך איתך, או שאפילו, איך אומרים, תשפר את התוקע ומוצא ראש ענה,
תדאג לו לתשלום.
הוא בא לך. כמו שעושים החולים, מה עושים החולים?
הם לא יכולים לבוא לבית הכנסת.
אנשים משותקים, אנשים מכיסא גלגלים, סתם חולה.
אלו שבבידוד,
איך ישמעו קול שופר?
לכן, מה הם עושים?
הם סוכרים בעצם את התוקע בשופר, אומרים לו, תעשה טובה, הנה עוד 250 שקל, בכבוד.
תבוא אלינו, תתקע לנו בשופר.
וככה הם יוצאים מידי חובת התקיעות.
אומנם הם לא עושים את כל התקיעות, ה-101 קולות, כמו שאנחנו שומעים בבית הכנסת, הם עושים רק 30 קולות של החיוב, זה מספיק.
אבל בכל אופן, איך אומרים,
עדיף 30 תקיעות מאשר כלום, לפספס.
וזה חבל.
יפה מאוד.
ויש אומרים שיצא
איכא שיעור תקיעה בחיוב.
אז הסברה השנייה, שפוסק השורן ערוך, שמה?
שהאדם כן שמע את החיוב שחסר לו,
כן יצא ידי חובה.
יפה מאוד. אומר רמבו עדינים,
שמע מקצת תקיעה כל הברה, כגון שהיה תוקע בבור
ועומד בחוץ ובאמצע התקיעה, יצא לחוץ.
יפה מאוד.
אז מה זה וישו עומדי יצא? אומר המשנה בורא, הוא סברד ראשונה איכר, וצריך לחזור ולתקוע.
ואף על פי כן לא יברך עליו.
משום ספק ברכות לעכל, וטוב יותר שישמע ברכה מאחר
שלא יצא ידי חובה. כמו שאמרנו פה, בית דין חולה שהולכים לתקוע לו, אז מברכים בשבילו,
כן? שלוחו של אדם כמותו מברך בשבילו,
והוא שומע את הברכה,
ואחר כך ישמע את כל סתר השלושים תקיעו.
בדרך כלל, תוקע טוב, הוא יודע איפה הוא פספס,
כן?
לא שוב, הוא יכול לסמן לו, אין לו טוש או עיפרון.
אבל הוא יודע פחות או יותר איפה הוא פספס,
ובסוף התפילה מה שהוא עושה זה הוא משלים,
מתקן מה שנקרא את הפספוסים. עכשיו פספסנו תקיעה פה,
בתפילת הלחש, יאללה, תקיעה בחזרה.
פספסנו את התרועה,
עכשיו תרועה, פספסנו שברים, וכן על זה הדרך.
יפה מאוד.
נכון, מה שפספס.
בסדר? אומר לציבור, הנה עכשיו פספסנו פה, פה הלך זיוף, פה, פה, לא יצא.
חוזרים בחזרה.
למה?
אם הם רוצים להציע ידי חובה, צריך להוציא אותם ידי חובה, אז צריך לברך עבורם.
אם הם בריאים בנפשם, כן? ושכלם.
אם אתה מדבר עם אנשים שרק בשביל ההרגשה של שופר,
אתה הולך אליהם, ודאי שזה לא.
אתה מברך בשבילהם.
לשמוע הכל שופר.
בסדר?
יפה מאוד. הלאה.
סימן תקפח זמן תקיעת שופר ובו ה' סעיפים זמן תקיעת
שופר ביום ולא בלילה ומצוותם משעץ הנץ החמה ואילך.
ואם תקע משעה על עמוד השחר יצא, כמובן בדיעבד, כן? ואם שמע מקצת תקיעה קודם שעה על עמוד השחר, כמו שהבאנו בסעיפים הקודמים.
ואם שמע מקצת תקיעה קודם שעה על עמוד השחר, ומקצת אחר שעה על עמוד השחר, לא יצא.
למה? פספס את מה?
את התקיעות, כמו שצריך, כי התקיעות צריכות להיות בזמן הראוי להן.
אומר הרמב״ם, אם היה שיעור תקיעה במה ששמע ביום,
נתבהר בסימן תקפז סעיף ג', מה שלמדנו מקודם, שמה שבאמת יוצא ידי חובה.
אומר המשנה ברורה,
ביום ולא בלילה דכתיב יום תרועה יהיה לכם. ועכשיו עלות השער הזה לילה? לא, ספק יום,
ספק לילה, כמו בין השמשות, אז לא יכול לצאת בו ידי חובה.
ואם נמשך עד בין השמשות, יתקע בלא ברכה.
יצא, אז כן, לכיוון השני,
אם נמשך עם התקיעה ופספס כגון
שהיה לאדם הזה הרבה מקומות לזכות את הרבים לתקוע. הלך מבית לבית, מבית לבית. אפילו את הסעודת חג לא אכל.
הלך לעשות מצוות, חכם לוי, קח מצוות. יפה מאוד, הלך לעשות מצוות.
אז במקרה כזה, שמשהו מגיע למה?
הוא מגיע לזמן הזה של מה? של בין השמשות.
גם שם, תוקע בלא ברכה.
עכשיו, מה הסיבה שתוקעים בראש השנה במוסף ולא בשחרית?
אה?
הרי בשחרית כולם יותר ערניים,
יותר מתפללים כמו שצריך, אז תתקע בשחרית.
שחרית, למה צריך להמתין למוסף?
אומר המשנה ברורה מהסיבה בה
חכמים תיקנו לתקיעות שופר במוספין, ואמרו בגמרא בטעמא דשעת הגזרה הייתה
שלא יתקעו בה שופר,
והיו עורבים להן כל שש שעות של זמן שפילת שחרית, היו ממתינים להן לראות
האם אתם תוקעים או לא.
לפיכך העבירוה לתקוע במוספין,
ומטעם זה נראה דנהגו כל ישראל ממות הקדמונים גם בתקיעו דמיושב,
שלא להיות מן הזריזים המקדימים ולתקוע בתחילת היום, אלא סמוך
לתפילת המוסף אחר קריאת התורה.
ואפילו יחיד התוקע לעצמו גם כן ידקדק לתקוע אחר שלוש שעות לערך,
כדי שתקיעתו תהיה בשעה שהציבור עומדים בתקיעה.
יפה מאוד.
אז גם אלו ששומעים,
כגון שהוא הולך מוקדם יותר לתקוע בבית אבות
או בשאר המקומות, כן, ששם הוא הולך לתקוע מוקדם,
הוא עושה סך הכל רק שלושים קולות.
גם זה צריך להיות בזמן הראוי, כפי שכותב השולחן הארוך, מהנצח המה ועד השקיעה ולא קודם לכן,
כי אם קודם לכן, פספס.
יפה מאוד.
שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום, כל שעה,
תוקע לו בשופר.
יצא.
ואפילו אם שמע את זה מתשעה תוקעים,
תקיעה מזה ותרועה מזה ותקיעה מזה. ויש אומרים, דווקא כשלא הפסיק ביניהם קול שופר,
שאינו ראוי באותה בבה.
אבל אם הפסיק קול שופר, בוודאי ובוודאי שמה שלא יעצרו.
נמשיך.
ג.
שמע תשע תקיעות
מתשעה בני אדם שתקעו כולם כאחד.
העמיד שמה סריה של מה? של תוקעים?
תשעה אמר להם בבקשה, תתחיל. תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה,
פראבווד.
תקיעה, שברים, תקיעה.
תקיעה, תרועה,
תקיעה.
וכל אחד עושה את התפקיד שלו, יצא או לא יצא.
אם כולם תקעו כאחד,
תקעו כולם כאחד, לא יצא.
שאין כאן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
אומר המביאים שניים תקעו כאחד כל הסדר, ואפילו תקע אחד בחצוצרות, יצא.
דייב לדעתיה לשופר. הוא התבלבל במקום להביא מהמזנון שלו של היודאיקה את השופר.
מה הביא?
הביא את החצוצרות כסף.
למה הקדוש ברוך הוא ציווה את משה רבנו לעשה לכך חצוצרות כסף?
לשני סיבות. אחד, להקהיל את העם, כן?
ואחר, מה?
בזמן המלחמה
היו תוקעים ולא מרעים,
כמו שאומרת התורה.
יפה מאוד.
אז שמע תשע תקיעות מתשע בני אדם שתקעו כולם כאחד. לא יצא שאין לך תקע פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. אומר הרמה, ואם שניים תקעו כל אחד כל הסדר ואפילו אחד תקע בחצוצרות, יצא.
למה? משום אמרנו דייב לדעתיה על השופר.
ד.
היה זה צריך פשוטה ראשונה,
וזה צריך פשוטה אחרונה.
אחד פספס תקיעה ראשונה, השני
פספס תקיעה פשוטה.
זה הכוונה לתקיעה, זה קול פשוטות.
וזה צריך פשוטה אחרונה. תקיעה אחת מוציאה את שניהם.
אז היא תקעה, שניהם יצאו ידי חובה.
יפה מאוד.
היי,
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת,
אין תוקעין בשופר,
או מהרמה, ואסור לטלטלו, אם לא, לצורך גופו ומקומו.
יפה מאוד. אני צריך לה ספר במזנון,
ואשתי העבירה את השופר בדיוק מעל הספרים שאני משתמש.
יכול לקחת אותו בשבת או לא?
התשובה אם נצרך לצורך גופו של המקום,
של הדבר, גוף הדבר, כמו ספר,
או לצורך מקומו,
כגון שהמקום הזה מפריע לו
והוא נצרך למקום הזה,
אז הוא רוצה לסלק את מה שיש שם, את מה שמפריע.
נכון.
או לצורך גופו של דבר או לצורך מקומו.
אז יכול לסלק אותו, לטלטל אותו לשם,
להסיט אותו הצידה, ואז יוכל להשתמש בו. אבל להיות בשבת לא תוקעים בשופר, איזה גופו יש פה?
אלא הכוונה, גוף הדבר, דהיינו, אני צריך את, מה?
אני צריך את גוף הדבר עצמו, כן, להשתמש בו. אבל מה תשתמש בו בשבת בשופר?
אלא אני צריך את הגוף של הדבר שמונח עליו השופר.
בסדר? כמו שמו את זה על ספרים,
או שמו את זה על איזה קופסה,
וכולי, שצריך אותה.
אז זה,
אם זה לא לצורך הדברים הללו של גופו מקומו, אסור יהיה לטלטל בו בשבת.
לכן,
גם השנה, שחל יום א' לראש השנה בשבת,
אין תוקעין בשופר.
למה? מהסיבה שהם יגידו לו, רגע, רגע, אתה לא תקעת טוב.
אז לך אצל הבקיא ללמוד, ואז יבוא ויטלטל לנו את השופר.
400 ברשות הרבים.
יפה מאוד.
וכל זה, למה נאסר לטלטל אותו בשבת?
משום שהוא נקרא כלי שמלאכתו לאיסור.
יפה מאוד.
עכשיו, פה המשנה ברורה מביא ציור נפלא, הוא אומר איך זה יכול להיות שגם בשופר
בשבת יהיה מותר לגעת.
מה אתם אומרים?
אמרנו יש לנו שני היתרים לצורך גופו ומקומו.
אז הוא רוצה עכשיו לשאוב מים, פעם איך היו שואבים מים?
עם הדלי.
הוא הגיע עם הדלי, הגיע בדיוק לפי הבאר, בום, נשבר לו הדלי מעץ.
עכשיו, הוא לא יכול לשאוב מים.
אז מה הוא אומר? יש לי שופר ארוך,
אני אכניס אותו לתוך המעיין או לתוך הבאר, ואני אכניס לתוכו, אגרום לו להיכנס לתוכו מים,
והמים האלו, אני שואב אותם, כי אני נצרך להם, אני רוצה להשתמש בהם.
נקריא את זה בפנים. שרוצה לשאוב בו מים, וחייה אי גבנא ודווקא בשבת מותר. דכיוון דאין תוקעין לא הוקצה למצוותו, מה שאין כן ביום טוב, אף שאין איסור טלטול בשופר אפילו כל היום כולו.
ומכל מקום להשתמש בו אסור, שהרי הוקצה למצוותו, כמו לעניין אתרוג.
לכן היום בזמננו, לא מפקיר אם זה שופר.
שופר זה נחשב כלי מאוד מאוד מאוד מאוד מסורתי.
כן, חשוב.
לא כלי כזה קל לשימוש שכל אחד ייקח וכו' וכו'. אם זה שופר מוזנח כזה,
אז כל אחד יכול לקחת לשחק איתו, הילדים מרימים אותו, מקפיצים אותו, מפילים,
וכן על זה הדרך.
אבל אם זה שופר שבן אדם מקפיד עליו ושומר עליו, אל תיגע.
שלא יפתחו, לא לגעת, וכן על זה הדרך.
בוודאי ובוודאי שמה?
שהחשיבות שלו בתור כלי היא כל כך חזקה וגדולה,
שיהיה אסור לטלטלו בשבת.
ברוך ה' לעולם.
אמן ואמן.
מה, מהצד הרחב שלו, מכניס אותו לזה, שאב איתו.
או אפילו לא צריך מהצד הרחב, מספיק שאתה לוקח את הפיה, כמו צינורית, איך שואבים את ה...
שמת במקום 95 בדלק, שמת סולר. מה אתה עושה?
אם תיסע, יצא לך קיטור עשן, והיה עשנו כעיישן הכבשן.
אז לכן מה עושים? נכון, בחלק הקודם עושים פשש, כמין שאיבה כזו מצינורית, לא להסניף, כן? עושים פשש, שאיבה כזו,
והכול נשפך החוצה, מתחיל לזרום, פתאום כאילו יש שם משהו חשמלי,
משאבה חשמלית שזה. אותו דבר בשופר.
מה עושים?
ופשש, התמלה בפנים מים.
לא צריך להכניס בפנים כדי מעלה אותו ועם זה לנזוג, לא?
היה להם שיטה, שואבים, כן.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
רבי חנן בקשר אומר, אז זה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל, עיקר מהמדור המצוות שנאמר,
ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה.
כבוד הרב, מאור עינינו, אין דף, עט ודיו היכולת להכיל את אשר ליבנו מבקש לומר. ב"ה בזכותכם רואים אנו עד כמה גדול אלוקי ישראל, כמה גדול אלוקי הרב אמנון יצחק, יה"ר שהשי"ת ישמרכם מכל מרעין בישין, וכל אויביכם שהם אויבי התורה הקדושה, שיפלו תחת רגליכם, אכי"ר. קשה ועצוב לראות את התופעה של קריעת מודעות, ואי אפשר להתרגל לכך. מר ממש. ואשרי הבחור שמדביק מחדש. כבוד הרב מלמד שאין אדם מלאך – אלא חצי אדם וחצי מלאך. אך כבוד הרב עצמו – אדם כמלאך. אתמול זכיתי למעט ביזיונות. שעת ניסיון קשה מאוד, אך ב"ה בזכותכם נשארתי שפויה לגמרי. יהי רצון שבזכות הבזיון שקבלתי ונתתי ברכת הדיוט למשפחה שהגיעה מרחוק לישועה – שיהיו להם בשורות טובות. בשורה משמחת נוספת, גיסי הניח ציצית ובירך, ואשתו ואנשים מסביב שמחו מאוד וענו אמן. ועוד כמה דברים יפים אירעו ביום שני. האוכל של א. מ. מטובל בטוב טעם ונדיבות, יה"ר שימשיכו ויצליחו, אמן. שוב אודה לכבוד הרב ולכל העמלים במלאכה – יהי רצון שהשם יתברך יגשים כל משאלות ליבכם לטובה. ותודה מיוחדת גם לרבנית היקרה, שאם לא אודה לה – הרי זו כפיות טובה ממש. ודבר אחרון היום בבוקר עברנו מהמקום, ששמו שלט ענק של מורינו והלב היה מלא שמחה לראות. יה"ר שנזכה ברחמים לקבל פני משיח צדקנו במהרה, אמן.
שלום כבוד הרב, נשלח סרטון של אדם שאינו מוכר, המסביר בקצרה ותוקף בחריפות את התנהלות מועצת הרבנות, בטענה שהיא גורמת להכשלת הציבור בענייני נבלות וטריפות. אמנם הדברים ידועים לרבים, אך ייתכן שהצפייה בסרטון תועיל גם לכמה תמימים שעדיין אינם מודעים למציאות, ותפתח את עיניהם (לקליפ "אתה מוריד לנו את האמונה ברבנים" shofar.tv/videos/10084).
הקנאות הטהורה והכנה של כבוד הרב שליט"א כלפי ה' יתברך נדירה ומייצגת את אהבתו וביטולו המוחלט להשי"ת. כבוד הרב מהווה דוגמה למחויבות מוחלטת לתורה ולקיום מצוות, ופועל אך ורק לשם שמים, ביושר ובאומץ. תודה להשי"ת שזוכים לראות דרך זו בפועל. שבת שלום ומבורך (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זה וסגולת "עבדו" אלו סגולות שממש עובדות חזק... ניסיתי את הסגולה הזאת לא רק על פרנסה אלא על עוד דברים ועובד ממש טוב. תודה כבוד הרב על הסגולות שאתה נותן לנו, על החיזוקים בתשובה, על כל שעה ושעה שאתה זמין עבורנו, יה"ר שהשי"ת יברך אותך בכל הברכות הכתובות בתורה (אמן) אתה כמשה רבנו של הדור שלנו!
בוקר טוב. ב"ה ראיון מרתק ומעשיר – כל מילה של הרב נאמרת בקפידה, בקול מדוד ובדיוק. ניכר שליטה ברוח, התנהגות מרתקת ודקויות שמלמדות רבות, מעבר לדברי התורה המיוחדים והנדירים שמועברים. נוכחותו של הרב בדורנו מהווה מקור חיזוק, ברכה והשראה, במיוחד בזמנים מאתגרים. תודה על ההקשבה, ההכלה, הברכות והעצות – הכל נאמר מתוך לב טהור ומסירות אמיתית. שבת שלום (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זכינו בכבוד הרב, תלמיד חכם מופלג, סיני ועוקר הרים "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה) יראת השמים, הטהרה והעמידה על האמת ניכרות בכל דבריו. זכותו תגן על כל עם ישראל, אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV). יהי רצון שהשי"ת יברך את כל העוסקים עמו בהפצת תורה ואמונה, בכל ברכות התורה. שבת שלום וחג שמח.
בסיום הראיון אמר המראיין: „אני לא התחנפתי אליך.” דווקא משפט זה הדגיש את ייחודיות הדברים שנאמרו: "אצלי אתה לא מצטרף למניין... זה שולחן ערוך ...!" הרב בחר לומר את האמת בבהירות וביושר, ללא התחנפות וללא ויתור, מתוך נאמנות מוחלטת להלכה ולדרך התורה. גם כאשר הדברים אינם קלים לשמיעה – הם נאמרים בכבוד, בצלילות ובאחריות. ראיון שממחיש כיצד אמירת אמת נקייה משאירה רושם עמוק ויוצרת כבוד אמיתי (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב היקר, ב"ה עכשיו זכיתי לצפות בראיון, לראות לא רק לשמוע וכל רגע התמוגגתי ושמחתי באיזה רב זכינו לדבוק כמה חוכמה ושנינות. קןדם כל אין מתאים יותר מכבודו להביאו לערוץ שהמראיין כינה אותו ״קול האמת״ אכן רבנו הוא הוא קול האמת שאפשר להשתמש בדמות רבנו כלוגו ״האמת״ שנשמע 40 שנה + ויישמע לנצח אמן. לא צריך להיות מומחה בשפת גוף להבחין איך הרב יושב נינוח בשילוב ידיים שנשאל שאלות והתשובות נשלפות במהירות, שנינות, חינניות בחדות מיוחדת במינה בחיוך ובחן שהשי"ת חננו… מצא חן בעיני ה׳. רק איש אמת כרבנו יושב נינוח ורגוע… כי רק איש אמת שמדבר מהלב שפיו וליבו שוים יושב רגוע מחייך ושולף תשובות חדות כמו תער... זה אחת הסיבות מיני רבות שגרמו לי לדבוק ברבנו כשפגשתי לראשונה ביוטיוב… שעונה בשלוף 40 שנה לאלפי שואלים שמפתיעים בשאלות והתקלות לכאורה, נסיונות שווא להתקלות יותר נכון… …ולא שהרב יודע את השאלות מראש ומסוננים גם עבורו מראש בפתקים חחח חחח ב"ה הרב עומד אמיץ חזק ובלי פחד מול כל שאלה שתשאל כי אמת יש אחת!!! המראיין סיכם את זה ב 4 מילים, כששאל את רבנו על ספייקס (ספק) והרב ענה ״ספק זה עמלק״ - ״אי אפשר להתמודד איתך״ ב-4. המילים האלה המראייין סיכם את עוצמתו של הרב את החוכמה והבינה והשכל החד והחריף שהשי"ת חננו... שאף אחד לא יכל ולא יכול ולא יוכל על רבינו "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב). אלפי מיליוני סרטונים של שו״ת ביוטיוב יעידו על כך שכל מי שניסה לקנטר, להפיל, לבלבל, לעצבן, לנסות להוציא מריכוז וכו' וכו' את רבנו לא צלח והשואל חזר הביתה עם זנב בין הרגליים… רק יחידי סגולה מצליחים בכך... יה"ר ברכת ה׳ עליך תמיד תהיה ..ותמיד תמשיך להיות ״וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה״ (ירמיה טו, יט) קול השי"ת מדבר מגרונך... תודה לכבודו על כל הפרשנות והניתוחים על טראמפ וכו׳ שבזכותו ובזכות פרשנותו מצליחה להבין מה קורה בעולם, מי נגד מי. כל ראיון כזה גורם לשמןח יותר להפנים יותר לעכל יותר (לא מובן מאליו אף פעם) זכות נפלה בחלקנו שאנחנו דבקים בך, בדרכך, בשעורייך בכל! יהי רצון שנזכה תמיד לדבוק באיש יקר וחשוב לעם ישראל בכלל ולנו בפרט... המושיע הפרטי שלנו, שנשתל מלמעלה עבורנו כדברי הגדולים שמעידים על רבנו! וכמו שהרב אמר פעם לבחור בשו״ת שאמר לרב ״איפה אנחנו ואיפה אתה הרב בעולמות העליונים, פה אנחנו זוכים איך שהוא...' והרב ענה; ״אבל יש עצה מי שיידבק בי יש לו חלק ממה שאקבל שם״ יהי רצון שנקבל ולו פיסה... שהשי״ת תמיד אוהב אותך! ותמיד תמצא חן בעיני השי"ת ...חן חן תמצא, חן חן מצא! תודה על שעה ורבע של ראיון של אושר! ישר כוח ועלה והצלח ביתר שאת ועוז אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב שליט"א. חזק ואמץ!!! השאלה של המראיין על קורח והשוואתו לשואה השאירה אותו בהלם עם התשובה של כבוד הרב על התיקון של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא! יה"ר שהמראיין יחזור בתשובה. אשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה! (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה סיימתי לצפות בראיון כולו – ראיון מרגש, מעשיר ומעורר לב. ניכרת הבנה רחבה ועמוקה בכל נושא שהוצג, ותשובות בהירות ונוגעות, הנאמרות מתוך יישוב הדעת ואמונה פשוטה. דברי הרב בביאור שיטתו של רבי יואל מסאטמר זצ״ל בסוגיית הציונות נאמרו בעומק ובאחריות, מתוך נאמנות לדרך התורה. במיוחד בלטה האמירה הברורה כי כל הנהגת השי"ת מדויקת ומכוונת, ודברים אלו נאמרו בכזו בהירות עד שהם מסירים ספק ומחזקים את האמונה. לאורך הראיון ניכרת הנהגה של סבלנות, אהבת ישראל וברכה – כדוגמת הנהגתו של משה רבנו ע״ה, שבירך את העם גם מתוך קושי. למרות אתגרים ומניעות, הרב ממשיך במסירות להאיר את עיני הציבור ולהרבות חיזוק ואמונה. זכות גדולה לעם ישראל שזוכה להנהגה כזו (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).