הלכות ראש השנה חלק ז' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד הלכות ראש השנה, אנחנו בסימן תקפ״ו.

סעיף טז.

אז דיברנו בשיעור הקודם לגבי השופר, איך הוא צריך להיות מנוקב, את מה צריך להוציא ממנו,

שלא ישתנה קולו,

וכן על זה הדרך.

אומר השולחן ערוך, ציפה הוא זהב במקום הנחת הפה,

ותכף נראה מהו מקום הנחת הפה, פסול.

שלא במקום הנחת הפה, כשר.

ציפה הוא זהב מבפנים, פסול, מבחוץ,

תלוי, אם נשתנה קולו מכמות שהיה הפסול.

ואם לאו, כשר.

ויש מפרשים מקום הנחת הפה,

היינו עובי השופר לצד הפנימי שמניח שם את פיו,

והצד החיצון מן העובי עצמו קרוי שלא במקום הנחת הפה.

ויש מפרשים דעוביו במקום הקצר ומקום הנחת הפה,

ושלא במקום הנחת הפה, היינו כל אורך השופר מהצד הקצר עד הצד הרחב.

אז נבהר, מה מדובר פה?

אדם לקח את השופר שלו

לחנות שעושים שם ציפויים,

והוא מבקש, התנאה לפניו במצוות, אני רוצה לצפות את השופר בזהב.

אומר לו המצפה,

איפה אתה רוצה לצפות את זה? מבפנים? מבית ומחוץ תצפנו? כתוב על מה?

על התיבה שנוח

בנה שצריך לצפות אותה מבית ומחוץ.

אבל את השופר, איפה אתה רוצה לצפות? הכל לפי הפופולינוס, לפי התקציב.

הוא אמר לו, אני רוצה לצפות את השופר,

ככה משהו משובח, תעשה לי את זה בקצה של השפה,

של השופר תצפה.

אז אם הוא ציפה אותו בפנים,

דהיינו בתוך הנקב עצמו פנימה,

אז ברגע שנתקע,

עד עכשיו היה לו קול מסוים של השופר, עכשיו הוא משנה את הקול שלו.

בכך הוא פוסל את מה? את הכשרות של השופר.

אבל עדיין שומעים קול שופר, כן, אבל זה לא כמו שהיה בתחילה.

בגלל שזה לא כמו שהיה בתחילה זה נפסל.

אבל אם הוא מצפה אותו מהצד החיצוני שלו,

דהיינו במסגרת השופר בחוץ,

בכך בוודאי

שלא תהיה שום בעיה.

ממשיך השולחן ערוך.

כנ״ל אם מצפה אותו במקום הנחת הפה.

יש אנשים שמכניסים

את השופר, זאת אומרת, כמו אדם ששותה, מבקבוק מים.

בן תורה אמרנו, ישתדל לא לשתות בבקבוק,

זה לא כבוד.

יש לו כוס,

שותה מתוך כוס יותר מכובד וכו'.

אבל לצורך העניינים מצא לנכון ואין לו כוס, והוא מוכרח לשתות וכו',

אז יש את הפייה של הבקבוק.

אז יש אנשים שמכניסים את כל הפייה לתוך הפה,

ויש אנשים שמתמקדים רק בחצי פייה, וכן על זה הדרך. אותו דבר פה,

ציפה את כל הפייה מבחוץ או שציפה את החלק הפנימי פנימה.

כנ״ל לגבי אם ציפה את השופר מבחוץ,

דהיינו במקום העליון יותר

שמשם יוצא הכול

ולא ציפה אותו למטה, בוודאי שמשם אין שום בעיה.

למה אין בעיה?

כי הדבר הזה הוא לא משנה שום דבר.

זה דבר חיצוני. לכן כל הציפויים, כל הטסי כסף,

כל הקיטובים למיניהם שעושים

כהתנהל לפניו במצוות על השופר, עדיף לא לעשות אותם על שופר

שמשתמשים איתו לתקיעה.

למה שלא יהיה ספק כלשהו אפילו, ואז הוא חסר במצווה,

ואז חס ושלום נמצא

נכשל במצוות שופר,

גם להוציא את האחרים וגם הוא לצאת ידי חובה.

לכן,

אם רוצה בכל אופן לעשות, תעשה את זה לצורך נוי,

לצורך יופי. שים לך במזנון איפה הכלי כסף, שם לו שם איזה שופר ככה יפה,

קרן של איל,

ומצפה את זה, רושם שם תקעו בחודש שופר, בכס אלוהים חגני וכו'.

אבל על השופר עצמו צריך להשהות אותו כמו שירות. שימו לב,

הפשטנים, וככה הדקדוק הכי טוב בהלכה,

להשתמש בשופר פשוט.

לא בשופר שהוא יותר מדי רועש וגועש. שופר פשוט אפילו לא מעובד בכלל. רק מעבדים אותו באזור של הפייה,

שאר השופר לא מעובד. למה?

אז חשיבות של מה?

של השופר מרגישים יותר שיש פה קרן של איל, ולא איזה משהו שהוא ככה מעוצה ומסודר כמו שצריך,

שתוקעים איתו, ואז

חסר בה הרגשה של השופר. פה רואים ממש, שומעים ממש,

את כל השופר.

לכן, אומר השולחן ערוך, אם ציפה אותו במקום הנחת הפה פסול,

שלא במקום הנחת הפה כשר.

מבפנים פסול, כי זה ישנה את קולו. מבחוץ, תלוי אם נשתנה הקול. לפעמים,

גם כשמצפים מבחוץ, הוא בר השפעה.

כגון שעשו לו כמין טס, והטס הזה עוטף את רוב השופר, עכשיו הוא גורם שהכול יהיה עמום יותר.

במקום שהכול יהיה זועק כמו שהיה עד עכשיו של שופר, עכשיו הוא עומם את הכול.

אז דבר כזה, אם הוא עשה,

וזה גרם לעימום הכול, פסל את השופר.

אז אם נשתנה קולו מכמו שהיה פסול, ואם לאו, כשר.

ויש מפרשים שכל העניין הזה של מה? של הציפוי.

במקום הנחת הפה היינו עובי השופר לצד הפנימי שמניח בו את פיו.

הצד החיצון מן העובי קרוי שלא במקום הנחת הפה.

אז זה נחלקו בדיוק מה זה נקרא מיקום הפה, וכן על זה הדרך, את מה כן מותר ומה כן אסור.

הלאה, יוזן.

המציירים בשופר צורות במיני צבעוניים כדי לנעותו לא יפה הם עושים.

תראו איזה לשון, השולחן הארוך משתמש, לא יפה הם עושים.

אבל מותר לחקוק בשופר עצמו צורות כדי לנעותו.

אז אמרנו, כל הדברים שקשורים לנוי ויופי, אין שום בעיה.

בפרט שיש ציבור שמתלהבים מהדברים האלו. וואי, תראה איזה שופר יפה, יש לרב,

וואי,

איזה עיצוב יש עליו, תראה איזה, מי זה הצייר הזה?

הם לא אומרים

איך הקול של השופר יעורר אותנו לתשובה, הם מחפשים את הדברים הקטנים, מסתכלים בקטנה.

מה זה, איזה, אצל איזה מעצב שופרות עשית את זה?

אז כותב השולחן ארוך, אדם שמצייר ציורים וכולי, הוא מומחה לציורי שופר.

מצייר כל מיני ציורים על השופר והכול, לא יפה הוא עושה.

למה אמרנו, טבעיות, פשטות.

בורא עולם לא מחפש את כל הרעש והצלצולים.

בורא עולם מחפש פשטות, מחפש תשובה שלמה, מחפש הכנעה.

ושופר כזה שהוא יותר מדי ברעש וצלצולים.

מישהו פה רוצה להראות משהו, להבליט משהו, מה אתה מחפש בדיוק להראות?

האם אתה מחפש להוציא ידי חובה את הציבור או לסבך את הציבור?

מה אתה מחפש בדיוק?

אז אם עשה שופר כזה וכולי, והוא לא חס ושלום

קלקל את ה...

שימוש בו, אז אין בעיה.

למה?

כי עוד פעם, כל החזקה של השופר, האם יש שינוי קול או אין שינוי קול.

ואם חס ושלום זה יגרום לעיבוי ואיטום הקול,

אוטומטית קלקלת את השופר.

לכן, כותב השולחן ערוך בלשון כזאת, לא יפה הם עושים. לא טוב.

מה שאתה עושה תישאר כמו שאתה.

סעיף יח.

אם נתן

זהב על עובי השופר בצד הרחב.

הוא עשה כמין כתר במקום של היציאה של הקול, לא מהמקום שהוא תוקע, שם הוא עשה כמין כתר כזה של זהב.

מסגרת זהב, היה עזר זהב למסגרתו סביב.

היינו, הוסיף עליו כלשהו.

כן? הוא הוסיף עכשיו,

עד עכשיו לא היה שום דבר, היה רק סך הכל את הקרן. הוא עכשיו הוסיף כמין כתר כזה מסביב.

פסול, פסל את השופר.

הרחיק את השופר ונפח בו ותקע בו.

פסול.

כנל, מה אם עשה? לקח את השופר ומהר

והרחיק אותו מהפה שלו.

בצורה כזו שהוא רחוק מהפה והוא עדיין מצליח לתקוע. כנראה שהוא אומן צינורות ושופרות.

יש כאלה

שהם יודעים מכל דבר לתקוע בו.

יש אחד כזה, לא יודע, ליצן כזה או שהוא פעלולן כזה. בכל דבר שאתה תביא לו הוא תוקע כמו שופר.

אז לצורך העניין הוא בא, הוא לוקח את השופר ואומר, הנה, אני שם אותו במרחק

של כמה סנטימטרים מהפה בגלל הקורונה, כן? שלא ידבק השופר בקורונה ואני מתחיל לתקוע, והוא תוקע טוב, בדיוק.

ולא שומעים שבורח אוויר, לא כלום. אומן.

יפה מאוד.

עדיין זה פסול.

ולכן צריך לחזור בלא ברכה, שוב פעם בירך, לחזור ולתקוע בשני.

הלאה.

כף

נתן שופר לתוך שופר.

הוא אמר, אני רוצה לעשות שופר גדול.

אני לוקח שופר קטן, שם אותו, מחבר אותו עם עוד שופר,

ושם את זה בתוך הפה שלו, ומתחיל לתקוע.

אם הפנימי עודף על החיצון משני צדדיו,

ונתן הפנימי בפיו ותקע בו כשר.

אז אם הוא לוקח את השופר הפנימי,

שהוא באמת

מכסה את השופר החיצוני מכל הצדדים שלו, דהיינו,

שהוא נותן בו את השופר בתוך השופר פנימה, ולא ניכר השופר האחר,

והוא תוקע בו,

אז הוא תוקע בשופר טוב, אין שום בעיה. זה כמו שנשאר לכלוך בשופר, אותו דבר.

אז הדין שלו שהוא קשה.

אומר הרמה,

ולי נראה דאפילו אם אינו בולט בצד הרחב,

רק שווה לחיצון, דהיינו, שופר, מונח פנים בתוך שופר נוסף, והוא שווה באותה שפה בדיוק, שופר כנגד שופר, לא רואים שום הבדל.

הואיל ובולט הוא לצד הפה,

ותוקע בפנימי, יצא.

וכן נראה לי וכן משמע מלשון הראש.

אומנם המציאות היא, כותב המשנה ברורה, שקשה מאוד להשוות בין שופר לשופר,

כי צריך ממש,

כמו

שני הפרים שהיה עם נביאי הבעל ואליהו הנביא, ושני השעירים הנקרבים ביום כיפור,

אחד להשם ואחד להזיל, צריך שיהיו שוועים.

אבל פה איך אתה יכול לעשות את הקרן הזו של השופר ממש שווה לשופר השני?

אה?

עדיין זה לא מספיק.

הוא צריך להכניס אחד בשני פנימה.

זה לא שהוא מכניס אותו בקצה שלו, הוא מכניס אותו פנימה עמוק.

להיות ממש שווה, זו אומנות מאוד מאוד גדולה. יכול להיות שהם יכולים לעשות.

אם השולחן ערוך כתב את הציור, סימן שכן אפשר.

כן, אבל עדיין יכול להיות שהפנימי שנכנס הוא שוחה,

הוא חוסם.

יכול להיות. צריך להכניס אותו בצורה כזו שהוא לא יחסום גם את האוויר, כדי שהוא יהיה כשר.

כי אם הוא חוסם, אז זה דבר שהוא מפריע ופוסל את השופר.

וכל זה כותב השולחן ערוך והוא שלא ישנה קולו במה

שהוא נתון בתוך החיצון

כי אם זה משנה את הכל פסלת שופר ואם לאו פסור

סעיף כא

שופר של ראש השנה

אין מחללין עליו יום טוב אפילו בדבר שיש בו משום שבות.

כיצד?

היה שופר בראש האילן

או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא, שופר אחד, זהו,

אינו עולה באילן

ואינו שט על פני המים כדי להביאו

ועל ידי אינו יהודי מותר.

למה? דהווה שבות.

דשבות

ומותר דהיינו

פירוש איסור אמירה לאינו יהודי באיסור דאורייתא

הוא משום שבות

גזירה של חכמים

שאמרו חז״ל לשבות

ובכלל זה כללו את הנושא של אמירה, של דיבור.

ובאיסור דה רבנן

אז יש לנו שבות דה שבות.

אם יש לנו שבות דה שבות

אם זה היה שלא במקום מצווה

ודאי שלא היינו עושים אבל היות זה

במקום מצווה אני צריך את השופר הזה כדי לתקוע בו

לכן הדין הוא שבמקום מצווה לא גזרו לכן

אם הוא רואה גוי

שפתאום נזדמן לו איזה כושי כזה אריתראי אומר לו בואו תעשה טובה אתה יודע לשחות טוב שמעתי נכון?

איך באת לפה לישראל? בשחייה לא?

אתה עברת את הגבול בשחייה נכון? יפה.

אז תעשה טובה השופר שלי אתה רואה שם הוא נמצא בבקתה שמעבר לנהר

תסחה לשמה תביא לי את השופר לפה

בסדר גמור אין שום בעיה הוא שוחה לשם

מביא לו את השופר יכול לתקוע להוציא את הכל לידי חובה

אבל אם השופר הזה נמצא על ראש האילן והוא אומר אני אלוף הטיפוסים

אני אתאפס רגע אחד זה רק רגע כבוד הרב זה לא הרבה אני לא טורח פה לא עושה פה שום דבר

דקה אחת אני מדלג על העץ

ומוריד את השופר ותוקע בו מה עשיתי לא עשיתי שום דבר

זה אסרו חכמים

יפה מאוד בימינו לא מצוי הדבר הזה שיחבירו את השופר על קרן האילן

וכן על זה הדרך. מצוי שהגויים נמצאים זה כן מצוי

יש הרבה השם ישמור

אבל לא מצוי שזה יהיה מעבר לנהר וכו' אבל לו יצוייר שהגיע למצב כזה שכן יש

מעבר לנהר שופר וכו'

אז הפתרון הוא רק על ידי אינו יהודי

סעיף כב

ואם אינו יהודי הביא שופר מחוץ לתחום תוקעין בו

והוא עדין אם עשה אינו יהודי שופר ביום טוב

הוא ראה שהיהודים עושים ביזנס

אמר מה זה הם עושים ביזנס מקרניים מה הולך פה

אז אני גם אפתח מפעל לשופרות

הוא עוד לא הספיק לקבל את הכשר הבדץ אבל הוא

לקח איזה קרן של איל ועיבד אותו ובא לרב של הבית כנס בחג בראש שנה לפני תקיעת שופר הוא אומר לו תקשיב טוב כבוד הרב

יש לי בשבילך שופר הוא מוציא לו את השופר שלו מה זה השופר הזה

אתה לא מתבייש

תראה איזה שופר קטן תראה איזה שופר משובח אני מביא לך

אתה תוקע בו אתה מרגיש מה זה שופר אתה קול שלו מעורר לי תשובה

אז הוא עשה אותו ביום טוב

האם מותר לתקוע בו אסור אומר השולחן ערוך מותר לתקוע בו יפה מאוד הוא עשה את זה בשבילי הוא לא עשה את זה בשבילי

הוא עשה פה פעולה אחת וגם אם יעשה בשבילי

את הפעולה הזאת

אמרו, יש לנו פה שבות,

זה שבות, ומותר, מקום מצווה.

דבר נוסף,

איך מנקים את השופר?

אז במסורת,

אצל מי שיש לו הרבה וודקה ואלכוהול בבית, מה היה אומר? שמים ערק בפנים.

וככה מנקים את השופר.

זה מהדור הקודם, שמים ערק,

ומצחצחים אותו מצד לצד, את הנוזל,

ושמים אותו אחר כך בשמש לייבוש.

אבל זה בעיה, הוא בא לתקוע, הוא תואם טעם ערק.

היום העולם מתקדם.

היום העולם מתקדם, עשו ספרה כזה מיוחד, סיפרתי לכם בשיעור הקודם.

זה ספרה שהביא לי בעל המייצר של השופרות.

הוא אומר, אתה מרסס מזה, גם אין ריח,

גם השופר נהיה נקי.

אבל אדם רוצה לבדוק את השופר שלו שהוא רכש.

זה שיש איזה מדבקה של בדץ, ראיתם, הרבה דברים יש עליהם בדץ, והשם ישמור ויציל. בסוף מגלים שזה הפוך.

זה יותר גרוע ממה שרשום במדבקה.

אז אדם רוצה לבדוק אם השופר שלו הזה הוא לא פסול.

אולי יש איזה סדק שהוא לא רואה אותו,

ככה עשו לו הברשה והברקה יפה, וזה נראה מיליון דולר.

איך יבדוק?

כמו שאדם רוכש רכב, מה הוא עושה? שולח אותו לבדיקה, נכון?

המוכר אומר לו, אבל נשמה, אני אומר לך זה מאה אחוז טוב. הוא מאמין לא.

התנא באבות אומר, אל תאמין בעצמך עד יום אותך. אז אתה תאמין לו? מה פתאום שאני אאמין לך, כבודו?

אני אוהב אותך, אני מאמין לך בתור שאתה יהודי, אבל

אני צריך לבדוק, אני משלם תבינות, כי אני צריך לבדוק.

אותו דבר בן אדם שקנה משהו, צריך לבדוק אותו.

אז הוא בודק.

לדוגמה, באתרוג הוא יכול לבדוק אותו חיצונית. פנימי הוא לא יכול לבדוק. מתי הוא ידע אם הביאו לו אתרוג מורכב או לא?

אחרי החג, יראה,

אם מן השמיים זיכו אותו לאתרוג כמו שצריך, אז ברוך השם לא בירך ברכה לבטלה.

לא ביום הראשון ולא בשאר הימים, אבל אם לא, השם ישמור ויעצין.

אז הלך כפרו את הברכה, השם ישמור, ברכה לבטלה בירך.

לכן בדרך כלל לוקחים מקום של חזקה.

לפעמים יש אתרוגים, לדוגמה, יפים בשוק, ומתלהב, תראה איזה אתרוג יפה, תראה איזה צורה.

תראה איזה הכול. איפה האתרוגים התימנים? לא מגיעים לזה.

הם גדולים, וזה לא מגיע לצורה.

זה יפה, אבל תפתח אותו.

הוא בחזקת זן חזון איש.

הוא בחזקת לא מורכב. אתה פותח אותו, 99% מורכב.

אם החזון איש היה מגדל אותו, ניחא.

אבל אמרו שזה בחזקת, מהזן שלו לקחו את זה, זה שתל שמה, הוא שתל פה.

אתה יכול לסמוך?

או שאומרים, לא, כל גדולי ישראל מברכים עליו.

אנחנו מכירים הפוך בכלל, הם מברכים על התימני, שזו החזקה של ודאי,

ואחר כך לשאר הימים לוקחים עוד אתרוגים.

אבל אתה לא יכול להגיד, זה ודאי.

ודאי, בוא נפתח אותו לחצי נראה עכשיו אם הוא ודאי או לא.

אבל קח בחשבון שאתה הולך להפסיד אתרוג יפה, שילמת עליו 300 דולר,

ושום דבר, יכול להיות שהוא בכלל פסול.

לכן חכם עיניו בראשו. אתה רוצה כמה אתרוגים? אין בעיה, תקנה כמה אתרוגים.

אבל תבדוק אותו בכל דבר. האזן רכש שופר,

שילם, צריך לבדוק אותו. איך יבדוק אותו?

המוכר יכול להגיד לו, מצוין, הכל טוב.

מסכן, מה המוכר יודע בחנות?

הוא יודע שאמרו לו שזה כשר, הוא לקח סחורה כדי למכור, כדי להתפרנס.

הוא לא בודק שופר-שופר.

גם לא מעניין אותו אם זה תוקע או לא תוקע, כי כל אחד זה הרגילות שלו, בפה שלו, מה שנוח לו.

דרך אגב, אם היו שומעים אותנו ממשרד הבריאות, היו אוסרים בכלל לרכוש שופר.

למה כל אחד שנכנס לחנות, מה עושה?

בודק אם זה תוקע או לא? אז בטוח מדביק בקורונה לפי שיטתם.

אז אסור בכלל לבדוק שופרות בחנות. היו אוסרים על הזה. אל תמכור שופרות.

תמכור אדם בניילון.

סטרילי שיהיה.

יפה.

אני מקווה שלא ישמעו את זה.

רכשתם כבר שופר, שלא יגידו לכם לא לרכוש.

כן.

לכן אנחנו צריכים לדעת.

אדם יבדוק איך בודק, אז ממלא בפנים מים, לא חייב הרבה,

ממלא כוס אחת מים בפנים בתוך השופר ומריץ אותו מצד לצד,

בתנאי שלא יישפך מהצדדים, כן? ואז בודק.

אם הוא רואה באיזה מקום שם נזילת טפטוף, סימן שיש סדק בשופר.

אז אמרנו, איך הוא נסדק? נסדק לאורכו, נסדק לאורכו וכולי, מה שלמדנו. אבל אם לא, אם הכל טוב, מצוין, הכל טוב ויפה.

אז זה מה שהיו עושים בדיקה. הערק, כשהיו בודקים, זה לא רק לבדיקה הזו של נוזל או לא נוזל, אלא גם כדי לנקות אותו,

כביכול לחטא אותו.

אז היו שמים ערק, אז היה להם אלכוהול 70%. אז ערק זה היה חיטוי פה.

יש מוהלים עד היום, אמרו, כבוד הרב, אני מחטא את הפה רק עם ערק וודקה.

לא מחטא, כי משרד הבריאות מחייב את המוהלים להשתמש בליסטרין כחול או ירוק.

הם טוענים שזה תקני וזה מונע הרבה חיידקים.

המוהל עושה מציצה

כמו שצריך, אז הוא צריך לחטא את הפה שלו, שחס ושלום לא ייחשף לחיידקים, ומצד שני לא יעביר חיידקים.

אז יש כאלה, אומרים, עזוב אותי, אני לא סומך על כל החומרים האלה של הרפואה,

אני סומך על מה? על ערק.

מה, הכין בבית ערק או הכין בבית וודקה,

אומר זן, אני לוקח כוסית אחת, כבוד הרב, אבל זה שלא יעשה את הברית מסטול,

יעשה את הברית מסטול, מה יהיה, השם ישמור?

שלא יעשה לו נזק במקום תועלת. לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה. לכן הבדיקות שהיו עושים לשופרות והכול, היו גם מנקים אותו כשיטה כזו, לנקות אותו עם חומר כזה שהוא גם,

מה שנקרא, מחטא. אבל

בגדול, כשאדם רוכש שופר, יבדוק שהשופר שלו נקי. למה?

לפעמים הוא רכש שופר, הוא נראה מיליון דולר מבחוץ, הוא תוקע, כל הבית כנס צריך לעמוד עם עטב כביזה באף.

למה נהיה ריח כזה חזק מהלכלוך

שיש שם בתוך העצם?

נהיה ריח חזק, אז כל הבית כנסת אומרים, מה זה השופר הזה, כבוד הרב?

מה הבאת לנו השנה?

לא מספיק המסכות גם עכשיו לסתום את האף מלהריח? ריח נורא זה.

לכן מביאים את החומר הזה, מרססים,

וכך פותרים את הבעיה. זה אדם יעשה בדיקה לפני שנתקע בשופר ויגיד לאשתו, נו, את מריחה משהו?

יש משהו חריג או לא?

אם אין משהו חריג,

אז בסדר, אפשר להשתמש בשופר, לתקוע, והציבור לא יבוא,

ביטרו נייה.

עוד סעיף אחד ונסיים.

אז לכן,

יכול ייתן בתוכו מים או יין לצחצח אותו.

כן? אז אם אין לו וודקה, אין לו ערק, ישים בפנים יין.

אבל מי רגליים, הוא רוצה לקחת מי רגליים.

לשים בפנים, אף בחול אסור מפני הכבוד. זה עכשיו ביזיון של המצווה.

השופר הזה, אתה אמור לתקוע איתו בציבור,

אתה אמור להוציא איתו את האחרים ידי חובה, אתה משתמש בדבר בזוי

שקרוי מרגליים?

איך אתה משתמש בכזה דבר של מצווה,

או תשמיש מצווה שנקרא השופר, אתה משתמש איתו בדברים שכאלו. הוא אומר לו, זה מה שיש לי עכשיו, אני נמצא במדבר,

אין לי משהו אחר. אז אל תנקה אותו, תשאיר אותו ככה.

אבל להכניס בפנים מי רגליים זה ביזיון.

וכל זה אומר השולחן ערוך. למה? אף בחול אסור מפני הכבוד.

דהיינו,

אומר המשנה ברורה, פירוש מפני כבודו של המקום ברוך הוא.

תקעו לפניי בשופר.

הקדוש ברוך הוא, תקעו בחודש שופר בכס בלום חגנו וכו'. אמרו לפניי מלכויות, זיכרונות ושופרות.

כל זה כדי שתמליכוני עליכם.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו מתנה בראש השנה,

מה לעשות לפניו?

מלכויות, זיכרונות ושופרות. גם את העניין של התקיעה. בשבת השנה,

היום הראשון שיוצא בשבת, אז אומרים פסוקים שהם

במקום התקיעת שופר.

במקום התקיעת שופר.

אבל ביום טוב השני של ראש השנה תוקעים בשופר.

אחד מהדברים הללו שמחויבים בהם זה השופרות, מלכויות וזיכרונות.

אז אתה בא לפני קודש הבריכו ושם בתוך השופר מל רגליים ותוקע. זה כבוד?

הרי הקדוש ברוך הוא ציווה אותך בתורה הקדושה לתקוע בשופר. והעברתם שופר תרוע בחודש השביעי ועשור לחודש תעבירו שופר בכל ארציכם. איך אתה עכשיו משתמש כזה דבר? לכן זה לא כבוד לפני המקום ברוך הוא.

ולכן חכם עיניו בראשו, משתמש,

מנקה את השופר שלו והכול וכו'. וגם אם ימחלו לו,

יגידו לו, אין בעיה, אנחנו מוכנים לסבול את הריח.

העיקר תתקענו בשופר.

העיקר תתקע בשופר. גם אם זה עדיין לא טוב,

וגם אם לו יצויר שהוא יבקש מחילה,

הוא עצמו,

מפני האחרים, גם הדבר הזה בוודאי ובוודאי שאסור. כך כתבו רבותינו האחרונים.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן.

רבי חנין בקשה עמיר, הצג יש ברור לדקות ישראל. לפיכך

נראה להם תורה ומצוות שנאמר,

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.