אנשים גדולים ואנשים קטנים | הרב אמנון יצחק שליט"א

הרב: נציב יום בעילום שם להודות להשם, על החן שנותן, על החסד שבורא עולמו, על הרחמים שמאריך אפו, על האמת הטהורה, על התשובה המאירה, על השלום שיתגשם, על אהבתך שהיא אין סופית, ולעילוי נשמת כל מי שאין מי שיאמר עליו קדיש, אמן.

קהל: אמן.

הרב: יש אנשים גדולים ויש אנשים קטנים, כתוב בקהלת ז, כ "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" מבאר האר"י זכרונו לברכה בשער הפסוקים פרשת יתרו: "ויש מי שרובו רע ומיעוטו טוב ויש להיפך ובזה יש מדרגות רבות, אבל צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא, כי כולם מורכבים מטוב ורע, ומי שרובו רע נקרא רשע ולהיפך, נקרא צדיק". ביאור הדברים הוא, כבר ביארנו בשיעור הקודם שהבורא יתברך ברא בני אדם שהם רוחניים מצד היצירה ולכן הם נמשכים ביותר אחר הנשמה ואחר הרוחניות מצד טבעם, בסוד (ירמיה א ה) "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ". 

כמו כן, ברא הבורא בני אדם אשר הם חומריים מצד היצירה ומסיבה זו הם נמשכים ביותר אחר החומריות ואחר הגופניות מצד טבעם, בסוד (תהלים נח ד) "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם" וזהו סוד מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בסוטה כב', בבא בתרא טז': "בראת צדיקים ובראת רשעים" כי אדם הנמשך אחרי הנשמה ואחר הרוחניות מצד היצירה, מכונה בשם צדיק, ואדם הנמשך אחרי הרוחניות ואחרי הגופניות מצד טבעו, אפילו אם הוא מתגבר על החומר ומכניעו מכל מקום הוא מכונה בשם רשע, אבל במציאות אין רוב בני האדם מכונים בשם רשע או צדיק ביצירה, 

ובכל זאת גם בזה יש הבדל בין בני האדם, ישנם בני אדם אשר בחירתם שקולה שווה בשווה ממש, וישנם בני אדם אשר אין בחירתם שקולה שווה בשווה ממש, ולאלה ולאלה נטייה מועטת או גדולה לצד הקדושה או לצד הטומאה, ויש בזה רבבות רבבות מדרגות חלוקות, נמצא שכל אחד ואחד אפילו אם מיצירתו הוא רוחני ולכן הוא נמשך ביותר מטבעו אחר הנשמה והרוחניות, מכל מקום יש בו נטייה כל שהיא אחר החומר, והנטייה הזאת נמשכת מצד הגוף אשר יש בו נטייה דקה מן הדקה אחר החומריות, וכאשר עוזב את החומר ומואס בו בזה הוא קונה את חלקו לעולם הבא. 

מצד אחר, אפילו אם האדם חומרי מן היצירה ולכן מטבעו הוא נמשך ביותר אחר החומריות ואחר הגשמיות, מכל מקום יש בו נטייה מועטת אחר הרוחניות, וזאת הנטייה נמשכת מצד הנשמה, שבה מצויה נטייה דקה מן הדקה אל הצד הרוחני ויתכן כי מחמת זה הדבר יצליח לכבוש ולכפות את יצרו הרע הבוער בו כאש! ובזה יקנה חיי עולם הבא!! ובעולם הבא תגדל מעלת האיש אשר מטבע יצירתו הוא נוטה אחר החומריות אשר כבש את יצרו יותר ממעלת האיש שמטבע יצירתו נוטה אחר הרוחניות, שהרי אי אפשר לאדם להיות דבוק באור רוחני אלא אחר שמאס בחומריות! ובאותה מידה שנטה אחר החומר בעולם הזה וכבש את יצרו, באותה מידה הוא דבוק ברוחניות בעולם הבא. וכל היסודות האלה שאמרנו עכשיו כבר אמרנו בשיעורים הקודמים.

אבל עוד הבדל מצאנו בין בני האדם, יש אנשים גדולים ויש אנשים קטנים; - לא בגובה... הן האנשים הגדולים והן האנשים הקטנים מורכבים מעליונים ותחתונים, הנשמה הרוחנית מן העליונים, הגוף חומרי מן התחתונים ומחמת זאת ההרכבה מעורבים מטוב ורע, וההבדל ביניהם הוא הנשמה של אלה שמכונים אנשים גדולים נחצבה משורש גבוה מאד, והטוב הנמשך משם עמוק מאד, אבל עצם הגוף נחצב משורש מאד גרוע, והרע הנמשך ממנו עמוק מאד!" אז האנשים הגדולים שזוכים לנשמה גדולה, הם מקבלים גם גוף גרוע מאד מאד. 

"והמכונים אנשים קטנים הנשמה שלהם נחצבת משורש לא כל כך גבוה ולכן הטוב הנמשך ממנה הוא רופף, והגוף שלהם נחצב משורש גם כן לא כל כך גרוע, ולכן גם הרע הנמשך ממנו הוא רופף, סיבת הדבר היא כי הטוב והרע שקולים בקרב כל אחד ואחד, זה כנגד זה בדקדוק רב, דאם לא כן, הטוב הבא משורש רם ונישא, והרע משורש אחר שאינו גרוע מן הטוב, באופן כזה וודאי כל אחד ואחד יבחר בטוב!" אז איזה מן בחירה? אם הנשמה משורש גבוהה והגוף לא כל כך גרוע, אז וודאי שהנטייה תהיה בקלות! אז אין פה בחירה. 

"וכן להיפך אם הרע הוא משורש גרוע והטוב משורש שאינו יותר חשוב כמוהו, פשוט שכל אחד ואחד יבחר בצד הרע! ועל ידי זה תתבטל הבחירה, אבל כאשר הטוב והרע שקולים זה כנגד זה בדקדוק מכוון, אז הבחירה ביד האדם שווה בשווה, וזה הטעם שאנחנו רואים בני אדם, אפילו ששורש נשמתם גבוה מאד ועם כל זה הם שבויים ביד יצרם! ונכשלים בחטאים חמורים!! הרבה יותר מבני אדם פשוטים אשר שורש נשמתם אינו כל כך רם ונישא, והדבר הזה שורשו מטבע גופם, כוון שהוא נחצב משורש גרוע מאד, כדי שיהיה שיקול נגד הנשמה שהיא חצובה משורש גבוהה מאד, והרע הנמשך מזה עמוק מאד הוא באדם.

את היסוד הנזכר מצאנו בכתבי רבנו האר"י זכרונו לברכה בשער הגלגולים בהקדמה לח': "וכפי גדלות הנשמה הקדוש הקדושה כן גדלות הרע שלה! וזה סוד מה שכתוב בסוכה נב': "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" ולכן אל תתמה אם אנשים גדולים מאד יעשו איזה עוון, שלא יעשהו פחוּת ממנו מאד במעלה! כך ניכר ההבדל בין אנשים גדולים ובין אנשים קטנים; כי לאנשים גדולים יש תשוקה עצומה לקדושה, אבל גם תשוקה עצומה לטומאה! ואילו אנשים קטנים נעדרת מהם תשוקה עצומה לקדושה, אבל גם אין להם תשוקה עצומה אל הטומאה, אם אנשים גדולים יבחרו בצד הטוב ברוחניות, אז הם יעשו את זה בתכלית השלימות ויזכו להיות קדושים וטובים! 

לעומת זה אם יבחרו חס ושלום ברע וגם בזה יעשו הכל בתכלית השלימות, יהיו טמאים ורעים!! ולהיפוך; אם יבחרו אנשים קטנים בטוב וברוחניות, עדיין לא יגיעו לתכלית השלימות, וגם אם יבחרו ברע לא יעשוהו בתכלית השלימות, והדבר הזה ארע ב'שבעה שאין להם חלק לעולם הבא!', כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: 'שלושה מלכים וארבעה הדיוטות; ירבעם, אחאב ומנשה אלה הם המלכים, וההדיוטות; בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי', 

וכתב הרב הקדוש ר' צדוק הכהן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה ב'דברי סופרים' אות יט': 'וכל אותם שבעה שאין להם חלק לעולם הבא, מכלל הדורות כולם, שנראה שהיו היותר גרועים מכולם! הם היו מוכנים גם כן להיות היותר גדולים בעולם!!'

ואמרו באבות פרק ב' משנה יג': "ואל תהי רשע בפני עצמך" מה הכוונה? שאין לאדם לחשוב על עצמו כי הוא רשע מרחם אמו; 'בראת רשעים' זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם... משום שהוא מרגיש שהוא נוטה מאד אחרי התאווה באופן נורא, לא נכון הדבר! אלא יחשוב על עצמו שהוא מן האנשים הגדולים, ונגד הרע הגמור שבוער כאש בקרבו, מצוי בקרבו נגד זה הטוב הגמור!! ואפשר שעוד יזכה להתעלות למעלה העליונה ונשגבה". לכן אמרו 'אל תהי רשע בפני עצמך', אם אתה מרגיש נטייה ומשיכה לחומר יותר מידי תדע שכנגד זה נשמתך גבוהה, שאתה יכול להגיע למעלות גבוהות.

ואמרו רבותינו במסכת סוכה נב', מעשה מבהיל! "דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: "נקדים וניזיל באורחא", 

רש"י אומר, אחד אמר לאשה: "נקום בבוקר נלך מוקדם, נשכים בהשכמה קודם היום", 

אמר אביי: "איזיל אפרשינהו מאיסורא", אני אלך אחריהם ואני אסתכל שלא יעשו עבירה ואני אפריש אותם מאיסור, 

"אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא!" זאת אומרת הוא הלך שתים עשרה קילומטר אחריהם כדי להפריש אותם מאיסור! "כי הוו פרשי מהדדי", נפרדו הם היו משתי עיירות שונות והגיעו לפרשת דרכים שצריכים כל אחד ללכת לדרכו, אז הוא פרש לכאן והיא פרשה לכאן, "שמעינהו דקא אמרי: "אורחין רחיקא וצוותין בסימא", הדרך היא רחוקה בין שתי המקומות ואי אפשר עוד ללכת יחד ואם היינו יכולים ללכת בדרך אחד, אז הצוותא שלנו היה מאד נעים! כאילו שאנחנו הולכים ביחד היה נעים לנו שהלכנו את כל הדרך. והם נפרדו זהו לא עשו שום עבירה, כלום! 

"אמר אביי: "אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה" אם השונא שלי היה מתייחד עם האשה לא היה יכול להעמיד את עצמו מלחטוא, וודאי שבדרך כזאת היה חוטא ועל מי הוא דיבר? על עצמו! 

"אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער!" נשען על הבריח של הדלת כמו אדם שחושב ומצטער, זאת אומרת הוא מבין שאם הוא היה עומד בניסיון, לא היה עומד! איך זה אדם פשוט הלך אתה שתים עשרה קילומטר, מוקדם לפני הבוקר ולא קרה כלום, והוא מרגיש בעצמו שלא היה עומד בזה? 

"אתא ההוא סבא" פתאום נגלה לו איזה אדם מבוגר, זקן, "תנא ליה: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו!" 

מה הכוונה של הדברים? אביי חשב אולי הוא רשע מרחם אמו, בבחינת בראת רשעים וזֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם כוון שהוא חשד את עצמו שהוא נוטה ביותר אחר התאווה ומה שהוא כובש את יצרו ולא חוטא, זה רק בגלל הבחירה, אבל בעצם הוא כל הזמן נמשך לעבירה! לכן בא אליו אותו סבא, מי זה היה? אליהו הנביא! והגיד לו את שורש נשמתו, שהוא מהאנשים הגדולים!! ועליו לדעת: כי נגד הרע הגמור שבוער כאש בקרבו נמצא בתוכו הטוב הגמור, זה מעשה מזעזע!!!

הבדל נוסף מצאנו בין אנשים גדולים ובין אנשים קטנים; אם יבחרו אנשים גדולים בצד הטוב וברוחניות, הם יעבדו את ה' בשלימות היותר זכה וְבַּרַה, ואילו אנשים קטנים אם הם יבחרו בצד הטוב, הרוחני, לא תהיה עבודתם שלימה כל כך, כמו שכתב בעל מסילת ישרים בהקדמה, אך הוא מכנה אנשים גדולים 'דקי השכל', ואת האנשים הקטנים מכנה המסילת ישרים 'גסי השכל', או 'חכמים ובלתי חכמים', כי זאת האמת, אנשים גדולים הם דקי השכל, לעומתם אנשים קטנים הם גסי השכל, 

והכלים למדוד מי הם האנשים הגדולים ומהי עבודה זכה וברה? אינם תלויים ועומדים באדם עצמו אלא בזולתו! כי כל נשמה ונשמה, אם מודדים אותה לגבי הנשמה הגדולה ממנה הרי היא נשמה קטנה, וכל השגה אשר תשיג בעבודת הבורא, הרי לגבי ההשגה הגדולה ממנה היא העבודה שאינה זכה וברה, ובזה יש רבבות רבבות של מדרגות!" 

עכשיו גם יובן ש'אינו דומה השונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחד!' זו עבודה זכה וברה וזו פחותה ממנה, אז זה נקרא 'עבדו ולא עבדו', זה גדול וזה קטן, לא יאומן כי יסופר!

אתן לכם יממה לעכל את זה...

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. שנאמר: "ה' חפץ למען צידקו יגדיל תורה ויאדיר".