מעלת מנשה בן חזקיה | הרב אמנון יצחק שליט"א

הרב: נציב יום: יצחק בן ויקטוריה שהקב"ה יתמיד את בריאותו, שיזכה לאריכות ימים ושנות חיים, יזכה לראות להקביל פני משיח צדקנו ולשמוח בבניין מקדשנו מהרה, אמן ואמן.

קהל: אמן.

הרב: "מנשה המלך נולד בטומאה ובזוהמה, מצד אחד הייתה במנשה זוהמת מואב, אחר אשר בועז נשא את רות, הזוהמה הזאת הייתה בהעלם במלכות בית דוד מיום היווסדה ויצאה במנשה המלך. ועוד זוהמה נוספת הייתה בו בהיותו 'בן תמורה' שאמו חשבה בעבדי אוויל מרודך. כשעקר מנשה את הטומאה והזוהמה מכל הצדדים, זכה ונתמנה כרבן של כל בעלי התשובה! 

אמרו רבותינו בזוהר הקדוש בראשית לט': "ובתרעא דהאי היכלא (פתחא) קאים מנשה מלך יהודה, דקביל ליה קב"ה בתיובתא שלימתא, וחתר ליה חתירא לקבלא ליה". בשער ההיכל של בעלי התשובה, עומד מנשה מלך יהודה, אשר הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו לקבל את תשובתו השלימה". כידוע המלאכים לא רצו שהקב"ה יקבל אותו בתשובה אחרי כל העוונות הגדולים שלא היה מי שעשה כמוהו בישראל! כעובד עבודה זרה וכו' וכו', והקב"ה חתר חתירה מתחת כסא כבודו לעקוף את המלאכים וקיבל אותו בתשובה!! "הביאור של הדברים הוא כך: 

ישעיה הנביא הוכיח ושאל את חזקיהו המלך: "למה אינו עוסק בפריה ורביה?" כמו שאומרת לנו הגמרא בברכות י', 

ענה לו חזקיה המלך: "דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו", ראיתי ברוח הקודש שיצאו ממני בנים שאינם הגונים!" חזקיה המלך היה אדם קדוש, צדיק, וברוח קודשו הוא ראה והוא צדק, שיצאו ממנו ילדים 'לא הגונים', זה עוד מילה עדינה, כן. 

מה עונה לו ישעיה הנביא שנשלח מאת השם, "אמר ליה: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קוב"ה לעביד". אומר לו ישעיה אל חזקיה: 'דברים המכוסים של הקב"ה למה לך לחקור? מה שנצטווית אתה צריך לעשות, אתה מצווה על פריה ורביה אתה תקיים את המצווה! והקב"ה יעשה את שלו. אז מה אם אתה רואה ברוח הקדוש, אבל יש מצווה, המצווה היא 'פרו ורבו' ואתה לא מקיים את המצווה. עכשיו הוא מזרע יהודה וצריך המשך למלכות, אז תמשיך!' 

הוא לא רצה להביא בנים שיכעיסו את הקב"ה. בכל אופן ישעיה אמר לו: 'שצריך לשמוע בקול השם ולעשות את רצונו וזהו'. 

מה ענה לו חזקיה? אמר לו: 'אתה יודע מה? "השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו", אתה יודע מה תביא את הבת שלך אולי הזכות שלי והזכות שלך הנביא ביחד, אולי היא תגרום שיצאו מאתנו בנים מעולים!' 

אך למעשה בכל אופן יצא ממנו מנשה", היה לו עוד בן אחד שהוא הרג אותו רבשקה, אבל נשאר מנשה שהיה רשע! רשע גמור שלא היה כדוגמתו בישראל. "מה סוד הדברים? סוד הדברים הוא, 

הנה בועז אמר אל רות (רות ב, יד): "וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ" כשהיא סעדה, אמר לה: 'תקחי את הפת שלך ותטבלי אותה בחומץ', מה צריך להגיד לה דברים כאלה, מה שתאכל מה שהיא רוצה, תטבול לא תטבול, למה צריך להגיד לה וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, הגמרא בשבת קיג' אומרת, "ר' שמואל בר נחמני אמר, הוא רמז לה בועז: "שעתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשין כחומץ, ומאי ניהו מיהו מנשה!", וזה תמוה. 

מפרש המהר"ל מפראג בחידושי אגדות וזה לשונו: "דע כי מה שמנשה היה עובד עבודה זרה, מפני שמלכות בת דוד יצאה מרות המואבייה, מאומה של עובדי עבודה זרה, ולפיכך יצא מנשה ממלכות בית דוד", והוא יצא רשע כי מעצם הוויתו הוא בא מהחלק של העבודה זרה שהיה בשורש של רות המואבייה, "ועתה כשבאה רות להידבק בישראל, וכל הדיבוק שלה בישראל היה להוציא את מלכות בית דוד, אז רמז לה כבר בועז עתה כל הדברים שהיה מגיע ממנה למלכות בית דוד". 

יש מדרש מפואר! על כל הרמזים שהוא רמז לה, מדהים, נתתי דרשה כזאת באריכות בחג השבועות לפני כמה שנים, מבהיל על הרעיון! איזה רמזים ואיזה דברים נכוחים - שכולם התקיימו, אולי בהזדמנות השם יזכנו לשוב על זה כי זה לא הוקלט. 

"והכוונה היא: כי מצד התולדה שלה, דבקה ברות זוהמת אומת מואב, שזוהי אומה של עובדי עבודה זרה, ולכן שזה פשוט שאותה זוהמה תוציא בן רשע 'שמעשיו קשין כחומץ!', ואת הדבר הזה רמז לה בועז. ורבותינו הקדושים גילו לנו שמצד אותה זוהמה יצא מנשה מלך יהודה שמעשיו היו קשין כחומץ. 

עכשיו יבואר לנו מה שאמרו החכמים זכרונם לברכה בבבא בתרא קט': "אמר ר' אלעזר: "לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה נשא בת יתרו ויצא ממנו יהונתן", יהונתן עבד לכאורה עבודה זרה, הוא היה נכד של משה רבינו, בפסל מיכה, כמו שכתוב בשופטים. "ועוד אמרו שם, במה שכתוב בשופטים יח' פסוק ל': "וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי", מה פירוש? שמשים ועובדי עבודה זרה של פסל מיכה. 

שואלים חכמים: "וכי בֶּן מְנַשֶּׁה הוא, הלא בן משה הוא!" הוא הנכד של משה למה כתוב מְנַשֶּׁה? שמה יש נ' תלויה, הנ' למעלה ממש, כתוב מ', נ' למעלה, ש' ה', לרמוז שזה משה ונקרא מְנַשֶּׁה, למה? הרי כתוב (דברי הימים-א כג, טו) בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר". ופה כתוב וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה, צריך להגיד בן משה, למה כתוב מְנַשֶּׁה? אלא מתוך שעשה מעשה מְנַשֶּׁה שהיה עובד עבודה זרה, תלאו הכתוב במְנַשֶּׁה. 

הכוונה היא שמְנַשֶּׁה ויהונתן דומים זה לזה, במה הם דומים? שהחטאים של שניהם נמשכו מאומות העולם! החטאים של מנשה המקור שלהם מצד מואב, שהם עם של עובדי עבודה זרה, אחר אשר בועז נשא את רות. והחטאים של יהונתן, המקור שלהם מצד מדיין, כי משה נשא את ציפורה שהיא מדינית, וגם הם היו עובדי עבודה זרה, ואבא שלה היה כהן לעבודה זרה, כומר גדול, אפיפיור. 

וחזקיהו ראה ברוח הקודש שממנו תצא הפסולת אשר הייתה בהעלם במשפחת מלכות בית דוד מיום היווסדה, והיא הזוהמה ששכנה ברות מצד התולדה שלה שהיא בת מואב. ולכן הבין חזקיהו: שבוודאי יחטא בנו בחטאים רבים וחמורים! וחשב אחר כך חזקיהו: 'אם יישא את בת ישעיה הנביא, תושפע הקדושה בבנים שלו מצד האמא, מצד הבת של ישעיה, ובזה יכבשו בניו את כוח הטומאה אשר בקרבם שהוא מצד המואביים!'. 

אבל הוא טעה בזה, אדרבה! היא הוסיפה בו טומאה על טומאתו", הבת של ישעיה עוד הוסיפה טומאה על טומאתו של מנשה, למה? כתוב בסנהדרין קד': "כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו, גורם גלות לבניו". באו עבדי מרודך אליו, והוא הראה להם את כל הכלים והאוצרות שהיה של בית המקדש, והוא הזמין אותם לתוך ביתו, ומשמש עליהם, משרת אותם, גורם גלות לבניו! 

שנאמר בישעיה לט, ז: "וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל" ואמרו שם: "אשתו השקתה עליהם" אשתו של חזקיה המלך השקתה עליהם, מה זה אומר? "הכוונה אשתו חשבה והרהרה בהם בעת התשמיש". כנראה הם היו נאים, העבדים של המלך הגיעו מבבל ואז היא ראתה אותם וחשבה בהם בשעת התשמיש, ומזה יצא מְנַשֶּׁה והוא נקרא בן תשע מידות, בן תמורה, שהיא המירה וחשבה באחר בשעת התשמיש, וזה גורם שיוצאים בנים "וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי" (יחזקאל כ, לח) זה מה שהזהירו חכמים שמי שמביא עובד כוכבים לתוך ביתו, ומשמש עליו, גורם גלות לבניו וכו'. אז זאת אומרת... 

מי יודע מה שמה של האמא של מנשה? חפציבה. "וכמו שכתב בספר אור החיים הקדוש בבראשית מט, ג. נמצא שמצד אביו שרתה במנשה הטומאה של המואבית, מצד אמו שכנה בקרבו הטומאה של בני תמורה". זה הייתה הסיבה למה הוא נמשך כל הזמן לעבירות, כי משורשו הוא היה טמא בטומאה וכיעור משתי הסיבות שמנינו. "והנה כאשר שב מנשה בתשובה שלימה", אתם זוכרים את הסיפור בקצרה, הכניסו אותו לדוד, חיממו אותו והוא נצלה בתוך הדוד, ואז הוא הבין שהמצב קשה! ואז הוא פנה לכל העבודה זרה שהוא היה עובד להם, פנה לפלוני 

אמר לו: "תעזור אותי וזה, ואני אביא לך ככה, ואני אעשה לך ככה וזה...!" לא עונה. זה לא עונה, זה לא עונה, אף אחד לא עונה. בסוף הוא נזכר בפסוק שאבא שלו לימד אותו כשהיה קטן בחיידר, לימד אותו (דברים ד, ל) "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד השם אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" וכו'.. 

פנה להקב"ה ואמר לו: "אם אתה קיים ותוציא אותי מפה, אני אחזור בתשובה, ואם לא אתה בדיוק כמו כולם!". 

וואוו אמרתי לכם פעם שאני במקום הקב"ה מבעיר עוד יותר את הדוד ונותן לו לרקוד עוד קצת... 

אבל הקב"ה ריחם עליו! הוציא אותו מן הדוד, הוציא אותו מן הדוד והטיס אותו ככה בנס, הוציא והטיס אותו לירושלים. והוא חזר בתשובה שלימה אמיתית! אמתית, המלאכים התנגדו: 'רשע כזה! אתה רוצה לקבל אותו בתשובה?! בשום אופן!'. לכן הוא חתר חתירה מתחת כסא כבודו וקיבל אותו, ואז הוא חזר ועד סוף ימיו היה בתשובה שלימה גמורה. (נכון, חמישים וחמש ביחד). 

"והנה כאשר שב מנשה בתשובה שלימה, זכה ונתקבל כראש לכל בעלי תשובה!" ראש הישיבה של בעלי תשובה בעולם העליון ומי שעומד בפתח ההיכל, זה מנשה. 

פעם הזכיר את זה הרב יעקב יוסף באחת הדרשות, אמר: "שמנשה הוא ראש הבעלי תשובה למעלה, והרב אמנון יצחק למטה!'. 

"והנה כאשר שב מנשה בתשובה שלימה, זכה ונתקבל כראש לכל בעלי תשובה, וכשאמרו בזוהר הקדוש שהוא עומד בשער ההיכל של כל בעלי תשובה, שהרי עיקר מעלת בעלי התשובה היא: אם הם נולדו בטומאה ובזוהמה, ועם כל זה הם עקרו את החומר הגס והמעוקר וזיככו וטיהרו אותו וכבשו את יצרם בכל יום ויום. וכאשר עשה מנשה תשובה שלימה ועקר מתוכו את הטומאה שהוא היה בן תמורה ואת הזוהמה מצד המואבים - זכה ונתמנה כרבן של כל בעלי התשובה! 

התמצית העולה מכל מה שלמדנו היום: זה שישנם בני אדם אשר המה הרוחניים מצד היצירה, ולכן הם נמשכים ביותר אחר הנשמה ואחר הרוחניות, עוד מצד היצירה שלהם. וישנם בני אדם אשר מצד היצירה הם חומריים, ולכן הם נמשכים ביותר אחר החומר ואחר הגופניות מצד היצירה. עם כל זה יש לכל אחד ואחד בחירה, לכפות ולכבוש את יצרו אפילו אם היצר שלו בוער כתנור בקרבו! 

איך הוא יכול לעשות זאת? הבחירה הזאת נמשכת מצד הנשמה שהיא עליונה! ומצדה יש לו נטייה דקה מן הדקה לצד הרוחני גם, ואף על פי שאין הבחירה בידו שווה - שווה בשווה, עם כל זה הוא יכול להטות את עצמו כמו מנשה!" אין לך דוגמא יותר טובה ממנשה, או כמו רחב, שהיא הייתה במקצוע הכי מטונף ארבעים שנה והיא עלתה לשיא הגדולה והתחתנה עם יהושע ויצאו ממנה נביאים! או כמו יתרו, שנהיה חותן משה והוא היה כהן און במדין. 

אז זאת אומרת גם מהטומאה הכי גדולה - אפשר לקום ולצאת בכוח הבחירה! "והבחירה בידו גם לא לכבוש ולא לכפות את יצרו, אפילו אם לא בוער בו יצר הרע כתנור", יכול להטות את עצמו מצד החומר ולהפוך להיות רשע, יש בחירה לאדם והכל תלוי ברצונו. מי שמחובר לתורה ולומד מוסר כל יום, הסיכויים שלו גדולים, 

מי שלא מחובר, ומחובר לעיתונות לתשקורת ולכל הוויות העולם הזה - אין לו סיכוי לצאת מהבוץ שהוא נמצא שמה! אין מי שיפקח את עיניו כי הוא נמצא בשטח של יצר הרע עם כל הכוחות והתאוות והמידות המושחתות, והוא רוצה רק למלא אותם! זה כמו השותה מים מלוחים, שהוא צמה יותר ויותר ויותר ויותר! וזה לא נגמר!! 

רק אם הוא יעתיק את עצמו ממקום של טומאה למקום של קדושה תקופה ארוכה, וימלא את עצמו ביינה של התורה, אז כל המים העכורים שהוא שתה בימי חייו, לאט לאט יתחלפו ביין של התורה, ואז הוא יזכה לצאת מהבוץ שהוא היה בו. זה הזכות הגדולה של בעלי התשובה שעליהם נאמר: 'במקום שבעלי תשובה עומדין - אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד!'. 

גם צדיקים גמורים שמלידה עד יומם האחרון היו צדיקים, לא עברו שום עבירה, וקיימו את כל המצוות, הם לא מגיעים למדרגה של בעלי תשובה שהיו טמאים, מכוערים במעשיהם... וחזרו בתשובה מן הקצה אל הקצה עד יומם האחרון, הרי שאלו מעלתם גדולה לעילא ולעילא יותר מכל אלה הצדיקים, כי אלה עקרו את טבעם המושרש בהם מעת יצירתם והפכו את עצמם לחלוטין, 

לכן הם נקראים 'אילן שלא מוציא – שהוציא! אילן שלא מוציא פירות ופתאום הוציא פירות וודאי שיש שמחה לבעל האילן יותר בו מאשר באילן שמוציא פירות תמיד!'. 

שבת שלום.