החפץ חיים: הקדמה להלכות שבת | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום הודיה בת אסתר, בעליו ילדיה יזכו לנצל מהתוכניות של הסדר העולמי החדש

ויזכו לרפואה שלמה ולגאולה הקרובה מהרה, אמן.

החפץ חיים מביא הקדמה לילכות שבת.

כתוב בתורה

זכור את יום השבת לקדשו,

ששת ימים תעבוד וכולי.

ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ,

והורה לנו הכתוב בזה

שעניין השבת

הוא שורש האמונה

לדע שהעולם הוא מחודש.

מה זה עולם מחודש?

לא היה כלום, היה השם לבדו,

והוא חידש את העולם מהעין באפס הגמור.

אז השבת מלמדת,

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, עד ביום השביעי שבת.

ואנחנו ששומרים שבת מעידים

שהקדוש ברוך הוא חידש את עולמו,

ברא אותו בשישה ימים, בשביעי שבת, לכן אנחנו שובתים ביום השביעי

להעיד

כמו שאנחנו מעידים בתפילה

יום השישי ויחולו השמיים והארץ וכל צבאם וכולי,

אומרים את כל זה כעדות כל הציבור בעמידה,

כעדים שמעידים שהקדוש ברוך הוא

ברא את העולם בשישה ימים, בשביעי שבת.

אז העניין בזה שזה שורש האמונה לדע שהעולם הזה מחודש,

וכיוון שברא הכל הוא אדון על הכל,

ואנחנו עבדיו ומחויבים לעשות רצונו,

ולעובדו בכל גופנו,

נשמותינו,

ממוננו,

כי הקול שלו.

וזהירה התורה על שמירת השבת

12 פעמים,

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה,

כל המשמר את השבת

כאילו מקיים כל התורה,

בכל המחלל את השבת,

כאילו כפר בכל התורה כולה,

והכל מהטעם הזה, שזהו שורש האמונה.

אז אם אין לך את השורש,

אין לך פירות,

אין לך שום דבר.

חייב להיות קודם כל השורש.

כי אין זה מובא במדרש רבה, פרשת בשלח.

אמר רבי אלעזר בר אבינה,

מצינו בתורה ובנביאים

ובכתובים

ששקולה שבת כנגד כל המצוות.

בתורה מנין?

בשעה ששאה משה לומר

מצוות שבת,

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

עד מתי, עד אנה מאנתם לשמור מצוותיי ותורותיי?

מה כתוב אחריו?

ראו כי אדוני נתן לכם השבת.

אז רואים שהשבת שקולה כנגד כל מצוות התורה.

עד אנה מאנתם לשמור מצוותיי וחוקותיי?

ומה כתוב אחרי זה?

ראו כי אדוני נתן לכם השבת.

מכאן שהשבת שקולה כנגד כל המצוות.

זה מה התורה. מה הנביאים מנין?

נאמר ויאמרו בו בית ישראל במדבר בחוקותיי לא הלכו.

ומה כתוב אחריו?

ואת שבתותיי חיללו.

אז רואים ששבת שקולה כנגד

כל התורה כולה.

למה אם כתוב שבחוקותיי לא הלכו, זה כל התורה.

אז מה כותב אחר כך ואת שבתותיי חיללו?

שהיא שקולה

כנגד כל מצוות התורה.

בכתובים מנין,

שנאמר ועל הר סיני ירדת ודיברת עימהם,

מה כתוב אחריו?

בעת שבת קודשך הודעת להם.

אז רואים ששבת שקולה

כנגד כל מה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני לעם ישראל על כל מצוות התורה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,

אם תזכו לשמור שבת,

אני מעלה עליכם כאילו שמרתם כל מצוות שבתורה.

ואם חיללתם אותו,

מעלה אני עליכם כאילו חיללתם כל המצוות כולן.

כמובן שזה אם שומרים מצוות שבת כאל כתות, תכף נראה.

וכן הוא אומר, שומר שבת מחללו

ושומר ידו מעשות כל רע.

שומר שבת מחללו

הכוונה מי לחלל אותו, שומר את השבת ולא מחלל.

מי לחללו,

מחללו.

עכשיו בואו נראה את חומר העוון שיש באיסור חילול שבת.

ידוע שיש כמה

חילוקי עונשים על העוונות.

יש עניינים

כשאדם עובר עליהם זה איסור עשה בלבד.

חמור מזה זה עוונות שיש עליהן איסור לא תעשה.

חמור מזה זה עוונות

שיש עליהן מיתה בידי שמיים.

חמור מזה עוונות

שיש עליהן כרת.

חמור מזה

אותן שיש עליהן מיתה בידי אדם,

וזה מיתת חנק.

למעלה מזה זה אותן עוונות שהעונש שלהן הרג בסיף.

למעלה מזה אותן שמיטתן בשרפה.

למעלה מכולם אותן שמיטתן בסקלה,

כי היא החמורה שבמיטות.

ועל עוון חילול שבת במזיד מיטתו בסקלה.

ונוכל לראות עוד

שחומר העוון

שיש באיסור חילול שבת,

הלא בכל העוונות,

חוץ

מאיסור עבודת כוכבים,

קיימלן,

שאם הוא מומר חס ושלום

לאחד מהם,

אינו מומר לכל התורה.

ואילו באיסור שבת,

קיימלן,

בסימן שפה, סעיף ג',

שאם הופקר אצלו איסור שבת

ועובר עליו כמה פעמים בפרנסיה,

הוא מומר לכל התורה ודינו כעובד כוכבים ממש.

ומה זה אומר?

זה אומר שאם הוא דר עם ישראל ברשות אחת,

צריך לשכור ממנו הרשות

כמו אם הוא דר עם העובד כוכבים. אסור לדור איתו במקום אחד וצריך לשכור ממנו את המקום.

ויש פוסקים שאסור להשכיר לאדם מחלל שבת בפרסיה דירה.

ואם שחט,

המחלל שבת הזה,

אפילו אם איש ישראל אחר עומד עליו ורואה ששחט כדין,

אפילו החש שחיטתו נבלה גמורה מטעם שאינו בר-זביחה כלל,

כדעית בפוסקים.

וטעם לכל זה שהמחלל את השבת כופר במעשה בראשית

ודינו כעובד כוכבים.

וזה לשון הרמב״ם, פרק 30, פרק אחרון, מלקות שבת.

השבת בעבודת כוכבים,

כל אחת משתיהן שקולה

כנגד

כל שאר מצוות התורה.

בשבת

הוא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם.

לפיכך כל העובר על שאר המצוות

הרי הוא בכלל רשעי ישראל.

אבל המחלל שבת בפרהסיה,

הרי הוא כעובד עבודת כוכבים,

ושניהם כעובדי כוכבים לכל דבריהם.

כל מה שאמרו חכמים הם שווים ושקולים.

אותו דבר.

וגם העונש של מחלל שבת

הוא בסקלה כמו עובד כוכבים.

ואם אין מי שיתרה בו,

בשעה שהוא מחלל שבת צריך התראה בשביל לסקול.

צריך שיהיו עדים שיתרו בו.

אתה עובר על מלאכה פלונית, היום שבת,

ואם הוא ממשיך תוך כדי דיבור לעשות

את המלאכה עוד פעם, זאת אומרת הוא מזיד ויודע את האיסור,

אז הוא מתחייב סקלה.

אבל אם אין התראה,

לא היה מי שראה והתראה בו,

אז מה העונש שלו?

כרת.

בין 50 ל-60 הוא מת.

כמובן שיש חשבונות גם צדדיים נוספים.

מכל זה יוכל האדם לראות את גודל העניין של שבת.

ויש עוד כמה מאמרי חכמים,

זיכרונם לברכה, מפליגים מאוד בעניין חילול שבת.

וגם צריך לדעת,

הרמח מצוות שבתורה,

שהכליל השם יתברך על האדם לזכור ולשמור,

זה נגד רמח איברים שבאדם.

וכמו שבאיברים נמצאים איברים שונים,

יש איברים שאין הנשמה תלויה בהם,

כמו יד ורגל,

ואפילו אם יחסרו לאדם,

למרות שההפסד הוא מרובה מאוד מאוד,

אבל בכל מקרה הוא ייקרר רק בעל מום.

זאת אומרת, אם מורידים לאדם יד ורגל, הוא ממשיך לחיות.

הוא נקרע בעל מום,

אבל הוא חי.

אבל יש על ידי חסרונותיו

לא יכול לחיות

על פני תבל

אם התיזו לו את הראש,

פסיק רשע ולא ימות, אין דבר כזה.

או שקרעות סגור ליבו,

שם מקור החיים,

אז ודאי שימות.

ככה גם בענייני מצוות השם.

עליהם כתוב, אשר יעשה האדם וחי בהם.

המצוות הן מחיות את האדם.

ונאמר, כי היא חייך ואורך ימיך.

התורה והמצוות.

ועוד פסוקים רבים

שמורים שעיקר חיי נפש לעולם הבא,

תלוי בקיום התורה.

אז יש מצוות שאפילו אם פשע אדם ועבר עליהן,

הוא נקרא לעולם הבא

רק בשם בעל מום.

אמנם זה גנאי גדול,

כי זה לנצח.

ידוע מה שכתב רבנו חיים ויטל,

זיכרונו לחיי העולם הבא בשער הקדושה,

וכן הגאון במשלי,

שהחבלה

יימצא לנצח באותו העבר שפשע בו על רצון השם,

ולכן אם אדם לא הניח תפילין,

אפילו אם יקיים את כל המצוות,

יהיה בעל מום בידו.

ונמצא, כשיקום לעת התחייה,

כל ישראל יעמדו חיים וקיימים בכל איבריהם,

והוא יהיה בעל מום ביד השמאלי הזה לנצח.

ובזכות מצוות התורה שהאדם מקיים באיבריו,

הם זוכים לחיות לעתיד לבוא חיי עולם.

כל מצווה ברמח מצוות מחיית האיבר שברמח השייך לו.

וכמו שאנחנו אומרים, וחיי עולם נטע בתוכנו.

אז כל חיי העולם שלנו לעולם הבא נטועים בתוכנו על ידי קיום המצוות באיברים.

וכיוון שעבר בשאט נפש על המצווה ההיא,

אין לו מי שיחיה את האיבר ההוא.

וכמה יתמרמר אחר כך האדם

על זה,

שכולם יראו ויידעו את גודל המרותו בשם במצוות תפילין.

וכן,

באותה צורה,

אם יהיה בעל מום בשאר איברים,

על ידי שאר דברים שקלקל.

כמו שכתוב בתרגום קהלת על הפסוק,

סוף דבר הכל נשמע.

זאת אומרת, לבסוף הכל התפרסם לעיני כולם.

ולכן את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור,

כי זה קול האדם, זה קול האדם.

אם אתה תשמור את כל המצוות והתורה,

אז זה קול האדם, קול האדם שלם, יראו אותו.

אבל אם לא עשית את הכול, אז הוא יהיה חסר באיברים,

לפי מה שהוא חיסר.

רוצה לומר שמהרמח איברים,

מהרמח מצוות עשב שעשה לאווין,

שנשמר האדם בימי חייו, הוא בונה לעתיד

את עצמו ונמצא כשיקום,

ויהיה בעל מום באיזה עבר, או יתקלקל לו איזה גיד מגידיו,

שהגידים הם כנגד שסה לאווין שבתורה,

כולם ידעו על איזה מצוות או עבירות הוא חבר בשאט נפש,

וכמה קלון וכלימה ובושה יהיה לו,

לעיני כולם.

וכשאדם יראה כמה הוא

זעתות

מול הקדוש ברוך הוא וגדולתו,

אין לך בושה יותר גדולה שהוא יעז להמרות את פיו,

בעוד שהוא היטיב לו, נתן לו חיים, ראייה, שמיעה, הכול, והוא השתמש באיברים נגדו.

איזה בושה.

איזה בושה זה יהיה.

יש עניינים

שהם נגד הראש והלב,

שהם עיקר חיות נפש הקדושה,

כמו אמונה בשם ובתורתו,

שזה כנגד הראש,

ועניין שמירת שבת,

שגם זה יסוד האמונה, זה כנגד הלב,

שאם יחסר לו

עניינים ההם,

כבר מסלק מעצמו את עיקר החיות מהנפש הקדושה,

ואם הוא ממשיך עדיין לחיות פה בעולם הזה,

הוא ממשיך לחיות רק בנפש הבהמית שלו, כמו בעל חי,

אבל לא תהיה לו נפש קדושה לקום בתחייה,

בתחיית המתים,

וזה בגלל שזה כנגד הלב.

איך יקום בלי לב? בלי לב אי אפשר לקום.

בזכות שמירת שבת כהלכה מועיל למחול לו על כל עוונותיו.

כמו שכתוב בגמרא,

כל המשמר שבת כהלכתו,

אפילו חטא כדור אנוש,

שעבדו עבודה זרה, כולם,

מוחלין לו,

שנאמר, אשרי אנוש יעשה זאת,

ובן אדם יחזיק בה,

שומר שבת מחללו,

ושומר ידו מעשוד כל רע.

אל תקרא מחללו אלא מחולו.

ומה שאמר קלקתו,

משום שידוע שיש לט אבות מלאכה,

ובכל אב יש כמה וכמה תולדות.

את כל זה צריך ללמוד ולקיים.

זאת אומרת, מי ימחלו לו על הכול?

קודם כל, עצם זה שהוא שומר את השבת באמת ומדקדק במצוות של השבת בדיוק,

אז זה מראה שהוא מאמין מאמין גדול.

אז זה כבר, כל מה שהוא לא האמין קודם בכול,

מחול לו.

כי ברור שהבן אדם,

מה זה מאמין?

שהוא לא מפספס אפילו דבר קטן.

כי הוא מבין שדבר קטן יכול לחבל בכול.

ואם לא עושים דבר קטן, זה חילול שבת. חילול שבת, חזרנו בחזרה, להיות מחלל שבת.

אבל אם הוא שומר שבת כהילכתו,

מחול לו.

אפילו מעבודה זרה, כאנוש.

אבל, יש ל״ט מלאכות.

ולכל אב מלאכה יש תולדות.

ובירושלמי, בפרק כלל גדול,

מובא שמה שרבי יוחנן וריש לקיש

דייקו כל כך בלימוד,

עד שמצאו בכל אב מלאכה מל״ט,

ל״ט תולדות.

מכל 39 עבוד מלאכה, תכפילו כפול 39.

זה מה שהם מצאו איסורים בחילול שבת.

ולזה רמזה הגמרא,

שישמור שבת כהלכה,

שלא יחלל אותה בשום פרט.

אבל נשאלת השאלה, באיזה עניין נוכל לבוא לכזו מדרגה לשמור את השבת בכל הפרטים?

העצה היא עוצה,

זה שיראה לזרז את עצמו ללמוד ללכות שבת

ולחזור עליהן תמיד כדי שידע אסור והמותר.

מי שרוצה להזדרז

מהר לדעת,

דברים יש ספר שמירת שבת כהלכתה,

שהוא מפרק את כל העניינים של שבת גם בעניינים העכשוויים,

בכל התחומים,

חשמל ואלקטרוניקה ותרופות וכל מיני דברים.

זאת אומרת, אם אתה תלמד ללכות שבת,

יש דברים שהם עכשוויים שאתה צריך לדעת.

אז הספר הזה מרכז הרבה.

יש כמה הערות עליו בכמה מקומות כשלמדנו בכולל,

אז יש הערות שיש שם דברים שראויים לתיקון,

אבל בסך הכללי

הוא מראה את הכיוון בכול,

ואדם ודאי שיודע לפחות עד היכן מגיעים העניינים.

אז צריך לקבוע את זה על שולחן שבת,

לקרוא וללמוד היטב,

כל פעם לפחות איזה פרק או משהו,

ולדבר עם כל בני הבית ולהרגיל אותם, להבין ולהשכיל ולשים לב

שלא להיכשל.

כי אם לא כן, אם ילמד אפילו מוסר, כמו שאנחנו לומדים עכשיו,

כמה צריך להיזהר בשבת ולעשות את השבת ולכבד את השבת ולשמור את השבת ולזכור את השבת וכל המילים היפות.

לא יועיל.

כי מה יועיל אם הוא יודע את המוסר על השבת והוא מחלל את השבת? כי הוא לא יודע את ההלכות.

כמו שמובא במדרש משלל, לדעת חוכמה ומוסר.

אם יש בידו של אדם חוכמה, הוא יכול ללמוד מוסר.

אבל אם אין בידו של אדם חוכמה, אין יכול ללמוד מוסר.

מה יועיל המוסר אם אתה לא יודע את החוכמה,

את ההלכה, אתה לא יודע כלום?

והכוונה, אם הוא טועם בעיקר העניין,

כי הוא חושב שזה בכלל לא אסור,

מה יועיל לו המוסר בזה?

והנה,

גם בענייננו,

אם הוא חושב על איזה דבר שזה בכלל

מלאכה או שבות,

שזה בכלל לא מלאכה וזה לא שבות,

לא יועיל לו שום מוסר.

ופה כבר עוזר לנו החפץ חיים לתת דוגמאות.

לדוגמה,

אם קרה שאדם בא לו הפסד פתאום,

יש לו בהמות

והם מרדו בו וברחו לו,

או יש לו אווזים ותרנגולים

שהוא קנה אותם עכשיו מחדש

והם עדיין לא הורגלו בבית. זאת אומרת, הם לא נקראים עופות ביתיים.

הביתיים זה משהו אחר, ואלה שעדיין לא התבייתו

זה דין אחר.

ואלה,

הוא קנה אותם מחדש, ועוד לא הורגלו בבית,

וברחו.

אדם ירדוף אחריהם יכול להיכשל באיסור צידה דאורייתא.

שיתפוס אותם, וגם אם יאמר לגוי לתפוס אותם בידיו,

לא הותר לו בכגון זה.

אם היה לומד את הדין, היה יודע אופן המותר בזה שיאמר,

כל המציל אינו מפסיד.

או יאמר לגוי שיכניס את האווזים והתרנגולים למקום שאין בהם צידה דאורייתא.

כמו בבית גדול,

שלא יכול בקל לתפוסם,

אפילו אחר שיכניסם.

כמו שמובא בגמרא,

דאיכא דלא מתליה בחדשיח יעלית בצידה.

אין בזה צידה דאורייתא.

או דרך משל,

אם נדלקה מפה שעל השולחן בשבת,

אדם בהול על ממונו,

ייתכן שמפני זה ימהר לכבות

גם כי יודע זה אסור.

והכל מפני שאינו יודע את האופן המותר.

אבל אם היה לומד הלכות,

היה יודע אופן המותר לשפוך מים

על המקום שעדיין לא אחזה בו.

האש או לקרוא לגוי לכבות וגם באיסור בורר

מצוי מאוד להיכשל מפני חסרון ידיעה

דרך משל אם יש לו בשר או עוף,

שני עופות מחולקין

והוא רוצה לברור מין אחד מחברו

ואת מה שהוא בורר הוא רוצה להניח לאחר זמן זה איסור גמור

אפילו ששניהם עכשיו ראויים לאכילה

לא אחד אוכל ואחד פסולת, שניהם אוכל

אבל מה שאני לא רוצה ובורר לאחר זמן

זה גם יש לו דין של פסולת

ולהניחו לאחר מכן

כמו שמבואר בפוסקים

אלא צריך לקחת את מה שהוא רוצה לאכול ולהניח

את מה שהוא לא רוצה כרגע לאכול

זה נקרא דרך אכילה

דרך אכילה זה שאני בורר את מה שאני רוצה לאכול, זה מותר, זה דרך אכילה

אם אני לוקח משהו ומניח לאחר זמן זה נקרא דרך ברירה

כי אני בורר את זה מזה ושם אותו לאחר זמן

אז אם הוא יודע מה זה נקרא דרך אכילה ומה זה דרך ברירה

אז הוא לא ייכשל

אבל אם הוא לא לומד הלכות

הוא ייכשל

וכן מלאכות של דש ולישה ומלבן.

אני זוכר בהתחלה שהייתי הולך

ונותן דוגמאות לאנשים, לא היו יודעים כלום.

בעלקות שבת, שומרים שבת, אבל לא יודעים מה נכון.

ובזמנו לא היה את הניילונים שבזכותי הוציאו את זה.

אז איך היו מנקים שולחן? היה סמרטוט לח,

ועוברים על הניילונים הקשיחים האלה שהיו של פעם עם הפרחים,

ומנקים את השולחן אחרי שגמרו לאכול.

אבל זה סוחט,

זה מלבן,

זה מדין קיבוץ.

מה, לא ידענו ולא זה, לא זה.

אז מה עושים?

אז הייתה אפשרות לנער,

או לעשות ככה, או בדרך כזאת או אחרת.

בקיצור, אחרי שיעורים כאלה ואלה,

הוציאו את הניילונים האלה, בשביל שאפשר יהיה לקחת את הכל וכו' וכו'.

ועוד הרבה דברים.

וסיפרתי לכם פעם שהייתי בראש העין, והייתה שם זקנה.

אז אמרתי על לרקוד בורר שאסור.

אז היא ככה אמרה לי, ונטה, גם כן, עכשיו באת לנו עם זה. מאיפה לא שמענו דברים כאלה?

מה זה, בורר? הסברתי להם שאסור וזה.

לא מקבלת, לא שמענו דברים כאלה.

אז אמרתי לה, תגידי לי,

אם אני אבוא אלייך הביתה ואת מגישה לי סלט,

אני לא אוהב את הבצל.

את לא תיפגעי אם אני אוציא את הבצל בשבת הצידה,

כאילו, לא תיפגעי. אמרה לי, לא, מה שאתה רוצה אתה יכול... אמרתי לה, אבל אסור, זה בורר.

אמרה לי,

עוד פעם.

אמרתי לה, אני אשאל אותך שאלה.

תגידי, אתם הייתם ביום חול מנקים את החלבה מאבנים ומכל קשים וכל מה שיש בזה וזה וזה? בטח.

כאן בירה אל-חלבה.

היינו בוררים את החלבה, בטח.

אמרתי לה, בשבת הייתם בוררים חלבה? אמרה, לא, אסור.

אמרתי לה, למה הוא אסור? אמרה, אסור לבורר אל-חלבה בשבת.

אמרתי, מה זה לבורר?

זה לברור.

זה בורר.

אסור לברור לא רק מחלבה, מכל דבר אסור.

אבל לא ידעו.

אז את אומרת, יש הרבה דברים שאנשים לא יודעים בכלל.

הוא כבר העיד בנו,

הגאון, בעל אורים מתומים,

בספרו יערות דבש,

רבי יונתן אייבשיץ,

זכר צדיק כזה וברכה,

כי אי אפשר כלל במציאות שינצל אדם מאיסור שבת

אם לא ילמד כל הדינים על בורים היטב היטב.

תתחילו ללמוד ותראו אם שמרתם שבת עד עכשיו.

המשך יבוא.