הבטחון והשמחה - חלק ו' - הבטחון, אוצר גנוז בלב כל אדם

נציב יום: ישראל בן תמרה הזכה לזיווג הגון עם בחורה דתייה צעירה טובה ונאה מהרה בתוך כלל ישראל אמן  

שכולם יענו אמן חזק  

קהל: אמן 

הרב: ושיזכה להשכים קום בכל בוקר להתפלל שחרית בנץ חמה בפרט בשבת קודש  

קהל: אמן  

הרב: פרנסה טובה בנים זכרים יראי שמים צדיקים בעלי מידות טובות רפואה שלמה לאמו היקרה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה אמן  

קהל: אמן  

בטחון ושמחה חלק ו'  

הביטחון הוא אוצר גנוז בלב כל אדם, אומר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ג, יא): "אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם"  

והמדרש אומר: 'אהבת עולם נָתַן בְּלִבָּם מה זה עולם? אומר המדרש: 'אהבת עולם' זה אהבת עוללים ותינוקות נָתַן בְּלִבָּם של האבות. משל לאחד שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן, הגדול מכובד והקטן מטונף אף על פי כן הוא אוהב את הקטן יותר מן גדול! אז "אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם" אֶת הָעֹלָם זה העוללים.  

אומר המדרש: אומנם כן אלמלא המידה הזו של ביטחון שהיא טבועה בנפשו של אדם היה נרתע האדם מלהיכנס בעול קשה זה! שברכת הזרע מטילה עליו והיה מתיירא: שמא לא יוכל לעמוד ברוב הטובה הזו! אלא שאין הבורא בא בטרוניה עם בריותיו ואינו שופע עליהם אלא במידה שליבם חפץ לקבל. כשם שנתן בגוף האדם מקור של ברכה להוליד ולהרבות תולדות, כך הוא גם טבע בנפש אדם מידת ביטחון שיהיה אדם אוהב עמלו בזרעו, אדם יהיה אוהב את זה שהוא עמל בזרעו ואינו קץ בו לעולם!  

הביטחון הוא טבע באדם ואם אין אדם עוקרו מקרבו - הוא קיים בקרבו מבלי שיעשה מאומה בדבר, רק השתדל: לא לעקור את הטבע הזה ולנטוע טבע שני של התערערות הנפש במקום ביטחון הנפש. לא להיות 'עֵר' מעורער אלא להיות בוטח.  

ותדעו: מדור המבול ועד הדורות האחרונים של ימינו, לא עלה על דעת אדם לקוץ בברכת זרעו ולא היה מנהג בשום אומה ולשון למנוע הריון מנשותיהם! אפילו 'עדה וצילה'; אחת היתה לפריון ואחת לנוי, אבל תמיד היה להביא תולדות! אלא הכל קיבלו באהבה את עמלם עם זרעם, כי זה טבע בנפש האדם. רק בדורות האחרונים קמו יורשים לאנשי דור המבול ושטו על העולם לעקור את הטבע הזה מלב האדם, את טבע הביטחון והשמחה. ונטעו בהם טבע שני: התערערות ואנינות.  

ב: 'טיפת חלב' אומרים לך: 'כמה ילדים אתה יכול להביא? וכמה לא? ואומרים לך: 'אתה מסוגל בכלל לגדל? או לא? יש 'רווחה' שמחליטה: אם לקחת לך את הילדים או לא...  

ומירב מיכאל (י) שרת התחבור (ה) אמרה: 'שבכלל הורים לא יכולים ללמד את ולחנך את הילדים! הם לא, הם לא מוכשרים לזה, המדינה צריכה לעשות את זה'  

ומי זה המדינה? לא אנשים שהם הורים גם כן?! במה הם יותר טובים מההורים הטבעיים?! מהבולה! מהבולה שאין כדוגמתה!!  

צא וראה: בכל שאר שטחי החיים, שיורשי דור המבול לא נגעו בהם, אז לא נתעוותו ליבות בני אדם מישרותם בטבע וכוח הביטחון פועל בכל מעשה ולא מבקשים 'חשבונות רבים'.  

כשאישה מגיעה ל: 'טיפת חלב' ואז אומרים לה: 'שכדאי לה לתכנן את המשפחה' וכל מיני דברים כאלה...  

אמא פקחית מה תגיד לה? מה תגיד שמה ל: 'אחות' נקרא לה שתה שמה נמצאת, מה היא תגיד לה?  

היא תגיד לה: 'תשמעי האיכר מאמין בבורא עולם! הוא טומן זרעים באדמה שירקבו ואחר כך יצמחו ובסוף הוא רואה ברכה!! אז בהתחלה זה ריקבון ומהריקבון מהקשיים מהכל יוצאת ברכה! נכון בהתחלה חיתולים טיטולים וזה מוצצים וכל הדברים והכל וזה נכון נכון נכון והרבה סרחון לא ריקבון סרחון אבל בסוף יוצא מזה חביבי!'  

מה תגיד האישה לזאת מ: 'טיפת חלב'?  

היא תגיד לה: 'את נשואה?'  

נשואה? כן אני נשואה  

לא משנה, לא אשאל אותך 'כמה ילדים יש לך?' אבל איך העזת להתחתן?!  

מה זה שאלה? זה מה זה מה? החלטתי להתחתן! מה הבעיה?!  

היא אומרת: בעלך כתב 'כתובה' לפני שהוא התחתן איתך הוא התחייב בכתובה! נכון? מה הוא התחייב לך? 'אכלכל ואפרנס ואזון' וואי וואי וואיי את יודעת כמה הוא התחייב? מיליונים! מליונים במשך החיים אדם משקיע באשתו בילדים מיליונים ובשעה שהוא התחייב כמה היה לו? גרוש וחצי! הם הולכים להתחתן בשכירות מצפים לעזרה מההורים ומזה ולאט לאט וזה וזה איך סמכת על זה?! אז אם הוא התחייב לך על מיליונים ואת סומכת! למה אני לא יכולה להביא ילדים?! אותו בעל מתחייב: שיזון ויפרנס ויכלכל והכל!  

זאת הגדולה בהתחייבויות שהאדם לוקח על עצמו בעצם שהוא מתחתן זה מגיע לסכומים של מיליונים! ובשעה שהוא מתחייב אין לו כלום! ואף אחד לא חושב שהוא משטה בארוסתו הוא כותב דברי שקר ובלע, גם הוא וגם כל האחרים מאמינים ובוטחים שיעמדו בהתחייבות! ובסוף הוא עומד בזה, הנה! אנשים חיים 50 60 70 שנה ביחד באיזה כוח? באיזה כוח הוא עשה את זה? - אמונה וביטחון!  

אדם בונה עסק, מתחיל בדבר מועט משקיע כוחות עצומים יומם בלילה מעל כוחותיו, שנים, ימים כלילות חוסך מעצמו תענוגים וחוסך אוכל מפיו לא מתעייף לא מתייאש ולא רק זה נהנה מעמלו גם! מאיפה יש לו בנפש את הכוח לעמוד בכל התלאות? ושיוכל לעמוד בזה? - כוח הביטחון! הוא מפרנס אותו, הוא מאמין ובוטח באלוקיו שנתן לו כוח לעמול להתייגע! והיגיעה לא תהיה לריק אלא תביא אותו להון ועושר ויחיה בנעימים. ככה הוא מאמין.  

אז הדברים קל וחומר: אם בדברים שהוא ספק מצליח ספק לא מצליח ואפילו אם יצליח לצבור הון, ספק יהנה ממנו ספק לא יהנה ובינתיים הוא כבר נעשה זקן! ומגיע לימים שאין בהם חפץ (ע"פ קהלת יב, א) ואפילו אם יספיק להנות, הרי זה הנאת המחר הנאה עוברת וחולפת מהר! וכבר מספיק לו הביטחון על המחר, כדי שכבר יהיה ערֵב עליו יגיעתו עתה! וכך שנים רבות הוא עוסק בעבודה מפרכת!!  

אז קל וחומר לעמל שאדם מתייגע בתולדות שלו בצער הגידול בפרנסה אפילו שזה קשה ההצלחה יוצאת ממנו היא וודאית! האושר בא מיד!! הוא רואה כל הזמן את בניו 'כשתילי זתים' סביב לשולחנו.  

אם הייתם יודעים איך אני נהנה מגינה שיש לי עכשיו בירושלים! שאני רואה כל יום את הפרחים צצים ברדים צצים להם וכל העצים מניבים ריחות מדהימים של האביב! אה... וזה מעצים, מעצים מפרחים כל שכן מגדולי אדם!  

ולא שמחתו של אדם ביום זה כשמחתו ביום הבא כל יום מתרבה שמחתו עוד מעט הוא בן... יש כאלה שעושים יש כזה מין בגד כזה כמו שטיח כתוב חודש ראשון שני שלישי ככה כמו 12 חודשים כמו שעון ושמים את התינוק בחודש הראשון מצלמים, אחר כך שמים אותו בחודש השני שעה שתים כבר מצלמים חודש שני עד 12 איך הוא גדל וככה מצלמים ושולחים לסבא - איך זה יפה! ושמחים על כל יום שהוא גודל והנה! הוא מדבר והנה הוא זוחל והנה! הוא צועד והנה הוא זה איזה התפעלות כל יום וכל יום כל יום ועוד מעט בר מצווה! ותכף תהיה החתונה! ועוד מעט תהיה ברית הנכד נולד!!  

זה דבר שכדאי להשקיע זה כל הזמן מביא שמחות!  

ולא דומה השמחה של יום חול לשמחת שבת על שולחן שבת! יושבים כולם ושרים וסועדים ונהנים ואומרים דברי תורה והכל. וכל הזמן השמחה גדלה! גדלה והולכת וקיימת לעד ורואה מהילדים האלה אחרית ותקווה וכשמגיע יומו לבית 'מועד לכל חי' הנפש שבעה ביום ההוא! כל המעלות הללו בברכת הזרע ובעמלה.  

על אחת כמה וכמה יכול אדם למצוא ביטחון ואמונה בנפשו שימתיקו עליו את היגיעה ויהנה מן הברכה ומן העמל שעמל בה יותר מהתחייבות בחתונה יותר מהעסק שהוא פתח יותר מכל השקעה שהשקיע בעולם! כי מכל זה - לא ישאר לו כלום רק הזרע שהוא הביא לעולם.  

זה מה שאמרנו בשיעור הקודם: לא היה שום אדם בועט בטובה מרובה, אלמלא בעלי 'החשבונות הרבים' המטומטמים האלה! שהוציאו את בני הדור הזה מישרותם. לפיכך אין טוב לאדם אלא שינער חצנו מהם ומדיבוריהם בחשבונותיהם ויחזור לישרותו וטבעו כאשר עשאו האלוהים כי האלוהים עשה "אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז, כט)  

השם יצילנו מהטועים, מטעים, שוגים ומשגים, שיש בדורות הללו שמבלבלים את המוח 'לתכנון המשפחה' ומקשקשים לאנשים, צאצאיהם של דור המבול!  

ואנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שזכינו להביא שמונה ילדים והרבה נכדים וגם צאצאים בעזרת השם ירבו עוד ועוד! וגם אצלכם ואצל כל בית ישראל הנבונים והחכמים המאמינים ובוטחים והשמחים במצוות השם: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית א, כח) מהר! כי כמה שנביא יותר ילדים - ה'אוצר' יגמר מהנשמות ותבוא הגאולה במהרה בימינו - אמן! 

קהל: אמן. 

הרב: איך אפשר לא להודות לבורא כל עולמים?! 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'!' 

'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי' 

 בירושלים הבנויה - אמן! 

קהל: אמן 

הרב: הריני מכוון...