הוי רץ למצוה קלה - ד | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה תמלול הדרשה, אלא עיקרי הדברים מהספר 'משנת אלשיך' ליקוט מפרושיו על התורה - למסכת אבות, באדיבות המחבר שליט"א - - - 

ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות לוחות אבן כתובים באצבע אלהים.

[חטא העגל] הנה מהשני דברים אשר ייעדנו לדבר בם, האחד מה שעל ה' יפלא כי למה לא הקדים רדת משה מן ההר לבל יצא העגל ההוא, והשני איך יצאת תקלה כזאת מתחת יד גוי צדיק כישראל גוי אחד אשר שמע קול אלהים מדבר מתוך האש. וטעם האחד הנה בא. 

ועל השנית נאמר כי הנה אין ספק כי התערבות דעת והתחר במרעים מביא חטא. וכן דוד הוא אומר (תהלים לז א) אל תתחר במרעים אל תקנא בענושי עולה, כי מההתחברות אליהם יבא לקנא בעושי עולה. וכן שלמה בנו אומר (שיר השירים ב ב) כשושנה בין החוחים כן רעיתי וכו', והוא כמבואר אצלנו במקומו כי בשבחו יתברך את רעיתו ישראל כי טובה היא מכל העמים וירא והנה נגד פניו יתברך את אשר עשו את העגל הנותן דופי בכל טוב מדותיה ונותן קיא תחת יופי כל מעשיה, על כן אמר אל ירפו ידיך מדאגה מדבר פן תקע נפשי ממך על עון העגל, כי הלא כשושנה בין החוחים אשר הקוצים ישרטו וינקבו בה נקבים עד השחיתה וישיתוה בתה כמושה וכסוחה סחי ומאוס, אל תאשם השושנה כי לא ממנה היו נקביה וכריתותיה אליה, כי על כל שכניה הרעים כי כל סביבותיה פחים קימוש וחוח והמה היו בעוכריה, כן רעיתי ישראל בין הבנות הם האומות, כי אם אינך כפורחת ועלתה נצך ונכרתה לארץ בהעותך מאת כל שכניך, זאת לך כי נתערבת בגוים ולמדת מעשיהם במצרים, כמאמרם ז"ל (שמות רבה מג ז) שאמר משה רבנו ע"ה להקב"ה על רגל העגל אל נא אדוני תתמה על החפץ כי אמשול לך משל למה הדבר דומה, לחכם שהיה לו בן בחור ופתח לו חנות של בשמים בשוק של זונות ויצא לתרבות רעה וכעס עליו אביו, אמר לו פדגוגו אתה עשית את כל אלה כי שמתו בקרב זמה באומנות המרגיל לה, כן אתה ה' כי הלא בימים ההם עודנו נער ישראל ותתנהו במצרים כי שם מקום זמה ועבודה זרה נתערב בהם וילמד מעשיהם. וזה יאמר כשושנה וכו' כן רעיתי בין הבנות. כי גוים רבים שיחתו את כרמה, בוססו את צדקתה, היסבו רעתה ועותתה, עד המיר כבודה בתבנית שור אוכל עשב. ומה גם כאשר יבא בס"ד כי גם בצאת ישראל ממצרים לא שקטו ולא נחו מחברת פועלי און הם ערב רב עלה אתם, כי המה היו בעוכרם כאשר יבא בס"ד. הנה כי גדלה מאד רעת חבורות פשעי אויבי ה' הנלוים אל הצדיקים, כי המה היו במורדי אור לשמור לעשות ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם.

ובזה נבא אל הקושי הגדול אשר כל שומעו תצלנה אזניו, השמע עם קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כעם בני ישראל ועד שהמלך במסיבו כחשו בו ויאמרו לא הוא, וימירו את כבודם, והמה חכמים מחוכמים, ואיך נסרחה חכמתם לעשות המעשה הרע ומר ההוא. והנה מאמרם ז"ל להשיב על זה. הלא הוא (עבודה זרה ד ב) לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו רבים אומרים להם וכו', שהוא לבל יתייאשו מן התשובה כי לא ירצם ה', אך עתה יתנחמו בטובים מהם כי לא עצרו כח לבלתי חטא לה' וישובו אל ה' יתברך וישוב אליהם, כאלה כי שבו ויתוקנו. והלא כמו זר נחשב החטיא הוא יתברך יחיד או רבים להכין דרך לעוברי דרך ה'. ועוד כי אם כן איפה אל יאשמו ישראל ודוד, והלא נגד עינינו כי לולא משה בחירו יתברך עמד בפרץ לפניו כלה היה עושה הוא יתברך. ואף גם עתה מתו אנשים כי רבים חללים הפילו בני לוי, ועצומים כל הרוגי מלכותו יתברך כי הלא ויגוף ה' את העם וכו' (לקמן לב לה) וגם המתים במשקה אשר השקה משה. ועוד ידו יתברך נטויה, כי אין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל (רש"י במדבר יט כב ד"ה למשמרת) וכן בדוד, לולא התודה מיד ואמר חטאתי (שמו"ב יב יג) היה מת בחטאו, כי כה ענה לו הוא יתברך ביד נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות, יורה כי אם לא התודה היה מת, וגם הבן הראשון מת גם על זה, וגם כל ימיו היה בתשובה וצום ובכי ומספד, ועוד מה ענין אומרו לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אחר כי הכל תלוי בבחירה.

אמנם הוקשה לו לבעל המאמר, כי אחר שדרכו יתברך הוא כי אפילו לבהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, צדיקים עצמם לא כל שכן (חולין ז א) ואם כן איפה תחת מה לא הפליא לעשות הוא יתברך להרחיקם מן החטא, כי הרבה דרכים למקום להרים מכשול מתחת ידם. או כמאמרם ז"ל בגמרא (קידושין פא א) שאמר השטן לרבי עקיבא וכן לרבי מאיר אלמלא דמכרזי עלך ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו הייתי מחטיאך. והאם כל עם ה' נביאים אשר שמעו את דבר ה' מפי הגבורה פנים בפנים כולם קדושים ובתוכם ה' וכן בדוד, והאם חסרו שלמות כתנאים ההם ודומיהם, שיגן ה' בעדם לבלתי יחטאו.

והנה הדרך הראשון אשר יפול לב אדם להשיב הלא הוא, כי הנה לעומת זה נצב לריב כלל אחר אשר למדונו רבותינו ז"ל, הלא הוא, כי עבירה גוררת עבירה, ואפילו קלה תספיק לגרור חמורה כמאמרנו שם בלשון המשנה. וגם החוטא בשגגה במאמר שלמה באומרו (משלי יט ב) גם בלא דעת נפש לא טוב, ללמדנו דעת כי גם אשר יחטא שוגג בלא דעת אל יקל הדבר בעיניו, כי הלא היא הוראה כי נפש לא טוב, כי אם נפשו לא מטומאה מתחלה לא באת תקלת שגגה זו מתחת ידו. ועל כן יצא עתק מפי איש לדבר ולומר אין זה כי אם שאיזה חטא גדול או קטן היה תחת יד ישראל אשר העבירה ההיא גררה עבירת העגל, שעל כן לא מצא מקום הוא יתברך להרחיקם מן החטא. וכן בדוד אולי איזה חטא היה בו שמנעו מהציל אותו הוא יתברך מן החטא. באופן כי אשמת דבר אשר היתה בם מקודם לכך, כי ראוים היו לחטא לו יתברך, מפאת רוע הכנתם. על כן להסיר מלב ראשי עם הארץ הסברא הזאת, אמר לא היו ישראל ראויים וכו' לא היה דוד ראוי וכו', שהוא כי לא היו ראויים מחמת קדימת חטא או עון לבא תקלה זו מתחת ידם שעל כן לא תמך אשורם הוא יתברך לבלתי יחטאו, כי אם למה לא שמר רגלי חסידיו. אלא מפני שאם יחטא יחיד אומרים לו וכו', ואם יחטאו רבים וכו'. והנה יספיק הטעם ההוא לבלתי הרחיקם מן החטא בקום עשה, רק להניחם בבחירתם משוללי עזר משדי.

וגם על זאת אחשבה התלונן דוד באומרו (תהלים יז ד-ו) לפעולות אדם בדבר שפתיך וכו' תמוך אשורי וכו' אני קראתיך וכו'. והוא, כי אמר כמתנצל על חטאו ומתלונן על מה שלא סמך ידו להצילו מן החטא על דבר שאם יחטא יחיד וכו'. והוא כי אמר הנה באומרי לך (תהלים כו ב) בחנני ה' ונסני, ואמרת לי לא תעמוד בנסיונך, הנה ידעתיך כי בשביל פעולות אדם אם יחטא יחיד היה מה שחטאתי. שנית בדבר שפתיך שאמרת שלא אעמוד בנסיוני. והוא מאמר ספר הזוהר (משפטים קז א) על פסוק (תהלים נא ו) למען תצדק בדברך תזכה בשפטך, שאומר יתברך שלא יעמוד בנסיון עשה רושם לחטא שאם לא כן לא הייתי ראוי לאותו מעשה. ועל הראשון אמר אוי לי כי אני שמרתי ארחות פריץ. כי לשמור ארחו נזקקתי לחטא בל יתייאש מן אורחות תיקונו, ולא שאחשוד אותך חלילה שקרבתני לידי חטא, רק שלא תמכתני בימין צדקך להצילני מן החטא. כי הלא אם היית תומך אשורי במעגלותיך לא היו מטים פעמי מדרכך מעשות רצונך. וזהו תמוך אשורי וכו' בל נמוטו פעמי. ועל השנית שאמרתי בדבר שפתיך שאמרת לי לא תעמוד בנסיון שעשה רושם, למען תצדק בדברך, אל תאמר אלי כי אנכי הסיבותי כי שאלתי נסיון, כי הנה לו הונח שכן הוא, לא תבצר ממני תלונה. והוא כי הלא העולה על רוחי היה תעשה לי כאשר עשית לאברהם, כי אמרת לו (בראשית כב ב) קח נא את בנך וכו' והעלהו לעולה וכו', כן חשבתי תאמר אלי עשה דבר פלוני או השמר אל תעשה דבר פלוני, כי אז הייתי נשמר בכל נפשי ובכל מאודי לבלתי עבור מאמרך. אך לא עשית כן, כי אם אמרת לא תעמוד בנסיון. שעל כן למען תצדק נצחני יצרי. וזהו אומרו אני קראתיך לאמר שתבחנני ותנסני כדי שתענני אתה האל ותאמר לי הט אזנך לי שמע אמרתי לקיים המצוה אשר אצוך לנסותך, אך לא לומר שלא אעמוד בנסיון.

והנה על פי הדברים האלה אשר אמרו רבותינו ז"ל, תקל אשמת ישראל, גם כי נאמר כי הם עשו את העגל  .