פרשת מסעי - א | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אסתר בת זייטה,

רפואה שלמה בגוף, בנפש,

יעברו ויחלפו כאבי הראש החזקים וההתקפים ויעלמו ותזכה לזיווג הגון מקפז במהרה.

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מרץ מצרים לצבאותם.

התורה העריכה לפרט את כל המסעות של ישראל במדבר.

כתב הרמב״ן בשם הרמב״ם

הצורך להזכיר המסעות הגדולים מאוד כי הניסים והאותות הנעשים

היו אמיתיים לכל רואיהם.

אך בעתיד

יהיו דברים בשמועה

ויחזבום

מי ששומע מאותות התורה ונפלאותיה העצומות

את עמידת ישראל במדבר 40 שנה,

את המציאות של המן בכל יום,

והרי זה מקומות רחוקים מן היישוב

ואינם טבעיים לבני אדם,

מכיוון שהבורא ידע

כי יעבור על אלה האותות מה שיעבור על דברי הימים,

לא יאמינו בהם השומעים.

יחשבו שעמידתם במדבר הזה היה קרוב מן היישוב, תמיד הם היו קרובים ליישוב.

ולכן, לא הייתה בעיה של מזון והיה להם סיפוקם וצורכם.

אנשים לא יאמינו,

יגידו, מה אתה מבלבל את המוח 40 שנה בתוך המדבר, באמצע המדבר, מאיפה יש מזון, מאיפה יש זה?

אז לכן, השם שידע זאת חיזק האותות כולם בזיכרון המסעות,

כדי שיראו אותם הדורות הבאים

וידעו את האותות הגדולים.

איך עמדו בני ישראל במקומות ההם 40 שנה?

הראיתי לכם פעם את המסלול שהם עברו במפה.

הדברים מופלאים.

התורה הקדושה,

שהיא מייקרת כל אות וכל מילה

באשרץ ומגופי תורה, ולומדים את זה רק מריבוי,

ולא פסוק שלם

להסביר לנו

ואילו כאן מעריכה התורה כל כך, בפרטי כל המסעות, פרשת מסעה,

כמה וכמה עמודים.

בכל זאת למה היא עושה התורה?

כדי שלא יבוא אדם טועה

ויאמר שלא היו ניסים כלל במדבר.

אלא עם ישראל הלך תמיד קרוב למקומות יישוב.

וכי ייתכן שיבוא אדם ויאמר שלא הוציאנו כלל ממצרים?

הרי כל העולם כולו מעיד שהיינו במצרים בבית העבדים,

ויצאנו והלכנו במדבר.

וזה יסוד האמונה בקבלת האהבות

שמעידים ואומרים

שהיינו ארבעים שנה במדבר ונתפרנסנו במן ובסלב ובבאר,

באר מים חיים.

אז יסוד הדברים שלמדנו כאן

לדע ולהבין כמה מוכרחת האמונה לאדם.

אמונה היא חיי אדם פשוטו כמשמעו.

ותכלית האמונה נביא ליראה,

והפירוש של אמונה זה אמונה תמימה

ללא הרהור ופקפוק כלל.

וכל זמן שאין אדם חוזר ומשנן לעצמו

את יסודות ועיקרי האמונה, הריני מאמין בשלוש עשרה עיקרים של התורה כל יום,

לא תיקבע האמונה בליבו.

אמונה פירושה והשבותה אל לבביך.

כל שלא הגיע למדרגה זו,

אינו בכלל המאמינים.

ולכן דור המדבר שראו בעיניהם ממש

זכו להגיע לאמונה.

כי הם ראו בחוש.

והראיה שלא הרבה אנשים מאמינים,

מהחרדים אני מדבר,

שהרי הם יוצאים לעבודה והם אומרים בלי עבודה אי אפשר להתפרנס.

במה הם ארבעים שנה שהשם פרנס במדבר מכלום?

לחם משמיים. מי מביא לחם משמיים?

מי מביא מים מסלע?

מחלים יוצאים מסלע.

מי מביא סליו? מתי שאתה רוצה, בגובה החזה שלא תצטרך להתכופף ולא להגביה את היד. מי עושה כזה דבר?

ארבעים שנה?

מיליונים.

אז זאת אומרת,

להאמין זה לא להגיד מילה אני מאמין.

כי במציאות רואים שאתה לא מאמין.

כי אם היית מאמין היית פועל לפי מה שהתורה אומרת.

אבל אתה חסר ביטחון.

וזה מורה שאתה לא מספיק מאמין.

להאמין עד כדי שאתה מאמין ממש

באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא זוהינו מפרנס, זה אתה לא מאמין.

הראייה, מעשיך מכחיש עם זאת.

אולם אנחנו שלא ראינו בעינינו

חייבים לצייר בנפשנו ציורים

מקבלת האבות עד שיושרש הדבר עמוק בנפשנו.

לכן בהרצאה שנתתי

בזמנו בהיכל בלי תרבות

אז שם אמרתי את יסודות ועיקרי האמונה, למרות שהשב״כ היה בפנים.

והסברתי שם את הכול

שבשביל זה נעשו החגים

זכר

ליציאת מצרים.

המצות,

חג הפסח, חג הסוכות,

חג שבועות, מתן תורה.

כל שנה עושים זכר

למה שהיה.

ממתי התחילו? ממתי שהיה.

אז כל שנה עושים זכר.

היום ארצות הברית

קיימת 300 שנה, קצת יותר.

נו, יבוא אחד ואומר למה פתאום לא הייתה עצמאות?

סתם סיפורים, לא הייתה עצמאות.

זה טיפש.

כל שנה עושים חג העצמאות

בשביל

שמאותה שנה שקיבלו עצמאות,

המשיכו לחגוג את העצמאות.

אז מה אתה בא ואומר שלא הייתה עצמאות?

תגיד, אתה... אז מה אם אתה בן 20-30 אז אתה פיקח כבר יותר מכל?

אבל מה לעשות, כשאנשים רוצים לדחות בשביל לא לעשות את מה שצריך לעשות, אז הם חרטטים.

אבל אנחנו שלא ראינו בעינינו חייבים לצייר בנפשנו ציורים שונים מקבלת האבות

עד שיושרש הדבר עמוק בנפשנו

בכל פרט ופרט,

שעל ידי זה יוכל להשריש בקרבנו אמונה,

חובתנו לעסוק בזה.

לכן חייבים לחזור ולעסוק

בענייני יציאת מצרים ומסעות בני ישראל במדבר.

משום כך העריכה התורה כל כך בפרטי המסעות,

להוציא מיד כל טועה

שלא יוכל לעלות אף מחשבת כפירה והרהור כלל,

כיוון שהאמונה הכרחית

לחיי האדם.

לכן העריכה התורה לאין שיעור,

לחזק את האמונה של אלה שרוצים להתכחש לה,

כגון,

Rock can be, Rock can be.

אתמול הוא הגיש את הרשימה של המפלגה,

ומי נמצא במקום הרביעי?

ירון ידען,

הכופר הגדול שגזז לילדיו את כל הפאות באישון לילה,

והורשע בבית משפט מספר פעמים,

בכמה קולות יש לו?

פעם הוא קיבל 1,500,

פעם הוא קיבל 800 ופעם הוא קיבל 500 בפעם האחרונה.

אז רוקנבי רוצה להביא מנדטים

אז הוא לוקח עד מקום רביעי שיביא 500 קולות,

וככה הוא רוצה לנצח את ליברמן ואת כל הרוסים ואת כל החילונים והוא יהיה חילוני מספר 1 ובידען.

בסדר,

חוויות,

בואו נראה

מה יהיה עם Rock can be, Rock can be.

אל לנו להסתפק בפישוטם של דברים,

בידיעתנו שהיינו 40 שנה במדבר,

אלא חייבים גם לצייר בנפשנו איך היה נראה המדבר.

מדבר שור

הוא מדבר קוב,

ככה מובא במדרש.

ואמרו עליו, על מדבר קוב

שהוא 800 פרסה,

כל פרסה זה 4 קילומטר,

מלא נחשים ועקרבים,

ארץ לא עבר שם איש

ולא ישב בה אדם.

רבי אביי שיח לפני רבנו,

פעם אחת עבר אדם במדבר הזה וראה נחש ישן,

מהעובי שלו היה כקורת בית הבד.

ומרוב פחד וחרדה

נשר שערו.

והיו קוראים לו מרוטה,

כי נמרתו לו כל השערות.

וזה שאמר משה רבנו,

המוליכך במדבר הגדול והנורא.

ולא עוד.

אלא שהיו הנחשים והשרפים רובצים בפניהם

כדי שלא יתבהלו ישראל מהם.

זאת אומרת, מה זה רובצים בפניהם?

במקום שהם יעמדו ככה ויאיימו,

היו רובצים.

שלא להפחיד את ישראל, שלא יתבהלו ישראל מהם.

בכל זאת הודיעונו חכמים זיכרונם לברכה,

כדי שנצייר, נצייר בחוש

לעצמנו את הנס של הליכה במדבר, קודם כול.

עוד מובא בחכמים,

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון,

שנותן לכל אחד רצונו שהוא מבקש,

ואם אתה תמה על הדבר הזה,

ראה מה שעשה לישראל, שהוריד להם המן

שהיו בו כל מיני מטעמים.

וכל אחד מישראל טועם

כל מה שהוא רוצה.

זה שכתוב לו, חסרת דבר.

רש״י אומר, היה מתאבה לאכול דבר והיה אומר בפיו,

אילולא פיטמין היה לי לאכול,

נעשה בפיו, בטעם הפיטמין.

אמר רבי אבא,

אף דיבור לא היה צריך לומר,

לא צריך להגיד שאתה רוצה אבוקדו,

בלי להגיד,

אלא כיוון שעלה במחשבתו,

מיד נעשה בטעם פיטמין.

כל הדברים האלה

חייב אדם לצייר בנפשו,

שלא תעלה מליבו מחשבה קלה של כפירה,

כי חובת האמונה להיות הכל בחוש ממש.

לכן אנחנו מחויבים בשבת ביום טוב

לאכול לחם משנה בשבת,

כדי להשריש את נס המן אצלנו.

למה אוכלים לחם משנה רק בשבת? יש כאלה ממשיכים גם בשבוע, לא יודעים.

זה רק בגלל שבשבת אי אפשר היה ללקוט את המן.

וביום שישי היה יורד כפול.

כפול זה לחם משנה, פעמיים.

לזכר הנס שהיה בשבת, שלא צריך ללקוט,

ושביום שישי היה פי שניים,

אז אנחנו אוכלים בשלוש סעודות

לחם משנה.

זאת אומרת, שתי חלות, שני לחמים יחדיו,

כדי לזכור את נס המן.

למה שמים מפה על השולחן? ולמה שמים מפה מעל החלאות מכסים?

כנגד הטל.

היה יורד טל כרגיל, כמו בכל העולם.

אחר כך יורד המן.

כדי לשמור על הטריות היה יורד עוד שכבת טל על המן, לשמור עליו טרי.

אז לכן אנחנו מכסים בשני כיסויים מלמטה ומלמעלה, לזכור גם את הנס הזה.

חכמים,

זיכרונם לברכה, ביום העין ואומרים, נס המן

ראתה כל הבריאה כולה.

המן

שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואים אותו כל מלכי מזרח ומערב,

שנאמר, תערוך לפניי שולחן נגד צורריי.

ולא עוד, אלא שהקדוש ברוך הוא ציווה למשה,

קח צנצנת אחת

ותן שמה מלוא העומר מן,

והנח אותה לפני אדוני למשמרת לדורותיכם.

למען יראו את הלחם.

עד מתי נשארה צנצנת המן?

עד ירמיה הנביא שהוציא צנצנת המן והראה לישראל איך הקדוש ברוך הוא זן

את ישראל במדבר.

אז זאת אומרת,

נשתמר המן בשביל שיראו, כי שוב פעם לא הייתה אמונה מספקת וביטחון בשם,

אז הוציאו, תראו במה הקדוש ברוך הוא זן את עם ישראל במדבר ארבעים שנה.

מעתה, פשוט לראות שהתורה דורשת מאיתנו

אמונה אבל בגדר חוש.

למה צריך לשמור היה את המן?

שיראו בחוש, בעיניים.

ולכן נתן את צנצנת המן למשמרת,

שיראו כולם בעיניהם את הניסים של המן.

בעת שהאמונה איננה חושית,

אז אדם קרוב להיכשל בכוחי ועוצם ידי,

כי הוא לא סומך שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את הכל ומשביע רצון לכל חי.

הוא אומר, אם אני לא אעבוד, מאיפה יהיה לי פרנסה?

אז אדם שלא רואה בחוש שהשם זן ומפרנס את הכל,

גם דרך העבודה, גם, גם, גם,

האדם הזה קרוב להיות כופר,

כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החיל הזה, לא הקדוש ברוך הוא, אני עשיתי את זה בעצמי.

הגמרא ביום הע״ו שאלו תלמידיו לרבי שמעון בר יוחאי, מפני מה לא היה יורד להם לישראל מן פעם אחת בשנה?

אמר להם, הם שואל לכם משל למה הדבר דומה?

למלך בשר ודם שהיה לו בן

וקבע לו פרנסתו פעם אחת בשנה

והיה מקבל פני אביו פעם אחת בשנה.

אמר המלך, יקבע לו פרנסתו בכל יום ביום.

ראוי לו שיקבל פני אביו כל יום.

אם כן,

כך ישראל,

מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים,

היה דואג

שמא מחר לא ירד המן.

ואז נמצא שכולם מכוונים את ליבם לשמיים.

זאת אומרת,

אם היה נותן להם פעם בשנה,

אף אחד לא מרים את העיניים.

רק פעם בשנה

היה צריך להיות מוטרד שיבוא לו כמות

שיכול לשמור לשנה.

ואז הוא שוכח כאילו מה קדוש ברוך הוא, יש משכורת קבועה, הכל בסדר, לא צריך.

אבל אם כל יום מחדש אתה לא יודע, נגמר.

כי אם תשאיר אפילו ירום תולעים,

אז אין לך יותר פרנסה. זאת אומרת, אם מחר לא ירד, תאבוד.

עכשיו יש לך ילדים, מה תאכיל? אין מאיפה להביא.

מסתכלים בחזרה לשמיים, קרובים לקדוש ברוך הוא,

אמונה,

אמונה,

להאמין שרק השם זן ומפרנס.

כלל ישראל שהיו במדבר ראו את הקדוש ברוך הוא בחוש כל שעה.

מכל מקום,

למה הם ראו אותו כל שעה?

מה?

זה כל פעם ביום.

למה כל שעה?

למה לא, לא.

שכינה נמצאת איתה.

ענן השם מלווה אותם.

הם כל שעה עם הקדוש ברוך הוא.

בכל אופן,

הוצרכו שירד להם מן בכל יום

כדי שלא יהיו בטוחים

במזונות ליום מחר,

ויבקשו בכל יום את השם

שימציא מן למחר.

וייתכן שישכח אדם את הקדוש ברוך הוא אפילו בשעה שהוא נמצא במדבר.

כיוון שהכול מזומן לו,

אז הוא לא צריך לבקש.

זו הבעיה של העשירים. חשובים שבכוחם להתמודד עם כל בעיה.

אבל יש בעיות שהקדוש ברוך הוא אומר לעשירים שאפילו עם כל הכסף הם לא יכולים לפתור את הבעיה.

ולכן דרוש כל יום התעוררות מחודשת,

והשם נתן מן בכל יום להתעורר מחדש כל יום.

אז אנחנו במצב שלנו שהנהגה היום נסתרת,

ואנחנו לא רואים כבוד השם יתברך בחוש כמו שהיה במדבר,

אז ודאי שתיתכן אצלנו השכחה.

עוד יותר, כי אין מזכיר.

לכן, אנחנו צריכים התעוררות והתחזקות מחודשת בכל שעה.

מפני זה ציווה הקדוש ברוך הוא אותנו לעמוד לפניו לתפילה שלוש פעמים ביום,

ולהגיד מאה ברכות.

בכל יום, לזכור שהכול הוא מוציא לחם מן הארץ, הוא בורא פרי העץ, הוא עושה הכול,

כדי שנרגיש כל הזמן שאנחנו צריכים לבקש מחדש

מאת הקדוש ברוך הוא.

ובעת שלא נתחזק כל שעה,

אז יתגברו הכוחות הגשמיים עלינו,

נשכח חלילה את השם יתברך,

ונדאג ליום מחר.

אז באו המצוות של התורה בעניין זה,

כדי שנעמוד תמיד עם השם יתברך,

ולא נשכח אותו ונזכה לאמונה שלמה, אמן.

בעוד דקות ספורות שיעור מספר 2.