לייקווד - זכיה בזכות מצוות עתידיות

 

- - - לא מוגה! - - - 

חנה בת פורים אסתר, בריאות הגוף והנפש,

חזרה בתשובה, פרנסה בשפע גדול,

תזכה תמיד להיות שליחה טובה ליהודים ברוחניות ובגשמיות.

משה בן חנה יזכה לישועות בכל העניינים,

בכל הילדים, בני הזוג,

בכל הצאצאים יזכו להתחזק

בתורה ויראת שמיים.

עקיבה שמחה בן עדינה יגדל להיות תלמיד חכם, ירא שמיים עם מידות טובות.

נעמי נטלי בת פרידה עזבו גגון בקרוב,

ולעילוי נשמת אוריים נוחתם עדן, אמן.

בפרשת השבוע

למדנו על הישועה של אברהם אבינו ושרה אמנו,

כשהקדוש ברוך הוא פקד אותם בבין זכר לעת זקנה.

בה' פקד את שרה כאשר אמר,

ויעש ה' דשרה כאשר דיבר.

ולומדים מפה יסוד גדול.

הגמרא אומרת בבבקמה צדיק ב',

אמר לו רבא לרבה בר מרי,

מניין למדו ריבותינו?

שהמתפלל על חברו,

והוא צריך לאותו דבר,

הוא נענה תחילה.

השיב לו רבא בר מרי,

פסוק מפורש הוא,

נאמר באיוב מ״ב,

וה' שב את שבוט איוב בהתפללו בעד רעהו.

זאת אומרת,

כל מה שהפסיד איוב חזר לו בשנית

כשהתפלל על רעהו,

על אותם רעים שציערו אותו ודנו אותו לכף חובה.

אמר לו רבא,

אתה מביא לי ראייה מן הכתובים,

אני אביא לך ראייה מן התורה.

נאמר בפסוק בבראשית כ'

ויתפלל אברהם אל האלוהים,

וירפא אלוהים את אבימלך

ואת אשתו ואמהותיו,

וילדו.

ומייד פסוק אחרי זה,

ואדוני פקד את שרה כאשר אמר.

מהו כאשר אמר?

כאשר אמר אברהם אל אבימלך.

זאת אומרת,

רבא אומר, אני אביא לך פסוק.

כשהמתפלל על חברו

הוא צריך לאותו דבר,

הוא נענה תחילה

מאצל אברהם.

אבימלך לקח את שרה,

והקדוש ברוך הוא

מנע מהם ילודה בעצירת נקבים,

ואמר לה אבימלך, מחלום הלילה,

אם אתה רוצה לרפא, שני דברים. תחזיר את שרה.

שתיים,

יתפלל עליך אברהם.

וזה מה שקרה.

אברהם, למרות שהוא ציער אותו ולקח את שרה,

יתפלל אל האלוהים,

וירפא אלוהים את אבימלך,

ואת אשתו ואמהותיו, וילדו.

זאת אומרת, הוא התפלל שיפתחו הנקבים שלהם.

וזה גרם וילדו.

מיד כתוב אחרי זה,

ואדוני פקד את שרה כאשר אמר.

אז רואים,

אברהם התפלל בעבור רבי מלך,

ושרה אמנו נפקדה.

מה זה כאשר אמר?

כאשר אמר אברהם אל אבי מלך.

זאת אומרת, מכוח התפילה של אברהם

נענה תחילה ונפקדה אשתו.

זה אומרת הגמרא.

והדברים מובאים גם ברש״י על הפסוק בפרשה.

אז מה לומדים מפה?

מי שמבקש רחמים על חברו,

והוא צריך לאותו דבר,

הוא נענה תחילה.

אבל יש לנו להתבונן.

הראייה שמביאים ריבותינו

מהמעשה הזה תמוהה עד מאוד.

מדוע?

בתחילת הפרשה מסופר

שכבר התבשרה שרה על פקידתה עתידית,

כשהמלאכים התארחו באוהל אברהם

ובישרו אותו,

שוב אשוב אליך,

כעת חיה והנה בן לשרה אשתך.

במעשה אבימלך

היה לאחר מכן.

אז איך ייתכן לומר שהתפילה של אברהם על אבימלך

הביאה לישועה של שרה?

בשעה ששרה כבר נאמר לה מראש

שהיא תיפקד.

איך יכול להיות שהתפילה המאוחרת

היא זו שגרמה לפקידה של שרה?

לפני שנענה על השאלה הזאת,

נקדים סיפור מופלא שישפוך יסודות על התירוץ

איך יכול להיות

שהישועה

באה מתפילתו של אבימלך.

בבית מדרש לגאון המהרשם

שררה המולה רבה.

לפני שנספר את המעשה, נסביר מי זה המהרשם.

רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון

מברז'ון.

הוא נולד בכ'

ז' ניסן תקצה.

היה גאון אדיר בתקופתו.

בני עדות וחוגים רבים הציגו שאלות אין ספור.

בין המפורסמים ששאלו אותו היה גאון רבי שמחה זלי גריגר,

הדיין המפורסם מבריסק,

וכמו כן מרן החפץ חיים,

היה שואל אותו שאלות.

הדבר שחילק דואר בעיר

סיפר שהיו מגיעים עשרות מכתבים לביתו בכל יום.

יום שישי אחד הוא מנה

71 מעטפות

שנשלחו לביתו.

על דרך עלייתו בלימוד התורה מסופר,

פעם בעודו בחור צעיר,

ישב המהרשם בבית המדרש, למד חברותא עם בחור נוסף.

לפתע נכנס לבית המדרש הגאון רבי יוסף שאול נתנזון,

השואל ומשיב,

וראה את שני הבחורים יושבים ולומדים,

ניגש אליהם והציג בפניהם שאלה לחידוד.

הוא הודיע שבעוד מחצית השעה

ישוב לשמוע תשובה לשאלה.

המערשם הרהר כמה רגעים בשאלה,

ראה שלא מצליח למצוא פתרון,

שב לתלמודו.

החברותא לא נואש.

ספרים,

עיין,

התייגע למצוא פתרון.

חלפה מחצית השעה,

הופיע שוב

השואל ומשיב

לשמוע את התשובה של הבחורים.

החברותא התאמץ להשיב,

לא עלה בידו.

והמרשם הסביר לו בפשיטות,

ניסיתי בהתחלה למצוא תשובה,

ראיתי שאני לא מצליח.

שבתי לתלמוד,

כי השאלה הייתה רק לחידוד.

השואל ומשיב

שמע את הדברים, ניגש לאביו של המרשם,

ואמר לו, מובטח אני בבינך שיהיה מורה הוראות בישראל.

הגאונות של המרשם,

כששכב על מיטת חוליו האחרון,

באו מספר הבנים לבקר אותו,

ולפני שהם נכנסו התפתח ויכוח חלקתי בנוגע למתנות כהונה בחוץ לארץ.

האם יש בזה יהורה או לא?

כיוון שהדין הזה אינו נוהג רק בארץ ישראל.

במהלך הדיון

על מה שאמור ביורא דעה סימן סא',

אמר שם, שמע את המתפלפלים בחוץ,

ביקש לדעת על מה הם דנים.

כשאמרו לו,

אמר להם, התשובה לדבריכם נמצאת בדרכי משה על הלקוט מזוזה ביורא דעה סימן רפ״ו.

שם כותב הרמות,

אין בכך משום יהורה.

התלמידי החכמים לא ידעו איך לעכל את הדברים.

מצד אחד השתוממו על הבקיאות העצומה ועל המהירות של המחשבה,

מצד שני חששו,

אולי בשעות האלה הוא חלוש וחסר כוח וזיכרונו בוגד בו.

והוא מבלבל בין הלקוט מזוזה להלקוט מתנות כהונה.

אבל החושים הרגישים של המהרשם לא קהו גם על ערש דווי,

ביקש שיביאו את ספר הטור,

פתח להם בלקוט מזוזה,

הראה להם את דברי הדרכי משה.

שבדיוק כמו שהוא ציין,

כל המבקרים תמהו על כוח הזיכרון המופלא.

אמר להם, מה אתם משתוממים?

דפדפו לסוף הספר.

בדף האחרון היה רשום כך,

בעזרת השם יתברך,

יום פלוני פלוני,

גמרתי מאה פעמים ואחת טאטור שולחן ערוך.

בימי בחרותו למד 16 שעות

ולא ישן יותר משלוש וחצי שעות ביממה.

חיבר חיבורים רבים, שות מרשם, דעת משה,

שות דברי שלום, תכלת מרדכי, משפט שלום ועוד.

חוזרים למעשה.

אז כל הציבור הצטופף

אצל המרשם.

מה קרה?

התובעים היו נציגים של אחת מן הקהילות באזור,

והנתבע היה אחד מצדיקי הדור.

מה קרה?

באותם ימים

היה חוק במדינה,

שחיילי הצבא

חונים בערי המדינה במסעם לשדה הקרב ובחזרתם,

והפרנסה שלהם מוטלת

על בני היישוב שבו הם חונים,

וחובה עליהם לספק לחיילים של המלך מזון, משקה ולינה.

מסלול המסע של גדודי הצבא הפחיד באותם ימים לבבות רבים.

כולם מייחלים שהצבא ידלג על העיר ויפקוד עיר אחרת.

במהלך שהותם היו מרוקנים החיילים את מחסני המזון,

והמפקדים פושטים,

עם מאות חיילים על בתי העיר,

מחרימים כל העולה על רוחיים,

ואוי לו למי שיעז

להשמיע התנגדות.

והקהילה הזאת,

עתה נציגיה עומדים בפני המארשן,

הגיעה השמועה לאוזניהם

שהצבא השתכן בעיר הסמוכה,

ולכן אחזה בהם חרדה עזה.

חששו שהצבא ימשיך במסלול.

אפשר לעיר שלהם הענייה.

ואז החיילים הגויים נוהגים להתעולל ולהתעלל ביהודים.

חולפים ימים רוויי מתח,

דאגה.

פרנסי הקהילה היהודית מתכנסים בביתו של ראש הקהל,

מתכוננים לבאות.

מה עושים?

בעיר השכנה יושב צדיק עצום גדול וענק בחסידות ויראה בקדושה וטהרה.

כמי שמאמינים בדברי ריבותינו, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים.

לכן הוא אומר, עלינו לפנות אליו

בבקשה מיוחדת

שיתפלל לפני הקדוש ברוך הוא לבטל את הגזירה

ולהסיט את הצבא מעל עירנו.

אחרי דין ודברים התקבלה הכרעה, יוצאים לביתו של הצדיק.

ראשי הקהל ניצבו בחיל

וברעדה בחדרו של הצדיק הקדוש

ודיברו בהכנעה.

רבי,

באנו בעניין גורלי פיקוח נפש ממש.

בדמעות

גוללו את החשש

שהצבא ישכון בעירם וידלדל את הנכסים המדולדלים בלאו הכי.

איש מאיתנו לא יודע כמה זמן תארך השהות של גדודי הצבא.

כפי הנראה, עירנו היא הבאה בתור לטעום את נחת זרועם של חיילי מלך פולין.

הצדיק. הצדיק האזין בקשב,

מצחו התחדר.

אני מבין ללבכם,

אני מתכוון להתפלל שהקדוש ברוך הוא יחוס ויחמול עליכם,

אבל תנאי אחד,

כדי שתפילתי תפעל בעולם העליון,

עליכם להקדיש סכום כסף לצדקה.

את הסכום תאספו מתושבי העיר

ואני אחלק אותו בין עניי העיר.

ונקב בסכום כסף אדיר,

אגדי ממש.

ראשי הקהל נרעשו,

הם לא ציפו לסכום כזה.

אפילו לא למחצית,

אקבל את תשובתכם מחר

ושקע בתלמוד.

יצאו ממנו ופרץ ביניהם ויכוח מר.

חלק מן הפרנסים

אמרו זה לא משתלם,

אנחנו לא בטוחים שהצבא יגיע לעיר,

זה בגדר ספק,

ועכשיו אנחנו נדרשים לשלם

סכום לא נורמלי.

האם כדאי להוציא סכום לא מבוטל

בשביל ספק?

אבל התומכים ברעיון

אמרו אתם שוכחים שהכסף שיגיע לידי הצדיק

יזכה את כולנו במצוות צדקה מהודרת,

בעוד שהכסף שנוציא עבור הצבא יפטם את הקרס של הערלים.

גסה הרוח.

ולכן

נצא נשכרים מהסיכון שבחניית הצבא בעירנו,

ולכן הספק הוא קרוב לוודאי,

ועלינו להחליט.

בסופו של דבר גברה יד התומכים והסכימו להיענות לתנאי.

למחרת שלשלו את הסכום

לידיו של הצדיק,

ויצאו לדרך.

בישרו לקהל על ההחלטה שקיבלו,

והציבור אמר, מוטב להכפיל סכום כסף

אדיר

בידיו של צדיק,

מאשר אגורה שחוקה בכיס

של הערלים הגסים.

הממון

עשה את דרכו לעניי העיר,

ולא חלף זמן מרובה,

וכולם נוכחו לראות צדיק גוזר,

והקדוש ברוך הוא מקיים.

הצבא,

שהמסלול הטבעי היה צריך לעבור בעיר,

סטה מסיבה בלתי ידועה,

ביצע עקיפה רחבה,

דילג על העיר כאילו לא קיימת,

וקבע חניה בעיר מרוחקת יותר.

יש צדיק אמת בדור, כל הבריות סחו.

כמה גדול כוחו.

הפרנסים שהחליטו לתת את הכסף

הלכו כמנצחים.

שלהם הציל את יושבי העיר מכיליון כלכלי חרוץ.

ככה השמחה נמשכה שבועות מספר, עד

עד

שפגש אחד מראשי הקהל

את מפקד גדודי הצבא

שהיו אמורים לחנות בעיר,

וסיפר לו שהצדיק התפלל

והקדוש ברוך הוא שמע לתפילתו ולכן החלטתם

לעקוף את עירנו ולחנות בעיר אחרת.

טרם סיים הפרנס את דבריו,

מפקד הצבא גועה בצחוק אדיר,

שוי טבח סיל,

טפח בכפו המחוספסת על כתפו,

תוכנית הצבא כתובה מראש חודשים רבים.

האם באמת אתה סבור שחשבנו להתעכב בעירכם

ורק התפילה של הצדיק

הניעה אותנו מלעשות כן?

אני נשבע לך,

מעולם העיר שלכם לא הוכנסה למסלול של הצבא.

כבר חודשים רבים לפני.

ושולף המפקד מפה

ולעיניו הנדהמות של בן שיחו

הוא מצביע לו בדיוק איפה מקומות חניית הצבא

ושהצבא עוקף את העיר.

הלשון של הפרנס דווקא לחיכו,

בסיום הפגישה מיהר לכנס את ידידיו,

ראשי הקהל, ואמר,

אירעה

טעות נוראה.

חייבים ליידע את בני העיר.

מה קרה?

כל הפרנסים נחרדו.

סיפר להם על הפגישה עם מפקד כוחות הצבא.

אמר להם, לחינם הוצאנו את כספם של בני העיר.

חבריו היו נחרצים יותר,

נשוב אל הצדיק,

נספר לו על כך

ונבקש את הכסף שישיב לבעליו

מדיבורים למעשים.

הגיעו אל הצדיק וסיפרו לו את המעשה.

אנא רבנו תבין,

לרוחנו

בני עירנו אינם עשירים מופלגים.

בקושי רב חילצנו פרוטות אחרונות

לקבץ את הסכום האגדי.

ועכשיו נוכחנו לדעת

שלא היינו זקוקים לתפילה הטהורה של רבנו להסיט את הצבא מעל חירנו.

מה אנו סבורים?

שעל כבודו להשיב את הכסף

של בני העיר לבענים.

הצדיק

נשא עיניו הטובות,

בקולו הרחמני נשמע נעים לאוזן כתמיד.

ראשית כל עליכם לדעת,

כבר באותו יום שקיבלתי את הכסף,

חילקתי לעניי העיר

עד הפרוטה האחרונה,

אז אין לי כסף.

דבר שני,

מה שנתבקשתי לעשות, עשיתי, התפללתי.

ואתם נושעתם מהצהרה?

אני לא בטוח שעליי להחזיר לכם את הכסף לפי דין תורה,

על פי טענתכם.

כשאתם אומרים

לא הוזקקתם לתפילתי מלכתחילה,

אבל

אני חפץ לברר זאת בדין תורה.

בואו ניגש לדין תורה לפני הגאון מהר שם.

אם הוא יפסוק

שעליי להשיב את כספיכם,

אעשה כל אשר לאל ידי כדי לאסוף את הסכום.

ואם יפתור אותי,

לא תהיה לכם עליי כל תלונה.

כולם הסכימו מיד,

וכמובן מגיעים לבית הדין של המהרשם, בחוץ.

המון סוער וגועש.

בפנים, בחוץ.

המהרשם מאזין בפנים חמורות לטענות של התובעים.

ואחר כך, לטענות של הנתבע,

חופן את ראשו בשתי ידיו, שוקע במחשבות.

אפשר היה לחתוך את המתח בסכין.

ואז הוא אומר,

עברתי במוחי על כל סוגיות השס,

ואת כל הפסקי טור.

שולחן ערוך

ולא מצאתי שמץ של ראייה לנידון דידן

לכן

שובו אליי מחר

אולי יחונני אדוני דעת

בינה והשכל

אולי יזדמן לידי איזה קו שהוא

שאוכל לפסוק בעניינכם

חתם את דבריו

בפנייה אל בעלי הדין

ושב לעיין

בספר הפתוח לפניו.

מיותר לציין

ביום המחרת בית המדרש המה שבעתיים.

כל העיר ממתינים לראות איך ייפול דבר,

האם ישוב הכסף

או לא ישוב.

איש לא ידע

אם אמר שם מצא ראייה לנידון הדדיר.

גם האריות שבחבורה, בכירי תלמידי החכמים בעיר,

לא העלו סברה הגונה בעניין.

בהגיעה השעה יעודה התייצבו בבית המדרש התובעים והנתבע.

שמש בית הדין ניכה על השולחן

לאות שקט.

כולם נשאו עיניהם בדממה

אל דמותו רבת ההוד,

שישבה בראש השולחן

ואמר שם, פסק את פסקו.

הנתבע פטור מלהחזיר לתובעים את כספם.

וואו,

כל הציבור התרגש,

מה הולך פה?

איך יכול להיות כזה דבר?

ברור הרי

שהתפילה הייתה מיותרת,

כי לא הייתה תוכנית בכלל לעבור שם.

ואז

המהרשם התחיל לנמק.

לעיתים גוזר הקדוש ברוך הוא ישועה על האדם

על סמך

זכויות או תפילות עתידיות.

עוד פעם,

עתים גוזר הקדוש ברוך הוא ישועה על האדם

על סמך

זכויות או תפילות עתידיות.

לפעמים,

למרות שהאדם אינו ראוי לישועה,

הקדוש ברוך הוא פועל עבורו ישועה.

מכיוון שהוא יודע שהאדם הזה עתיד להתפלל לישועה ביום מן הימים,

או מכיוון

שהוא יודע שהאדם הזה עתיד להרבות

במצוות ומעשים טובים,

על סמך, על סמך מה שהוא יעשה בעתיד,

הוא מקבל ישועה

קודם לכן,

בשעה שהוא לא ראוי,

לא ייאמן כי יסופר,

להגיד דבר כזה?

הוא אומר, אמנם הצבא תכנן חודשים קודם

לא לעבור דרך העיר הזאת,

אבל ייתכן בהחלט

שהקדוש ברוך הוא גזר שהם יתכננו ככה,

על סמך התפילות העתידיות של הצדיק שנמצא כאן.

ומכיוון

שישועתכם אולי באה לכם

מכוח תפילותיו,

אין הוא מחויב להחזיר לכם את כספיכם.

כל הציבור נרעש.

איפה נשמע כדבר הזה?

זה חידוש שעוד לא נשמע.

מה זה?

אבל הגאון

לא השאיר אותם כך,

אלא

הביא להם ראיה מהבאת ארון השם לבית עובד אדום הגיתי,

ולאחר מכן

לעיר דוד.

וכך

הוכיח אמר שם את הפסק שלו מדברי הנביא ביסוד המופלא,

על כוחה של זכות עתידית.

בנביא שמואל א' פרק כבר מסופר,

לאחר שאהרון הברית

נשבע בידי הפלישתים,

נוכחו פלישתים לראות

שאהרון גורם להם נזקים איומים ונוראים,

החליטו להחזיר אותו ליהודים.

אהרון חזר לישראל,

ולאחר עשרים שנה

ביקש דוד המלך לעלות אותו לירושלים.

אבל דוד המלך התעלם מהציווי שכתוב בתורה,

ולבני קהת לא נתן.

כי עבודת הקודש עליהם בכתף יישאו.

זאת אומרת, הם צריכים לשאת את ארון השם בבדים.

יש מוטות בדים

והם נושאים את הארון בכתף.

לא בעגלה,

בכתף.

במקום לתת את הארון לבני לוי שישאו בכתף,

דוד המלך העלה את הארון

על עגלת בקר לירושלים.

הוא נכשל, הוא טעה.

למה הוא טעה, אומרים חכמים?

בגלל שהוא אמר שהתורה בשבילו זה זמירות.

זמירות היו לחוקיך.

אמר הקדוש ברוך הוא, אתה עושה מהתורה זמירות, אה? אני אתן לך לטעות בדבר שתלמיד קטן יודע.

פסוק בתורה מפורש,

שנושאים את הארון בכתף.

לא בעגלה.

למה טעה, דוד?

בגלל שהפלישתים שלחו את הארון בעגלה.

ולא קרה שום דבר מזה, אז הוא הסיק שאפשר גם בעגלה.

עגלה חדשה, יפה,

אבל אסור, בכתף.

באמצע הדרך

הבקר נענע את העגלה ונראה כאילו ארון השם נוטה ליפול.

עוזה צועד ליד הארון, נבהל,

שלח ידו לתמוך בארון

שמט ליפול,

וייחר בו אף השם

ששלח ידו לתמוך

בארון הבירית,

כי הארון

נושא את נושאיו, לא להפך,

ועוזה נפל ומת במקום.

דוד ראה שמת עוזה מחמתו,

סבר שהוא לא ראוי להביא את הארון לעיר דוד,

ושיכן אותו למשך שלושה חודשים בבית

עובד אדום הגיתי.

ובאותם שלושה חודשים

ברך הקדוש ברוך הוא את בית עובד אדום הגיתי,

כמו שכתוב בפסוקים,

וישב ארון אדוני בית עובד אדום הגיתי שלושה חודשים.

ויברך אדוני את עובד אדום ואת כל ביתו.

מה הברכה שברך הקדוש ברוך הוא?

הגמרא בברכות ס״ג מספרת

כאשר שהה אהרון

בבית עובד אדום

ילדו נשות הבית

אשת עובד אדום

בשמונה קלותיו

שישה בקרס אחד.

חמישים וארבעה ילדים.

ברכה או לא ברכה?

וואי וואי וואי.

בואו נתבונן.

אם במשך שלושת החודשים ששהה האהרון

בבית עובד אדום

ילדו תשע נשים, כל אחת,

שישה בלדות בקרס אחת,

אנחנו מוכרחים לומר שהעיבור הזה לא היה כתוצאה

מהשהות של אהרון בבית עובד אדום,

כי עיבור של אישה תשעה חודשים,

ואהרון היה שלושה חודשים.

אז שישה חודשים קודם

שהגיע אהרון

כבר היו הנשים מעוברות

וכבר היה להם שישה ולדות בקרס.

איך אומרת הגמרא שהברכה שבאה על בית עובד אדום הגיתי בעבור ארון ברית ה' ששהה שם

זה בכך

שאשתו בשמונה הכלות ילדו שישה-שישה.

אלא ודאי אומר המר שם,

כמו שאמרתי,

לעיתים הקדוש ברוך הוא מעניק לאדם

שפע וברכה,

לא על סמך מצבו באותה עת,

אלא על סמך מצבו העתידי.

בעת שנתעברו הנשים בבית עובד אדום,

הקדוש ברוך הוא בירך אותן

על סמך המצב

שיתקבל אהרון

בבית עובד אדום

וישהה בו שלושה חודשים.

והם

התברכו מההתחלה בהיריון מופלא בגלל מצב שעוד לא בא לעולם.

החכמים הבינו שהעובדה שתשע אנשים

ילדו שישה ולדות כל אחת

באותו פרק זמן ששוהה הארון

בבית עובד אדום.

זה מוכיח ומלמד שהברכה נבעה רק בגלל שהארון

בבית עובד אדום.

אז הברכה הזו באה מלכתחילה על סמך מצב עתידי.

זה היה הפסק של המהרשם,

מבוסס על המעשה הזה של הארון שהיה שם.

עכשיו אני ארחיב אתכם פעם אחת שתדעו

מה כל הסיפור הזה, איך היה, מה היה.

אז שאלה,

קודם כל מי היה עוזה

ולמה הוא נחנש במיתה,

אפילו שהוא התכוון להציל את הארון?

מי היה עובד אדום הגיתי?

האם הוא היה יהודי,

לוי

או אדם מהפלישתים?

מדוע אהרון הביא מיתה

בבית אחד וברכה עצומה בבית אחר?

מה הייתה הברכה המיוחדת של עובד אדום

ומהי המשמעות של שישה בנים

שנולדו או התברכו במשפחתו?

מה למד דוד המלך

מכל הסיפור?

ומדוע שינה את נשיאת אהרון?

אז נתחיל.

מי היה עוזה?

עוזה היה הבן של אבי נדב

בביתו בקריית יערים,

שכן ארון הברית

שנים רבות, למעלה מ-20 שנה.

אחיו היה אחיו.

שניהם השתתפו בהובלת אהרון.

כתוב,

ויבואו אנשי קריית יערים ויעלו את ארון ה' ויביאו אותו אל בית אבי נדב בגבעה,

ואת אלעזר בנו קידשו לשמור את ארון ה'.

ויהי מיום שבט הארון בקריית יערים וירבו הימים

ויהיו עשרים שנה

וינהו כל בית ישראל אחרי ה'.

זאת אומרת,

תקופה ארוכה שהה ארון שם, ועוזה ואחיו היו שם בתוך הבית.

אחר כך כתוב, וירכיבו את ארון האלוהים אל עגלה חדשה,

ויסעוהו מבית אבי נדב אשר בגבעה,

ועוזה ואחיו בני אבי נדב

נוהגים את העגלה החדשה.

ויסעוהו מבית אבי נדב.

כפי נדב אשר בגבעה עם אהרון האלוהים

ואחיו הולך לפני אהרון.

אז עוזר לא היה אדם זר שנקלע למקום,

אלא בן המשפחה שבביתה היה אהרון,

והוא חש אחריות מיוחדת לשמירתו,

והשאלה מדוע הוא מת.

כתוב, ויבואו עד גורן נכון,

בדברי הימים קוראים לזה גורן כידון,

וישלוח עוזה את אהרון האלוהים

ויוחז בו

כי שמטו הבקר,

ויהי חרף אדוני בעוזה ויכהו שם האלוהים על השל ויעמוד שם עם אהרון האלוהים.

מקור שלישי,

סוטה ל.ה.

וחכמים אומרים, נושא אהרון את נושאיו.

ועל מעשה עוזה, אומרת הגמרא, אמר לו הקדוש ברוך הוא,

עוזה,

נושאיו נשא עצמו, לא כל שכן.

כשבני ישראל עברו את הירדן,

הארון נשא בדרך נס את נושאיו,

ועוזה חשש שהאהרון ייפול,

ניסה לתמוך אותו,

אבל היה צריך לדעת שאהרון לא זקוק לתמיכה.

אין הקדושה נשענת על האדם.

אדם הוא שזוכה להיות נושא של הקדושה.

וכתוב במדבר ד' טו,

וכילה אהרון ובניו לכסות את הקודש ואת כל כלי הקודש

בנשוא המחנה,

ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת

ולא יגיעו אל הקודש, ומתו.

אלה משא בני קהת באוהל מועד.

אז יש גבולות ברורים.

גם מי שמופקד על נשיאת כלי הקודש

אינו רשאי לגעת בהם שלא כהלכה.

ולמה נענש דוד?

בגלל שקרא לתורה זמירות.

ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקודש עליהם בכתף יישאו.

הכשל היה כשעלה את הארון על חגלה.

אמר רבי יוחנן,

גמרא סוטה למדי,

עוזה בא לעולם הבא.

כי הגמרא דורשת עם ארון האלוהים.

המשמעות אפילו שעוזה נענש במיתה הוא לא נדחה מחיי העולם הבא.

רבי יוחנן מלמד בפירוש

שהוא זכה לעולם הבא.

לפעמים חומרת העונש בעולם הזה אינה ראיה למדרגה הרוחנית הסופית של האדם.

ומי זה עובד אדום?

הגיתי,

האדם שהוא נח בביתו ארון הברית שלושה חודשים לאחר מותו של עוזה,

כתוב בפסוק,

שמואל ב׳׳ ו׳

וְיירא דוד את ה׳ ביום ההוא ויאמר איך יבוא אלי ארון ה׳

ולא אבד דוד להסיר אליו את ארון ה׳ על עיר דוד ויתהו דוד בית עובד אדום הגיתי.

וישב אהרון ה׳ בית עובד אדום הגיתי שלושה חודשים,

ויברך ה׳ את עובד אדום ואת כל ביתו.

האם הוא היה פלישתי?

הכינוי הגיתי עשוי לרמז שמוצאו מגת.

אין להסיק שהיה פלישתי.

בספר דברי הימים,

א', בפרקים טו וטז,

עובד אדום נזכר בהקשר של הלוויים השוערים ועבודת הקודש.

לכן הזיהוי המקובל הוא היה לוי,

והכינוי גיתי זיכה למקום ששמו גת.

עם זאת,

המקרא לא מביא פרטי ייחוס,

ונשאלת השאלה במה זכה עובד אדום לברכה מיוחדת.

שימו לב, דבר חשוב שכל אחד ידע.

תלמוד בבלי, ברכות ס״ג.

ומה אהרון

שלא אכל ושתה

אלא כיבד וריבץ לפניו?

כשהניחו את אהרון בביתו,

מה עשו?

תיאטו את המקום ועשו ספונג'ה, זה הכול.

ומה אהרון שלא אכל ושתה

אלא כיבד וריבץ לפניו?

כך?

כך הייתה הברכה?

המארח תלמיד חכם בתוך ביתו

ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה.

זאת אומרת, הברכה היא פי כמה וכמה למארח תלמיד חכם.

בהמשך הסוגר

בברכות ס׳ ג׳.

מהי הברכה שבירכו?

אמר רב יהודה בר זבידה,

זו חמות ושמונה כלותיה שילדו שישה שישה בכרס אחד.

בא החשבון הוא תשע נשים,

שישה ילדים לכל אחת,

חמישים וארבעה ילדים נוספים,

ועוד שמונה בנים ראשונים שהיה לו.

כי בדברי הימים א' כ״ו כתוב

ולעובד אדום בנים

שמה היה הבכור,

יהוזבד השני,

יואח השלישי,

ושכר הרביעי,

ונתנאל החמישי,

עמיאל השישי,

יששכר השביעי,

פעולתי השמיני,

כי ברכו אלוהים.

ובפסוק ח',

כל אלה מבני עובד אדום המה

ובניהם ואחיהם,

איש חיל בכוח לעבודה,

שישים ושניים לעובד אדום.

אז זאת אומרת,

הגמרא מקשרת את מניין השישים ושניים

לברכה מיוחדת.

עכשיו איך

התרחשה ברכת הלידות בתוך שלושה חודשים?

יש גם ירושלמי.

הירושלמי אומר שהיה נס שהם ילדו בשלושה חודשים,

לא תשעה חודשים,

בשלושה חודשים.

זאת אומרת, כל חודש הם ילדו שתיים.

שבוע ושבוע,

שבוע ושבוע,

ושבוע ושבוע, ושבוע ושבוע.

שבוע ושבוע ושבוע ושבוע ושבוע, כל אחת.

אבל לפי מה שהסברנו זה היה תשעה חודשים שהתחילו קודם לכן.

מה עשה דוד ששמע על הברכה הזאת שהייתה?

ויגד למלך דוד לאמור ברך אדוני אל בית עובד אדום את כל השלום בעבור ארון האלוהים

וילך דוד ויעל את ארון האלוהים מבית עובד אדום

עיר דוד בשמחה.

דוד הבין

אהרון לא מביא פורענות מצד עצמו,

אלא תלוי איך נוהגים בו בכבוד וכהלכה.

ואמר דוד על הטעות שלו

כי בראשונה לא אתם פרץ אדוני אלוהינו בנו.

כי לא דרשנוהו כמשפט.

אז הוא מאשים את עצמו שזו הייתה הטעות שלו.

ויישאו בני הלווים את ארון האלוהים כאשר ציווה משה כדבר אדוני בכתפם במוטות עליהם.

אז יש הבדל בין העלאה הראשונה שהייתה בעגלה בשנייה בכתפי הלווים,

בראשונה הייתה תקלה ומיטת עוזה,

בשנייה נשאו לפי מצוות התורה,

בראשונה מסע ופסק,

בשנייה אהרון הובא לירושלים בשמחה.

למה נשאר עובד אדום קשור לאהרון גם לאחר מכן?

בדברי הימים א' טו' טז' עובד אדום נזכר שוב בין המשרתים לפני אהרון

לעובד אדום נגבה ולבניו

בית האסופים.

הם נזכרים במסגרת חלוקת תפקידי השמירה והשערים.

מי שזכה לארח

את אהרון בביתו נקשר בהמשך לעבודת הקודש הציבורית.

מסקנות.

לקח ראשון, כוונה טובה

לא מחליפה את רצון התורה.

הכוונה שלו להגן על אהרון זה לא מחליף את רצון התורה, שאסור לתמוך באהרון.

עוזה ביקש לאחוז באהרון כשהבקר שמטו,

אבל עבודת הקודש מחייבת ציות מדויק לציווי,

לא רק התלהבות

ורצון לסייע.

הלקח השני,

הגדולה האמיתית זה לקבל אחריות ולתקן

כמו שעשה דוד.

הוא לא הסתפק בצער על מיטתו של עוזה,

חזר למצוות התורה,

הבין את הטעות בעגלה ותיקן.

הלקח השלישי,

כבוד התורה מביא ברכה לבית.

עובד אדום זכה לברכה עצומה שכיבד את מקום אהרון.

וחכמים הרחיבו את זה למצוות הכנסת תלמיד חכם לכבוד התורה.

לקח רביעי,

אדם יכול להיענש במיתה,

ועדיין הוא בן העולם הבא.

כך אומר רבי יוחנן,

שעוזה בן העולם הבא.

הלקח החמישי, קדושה דורשת גם אהבה, אבל גם יראה.

דוד מלמד את מידת היראה,

עובד אדום מלמד מידת הכוונה.

עוד במסירות נפש

בשתי המידות נחוצות לעבודת השם.

ועכשיו שאלתי שאלה.

השאלה למה זכה עובד אדום הגיתי דווקא לשישה בנים

בקרס אחת?

מי שיודע תשובה יקבל ממני 200 דולר.

למה הוא?

אתה יודע?

בבקשה.

תן לו מיקרופון.

לא הצליח, אוקיי.

מישהו אחר?

השאלה היא 200 דולר. השאלה היא 200 דולר. לא, לא סתם, לא סתם. לא, לא, לא.

יש?

אין.

אז אני מתחיל.

שלוש שאלות.

למה דווקא הברכה הייתה בפרי בטן?

למה שישה?

למה לא מספר אחר?

ומה הקשר בין הברכה להכנסת ארון הברית לבית?

וישב ארון אדוני בית עובד אדום הגיתי שלושה חודשים, ויברך אדוני את עובד אדום ואת כל ביתו.

חמותו

ושמונה כלותיו

ילדו שישה בכרס אחד,

תשע נשים,

54 ילדים.

למה שישה?

אולי יש קשר למצרים כמו שהוא ניסה להתחיל.

דרש רבי עבירה,

בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים,

וכמה הם ילדו? שישה בקרס אחת.

ובני ישראל פרעו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד,

ותמלא הארץ אותם,

רש״י, כשהיו יולדות שישה בחרי סחת.

אפשר שהקדוש ברוך הוא העניק לבית עובד אדום

את ברכת הריבוי המופלאה שניתנה לישראל במצרים.

אבל למה דווקא בבנים?

אומר המלבים,

הברכה לא נועדה רק לעשיר את עובד אדום,

אלא להראות לכולם שארון הברית

הוא מקור לחיים וברכה, לא למוות.

אחרי המוות של עוזה היה פחד מאהרון.

אפילו דוד פחד להעלות אותו לירושלים.

לכן היה צורך בברכה גלויה, מפורסמת,

שתוכיח שאהרון

לא מביא מיתה,

אלא חיים וברכה.

לכן, ריבוי ילדים

זה הביטוי המתאים

כנגד הפחד של המוות מן האהרון,

כי הרבה ילדים זה חיים חדשים.

עכשיו,

תשמעו דבר שלא שמעתם בחייכם.

משהו מדהים.

לא יאומן כי יסופר.

לא תאמינו למה שאני אגיד.

הבן ישחי הקדוש

מסביר

למה דווקא שישה

ולמה דווקא ילדים.

בבן יהוידע,

ברכות סג', הוא כותב,

נראה לי

בשיעתא דשמיא,

שזכו לכך בזכות התורה,

בזכות התורה שבארון.

איך נקראת התורה שבארון?

טוב.

כי לקח טוב נתתי לכם.

התורה נקראת טוב.

אוי אוי אוי.

טוב!

זה אותיות.

ט!

ב׳

זה תשע נשים.

ו׳

זה שישה ילדים.

ב׳

זה בנים.

כי לקח טוב נתתי לכם.

אתם,

איי איי איי, מכבדים את הטוב,

אז הטוב נותן טוב בדיוק באותו מספר.

עכשיו,

שאלה.

עוד שאלה הוא שואל ועונה.

ולמה זכו דווקא לילדים?

תקשיבו מה הוא אומר.

ונראה לי בשיעתא דשמיא,

הטעם

שנתן להם שכר בעניין הבנים,

ולא בדרך אחרת,

אפשר

הם כיבדו את הארון בזה שלא עשו תשמיש המיטה מעת שבא הארון לביתם.

זאת אומרת, בשלושה חודשים

דבר מקודש כזה כמו ארון הברית נמצא בתוך הבית,

כל בני הבית נמנעו

מן המצווה.

אומר הבן ישחי,

הקדוש ברוך הוא בירך אותם בזרע שקדם לביאת הארון,

עוד לפני שיגיע הארון,

על סמך שהוא יודע שיגיע הארון,

והם יימנעו מתשמיש.

הקדים הקדוש ברוך הוא את הברכה על סמך

איך שהם יתנהגו בעתיד, בדיוק

כמו שאמר שם הולך

בדיוק אותו דבר,

על סמך זה, וככה הוא פוסק בפרשה שלנו, תכף אנחנו

חוזרים אליה.

זה לא יאומן כי יסופר.

ויש עוד מי שמדברים בנושא, לא ארחיב יותר, חוזרים מיד

לאברהם ושרה.

מה קורה עכשיו?

ישועה

על סמך זכות עתידית.

איך נפקדה שרה?

הגמרא בבבא קמא צדיק ב' אומרת שהמתפלל על חברו נענה תחילה מכך

שאברהם ושרה נושעו מיד אחרי תפילת אברהם על אבימלך.

איך יכול להיות?

שנה קודם כבר התבשרה שרה שהיא עתידה להיפקד.

אז מה הראייה הזו?

הרבה ראשונים ואחרונים אמרו כל אחד

סברה בזה ואנחנו עכשיו הולכים לאור החיים הקדוש

שאומר בדיוק כמו פסק הדין של המר שם.

כותב אור החיים הקדוש

כל מה שזכו אברהם ושרה לבין

לא היה אלא בכוח תפילת אברהם על אבימלך.

והגם שהובטחו על כך קודם לכן

לא ניתנה להם הבטחה אלא מחמת שעתיד היה אברהם לעמוד בתפילה על בית אבימלך.

ככה בדיוק אומר אור החיים הקדוש.

הקדוש, בדיוק כמו היסוד של המהרשם הגאון.

הקדוש ברוך הוא מזמן לאדם

שפע וברכה על סמך זכויות עתידיות.

אתם יודעים מה הראייה שלו?

להגיד זה לא חוכמה.

ראייה יש.

אומר אור החיים ראייה לדבריו.

קודם שהובטחו אברהם ושרה שיפקדו בבן,

נלקחה שרה לבית פרעה.

למרות הדמיון הרב

בין החטא של פרעה

לחטא של אבימלך,

פרעה לא נענש

בעונש

כמו אבימלך עצירת כל רחם,

אלא בן גאים גדולים.

מה נשתנה פרעה מאבימלך?

על כורחנו לומר,

העונש של אבימלך

לא בא לו אלא כדי שלפני אברהם אבינו תהיה הזדמנות לזכות

מופלאה זו של המתפלל על חברו,

ובכוח התפילה הזו התבשר כבר לפני כן אברהם

שהוא עתיד להיפקד.

מדהים.

גם המהרל הקדוש בפירושו גור אריה כתב בעניין זה שהקדוש ברוך הוא סיבב

עניין זה של אבימלך

כדי שיתפלל אברהם על אבימלך

ויהיה נענת תחילה.

ואני אמרתי על זה שכל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר נענה תחילה.

תחילה.

תחילה.

לא ראשון.

תחילה כבר מלפני.

כל המלפני זה על סמך מה שיהיה אחר כך.

זה גם רמוז בתוך המילים של ריבותינו הקדושים.

וכותב המהרל

שזה גוף ההבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם ולשרה,

כעת חיה ולשרה בן,

שיזדמן לו לאברהם מעשה אבימלך

ויתפלל על חברו וכך תיפקד אשתו.

עכשיו, אחרי שאנחנו יודעים את היסוד הזה,

בואו תשמעו עוד דבר מדהים,

הכלי יקר בפרשת חיי שרה,

יהיה לכם מה להגיד על שולחן שבת,

בפסוק כתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב.

וישא עיניו

וירא בנגם אל נים באים.

וואי וואי וואי.

אומר הכלי יקר,

ריבותינו, זיכרונם לברכה, למדו מכאן

ברכות כו,

שיצחק תיקן תפילת מנחה,

שזה לפנות ערב,

סמוך

להערבת שמש.

מכאן אמרו חכמים,

לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה,

שהרי אליהו לא נענה כי אם בתפילת המנחה.

ואף על פי

שאברהם ויעקב תיקנו גם תפילות,

מכל מקום

לא מצינו שהם נענו תכף ומייד.

אבל בתפילת מנחה מצינו שיצחק נענה מייד,

כי מסתמה

על מה התפלל יצחק?

על הזיווג.

כי אליעזר בדרך

להביא לו את הזיווג.

על זאת התפלל כל חסיד אליך לעת מצוא.

זו אישה.

ומייד כאשר התפלל עליה,

עוד בהיותו מתפלל,

וישא עיניו וירא,

והנה גמלים באים.

בשעת התפילה, העיניים שלו כלפי מטה.

סיים את התפילה, נשא עיניו למעלה,

וראה שהוא מיד נענה,

והנה גמלים באים.

מה יש עליהם?

האישה, בת זוגו.

מזה למדו שהאדם נענה בתפילת המנחה יותר.

רגע, לכאורה דברים של הכלי יקר תמוהים.

אליעזר ורבקה יצאו כבר מזמן קודם מחרן.

ואת יצחק הם פגשו בארץ כנען סמוך לאוהל.

איך שייך לומר שתפילת המנחה של יצחק

היא שזימנה לו את הזיווג מיד?

הלא הזיווג!

הוא כבר נמצא קודם, יום לפני,

לפני שהוא נעמד להתפלל.

אומנם הוא ראה את הזיווג

בשעה שהוא סיים להתפלל,

אבל זה בדיוק היה מתי שאליעזר ורבקה צריכים להגיע.

אז איך אפשר להגיד שזה נענה בתפילת המנחה?

לפי היסוד שאמרנו,

של המהרשם,

של אור החיים הקדוש,

של המהר״ל,

הדבר מובן.

יצחק נענה בזיווגו מלכתחילה,

מלכתחילה,

בכל הזכות העתידית,

בזכות תפילת המנחה שהוא התעתד להתפלל.

עוד פעם שנבין.

מה שאליעזר הצליח לשכנע ולהביא

את רבקה,

זה היה בזכות תפילת המנחה שעתידה להיות אחריכן.

כי אמרנו שמצוות עתידיות מסוגלות

לפעול

על דברים של קודם.

אז רק מן השמיים הראו לו שהתפילה הזאת, הזאת שהתפללת,

לקחו אותה בחשבון בשמיים לפני כן,

וזימנו לך אותה בדיוק בסוף התפילה.

אבל התפילה הזאת היא-היא שפעלה בשביל שיהיה לך את הזיווג הזה.

מפה רואים

שהשגחה עליונה סובבה כך את האירועים,

שמייד בסיום תפילת המנחה

בחר יצחק בזיווגו

כאות

וסימן

שהכוח של התפילה הזו הוביל לישועתו.

אז זה עוד ראיה.

עוד אחת.

לעיתים מזמן הקדוש ברוך הוא לאדם שפע וברכה על סמך זכויות עתידיות.

נלמד את זה מיציאת מצרים.

ביקש הקדוש ברוך הוא ממשה ללכת לפרעה שישלח את ישראל החופשי.

טוען משה,

מי אנוכי?

כי ילך אל פרעה

וכי הוציא את בני ישראל ממצרים.

רש״י אומר שתי טענות,

טוען משה.

אחת,

באיזה כוח התייצב לפני פרעה?

שנייה,

באיזה זכות הוציא את ישראל ממצרים?

אין להם תורה ומצוות.

משיב הקדוש ברוך הוא

בשני חלקים.

על השאלה השנייה אומר לו, שימו לב,

בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

רש״י מבאר.

וכששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים,

דבר גדול יש לי על הוצאה זו.

הרי הם עתידים לקבל את התורה על ההר

לסוף שלושה חודשים,

שיצאו ממצרים.

אז בזכות מה הם יוצאים ממצרים?

על זכות העתיד שהם עתידים לקבל את התורה בהר סיני.

אז יציאת מצרים לא התקיימה בזכות ישראל באותה עת,

אלא בזכות עתידית,

כמו שלמדנו במרש״ם.

גם מדברי התרגום אונקלוס

בפרשת בשלח,

בעניין קריעת ים סוף, אנחנו למדים אותו עניין.

התורה מספרת,

כאשר יצאו ישראל ממצרים ועמדו על שפת הים,

התבוננו, ראו את המצרים דוהרים אחריהם,

זעקה גדולה.

משה עומד ומתפלל,

והקב' ברוך הוא משיב לו,

מה תצעק אליי?

דבר אל בני ישראל ויסעו.

מי יודע מה אונקלוס אומר?

100 דולר.

שניים מקרב אחת תרגו 100 דולר.

אונקלוס מתרגם.

קבילית צלותך.

מלל עם בני ישראל ויתלון.

קיבלתי את התפילה שלך, דבר עם בני ישראל ויסעו.

קשה.

קשה.

ריבותינו במדרש מבארים

שהקדוש ברוך הוא התנה תנאי עם ים סוף

מששת ימי בראשית,

שבצאת ישראל ממצרים

הים ייבקע בפניהם.

והפסוק אומר,

ויהיית משה את ידו על הים

וישוב הים לפנות בוקר לאיתנו,

אל תקרא לאיתנו,

אלא לתנאו הראשון,

תנאי,

שיתנא הקדוש ברוך הוא עם הים בששת ימי בראשית,

שיבקע הים לפני ישראל.

אז איך מתרגמם כלא סתם מילים

מה תצעק אליי?

כביליץ לוטך.

קיבלתי את התפילה שלך.

דבר אל בני ישראל ויסעו, ייכנסו לתוך הים.

הלא, לא תפילת משה שנתקבלה גרמה לבקיעה של הים,

אלא תנאי מששת ימי בראשית.

הופה, אבל יש לנו כבר את היסוד.

נכון שהקדוש ברוך הוא התנא תנאי

בששת ימי בראשית,

אבל למה הוא התנא את התנאי?

כי משה עתיד להתפלל על שפת הים,

להתחנן לבורא עולם שיבקע את הים,

ואז תבוא תשועתם.

זאת אומרת, כל התנאי בששת ימי בראשית,

על סמך הזכות העתידית

של תפילת משה רבנו.

לא יאומן כי יסופר.

ויש משהו לפלפול, אני רואה שיש פה כמה תלמידי חכומים,

אז אני אגיד לכם

מה כתוב.

נראה לומר ביסוד הדברים

שנעוצה הנהגה נפלאה של הבורא יתברך שקוראים לה להקדים תרופה למכה, להקדים רפואה למכה.

במגילת אסתר כתוב, אחר הדברים האלה,

שואלת הגמרא במגילה יג, מהי אחר?

אמר רבא,

אחר שברא הקדוש ברוך הוא רפואה למכה.

ואמר יש לקיש,

אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל,

אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה,

שנאמר בהושע עזן,

כרופאי לישראל ונגלה עוון אפרים.

מה באור?

מכיוון שהקדוש ברוך הוא יודע מראש,

כאשר יוכו ישראל,

יתנו את ליבם לשוב בתשובה,

אז הוא מקדים ובורא להם רפואה.

עוד טרם שתינתח עליהם המכה,

כמו בנס פורים.

הקדוש ברוך הוא הקדים מעשה בגתן בתרש

עם מרדכי לפני שהתגדל המן

וביקש לאבד את העם.

מקדים רפואה למכה.

וגם אסתר נלקחת לבית אחשורוש,

זה הקדמה רפואה לגזירה שתבוא.

וגם הראש מבאר,

ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים,

ראה הקדוש ברוך הוא שעתידים ישראל לחטוא בשיטים,

הקדים והעמיד להם ארון העדות,

עשוי עצי שיטים,

לכפר על מעשה שיטים.

זה נקרא ברוך המקדים רפואה למכה.

עכשיו,

עוד משהו למתפלפלים.

מקשה ספר נפש שמשון,

בסדרי התפילה עמוד שלח.

הוא מקשה על היסוד שלמדנו עד עכשיו,

מדברי ריבותינו בברכות נ״ד.

כתוגה צועק לשעבר,

הרי זו תפילת שווא.

הייתה אשתו מעוברת,

ואמר יהי רצון שתלד אשתי בן,

הרי זו תפילת שווא.

היה בה בדרך,

ושמע קול צבחה בעיר.

והוא אומר, יהי רצון שלא תהיה בתוך ביתי,

הרי זו תפילת שווא.

אז לפי הגמרא מוכח,

אין בכוחה של תפילה להועיל למפרע אחורה.

שאילו כן,

מדוע מתפלל כן תפילתו תפילת שווא?

אולי כבר מימים ימימה זימן לו הקדוש ברוך הוא ישועה,

שלא תבוא הצהרה לתוך ביתו ושתלד אשתו בן זכר,

על סמך התפילה שהוא מתפלל עתה, כמו שלמדנו עד עכשיו,

מתרץ

הנפש שמשון.

אמנם כן,

וייתכן שעל האדם נגזרה ישועה

בכוח תפילה עתידית, כמו שלמדנו,

אבל ריבותינו בזה לא ביקשו.

ללמד אותנו על תועלת התפילה,

האם היא מסוגלת להועיל למפרע או לא.

לא זה אם לרצו ללמד,

אלא כלל חשוב.

לא מתפללים ומקשים על עבר.

התפילות שתיקנו ריבותינו זה על מה שיקרה בעתיד, לא על העבר.

תפילה נתקנה על נוסח מסוים ובדרך מסוימת.

וריבותינו תיקנו שנישא עיניים אל העתיד ונבקש מהבורא סיוע לעתיד,

ולא שנתפלל על מה שכבר עבר.

אז בעצם אין קושייה.

אנחנו הולכים לסיים,

ומפה יש לנו מסקנה גדולה מאוד לכל החיים מכאן והלאה.

בחדרו של האדמו״ר מוויז'ניץ,

בעל האמרי חיים, זכר צדיק לברכה,

התייצב חסיד קשה יום.

פתח בקול נכאים רבי,

צרה גדולה, פקדה את ביתי והתחיל לפרט.

ראה הרב את הייאוש של החסיד,

הבין בדמעות

ואמר לו,

האם אתה מאמין

שהבורא הוא כול יכול,

ויש בידו להושיעך מצרתך?

החסיד השיב, כן, בוודאי, בוודאי.

הקדוש ברוך הוא יכול להושיעני, אין מי שחולק.

השאלה אם הוא רוצה בכך.

אם הקדוש ברוך הוא היה חפץ להושיעני, מי מעכב בעדו?

ואם הוא לא חפץ,

מה תועיל,

מה תעלה ומה תוריד התפילה שלי?

האדמו״ר ביטל דבריו בהינף יד,

והסביר לו בקול רך,

דע לך.

הקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב

כשם שהוא יכול להיטיב.

למה אנו אומרים אבינו מלכנו?

אבא חפץ תמיד להיטיב עם בנו.

לא תמיד

יש לו את האפשרות.

מלך יכול תמיד להיטיב עם נתיניו.

לא תמיד הוא חפץ בכך.

אבל הקדוש ברוך הוא אבינו מלכנו רוצה להיטיב כאב

ויכול להיטיב כמלך.

לכן עליך לעמוד בתפילה לפני הבורא ולחוש

שאתה עומד לפני אביך מלכך האוהב אותך עד אין קץ.

אם רק תתחזק,

תיגש לפניו בלב קרוע ומורתח,

תיענה לאלתר.

דע,

ייתכן וכבר נפסקה לך ישועה בשמיים,

אלא הקדוש ברוך הוא עומד וממתין לך שתתפלל ותורידנה עלי ארץ.

קום ויתפלל,

ובעזרת השם תראה ישועות,

ופתרת חסיד לשלום.

גם במצרים ראינו,

השם המתין עד שצעקו ואז שחרר אותם.

ויזעקו אל השם, ויושעיהם.

גם בים סוף חיכה הקדוש ברוך הוא שיצעקו אליו.

יש לפעמים אוצרות שממתינים לנו ומחכים לתפילה שלנו שנבקש.

לא ביקשנו, זה לא יורד.

ביקשנו, זה יורד.

אבל זה כבר קיים.

מכל מה שלמדנו, קיבלנו מנה קדושה

של חיזוק ביסוד הזה,

שלפעמים ניתן לבשע

על סמך

דברים עתידיים שיהיו לנו בעתיד, במעשינו הטובים.

ולפעמים תיפסק ישועה

על סמך תפילות

שעתיד להתפלל.

אבל אם אדם עומד בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, והלב לא נמצא איתו,

והוא אומר לעצמו, מי אני, מה חיי? אין לי זכויות, אין לי תורה ומצוות ומעשים טובים,

הוא עלול להפסיד.

כי לפי היסוד שאמרנו, אפילו אם אין לך כרגע כלום,

על סמך מה שתקבל על עצמך בעתיד לעשות,

ותעשה,

תוכל

מקבל כבר היום על חשבון העתיד.

כמו שעם ישראל יצאו ממצרים על סמך

שיקבלו את התורה.

ובהרצאות הקודמות שדיברתי כאן

אמרנו שאם אדם מקבל קבלה היום

לקיים את כל התורה כולה,

והוא נפטר רגע אחרי זה,

בשמיים הוא עולה, הוא קיים את כל התורה כולה.

זאת אומרת,

כל כך הרבה אופציות השאיר לנו הקדוש ברוך הוא, שלא להתייאש.

ויש מקום לעמוד בתפילות לפני הקדוש ברוך הוא,

וחבל להשאיר את כל השפע שמחכה לנו בשמיים ושלא ירד,

כי אנחנו מתעצלים מלעשות את רצון הבורא בתפילה.

היום שאל אותי מישהו שאלה,

אנחנו מניין, שישה רוצים להתפלל רבע שעה

וארבעה רוצים עשר דקות.

מה לעשות?

אמרתי לו, זו תפילה של השדים.

לא הבין. אמר לי, למה זה של השדים? אמרתי, כי השדים הם ממהרים.

הם רצים מהר את כל העולם בריצה.

אתם רוצים לסיים, אתם לא רוצים להתחיל.

אתם כבר מדברים מתי מסיימים.

באנו לסיים, לא באנו להתחיל.

אתם לא באים להתפלל בכלל.

זאת אומרת, בן אדם צריך להבין הזדמנות.

נותן הקדוש ברוך הוא,

וסידרו לנו חכמים,

אנשי כנסת הגדולה,

סדר תפילה

שהוא פועל,

גם אם אתה לא כל כך מכוון,

ואם אתה מכוון על אחת כמה וכמה,

זה כמו

שאדם לא מבין תווים,

אבל הוא יודע מה הם אומרים.

והוא לוחץ לפי התווים על הפסנתר ויוצא את המנגינה.

לא מדויק,

אבל יוצא את המנגינה.

יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן.

יוצא.

אז גם אם אתה אומר את המילים

וכל מה שכתוב, זה פועל.

ואם אתה עוד מתכוון, מכניס בתוך זה את התוכן של הלב, וואי, וואי, וואי,

איזה שפע.

זה מה שהשם רוצה, דבר איתי ואני נותן.

דבר ואני נותן.

לא, מתי נסיים?

אל תבוא.

מה, אתה עושה טובה?

זה פריבילגיה, נתנו לך הזדמנות לבקש.

אם פה אני לא יודע מה,

ראש העיר, אם יש דבר כזה,

אם היה אומר שכל יום חמישי אפשר לבוא לבקש מה שרוצים.

מי לא היה עומד בתור?

אני רוצה חמש דונם, אני רוצה עסק כזה, אני רוצה... כל אחד היה מבקש

כפרי דמיונו.

יכול להיות שבן אדם

היה אומר, רגע, ומתי הפגישה תיגמר?

אני נותן לך הזדמנות לבוא לדבר, אתה שואל אותי תוך כמה זמן אתה יכול לצאת?

בשביל מה אתה בא?

גם כשקוראים עלונים במשך כל התפילה, לא הבנתי מה אתה אומר. תן לו מיקרופון.

כשאמרת שגם כשקוראים עלונים במשך כל התפילה,

עוברים מהסדר לעלון הלוך ושוב כל התפילה, אז זה גם

רציתי לשאול את הרב שאלה,

אבל אפשר עכשיו או צריך לגמור קודם?

דבר, דבר.

אז לפני בערך שנתיים,

קודם כול רציתי להקדים שהשאלה שלי אולי תישמע קצת

כשאני מדבר נגד אנשים, אבל זו לא הכוונה שלי.

אני לא מתכוון להגיד שאני יותר טוב מהם.

רק אני רוצה לשאול את הרב

איך לענות בנושא הזה.

אז יש לי חבר בקריית-ספר,

שהוא אמר לי שהוא דיבר עם הרב חיים קניאבסקי,

זצל,

והרב חיים אמר לו,

גזירת הגיוס בעוון הבלורית.

מה, מה המשך? בעוון הבלורית.

בעוון הבלורית. כן.

כן.

רב חיים קניאבסקי אמר לו את זה,

והרב חיים קניאבסקי אמר לו על הגמרא שאי בוטלי יהירי בוטלי אמגושי.

רש״י אומר על זה שאלו בעכורי ישראל

הם מסייערים בבלוירס

ובמבושי יהירוס.

בהלקות עבודה זרה של הרמב״ם, הוא אומר, בנלורית.

זה כבר עושה גויים עובדי עבודה זרה.

אבל רציתי, יש לי שאלה, ורציתי קודם להקדים כמה דברים שזה יעזור לשאלה.

אז אני פרסמתי מה שהרב חיים אמר, כי שמעתי את זה מחבר שלי, רב משה לוי,

בקרית ספר.

אחרי שפרסמתי את זה,

ניגשתי אליי ילד

בקרית ספר,

הוא אמר לי שהוא חלם שהוא נכנס לרב חיים,

הוא שאל אותו שלוש שאלות.

ושתיים השאלות הראשונות הוא שכח, מה הוא שאל,

אבל השלישי הייתה,

האם זה אמת מה שאומרים בשמך בזמן האחרון

שגזירת הגיוס בעוון הבלורית.

והרב חיים ענה לו חד משמעי שכן.

אז לפני בערך שנה התחלתי

לנסות לחזק בחורים בנושא הזה, לגזור את הפוני והבלורית.

וחיברתי כמה ניגונים על הנושא הזה,

כמו הפוני לגזור,

הסמארטפון לשבור,

הפוני לגזור,

הסמארטפון לשבור.

וגם יש לי עוד ניגון.

אשרי מי שגזיר הפוני וינפץ השיומי.

אז כמה ניגונים עשיתי, וגם השם יתברך תמיד אוהב אותי, אבל צריך לגזור הפוני.

תגזיר הפוני, נפץ השיומי.

תגזיר הפוני ותראה יהודי.

תגזיר הפוני ותראה יהודי, ותמיד תראה יהודי.

אז השאלה שלי היא,

הרבה פעמים כשדיברתי עם בחורים,

אז

אני אמרתי להם

שלגזור הפוני מהראש,

בגלל שזה סמל של חיצוניות,

זה סמל של גאווה,

זה סמל של זימור,

וזה תואבת השם. למה זה תואבת השם?

בגלל שכתוב בתיאור,

תואבת השם כל גבר לב,

וכאן הוא מממש את הגאווה,

כי יש חפצה של גאי בעל הראש.

זה דבר אחד.

והסיבה למה הקדמתי לפני כן, שאני לא מתכוון להגיד שאני יותר טוב מהם, כי יכול להיות, אני לא מכיר את העץ ההוראה שלהם,

בטח שיש להם יצר מאוד גדול,

ואני לא מתכוון להגיד שאני יותר טוב מהם.

אני רק לחמתי, אמרתי להם לגזור את זה.

אז גם יש עוד תואבת השם, כי גאווה זה תואבת,

גם כתוב בתיאור, כתוב,

שלא יאכלי גבר על אישה ולא ילבש גבר סמלס אישה, כי תואבת השם כל עשה הנה.

אז אמרתי שגבר ששם שערות על הראש לנוי, זה תואבת השם.

בגלל שזה דרך של נשים.

אז רציתי לשאול את הרב שיש כמה פעמים שאנשים ניגשים אליי

כי יודעים שאני נגד זה.

היו, רוב האנשים לא שומעו אליי כששמעתי להם,

אבל יש כאלה שכן שמעו,

יש מישהו שהיה לו פוני כזה גדול,

הוא גזר את זה ושרף את זה לפניי ונתן לי גם לשרוף את זה.

אז רציתי לשאול את הרב שכמה פעמים שואלים אותי

איך אתה יודע שזה גויש? מה אני מתכוון גויש?

כתוב, נו. שזה הגויים, אבל אומרים לי איך אתה יודע שזה גויש? ככה אומרים לי.

איך אתה יודע שזה שאלה אחת?

השאלה השנייה, הרבה פעמים אומרים לי איך אתה יודע שזה קדימה? אולי זה רק אחורה בראש. אומרים לי שיש כזה רשי שאומר שזה אחורה,

אמרתי להם שיש עוד חז'לם שאומרים לא ככה.

אז רציתי לשאול את הרב איך

להסביר לאנשים שדיברתי איתם שזה גויש, איך

להסביר להם בקצרה.

אמרתי לך, הלקות עבודה זרה מביא הרמב״ם

שזה מחוקותיהם.

הלשון שלו ככה, אין הולכים מחוקות העובדי כוכבים ולא מדמיין להם, לא במלבוש ולא בשיער.

ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם.

ולא יגלח מן הצדדים כמו היום שעושים.

ויניח שיער באמצע כמו שהם עושים. זה הנקרא בלורית.

זאת אומרת,

פה משאירים,

בצדדים מגלחים,

כמו שמספרים היום את כולם שמורידים להם את כל הפאות לגמרי אפס.

זה בדיוק.

זה ממש מעשה עבודה זרה של הגויים הכומרים לעבודה זרה.

אבל יש כמה בחורים שאומרים לי שראש השיבה שלהם אומרים להם לגדל פוני ובלורית.

מה אני יכול לעשות? ואומרים לי שהרבנים שלהם מתירים את זה. אז אמרתי ש... בסדר, מה אתה רוצה שאני אעשה?

שאני אלחם עם ראשי הישיבות. יש גם ראשי ישיבות שאומרים להוריד את הפאות.

הגיע אחד מהתלמידים שלנו עם פאות יפות, ככה,

כמו שאמר הבן איש חי, שצריך

לגדל פאות גדולות. זה מה שהטריף

את המן כשהוא היה רואה את מרדכי הולך בנימוסו.

בנימוסו זה שתי הפאות,

והם אומרים להוריד. אתה רוצה להיכנס לישיבה? תוריד את הפאות.

מה אני יכול לעשות?

ויש כאלה שאומרים פרשבורג פרשבורג כל מיני זה מה שהיה בחוץ לארץ מגדלים זקן לא מגדלים זקן להוריד את הזקן

לא מבין בזה אני כמובן לא מסכים עם הדרכים האלה

אבל מה אני יכול לעשות זה המצב טוב בקיצור שמענו את השירים ושמענו את הטענות

תודה רבה שאלה נוספת אם יש

כן תן לבחור פה לא אתה אתה כבר היית חכה אני אצטרך רק ברכה בשביל אישה טובה אחר כך אחר כך תכף תכף תכף תכף תן לו

תן לו שם

לעמוד

אם אתה רוצה כן

אתה מעדיף תעמוד

יאללה יש לי כמה שאלות

שאלה ראשונה

חשבתי שהרב תמיד ממליץ לאנשים ללמוד שעתיים ברצף

נכון?

שעתיים בתענית דיבור 90 יום נכון

אז השאלה היא איך ללמוד ברצף כאילו אני יכול ללמוד שעה שעה וחצי מקסימום ואז המוח שלי כבר לא עובד

גם אם המוח לא עובד אתה יכול ללמוד ברצף

אל תדאג גם חצי שעה שהיא בלי הכוונה המעלה של השעתיים ברציפות

היא חשובה מאוד אולי עדיף כאילו לא עדיף כלום מה שאמרתי זה עדיף ובלי עדיף אחר

עכשיו אני אגיד לך עוד משהו אתה יודע שהרמב״ם

כשהוא היה ילד

הוא לא היה לומד הוא היה קשה הבנה

ואבא שלו רבי מימון הדיין זרק אותו מהבית

שמעת פעם את זה?

והוא הלך לאיזה בית כנסת

ישב ובכה ומאותו יום נפתח לו הראש

וקיבלנו את הרמב״ם.

זאת אומרת יש קשיים לכל מיני אנשים בכל מיני גילים

צריך להתגבר עליהם. הבאתי באחת הדרשות הראשונות פה סדרה של עשרה גדולים כמו המהרם שיק

אריקנטי ואחרים שהיו קשיים גדולים בהבנה.

סיפרתי על אחד שנשאר שבע שנים כיתה

ובסוף נהיה ראש כולל.

זאת אומרת,

קשיים יש לכל אחד בכל תקופה בחיים,

הקשיים שלך זה חצי שעה בתוך שעתיים? לא נורא.

אתה יכול להמשיך

עם הקושי,

אבל תגמור את השעתיים בתענית דיבור.

ותקבל שכר פי מאה על החצי שעה, אוקיי?

בסדר, יש לי עוד שאלה. בעמידה.

אם יש חיוב השתדלות בשידוכים.

זה תלוי בביטחון של הבן אדם.

אם אתה יושב ולומד והוגה בתורה,

יבואו ויחטפו אותך, אתה לא צריך לחפש כלום.

אם אתה לא כזה, אז כנראה שאתה צריך להשתדל.

איך אתה יכול לדעת כאילו מה אתה רוצה? מה, אתה לא יודע אם אתה יושב ולומד כל הזמן?

אני מנסה. אתה הרי אפילו שעה וחצי בקושי.

אז מי יחטוף אותך?

כן, תודה.

כן, שאלה נוספת.

תן לבחור בסוף.

עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. בואו נגדו. תודה, כבוד הרב. שלום, ערב טוב. ערב טוב. אוקיי, יש לי כמה שאלות, בבקשה.

אני רציתי לדעת מה הרב אומר על ניגונים בסליחות,

שזה התחיל כמעט אצל... דיסקו, דיסקו סליחות.

אבל פה יש איזה, וזה מיינשטרים.

לא, לא טוב, לא טוב. לא, הנהגות חדשות כאלה,

חדש אסור מן התורה.

אז אוקיי, טוב, זה אחד.

וגם כן רציתי לדעת למה זה נראה שדווקא ספרדים לוקחים לצבא

בארץ עכשיו.

כי ש״ס לא אכפת להם מהם,

העיקר שיהיה להם מנדטים,

והפעם הם קיבלו את המכה בשביל שיראו שהציבור לא טמבל.

אז זה בגלל ש״ס?

שהם רק לוקחים...

הם אמורים לשמור על הספרדים, כמו שגפני היה אמור לשמור על האשכנזים.

אוקיי, ועכשיו אני רוצה לדעת

על כל המפגינים, הבחורים, מה שהם עושים שם.

אנחנו רק רואים פה סרטים, אני לא יודע, אני שמעתי יש... אני לא בעד שיעשו

הפגנות באופן הזה שחוסמים כבישים והכול מסיבה פשוטה.

יש חולים שצריכים להגיע לבית חולים, יש חתן בכלה שצריכים להגיע לחתונה,

יש אנשים שצריכים לשירותים, והם נתקעים שם שעה, ולך תדע מה קרה שם באוטו.

אז זאת אומרת, יש כל מיני דברים שהם גורמים ממש נזק ופיקוח נפש.

מעבר לזה,

יכולים ללכת להפגין, נגיד, ברחבה של הכנסת,

יכולים ללכת, אני יודע, במקומות כאלה, אתה מבין, שלא מפריעים

לאנשים במצבים שיכולים להסתכן.

ומה, אם המשטרה, מה שהם עושים להם?

רשעים ארורים.

כן, זה...

אוקיי, וגם כן, אני רציתי לדעת, הרב אומר כל הזמן לא להצביע,

זה עבודה זרה.

אבל אנחנו רואים עכשיו שגדולים אשכנזים אמורים להצביע.

ומאות אמרו לפני כן לא להצביע, ביניהם הרב צדקה ועוד רבנים,

והרב אלפנדרי אמר שזה אסור לגמרי,

והיו גדולי עולם שאסרו אפילו בחרם.

בקיצור, זה לא דבר פשוט. הרב יעקב יוסף דיבר איתי, יש הקלטה.

הוא אומר שאין חיוב בכלל להצביע, וכו' וכו'. כן, אנחנו רואים אשכנזים עכשיו.

האשכנזים עכשיו הולכים בגלל שחזון איש אמר

שצריך להצביע בהתחלה. הוא לא אמר לכולם,

חלק הוא אמר לא וחלק הוא אמר כן,

בשביל שימדדו את הכוח של החרדים ולא יזלזלו בהם ובכוחם.

אבל הרב בנגיס, שהיה בית דין בירושלים של העדה החרדית, הוא אמר לא להצביע.

זאת אומרת,

היה לו שיקול,

לא שבאמת יש מצווה,

כמו שעושים לשם ייחוד והולכים למקווה ושבע טבילות

וכל מיני קונצים.

זה הכל קשקושים.

הנקודה היא פשוטה.

איך אתה יכול לשלוח בן אדם שיישבע אמונים לחוקי מדינת ישראל נגד חוקי התורה,

קודם כל?

וכל מה שהם עושים,

שזה נגד התורה, בגלל פשרות, בגלל כל מיני דברים.

אתה רואה, הכניסו את הליבה בגלל כסף.

הכניסו זה, הם מבטלים את זה, הם מבטרים פה, הם מבטרים שם.

ככה זה סחר.

וסוחרים בתורה ובמצוותיה.

חמור מאוד.

וגם כן, בחוץ לארץ מותר להצביע או לא להצביע?

בוא נגיד פה.

אני לא יודע, חוץ לארץ,

מבחינתי אני לא מצביע, לא נותן כוח לאנשים שאני לא

אחראי וערב שיעשו את מה שאני מאמין שהם צריכים לעשות.

למה שנשלח אותם?

אם הם יעשו עבירות אחר כך, מי ישלח אותם?

אני לא רוצה להיות שותף, דבר שאני לא בטוח במאה אחוז.

רק טוב, עכשיו נתחלתי... מה?

עכשיו נתחלתי, ברוך השם, בפעם השלישית,

40 יום צום.

נתחלתי לפני יומיים. לאיזה מטרה?

פרנסה,

שידוכים,

רפואה,

הנחת מילדים. אז אני רוצה ברכה בגלל זה קצת קשה ליישוב עם משה מרדכי אליעזר בן בת שבע. משה מרדכי אליעזר בן בת שבע, תזכה שיתמלאו כל משאלות לבך לטובה,

וכל מה שעשית, אתה 40 יום כפול שלוש

בשביל שתענה, יהי רצון שתתקבל ברצון.

אמן, אמן. שאלה אחרונה,

שעתיים נסיעה עד שאני מגיע מהנאה.

בואו ולפניו בירננה, בואו ולפניו בירננה. ערב טוב.

ערב טוב. Welcome to the lake well.

ברוכים הבאים.

יש לי שאלה ככה, סליחה שהעברית שלי לא כל כך טובה.

אני רוצה לדעת, אני לומד עם בחורים שהם לא בסגנון של הישיבות הרגילות.

רציתי לדעת אם בחור שואל שאלה,

מה למעלו, מה למטו, שאלה באמונה.

הוא חוקר, דורש.

מה המהלך לענות לו?

המהלך ייכנס לאתרשופר.tv, יש שם מדור הקטע המומחה,

1,700 שאלות בכל הנושאים,

מכפירה גמורה והלאה,

ואני עונה בסרטונים קצרים תשובה על כל שאלה.

1,700 שאלות.

טוב, אני ראיתי הרבה מהשאלות והרבה מהתשובות,

ואני חושב שכשאני מדבר עם הבחורים,

רובם לא רוצים את התשובות.

ויש לי ראיה לזה שבאמצע, אם אני נותן לו תשובה,

זה יכול להיות הרבה פעמים שזה תשובה ששמעתי מהרב בסרטונים,

ובאמצע התשובה הם כבר שואלים את השאלה האחרת.

אז הם רק רוצים להתווכח, הם רוצים ויכוח. לא, לא, לא.

אתה שואל אותו עוד שאלה.

אתה רוצה תשובה או אתה רוצה שאלות?

הוא אומר, אני רוצה תשובה. אתה רוצה תשובה. אז אתה סותם את הפה עד שאני גומר.

בסדר, סבבה. רגע.

סבבה. רגע. אני אהיה בשקט.

זה מה שהם אומרים. רגע. אני מסביר. כן.

אמרת לו תירוץ.

אתה שואל אותו, אתה מקבל את התירוץ? אם לא, תפריך לי אותו.

מה זה תפריך? העברית זה לא...

מה זה? פירחי, פירחי במגמורה, מה קרה לך? לא שומתי זה, שאה?

אז הוא אומר לו,

אני אומר לך עכשיו תשובה.

אם היא לא מוצאת חן בעיניך, לא מקובלת,

תסתור אותה. תגיד לי מה לא נכון במה שאמרתי.

אם הוא לא יודע מה להגיד, הוא חייב לקבל את התשובה.

אם הוא יסתור,

תבנה עוד פעם,

וכן הלאה.

ככה מתקדמים.

ודבר שני,

מה קורה אם אני מוכיח לך?

נגיד שהוכחתי לך,

אתה ממחר עושה א', ב', ג', ד', או לא?

אם הוא אומר לך לא, אתה אומר לו ביי.

אני לא מבזבז את החיים שלי על שטויות.

אז אפילו אם אתה מוכיח לו,

אם הוא לא מסכים שהוא לא יעשה שום עבירה אחרי זה,

אז זהו.

אפשר

לא להתווכח איתו, כאילו.

אם הוא אומר שהוא לא יעשה עבירות יותר, מה אתה רוצה עוד?

גמרנו, אם הוא אמר, אמר, מבחינתך בשמיים אתה מסמן וי.

אתה הוכחת לבן אדם,

הוא הודה שהוא לא יעשה, בין אם יעשה בין אם לא יעשה, זה לא עניינך.

אתה סימנת וי.

טוב מאוד.

עכשיו, אני רוצה גם לדעת,

אני באמת אומר את זה בדרך כבוד,

אני מנסה לדבר בדרך כבוד.

אם הרב היה מתחיל היום,

מה שהוא התחיל לפני איזה אולי ארבעים שנה,

מה שהרב עושה,

האם הרב היה עושה את זה קצת אחרת, כפי מה שהדור היום אולי צריך,

משהו אחר?

זאת אומרת, מה שראיתי מהרב

מאות שעות של סרטונים,

זה היו איומים והוכחות וויכוחים עד שבן אדם מגיע מול הקיר ואתה מוכרח לקבל את המצוות, וזהו.

זה מה שהבנתי, זה המהלך של הרב.

האם הרב היה עושה את אותו מהלך היום עם בחורים

שגדלו בבתים חרדים ופרשו,

או שהם עכשיו בפעם הראשונה מגיעים ליהדות?

האם המהלך היה אותו דבר בדיוק?

כל בן אדם זה משהו אחר. דיבור לציבור זה תלוי בציבור.

אם אתה רואה שהציבור פרווה,

הם מדברים לפרווה. אם אתה רואה שהם חרדים,

מדברים לחרדים.

אם אתה רואה חילונים,

אתה שואל אותם שאלות, לא הם שואלים אותך.

למה נבראת? למה באת לעולם? תגיד לי, תענו לי,

הפוך, מסבך אותם, לא מסבכים אותי, אני מסבך אותם.

תלוי.

אם זה על בודדת ועומד לפניי בן אדם, אני מזהה אם הוא רציני קודם או לא רציני.

אם הוא ליצן,

אז אני עוזב אותו.

אם הוא רציני, אני משקיע בו.

עכשיו, איך להשקיע בו?

תלוי מה אני רואה האופי שלו.

אם הוא חלש, אם הוא חזק,

אם הוא בעל גאווה,

אם הוא בעל מידות טובות, תלוי.

אז אתה צריך לזרום לפי הבן אדם,

מאחרי היכרות של 50 שנה,

אז יש לך כבר היכרות,

ואתה יודע פחות או יותר, כמו דוקטור או פרופסור,

לטפל בפציינט.

תהיה בריא. תודה רבה, באמת, תודה רבה.

טוב, אני מודה לך. הנה עוד הרב, בבקשה.

תודה רבה.

דבר ראשון, תודה שהרב הגיע עוד פעם ללכבוד.

לפני שבוע וחצי בערך הגיע אליי זוג,

שהאישה היא תלמידה בסמינר שאני מלמד,

מצאו אצלה את המחלה בראש, במוח.

היא כבר עברה ניתוח אחד,

הם אחרי תינוק אחד, לפני חמש חודשים.

לא הבנתי, תינוק אחד היא נשואה?

כן, נשואה, כן, זוג.

הגיע אליי זוג.

אמרת שהיא בסמינר? שהיא תלמידה לשעבר בסמינר. אה, לשעבר. לשעבר, כן.

והם שאלו אותי מה הם יכולים לעשות לקבל על עצמם איזשהו עצה, משהו לישועה. היא הולכת עם פאה או מטפחת? פאה. פאה. שתלך עם מטפחת דחוף

וסגור לגמרי, בלי שום קולות.

ומה השם שלה?

מלכה בת חיה.

מלכה בת חיה תזכה לישועה ורפואה,

והחול יעבור לארדואן לראש.

אמן.

אפשר להגיד להם שיקבלו כזה וזה הבטחה, בעזרת השם.

הבטחות זה הקדוש ברוך הוא,

ואני בסך הכל מתווך.

תראה, יש הרצאה בשוויץ.

נתתי הרצאה, הייתה שם אישה

שהייתה עגונה

ארבע או חמש שנים,

והבעל ברח לישראל,

ואמר, רוצים גט,

מיליון דולר.

והיא תקועה.

מה אני עושה?

כמובן שהיא עם פאה, כולם עם פאות בשוויץ.

אז אמרתי לה שהיא תשים כיסוי ראש. היא אמרה, יש לי.

אמרתי לה, לא, לא.

לא פאה, כיסוי ראש.

מה?

איך אני אלך, היחידה בשוויץ?

מה?

אמרתי לה, את שומעת? את רוצה?

את תעשי קשר ותתירי את הקשר

שהוא עושה לך.

רוצה או לא רוצה?

בסוף היא הסכימה.

אחרי חודש אימא שלה מצלצלת אליי, אומרת, אתה הראשון לדעת.

הוא שלח דרישה,

עשר אלף דולר, והוא נותן גט.

והיא התגרשה.

אחרי חודש, התחתנה עוד פעם, הולידה ילדים.

היא הלכה, אמרתי לה, עד החתונה.

שתתחתני עוד פעם,

את הולכת עם הכיסוי ראש. היחידה בשוויץ שהלכה עם כיסוי ראש.

סיפור שכל השוויצרים יודעים.

כיסוי ראש זה לא דבר פשוט.

הרבה נושעו בזרע חי וקיים, יש סרטונים מלא.

אבל יעשו ככה, ובעזרת השם יתברך, הקדוש ברוך הוא יושיע.

אמן. תודה.

תודה רבה.

רבותיי, מי שרוצה, יתקרב לפה, יקבל מתנות.

בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

היי עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה, בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה, עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה, עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה,

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה,

בואו לפניו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה בואו לפניו וירננה

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

איבדו, איבדו, איבדו, איבדו את השם בשמחה איבדו, איבדו, איבדו, איבדו את השם בשמחה בואו לפניו,

לפניו ביר נאנה בואו לפניו דיר נאנה בואו לפניו,

ביר נאנה בואו לפניו דיר נאנה היי! איבדו, איבדו, איבדו, איבדו את השם בשמחה איבדו, איבדו, איבדו את השם בשמחה

בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

בואו לפניו, לפניו, לפניו, לפניו.

בואו ולפניו בירננה.

היי, עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה! עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה!

בואו ולפניו, בירננה. בואו ולפניו, בירננה. בואו ולפניו, בירננה. בואו ולפניו, בירננה.

יאי, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו, פירננה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו, פירננה.

היי, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה ועמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

בואו לפניו, לפניו, ביר נאנה. בואו לפניו, ביר נאנה.

היי! עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה.

עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, ביר נאנה. בואו לפניו, לפניו, ביר נאנה. בואו לפניו, לפניו, ביר נאנה. בואו לפניו, ביר נאנה.

תודה רבה.

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו