קרית מלאכי - האם אתם אומרים סליחות? לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב בעזרת השם, נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לעילוי נשמת יוסף בן משה ונחמה עפיה בת צביה,

לעילוי נשמת מיכל בת נחמה עפיה,

לעילוי נשמת כל מתי ישראל, שאין מי שיגיד עליהם קדיש,

ואני לא שומע באוזן שום דבר.

הלואו

בלחש.

מהרה, אמן.

לעילוי נשמת הוריים, נוחתם חדן.

לא שומע את עצמי טוב.

זה עובד, בסדר. לא שומעים, כן.

הלו?

יס?

אוקיי.

מעשה שסיפר אחד מגדולי תלמידי הסבא מנסלובודקה,

תלמיד חכם גדול,

בצעירותו למד בישיבה.

באותה תקופה גאון רבי נפתלי אמסטרדם,

זכר צדיק לברכה,

מאדירי התורה באותו דור,

היה מגיע לישיבה ללמוד עם בחורים.

וגם למדובר הייתה קביעות

ללמוד איתו.

השקידה וההיגיעה

של הבחור הזה היו לשם דבר.

כולו שקוע בלימוד

ושוכח מה עולם.

פעמים זה גרם לו

שהוא שכח להתפלל מנחה.

הדבר העיק עליו

והוא הלך לרבי נפתלי לבקש תיקון על כך.

אמר לו, מה עצה לשכחה?

שאל אותו, מה אתה שוכח?

אמר לו, להתפלל מנחה.

הביט בו בעיניים טמאות

מה, אתה לגמרי שוכח להתפלל?

או שרק בציבור אתה שוכח להתפלל?

מרוב הפחד,

אמר לו, אני שוכח להתפלל בציבור.

הרב נרגע קצת

ואמר לו שעבד עצמך להתפלל תמיד בישיבה

אז ממילא לא תוכל לשכוח כי כולם מתפללים.

אחרי שהוא יצא

היו לו נקיפות מצפון

כי הוא שיקר את הרב

והוא היה שוכח להתפלל מנחה בכלל

ואז הוא הלך לסבא מסלובודקה

וסיפר לו את הדברים, מה קרה לו.

אמר לו בגערה, שקרן,

הונאת את דעתו של אדם גדול וצדיק?

לך מיד לרבי נפתלי ותודה על האמת.

בהתחלה ניסה לסרב מהפחד

להביט לתוך עיניו של רבי נפתלי

כשהוא ישמע שהוא שיקר.

אבל הסבא מסלובודקה גוזר עליו

אם לא תציית לא תדרוך יותר על מפתן ביתי.

קיבל הבחור את הגזירה

ובהכנעה הוא הולך

לרבי נפתלי ככלי מלא בושה.

הדרך ארוכה מספר שעות,

דרך משולגת,

וכל הדרך הוא מתאר לעצמו בהרגשה נוראה

איך הוא עומד לפני רבי נפתלי, מסמיק מבושה,

מחוויר מפחד,

ובקול רועד מוציא את המילים שיקרתי לכבוד הרב.

כל פסיעה, מסירות נפש.

וזה רק בגלל שציווה אותו הסבא.

כשכבר מגיע הוא למקום,

הגיע בחור אחר מהישיבה

ואומר לו,

הסבא שלח אותי לכאן בכרכרה מיוחדת להשיג אותך

ולומר לך שתחזור מייד.

חזר הבחור והסבא הסביר לו, לא רציתי לגרום לך בושה,

רק רציתי לנקות אותך ולעקור ממך את הזוהמה של השקר.

מכיוון שראיתי שהלכת במסירות נפש,

אז די בזאת.

כך היו מחנכים בסלובודקה.

כשמתבוננים,

מבינים שכל מי שבא לפני אדם גדול

כרבי נפתלי,

וצריך להגיד לו שיקרתי לך

או לא התפללתי מנחה זה דבר איום ונורא.

נו, וכשאנחנו עומדים לפני הקדוש ברוך הוא

בימי הרחמים והסליחות,

אנחנו אומרים את האמת

או שאנחנו נכסים

על הדברים?

זו התחושה שחסרה לנו בסליחות.

אחד שאל את חברו, תגיד לי, מתי אומרים אצלכם את הסליחות?

והוא הזדעזע,

אומרים את הסליחות?

כן,

אנשים באים ואומרים את הסליחות.

לא מבקשים סליחה, לא חוזרים בתשובה, לא כלום,

רק אומרים את הסליחות.

אז איך בן אדם יכול לבוא לפני הקדוש ברוך הוא ולשקר?

כאילו, אני לא ואני זה, ותירוצים, וזה יצר רע, וקשקושים, וכו'.

אדם מגיע לבית חברו ושובר לו את החלון.

שואל אותו, מה אתה עושה?

כן,

שברתי את החלון.

שר לו.

מבקש ממך סליחה.

בחיוך.

זה נורמלי?

אה?

אז איך אתם שרים?

אדון עשה לי חוט

בוחן לבבות, טנטנליה נא נא נא נא נא נא נא.

מה זה, זה סליחה?

זה בקשה שזה סליחה.

מה זה, שברת את החלון ואתה שר?

מה אתה עושה? עשית עבירות כל השנה ואתה שר?

מה אתה שר?

איי, איי, איי, איי, לא רק ספרדים שרים, גם אשכנזים שרים.

רק את תימנים בוכים.

הרב חיים פרידלנדר זכר צדיק לברכה בספרו שפתי חיים מבאר

מה המהות של 13 מידות של רחמים?

הוא אומר ככה, יש 13 מידות

של רחמים

למה זה דומה?

למכונה עם לחצנים.

כשאתה לוחץ על כפתור אחד

יוצא מים,

כפתור שני יוצא מיץ.

מפתור שלישי, גזוז,

רביעי, גלידה.

ככה 13 מידות של רחמים.

כל מידה

שאדם אומר,

אבל הוא גם משתדל

לעמוד בה בעצמו,

הוא מפעיל את אותה מידה מן השמיים אליו.

ככה הקדוש ברוך הוא נוהג, מידה כנגד מידה.

כשאנחנו אומרים אל רחום וחנון,

אל

זה שופט,

מנהיג,

בעל כוח,

אבל אל זה גם חסד.

חסד אל כל היום.

אם אתה עושה חסדים עם הבריות,

אתה לוחץ על הכפתור שמשפיעים עליך חסדים מלמעלה.

רחום.

אם אתה מרחם על הבריות,

אתה מפעיל כפתור שמפעיל עליך רחמים מלמעלה.

אם אתה חנון,

אתה מפעיל את חנון.

למה לא אומרים 13 מידות של רחמים ביחיד?

רק בציבור.

זה פסוקים.

זה לא קדיש ולא קדושה שצריך ציבור ועשרה ומניין כשר.

פסוקים. מה הבעיה להגיד פסוקים?

למה לא אומרים בציבור? מי יודע?

מה? למה?

למה אומרים בציבור? למה לא אומרים ביחיד?

למה?

מה?

כל הכבוד לך. וואי וואי וואי.

ראית? הביאה את זה צ'יק צ'אק.

בן אדם אחד,

קשה שימצא אדם שיש בו את 13 המידות.

אבל בציבור, אחד רחמן, אחד חנון, אחד רחום, אחד... אז ביחד

אפשר ללחוץ על הכפתורים ש-13 המידות יגנו על כולם.

ואם זה בניין גדול, מורחב, עוד יותר.

אז זאת אומרת,

כדי שאנחנו נזכה ש-13 המידות האלה יגנו עלינו,

כמו שהשם הבטיח בברית ובשבועה

למשה רבנו,

כתוב שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור ואמר לו 13 מידות,

ויעבור השם על פני...

אז ביקרא,

אז הוא הראה לו איך צריך לעשות את זה

באיזה ברית כרותה,

שאם אנחנו אומרים שלוש עשרה מידות,

אז התפילה שלנו לא חוזרת ריקם.

אבל נראה בהמשך שיש כמה מניעות, כמה בעיות

שיכולות לחסום גם את זה.

אבל בכל אופן,

אדם צריך לדעת

ששלוש עשרה מידות,

יש להם כוח עצום.

שתי מתנות נתן לנו הקדוש ברוך הוא.

מתנה אחת זה שלוש עשרה מידות,

ומתנה שנייה זה ברכת כהנים.

ברכת כהנים זה השם מברך אותנו כל יום בתפילה,

הוא בכבודו בעצמו.

ואני אברכם.

הכהנים הם רק פושטים את ידיהם,

והקדוש ברוך הוא מברך את עמו ישראל העומדים לפניו.

גם אלה שלא ראויים.

כל מי שעומד בפני הכהנים,

ויש כוונות,

אנחנו משתמשים בכוונות, שמים אותם לפנינו,

במכוונים מה מכוונים ביברכך,

וכו' וכו'.

ואם אתה עומד ככה בצורה כזאת,

אז אתה זוכר להתברך מפיו של הקדוש ברוך הוא. אני הכרתי אברך

כשהיינו מתפללים והוא היה רץ ממניין למניין

בברכת כהנים להיכנס ולהתברך כל פעם.

בכל אופן,

בואו נראה עכשיו משהו שרבים לא יודעים,

אבל יעזור לנו להבין.

הגמרא בברכות

משבחת את המזמור אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלע.

מזמור בתהילים,

וכתוב בגמרא,

כל האומר תהילה לדוד בכל יום.

שלוש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

זה לא רק לומר,

זה להבין ולהפנים את מה שאתה אומר בעצם באשרי יושבי ביתך.

ומביאה הגמרא שתי מעלות שיש בפרק הזה.

דבר ראשון, הפסוקים שלו מיוסדים

על פי סדר א'-ב'.

בדרך כלל,

כל דבר שהוא מיוסד בסדר א'-ב', ככה המלאכים למעלה.

כל מה שהם אומרים,

לפי סדר א'-ב'.

ויש בו את הפסוק, הדבר השני, המעלה, יש בו את הפסוק,

פותח את ידיך,

שזה שבח שן כדוגמתו שהקדוש ברוך הוא זן את

כל העולם,

מהרמסים למטה,

עד שמי השמיים מלאכי השרת את כולם מוזן בעיתו

ולא מחסיר,

ואין שביתה אצלו,

הכל בסדר, מגיע בזמן לכל בריאה.

את הסליחות אנחנו פותחים

באשרי יושבי ביתך. למה צריך לפתוח באשרי יושבי ביתך?

כתוב,

מי שאומר

בשלמות

אשרי יושבי ביתך,

מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו אמר את כל ספר תהילים

באשרי יושבי ביתך,

כלול כל ספר תהילים.

איך זה?

יש במזמור הזה 150 תיבות, 150 מילים,

כנגד 150 מזמורים בספר תהילים.

אז כשאומרים 150 תיבות של אשרי יושבי ביתך,

נחשב שקוראים 150 מזמורי תהילים.

אז לפני אמירת הסליחות,

צריך לקרוא את כל התהילים.

אבל זה קשה, יש אחד שקורא את זה בשעתיים וחצי, יש אחד בארבע שעות, יש בה חמש שעות.

מתי יתחילו, מתי יגמרו?

אז קל יותר להגיד את האשרי של זה כנגד 150 תיבות,

כנגד 150 מזמורים.

עכשיו כל פסוק

באשרי, שימו לב,

יש לו באמצע טעם שנקרא אתנח.

תהילה לדוד,

ארוממך אלוקי המלך,

ואז יש אתנח.

ואברכה שמך לעולם ועד, סוף פסוק.

בכל יום אברכיך יש אתנח.

ואהללה שמך לעולם ועד, סוף פסוק.

גדול אדוני ומולל מאוד, אתנח.

ולגדולתו אין חקר, סוף פסוק.

ככה,

עד סוף המזמור.

אבל נראה

דבר מפתיע.

חלק שני של כל פסוק

מתחיל בעוד ו'.

אחרי האתנח,

מתחילים עם ב'.

עוד פעם.

תהילה לדוד, ארוממך אלוהי המלך,

ו...

אברכה שמך לעולם בעת.

בכל יום אברכיך ואהללה שמך לעולם בעת.

גדול ה' המהולל מאוד ולגדולתו אין חקר.

אבל יש שני פסוקים

יוצאי דופן.

אין בהם ו'

אחרי האתנח.

אתם יודעים איזה?

אולי את?

הפעם לא.

הפסוק שבאות חטא,

חנון ורחום ה'

ערך אפיים וגדל חסד. לא כתוב שם הו.

והפסוק באות קוף,

קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראו באמת.

חטא וקוף זה חוק.

חוק.

אלה שונים מכל המזמור.

במדינה פה ממציאים חוקים על ימין ועל שמאל, לפי אג'נדות כאלה ואחרות. אין אפשר להחליט את זה. ובאים אחרים אחר כך ומבטלים את החוקים.

כן, יש לנו ליצנים שהם ראשי מפלגות היום, שאומרים שכשהם יעלו הם יבטלו את כל מה שעשו אלה שהיו וכו' וכו' וכו' וכו'. איך אפשר להחליט בית-מין?

אז עכשיו,

מה אנחנו רואים?

שיש כאילו בית-מחוקקים,

והם קובעים חוקים.

אבל אצלנו המשמעות של חוק,

בעם ישראל החוקים זה חוקים של תורה ומצוות.

כתוב,

ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה.

מה רומז

כאן החוק?

משני הפסוקים האלה, שאין את הוו,

יש לנו את המילה חוק.

אומר אברכי יוסף

באור החיים,

סימן נא,

ומביא מספר אליה רבה בשם אשלה הקדוש,

לרמוס לנו שיש חוק לומר את המזמור החשוב הזה כל יום.

זה החוק.

ועוד מביא,

בשם התשבץ,

חוק בגימטרייה גיהינום רומז כל האומר מזמור זה שלוש פעמים ביום אינו רואה פני גיהינום.

מכל זה לומדים מעלת אשרי יושבי ביתך,

ולכן פותחים בראש הסליחות

עם המזמור הזה.

אז צריך להיזהר לא להחסיר שום דבר מסדר התפילה והסליחות.

כי לא תמיד אנחנו יודעים את הסודות, למה תיקנו לנו כל דבר במקומו,

אבל שתדעו לכם שזה נעשה בחוכמה מרובה כדי להצליח לעבור למעלה לפני הקדוש ברוך הוא.

הרב שטיינמן, זכר צדיק וברכה,

דפק

במוצאי שבת קודש, פרשת כי תבוא,

על הבימה, ואמר.

כתוב בגמרא, בבבא בתרא, פה א',

בדין הבאת ביקורים,

שהקונה שני אילנות

מביא ואינו קורא.

מה פירוש? כל בן אדם

שיש לו עצים והם הביאו פירות,

הפרי הבכור שיוצא כל הראשית

צריך להביא לירושלים,

לכהן.

אז הוא קנה שני אילנות.

אז אומרים שהוא צריך להביא את הביקורים,

אבל הוא לא קורא את הווידוי שאומרים שם.

למה?

משום שיש ספק,

כשהוא קנה את שני האילנות,

אם הוא קנה גם את הקרקע שתחתיהם.

ולמה זה חשוב?

משום שהוא אומר את הווידוי,

הוא אומר, האדמה אשר נתת לי השם.

איך הוא יכול להגיד האדמה אם זה ספק?

ספק אם הוא קנה את האדמה, הוא קנה אילנות,

וספק אם קנה בזה גם את האדמה.

הראש, רבנו אשר,

אומר בסדר, אבל יש פה ספק, דאורייתא,

ותמיד אנחנו אומרים,

ספק דאורייתא לחומרא.

אז שיקרא, יקרא, יגיד את הווידוי, מספק.

אבל אומרים שהוא מביא ולא קורא.

למה?

מה עם הספק דאורייתא?

אומר הראש, תקשיבו טוב,

טוב. דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי. הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא יכול לסבול שקרן.

דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי.

ואם הוא לא קנה את הקרקע,

נמצא שהוא דובר שקרים.

אז מה רואים פה?

או שעדיף להחמיר בספק שקר

מספק דאורייתא.

יא בה ביי.

עכשיו אנחנו עומדים בסליחות

ואנחנו אומרים לך אדוני הצדקה

ולנו בושת הפנים.

זה לא שקר מה שאנחנו אומרים.

יש לנו באמת בושת הפנים?

וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי.

בואו תשמעו עכשיו דוגמה מדהימה.

רבי חיים מוולוז'ין, זכר צדיק ברכה,

פירש את הפסוק שאמר דוד המלך,

סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי.

שני חלקים.

סמר מפחדך בשרי זה עניין לעצמו.

ועוד לפני ממשפטיך יראתי.

באמר משל

על מה נאמרו במושגים השייכים אלינו.

בעיצומה של השואה הנוראה

היה יהודי בודד,

מיוסר,

שהתעלף ונטה למות.

ברגע האחרון

הזדמן אדם שראה את מצבו,

סיכן נפשו להצילו.

הניח אותו במקום סתר ופרס לו מלחמו עד ששיקם אותו.

ואחר השואה

דאג להשיאו אישה,

וכשהוא פתח עסק גדול מינה אותו עובד בכיר.

ולא הסתפק בזה,

ברבות הימים העניק לו סכום,

כסף גדול,

להקים עסק משלו.

מה עשה הניצול?

נטל את סכום הכסף,

נטל לאדם אחר מתחרה,

פתח לידו עסק ומוטט את האיש שהציל אותו וגרם להפסיד את כל כספו.

כשתובעים למשפט בוגד כזה,

לבד מהחשש,

מהטענות שיופנו נגדו ויחייבו אותו,

עוד לפני כן יש לו פחד מהבושה

שעותקת אותו.

אתם רואים את אלה אפילו שרצחו ותופסים אותם, מביאים אותם למשפט, מכסים.

את הראש שלהם עם החולצה, עם הסוודל.

אתה גבר, ירית, עשית.

תעמוד, תראה את הפנים שלך, שכולם יראו.

לא, יש לו בושה.

קודם לכן, אוחז בו פחד של בושה,

סמר מפחדך בשרי,

כי זה האדם שחיה אותו, דאג לו, פרנס אותו, הטיב לו, נתן לו.

ולאדם כזה אתה חוטא,

ועוד אתה חוטא בכסף שהוא בעצמו נתן לך,

זוהי בושה.

אז איך עומדים לפני הקדוש ברוך הוא?

כשקיבלנו ממנו חיים,

בריאות,

כל טוב,

ועם מה שקיבלנו אנחנו חוטאים לקדוש ברוך הוא

ונותנים את הכוח לסיטרא אחריו שתנצח כביכול את הקדוש ברוך הוא.

הוא מצווה אותנו ונותן לנו הכול,

אז סיטרא אחריו אומרת, אל תשמע לו, תשמע לי,

ושומעים לו, לאויב.

לא לאוהב,

לאויב.

נו, איזה בושה,

איזה בושה צריכה להיות,

אבל אין לנו בושה.

אנחנו באים כל שנה מחדש, כאילו, עם בושה,

וחוזרים על אותם מעשים, ואפילו יותר גרוע.

אז איפה הבושה?

ספק שקר יותר גרוע מספק דאורייתא.

לך אדוני הצדקה ולנו בושת הפנים.

המדרש אומר,

כשהקדוש ברוך הוא עושה

את עשרת המכות במצרים.

והעם שהוא מוציא ממצרים,

היו שקועים במ״ט שערי טומאה.

הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.

אחרי שהם יוצאים הוא קורא עליהם את הים,

והוא לא קורא עליהם סתם את הים,

אלא לשנים עשר גזרים,

לגוזר ים סוף לגזרים,

שכל שבט ילך

בשביל לבד.

הוא עושה להם חמישים ניסים בתוך הים.

המעם לועז מביא את כל החמישים ניסים.

אז הקדוש ברוך הוא לוקח עם,

שלא ראויים להצלה,

ומציל אותם,

ומכה את האויבים שלהם,

ומשחרר אותם מעבדות,

ומביא אותם להר סיני לתת להם את המתנה הכי גדולה, את התורה שלו,

אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו,

ובאותה שעה שהם עוברים ניצולים,

מעבירים בים את

צלם מיכה, עבודה זרה בתוך הים בהצלה,

לא יאומן כי יסופר.

לך אדוני הצדקה ולנו בושת הפנים.

איך אתה מנצל את הטובה, את ההצלה,

ואתה מעביר נגד רצון הבורא, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,

ואתה מעביר את זה, ולא מטביע אותם הקדוש ברוך הוא,

לא מטביע אותם,

נותן להם להמשיך לעבוד.

איך זה?

עם ישראל עומדים לקבל את התורה,

משה רבנו עומד להוריד את הלוחות,

יורד למטה, מה יש? עגל.

אין לאלוהיך ישראל. קודם הם אמרו נעשה ונשמע,

עכשיו אין לאלוהיך ישראל.

וחוללים מסבים לעגל, עבודה זרה, גילוי עריות,

שפיכות דמים,

הכל!

הוא מנע מהם את המן?

הפסיק לתת להם לאכול?

חיסל את כולם?

לא.

לך אדוני הצדקה

ולנו בושת הפנים.

חנניה, מישאל ועזריה.

לא הסכימו להשתחוות לפסל של נבוכדנצר.

אז הוא הזמין את כל השרים ומלכים מאומות העולם לראות איך הוא זורק שלושה יהודונים לתוך כבשן האש.

תנור של שבעת אלפים מעלות,

זורק אותם לשמה להיות פחמים.

הקדוש ברוך הוא עושה נס

ולא קורה להם כלום.

והם מתהלכים בתוך הכבשן,

מדברים דברי תורה,

והקדוש ברוך הוא לא מסתפק בזה.

הוא מגביה כמו במעלית דראולית את הקרקע של הכבשן מלמטה למעלה כדי שיראו אותם כולם,

ורואים את כל הלהבות מקיפות אותם.

שערה לא נחרכה.

הבגדים, הכל, מדברים כאילו הם...

נמצאים

בשוויץ.

הם לא יוצאים מהכבשן

עד שהוא אומר להם לצאת. למה? הם אמרו דרך ארץ.

המלך הכניס אותנו,

אנחנו לא יוצאים לרשות.

כמו נוח בתיבה, בוא אל התיבה, צא מן התיבה.

הם יוצאים החוצה, מה קורה?

כל השרים מאומות העולם עוברים על פניהם ויורקים להם בפנים.

למה?

אומרים, אם יש לכם אלוהים כזה שמגן עליכם,

איך אתם עובדים עבודה זרה?

באותה שעה הם אמרו,

לך אדוני הצדקה ולנו בושת הפנים.

נו, אז תגידו לי, אנחנו מתביישים בכלל?

אנחנו באים לפני ה' ואומרים את זה?

אנחנו בכלל מתביישים במעשים שעשינו?

לא יאומן כי יסופר.

אני דופק בדלת של עשיר,

כותב לו 100,000 דולר.

הולך אני לחברת פרסום

ומוציא שלטים נגד רשת החנויות של העשיר שנתן לו את הכסף.

איזה בושה.

אתה מקבל 100,000 בתור עני ואתה הולך לבזבז את זה בשביל לסגור לו את הרשת? תגיד, איך, איך?

אומר התומר דבורה,

זה ספר שמסביר את 13 המידות

של הרמ״ק,

רבי משה קורדוברו הקדוש.

אז הוא אומר, איך אתה,

בן אדם,

קיבלת איברים מהקדוש ברוך הוא?

יש לך עיניים, יש לך אוזניים, יש לך פה,

אתה נושם, אתה מריח, הלב פועם,

אתה הולך.

איך אתה משתמש בכל האיברים שנתן לך השם

להרים יד נגדו ולהשתמש בהם נגדו?

איך אתה יכול לעשות כזה דבר?

זה הרבה יותר גרוע מ-100,000 לעשות פרסום נגדי.

עכשיו, מה קורה כשאדם עושה עבירה?

הוא בורא משחית.

המשחית הזה רוצה להשחית אותו.

הוא בא לקדוש ברוך הוא,

הוא צריך מזון, להתקיים.

מה היה צריך להגיד לו הקדוש ברוך הוא?

לך אצל מי שברא אותך, אני בראתי אותך, הוא ברא אותך, לך אליו.

ואיך הוא היה מתפרנס ממנו? משחית אותו.

הקדוש ברוך הוא נושא עוון, לוקח את העוון הזה ונושא אותו, וזן אותו.

למה?

כי הוא מאריך אף

עד שתחזור בתשובה.

אל תחשוב שאתה מוגן.

נותנים לך רק שהות לחזור. לא תחזור, לוקחים אותך.

אבל הקדוש ברוך הוא לא ממהר, הוא לא עצבני,

הוא ממתין.

ואז הקדוש ברוך הוא מחכה, מחכה, אבל יש לך גדודים,

גדודים של משחיתים שמחכים לטפל בך.

אנחנו מעריכים את זה בכלל?

אנחנו מודעים לזה?

אנחנו מתביישים במעשים שלנו? אנחנו חוזרים בתשובה?

אין יותר בושה מאשר לקבל מתנות

ולהשליך אותן על הנותן.

בא אליך יהודי,

יש לך יום הולדת,

הלך, קנה לך ב-700 שקל, עוגה,

שלוש קומות,

הביא לך אותה לזה,

אתה אומר לו תודה רבה,

הופך אותה ובום, דוחף לו אותה לפנים.

מה אתה, מג'נון?

מה אתה עושה? ככה עושים?

אפשר לשתות

משקה מוגז?

בכבוד, קח,

הנה פותחן.

הבן אדם עושה ככה, פותח ופשש, סופך את זה על זה שנתן לו.

נורמלי?

אתה לוקח את כל הכוחות שנותן לך בורא ואתה מפנה אותם כלפיו, מבזה אותו בזה?

אתה נורמלי?

איך אנחנו חיים דקה,

דקה?

אחרי עבירה אחת, איך אנחנו חיים דקה?

מלך בשר ודם, מי שלא שומע לו, לא משנה במה,

תולה אותו בכיכר העיר.

אחרת הוא לא מלך.

אין אצל מלכים הכלה.

אין דבר כזה.

אם לא, זה לא מלך.

מורד במלכות זה נקרא.

זה בעבירה אחת.

ואם כל היום, כל היום, כל היום, כל היום אתה עובר עבירות,

ומגיע חודש של רחמים וסליחות, שהקדוש ברוך הוא רוצה להעניק לנו טובות ולסלוח לנו ולהחזיר אותנו אל חיקו,

אנחנו עדיין עומדים ומחרטטים, כאילו...

מפזמנים,

פזמונים והכול וזהו, בלי להבין מה אנחנו אומרים,

וכאילו יצאנו ידי חובם.

הרב נפתלי טרופ, זכר צדיק לברכה,

אמר דברי התעוררות שאנחנו אומרים בסליחות

כדלים וכרשים דפקנו דלתך דלתיך דפקנו רחום וחנון. למה חוזרים עוד פעם?

כבר אמרנו שדפקנו בדלת.

אמרנו כדלים וכרשים דפקנו דלתיך,

ואחר כך אנחנו אומרים,

עוד פעם, מיד, דלתיך דפקנו רחום וחנון.

אז אנחנו באים כעניים בפתח.

מה זה השני החלקים האלה?

יש פה שני סוגי עניים.

יש עני שהמצב שלו סביר,

כאילו הוא אברך, מקבל אלפיים שקל מהכולל,

אמנם זה לא מספיק לכל ההוצאות ולשכירות ולכול ופה ושם.

אז מה הוא עושה? הוא הולך לשטיבל,

ופושט את היד, ברוך השם, השם נתן שתי ידיים, אחת הוא משתמש,

והוא הולך ככה, מבקש, זה שם לו שקל, זה שני שקלים,

לפעמים חמש, עשר,

והוא אוסף.

אבל לא נעים לו כל יום לחזור לאותו מקום,

אז הוא מחליט ללכת לבתים עכשיו.

שם חלק פותחים, חלק לא פותחים, חלק נותנים, חלק לא נותנים.

אבל הוא אוסף ככה,

הוא רוצה לשפר את המצב, כאילו שיהיה.

אבל יש אחד שהמצב שלו יותר גרוע, הוא בכלל

אין לו כלום.

אפילו הבגדים שלו מרופטים,

שרוחים.

זה,

דלתיך דפקנו, זה דופק על הדלת שאם לא יפתחו וייתנו לו משהו, הוא הולך למות, אין לו כלום.

זה לא כמו הקודם,

כדלים וראשים,

דפקנו דלתיך.

אז זאת אומרת, כל אחד מאיתנו צריך לזהות איך הוא בא לפני הקדוש ברוך הוא. יש כאלה באים

ומבקשים הטבות,

שיפורים,

שהמשכורת תהיה השנה הבאה יותר טובה קצת, שיהיה נחת יותר מהילדים, שיהיה ככה, ככה, כדלים, ככה, מבקשים, ככה,

כן, לא לגמרי דופקים. אבל יש כאלה שאין להם שום דבר גבורנישט, הם במינוס.

אצל הקדוש ברוך הוא המצב שלהם חמור ביותר,

ולכן הם דופקים ממש דפיקות חזקות,

כדי שהקדוש ברוך הוא יושיע אותם. הושיענו,

באו מים עד נפש,

אין לי כלום.

כן, אבל צריך לעשות תשובה. אם אדם רוצה שבאמת

הקדוש ברוך הוא ישפר אותו, הוא לא צריך כלום. הוא אומר, רק תפתח לי פתח

כחודו של מחט,

ואני פותח לך

פתח שיכולים להיכנס בו עגלות וקרוניות.

זאת אומרת, פי מיליונים אני אביא לך, רק תפתח לי פתח בלב,

אבל מפולש,

לא שריטה שחודר מצד לצד, שאני אכניס את האור שלי לבפנים.

איי, איי, איי, איי,

אתם יודעים, היה מישהו שנפגש

עם מלך מרוקו,

והוא סיפר לו, הוא שאל אותו, כמה ילדים יש לך? אז הוא אמר לו,

יש לי גם אחד שאני עושה לו בר מצווה. אז הוא אמר לו, מה זה בר מצווה?

אז הוא נזכר שהוא גוי, הוא לא יודע.

אז הוא אמר לו, לא, הוא מגיע לגיל 13, ואצלנו לפי הדת,

אז הוא מתחיל לקיים מצוות.

אה, אז הוא אומר לו, זה משהו דתי, כן? זה משהו דתי. הוא אומר לו, כן.

אמר לו, טוב, אני אתן לך מתנה.

נתנו מתנה בשקלים, זה שווה 200,000 שקל. צ'ק. הבן אדם רועד ככה, הוא מסתכל על זה, 200,000 שקל.

אז הוא אומר לו,

כבודו, לא מגזים, 200,000 שקל?

הוא אמר לו, תראה, אני מלך,

אני לא יכול לתת פחות מזה, זה לא...

אני יודע שגם 5,000 דולר היה מכבד אותך מאוד,

אבל מלך לא יכול לתת פחות.

אנחנו אומרים, אבינו מלכנו, מלך,

הוא הולך לתת לנו בצ'קים גדולים.

הוא לא נותן פינאץ,

הוא נותן לנו,

אבל תבוא ותחזור בתשובה,

תגיד כשאתה חוזר בתשובה,

תראה מה הקדוש ברוך הוא הביא לך.

יש לנו במניין בחור לא אמר את שמו,

אבל הוא עובד, אני כל הזמן עובד עליו שלא יעבוד.

אבל הוא עובד.

עובד איך אפשר ואיך לא, וכולם עובדים, וזה ככה, ויש לי חובות, ויש לי זה, ואני צריך לשלם, ואני פה, ואני שם.

בקיצור, הצלחתי בסוף, בסוף הצלחתי.

שכנע אותו.

שעכשיו, לפחות חודש אלול, צריך להתכונן, לפני ראש השנה, שתבוא עם משהו ששינית,

הסכים שהוא מפסיק, הודיע שהוא מפסיק את העבודה, ויתיישב ללמוד שבע שעות, יושב לומד.

בחיים לא הייתי מאמין שהבן אדם הזה יישב וילמד.

הוא יושב כבר שבוע וחצי, יושב.

אחרי שבוע קיבל חמש מאות שקל,

אחרי כמה ימים מישהי צלצלה שהם רוצים לתת שלושת אלפים שקל, הבאתי את זה אליו.

עכשיו הודיעו לי מארצות הברית שנותנים איזה סכום לחלק לחבר'ה,

אז גם הוא יקבל.

בקיצור, כל מה שהוא היה מרוויח והכול הוא כבר קיבל עכשיו בזה שהוא יושב

ולא עושה שום דבר, כי הקדוש ברוך הוא,

כשהוא מבטיח,

אני זל ומפרנס,

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

תשמע בקולי,

אשלך על השם יהבך והוא יכלכלך.

אם אתה מאמין בי, תראה שאני צודק.

לא מאמין בי, לך לעבוד, למה לא? אבל הוא עושה משהו, כי אם הוא לא עומד, הוא... אז זאת אומרת, אדם צריך להבין

שמלפניך מלכנו, ריקם אל תשיבנו,

כי אתה שומע תפילה.

הקדוש ברוך הוא מלכנו,

ומלך לא נותן כסף קטן,

הוא נותן כסף גדול.

עלינו לדעת

שאומר הרמב״ם,

כל המונע את עצמו משמחה של מצווה,

כל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו

במקומות אלו

הוא חוטא ושותא.

באיזה מקומות?

כשעומדים לפני הקדוש ברוך הוא למשפט,

אנחנו אומרים כי אין בנו מעשים.

אבל אם בן אדם עומד לפני הקדוש ברוך הוא ומרגיש שהוא מכובד והוא גאה,

הוא שותה וחוטא,

אומר הרמב״ם.

כשהוא חוטא, בסדר.

אבל למה הוא שותה?

בהזדמנות מסוימת,

במעון של גביר באמריקה

הגיע יהודי

עם הדרת פנים מיוחדת,

ביקש עזרה מהגביר להכנסת כלה.

שאל אותו, מה תפקידך?

אמר לו, אני טבח בישיבה בירושלים.

אמר לו הגביר, תשמע.

אם אתה הולך לעוד גבירים,

אל תספר שאתה טבח כי לא תקבל כסף.

ולך יש הדרת פנים מכובדת.

אתה יכול להגיד שאתה ראש ישיבה,

ואם תגיד ככה ייתנו לך הרבה כסף.

יצא היהודי משם מרוב בלבול

אז הוא לחץ בטעות

בפעמון של זה שהוא היה אצלו.

אז הוא שואל אותו מלמעלה, כן, מי זה למטה?

אומר לו, ראש ישיבה מירושלים.

אמר לו, טמבל, אני אמרתי לך.

זה אדם שבא ומתגאה לפני הקדוש ברוך הוא. מי אתה?

אתה טבח ואתה קורא לעצמך ראש ישיבה. מי אתה? איזה זכויות יש לך לעמוד ולהגיד,

ואתה מצייר את עצמך כאילו מה אתה מחרטט?

זה נקרא שוטה.

שוטה.

המגיד מדוב נעמר משל נפלא

על המילים של הסליחות, הנשמה לך

והגוף פעולך,

חוסה על עמלך.

ילד קטן,

יתום,

יושבים בשבעה

ולא יודעים מי ייקח אותו.

בסוף

אח שלו הגדול החליט

לאמץ אותו, לגדל אותו.

ובסופו של דבר

הגיע הזמן שהוא צריך להתחתן, חיפשו לו ולא מצאו שידוך,

ומישהו יעץ לו,

יש לך בת,

אתה מכיר אותו,

תחתן אותו עם הבת שלך.

שאלו את הבת,

הסכימה, שאלו אותו, הסכים,

ההורים הסכימו

וחיתנו אותם.

אחרי כמה זמן,

הבת באה ואומרת לאבא שהוא מצער אותה.

הוא דיבר איתו,

והוא אמר שהוא ישתפר,

וזה לא הלך עד שיום אחד היא באה ואמרה די,

אני לא יכולה, אני מתגרשת.

האבא שמע מה הוא עושה,

אמר לו, נגמר הסיפור.

ההוא התחיל לבכות,

בוכה, בוכה, בוכה.

והתחייב שהפעם האחרונה, תן לי פעם אחרונה, פעם אחרונה אתה תראה שהכל יהיה בסדר.

ושאל את הבת,

נתנה לו צ'אנס,

והמשיכו, ומאז הם חיים בשלום ובשלווה, בכל.

אני קיצרתי,

ואומר המגיד מדובנה,

הנשמה באה לקדוש-ברוך-הוא ואומרת לו,

ריבונו של עולם,

אני לא יכולה כבר.

אני מתחת כיסא הכבוד, ואתה שמת אותי עם גוף נגוף שמושך אותי כל הזמן לחומר ולגשמיות,

כל הזמן אומר לי לדבר לשון הרע,

לכעוס, לגזול, לעשוק.

אני חצובה מתחת כיסא הכבוד,

רוצה קדושה,

רוצה רוחניות,

רוצה לעשות תורה ומעשים טובים.

אני לא יכולה יותר,

תיקח אותי.

לא רוצה, אני רוצה לפרוש מהגוף.

אומר הקדוש ברוך הוא לגוף, הנשמה צודקת,

היא כבר לא יכולה לשאת אותך,

הגיע הזמן שתפרדו,

ואז מתחנן הגוף,

ריבונו של עולם,

הנשמה לך, נכון, נכון,

הנשמה שייכת לך,

אבל אל תשכח גם שהגוף פערו לך,

הגוף גם כן שלך,

אתה יצרת לי את הגוף,

לכן חוסה על עמלך,

אל תפריד את השידוך הזה,

אל תפריד, תשאיר אותנו ביחד.

ומבטיח, עשה למען שמך.

מהיום והלאה אני אטיב את הדרכים,

אני אעשה את רצונך ואני אעשה שלום עם הנשמה.

הקדוש ברוך הוא מסכים

ונותן עוד אפשרות.

אבל מאחר והנשמה היא רוחנית

והגוף גשמי,

איך אפשר

להשכין שלום ביניהם? כל אחד מושך לכיוון אחר.

איפה אפשר להשכין שלום בין הנשמה לבין הגוף?

איפה?

נו?

איפה?

איפה?

בשבת!

בשבת יש לנו נשמה יתרה,

ויש עונג שבת אכילה,

ויש שירה,

ויש שמחה,

והגוף והנשמה ביחד מתאחדים,

לא מושכים זה לזה, כי הסעודה היא מצווה.

הכל מצווה.

גם החומר וגם...

הנשמה, רוחניות, או שבת קודש,

איי איי איי איי.

היה בן אדם אחד שקיבל

חולי בגוף, ניוון שריבים,

ונתנו לו שנתיים עד שהוא יהיה על כיסא גלגלים, ומי שיודע מה ההמשך, יודע.

לא ידע מה לעשות, הלך לרב.

פוגשים אותו אחרי שבע שנים, והוא עדיין אומנם מדדק קצת,

אבל לא בכיסא גלגלים, וחי.

שאלו אותו איך זה.

אמר הרב, אמר לי, תקבל שבת מחצות היום.

בחצות יום סוגר פלאפון, סוגר הכל, מקבל את השבת מחצות יום.

הוא אומר, בזכות זה,

הניוון שרירים לא המשיך.

ואני באותו מקום שהייתי,

באותו פעם ששאלתי,

איפה זה כתוב?

לקראת שבת

לכו ונלכה,

כי היא מקור הברכה.

לקראת שבת, לא בשבת, לקראת, מחצות.

לקראת שבת, לכו ונלכה כבר,

שמה נמצאת הברכה.

וככה הוא החזיק מעמד

הלאה והלאה.

אז זאת אומרת,

כל אדם צריך לדעת,

לתורה יש תרופה לכל מחלה.

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך,

כי אני אדוני רופאיך.

אני שם את המחלות ואני מוציא אותן.

אני מחצתי ואני ארפא.

רפאני השם וארפא.

הכול תלוי בקדוש ברוך הוא. שומעו לו,

וטחי נפשכם.

אבל אתם לא שומעים לו,

רק באים ואומרים סליחות.

הלו, אתה מבין מה אתה מדבר? עם מי אתה מדבר? על מה אתה מדבר?

חייבים לעשות שינוי רציני.

עוד כמה ימים תפרוץ המלחמה שוב עם האירנים, כן?

ברור לכם.

אז צריך להיות מוכנים, צריך זכויות.

כי השנה ראינו כמה נקטפו באיבם,

כמה אסונות בכל העולם,

כן?

מהחיסונים של הקורונה קוטפים אנשים,

והמיטה שקטה עכשיו, כשמוצאים הרבה אנשים בגרים מתים בבתים אחרי כמה ימים,

זה לא יאומן.

אתם לא מבינים מה?

למה זה? זה אלפים של אנשים שמתים בבתים.

אף אחד לא יודע מהם.

למה? החיסונים,

הכניסו להם

את החיסון, וזה עושה להם קרישי דם,

והם מקבלים שבצים למיניהם וסטרוקים וכולי וכולי.

אז לכן, יהודים עיקריים,

אנחנו צריכים באמת, נשארו עוד 11 ימים.

11? לא, 9, 9 ימים.

9 ימים

עד לראש השנה.

ואנחנו צריכים לדעת

איך אנחנו מגיעים לפני הקדוש ברוך הוא,

והפעם באמת ממליכים אותו עלינו ומשנים את דרכנו לטובה.

די.

די.

די.

לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים.

כמה צדקות הוא עושה איתנו.

כמה, כמה, כמה.

ואנחנו צריך שיהיה לנו בושה, גם זה אין לנו.

גם זה אין לנו, לצערנו הרב.

אז לכן, כל אחד ייקח אל ליבו לראות מה הוא עושה כדי שהוא יוכל לשנות את מצבו,

ובעזרת השם שנוכל לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא.

אני רק רוצה להגיד לכם לסיום איך אנחנו נראים כשאנחנו אומרים את הסליחות

בלי להבין מה אנחנו אומרים וכולי.

היה צריך לשבת,

לנתח כל דבר,

ולהביט בזה, ולהגיד את זה. סליחות אצל התימנים, שעתיים וחצי.

אצל הספרדים זה המאריכים שלושת רבעי שעה, שעה.

יש כאלה חצי שעה אפילו.

שעתיים וחצי.

תשמעו מה אומר המגיד מדובנה. אדם חלה, הלך לרופא,

בדק אותו, נתן לו רשימה של תרופות,

ופירק לו בכתב על גבי גיליון.

בשעה כך וכך

עליך ליטול תרופה זו וזו.

החולה ניגש לבית המרקחת,

רכש את התרופות,

בא הביתה,

תלה את הגיליון שקיבל מהרופא על הדופן של המקרר,

וכל בוקר נכנס למטבח,

שתה כוס קפה והיה קורא בקול רמתא, כתוב בגיליון.

בשעה שמונה יש ליטול תרופה פלונית,

בשעה עשר תרופה אלמונית,

בשתיים בצהריים תרופה זו וזו,

ובשש בערב גם כזו.

כל בוקר הקפיד לקרוא

את הרשימה מההתחלה עד הסוף,

אבל אף פעם הוא לא לקח את התרופה ולא בלע אותה.

נו,

ברור שהמחלה החמירה מיום ליום,

למרות שהוא הקפיד לקרוא את הרשימה בקול.

נו, אפשר רק בקריאה של הרצפט,

אפשר להתרפא?

אומר ככה מגיד מדובנה,

הקדוש ברוך הוא אמר לנו להגיד 13 מידות של רחמים,

אבל אנחנו רק קוראים את הרשימה,

אנחנו לא משנים את המידות אצלנו לפי ה-13 מידות,

אז איך אתה רוצה לרפא?

איך אתה רוצה להפעיל את המידות האלה אם אתה לא משנה אותן אצלך?

זאת הבעיה, אתם מבינים?

אנחנו קוראים,

אבל אנחנו לא מפנימים

והאדם צריך להשתנות

בשביל שהגזר דין ישתנה לטובה

במהרה בימינו, אמן.

כן, תן לגברת שמה.

כן, גברת?

לא שומעים?

נו.

אביי, אני רוצה ברכה לאח שלי.

יש לו היום יום הולדת ואני רוצה שתברך אותו שיחזור בתשובה.

מה שמו?

אלעד גרשון בן רחל.

לא הבנתי מילה, לאט.

אלעד גרשון בן רחל.

אלעד גרשון בן רחל? כן.

שמרפא אותו בתשובה שלמה.

אמן. כן, תן לבחור פה.

כתבתי כמה שאלות, כמה שאני הפסיק.

קודם כול, אני רוצה להתחיל בתודה רבה.

במשך הרבה מאוד שנים, אני בן 35,

ובמשך כמעט חמש שנים אני שומע רבנים,

ואתה הרב הראשון.

אחרי שלושה שבועות כבר אני עם ציצית ואני עם כיפה,

ואחרי ארבעה שבועות אני כבר שומר שבת.

ככה כבר כמה וכמה חודשים.

הלאה.

אבל מאז שהתקרבתי,

חזרתי, אני עוד לא יודע בדיוק איך להגיד את זה.

יש לי הרבה שאלות.

לרוב,

אני אדבר אל המיקרופון,

שנייה אני רק אראה את השאלה המדייקת.

רציתי לדעת אם יש איזושהי הזדמנות מתישהו, איך

אולי יש איזה שהוא כזה סמינר הרצאה, כזה שבת, כהלכתי עם הרב, או משהו כזה שאפשר לעשות, משהו,

פעם, לפי מה שראיתי בהרצאות, כאילו היה בבתי מלון, או משהו כזה, משהו כדי באמת לדעת איך עושים את זה כמו שצריך, כי כרגע אני מרגיש שאני חצי מאלתר, חצי ממה שאמרו לי.

יש אפשרות,

תדבר עם יהודי בשם יונה,

נותן לו טלפון

ותגיד לו שדיברת אתי בהרצאה והוא יגיד לך מה לעשות.

אפשר עוד שאלה? כן.

על הדרך שלי, ככה במחקר, אני שואל כמה שיותר יהודים מה אני יכול לעשות.

אז הבנתי, כאילו, אחד מהחברים שלי, שהוא גם דתי,

שאלתי אותו מה הוא לומד, והוא אמר לי שהוא לומד את חוק לישראל,

ואמרתי, פשוט סבבה, אז גם אני הזמנתי את זה ואני לומד את זה. רציתי לדעת אם זה מספיק טוב, כאילו כל יום אני לומד את ה... זה טוב מאוד.

אוקיי.

אם אני מרגיש שאני לא הכי לומד מזה,

אני לא כל כך מבין מה שאני קורא כרגע. יש ספרים שאתה תאכל כשתהיה בשבת.

אנחנו נסביר לך הכול. בעזרת השם.

משהו חשוב,

שאתה מדבר על זה הרבה בהרצאות,

שאתה אומר, כאילו,

לדעת איך להתכוון לברכה. למשל, עכשיו אני בא לשתות מים, אני בא לאכול ואני עושה ברכה, ואני יודע, אני מרגיש בטוחי שאני לא עושה את זה כמו שצריך.

נכון.

הנה, יש בחוץ את זה,

ויש את הכוונות.

בדיוק מה מכוונים על כל מילה שאתה אומר.

כשאומרים ברוך,

מתכוונים שהקדוש ברוך הוא מקור הברכות.

כשאומרים אתה,

מציירים שהקדוש ברוך הוא נמצא לפניי.

כשאומרים שם השם,

אז מכוונים שהוא אדון הכול,

היה, הווה ויהיה,

קודשא בריך ושכינתא.

כשאומרים אלוקינו,

פירושו שהוא תקיף,

בעל היכולת

ובעל הכוחות כולם ומשגיח עלינו בפרטות.

מלך העולם

שהוא יחיד המנהיג,

ואחר כך ההמשך,

שהכל נהיה בדברו, בורא פרי העץ וכו' וכו'.

זה פה.

ועוד לפני כן,

יש כוונות להגיד איזה מצוות

אתה מקיים בשעה שאתה מברך.

השאלה שהייתה לי, אולי לא אמרתי אותה כמו שצריך, אבל

איך אני מכוון? כאילו, מה, אני פשוט חושב את זה?

כן. חושב על זה? כן.

אתה אומר ברוך, ומסתכל מה כתוב למטה.

אתה, ומסתכל מה כתוב למטה, כן.

עוד שאלה? זה נראה לי שאלות מאוד של מתחילים, אבל כאילו,

אתה ממליץ כל יום לאכול לחם בשביל לברך ברכת המזון?

מה רגיש לי שאלה? לא חייבים לאכול לחם כל יום, בשבת חייבים לאכול שלוש פעמים.

סבבה. מעולה כמעט כשאני התחלתי בעצם.

אני מרגיש שאני הכי חזק בברכות שלי ביום שישי בשבת,

שאני באמת מתכוון לזה, ובמהלך השבוע אני מרגיש יותר מחפף.

אז כאילו, ממש

כמעט הפסקתי ללכת במהלך השבוע כדי לתת את כל הכוח שלי בשבת. קודם כול, יפה מאוד שאתה מרגיש.

דבר שני, שאתה משתדל לא לברך סתם,

חשוב מאוד, זאת אומרת שיש לך רגש

יהודי טוב.

אתה בסדר גמור בכיוון הנכון.

תודה. אני רק אשמח לברכה קטנה. שמך ושם האמא?

אני גיל בן טליה.

גיל בן דליה. טליה, טליה, טליה, טל, טלי, טליה. גיל בן טליה, תזכה בעזרת השם לתשובה שלמה ותצליח במעשי ידיך.

אמן.

עוד ברכה קטנה לאשתי בהיריון.

שרית?

שיריו בת שרית.

שירן בת? שיריו בת שרית. לא מבין, לאט.

שיריו?

שירז? כן, כמו היין.

אוקיי, שירז? בת שרית.

בת שרית.

זו זכלה.

השם יזכה אותה להשלים מהיריון תקין, ותלד בשעה טובה ומוצלחת, קטרנגולת. אמן. תודה רבה לך.

תהיה בריא.

כן.

כן. תן, תן, תן.

תן פה.

יש לך... לא, לא.

בוא, בוא.

אתה רצית לשאול?

כן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אפשר שאלה הברהה?

כן.

כשיש אזעקות או משהו בעירד,

אז איך עושים את זה?

כשיש אזעקות באיראן?

לא, בעירד?

לפה.

כשיש אזעקות או שיש טילים?

אין להם.

מה?

כשיש טילים שהם שולחים טילים לפה?

מה אתה שואל? אז מה לעשות?

כאילו, איך מתמודדים עם זה?

אוקיי.

כשהיו טילים בפעם הקודמת, מה עשיתם?

רצו למקלט, אבל זה כאילו חמש,

חמש זה שתי עקות הליכה.

הבנתי.

אז אתה שואל, מה לעשות? האם להיות במקלט כל הזמן או להיות בבית ולרוץ?

מה אתה שואל?

איך להתמודד? לא יודע.

מה איך להתמודד? להתמודד זה צריך להיות בסוף במקלט או בממ״ד,

שזה המקום היותר מוגן.

זה עד פה ברור?

טוב. יופי.

עכשיו, יש...

יש התראה מוקדמת, כי עד שזה מגיע משם לוקח עשר דקות

הכי מהיר.

אז יש לך זמן, אם אתה אומר שלוקח שתי דקות,

אתה יכול עוד להספיק לשתות קפה ונס קפה ועוגה

וללכת למקלט, מה הבעיה?

פוגשים שם כמה חברים ומדברים,

ואם יש לך דברי תורה תגיד להם חידושים.

אז תוכל לברך את איבוב ראטי, רחל בת תקווה?

בטח, רחל בת תקווה.

תזכה שהבן שלה יהיה צדיק,

אבותי, בריא ושלם, עם כל הילדים, וגם היא, וגם אבא,

וגם השכנים,

וגם כל המשתתפים.

ערב טוב לכולם.

ערב טוב, תעמוד בבקשה, איציק. זה מי שלא יודע, זה איציק.

רגע, רגע, לא מוחאים לי כפיים. קודם כל צריך לשמוע מה אני אומר, אולי לא מגיע לי כפיים.

נכון? נכון.

תקשיב, האמת ש... תהלו, מדברים למיקרופון.

האמת שיש הרבה דברים על הפרק, גם הנושא הזה שאתה פה אמרת,

אבל אני אדחה את זה לפעם אחרת, כיוון שזה עושה כבד. הלכת פה וסיפרת לנו איזה בחור ששכנעת אותו לא לעבוד וללמוד, ובא לו מפה ובא לו משם. הדברים הרבה יותר מורכבים, כי רוב האנשים יבינו את זה כפשוטם, לא צריך לעבוד,

ומישהו אחר ישלם בשבילנו. זה יותר מורכב.

אני קראתי את זה ולא למדתי את הכול. יש המון, הרמב״ם מתייחס לזה, המון היבטים. ולפי מה שאתה אומר, חלק מהאנשים זה השתמע שהם לא צריכים לעבוד.

ויש לי המון דוגמאות.

יושבים בבית, ואחרים יפרנסו אותם.

זו לא היתה כוונה של הרמב״ם,

ובעצם לדעתי גם העבודה היותר חשובה מהלימוד, כי אם לא יהיו אנשים שעובדים, אז איך תלמד תורה?

אז יש פה מורכבויות.

זאת אומרת אתה חולק על רבי שמעון בר-יוחאי? לא, לא, עזוב, גם שמעתי את שמי, יש גם פרשניות אחרות שומרות. שמעתי, אבל אתה חולק על רבי שמעון בר-יוחאי. אני לא, אני חולק על הדברים כפשוטם, כמו שאתה הסברת אותם. שמעתי, אבל אתה חולק על רבי שמעון בר-יוחאי. כן. ועל הרב קנייבסקי. כן. לא, לא, לא. והרב עובדיה. לא, לא. הם לא עבדו.

תקשיב. הם לא עבדו, איציק. אתה נותן לזה פרשנות מוטעה. איציק. פרשנות מוטעה. איציק. אתה פופוליזם זול. איציק. אתה יודע מה זה פופוליזם זול? אתה תעבוד. אסור לך אתה ללמוד. אתה צריך לעבוד. אתה בזמנו סיפרת. לא, תן לי. לא. תעבור לדבר השני. יאללה, נעבור למשהו. יאללה, קדימה. תקשיב. יש משהו שבאמת, כל מיני פרשויות בתורה,

ואחת מהן מטרידה אותי במיוחד. ואני רוצה להקריא את הדברים שכתבתי, ואחרי

אחרי זה ננהל על זה דיון, ואתה תגיד מה דעתך. בסדר? יאללה, קדימה. מדובר על ביתו המחוללת של יפתח הגלעדי.

אני אקרא מה שכתוב, תמצא תני את זה, ואחר כך אתה... מכיר את זה הלאה, בקיצור? לא, בסדר. מה השאלה? מה השאלה?

השאלה...

איך?

השאלה, איך אתה יכול להתחייב

על הבת שלך, הרי לא שאלת אותה. הוא לא אמר את זה, הוא אמר,

הראשון שיצא מדלתבת, תן לי לדבר. נו, נו.

הראשון שיצא מדלתבתי, אותו אקריב לשם.

אז אמרו חכמים שהוא שאל לו כהוגן, ולכן הוא נענש.

הוא לא אמר דבר הגון.

אבל מי נענש בסוף?

תקשיב, אני אסביר. מה, אם הבן שלך היה צריך חס ושלום למות, אתה גם לא היית נענש?

כן או לא?

אני שואל, כן או לא? אבות אכלו, אתה עונה? מה שאלת לו עוד פעם? שאלתי.

עכשיו, אם אתה צריך להקריב בטעות

את הבן או הבת שלך, אתה לא נענש?

חוץ ממנה.

אתה לא נענש?

ברור. די, אז זהו.

אז קודם כול הוא נענש,

הוא עשה טעות,

כי אם היה יוצא כלב,

אז הוא היה מקריב לשם כלב,

ואם היה יוצא חזיר,

אז זה היה מקריב, חזיר. אבל התשובה שלך היא לא קראתי. בגלל שהוא אמר לא הגון, הוציא לו הקדוש ברוך הוא את הבת שלו,

והבת שלו יצאה,

וכו' וכו'.

עכשיו,

יש בזה גם סוד הגלגולים,

מי זה היה יפתח הגלעדי ומי זו הייתה הבת שלו. יש לי דרשה שלמה על זאת,

אני אפנה אותך אליה, ואתה תשמע שזה לא סתם,

אלא זה חשבונות שמים איך מגלגלים דברים בשביל שהם יסתדרו בסופו של דבר. אבל בסוף הוא אמר שהיה צריך לעלות אותה לעולם. נכון, הוא לא העלה אותה, לפי חלק מהמפרשים הוא רק שם אותה כמו במנזר,

לא מנזר.

אבל היא נשארה שם, אתה מבין,

מה שנקרא בתולה כל ימי חיה, לא התחתנה ולא כלום. אבל זה פרשנות, זה לא בדיוק מה שאתה, אדוני, בלי פרשנות אין כלום. כי אחרת אתה אומר, איך זה יכול להיות דבר כזה? מה זה יכול? הנה,

אתה רואה שם. אתה יודע מה? אתה יודע מה? אתה יודע מה? איך התורה מספרת דבר כזה? הייתה יכולה להחביא את זה. למה היא צריכה לספר?

כי התורה לא מסתירה כלום.

כל מה שקרה באמת היא מספרת,

גם אם זה דברים שקשים לשמוע.

זה המעלה של התורה, שהיא אומרת אמת.

אז מה האמת בסוף?

האמת בסוף,

שהוא היה חייב לעשות את מה שהוא נדר,

ואפשר לעשות את זה בשתי אופציות.

או לעשות את זה כמו שאתה מבין.

או להשאיר אותה וזה הקורבן, הקורבן זה להפקיר אותה אי שם בהרים ועד שהיא תמות אתה מבין בתולה לא נישאת לאף אדם. טוב, זה גם עונש לא מידתי. נכון, נכון, אבל זה הטעות שהוא עשה. עכשיו, משהו אחר, אני שמעתי איזה משהו שאומר שבן שמורד

הוא מקבל עונש, מביאים אותו לזקני העדה וסוכים...

בן שורר ומורה,

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו,

לא היה מעולם דבר כזה.

אומר המדרש, דרוש וקבל שכר.

זה בא ללמד אותנו מוסר,

שאם ילד

בגיל 13, עד גיל 13 ושלושה חודשים,

אם הוא היה אוכל ושותה, זולל וסובב,

וכבר לוקח מההורים שלו כסף, כי הוא לא יכול לבלום את התאוות,

ובסוף לא יהיה לו מאיפה לקחת, אז הוא ילסתם אנשים, ישדוד אותם,

ובסוף הוא גם ירצח, כי עמדו כנגדו. אבל מי נותן את כל הפרשנויות האלה? ואלו, מי שנתן לנו את התורה, קוראים לו משה רבנו,

הוא אמר לנו את כל התורה שבכתב ותורש בעל פה,

והואיל משה בארץ התורה ואנחנו קיבלנו ממנו את הכל, מה שקיבל מאת הקדוש ברוך הוא.

וזה בא ללמד מוסר,

שגם במעלליו התנכר נער. מכירים את הילד, כשהוא גדל כבר לאיזה כיוון הוא הולך.

זה כמו שתיל.

אם השתיל גודל ככה, אז הוא יהיה עקום, הגזע יהיה קשה, אי אפשר יהיה להזיז אותו.

אם בהתחלה אתה שם לו, כמו בעירייה,

שם לו חתיכת ברזל, אז הוא יגדל ישר. אז מה הפתרון?

אין, זה לא היה. אני מסביר לך, זה רק דרוש לקבל שכר. זה כמו שאמרנו, משל. אה, זה לא משהו ש... לא היה.

משל, כמו שאני אומר לך, משל למה הדבר דומה,

ומלכה משל.

זה הסיפור שיש במקרא,

אוקיי?

שאלה הבאה.

אוקיי, שאלה הבאה זה לא בדיוק שאלה, זה יותר אמירה.

אוקיי, בוא תגיד.

טוב, תראה,

אנחנו כולנו רואים מה קורה מסביבנו מכל מיני מצבים.

יש קרע גדול בעם, וכל אחד באמת צריך לעשות השתדלות, ודברים מאוד מורכבים.

עכשיו אני רוצה לדבר על הגיוס לצבא.

אני פעם הייתי בדעה, אתה יודע, כמו שכולם, כולם צריכים להתגייס.

היום אני מבין שהדברים קצת יותר מורכבים.

עכשיו, אני רוצה להגיד לך מה אני חושב,

כי זה דבר שיכול לקרות, זה משניא

האחד על השני, ולא תמיד בצדק.

קודם כול, יש עשרות אלפי

משתמטים חילונים. משתמטים חילונים מתל אביב. עזוב, מתל אביב עליהם אף אחד לא... שמונים אלף עד מאה אלף!

טוב, אף אחד לא מדבר על זה. מדברים? עברו את זה בוועדות בכנסת, ובא בן אדם שאחראי באכא ואמר את הנתונים. נכון, אני שמעתי בדיוק כמוך. עכשיו אני אומר, יש לי רעיון לזהם, בוא נראה מה אתה אומר עליו. אוקיי, אני אומר דבר כזה.

תרים את הכובע, לא רואים אותך. כל אלה שתורתם אמנותם ולומדים בישיבות מסודרות בפיקוח,

הם חיילים מכל דבר.

יותר מחיילים. אתה מסכים? כן, יותר מחיילים. יפה.

אבל אני,

מסתובב קצת בין עמנו בטיולים ואני רואה אותם.

קוראים להם נוער בסיכון. באים מהניבות עם כרס קטנה,

משתמטים כולם, חצי יום עובדים, חצי יום לא לומדים.

שסניקים גם עם בטן כזאת, בגיל 17-18,

הם לא לומדים כל היום בכולל, עובדים בעבודות צדדיות.

זה לא מקובל.

זה גם משניא את האנשים לא בצדק, ואלה שבאמת לומדים תורה יוצאים מהעניין הזה מקופחים. אבל למה צריך אותך כבר? אמר את זה החזון איש.

החזון איש. בוא, אני אתן לך פתרון, אבל צריך למצוא פתרון. זה אמרתי, אמרתי. זה לא, אני אתן לך סוג של פתרון. יאללה.

אין פתרון מושלם. אני אומר לך דבר אחד.

אחד שעבר כבר את כל הוועדות והכול, ובסוף

הוא מצא להשתחרר מהצבא.

סעיף פורפיל, רואה דמויות,

הבן-אדם יש לו עסק, מרוויח הרבה כסף. אני אומר,

דבר ראשון,

יש פתרון כזה שאומר ככה.

אני רואה, אחרי שכלו כל הקצין,

עברו את כל הוועדות, עברו את הכול,

לא מראש.

אדוני, לא שירתת?

לא הלכת לשירות לאומי, לא לצבא? יש לך אישורים רפואיים, הנה.

זה לא מונע ממך לשאת בנטל בצורה אחרת.

אם אתה לא יכול לעשות את זה בצורה כזאת,

לא יכול ללכת לצבא, הנה יש לך אישור רפואי,

לא ללכת לשירות לאומי,

אני מדבר גם על הערבים.

מס שוויון בנטל, מה זה אומר? שאתה מתחיל לעבוד ומקבל תלושי שכר. יש לך עסק יפה, אתה לא יכול להיות בצבא,

במסגרת של הצבא.

זה לא מונע ממך לשאת בנטל בצורה אחרת,

מהתלוש של השכר או מביטוח לאומי אם אתה עצמאי.

מורידים סכום, לא יודע את הסכום, קובעים אותו, וזה הולך לחיילים שכן משרתים. קודם כול, זה יהיה צדק.

אתה, יש לך עסק,

אתה עובד. תפסיק כבר! אני מסכים.

יפה.

קודם כול, זה יגבע מהערבים, שהם נהנים מכל העולמות. הם גם לא עושים שירות לאומי.

אנחנו גם, האמת שלא רוצים אותם בצבא כל כך, כן?

אבל המון כסף יבוא מהם, זה ילך לחיילים שבאמת משרתים. די, אמרתי לך מסכים. מה אתה רוצה עכשיו, שאני ואתה נעשה את זה? לא, אני אומר שצריך למצוא איזושהי דרך נאותה. הנה, הסכמתי.

הסכמת? כן. אתה מסכים גם... תפנה את זה עכשיו לווינטר. אז מה אתה אומר עכשיו לכל האנשים? רגע, רגע, אני רוצה לשאול. כמה אנשים פה לא הלכו לצבא?

תצביעו.

אוקיי.

אנשים...

אמרנו, אתה הסכמת על זה. כן. תורתך, אתה עומד תחת פיקוח, מקבל חייל, מה שמקבל חייל, תקבל גם אתה.

זה מקובל עליך? בטח. וכל היתר שחצי יום עובדים וחצי יום פה מסתובבים?

מס,

מס.

מס.

מס, סביון בנטל. כן. אז הנה יש הסכמה. יאללה.

חייאת כפיים.

תן לה שמה.

למי?

כן, בטח, הוא היה אצלנו בבית כנסת.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

מה אני יכולה לעשות כדי שהבנות שלי יקבלו צניעות בשלמות?

יש חצי כיסוי ראש,

צניעות, אבל לא מושלמת.

יש לי קלטת שנקראת

יהדות עולם יפה.

תשמיעי להם אותה,

ואחרי זה תגידי לי מה הן אומרות.

אם לא, ניפגש איתם.

למי שלא יודע, זו בת הדוד שלי,

ובעזרת השם נתברך, אני אשתדל להשפיע עליהם.

בעזרת השם. עכשיו עוד שאלה.

מה עושים כדי לזכות בבן זכר?

כמה בנות יש?

שלוש וארבעית בדרך.

הופה.

זה יכול להתהפך, כי הם לא תמיד יודעים.

לא, היא צריכה ללדת כל יום. אבל לאחותי אמרו שיש לה ילד אחד, ויצאו תאומים.

הם לא ראו.

זה לא יאומן כי סופר.

טוב,

בשביל בן זכר,

ארבעים יום

לקרוא שיר עשירים מלא אחרי חצות יום,

אחרי חצות לילה. האימא או האבא?

מי שיולדת בדרך כלל.

אוקיי.

ואני רוצה שתברך את הילדים שלי שהתחזקו בתורה ומצוות. כל ילדייך התחזקו בתורה ומצוות, בכלל עמו בית ישראל. אמן. אמן. והילד אריאל רפאל בן אלישבע צריך לעבור, הוא חולם. אריאל רפאל בן אלישבע יעבור, צריך לעבור ניתוח.

יעבור את הטיפול הרפואי על הצד הטוב ביותר, בריאות שלמה ואיתנה.

אמן.

ונצחי הבת מרים לרפואה שלמה.

נצחי הבת מרים, רפואה שלמה מהרה.

איציק, איציק, תחשוב על עוד רעיונות לפתור את הבעיות במדינה.

יש לך כיוון טוב.

תן לו פה.

לא, לא.

אני הסכמתי איתך במאה אחוז.

הרעיון מדהים.

שלום לך, הרב. כן.

אני ראובן, אני בן 42. אני התחתנתי ב-2006,

יש לי שלושה ילדים.

עכשיו אחד נפטר, מישהו הרס אותו באוטו.

הגוש-התי גם התגרשתי,

הגוש-דין נפטרה,

והכרתי מישהי.

הכרתי אותה אחרי שנה, היא אמרה לי שהייתי התחתן אתי אחרי שנתיים,

ופתאום אחרי שבע שנים היא לא רוצה להתחתן אתי.

מה עושים דבר כזה?

אחרי שנה עוזבים אותה.

איך הגעת על שבע שנים? היא אמרה לי שאני אתחתן, אתחתן.

נו, נו, מה עושים? היית שואל מתי? אם היא היתה אומרת עוד שנה ולא מתחתנת,

אתה רואה שהיא מחריטה, לא הולכת?

פשוט.

תודה.

אני מודה לכם, רבותיי.

הייתם נכנסים.

כן.

הרב אפשר?

לא.

הרב? מי שצועק, לא, לא עונים לו.

מי שמדבר יפה, אנחנו עונים לו.

כן, קדימה.

מוזיקה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו בירננה

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

ועיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה

עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה

ועיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה עיבדו עיבדו עיבדו את השם