נתניה - ראש השנה פחד ושמחה [מתוקן]

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בערב יהיה להקמת שכינתה מעפרה ולעילוי שכינת עוזנו להצלחת הקמפיין

שופר גדול שיבנה הבניין בירושלים במהרה, אמן.

כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים,

תשובה שלמה, רפואה שלמה,

פרנסה בשפע ובנקל,

עשירות רוחנית וגשמית,

בריאות איתנה ואריכות ימים,

לסול בת סעדה,

יעל ומאיר בני סול,

ימית בת יעל ואילן אזולאי בן רחל,

ולעילוי נשמת יוסף חזרן בן חישה,

שהיום פטירתו תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

בלחש,

אמן.

לעילוי נשמת הורי, מנוחתם עדן, אמן.

אתם ניצבים היום, כולכם,

לפני אדוני אלוהיכם.

חכמי המוסר אומרים, הכוונה היא לראש השנה,

בה זוהר הקדוש מבאר,

במספר מקומות בתנ״ך,

המילה היום זה יום הדין.

היום הרת עולם.

ועל כן בראש השנה כולם ניצבים לפניו יתברך ועומדים לדין.

מי עומדים לדין?

ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל.

בעיני הפלא הגדול

שבראש השנה יש שתי הנהגות סותרות.

מצד אחת שמחה מופגנת,

מצד שני פחד ורעדה.

המצווה העיקרית של ראש השנה זה תקיעת השופר.

מצווה,

שכל-כולה סביב פחד ואימה מיום הדין.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה, שתרועה

זה מלשון יללה.

ובמסכת ראש השנה כו אמרו חכמים מצוות השופר דווקא בעיל כפוף.

מדוע?

מדוע?

רש״י אומר מכיוון שכמה שיכופף האדם את דעתו

ויכמוש את פניו לארץ עדיף

ותוקעים בשופר של איל להזכיר את עקדת יצחק

וכולם מבקשים גם צדיקים וגם פשוטי העם רחמים

הרי כתוב מלאכים יחפזון

וחיל ורעדיו יחזון

ויאמרו הנה יום הדין

אפילו מלאכים נשפטים.

חוץ מהשופר

שהמהות שלו כניעה וכפיפות

והתרועה היא יללה

רואים עוד כמה מקורות

שההנהגה ביום הזה צריכה להיות כניעה ופחד.

בראש השנה טיזן אמרו חכמים, למה הוא נקרא ראש השנה?

ראש מלשון רש.

כדלים וכרשים באנו לפניך.

אם אתה בא לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה כעני

משחרר על פתח

אז בסוף השנה היא תתעשר לך.

ועוד מובא במסכת ראש השנה ל״ב

אמרו מלאכי השרת לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם מפני מין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורים

אמר להם אפשר שמלך יושב על כיסא דין

וספרי חיים ומתים פתוחים לפניו

ויאמרו שירה?

עד כדי כך שבשולחן ערוך

מביש יש אומרים שמותר לצום בראש השנה

אף על פי שלהלכה אסור לצום כי זה יום טוב

אבל מודים שראש השנה שונה משאר ימים טובים

כי הוא יום של פחד.

והטור בסימן תקפה מוסיף

בתחילת שמונה עשרה

בברכת מגן אברהם אנחנו מבקשים זוכרנו לחיים.

למה לא אומרים לחיים טובים?

למה רק בסוף התפילה אומרים וכתוב לחיים טובים?

מביא הטור דברי חכמים

בילקוט תהילים.

אמר רבי אבא, צריכים אנו ללמוד

מעניי הגויים הקוטים.

הם מומחים במלאכת חיזור על הפתחים.

דופקים בדלת,

סליחה, אפשר לקבל קצת מים,

נותנים להם מים.

אחר כך אולי יש לך בצל, בצל.

נותנים להם בצל.

אחרי זה הוא אומר, זה חריף,

אתה יכול להביא לי לחם,

להעביר את החריף, בקיצור ארוחה.

ככה עם ישראל.

בראש השנה מתנהגים בשיטה הזו.

בתחילה מבקשים רק תן לנו חיים, זוכרנו לחיים.

בסוף כבר מבקשים לחיים טובים.

טוב,

אם כן,

מה למדנו?

שצריך להרגיש בראש השנה כמו עני על פתח?

סליחה.

תחנוני מדבר רש?

וצריך לחוש אימה וכפיפות.

כמו השופר שהוא מסמל יללה והוא כפוף.

אבל מצד שני,

חכמים גם אומרים

שבראש השנה צריך להרגיש הרגשת ביטחון,

שמחה ואושר.

בירושלמי כתוב,

אמר רבי סיימון,

מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו?

איזו אומה כאומה זו, ישראל, שיודעת אופייה של אלוהיה,

בנוהג שבעולם אדם

שתלוי ועומד עליו גזר דין,

שעלול לשנות את חייו,

ודאי שהוא טרוד כל הזמן,

רעב, לחוץ, לבוש חורים,

מה שאין כן ישראל.

בראש השנה לובשים בגדי לבן, בגדי חג,

אוכלים ושמחים בראש השנה,

כיוון שיודעים שהקדוש ברוך הוא יעשה נס

ויתה דינם לכף זכות.

ובתפילה אנחנו אומרים, תיקעו בחודש שופר בכסף ליום חגנו.

אז זה יום חג.

ועוד אומרים,

ותיתן לנו באהבה את יום הזיכרון הזה.

זה יום של שמחה, השם אוהב אותנו.

אז איך מבקשים מאיתנו מצד אחד, חיל ורעדה,

מצד שני, שמחה גדולה,

בגדי לבן,

חגיגיים,

מחייכים,

תפוח בדבש,

מצד שני, תחנוני מדבר רש.

אז מה זה בסוף?

פלא גדול.

אבח מביא בשם המארשל.

למה לובשים בגדי לבן?

כדי להשכיר את יום המיטה.

אה, זה לא בגדי לבן.

כאילו זה חגיגי.

זה להשכיר את יום המיטה.

אז אותו לבוש,

הוא גם בשביל חג,

והוא גם מזכיר את התכריכים.

מה זה?

איך זה מסתדר?

האור יהל מסביר.

כיצד

ניתן לשמוח וגם לבכות

בו זמנית?

אז קודם כל צריך לדעת שיש שני סוגים של צער.

סוג אחד,

אי אפשר לערב איתו שמחה.

וסוג שני,

אפשר להיות מעורב עם שמחה.

מפורש במסכת בבא בתרא דף קוף,

אבל אסור לו לבכות בשבת.

אין אבלות בשבת ביום טוב, אלא שמחה.

מצד שני,

יש מחמדות

שעושים כשחוזרים מהלוויה של המת,

והרשב״ם מסביר.

היה מנהג בזמנם,

אחרי הקבורה,

ושאר הקרובים, לא האבלים,

היו עושים מעמדות.

היו נעמדים,

הולכים מעט ושוב יושבים ובוכים,

קמים שוב והולכים מעט וחוזרים לשבת ולבכות,

וככה עשו שבע פעמים.

כל המעמדות נועדו שהמש...

המשתתפים בלוויה ייתנו אל ליבם כי ימי האדם הם הבל.

ויש אומרים

שהמשתתפים במעמדות מותר להם אפילו לבכות בשבת,

רק לאבלים אסור.

איך זה יכול להיות?

למה לקרובים מותר לבכות בשבת ולאבלים אסור?

מכאן אנחנו לומדים שיש שני סוגי צער.

אחד זה צער רוחני ואחד זה צער גשמי.

מה זה בכי רוחני?

בכי שנובע מהתרגשות.

אישה שמציעים לה נישואין

ואומרים לה שרוצים לקדש אותה, או כמו אלה שהיום

עושים מעשה גויים, קורעים ברך

ומציעים לה את הטבעת,

אז היא בוכה מהתרגשות.

זה בכי

שהוא לא צער,

הוא שמחה, בכי של שמחה.

אבא שרואה את הבן שלו

בר מצווה או נכנס לחופה,

בוכה.

למה הוא בוכה? יש לו צער?

אין לו, יש לו שמחה?

זה דמעות של שמחה.

אבל יש בכי שהוא צער ממש על חיסרון גשמי.

נגיד ילד, לוקחים לו צעצוע,

אז הוא בוכה.

הבכי לא של שמחה,

של צער, כי חיסרו ממנו

את הצעצוע.

וכן הלאה.

אז כל בכי על גשמיות

הוא של צער שלא יכול להתערב עם שמחה.

אבל כל צער

שהוא רוחני,

צער רוחני,

אפשר לערב אותו עם שמחה.

בשבת

אסור לבכות בכי של עיצבון וגשמיות.

לכן האבלים.

הם בוכים על החלל שנוצר, שחסר להם האבא או האמא.

לכן אסור להם לבכות.

זה בכי חומרי.

אסור בשבת.

אבל המשתתפים בלוויה

פעמים הם לא מכירים אפילו את הנפטר

והם בוכים, אבל בכי אחר לגמרי

הם בוכים על החיסרון הרוחני, על חיי האדם ותכליתם

על הגוף שישוב לעפר

שהנשמה תעמוד לדין במרום

זה בכי רוחני

בכי רוחני מותר בשבת.

במסכת שבת פח אמרו חכמים הנעלבים ואינם עולבים

שומעים חרפתם ואינם משיבים

ושמחים בייסורים

עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

איך יכול להיות לשמוח בייסורים?

אלא,

זו שמחה רוחנית.

מפי עליון לא תצא רעות.

אותו אדם שמח בייסורים

כיוון שהוא מבין את דברי הרמב״ן המבהילים

שעדיף לאדם 70 שנה ייסורי איוב

ולא שעה אחת בגיהנום.

וזה שנותנים לו ייסורים פה,

ממרקים אותו, מנקים אותו ופותרים אותו משבעים שנה

בגיהנום.

בשעה אחת קטנה שהוא סובל פה.

אז זאת אומרת, על מה הוא שמח?

שמורידים לו מהסאה

מהסאה

של עוונות הממתינים לו בעולם האמת, אם לא יחזור בתשובה.

אז בראש השנה

שייך לשמוח

ושייך לבכות.

מרגישים כמו עניים בפתח,

תחנונים ידבר רעש. אנחנו לא באים כמו עשירים,

מלאים מצוות,

מפוצצים במצוות,

מפוצצים בצדקות וחסדים.

אנחנו יודעים שאנחנו חסרים, חסרים, חסרים.

ואנחנו רוצים לבקש שנה טובה,

פרנסה, ילדים טובים, אריכות ימים, בריאות.

רגע,

אתה רוצה?

עם מה באת? מה יש לך בסל? מה הבאת?

אז ברור שאתה רעש ועני, ואתה מבקש בתחנונים.

גם זה לא שנה ראשונה שאתה מבקש.

זה גם לא שנה ראשונה שאתה מבטיח ולא מקיים.

אז איזה פנים יש לך?

אז ברור שאתה בא ככה, כמו עני,

שואל על דלת.

אבל אנחנו יכולים גם לשמוח,

כי ביום הזה אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא עלינו.

אנחנו רוצים ושואפים לרוחניות.

יש לנו ביטחון עצום בקדוש ברוך הוא, שהוא אוהב אותנו, זה מנוסח

בתוך התפילה.

אבינו מלכנו,

אתה אבא רחום,

אתה מבקש שנתלבש בגדים חגיגיים,

שנשמח ונפתח בניסים שאתה תעניק לנו,

אבל אתה גם מלכנו.

ומלך ראוי לרעוד ולפחד מפניו לגמרי.

יוצא

שבראש השנה גילו ברעדה.

ככה מצפים מאיתנו.

ומה אנחנו אומרים בתפילה?

ובכן,

צדיקים יראו וישמחו.

איך אפשר

לירוא וגם לשמוח?

וחסידים ברינה יגילו.

שמחים מרננים,

וגם משלבים יראה ופחד.

מקשה אבו דרם.

בתפילת ראש השנה,

כל חלק בתפילה אנחנו מתחילים ובכן,

ובכן,

ובכן,

ובכן. למה מתחילים עם המילה הזאת ובכן?

בתנ״ך יש מקום אחד,

שמופיעה מילה ובכן.

מי יודע?

כן?

מה?

אצל אסתר.

אסתר המלכה צמה שלושה ימים.

ברעדה,

בפחד,

פן לא יושיב.

הביט לה המלך אחשוורוש את שרביט הזהב

והיא אמרה למרדכי, ובכן

אבוא אל המלך

אשר לא חדת

זאת אומרת בלי רשות אני בא וכאשר עבדתי עבדתי, לקחה בחשבון

שיכול להיות שהוא יגזור עליה מיתה

מסירות נפש היא נכנסה

אבל המילה הזאת ובכן אומרת

שהיא באה בפחד

פחד

זאת צריכה להיות הרגשה בראש השנה

לראות בעיניים

שהחיים שלך תלויים

מנגד

אם היא נכנסת לפני אחשוורוש

שהוא בשר ודם

זאת אומרת

יכול להיות שהוא גם יכול למות על כיסאו

אין הבטחה שהוא יחיה

והיא פוחדת

אז בפני מלך מלכי המלכים

שהוא נצח נצחים

ואנחנו דלים וראשים

איך לא נפחד?

אומר הארי הקדוש דברים מבהילים

מביא ספר כף החיל בראש השנה כפ בשם ספר הכוונות

הארי הקדוש נהג לבכות הרבה בתפילת ראש השנה

אף על פי שזה יום טוב

וקל וחומר בתפילת יום הכיפורים שהוא היה בוכה

ואפילו נמחל בשבת

ועוד אמר הארי הקדוש

מי שאין בכייה נופלת עליו

בימים הללו

סימן שאין נשמתו הגונה ושלמה

שמעתם?

אם לא מתעורר אצלכם בכי

בזמן התפילות, בזמן תקיעת שופר

סימן שהנשמה לא הגונה ולא שלמה

וברגע שאדם פורץ ובכי

זה סימן שבאותו רגע דנים אותו,

בדיוק באותו רגע.

זה אומר ארי הקדוש.

ועוד עצה הוא נותן

שאם זכית לבכות

תעביר את הדמעות

תעביר אותם במצח, כל הדמעות שיורדות לך,

תעביר במצח ששם נכתבים כל העוונות.

מצד שני,

לא יאומן כי יסופר,

בספר נחמיה חט מפורש

שעזרא הסופר

אמר לעם ישראל הפוך,

ראה אותם בוכים

בזמן קריאת התורה ואמר להם אל תתאבלו ואל תבכו,

לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים

ואל תעצבו כי חדוות אדוני היא מעוזכם.

ועם ישראל שמחו באותה שעה שמחה רבה והחלו בסעודת יום טוב,

שואל לכף החיים על דברי הארי הקדוש.

הנביא אומר, אסור לבכות.

והארי הקדוש

אומר כן.

איך זה מסתדר?

ולהלכה נוהגים כמו הארי הקדוש.

איך זה יכול להיות?

מה, הארי הקדוש חולק על הנביא? אין דבר כזה.

אבל יש יישוב לדבר.

אלו ואלו דברי אלוהים חיים.

הנביא אסר לבכות

וככה פסק הגאון מווילנה, הלכה למעשה.

מצד שני, הארי הקדוש מצווה לבכות.

אבל הבאור הוא ככה.

לעורר את עצמו לבכות

בוודאי אסור, כמו שאמר הנביא.

כי ראש השנה הוא יום טוב.

הוא יום של שמחה.

אבל מי

שמעוצם קדושת היום בוכה מעצמו,

זה מותר וזה ראוי.

לזה התכוון הארי הקדוש.

הוא היה נאה דורש ונאה מקיים.

מרוב שהיה דבוק בשם יתברך,

היה בוכה.

ואפשר להביא ראייה מדברי הרמה בסימן רפח,

שמתיר לבכות בשבת

למי שיש לו עונג מזה.

כגון שעל ידי זה הוא מפיג את שערו מליבו.

ועטז מוסיף שמפורש

שראו את רבי עקיבא בוחה בשבת,

שאלו אותו תלמידים,

וכי מותר לבכות בשבת?

אמר להם, יש לי עונג מזה.

מרוב שהוא דבוק בקדוש ברוך הוא, ההתרגשות שלו שהוא זוכה להיות קרוב לקדוש ברוך הוא,

זולגות לו דמעות בשבת,

מקדושת השבת שהוא קרוב לקדוש ברוך הוא.

עכשיו יובן מה שאמר אריה הקדוש,

מי שאין בכייה נופלת עליו,

הכוונה מעליה.

לא שהוא מעורר את עצמו ורוצה לבכות,

היא פורצת לבד.

זה סימן

הוא לא הכי נקי.

אדם לא יוזם בחייה ביום טוב,

אלא היא באה מעליה.

אתם רוצים ראיה נפלאה לזה?

בראש השנה קוראים פרשת חנה.

מתי זה היה?

חכמים אומרים במסכת ראש השנה, יו״א,

חנה נפקדה בראש השנה,

שנאמר

והיא בוכה וקולה לא נשמע.

אז זאת אומרת, היא בוכה מתי זה היה?

בראש השנה.

והיא נפקדה לטובה על ידי הבכי.

אז זה בכי של שמחה.

כיוון שכך,

מתבאר עומק העניין בראש השנה.

מצד אחד פחד ואימה.

כמו התרועה,

שהיא קול של יללה.

וכמו שופר שהוא כפוף.

וכמו השם ראש השנה שאנחנו ראשים,

תחנונים מדבר רעש.

וכמו הגויים המחזרים על הפתחים

ומבקשים מהקדוש ברוך הוא בקשות בהדרגה

מן הקל אל הכבד.

ואפילו לצום בראש השנה יש שמתירים.

והארי הקדוש מוסיף

שראוי לבכות בראש השנה.

מצד שני,

בנחמיה מפורש

צריך לשמוח.

ביום הזה.

בעם ישראל עם מיוחד כל כך שאפילו ביום הדין לבושים בגדי חג,

אוכלים ושמחים ביום המשפט,

שכן ברוחניות

יכולה להיות גם שמחה וגם עצב בבת אחת.

וגילו ברעדה.

ומתוך דבקות בקדוש ברוך הוא פוחדים ושמחים

מהבורא גם יחד.

כמו שאנחנו אומרים כל יום, בדחינו ורחימו,

ביראה ובאהבה.

הגמרא במסכת ראש השנה, דף ל״ד, מבארת את סדר התקיעות.

בהתחלה יש תקיעה,

תקיעה ישרה.

ואחר כך יש

תרועה.

ובסוף עוד פעם תקיעה.

אבל חכמים האלה הם ספק.

האם התרועה זה גניחה

כמו שברים?

טו, טו, טו.

איך אדם גונע?

ראיתם אנשים שהם בוחים ככה?

כן? גונחים.

אז לכן תוקעים שלוש פעמים גניחה.

אבל אולי ההיללה זה לא שברים.

אולי זה תרועה.

התימנים עושים את זה,

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. הספרדים והאשכנזים טי, טי, טי, טי, טי, טי, טי, טי, טי, טי, טי. אז עושים את שניהם,

גם שברים,

שזה כנגד הגניחה,

וגם כנגד ההיללה עושים את האופציות האלה.

בכל מקרה,

תמיד מתחילים עם תקיעה ישרה,

בסוף תקיעה,

ובאמצע שברים תרועה.

למה מתחילים עם תרועה?

סליחה, למה מתחילים עם תקיעה?

ותרועה באמצע.

ולמה מקיפים את התרועה עם שתי תקיעות?

תקיעה

זה מורה על שמחה.

תרועה

זה סימן יללה.

איפה אנחנו לומדים זאת?

כתוב בפסוק.

וביום שמחתכם ומועדיכם

ובראשי חודשכם

ותקעתם,

תקיעה,

ותקעתם בחצוצרות,

בחג תוקעים תקיעה של שמחה.

לעומת זאת התרועה.

כתוב בנביא, בספר יהושע,

ו״כ.

עם ישראל כבשו את יריחו,

סובבו אותה שבע פעמים ותקעו בה שופרות.

ומה כתוב שם?

ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה.

אם כן, תרועה מורה על דין ופחד כמו תרועת מלחמה.

לכן,

סדר התקיעות מורה בדיוק

איך אנחנו צריכים להרגיש בראש השנה.

וגילו ברעדה.

הגילו שתי תקיעות, בהתחלה ובסוף.

ברעדה זה היללה באמצע.

התקיעה כלפי חוץ,

כלפי חוץ צריך לחייך,

ללבוש לבן,

להראות שמחת יום טוב.

אבל באמצע

יש את התרועה, הפחד.

וזה צריך להיות בתוך הלב,

שאדם ידע שגוזרים עליו מי יחיה ומי ימות,

מי בקיצו, מי לא בקיצו.

ובמדינות בוא ייאמר,

איראן,

מתי תקבל תחבית?

זה עוד ימים ספורים.

אני יודע גם את התאריך.

אני לא אומר,

אבל חבית-חבית.

ולפיכך יעירו דברי הארי הקדוש,

שעומק הכוונה היא לשברון לב פנימה.

תבכה אפילו פעם אחת,

ותהיה נידון לזכות באותה שעה.

כי מי שאין בחייה נופלת עליו.

סימן שהנפש שלו לא מתוקנת.

אבל כלפי חוץ,

אומר הנביא,

אכלו משמנים ושתו ממתקים.

למה?

אם כבר בכית והפנמת את עוצם קדושת היום,

יש לך לשמוח שמחת יום טוב,

לחייך,

להיות בטוח שאתה תצא בדין טוב,

אושר ושלווה,

השמחה תהיה על פניך,

אבל הלב בפנים ירא.

זה מה שצריך.

עין במרבוכה ולב שמח, שמעתם פעם על זה.

יותר עמוק.

ראש השנה נקרא בתורה יום הזיכרון.

ביום הזה יש שלושה דברים מרכזיים בעבודתנו.

אנחנו צריכים להגיד עשרה פסוקים של מלכויות,

שאנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא עלינו.

אנחנו אומרים עשרה פסוקים של זיכרונות,

שהשם זוכר,

ועשרה פסוקים של שופרות,

ולמרות זאת,

היום הזה נקרא יום הזיכרון, לא יום המלכויות ולא יום השופרות,

אלא יום הזיכרונות, יום הזיכרון.

אמר רבי יהודה, אמר רבי עקיבא.

אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפני בראש השנה מלכויות,

תגידו לי את הפסוקים האלה,

שאתם ממליכים אותי,

זיכרונות,

כדי שיעלה זיכרונכם לפניי לטובה.

כשאתם אומרים את הפסוקים של זיכרונות,

הזיכרון שלכם עולה לפניי לטובה.

ואיך עושים את זה? במה?

בשופר.

אז הגמרא אומרת,

על ידי השופר עושים שתי פעולות.

אחת, ממליכים את הקדוש ברוך הוא,

כמו שהיו ממליכים, מלך,

תוקעים בשופרות, ראיתם את זה?

כן?

הרומאים, איך היו עושים? כן.

והשנייה,

השופר מה עושה? מעלה את הזיכרון שלנו לפני הקדוש ברוך הוא.

אם כן, נוכל לומר,

כשממליכים את הקדוש ברוך הוא בתקיעה ישרה,

והזיכרונות נעשים על ידי התרועה.

כי אם אנחנו חוזרים בתשובה

מאימה ופחד,

אז עולה זיכרוננו לפני השם.

בשעה שממליכים מלך, תוקעים בשופר. איפה זה כתוב?

ויתקעו העם בשופרות,

וימליכו את שאול עליהם למלך.

אז זה היה בתקיעה.

תקיעה

עושים בראש השנה כדי להמליך את הקדוש ברוך הוא למלך.

אבל השם של ראש השנה נקרא על שם הזיכרונות,

שהוא זוכר אותנו לטובה.

בחודש השביעי, באחד לחודש, יהיה לכם שבתון

זיכרון תרועה.

אז כל הזיכרונות עולים בתרועה.

והתרועה זה עורו ישנים משינתכם.

זה לעורר את הלבבות.

כשאדם

עומד ויודע שיש דין ויש דיין,

שמלך המלכים נאמן להיפרע מעוברי רצונו

אלה שלא מנצלים את הימים הקדושים לתשובה

והוא צופה ורואה את כל המעשים,

צריך אדם להתמלא פחד.

אבל בנוסף לזה שממליכים את השם,

השופר מעורר אותנו, מעורר את הלבבות.

בתקיעה

ממליכים את הקדוש ברוך הוא

כנגד מלכויות.

בתרועה

מעוררים את הלבבות.

זה כנגד הזיכרונות.

ולכן מהותו של ראש השנה זה יום הזיכרון שהקדוש ברוך הוא זוכר אותנו לטובה.

לכן הנביא אומר לא לבכות בראש השנה.

בערי אומר לבכות מבפנים.

עם ישראל

בוכים.

התפיסה שלהם

שראש השנה זה יום דין על העבר

והם פוחדים מעונש.

אבל הנביא אומר לא, לא, לא, לא, לא.

לא לבכות

זה לא המהות של ראש השנה.

בראש השנה לא מסתכלים על העבר.

בראש השנה אין וידוי.

זה יום טוב.

מה עושים בראש השנה?

מביטים לעתיד.

משתנים.

מקבלים עלינו עול מלכות שמיים ומבטיחים שנשתנה לטובה.

זה עושים בראש השנה.

ולכן ממליכים אותו, נמליכך מלך.

זה אבא שיורד אלינו בשביל להושיט יד,

להרים אותנו

מהמקום הנחות שהיינו במשך השנה.

וזה ההבדל בין ראש השנה לכיפור.

יום כיפור זה לתקן את העבר.

ביום כיפור מתקנים את העבר, את מה שעשינו, עבירות,

חוזרים בתשובה,

מתחרטים על העבר,

קבלות לעתיד,

וידוי.

זה בכיפור, לא בראש השנה.

לכן,

הכוונה של אדוני הקדוש,

תבכה.

אבל בכי לא של פחד מעונש על העבר,

אלא בכי של להשתוקק, להיות דבוק בקדוש ברוך הוא.

איך עזבתי את אבא במקום להיות מחובר אליו?

כמו ההתרגשות שנפגש בן עם אבא שלא ראה אותו הרבה שנים.

זה בכי של התרגשות,

וזה לא סותר את השמחה של יום טוב.

אדרבה, זה מגביר אותה.

זו בכייה של כיסופים לחזור לבורא יתברך.

כמו בן ששב לזרועות אביו, ראיתם איך אלה שחזרו מהשבי?

ראיתם איזה שמחה, ראיתם איזה בכי?

זה כבר לא בכי של צער,

זה בכי של שמחה, חיבור.

אנחנו צריכים לבכות על החיבור.

השם יורד אלינו, רוצה אותנו, מקרב אותנו.

נו, איך אנחנו לא נבכה משמחה שיש אבא כזה, עם כל העוונות שעשינו,

הוא מוכן לקבל אותנו בחזרה.

אז זה צריך להיות מרגש מאוד למי שיש לו טיפה, טיפה לב רגש,

שהוא מרגיש את הדברים.

אז לכן כל אחד מאיתנו,

הוא צריך לבדוק את עצמו.

האם הוא מוכן לראש השנה?

עכשיו נתנו לכם חומר למחשבה ולביצוע,

ואם תעשו את זה כמו שאמרנו,

בעזרת השם תעברו את השנה הכי טוב שאפשר.

כמובן,

שעם מבט לעתיד

צריך לבוא גם עם הבטחות לקדוש ברוך הוא שבאמת,

מה הבעיה?

כתוב שעיני השם בא מראשית השנה עד אחרית שנה.

למה בהתחלה כתוב השנה ואחר כך שנה?

כי כל אחד מאיתנו אומר, השנה?

אני משתנה, אתה לא תכיר אותי, אתה תראה.

ובסוף מה היה?

שנה כמו כל שנה.

מחרית, נשאר מחרית,

שום דבר לא השתנה.

אבל תזכרו שעיני השם בא, הקדוש ברוך הוא רואה הכל, שומע הכל, הכל מתועד.

אי אפשר לזייף. עלינו, בני אדם, אפשר לעבוד.

על הקדוש ברוך הוא אי אפשר.

אפילו על הסינים אי אפשר לעבוד.

הם נמצאים אצלכם בכיס, בשואב הבק,

הם נמצאים אצלכם במצלמות, הם נמצאים בכל מקום.

אתם מתועדים כל רגע, יש לכם מצלמה חיצונית ויש פנימית,

יש אחורית ויש קדמית, יש לך במחשב,

יש לך בטאבלט ויש לך בפלאפון,

ושומעים אותך ומקליטים אותך ורואים אותך בכל המצבים, השם מרחם.

אין לך ממי להסתר. הסינים שואבים את הכול ומוכרים את המידע הזה לפה, לשם.

לכן כשאתה מדבר עם מישהו על משהו, פותח את הטלפון, פתאום מה שדיברת,

דיברת על מכונות כביסה, פתאום פרסומות של מכונות כביסה הגיעו אליך.

מאיפה הגיעו? ראית איך הקדוש ברוך הוא שמע אותי? לא.

זה לא הוא, זה הסינים.

אז אם הסינים יודעים לשאוב ממך את כל הידע ואת הכול בכל מכל קול,

הקדוש ברוך הוא, מי נתן להם? שכל הסינים.

הקדוש ברוך הוא, אז הוא יודע.

הנוטה אוזן,

הלא ישמע.

מי שעשה לנו אוזניים לא שומע.

אנחנו צריכים להתבונן.

כמה אנחנו שטחיים, שטחיים.

ממש.

זה זלזול באינטליגנציה שלנו.

כמה שמעתם דרשות כבר, כמה שמעתם דיבורים, כמה קראתם, כמה ידעתם

ואיפה אתם ומה שאתם יודעים.

אם אדם הולך היום אפילו לבית משפט

על עבירת תנועה,

ויכול להיות שבגין זאת ייקחו ממנו את הרישיון

ויקחו לו את הרכב לחודש,

לא הרבה, חודש.

איך הוא רועד וכבר מחפש עורך דין ושואל עצות

ומה עשית ומה אני אגיד

ואיך לבוא

עם חולצה לבנה, כפתורים שחורים.

הכל בשביל להשפיע על השופט, אולי תצא טוב.

וזה כולה בשר ודם.

ואתה מתכונן לזה במתח, במתח, במתח. ופה זו שאלה חיים ומוות.

שמתם לב בכלל כמה אסונות היו השנה.

אתם שומעים כל יום זה נהרג והוא נדרס והוא ככה והוא מת וזה ככה והוא הלך והוא עלה והוא...

חוץ מכל ההוריקנים והטייפונים והצונאמי ורחידות אדמה ולאבות

וכל הזה ונפל עכשיו וכולי וכולי.

נו,

מה זה היה?

מה זה היה?

בראש השנה הקדוש ברוך הוא סקר את כל העולם וגזר מה שגזר לפי מה שבאו אליו.

איך הגיעו אליו בראש השנה?

לפי זה הוא גזר.

אז מה עושה הקדוש ברוך הוא? מביא לנפל תיירים מכל העולם,

כולל ישראלי אחד.

מקבץ אותם למקום אחד,

והגזר דין היה שהם ישתפו

במה שראינו שם, השם מרחם, איזה דברים איומים ונוראים.

אבל זה לא קורה מקרה, אין מקרה.

זה הכול

גזר דין שנשקל בבית דין של מעלה,

וזהו.

אז נותנים לנו זמן,

נותנים לנו זמן

לחזור בתשובה והכול,

ואנחנו לא מנצלים.

אז אני אביא לכם עוד קצת משהו.

יש ארבע פרשיות אחרונות בתורה.

ניצבים וילך,

האזינו, וזאת הברכה.

אז איך זה הולך?

ניצבים וילך זה לפני ראש השנה.

פרשת האזינו,

סמוך ליום כיפור,

וזאת הברכה אחרי חג הסוכות.

למה? תשמעו דבר לא יאומן כי יסופר.

פרשת וילך, מי יודע כמה פסוקים יש?

מה?

מישהו אמר משהו.

שלושים, מי אמר?

יפה מאוד.

למה?

כנגד שלושים צדיקים

שהולכים תמיד בדרך השם,

ולכן נחתמים בראש השנה לחיים.

צדיקים נחתמים לאלתר לחיים.

לאחר שלושים ימי חודש אלול.

פרשת ניצבים, מי יודע כמה פסוקים?

ארבעים. ארבעים. מי אמר?

לב אמר.

כנגד הבינונים,

למה?

כי מראש חודש אלול עד יום כיפור זה ארבעים.

וכתוב בראש השנה נחתמים הצדיקים לאלתר.

והרשועים גם.

והבינונים ממתינים להם עד יום הכיפורים.

אז כמה ימים זה?

ארבעים.

ואחרי ארבעים יום

הם חוזרים בתשובה.

עכשיו,

זה מה שנאמר. אתם ניצבים היום, כולכם, מי זה כולכם?

כולל הבינונים.

פרשת האזינו, כמה יש בפסוקים?

כמה?

חמישים ושתיים.

חמישים ושתיים. כנגד הרשעים

הם התמהמהו בכל ארבעים ימי רצון,

ורק אחרי ימי הסוכות,

או שענה רבה,

שמחת תורה זה יום חמישים ושתיים.

אז ברגע האחרון הם חוזרים בתשובה.

אז על כל אלה בסוף נאמר,

וזאת ברוך.

עכשיו זה ברכה בשביל כולם.

כל מי ששב בתשובה

בימי הרצון האלה, אלול,

עשרת ימי תשובה,

ואו שענה רבה ושמחת תורה,

יש לו ברכה.

מתי הזמן העיקרי לחזור בתשובה שלמה?

זה רמוז בשם

אדנות.

א',

וד',

ונ',

וי',

בשם הזה רמוז,

מתי לחזור בתשובה?

א',

זה ראש השנה,

י',

זה יום כיפור, עשירי בתשרי,

ובאמצע נשאר דן.

זה ימי הדין.

אבל מתי צריך לחזור?

באלף ויוד.

זה שם השם.

שם השם צופן בתוכו את מה שאמרנו.

עכשיו,

משל

לאלה שמתאחרים לשוב בתשובה בימים נוראים,

בספר אור הלבנה.

מעשה באדם

רכוב על חמור,

מהלך בדרך,

חיפש עז משובחת

לפרנסת ביתו,

מצא ורכש בדמים מרובים.

חשב

איך אחזור לביתי,

איך למשוך את העז

מבלי טרחה,

ולא אצטרך להסתובב כל רגע

ולרדת מן החמור,

ללכת ולאחוז את העז בידי.

עלה בלבו רעיון,

אקשור את העז.

לזנב של החמור

והיא תלך אחרינו.

אבל מה יקרה אם הקשר ייפרם

והעז תישאר על אם הדרך

ואני אחזור בסוף רק עם החמור?

ואז עלה לו רעיון גאוני,

אקשור

על הזנב של העז פעמון

וכל הדרך אני אשמע את הפעמון,

סימן שהעז

נמצאת מאחור.

ואם הקשר ייפרם

והעז תיעצר,

הפעמון ידום,

ואגלה זאת מיד.

כך עשה.

באותה עת

ישבו שלושה ליצנים והביטו בכל הנעשה

וחייכו אחד לשני.

ואז אחד אמר במוחו קודח

והשובב

אתם רוצים לראות איך אני גונב לו את העז בלי שהוא ישים לב?

הלך לאט, לאט, לאט,

התיר את הקשר,

קשר את הפעמון לזנב של החמור ולקח את העז.

והפעמון ממשיך לצלצל

ואין עז.

והליצנים מתמוגגים מצחוק.

חלפו רגעים,

והפיקח

הסתובב לראות מה קורה עם העז,

ונדהם שהיא נעלמה.

כולו צער ויגון,

והליצנים מחייכים,

והגיע הזמן של השני להראות את כוחו.

אמר לחבריו,

תראו איך אני מצליח לגנוב לו את החמור.

הוא רוכב על החמור,

והוא אומר, אני אצליח לגנוב לו את החמור.

הלך לידו,

כאילו הולך לתומו בדרך,

ואז

פנה אליו בשאלה מפתיעה.

תגיד לי, זו אופנה חדשה לשים פעמון על הזנב של החמור?

אז התמים הזה ענה לו,

לפני שתי דקות היה לי קנץ שקניתי וקשרתי מאחורי החמור,

והזנב שלה היה עם פעמון.

זה היה רעיון מבריק,

שאני לא אצטרך להסתובב כל רגע.

ועכשיו היא נגנבה לי.

אמר לו הליצן,

אני אשמור לך לחמור, רוץ מהר, תחפש, כי היא לא התרחקה ממך.

והתמים הזה השאיר את החמור אצלו ורץ לחפש את העז.

כשחזר,

לא חמור ולא עז.

והליצנים,

מתגלגלו.

נופלים מצחוק,

נופלים לרצפה.

הפרחח השלישי אמר לי, יש רעיון נוחס.

אני מסוגל לקחת לו את כל הבגדים.

וואי וואי וואי.

זה כבר אף אחד לא האמין לו.

אבל אמר להם, בואו תראו.

התקדם הליצן השלישי לחבר נהר קטן בהמשך הדרך.

והחל בוכה בקולי קולות.

והתמים הזה מגיע לנהר,

עצוב, מדוכא,

הולך רגלי, אין חמור ואין עז.

ומצא שותף לצרה.

שאל אותו, מה קרה? למה אתה בוכה?

אמר לו, הליצן,

נפל לי פה ארנק מלא כסף

בתוך הנהר.

התמים אמר, צרת רבים, חצי נחמה.

אומר, גם לי נגנב חמור ועז.

אמר לו הליצן, על מה אתה מדבר? מה זה חמור?

מה זה עז?

אתה יודע כמה כסף יש לי בפנים עכשיו?

ואני לא יודע לשחות.

אמר לו, אני יודע לשחות.

אמר לו, תשמע, אם אתה צולל,

ואתה מביא לי את הארנק,

אני אתן לך פי שתיים החמור והעז.

שמח,

קפץ,

ללא בגדים,

לתוך המים לצלול,

ויצא החוצה, וגם בגדים אין.

זה המשל.

מה הנמשל?

גם אנחנו טמבלים,

כמו הפתי הזה,

ולא מבינים איך יצר רע עובד עלינו.

זה לא שלושה ליצנים, זה ליצן אחד שבא כל פעם

עם דבר חדש.

בראש חודש אלול תוקעים בשופר.

פעמון אזהרה, פעמון, פעמון, מצלצל.

יצר רע מערים ועוקץ אותנו,

נוטל את השלושים יום של חודש אלול של ימי הרחמים בסניחות,

ואנחנו בעצם לא משתנים כלום.

מראש השנה ועד יום כיפור

אנחנו בוחרים.

הולכים על העץ שגנב לנו את השלושים יום,

ודואגים מה יהיה עם הפרנסה.

ובמקום לשוב בתשובה,

שזה העיקר של הימים הנוראים,

הוא חומס ועושק וגוזל את עשרת ימי תשובה,

והוא מתגלגל מצחוק, עדיין לא עשינו כלום.

ומגיע הרגע האחרון,

או שענה רבה,

בתום ימי שמחת חג הסוכות, רגע האחרון,

הכל הולך אחרי החיתום,

ורק פה אפשר עוד להינצל,

לפחות להציל את הבגדים שעל גופנו.

ואוי לו למי שנשאר פתי ומניח אותם להעשק ולחמס מידיו.

לכן, פותחים את הסליחות כל יום, ישן אל תירדן,

ועזוב את להלהיך.

אתה ישן,

כי אתה חי חדי הוללות,

אתה בכלל לא בקטע.

בסדר, אתה בא כמה ימים לסליחות, אוהב לשיר אדון,

יש מנגינות יפות, סקן,

וכל הצעירים באים, והצעירות אפילו,

וכולם זה, ואתה רואה בתי כנסת מפוצצים, ואתה אומר, וואו,

עם ישראל חוזר.

אומר אשלה הקדוש,

איך זה יכול להיות?

כל השנה מתעלמים מהקדוש ברוך הוא, פתאום כל הצעירים באים, מה קרה?

ידוע שיהיה צררה וכל הטומאה מתפרנסת מהקדושה.

היא מוצצת מהקדושה. אם אין קדושה, אין לה מאיפה לקבל כלום.

מהבחורים והבחורות במשך השנה אין סחורה, אין ממי.

יש לכם פעם ארטיק?

אז יש מקל,

ומסביבו יש

גלידה או משהו.

כשיש גלידה, אפשר ללקק,

אפשר לאכול.

אבל כשיש רק את המקל,

אין כלום.

כל הצעירים והצעירות כל השנה זה כמו מקל, בלי גלידה.

מה עושה את צררה? אומר, תלכו, תלכו לסליחות, לא מפריע.

לא אומר, לא, לא, אל תהיו דתי, כפייה דתית, הדתה.

לא מזכיר כלום, אומר, אדרבה, תלך, תלך. למה? שיתמלא המקל בגלידה.

אחר כך כל השנה הוא ילקק ככה ויהנה.

נקרא בעלי תשובה של הסיטרא האחרא,

בשביל שהוא רוצה לינוק מהם אחר כך.

הוא נוכל, נוכל.

זה, אין דבר כזה.

אין דבר כזה שהוא לא מפריע. דברים שבקדושה הוא חייב להפריע.

חייב.

אם הוא לא מפריע,

אז זה לא שייך לקדושה.

אם הוא מדרבן,

זה ודאי עבירות.

הוא לא מדרבן אף אחד למצוות.

רק לעבירות.

איך ידע אברהם אבינו שהאיל שנאחז שם בסבח,

איך הוא ידע שזה באמת נשלח מן השמיים?

אולי זו עבודה של יצר הרע בשביל שהוא לא יעקוד את הבן שלו?

זה היה באותו זמן.

כן, למה?

להחליט במקומו. אבל למה?

למה הוא תפוס שמה?

אברהם ידע

שזה מהקדושה.

כי הוא תקוע.

אם הוא היה מסית רע אחריו,

אז הוא היה בא לו ככה.

שחטא אותי, שחטא אותי.

אם זה מיצר הרע,

אז אין עקבות.

אבל אם זה מהקדושה,

אז זה תפוס.

ככה עושה יצר הרע.

ככה מזהים אותו.

אז אומרים בפתיחה של הסליחות, ישן אל תרדם

ועזוב את לאליך.

ואומר הרמב״ם,

בראש השנה תקיעות עורו ישנים משינתכם,

הגיע הזמן להתעורר.

וגם בהפטרה של יונה ביום הכיפורים,

מלאך נרדם,

קום קרע אל אלוהיך.

אז אחרי כל התוכחות

שהיו בפרשת כי תבוא,

98 קללות,

שקשה לשאת את מה שכתוב,

כתוב שם, פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט,

אשר לבבו פונה מחם השם.

ואחר כך כתוב, שורש פורה ראש ולענה.

שורש פורה, שורש שמפרה ראש ולענה זה קוצים.

מה התיקון של זה?

שופר, ארגון שופר,

וגם השופר.

זה ראשי תיבות.

והיה בשומעו דברי האלה הזאת, הקללות האלה, והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי.

כי בשרירות ליבי אלך,

למען שפות ערבה את עצמיה.

איך יכול להיות אדם שומע כאלה קללות

ואומר שלום ילין?

איך אפשר להישאר רגוע?

אבל יש אנשים

שהם משכנעים את עצמם

שכל העונשים שכתוב זה רק למי שמורד בקדוש ברוך הוא.

אבל מי שהולך בתאוות ליבו,

הוא אוהב כמה דברים שהשם לא אוהב,

אבל מה לעשות,

יש לו יצר רע אומר, יש לי יצר רע, מה אני אעשה?

אז הוא חושב שלא יקרה לו כלום, כי הוא לא פוקר,

הוא לא מורד,

לכן הוא אומר, שלום ילין.

לא יווה השם סלו וחלו,

כי אז יעשן אף השם וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה כתובה בספר הזה.

אדם מגיע למצב שהוא שלו ורגוע והוא לא מתעורר?

אדם שעובר

פעמיים ושלוש עבירה עדיין מוחלין לו,

אבל פעם רביעית כבר לא מוחלין לו.

על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו.

מה ההבדל בין שלוש לארבע?

איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא לא מקבל תשובה ממי שחטא ארבע פעמים?

הלוא אין דבר שעומד בפני התשובה?

אלא הקדוש ברוך הוא מעורר את האדם לשוב בתשובה.

עד שלוש פעמים.

אם פעם רביעית הוא כבר לא עוזר לו.

אם הוא יחזור לבד, אין בעיה.

השם לא ימנע ממנו.

אבל לא יהיה לו כבר סיוע מן השמיים.

ולכן הקדוש ברוך הוא מביא איסורים לעורר את האדם.

זה בפעם ראשונה, שנייה, שלישית.

כדי לעורר אותו.

ואז הקדוש ברוך הוא מוחל לו.

אבל בפעם רביעית הוא כבר נהיה מוחזק לעבירות,

ואצלו הם כבר היתר, כי הוא כבר רגיל בזה.

ולכן מה שהיה קודם נחשב במקרה.

אבל אם זה כבר פעם רביעית, פעם שלישית זה כבר חזקה.

פעם רביעית זה גמרנו.

ולכן הוא כבר במצב ש...

תרדמה,

ואם הוא לא יתעורר מעצמו בתשובה,

אז לא תקובל תשובתו, אין לו תשובה.

אבל אם יתעורר,

הקדוש ברוך הוא יקבל אותו.

זאת אומרת, כל הבעיה שלנו שאנחנו ישנים.

מה זה ישנים? לגורלנו.

לא לוקחים ברצינות

את הדברים.

תראו כל אלה שחזרו מהשבי.

הם גילו את הקדוש ברוך הוא שמה, דיברו איתו,

דיברו איתו כמו הסבתות שלנו.

דיברו איתו.

הם הבינו שאין מי שיכול להוציא אותם משם.

למה צריך להגיע עד לשם, עד לעזה,

בשביל שאדם יחזור בתשובה?

למה צריך את זה?

אנחנו עשינו קופה,

כל פעם שאנחנו חוזרים הביתה,

מודים לקדוש ברוך הוא

שכל המשפחה

בריאים ושלמים,

אף אחד לא בעזה.

צריך להודות על זה שזוכים לחזור הביתה.

לא כולם חוזרים הביתה.

אז לכן מי שחושב

שהוא ילך והכל יהיה בסדר,

כי שמע, אני כבר עשרות שנים חי.

עברתי הרבה ראש השנה ויום כיפור.

הוא לא קרה כלום, דווקא אני משתפר בעסקים, בזה, בזה, בזה.

והאדם משלה את עצמו, אבל הוא לא יודע שבראש השנה נגזר על כל בן אדם או שיחיה או שימות.

עכשיו יש אנשים נגזר שהם ימותו והם לא מתים.

כתוב רשעים נידונים לאלתר, לאלתר זה מיד, למיטה.

מי, מי, מי מכם היה בבית כנסת ומתו לידו כמה רשעים?

לא ראיתם, נכון?

אז איך זה המיטה הזאת?

אומר הרמב״ם,

שבשמיים גוזרים מיטה מסך החיים שלך.

נגיד, קצבו לאדם 80 שנה.

בגיל 13 הוא חייב במצוות.

ומה קרה?

עד גיל 14 הסתובב עם אופניים חדשות ואשתולל וזה, לא בית כנסת ולא כלום ולא שום דבר.

הגיע ראש השנה, לא חזר בתשובה.

מה עושים איתו?

דנים אותו.

מה הדין שלו אם הוא עבר עבירות, חילל שבת ועשה את זה?

כתוב שחס ושלום.

חילול שבת זה סקלה וחבורת כאלה.

קבל את זה ככה וככה.

גוזרים עליו מוות.

כמה? מורידים לו שבע שנים.

הוא כבר לא היה אחרי שמונים.

זהו.

עוד שנה?

מורידים.

עוד שנה? מורידים.

פתאום בגיל 22 הוא נפטר.

זה היה בריא?

היה זה? כן, אבל עברו כמה שנים

שהוא חילל שבת, עשה ככה, עשה ככה, עשה ככה, עשה ככה.

הורידו לו. כתוב, רשעים לא יחצו ימיהם.

מה זה אומר?

הימים שלהם היו למעלה מפי שתיים,

והם לא מגיעים למחצית.

איפה זה הלך?

בראש השנה.

הורידו והורידו והורידו והורידו.

אז אל יש לאדם את עצמו שככה.

ואיך זה שיש רשעים שחיים עד 80-90?

איך זה יכול להיות?

יש רשעים גדולים

שמשלמים להם את כל השכר פה ואת הגהנה, גהנום שם.

כי השם משלם לכל אחד גם שכר וגם עונש.

צדיקים,

מייסר אותם פה,

לנקות אותם,

שיגיעו ישר לגן עדן.

אז זה ההבדל.

והבינוניים מעורר אותם בייסורים, במחלות, בצרות, בתאונות, בהפסדים,

בכל מיני דברים. תתעורר, תתעורר, תתעורר.

מי ששולח לך את זה רוצה להעיר אותך.

אתה לא רוצה להתעורר? בסדר.

המשך יבוא.

סדרת חינוך.

אבל אם יש שכל,

למה לא להיות קרוב לאבא שיש לו את כל,

את כל הטובות בעולם להעניק לך בעולם הזה ובעולם הבא. למה אתה לא קרוב אליו?

זה לא יובן.

רק בגלל שיש יצר רע שאומר לך, בואי, יש לי לתת לך כזה דבר וכזה דבר וכזה דבר,

ודמיונות, ובשנה הבאה אני רוצה לצאת לשם, לנסוע לשם, לחזור משם,

ומחרטט אותך ומנפח לך את הראש ומשכיח אותך מהקדוש ברוך הוא,

עד שמגיע עוד פעם ראש השנה,

ואז אתה תופס את עצמך ואומר, משהו אני חייב לעשות,

ואתה מבטיח שזה השנה,

ובסוף זה נהיה שנה,

שנה הוא פירש, גרוע מכולם, וזהו.

בקיצור, אדם צריך להבין שהקדוש ברוך הוא אב הרחמים.

תודה רבה.

הוא רוצה בברחים על הבנים ולא רוצה ברעתם אבל צריך להבין שיש מקטרגים יש מקטרגים למעלה

והוא אלוהי המשפט הוא לא יכול לנהל משפט שקר

אז צריך זכויות

בשביל להכריע את המקטרגים

יש פרקליטות ויש סנגוריה אתה יכול להביא זכויות

אז עכשיו זה החודש

תמלא זכויות כמה שיותר

תפוס שיעורי תורה, תלמד, תקרא תהילים, תעשה משהו,

חלק צדקות, תעשה חסדים,

קבל עליך מטלות, מצוות, מעשים,

שפר את עצמך בברכות לברך כראוי,

שבתות וכולי

ואז תבוא לקדוש ברוך הוא עם כיוון חדש, אתה רואה הבא,

אתה רואה איך אני מתקרב אליך?

אתה יוצא זכאי בדין.

לא ככה?

אם תעזבני יום, יומיים אעזבכה.

ואני מציע לכם,

תהיו עם הקדוש ברוך הוא בסבבה.

הוא ייתן לכם כל טוב.

תראו, היה לפני כמה, שבוע וחצי, שבועיים,

אישה שמכרה את הבית,

חובות, צרות, מכרה את הבית, אין לה בית, מכרה את הבית.

אבל היא קנתה הגרלה

והרוויחה עשר מיליון.

כן, אם לא הייתה מוכרת את הבית, לא קונה הגרלה.

כי אחרי שמכרה את הבית,

מאיפה היא תביא כסף?

אמרה, אולי, הגרלה, לך תדע, אני יודע, יצא אלף שקל, אלפיים, יצא לה עשר מיליון.

נו,

הקדוש ברוך הוא שהביא אותה למצב שהיא צריכה למכור את הבית,

הביא לה עשר מיליון.

הוא ברגע יכול להפוך את הבן אדם מכאן לכאן ומכאן לכאן.

אף אחד לא חסין.

לעולם אין לך חוסן, אתה לא יכול לפתוח בשום דבר.

אנשים חזקים מתים,

אנשים חלשים מאריכים ימים,

אין שום קשר למצב הגשמי שלך.

הכל ביד השם.

הוא עשה,

הוא עושה,

והוא יעשה לכל המעשים.

אמן.

שאלה למי יש?

תן לו.

כבוד הרב,

באחת מההרצאות אמרת שיום השבת יותר חשוב מאשר יום הכיפורים.

נכון.

אז רציתי לדעת איך זה קורה, דבר כזה,

שכל צום שנופל בשבת דוחים אותו חוץ מהכיפור.

אדרבה.

צומות דוחים בגלל שהשבת חשובה מאוד.

וחוץ מזה העונש על חילול שבת הוא חמור ביותר. אין יותר חמור זה סקלה.

בעוד שיום הכיפורים הוא חמור, אבל לא כמו שבת,

והעונש של מי שמחלל אותו זה כרת,

שזה פחות בהרבה.

אז זאת אומרת,

יום השבת הוא קדוש,

ולא מתענים בו.

לכן דוחים

את התעניות שיש מיום השבת.

אה, אני שאלתי איך זה קורה שאם כיפור נופל בשבת, צמים.

זה בגלל שהיום הזה הוא מיועד לצום.

אי אפשר לעבור יום כיפור בלי לצום.

זה העניין של היום.

אז אם זה חל בשבת,

זה נהיה שבת שבתון,

וחייבים לצום, כי יום אחד בשנה הקדוש ברוך הוא אומר, זה יום הכיפורים.

חייבים לצום. אז בעצם יותר, כיפור יותר חשוב מאשר שבת. לא, הצום יותר חשוב.

הצום הזה של יום הכיפורים

הוא החשוב.

אבל הרי זה יום הדין ולא יום משפט,

ויום הכיפורים.

נכון, אבל החונש על מי שמחלל יום הכיפורים הוא פחות

מאשר יום השבת.

תודה.

תהיה בריא.

כן, שאלה.

הנה הילד הנחמד פה.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

נכון שהרב בירך אותי מקודם, בהתחלה?

אז הרב יכול לתת לי עצה איך להתקבל בישיבת תורה?

מה לתת לך?

עצה.

עצה איך להיות צדיק?

פשוט מאוד.

להרבות בלימוד התורה וקיומה.

תודה רבה. ככל שתלמד תורה,

לא כמו שלומדים בבית הספר או בחיידר או בישיבה.

מעבר לזה,

ככל שתלמד יותר תורה...

ותקיים,

ככה תתעלה במעלות התורה יותר מאחרים.

תודה רבה רב. בהצלחה.

עוד שאלה? תן לגברת שמה.

שלום כבוד הרב, אני יושבת מפאת עצמיות, אני קצת נרגשת לפגוש אותך, זה מעמד מכובד והזכות, תודה רבה השם ישמור אותך.

אמן. תודה.

אני באה מהצפון הרחוק,

אני שואלת שאלה בשביל מישהי שנמצאת פה בקהל, אם היא תרצה לקום ולהגיד זו אני, זו זכותה.

לגבי אישה יהודייה שעשתה טעות, מה?

והלכה, לא עלינו, עם גוי,

והימרה עדתה,

אוקיי? בלי שהיא יודעת מה זה לעשות את כל המנהגים ואת כל הקריאות של הקוראן.

ובקיצור, לא יודעה מה עושה.

היא התחילה לקחת על עצמה צניעות, היא נמצאת פה,

היא שמרה שתי שבתות ונפלה,

והחליפה מספר ורוצה להתנתק מהגוי הזה סופית.

מה התיקון שלה? איך אפשר לעזור לה להיות בדרך הקדושה והטהרה, ושלא תיפול יותר למקום הזה, בעזרת השם? קודם כל, יש ארגון לב לאחים שמטפל בדברים כאלה, עוזר, מכוון ומדריך.

דבר שני, אם היא עושה תשובה אמיתית,

מתחרטת על מה שהיא עשתה,

בין ביודעין, בין שלא ביודעין,

ומקבלת עליה לנתק כל קשר,

והיא מתוודה לפני הקדוש ברוך הוא על זה, ובוכה בחרטה אמיתית,

הקדוש ברוך הוא מוחל ושולח.

אבל כמו שאת אומרת, היא החליפה מספר טלפון, זה חשוב מאוד,

ואם הוא יודע תקטוע ועט, זה גם בעיה.

כי בדרך כלל האנשים האלה, הם לא מוותרים,

והם מסוגלים לעשות גם דברים לא טובים.

אז לכן,

שהיא תתייחס

עם הארגון הזה שנקרא לב לאחים, ניתן להשיג

יד לאחים, סליחה, יד לאחים.

והם יודעים איך לטפל בדברים האלה, הם גם מוציאים בנות שהסתבכו בכפרים של ערבים וכולי.

שיהיה בהצלחה. תודה רבה, תודה רבה, השם ישמור אותך, תודה.

כן.

שאלה למעלה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

קודם כל, תודה שברכת את בעלי בכניסה.

הייתי שמחה אם יש לך להגיד לי איזשהו עצה, מה לעשות,

כי הייתי מאוד רוצה שהוא ישתקם.

את יודעת השיר עבדו, עבדו, עבדו?

כן.

מתוך כל יום רבע שעה,

מתוך אמונה שמה שהשם עושה זה לטובה,

ועל ידי זה שמאמינים שאין רע יורד מן השמיים,

כי כל דעביד רחמנא עביד לתו,

מהפכים את מידת הדין למידת רחמים.

יש לנו מאות ואלפים של מקרים שאנשים נושחו בזכות השיר הזה,

שהוא בעצם פסוק בתהילים

במזמור לתודה.

הבנתי.

עכשיו, כבוד הרב, איש לי ילדה בתא 42. היא נשואה שמונה שנים.

היא עברה שני ניתוחים בראש.

הייתי רוצה שתברך אותה גם לרפואה שלמה וגם לפרי בטן.

היא שומרת תורה ומצוות? כן. כיסוי ראש מלא? כן. מלא? כן.

זאת אומרת, כמו אצלך.

עם גרביונים גם.

שאלתי על הכיסוי ראש מכסה את כל הסערות? לגמרי. לגמרי. אז מגיע לרפואה, מה שמה?

לינדה בת נילי. איך?

לינדה.

לינדה בת?

נילי. נילי? כן.

השם יזכה אותה לרפואה שלמה,

בריאות איתנה, זרע חי וקיים.

אמן, כבוד הרב. תודה רבה.

כן. שאלה נוספת, הבחור.

ערב טוב, כבוד הרב.

האמת שזה יותר לפני השאלה. יש לי קצת הכרת הטוב לכבוד הרב ולכל ארגון שופר וקהילת פז.

אני ואשתי, שתחיה,

עברנו ארבע שנים מאז, אני הכרתי אותך לפני שש שנים. אחי הגדול היה עוזר לכם בארגון שופר, עזר לך בתקופת הבחירות.

הוא היה מוזיקאי, עזר לך, ומחר ניתן את העמדה שלו אליך לארגון והכול.

עברנו הרבה תלאות, הרבה עם משפחה.

אני ואשתי שינינו את כל החיים שלנו בזכות הרב.

גם בזכות, תודה רבה.

אלחנן גם היה איתנו לפני ארבעה חודשים בברית. הוא עזר לנו עם הקייטרינג לברית והבאנו את הרב שמעון.

עברנו לידה ביתית עם המילדות של קה פז,

שבאמת עזרו לנו ועזרו לאשתי והטריחו אותה, עם הרבנית יוכבדת, ובאמת

בכלל אני טיפה מתרגש.

ובאמת חשוב לי להגיד שבאמת הרב והקהילה, אתם עושים עבודת קודש,

ואנחנו מודים לכם מקרב לב,

ובאמת קשה, אנחנו רחוקים מהקהילה, אנחנו משתייכים לקהילה של הרב, אמנם פה מנתניה, אבל מרחוק.

לא זזים מטר בלי היצע של הרב שמעון,

הוא פוסק שעוזר לנו עם כל הדברים, כל ההלכות.

בנות של הקהילה, אדיר, רפאל,

באמת כל מי שחי עם שעוזר לנו עם הבשר שאנחנו קונים מדי פעם משופר.

ובאמת רצינו להגיד תודה רבה לכבוד הרב ולכל הקהילה, כל מה שאתם עושים לנו ולכל עם ישראל.

האיש הזה חי בשביל עם ישראל.

הצלם אלוקים הזה לא זז בלי טיפה של יראת שמיים.

אני רוצה להגיד תודה בשם כל עם ישראל על כל מה שאתה עושה בשבילנו, ואתה מדריך אותנו, ואנחנו באמת הולכים לנגד כל הסיכויים, במיוחד פה מרחוק.

כן, אנחנו גם נעזרנו עם איתן, עם שופר, הוא עזר לנו, תיארנו את כל הבית,

כל השיש, שמנו טפטים על הזה, ביארנו את כל המעברים ואת כל הסכו״ם.

אני שלחתי לך סרטון לשופר לפני כשנה בערך זה היה.

ניפסנו את הטלוויזיה,

שלחנו את זה סרטון לשופר.

אשתי שפכה לי אקונומיקה ללפטופ ושברה את הטלפון שלה גם.

עברנו הרבה דברים, הרבה תלאות,

ובאמת אנחנו מנסים לעשות כל דבר. אשתי בשבת, אנחנו לומדים כל היום הלכות שבת, אני והיא,

אשתי מפחדת להרים מזלג מהרצפה בשבת, כי אולי אנחנו עוברים על איסור. אנחנו באמת מקפידים,

שומעים את מה שהרב אומר על שבתות ועל הנבלות וטרפות, אנחנו כבר לא אוכלים כבר ארבע שנים,

לא תבלינים, רק מקפז,

לא אוכלים יותר בחוץ, לא מאפים ולא מסעדות ולא שום דבר, רק מה שאשתי מכינה אני אוכל לעבודה ובכל יום ויום.

ולגבי הנבלות וטרפות, יש לי שאלה.

קודם כל, המשפחה, החברים שלא מקבלים את זה,

את זה שכל הבשר לא כשר וכל התבנים לא כשרים ורק הרב אמנון יצחק צודק וכולם טועים,

מה יהיה עליהם, משפחות, חברים,

בסופו של דבר.

הרי באמת בסופו של דבר עם ישראל בסוף...

מי שטועה ברצון או בלי רצון,

אז הוא טועה.

אם יש בן אדם שרוצה להגיע לירושלים והוא טועה בדרך,

ואומרים לו זה לא הכיוון,

והוא מתעקש להמשיך,

לירושלים הוא ודאי לא יגיע,

השאלה לאיפה הוא ינחת.

אבל צריך לדעת,

רוב האנשים לא מקבלים בגלל שזה לא נוח.

והם לא רוצים, אתה מבין, להתנזר מהתאוות שלהם.

זה הקושי.

זה מה שהרע אומר, בבקנים אלוהיהם. למה אנשים תמיד היו אומרים, אמנון יצחק הוא מפחיד?

למה?

אתה קיצוני, אתה...

אתה נגד כל המוסכמויות. כי אני אומר לאנשים את האמת,

בלי לעגל פינות,

בלי לרמות אותם,

בלי למשוך אותם אליי.

תדעו את האמת, תחליטו איפה אתם רוצים להיות.

זהו.

אני לא קבלן קולות,

אני אומר את דבר השם, מה שכתוב.

מי שרוצה יעשה, מי שלא רוצה לא יעשה.

אבל יש כאלה, קוראים להם רבני התותים.

הם אומרים שהעולם תותים, דבש,

הכל סוכר,

אין בעיות, אין עוונות, אין כלום, השם אוהב את כולם, וזהו.

ולא צריך להשתפר, ולא צריך להשתנות,

ולא צריך שום דבר.

ההתנכלות שאנחנו מקבלים, שאנחנו מדברים על השחיטה של, אם זה מחפוד, אם זה זה,

ואתה באמת אומר,

אל תאמין לי, בוא אני אשלח לך הוכחות. יש הוכחות, יש ראיות, יש עדויות, יש אנשים. לא רוצה. לא רוצה. למה? אתה תשנה לי עכשיו סדר עולם.

נו, בטח. ברוך השם, ההורים שלי ושל אשתי,

עם כמה שזה קשה, והבנים שלנו, שיזכו לחיים ארוכים וטובים,

הם באמת כאילו, הצלחנו לעבור את ה... הלידה האחרונה הייתה בבית,

והצלחנו לעבור את כל ההתנכלות, כל מה שהפחיד אותנו, שמה יקרה,

הילד הראשון, הצלחנו לשרוד את בית החולים עם כל מה שעשו לנו שם, וכל מה שניסו להפחיד אותנו,

שאמרו לנו שאם האדם שלה יהיה מינוס והתינוק יהיה פלוס, הלידה הבאה במאה אחוז,

מאה אחוז, קוראים לזה אם היא לא תיקח את החיסון האנטי-די,

מאה אחוז, היא והילד ימותו. אם הם יהיו שונים בכרדוריות דם, לבנות,

כל אחד יעשה מה שהוא רוצה בתוך הגוף.

ואני לא אסכם, כאילו, יצאתי נגד זה,

כי אף אחד לא ייקח, כביכול, בעלות על הקדוש ברוך הוא, מי יחיה ומי ימות, ואם הוא לא ייקח חיסון שהאדם יצר לתוך גוף האדם,

אז לא קיבלנו את זה.

אני באתי אליך לשופר לפני ארבע שנים, אמרתי לך שאמרו לאשתי שיש לה מיומה בבטן, שזה שרירן,

שהוא חוסם את התינוק,

ואין מה, כאילו, צריך לעשות עכשיו בדיקות וכל זה.

אתה אמרת לי, אז לקבל את הלימוד תורה שלושה חודשים, אני כבר בפעם החמישית עושה את זה מאז.

אשתי, נתת לה שלושה חודשים רצוף שערי תשובה של רבנו יונה.

היא כבר שלוש שנים עושה את זה רצוף,

היא פשוט לא מפסיקה, היא כל ערב לומדת את זה.

עברנו גם הפלה בשבת,

התקשרנו למיילדות בשבת, לצערנו, והם הוציאו אותנו מזה, כי הם רצו שנעשה גרידה.

היינו צריכים אצלנו לחלל את השבת כפיקוח נפש.

רצו שניקח פיטוצין לציד כל מה שיש בפנים עם גרידה, שמי שלא יודע, גרידה זה מאוד מסוכן לאישה,

ויכול לפגוע בה ברחם וליצור המון בעיות בהמשך.

עם הרבנית יוכבד והמיילד מכפה, הם עזרו לנו ולא לקחנו שום דבר.

בסופו של דבר, לא עשינו שום דבר, לקחנו דברים טבעיים שהם אמורים לנו לעשות

ובסופו של דבר הכל יצא ואשתי נקלטה עוד פעם, ועוד פעם התחלנו את התהליך מחדש וברוך השם נולדנו שילה דוד.

הרב שמעון היה המוהל שלו, אני באתי אליך, רציתי שתהיה הסנדק,

אלחנן אמר לי, אופס, הרב בחו״ל,

אז באנו אליך אחרי זה עם הילד שיעשה לו אוכל לקה.

עוד פעם, הרב, באמסטרדם, משהו מנע מאיתנו להגיע אליך,

שאתה תעשה את זה.

אבל ברוך השם, מה שבאמת אני רוצה להגיד זה באמת תודה רבה על כל מה שאתה עושה בשבילנו, על כל עם ישראל.

אתה לא ישן, אתה רק מכתת רגליים ממקום למקום כל הזמן.

אנחנו רק מחכים שתבשר לנו את הבשורה שכולנו רוצים לשמוע, אבל אנחנו לא נדבר על זה פה.

ודבר אחרון, אני אשמח לברכה להורים שלי, אתה בירכת אותם לא מזמן בנציב יום, שיש לנו תרומה לארגון שופר. אשמח אם עוד פעם תברך אותם לרפואה שלמה.

שמם?

אהביך עזרה בתשובה שלמה, עם תוך כל עם ישראל. משה בן ברכה.

משה בן ברכה. ושולמית בת רחל.

ושולמית בת רחל, רפואה שלמה, תשובה שלמה בכתיבה וחתימה טובה.

אמן. שאלה אחרונה, הנה הבחור פה,

תן לו.

אה, אה, רב, ערב טוב.

תראה, אני פה מתבטא עם גיסי לשעבר.

מסקן עובר פה טלטלות מאוד גדולות.

הוא הגיע לפה אחרי מאסר,

פעם שלישית שהוא היה במאסר בצרפת.

הוא התגרש מאחותי, אחרי זה התגלגל לפשע שם.

עבר בחורות לא יהודיות, יש לו גם ילדים אם לא יהודיות.

גם אם הן יהודיות, לא רוצות שיראו את הילדים.

מאוד קשה לו עם זה.

נפל לסמים, לאלכוהול.

הוא כבר לא יודע איך לצאת מכל הדברים האלה. הוא יודע, אם הוא חוזר עכשיו לצרפת, מחר הוא אמור לחזור לצרפת.

הוא מפחד עוד פעם לעשות פשע, להיכנס ל... הוא כבר לא יודע מה לעשות, כאילו.

בעצם הוא רוצה לבחור בטוב, אבל הוא לא מצליח. קשה לו מאוד.

קשה לו מאוד. ואז בדיוק אמרתי, בוא נלך עכשיו לרב.

אני רואה שיש שיעור בנתניה.

בואו נלך עכשיו לרב, נבדוק מה הרב יגיד ואז נראה.

טוב, מה שצריך להחליט זה החלטה אמיצה,

זה שהוא חוזר לאבא שבשמיים

ומחליט שהוא לומד תורה.

התורה תטהר אותו.

כשמכניסים את הדברים של הקדוש ברוך הוא לתוך הראש והלב.

יש הגנה מהשמיים ומי שקרוב לשם הוא שומר עליו

ולא יאכלו עליו שום שלטונות של צרפתי ולא יוכלו עליו שום שלטונות של צרפתיים.

אבל אם הוא יהיה חלש

ויחליט לברוח לטיפה המרה ולסיגר,

לסמים,

אז יצר הרע, הסטן יטפל בו.

לכן הוא צריך להחליט.

הוא אמר שהוא תמיד עושה לו טלטלות, הוא משגע אותו, הוא נמאס לו כבר. אבל בסדר, יש לו את הפתרון.

שהוא מחליט

להיכנס לבית-המדרש.

אם הוא ייכנס לבית-מדרש וילמד כמה שעות כל יום,

הקדוש ברוך הוא ייתן לו את הכוח לנצח את היצר הרע.

תגיד לו, הקדוש ברוך הוא אמר, בראתי יצר הרע.

בראתי תורה?

תבלין לו, ההגנה.

ואי אפשר לנצח את היצר הרע בלי תורה.

מה הוא יעשה בנידון הילדים שהוא לא יכול לראות אותם ושובר אותו רציסים?

אם זה מגויות זה לא הילדים שלו.

ומי שהן לא גויות, אז מה?

מה עשיתם?

למה הרחיקו אותם ממנו?

הוא היה על סמים, כסף, בקיצור, הרבה בעיות. בגלל זה היה אימה, לא רוצה. בית-המשפט הרחיק אותו.

בית-המשפט הרחיק אותו, בדיוק.

אבל אם הוא ישתנה

והוא יהיה שומר תורה ומצוות,

הוא יכול לבקש בקשה מחדש.

ואם יעיד עליו ראש ישיבה או אדם רב חשוב בבית-משפט ויגיד שהוא השתנה,

אז יכול להיות שהישנות הפסקה.

שיהיה הצלחה. תודה רבה. אפשר לברך אותו הרב? כן, מה השם?

אילן בן?

אילן בן פראג'י.

אילן בן? פראג'י.

פראג'י.

פראג'י.

פראג'י? פראג'י.

אילן בן פראג'י.

השם יזכה אותו לשוב בתשובה שלומתה. אמן.

להתרחק מכל הדברים הרעים. אמן. מכל הנשים הרעות. אמן.

ושיהיה בעזרת השם יתברך קרוב לילדים שלו. אמן. אמן.

אמן. תודה רבה הרב. תודה רבה לכם.

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה. בואו לפניו, לפניו ביר נאנה.

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה. בואו לפניו, ביר נאנה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה. בואו לפניו ביר נאנה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

היי! עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה.

עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה

עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה

בואו לפניו, לפניו ביר נאנה, בואו לפניו ביר נאנה

היי! עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה בואו לפניו, לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה