מתי לעשות את הסדר, ומתי שלא כסדר? | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 05.03.2018, שעה: 08:53
נציב יום: לע"נ שרה ציהלה בת תמר מנוחתה עדן, אמן, אמן!
"וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ" (שמות לז א)
מדרש רבה אומר: "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח" (משלי ט ט) זה בצלאל, שכן אתה מוצא שבמשכן וכליו יש פרשיות שמעשה הכלים סדורים לפני המשכן עצמו והארון בראש. כמו בפרשת תרומה "וְעָשׂוּ אֲרוֹן" (שמות כה יט) כתוב בפרשת תרומה, ויש פרשיות שהמשכן עצמו סדור לפני הכלים. כמו בפרשת כי תישא ששם כתוב (שמות לא ו): "וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת" אז קודם האוהל ואחר כך הארון. בתרומה - קודם הארון ואחר כך האוהל. אז יש פרשיות כך ויש פרשיות כך. על זה אומר המדרש: "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד - זה בצלאל; כי אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה: "עשה המשכן"
בא משה רבנו ואמר לבצלאל לעשותו.
אמר לו בצלאל: "מהו המשכן הזה? דהיינו; מה התכלית של המשכן שאתה מבקש בשם ה' שאני אעשה?"
אמר לו: "שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו, ומלמד לישראל תורה!".
זאת אומרת ע"י המשכן הוא ישרה את השכינה בתוך המשכן וילמד לישראל תורה. שמה הקב"ה נועד עם משה והוא אומר לו מה להגיד לעם ישראל.
אמר לו בצלאל למשה: "והיכן תהא התורה נתונה?"
אמר לו: "משאנו עושים את המשכן אנו עושים את הארון. אחרי שנעשה את המשכן נעשה את הארון, וניתן בו את התורה".
אמר לו בצלאל: "רבנו משה! אנו עושים את הארון תחילה, ואחר כך את המשכן".
אם כל המשכן זה בשביל התורה, אז צריך להקדים את התורה לפני כן את הארון, שנאמר: "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן" מה זה וַיַּעַשׂ? כולם התעסקו בארון, ולמה נאמר וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל? אחרי שבמשכן האמור למעלה מכן נאמר כמה פעמים וַיַּעַשׂ ולא נאמר מי! לומר לך: שהארון זו תחילת העשייה שעשה בצלאל לפני שאר הדברים! לכן נקרא על שמו, ונאמר בארון את שמו, לומר שהוא מבינתו השכיל לעשות כן, והבין בכך את רצון ה' כאשר הודה לו בסוף משה רבנו.
טוב, מה יש לנו ללמוד מזה עכשיו? "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" לדעת המדרש רבה והתנחומא הקדים בצלאל את אהרן לכל מעשה המשכן, משום שזו כבודה של התורה! ואפילו שבצלאל הבין: שהסדר הטבעי הוא הפוך! לעשות את המשכן ואחר כך הארון והכלים, כי הסברא אומרת: 'כלים שאני עושה להיכן אכניסם?!' הרי שצריכים להכין קודם מקום לארון ולכלים בבניית המשכן, ולעבוד בהדרגה מהקל אל החמור. בכל זאת בצלאל עמד בתוקף על דעתו! שאי אפשר בשום אופן לחכות עם עשיית הארון עד שיגמרו השלבים הקודמים, אלא מוכרחים להקדימו לא על פי הסדר ודעתו כיוונה לדעת המקום!
ואז שאל אותו משה רבנו: "בְּצֵל אֵל היית וידעת? איך אתה יודע את הדברים?"
מה אנחנו לומדים מפה? אז יש כסדר ויש לא כסדר. הסדר - עושים קודם משכן ואחר כך מכניסים את הכלים שעושים לתוכו. ופה זה חוץ מהסדר; שמקדימים את מה שחשוב אפילו שזה לא כסדר. מזה יכולים לראות כמה נחוץ לתפוס כל עניין על כל היקפו, לא להיות 'מרובע'. לא לשכוח את התכלית מרוב ההתעסקות בהקדמות, מוכרחים להשכיל מצד אחד, לכבד את הסדר, וגם לדעת מתי להתרומם לעת הצורך בהתחשב בנחיצות העניין. לזה דרוש הבנה עמוקה להשתמש ב'דבר והפכו', בשיקול מקיף בכל מקרה בפני עצמו. ובא בצלאל ולימד דעת: שאיפה שהקפידה על הסדר יביא לביזוי התורה - מוכרחים לוותר על סדר כזה! אם כל עצמו של המשכן לא בא אלא ללמד תורה לישראל; איך יתכן להשאיר את מעשה הארון עד הסוף? אז זאת אומרת צריך 'שיקול דעת'.
סתם אני אומר לכם אנחנו לקראת פסח, מעשה שאחד מגדולי ישראל לא הגיע הביתה, לא הגיע הביתה! לא הגיע הביתה - המשפחה מודאגת 'לא הגיע הביתה' חצי שעה לפני חצות הוא הגיע, ואז הוא מיהר לעשות את הסדר,
ואחרי זה שאלו אותו: 'מה קרה?'
הוא היה רב גדול תלמיד חכם עצום, והוא נזכר שמישהי אלמנה עם ילדים נשארה לבד, בעלה נפטר לא מזמן, וזה פסח ראשון שתעשה בלי בעלה, היא לא יודעת לעשות את הסדר, והיא בטח תבכה כל הזמן ו.... אז הוא נזכר בזה, הלך ועשה לה את הסדר, כמו שהוא עושה אצלו בבית - גמר את הסדר אצלה ואז הלך לעשות אצלו. אצלו יש מי שיעשה, הוא יבוא באיחור אבל הוא יבוא והוא יעשה. אבל אם היא – מה יהיה איתה?! נו, זה לא כסדר כאילו לא? תלך תעשה קודם אצלך ואחר כך תלך אצלה נגיד. לא! אבל מה יהיה בינתיים? היא תבכה ולא יהיה לה יום טוב לא שום דבר, היא לא יודעת מה לעשות לא שום... אז זאת אומרת לפעמים צריך להתרומם ולהסתכל בחשבון מקיף לכל הצדדים של כל מקרה ומקרה לגופו ולראות.
אז אמרנו מה? לפעמים מוכרחים לוותר על סדר, למה? דרוש הבנה עמוקה, להשתמש בדבר והפכו, בשיקול מקיף וכל מקרה בפני עצמו. ובצלאל לימד אותנו דעת: איפה שההקפדה על הסדר מביא לביזוי התורה - מוכרחים לוותר על סדר כזה אפילו שלסדר צריך סדר!
תראו דוגמא: מובא במדרש: "בשעה שאמר משה: "כֹּל נְדִיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן"
ולא פנה מקודם לנשיאים - היה רע בעיניהם שלא אמר להם להביא!
אמרו: "יביאו העם מה שיביאו, ומה שיחסר - נמלא אנחנו!"
נפגעו – 'אז אם ככה שיביאו מה שהם יביאו ואנחנו נשלים מה שיהיה חסר...'
שמחו כל ישראל במלאכת המשכן! והביאו את כל הנדבה בזריזות, והיו הנשיאים מיצרים שלא זכו בנדבת המשכן. פספסו!
לא הביאו 30 הוראות - צריך 60... לא הביאו 60 – להתראות! פספסו.
אמר הקב"ה: "בני שנזדרזו ייכתב שהביאו וְהוֹתֵר (שמות לו ז). תכתוב בתורה שהם הביאו דַיָּם וְהוֹתֵר!! והנשיאים שנתעצלו - יחסר אות אחת משמם!'
הורידו להם את האות יו'ד, פגם לעולם בתורה. כמו שבעפרון הורידו לו את הוא'ו, עפרן נהיה, כולו חומר עפרן, גם פה הורידו. שם הורידו וא'ו פה הורידו יו'ד משם ה'. אותיות של שם ה'. מכל מקום הם רואים נשתבחו ישראל שהביאו נדבה בזריזות, והתורה פרסמה אותם לשבח! ואת הנשיאים הורידו להם את היו'ד, מיעטו בשמם. הנשיאים אחזו שבהיותם העשירים והמנהיגים, היה למשה לפנות אליהם מקודם לתרום לעבודת המשכן, ולא לפנות קודם לציבור ולעקוף אותם, הרגישו שמשה פיחת בכבודם בזה, וסרבו להשתתף בתרומה עד שיפנו אליהם באופן מיוחד לבקש את עזרתם.
זה ככה היום כל הנדיבים, הם לא יוזמים מעצמם, רק אם באים אליהם, ועד שהם פותחים את הדלת אז הם נותנים... אבל, הם לא יוצאים לחפש,
אמרתי: 'כמה טיפשים כל העשירים! כשהם רוצים למצוא את הסחורה בסין - הם נוסעים בעצמם עד לשם למצוא בחצי דולר פחות בעשרים סנט פחות בשביל להביא סחורה להרויח! ולהרויח את העולם הבא אתה לא נוסע לארץ ישראל לבדוק: 'איפה הסחורה הכי טובה שמביאה לך שכר לחיי העולם הבא?! למה הרבה לא תורמים לזיכוי הרבים? לחזרה בתשובה הצלת נפשות? כי הם עושים לשם כבוד! הם לא עושים לשם מסחר אמתי מה שה' רוצה, זה מסחר הזה "תביא לי נפשות" זה המסחר הכי טוב תביא לי נפשות! תחזיר לי אותם'. מה לעשות? טיפשים. בכיס הקטן שלהם הם היו יכולים לעשות כל מה שאני עשיתי בארבעים שנה, בכיס הקטן! אחד מהם!!
לא שניים לא שלושה - אחד מהם היו יכולים לעשות את זה, לממן את הכל והיה להם את כל העולם הבא לאין שיעור לאין שיעור כמו שאומר רבי שמעון בר יוחאי: "אין קץ לשכרו!". אבל מי שמחפש רק כבוד שיבואו אליו ושיתחננו ויכתתו את הרגליים אליו - תישאר שמה מותק, יורידו לך עוד יו'ד ועוד יו'ד ועוד... ויורידו אותך גם לשאול תחתית בסוף! למה אדם חושב שהוא נותן, מה אתה נותן? אתה צריך לתת שיעור! העניים נותנים יותר ממך!!
אז הם חשבו: 'שעד שלא יבואו אליהם אז הם לא ינדבו, רק שלא יישאר כלום, כולם נתנו, אם כולם נתנו אז ודאי שיבואו לעשירים
ויגידו להם: 'תשמעו כל העם נתנו כל מה שהם יכולים ועדיין חסר למשכן!'
אז יבקשו מהם לתת, ואז הם ישלימו. ככה הם חשבו. אולם בזה הם טעו, כי הציבור תרם בשמחה להביא את הכל! ולא היה שום מחסור שהם יצטרכו לספק, והם נשארו לדורי דורות בבושת פנים!! וההסתייגות שלהם רשומה לנצח בתורה בחסרון אות משמם. מה גרם להם לנשיאים תקלה כזו? בהיותם כולם צדיקים מסורים תמיד לצורכי הכלל, מה גרם להם? התירוץ הוא: שלא הצליחו להקיף את הבעיה כראוי, עד שהיה מאוחר מידי. הם היו רגילים ליחס מיוחד בתור מנהיגי העם, אשר בלעדם אי אפשר לנהל את ענייני הציבור ביעילות. הכוונה שלהם בזה היתה לשם שמים;
- 'צריך להיות סדר! קודם פונים לגדולים ואחר כך פונים אל העם'.
אבל לפעמים מוכרחים גם על זה לוותר לתועלת העניין, ומסתבר כדי שתהיה תרומת העם למשכן בצורה טובה, רצה הקב"ה דוקא בתרומה כללית מבלי פניה מקודם אל ראשי העם.
לכן התורה אומרת (שמות כה ב): "אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" זה צריך לבוא מנדבת הלב בלי פניה! בלי טכסים! בלי כבוד! "מנדבת לבו"! וכל אחד כמו משהנדבה שלו היתה - ככה הלך הכסף במשכן לאותו חלק הראוי לפי הנדבה; חלק זכו רק ביתדות, חלק ביריעות, חלק במזבח, וחלק בארון!! תלוי כל אחד לפי הלב שלו איך הוא נתן. אז ה' רצה טובה שהוא מבין זה שכולם, בלי שום טכסים, בלי שום כבוד, כל אחד שנודב אותו לבו. אבל הם לא הטיבו להבין את העניין לאשורו והתאוננו: 'שמשה רבנו סטה מן היחס המקובל שמגיע להם. והראו את מרות רוחם בזה שהם לא השתתפו בתרומה!'. אי יכולתם להסתגל לשינוי של המצב ולהעריך אותו מחדש – גרם להם לכישלון גדול! אחר כך הם הבינו את טעותם; שהם העדיפו את הכבוד שלהם במקום הכבוד של הקב"ה.
הרי ה' מבקש! אם ה' מבקש - אז כבוד ה' קודם לכבוד שלכם.
ה' נתן לעשירים כסף, אז אם הוא נתן להם כסף זה לכבוד ה' הוא נתן להם את הכסף. אז מה אתם מחכים עד שיבואו ויתחננו אנשים שתתנו לכבוד ה' לבנות בית מקדש, בית מדרש, בית כנסת, ישיבה, תלמוד תורה, כולל, אתם מחכים עד שיבואו לבקש מכם את הכסף שניתן לכם לכבוד ה'?! למה אתם מחכים????
ולכן הזדרזו לכפר על זה בהיותם הראשונים להביא את הקורבנות בחנוכת המשכן! בחנוכת המשכן הם כבר לא חיכו, הם היו הראשונים! למה? כדי לכפר על מה שהיססו והמתינו בפעם הראשונה! אז רואים: שלפעמים צריך לוותר על הסדר הנכון והראוי אם זה לכבוד ה' יתברך. אם זה לכבוד ה' יתברך - צריך להפר את הסדר לפעמים. אין מה לעשות! וצריך לזה שיקול דעת "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" זאת אומרת כל בן אדם צריך להיות חכם, ואם הוא חכם אז הוא גם יחכים עוד לא יהיה מרובע.
עוד דוגמא: מצאנו אצל דוד המלך שוויתר על כבוד המלכות! ורקד לפני ארון ה', אבל לא סתם ריקודים, הוא רקד....
עד שמיכל אמרה לו (שמואל-ב ו כ): "כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים" אמרה לו: 'אתה מקל בעצמך עד כדי כך?! כה ופה ושם.
אז דוד המלך וויתר על כבוד המלכות ורקד לפני ארון ה', בהבינו: שאף שמצווה שיהיה יראה לציבור מן המלך, ומוטל עליו להתנהג בצורה מכובדת בפניהם - בכל זאת נידחת המצווה הזו בכבוד שמים! אם יש כבוד שלו וכבוד שמים - אז כבוד שמים עדיף! צריך לרקוד ולשמוח עם ארון ה'! ועל שאול ומשפחתו שלא התנהגו כך, מה הוא אמר? שלא כבוד שמים היו דורשים אלא כבוד עצמם! אין הכוונה שחלילה שאול היה מתגאה על הציבור, חלילה! אלא אחר שלפעמים אין כבוד המלכות לצורך כבוד שמים. יש דברים שזה כבוד מלכות אבל לא נוגע לכבוד שמים, אז על כורחך אין בו אלא משום כבוד עצמו אפילו שאין כוונתו לזה.
נכון שצריך לכבד את המלכות, אבל גם נכון שצריך לכבד גם את השמים! ולא כל כבוד מלכות נוגע לכבוד שמים, לא! יש דברים שהם נוגעים רק לכבודו של המלך עצמו אבל לא לכבוד שמים. אבל אם זה לא נוגע לכבוד שמים - אז למה זה כן נוגע? זה נוגע לכבוד של עצמו בלבד! אז אם אתה לא תרקוד לכבוד שמים - מה נשאר? כבוד עצמו בלבד!
לכן דוד המלך אמר: 'שהיו דורשים כבוד לעצמם!' שאול ובניו.
עכשיו גם אצלנו הדין כך, אנחנו מחוייבים לוותר לפעמים על המעמד שלנו, לפעמים על הזכויות שלנו, במה שנוגע לכבוד התורה. הרי נפסק להלכה: שאפילו שאסור לבן חצר לפתוח חנות משום שמרבים הלקוחות שם להיכנס בגללו, ומפריע בזה לשאר אנשי החצר, בכל זאת מותר ל'מלמד' לפתוח שם 'חדר' ואין בני החצר יכולים לטעון: 'שבני החצר מפריעים להם!'. זאת אומרת יש חצר ופתוחות אליה כמה דירות ואחד רוצה לפתוח חנות שם, חנות תגרום שאנשים יבואו ויכנסו ויהיה רעש ולכלוך וכל מיני דברים, ואתה פוגע בשלוותם של השכנים! אתה לא יכול לפתוח.
אבל אם זה 'מלמד' החליט בדירה שלו: 'לפתוח עכשיו תלמוד תורה!' יהיה רעש יבואו הורים יחזירו יקחו, הילדים ישחקו ופה ושם - אתה לא יכול למנוע אותו למה? כי נוגע לכבוד שמים! אם זה נוגע לכבוד שמים - תצטרך לוותר על המעמד שלך ועל הזכויות שלך אין מה לעשות; כבוד שמים עדיף! וכן איסור לפתוח חנות אצל חנות, זה נקרא "יורד לחייו!" אם אחד פתח חנות מסוימת בא השני פתח אותו סוג של חנות לידו, אז זה נקרא יורד לחייו, אתה לא יכול לפתוח חנות אצל חנות. אבל זה לא נאמר אצל "מלמדים" משום "קנאת סופרים תרבה חכמה";
אחד פתח מלמד ובאים כל בני העיר ללמוד אצלו. פתאום בא אחד מלמד מעיר אחרת ופתח באותה עיר וקרוב אליו אפילו תלמוד תורה חדש! וכולם עברו אפילו אליו ללמוד!! אתה לא יכול למנוע "יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב כא) "קנאת סופרים תרבה חכמה" אתה לא יכול למנוע.
זה מה שטענתי בבחירות: אם המטרה ללכת זה בשביל כבוד שמים- איך אתם מונעים ממני? איך אתם נלחמים?!
- "אז למה עשה מפלגה"?! (הרב שלום כהן)
מה זה 'למה עשה מפלגה?' למה אתה עשית מפלגה? אתה אמרת 'להחזיר עטרה ליושנה!' אז גם אני רוצה 'להחזיר עטרה ליושנה'. למה אני לא יכול להחזיר עטרה ליושנה? אני החזרתי! אתם לא החזרתם!! מי החזיר בתשובה? אני, מה אתם עשיתם? לקחתם את התוצאות והשתמשתם בהם. רואים שזה לא לשם שמים! כבוד עצמם הם דורשים! אבל לא כבוד שמים!! הנה הלכות מפורשות, לפתוח חנות? לא, אבל תלמוד תורה? כן! ולפתוח עוד תלמוד תורה ליד השני - "קנאת סופרים תרבה חכמה!" "יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"!!
אז רואים שלפעמים אדם צריך לוותר גם על המעמד שלו וגם על הזכויות שלו, אם זה נוגע לכבוד שמים; כבוד שמים עדיף! ובמה שנוגע לתלמידי חכמים אמתיים, מחויבים לכבד אותם מבלי לדקדק עימהם, כמו שעושה עם שאר אנשים. שאר אנשים אדם לא מכבד אם אדם הוא לא בדיוק - אז הוא לא מכבד אותו, אבל תלמיד חכם אמיתי, גם אם אתה רואה פה ושם משהו קליל כזה שלא נראה לך - אז מחוייב לכבד אותו מבלי לדקדק!
היו כמה טיפשים שהיו פה פעם ועזבו; למה? משום שהם ראו אצלי איזה משהו קטן! שבזמן התפילה צריך שאדם יעמוד בתפילה, יחזור לאחוריו שלוש פסיעות, וימתין ואחר כך יחזור למקומו או לא יחזור למקומו. מתי שיש קדושה, או שאם המתין כארבע אמות יכול לחזור וכו',
והם החליטו: שאם זה לא נעשה בדיוק גם במקרים שהם לא מבינים למה - אאאאאאאאאאא אז הם עזבו!
אוווההההה איך ידקדוק איתם בשמים; אז לפי קנה המידה הזה, אם יהיה איזה דבר שפעם אחת לא תעשו כדין - אז ככה יהיה הדין שלכם! שצריכים לפרוש מכם, לא להכיר בכם, ולא לכבד אתכם, ולא לעשות שום דבר, שום דבר. בלי בירור! בלי בירור!
- ולמה? ואולי, אולי יש סיבה, בלי בירור. בלי ברור.
פה כתוב: במה שנוגע לתלמיד חכם - מחוייבים מבלי לדקדק עימהם! כמו שעושה עם שאר אנשים, ששם הוא כן מדקדק. וכבר מצאנו ביהושפט המלך; כאשר ראה תלמיד חכם, בתור מלך! הוא ירד מכיסאו וחיבק אותו!! ונישק אותו!! אדם שזוכה ללמוד תורה ולקיים את המצוות, תלמיד חכם אמיתי - יורד מכיסאו המלך! מכבד אותו מחבק ומנשק אותו. כמו שכתוב במכות (על הגויים) כד. ושבחו אותו חכמים זכרונם לברכה על זה! וזה לא נחשב שהוא זלזל בכבוד מלכות, זה לא נחשב בכבוד מלכות.
יש "תלמידי חכמים" במרכאות, שהם רואים תלמידי חכמים אחרים נכנסים - עושים להם ככה, {מניעים את ראשם} לא יקומו מפניהם לא יהדרו לא... כאילו
- 'טוב, ראיתי אותך! מה אני אעשה?...'
מה קרה? מה קרה אתה יותר גדול מיהושפט? יהושפט היה מלך, מלך, והוא קם ועמד מכיסאו, וירד, וחיבק, ונישק! יא בה בי, הוא אוהב את התורה!! והוא אוהב את נושאיה! ושיבחו אותו חכמים.
בקיצור למסקנה: העיקר שלכל אדם צריך שיהיה שני כלי מידה. אחד: שהוא משתמש בו מה שנוהג מנהגו של עולם; כל מה שנוגע למנהג עולם צריך כלי מידה איך מתנהגים במנהגו של עולם. וכלי מידה שני: שבו הוא ישתמש במה שנוגע לכבוד שמים; כבוד שמים וכבוד הבריות - זה לא אותו דבר. ועליו להתרומם מהנוהג המקובל, ולוותר במקומות מסוימים על מעמדו ועל ממונו - לכבוד שמים! בזה נכשלו הנשיאים, בזה זכה דוד, בזה זכה יהושפט, וזה נכשלו שאול ובניו. זאת אומרת צריך לדעת כיצד להשתמש. והמלמד הגדול שלנו בזה זה בצלאל בן אורי, האיר את עינינו בעניין. שעליו נאמר: "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" שהקדים את מעשה הארון שהוא התכלית של כל המשכן - למשכן עצמו; כבוד התורה קודם לכל! כבוד התורה קודם לכול!
"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב כא): "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".
הרב אמנון היקר והאהוב זה פשוט מרשים, תודה רבה ששיתפתם אותי בזה... מעבר לטכנולוגיה המדהימה, יפה לראות איך אתה רותם את הכלים הכי מתקדמים כדי להנגיש את שיעורי התורה והמסרים שלך לעולם כולו... ניכר שב"ה אתה תמיד צעד אחד קדימה לפני כולם... וואוו היכולת להפיץ את התכנים בכל השפות היא פריצת דרך של ממש בזיכוי הרבים...הרב המון הצלחה עם ההפצה בחו''ל, יהי רצון שתזכה להפיץ את המעיינות בכל העולם ושהפרויקט יזכה להצלחה גדולה אמן, הדיבוב והנראות ברמה גבוהה ביותר, המשעשע במיוחד היה לשמוע את הרב מדבר בסינית וברוסית נפלנו מצחוק... גם ספרדית... להתפעל כמה זה נראה אמיתי... מעריכה ששיתפתם אותי בחידוש הזה (Ai: המהפכה שהתחילה ב'שופר' כובשת את העולם shofar.tv/campaign-ai).
ב"ה פשוט מדהים!!!! אין דברים כאלה!!! אמא שלי דוברת רוסית פשוט בהלם. היא כבר מחכה לכל ההרצאות ושיעורים ברוסית. אם היא חוזרת בתשובה - ממש ימות המשיח🥳🥰🥰!! תודה רבה לך רבנו הקדוש ולארגון שופר המדהים על הכל. אין סוף לנתינה שלכם למרות כל הרדיפות וביזיונות (Ai: המהפכה שהתחילה ב'שופר' כובשת את העולם shofar.tv/campaign-ai).
כבוד הרב, ב"ה איזה מהמם. ארגון שופר המוביל בתחום החדשנות לזיכוי הרבים - ישתבח שמו. ראינו גם את שופר קידס... שופר זה ארגון על💪🏻 מעבירה הלאה (Ai: המהפכה שהתחילה ב'שופר' כובשת את העולם shofar.tv/campaign-ai)
מדהים ביותר! ב"ה יש יתרונות מהותיים גם בבינה המלאכותית (Ai: המהפכה שהתחילה ב'שופר' כובשת את העולם shofar.tv/campaign-ai).
וואו איזה דבר מטורף זה, כבוד הרב, ב"ה ראיתי את זה אתמול וישר אמרתי: הרב תמיד ראשון בהכל וכל דבר שבקדושה הרב הראשון (Ai: המהפכה שהתחילה ב'שופר' כובשת את העולם shofar.tv/campaign-ai)
הוקרת תודה לרב שליט"א, לכבוד כבוד הרב אמנון, אני רוצה להודות לך על כל העשייה שלך למען עם ישראל ובפרט על ההשפעה שלך על חיי האישיים ועל החזרה בתשובה שלי. במוצאי שבת ניהלתי שיחה לא קלה עם קרובת משפחה שלי: הוכחתיה על שטענה בהתרסה שלא קיים בתורה איסור נגיעה בין גבר לאישה ושבוחרת לפרש את התורה כרצונה (רח"ל). ברגע האמת, כשהרגשתי שבוערת בי המחויבות היהודית להגן על כבודה של התורה הקדושה ועל כבודו של הבורא יתברך שמו, ב"ה עמדו לצידי כל החיזוקים שלך ממאות השיעורים שצפיתי בהם עד היום וכל דברי האמת הבלתי מעורערת שאתה תמיד מביא לציבור באומץ רב ובעמוד שדרה איתן שלא ראיתי כמותו. הרגשתי שלראשונה בחיי ובסיעתא דשמיא גדולה פעלתי את מה שנכון, צריך ואמיתי בחיים בלי לחשבן לאף אחד חוץ מלבורא העולם ישתבח ויתעלה שמו לעד. זה לא קל ואני בטוחה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד בנושא התוכחות, אבל בזכות הלימוד וההשראה ממך אני עומדת בזה ומתקדמת ב"ה. מברכת אותך יה"ר שתזכה לבריאות ואריכות שנים בטוב ובשמחה. שהשי"ת ישמור אותך איש של תעוזה ואמת כל ימייך אמן. שבוע טוב וחודש טוב!
כבוד הרב אמנון יצחק, ברצוני להודות לך בכל ליבי על הצלה של בניי. ה' יתברך העניק לנו זכות לארגן הרצאה של כבוד הרב, שם ברכת בין השאר את ילדיי שיחזרו בתשובה ושבני יעזוב את הגויה שהוא התחבר אליה וברוך ה' הבן עזב את הגויה!!! ובן נוסף התחיל לשמור שבת ומתחזק ברוך ה'. אני מודה לך בכל ליבי ונשמתי ושמחה מאוד שה' חיבר אותי אליך צדיק האמת. תודה, תודה, תודה.
מועדים לשמחה כבוד הרב, תודה מכל הלב על עוד הרצאה מדהימה ועל כל הברכות בפרט, בהערכה רבה!!!
מועדים לשמחה כבוד הרב, כרגע בבית מרקחת ברבי עקיבא, ב"ה ה: "עִבְדוּ" מחולל פלאים! לאחר שסירבו להנפיק בגלל שכבר קיבלתי את זה לא מזמן, אמרו שאין אפשרות לתת את זה כרגע וכו' עשיתי "עִבְדוּ" והנפיקו! תודה לבורא יתברך ולשליחו הנאמן! (סגולת השמחה "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" תהלים ק, ב Shofar.tv/articles/15096).
שלום עליכם רבנו, בשבח והודיה לבורא עולם, ותודה לשליחו הנאמן כבוד רבנו, ב"ה ביום שישי האחרון הרב בירך את בננו הקטן בן השנתיים וחצי לרפואה שלימה, מאחר ונחתך בשורש כף היד חתך עמוק (ל"ע), נסענו איתו למיון ובדרך שרנו "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" במיון עשו לו צילום ורצו לעשות טשטוש עמוק כי חששו שהילד לא יעמוד בזריקת הרדמה מקומית, אבל חסד השי"ת כן הצליחו לעשות, הילד היה גיבור לא השמיע קול ואח"כ תפרו את המקום, הרופא הערבי אמר: 'היה לכם מזל החתך היה קרוב לגיד ולא נגע בו!' (בגיד יש עצבים, שלא יהיה סכנה של שיתוק חלילה) כמובן שזה רק חסד השי"ת ולא מזל. כל הטיפול שם הסתיים אחרי שנכנסה כבר השבת ולא היה איתנו אוכל כשר. לא שיערנו שיתארך הזמן כ"כ, אז הלכנו לחברה מהקהילה שגרה בעיר וב"ה אירחה אותנו במאור פנים! ודאגה לצרכינו, תודה על החסד הגדול, כעת נשאר רק מעקב והורדת התפרים בעוד שבועיים. הדבר המפליא מאוד שלילה לפני וגם ביום שישי לפני האירוע הקטן ביקש שאשים לו את השיר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" ושר ורקד עם אחותו הקטנה, ממש עשה לנו הכנה לשיעור באמונה "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו, א) כי לא כלו רחמיו ולא תמו חסדיו (סגולת השמחה "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" תהלים ק, ב Shofar.tv/articles/15096).