תן לחכם ויחכם עוד | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 16.03.2021, שעה: 07:00
תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד - פרשת ויקהל 16-03-201
נציבי יום בלחש... ולגאולת עם ישראל,
נריה בן שמשון ותמר ליאת בת דורית - יזכו לפרי בטן זרע בר קימא במהרה,
עדי בת לבנה שתזכה לחזור בתשובה שלמה אמיתית שהקב"ה יהפך את לבבה לטובה תקשיב לבעלה לא תעשה חיסון חיסול ותינצל מכל המרעין בישין ותזכה לשלום בית אמיתי בריאות ואריכות ימים ושנים מהרה אמן .
חנה בת זוהרה - רפואה שלמה, ה' יזכה אותה לכמות חמצן הנצרכת בדם ולא תצטרך להתחמצן ותנשום היטב וללא אשפוז אמן ואמן!!
הדר בת נורית ויצחק נח בן צפורה יזכו בזכות הנציב יום לזרע בר קיימא ולשלום בית לחזרה בתשובה שלמה ואמיתית בדרך קפז לעלות במעלות התורה, לזכות את הרבים במצוות וגמילות חסדים, בריאות איתנה ופרנסה בשפע ולהיות נושאי חן בעיניי אלוהים ואדם, לראות פני משיח צדקינו ולגאולה השלמה יחד עם כל עמו ישראל במהרה בימינו אמן ואמן.
וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ (שמות לז, א) המדרש בשמות רבה נ, ט: "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד (משלי ט, ט) זה בצלאל אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה: "עשה משכן" בא ואמר לבצלאל אמר לו: "מהו המשכן הזה?" אמר לו: "שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ללמד לישראל תורה" אמר לו בצלאל: "והיכן התורה נתונה?" אמר לו: "משאנו עושים את המשכן אנו עושים הארון" אמר לו: "רבינו משה! אין כבודה של תורה בכך! אלא אנו עושין הארון ואחר - כך המשכן". לפיכך זכה שיקרא על שמו, שנאמר "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן".
אז לדעת המדרש רבה בתנחומא הקדים בצלאל את הארון וכל מעשה המשכן משום שזה כבודה של התורה ואף שבצלאל הבין שהסדר הטבעי הוא הפוך; לעשות את המשכן ואחר כך הארון והכלים - כדי שיהיה מקום להכניס, שהסברא אומרת: 'כלים שאני עושה להיכן אכניסם?' אם אני עושה ארון איפה יישאר בינתיים, אם אני עושה כלים איפה הם ישארו בינתים, לכן קודם בונים את המשכן ואחר כך להכניס, הרי שצריכים קודם להכין מקום לארון ולכלים בבנית המשכן ולעבוד בהדרגה מהקל אל החמור, ובכל זאת בצלאל עמד בתוקף על דעתו: שאי אפשר בשום אופן לחכות עם עשיית הארון עד שיגמרו השלבים הקודמים אלא מוכרחים להקדימו לא על פי הסדר - וכיוונה דעתו בזה לדעת המקום.
מזה יכולים לראות כמה נחוץ לתפוס כל עניין על כל היקפו ולא לשכוח את התכלית!" שכל התכלית של המשכן זה שיהיה הארון בתוכו שתשרה שכינה. אז "לא לשכוח את התכלית מרוב התעסקות בהקדמות, מוכרחים להשכיל מצד אחד לכבד את הסדר, וגם לדעת מתי להתרומם לעת הצורך בהתחשב בנחיצות הענין ולזה דרוש הבנה עמוקה להשתמש בדבר וההפך, בשיקול מקיף בכל מקרה בפני עצמו, ובא בצלאל ולימד דעת: שאיפה שהקפידא על הסדר יביא לביזוי התורה - מוכרחים לוותר על הסדר!" כפי הסדר – ראוי להכין את המשכן ובסוף את הארון, אבל זה יכול להביא לביזוי התורה! כי כל התכלית זה הארון שבו הלוחות 'לוחות העדות'.
"אם כל עצמו של המשכן לא בא אלא ללמד תורה על ישראל, איך ייתכן להשאיר את מעשה הארון עד הסוף? אז זה הדבר הראשון שצריכים לדעת שבשבילו נוצר כל המשכן! זה כל העניין. נגיד אנחנו לומדים... הרב שטיינמן שאלו אותו: "אם צריך קודם כל ללמד את התלמידים גמרות, ואחר כך ללמוד הלכות, או מה להקדים?" אז הוא אמר להם: "יש מצווה ויש מכשירי מצווה; מצווה עדיף!" אומר: "גמרא ללמוד זה טוב ודאי שהם יפתחו את הראש של האדם על ידי הלימוד ויהיה לו גישמאק ויהיה לו חשק ויהיה לו הכל מהגמרא - הוא יבוא ללמוד הלכות"
אומר: "אבל ההלכה - זה המצווה! וכל הגמרא זה מכשירי מצוה, זה רק מכשיר את האדם ומביא אותו ללמוד כדי... אבל העיקר? זה הלכות!" צריך ללמד את המתחילים הלכות ! שידעו מה לעשות: בשבת – מה לבינתים? יחלל שבת?! ויעשה זה ועבירות... זאת אומרת צריך לדעת מה העיקר! מה העיקר? אז כמו פה הארון הוא העיקר! שבא ללמד תורה לישראל. אז צריך לכבד את הארון ולעשות אותו בראשונה אפילו שזה לא לפי הסדר, כן, שזה בעצמו אמר בצלאל.
"איתא במדרש: "בשעה שאמר משה: "כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן" זה עוד מדרש! שבא ואומר לנו, שמשה רבנו אמר כללית: 'כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן' "ולא פנה מקודם לנשיאים, והיה רע בעיניהם! שלא אמר להם 'להביא'. אז מה הם אמרו: "יביאו העם מה שיביאו - ומה שיחסר נמלא אנחנו!" נגיד יביאו רק חצי? אז כל החצי יוטל על הנשיאים? זה המון כסף! לא אכפת להם - הם יביאו. כאילו לארג'ים - מה שיחסר אנחנו נביא.
"שמחו כל ישראל אבל במלאכת המשכן, והביאו כל נדבה ובזריזות" כמו שלמדנו (שמות לה, כ) "וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה". "והיו הנשיאים מיצרים על שלא זכו במלאכת המשכן" זאת אומרת הם לא הספיקו לתת! כולם כבר הביאו, והייתה מלאכה ודייה והותר!" אמר הקב"ה: "בניי שנזדרזו ייכתב שהביאו והותר!" – שנתנו עוד יותר! ונותר. והנשיאים שנתעצלו - יחסר אות אחת משמם!" ולכן כתוב (שמות לה, כז) וְהַנְּשִׂאִם חסר י' לא והנשיאים.
וואי וואי וואי איזה כבוד להוריד אות משמם כמו שהורידו לעפרון נהיה עֶפְרֹן (בראשית מט, ל), הורידו לו ו' והורידו להם י' זה מאותיות השם 'שם הווי"ה'. זה גנאי לדורות! וחקוק בתורה - כל זה בגלל שהם לא נזדרזו לתת. באמת, למה לא נתנו? למה המתינו? כי היה רע בעיניהם שהוא לא ביקש מהם! תקשיבו, "הנשיאים אחזו שבהיותם העשירים והמנהיגים היה למשה לפנות אליהם מקודם לתרום לעבודת המשכן ולא לפנות תכף אל הציבור ולעקוף אותם! הם הרגישו שמשה פיחת בכבודם בזה וסירבו להשתתף בתרומה עד שיפנו אליהם באופן מיוחד לבקש עזרתם!"
זה כמו כל העשירים המפגרים!! שהם לא קמים לחפש! כמו בעסקים שלהם שהם מחפשים 'עסק טוב!' הם מוכנים ליסוע לטוס לסין!! לבדוק סחורות בשביל להוזיל בשביל להרוויח עוד חצי סנט... לזה הם מוכנים, לעבור ימים, מדינות בשביל כמה פרוטות!! אבל לקום לחפש בארץ ישראל או בכל מקום: 'איפה יש שבח לקב"ה בעבודת השם? איפה עבדי ה' הנאמנים! איפה אלה שמביאים פירות הכי הרבה? איפה אלה שהם ישקיעו פרוטה – יצא להם הון עתק של זכויות! זה הם לא עושים! מחכים בבית שידפקו להם בדלת שיתחננו ויבקשו ויבכו וישתפכו ויוכיחו ויראו... וכל מיני קשקושים ואז אולי יתנו משהו! אתה מבין? חריט בריט!
זה המפגרים שבעשירים! והם ייתבעו על זה: למה לא חיפשתם? איך להרים את קרן התורה באמת! חיפשתם איפה שיש כבוד, שמישהו ישבח, שמישהו יכתוב עליכם משהו, ישימו שלט וכל הקשקושים האלה... אוי! מה מחכה להם למעלה... אז הם הנשיאים אמרו: 'זה לא יפה! צריך לבקש מאיתנו אנחנו המכובדים' וזה פה ושם 'מה זה עוקפים אותנו? ולא פונים אלינו!' הרגישו פיחות בכבוד וסירבו להשתתף עד שיפנו אליהם... וזהו, וכשהעם יביאו ולא נשאר להם יותר כסף, עכשיו חסר עוד כך וכך מבקשים מכם.. או! 'זהו! צריכים אותנו!!'...
אז כל זה הם תכננו שאם העם לא יצליחו להביא לנדב את כל הנדבה... "והם טעו! הציבור תרם בשמחה! והביא את הכל! ולא היה שום מחסור שנצטרכו לספק והם נשארו בבושת פנים והסתייגותם רשומה לנצח בתורה בחסרון אות בשמם!" ארגון 'שופר' מאז ומעולם חי רק מהעניים! אין עשירים שתורמים לשופר!! כן, ישתבח הבורא! זה הארגון שמזכה את העניים – בזכות הכי גדולה שיש בדור! אין זכות יותר גדולה מזה - זה העניים זכו. במקומות אחרים, הם קוראים לזה ... הם פונים לעשירים 'כת חנפים!'
והם לא יודעים שבזה הם לא יקבלו פני שכינה! והם מחניפים להם וזה פה ושם והם מכשילים אותם! כי בלי חנופה הם לא נותנים, והם מכשילים אותם כי וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא יט, יד) וגם הם ייענשו על זה! וכן הלאה... ישתבח הבורא! אנחנו לא מתחנפים לאף אחד! ולא מבקשים מאף אחד; מי שנדבו לבו – נותן, מי שלא נדבו לבו יהיה כמו הנשיאים וישמיטו לו אות או שתיים או שלוש או כולו!
"מה גרם להם לנשיאים תקלה זו? בהיותם כולם צדיקים! מסורים תמיד לצרכי הכלל, התירוץ הוא: שלא הצליחו להקיף את הבעיה כראוי עד שהיה מאוחד מדי, הם היו רגילים ליחס מיוחד בתור מנהיגי העם ובלעדם אי אפשר לנהל את עניני הציבור ביעילות, הכוונה שלהם היתה לשם שמים! אבל לפעמים מוכרחים גם לוותר לתועלת הענין מסתבר שכדי שתהיה תרומת העם למשכן בצורה טובה רצה הקב"ה דווקא בתרומה כללית! בלי פניה מקודם אל ראשי העם".
כמו שהשם ביקש: "מחצית השקל" מהעני ומהעשיר - תרומה מכולם! מהלב!! בלי 'כיבודים' בלי בטיח בלי שום דבר - לב אני רוצה! ופה לא היה לב, פה היה כיבודים, חיכו לכיבודים... אבל הם לא היטיבו להבין את העניין לאשורו הם התאוננו: 'שמשה רבנו סטה מן היחס המקובל המגיע להם' והראו את מורת רוחם באי השתתפותם בתרומה". כאילו הם הענישו את כולם לא נתנו... מי צריך אותכם בכלל? התפרנים נתנו! אף אחד לא היה 'תפרן' 90 חמורים יצאו ממצרים! אבל העם הפשוט נתן! נתן!! 'והותר'.
"הם לא יכלו להסתגל הנשיאים לשינוי מצב ולהעריך מחדש את המצב, וזה גרם להם כישלון גדול! אחר כך הם הבינו את הטעות שהעדיפו את הכבוד של עצמם על כבוד המקום!! וכדי לכפר על זה הזדרזו להיות ראשונים להביא קרבנות בחנוכת המזבח! לעומתם מצאנו אצל דוד מלכנו שויתר על כבוד המלכות ורקד! לפני ארון השם, והבין: שאפילו שיש מצווה שיראו הציבור את המלך ביראה וכבוד ודיסטנס... ומוטל עליו להתנהג בצורה מכובדת כמלך! בשביל שייראו מלפניו - בכל זאת מצווה זו שייראו מפני המלך נדחית מפני כבוד שמים!
ועל שאול מה הוא אמר' ועל משפחתו' ככה הוא אמר למיכל שהם לא התנהגו כך: 'לא כבוד שמים הם דרשו! אלא כבוד עצמם!!' כי מיכל ביזתה אותו היא אמרה לו: 'איך אתה מתנהג ככה? מה זה אתה מיקל ראש ואתה קופץ ורוקד וזה?' אמר לה: "ונקלותי עוד מזאת! אני מוכן להקל בכבודי עוד ועוד לכבוד שמים!'. "הכוונה, לא ששאול היה מתגאה על הציבור, שאול היה עניו! אלא מאחר שלפעמים אין כבוד מלכות לצורך כבוד שמים, על כרחך אין בו אלא משום כבוד עצמו!" אפילו שהוא לא מתכוין לזה,
זאת אומרת צריך להיות כבוד למלך 'מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול!' כי זה כבוד מלכות. אבל לפעמים כבוד המלכות במקום שיש צורך שיתרבה כבוד שמים אז צריך לחשב המלך: 'שפה צריך לוותר על כבוד מלכות בשביל כבוד שמים!' הרי כל העניין של מלך זה שיהיה לנו קצת דמיון ממלך בשר ודם כלפי מלכות שמים! שמלך יש בידו להרוג אפילו אנשים יכול לקחת אנשים לשעבד אותם למלכותו יכול לקחת נשים יכול לקחת... יש הרבה דברים שניתן למלך שאנחנו לא מבינים היום! אבל כתוב ב'הלכות מלכים' מה מותר למלך ומה לא,
אז רואים יראת מלך! ושמלך עובר – כולם עומדים! וכל זה... מזה יש לנו טיפה להבין: אם למלך בשר ודם שהוא מטיפה סרוחה! ועתידים לשלוט בו רימה ותולעה... ככה מכבדים אותו! אז כלפי מלך מלכי המלכים – יהיה לנו קצת ככה... קל וחומר לאין ערוך! אבל אם המלך יש כרגע לפניו כבוד שמים - אז אדרבה! הוא צריך לוותר על כבוד מלכות כמו דוד המלך לכבוד שמים! ואם הוא לא עושה כן, יוצא בסוף אפילו שהוא לא מתכוין שכבודו כבוד המלכות יהיה עדיף על כבוד שמים וזה לא טוב!
"וכן אצלנו הדין" גם אנחנו, אנחנו לא מלכים אבל זה הדין, "מחויבים לוותר על מעמדנו ועל זכויותינו במה שנוגע לכבוד התורה ונפסק להלכה: 'שאפילו שאסור לבן חצר לפתוח חנות משום שמרבים הלקוחות להכנס לשם בגללו' נגיד יש חצר ויש פה דירה ועוד דירה ועוד דירה ועוד דירה, אסור לאחד בחצר לפתוח חנות! למה? כי הוא מרבה להביא לקוחות! וזה מפריע לכל השכנים. אז לכן אסור,
אבל 'מלמד תינוקות - מותר לו לפתוח 'חדר' בחצר ואפילו שיבואו 100-200 ילדים ללמוד! ואין בני החצר יכולים לטעון: 'שהילדים מפריעים להם!' אין להם טענה מוצדקת, כי זה נוגע לכבוד שמים, אז הם מוותרים על המעמד ועל הזכויות גם במקום שיש כבוד שמים. 'וכן איסור לפתוח חנות אצל חנות' כן, 'יורד לאומנות חבירו!' אחד פתח תבלינים, בא אחד פתח לידו תבלינים זה יורד לאומנות חבירו אז אין! אבל 'מלמד תינוקות - משום 'קנאת סופרים תרבה חכמה – מותר!'
נגיד אתה פתחת תלמוד תורה ואתה כבר 10 שנים, פתאום בא אחד פתח לידך וחלק עוזבים אצלו ועוברים לשם! אה... מותר או אסור? מותר! כבוד שמים, 'קנאת סופרים תרבה חכמה' זה כבוד שמים! בדברים כאלה אתה לא יכול למנוע! אתה צריך לוותר על המעמד שלך ועל הזכויות שלך, להרבות כבוד שמים, דברים שהם משמשים לכבוד שמים - אין מה לעשות, כבוד שמים עדיף וקודם. "וגם בנוגע לתלמידי חכמים אמיתיים מחוייבים לכבד אותם מבלי לדקדק עמהם כמו שעושה עם שאר האנשים" כן לכבד לא לכבד? מה, מו, מי...
למה? "כבר מצאנו ביהושפט המלך כשהיה רואה תלמיד חכם היה יורד מכסאו ומחבק ומנשק אותו!" כמו שמבואר במכות כד, יהושפט היה מלך! וכשהיה רואה תלמיד חכם, עכשיו התלמיד חכם בעצמו חייב בכבוד המלך! והיה יורד מחבק ומנשק!! ושיבחו אותו חכמים זכרונם לברכה על זה!!! וזה לא נחשב לו שהוא זלזל בכבוד המלכות. אז "צריך להבין שלכל אדם צריך שיהיו שני כלי מידה! שני כלי מידה; אחד ישתמש בו במה שנוגע למנהג העולם, והשני משתמש בו במה שנוגע לכבוד שמים, וכשהם מתנגשים שני הדברים; אז עליו להתרומם מהנוהג המקובל ולוותר מכבודו, מעמדו וממונו - לכבוד שמים!"
אמרנו את זה על נוח; נוח – נוח, אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק" (בראשית ו, ט) כתוב פעמים נח רצוף, אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק, נֹחַ נֹחַ. המדרש אומר: "נוח לבריות ונוח לשמים" מה עושים עכשיו כשמתנגשים שניהם? צריך להיות נח לבריות ובאותה שעה גם נח לשמים; אז מה עושים עכשיו? יש התנגשות! מזמינים אותך לחתונה והחתונה הזאת היא לא כפי הכללים ביהדות! אבל אתה צריך להיות נח עם הבריות כי 'תשמע לא נעים באו אליך לחתונות ולבר מצוות וזה,
עכשיו מזמינים אותך צריך להיות נח לבריות... אתה לא... מה?' אבל מצד שני אתה צריך להיות נח לשמים! מה פירוש? אתה יכול ללכת למקום שיש בו בעיות הלכתיות? אסורות! נבלות וטרפות מוזיקה אסורה! זמרים פסולים - דברים קשים ואיומים! מה אתה עושה במצב כזה? יש נח ונח; אז כתוב אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. הוא היה נוח בשני המובנים גם לאנשים וגם לשמים,
מה הוא עושה כשהוא נתקל בבעיה? אומר בסוף אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, נח לשמים תמיד הכריע! אז זה צריך לדעת: שיש את השיקולים האלה 'שני כלי מידה צריך להיות' אחד נוהג כלפי העולם, ואחד כלפי שמים, כשיש התקלות ביניהם כבוד שמים עדיף! אז ראינו מהתחלה שבצלאל למרות שידע שצריך קודם את המשכן בשביל שיכיל את הכלים ואת הארון, התחיל עם הארון משום כבוד תורה! כי זה העיקר וזה התכלית וכל המשכן זה רק בשביל זה,
אז לפעמים צריך לשנות, וצריך לזכור מה התכלית ומה העיקר! ולא מה ההשתדלות והסדר בשביל להגיע. צריך לפעמים להתעלות ולהבין ולהכיל את הכל בשביל להגיע למסקנה הנכונה עם הדוגמאות שהבאנו, יש לנו עכשיו את הידיעה שיש לנו שני כלי מידה ותמיד כלי המידה של כבוד שמים עולה על כולם על מצבינו ממוננו כבודנו וכו'
רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).
לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:
02-3724787
שלום כבוד הרב, נשלח סרטון של אדם שאינו מוכר, המסביר בקצרה ותוקף בחריפות את התנהלות מועצת הרבנות, בטענה שהיא גורמת להכשלת הציבור בענייני נבלות וטריפות. אמנם הדברים ידועים לרבים, אך ייתכן שהצפייה בסרטון תועיל גם לכמה תמימים שעדיין אינם מודעים למציאות, ותפתח את עיניהם (לקליפ "אתה מוריד לנו את האמונה ברבנים" shofar.tv/videos/10084).
הקנאות הטהורה והכנה של כבוד הרב שליט"א כלפי ה' יתברך נדירה ומייצגת את אהבתו וביטולו המוחלט להשי"ת. כבוד הרב מהווה דוגמה למחויבות מוחלטת לתורה ולקיום מצוות, ופועל אך ורק לשם שמים, ביושר ובאומץ. תודה להשי"ת שזוכים לראות דרך זו בפועל. שבת שלום ומבורך (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זה וסגולת "עבדו" אלו סגולות שממש עובדות חזק... ניסיתי את הסגולה הזאת לא רק על פרנסה אלא על עוד דברים ועובד ממש טוב. תודה כבוד הרב על הסגולות שאתה נותן לנו, על החיזוקים בתשובה, על כל שעה ושעה שאתה זמין עבורנו, יה"ר שהשי"ת יברך אותך בכל הברכות הכתובות בתורה (אמן) אתה כמשה רבנו של הדור שלנו!
בוקר טוב. ב"ה ראיון מרתק ומעשיר – כל מילה של הרב נאמרת בקפידה, בקול מדוד ובדיוק. ניכר שליטה ברוח, התנהגות מרתקת ודקויות שמלמדות רבות, מעבר לדברי התורה המיוחדים והנדירים שמועברים. נוכחותו של הרב בדורנו מהווה מקור חיזוק, ברכה והשראה, במיוחד בזמנים מאתגרים. תודה על ההקשבה, ההכלה, הברכות והעצות – הכל נאמר מתוך לב טהור ומסירות אמיתית. שבת שלום (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זכינו בכבוד הרב, תלמיד חכם מופלג, סיני ועוקר הרים "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה) יראת השמים, הטהרה והעמידה על האמת ניכרות בכל דבריו. זכותו תגן על כל עם ישראל, אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV). יהי רצון שהשי"ת יברך את כל העוסקים עמו בהפצת תורה ואמונה, בכל ברכות התורה. שבת שלום וחג שמח.
בסיום הראיון אמר המראיין: „אני לא התחנפתי אליך.” דווקא משפט זה הדגיש את ייחודיות הדברים שנאמרו: "אצלי אתה לא מצטרף למניין... זה שולחן ערוך ...!" הרב בחר לומר את האמת בבהירות וביושר, ללא התחנפות וללא ויתור, מתוך נאמנות מוחלטת להלכה ולדרך התורה. גם כאשר הדברים אינם קלים לשמיעה – הם נאמרים בכבוד, בצלילות ובאחריות. ראיון שממחיש כיצד אמירת אמת נקייה משאירה רושם עמוק ויוצרת כבוד אמיתי (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב היקר, ב"ה עכשיו זכיתי לצפות בראיון, לראות לא רק לשמוע וכל רגע התמוגגתי ושמחתי באיזה רב זכינו לדבוק כמה חוכמה ושנינות. קןדם כל אין מתאים יותר מכבודו להביאו לערוץ שהמראיין כינה אותו ״קול האמת״ אכן רבנו הוא הוא קול האמת שאפשר להשתמש בדמות רבנו כלוגו ״האמת״ שנשמע 40 שנה + ויישמע לנצח אמן. לא צריך להיות מומחה בשפת גוף להבחין איך הרב יושב נינוח בשילוב ידיים שנשאל שאלות והתשובות נשלפות במהירות, שנינות, חינניות בחדות מיוחדת במינה בחיוך ובחן שהשי"ת חננו… מצא חן בעיני ה׳. רק איש אמת כרבנו יושב נינוח ורגוע… כי רק איש אמת שמדבר מהלב שפיו וליבו שוים יושב רגוע מחייך ושולף תשובות חדות כמו תער... זה אחת הסיבות מיני רבות שגרמו לי לדבוק ברבנו כשפגשתי לראשונה ביוטיוב… שעונה בשלוף 40 שנה לאלפי שואלים שמפתיעים בשאלות והתקלות לכאורה, נסיונות שווא להתקלות יותר נכון… …ולא שהרב יודע את השאלות מראש ומסוננים גם עבורו מראש בפתקים חחח חחח ב"ה הרב עומד אמיץ חזק ובלי פחד מול כל שאלה שתשאל כי אמת יש אחת!!! המראיין סיכם את זה ב 4 מילים, כששאל את רבנו על ספייקס (ספק) והרב ענה ״ספק זה עמלק״ - ״אי אפשר להתמודד איתך״ ב-4. המילים האלה המראייין סיכם את עוצמתו של הרב את החוכמה והבינה והשכל החד והחריף שהשי"ת חננו... שאף אחד לא יכל ולא יכול ולא יוכל על רבינו "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב). אלפי מיליוני סרטונים של שו״ת ביוטיוב יעידו על כך שכל מי שניסה לקנטר, להפיל, לבלבל, לעצבן, לנסות להוציא מריכוז וכו' וכו' את רבנו לא צלח והשואל חזר הביתה עם זנב בין הרגליים… רק יחידי סגולה מצליחים בכך... יה"ר ברכת ה׳ עליך תמיד תהיה ..ותמיד תמשיך להיות ״וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה״ (ירמיה טו, יט) קול השי"ת מדבר מגרונך... תודה לכבודו על כל הפרשנות והניתוחים על טראמפ וכו׳ שבזכותו ובזכות פרשנותו מצליחה להבין מה קורה בעולם, מי נגד מי. כל ראיון כזה גורם לשמןח יותר להפנים יותר לעכל יותר (לא מובן מאליו אף פעם) זכות נפלה בחלקנו שאנחנו דבקים בך, בדרכך, בשעורייך בכל! יהי רצון שנזכה תמיד לדבוק באיש יקר וחשוב לעם ישראל בכלל ולנו בפרט... המושיע הפרטי שלנו, שנשתל מלמעלה עבורנו כדברי הגדולים שמעידים על רבנו! וכמו שהרב אמר פעם לבחור בשו״ת שאמר לרב ״איפה אנחנו ואיפה אתה הרב בעולמות העליונים, פה אנחנו זוכים איך שהוא...' והרב ענה; ״אבל יש עצה מי שיידבק בי יש לו חלק ממה שאקבל שם״ יהי רצון שנקבל ולו פיסה... שהשי״ת תמיד אוהב אותך! ותמיד תמצא חן בעיני השי"ת ...חן חן תמצא, חן חן מצא! תודה על שעה ורבע של ראיון של אושר! ישר כוח ועלה והצלח ביתר שאת ועוז אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב שליט"א. חזק ואמץ!!! השאלה של המראיין על קורח והשוואתו לשואה השאירה אותו בהלם עם התשובה של כבוד הרב על התיקון של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא! יה"ר שהמראיין יחזור בתשובה. אשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה! (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה סיימתי לצפות בראיון כולו – ראיון מרגש, מעשיר ומעורר לב. ניכרת הבנה רחבה ועמוקה בכל נושא שהוצג, ותשובות בהירות ונוגעות, הנאמרות מתוך יישוב הדעת ואמונה פשוטה. דברי הרב בביאור שיטתו של רבי יואל מסאטמר זצ״ל בסוגיית הציונות נאמרו בעומק ובאחריות, מתוך נאמנות לדרך התורה. במיוחד בלטה האמירה הברורה כי כל הנהגת השי"ת מדויקת ומכוונת, ודברים אלו נאמרו בכזו בהירות עד שהם מסירים ספק ומחזקים את האמונה. לאורך הראיון ניכרת הנהגה של סבלנות, אהבת ישראל וברכה – כדוגמת הנהגתו של משה רבנו ע״ה, שבירך את העם גם מתוך קושי. למרות אתגרים ומניעות, הרב ממשיך במסירות להאיר את עיני הציבור ולהרבות חיזוק ואמונה. זכות גדולה לעם ישראל שזוכה להנהגה כזו (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב היקר ב"ה עוד ראיון מעלף חד ברור ואמיתי וכל מי שזוכה לראיין אותך פשוט זכה תודה לרב היקר שמראה לציבור את הדרך הישרה והבטוחה (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).