מי זה המכיר ומורד בה'? | הרב אמנון יצחק

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". מצינו בחכמים זכרונם לברכה אינו דומה עובד מיראה לעובד מאהבה. שאם יכבד עליו, בועט בו והולך לו. בועט כביכול בהקב"ה והולך לו. ולכאורה סתירה גדולה: איך ייתכן למי שעובד ביראה, שעל זה אמרו חכמים: "וכי יראה זה דבר קטן?". אדם שעובד את ה' מיראה, מן הסתם מכיר אותו ומפחד ממנו, והיראה תכריח אותו לעובדו. איך יכול להיות שיבעט וילך לו? אלא גילו לנו חכמים גילוי מדהים. יוכל אדם להכיר את ריבונו, יודע מה לפניו, מכיר בעונש המר כשהוא עוזב את ה', בכל זאת אפ יכבד עליו, מה פירוש? לא יוכל לשנות את עצמו. כמו שאומרים 'זה אני כבר לא יכול', 'זה מעל לכוחותיי', כל מילים כאלה שאני לא יכול לשנות את עצמי, זה אני. אם יכבד עליו שלא יוכל לשנות את עצמו ולהעמיד את עצמו בהתאם עם הכרתו, רחמנא ליצלן יכפור וימרוד בכל! כדי להתיר לו את כל העוון הכבד.

כך מצינו בירבעם בן נבט. שהכיר את בוראו מאוד, מאוד! ונבחר להיות מלך עשרת השבטים. והעמיד עגלים בדן ובית-אל, עבודה זרה, החטיא את כל ישראל, כפי שלא החטיא אדם. וה' אמר לו: חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. שאל:" מי בראש?". אמר לו "בן ישי בראש". לא רצה! לא יכול היה להעיד את עצמו ונתן בעיטה בכל הכרותיו ומרד בהקב"ה. אפילו שידע אותו והכיר אותו היטב, היטב!

כך מצינו בחכמים זכרונם לברכה. רש"י אומר את זה, פרק א' בספר דברים, פסוק ג': מפני שלושה דברים אין מוכיחין סמוך למיתה. מדובר על ראובן שלא הוכיח אותו יעקב בחייו על שבלבל את יצועיו, מדוע? שלא יניח אותו וידבק בעשו. יוותר ראובן הבחור, הצדיק, ראש השבטים, יוותר על אביו, על יעקב, וידבק בעשו. היאומן כי יסופר שאחרי כל ההכרות והידיעות, חשד יעקב אבינו פן כאשר יכבד עליו מפני התוכחה, יניח אותו וידבק בעשו הרשע? לכן הוכיחו רק סמוך למותו? נורא מאוד! מאוד! וכל זה רואים מה אמרו חכמים זכרונם לברכה? "על העובד מיראה כי יש חשש שיבעט בהקב"ה". וזה שייך דווקא על מי שהכיר את הקב"ה והולך לפניו. והיה יראה מפניו. אכן מפני שלא יכול לעזוב את ההרגלים ולהתדבק בה', עוזב את ה' והולך להרגליו. ונמצא באמת כי זהו אשר קראהו בועט. זה דווקא מפני גודל מעלתו שהיה יראה ופוחד מפני ה' יתברך. ובטח הכיר ממלכתו, ממשלתו, איך הניח את עבודתו? אין זאת, כי אם שהוא מורד בהקב"ה. וזה נקרא מרד, כיוון שעושה הפך מגודל ורוב ידיעתו והכרתו. ואין זאת אלא מפני שהוא מורד. אנשים שלא יודעים את ריבונם לא יקראו בתואר "מורד", כי אינו יודע אותו, ממלא אינו מורד בו. הוא שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "ואם לא תשמעו לי", רש"י בויקרא כ"ו: אין לי אלא זה המכיר את ריבנו ומכוון למרוד בו. זה "ואם לא תשמעו לי". לא שומעים לי זה כשיודעים אותי ולא רוצים לשמוע לי, זה נקרא מורד. כך במרדו גיבור מיד לפני ה', יודע ומכיר אותו ומורד בו. כלך גם באנשי סדום. מתוך דמותם למדו שבחם. כי ידעו את ריבונם, וממלא אחרי שגם בידיעתם ידעו אותו היטב, בכל זאת לא הניחו את הרגלם ונשארו בדרכם הרע, זה נקרא מרד. כי אין זאת, כי אם רוע לב ומרידה בהקב"ה. זהו יודעים את ריבונם ומכוונים למרוד בו.

יוצא לנו מזה לימוד נורא: שאם אדם לא מתאים את הידיעה עם המעשה, הוא נקרא בבחינת מורד. כמו שנתנו בדרשה קודמת שתשלח מאוחר יותר, על הסתירה בחייו של האדם. אנשים חיים בסתירה, למעשיהם ולידיעתם ולהכרתם. מה יותר טעים לך הלימוד או הפשטידה? אדם שלא מתאים את הידיעה עם המעשה, הוא נקרא מורד. וזה מבהיל! כפי ידיעות האדם, כך הוא מתעלה להיקרא חס ושלום בבחינת מורד. כי אחרי שיודע, מדוע אינו מתנהג כך? "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". נמצא בכל ידיעה וידיעה חיוב על האדם תכף לשנות את עצמו. כדי שיתאים מעשיו עם הידיעה. וכפי ידיעותיו כך יהיו מעשיו. אדם צריך להתאים ידיעותיו עם מעשיו. אבל יבוא אדם ויאמר 'אם כך עדיף לא לדעת'."שגגת תלמיד עולה זדון". אם תגיד אני לא אלמד, יהיה שוגג עדיף, לא! זה זדון, חייבים ללמוד! וכי אדם שרוצה להיות עשיר ומבין שאפשר להשיג כסף בדרך מסחר, ולומד דרכי המסחר בסוף אומר לו: 'תשמע אתה יודע שאפשר גם להתרושש מכל הנכסים זה יותר קשה ליפול מן הנכסים בהיותך עשיר מאשר להישאר עני'. האם משיהו בגלל חשש כזה שמא יתרושש לא ילמד את כל תכססי המסחר להתעשר? האם בגל שיש סיכוי שחלילה תהיה מורד בה', האם לא תלמד ותדע יותר כדי להתקרב אליו, להשיג גן עדן בעולם הזה ולעולם הבא? לכן צריך לחוס כל אדם על זמנו וכל דבר שהוא זוכה, לדעת, להגיר, ליישם, לעשות, לפעול ולהפעיל!

בהצלחה!