מי מכיר את מי?

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ. שיר השירים ו' ט'.

אחת היא יונה תמה ומכולם אחת היא הנבחרת לי ליונה, תמה - שהיא תמימת לב עם בן זוגה, פירוש רש"י.

מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה אינה ממירה אותו באחר, כן ישראל, משעה שהכירו לקב"ה לא המירוהו באחר, תנחומא פרשת תצווה ה'.

אחת היא יונתי תמתי זו כנסת ישראל, שנאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופלגשים ויהללוה", אם אדם משתבח ומתהלל מאוהביו מכיריו וקרוביו אין זה חידוש, אין זה יכול לשכנע את כולם להאמין במהלותיו, ז"א אם הבשמ"ק כותב הגאון מרן הגאון פוסק עדת תימן זה קשקוש בגרוש, זה לא יכול לשכנע את כולם להאמין במעלותיו, כי הרי דבר טבעי הוא שהאוהב יש לו עין טובה על קרוביו ועל אוהביו ובפרט אם הוא מרויח מזה כסף, אבל אם הוא משתבח משונאיו, ממתנגדיו, הרי יש בזה אות והוכחה על המעלות של האיש ההוא. זה מהווה עדות נאמנה על מעלותיו של המשובח, עד שאפילו השונא שאין לו עין טובה כלפיו ואינו רואה בו שום זכות ומעלה, ואף על זאת הוא משבח ועונה אמן על מעלתו של השנוא עליו כי אז זה סימן שאכן מעלתו היא אמיתית. כי מי כמוהו היודע ומכיר את ערך האיש ההוא אם לא אותו השונא ההוא שלוחם עמו תמיד ומתאבק עמו ומרגיש את כוחו ואת גבורתו של השונא, ואין אוהב בעולם שיכיר את האיש הזה כמו אותו אדם המתנגד לו ונאבק עמו. הוא ממש ממשמש בידיו את גבורת הנאבק, ודוקא משום כך הוא יודע להעריך ולהכיר עד היכן גבורתו מגעת.

כן גם הערכה על עם ישראל, דוקא אלה שהתגרו בעם ישראל, אלה שעשו להם צרות, עינויים, רדיפות בכל גלותם, הם המכירים את ערך גבורתם גבורת הנפש, שיכלו לעמוד בכל הנסיונות ונשארו עומדים ברוחם ובקומתם הזקופה באמונתם בה' ובתורתו. האומות הללו יבואו ויעידו על זה, כי דבר הנביא "ואשרו אתכם כל הגויים", אמר רבי שמעון בן חלפתא, שהמטרוניתא המתקלסת מאוהביה ומשכניה אין לה כבוד, אלא כשהיא מתקלסת מצרותיה זוהי כבודה, וכן הוא אומר, "ברוך תהיה מכל העמים", וכן הוא אומר, "ראוה בנות ויאשרוה" כגון פרעה ליוסף, שאמר "אין נבון וחכם כמוך", וכן בלעם מברך "מי מנה עפר יעקב" לבן לרבקה "אחותינו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער אויביו", נבוכדנצר לדניאל, ודי נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד", רואים שעיקר השבח הוא דוקא מהאויבים, מהרחוקים, מאומות העולם. מתי תהיה ברוך? ברוך תהיה כשזה מכל העמים. וכן "ראוה בנות" זה אומות העולם ראו את ישראל ויאשרוה והדוגמאות שהבאנו.

גויים באים בטענה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ישראל שקיבלו את התורה היכן קיימוה? אמר להם הקב"ה, יבואו מכם ויעידו בהם בישראל שקיימו את התורה. יבוא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים ומזלות. יבוא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבוא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד על עבירה. יבוא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם. יבוא דרייווש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפילה. יבוא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני ויעידו בהם  בישראל שקיימו את התורה כולה, שנאמר "יתנו ידיהם ויצדקו", גמרא בעבודה זרה ג'.

דוקא הרודפים והנוגשים מאומות העולם הם יבואו ויספרו ויהללו את הכח התמיר שיש בעם ישראל, הם עדים על גבורתם שיש בהם את הסגולה לעמוד חזק כנגד כל הנסיונות והצרות שהם עוללו לישראל, ומכל מקום עמדו בגאוה באמונתם בה'.

מי יכול להיות העד הטוב ביותר על זולתו ושתהא עדותו נאמנה ומקובלת? מי האיש שאפשר לסמוך עליו בבואו לאשר את מעלות זולתו על מדרגותיו מהותו וטיבו? מי יכול להכיר בצורה טובה ביותר את המידות הטובות של זולתו ואת אמיתת מצפונו? הרי רק זה שחי איתו ונמצא בשכנותו הקרובה, שיוכל לבחון אותו במצבים השונים, לראות התנהגותו בנסיבות משתנות, לבחון אותו בכוסו, בכיסו ובכעסו, בהנהגתו בין אדם למקום ובין אדם לחברו. רק מי שקרוב ביותר לאיש שחי עמו בקרבה הדוקה, היודע את נטיות ליבו, או שכן הקרוב לו ולליבו, רק הוא יכול לבוא ולהעיד עליו, רק על קרוב כזה יכולים לסמוך ולקבל את דבריו.

הפסוק אומר, "קמו בניה ויאשרוה", מי עוד קרובים לאם מאשר הבנים, הם יכולים לבוא ולאשר את צדקת אמם, את מוסר נפשה, את מידותיה הטובות, את הסבלנות שגילתה לגדלם, את הנהגתה עם השכנים, את מסירותה וותרנותה בשעת משא ומתן, את מידת הכנסת אורחים שלה, הלב הטוב והרחום שלה כלפי עניים ומרודים, הבנים הללו הם העדים המהימנים ביותר, שהרי ראו לנגד עיניהם בכל יום ובכל שעה את המקרים השונים שהזדמנו בבית לאורך כל יממה ויממה קמו בניה ויאשרוה.

ולא רק הם, אלא גם בעלה, בעלה ויהללה, כי מי יוכל להעיד בצורה טובה וקולעת יותר כמו הבעל שמכיר אותה מיום ראשון שלקחה לאישה, בחן וניסה אותה ועמדה במבחנים השונים של החיים, הכיר במעלותיה ובחולשותיה, ולאחר כל הנסיונות שנוכח בהם יום ולילה, לאחר כל השנים והמצבים המרובים, כיצד הגיבה והתייחסה במצבי קושי, אם בעוני, אם ביסורים, אם בעלבונות, אין אחר זולתו שיוכל לבוא ולהעיד על מעלותיה. הבעל והבנים הם עדים נאמנים ובדוקים ומתקבלים בעדותם בכל.

כן הן אומות העולם, שעם ישראל גלו וחיו בתוכן, בין הגויים האכזריים שעינו את עם ישראל ושפכו את דמם, ציערום, העליבום, הרעיבום, השפילום, ועם כל זאת שם ה' לא שכחו, תמיד עיניהם תלויות בקב"ה, לא המירו את כבוד ה', ולכן הגויים הם עדים נאמנים לגבורת עם ישראל ועמידתם התקיפה באמונה באלהי ישראל.

בימי השואה הנוראה ארע דבר במחנה ההשמדה אושויץ, כשבא אב אחד לפני הרב שהיה כלוא ושבוי יחד איתו במחנה, והביא לפניו שאלה חמורה, סיפר לרב כי יצאה גזרה מאת הרשעים הארורים ימח שמם וזכרם כי צריך לאסוף מספר של חמש מאות ילדים ולהביאם לכבשנים, אבל לרשותו סכום כסף נסתר הטמון במקום סתר והוא יכול לפדות את בנו הקטן מתוך 500 הילדים שנצטוו להביאם, השאלה היא, כי הממונים לביצוע הגזרה הלא נצטוו להביא 500 ילדים, כלומר במקום בנו שייפדה יצטרכו להמציא ילד אחר, העיקר שיהיה 500. אם כן שאל את הרב, האם מותר לו לפדות את בנו על פי דין תורה? שתק הרב והשתמט מלפסוק את דינו, אולם אבי האב לחץ, לחץ על הרב שיפסוק לו את דינו על פי דעת תורה, ואז פרץ הרב בבכי עז, ואמר לו כי אסור לעשות זאת ולהציל את בנו, מכיון שילד אחר יבוא במקומו ויימסר לשריפה. האב הצטרף לבכיו של הרב ושניהם בכו זמן רב. למחרת היה ראש השנה, כאשר הגיעו לומר את תפילת "היום הרת עולם", העבירו אז את 500 הילדים לכבשן האש, האב האומלל והגיבור התעלף מהתרגשות וצער, האם נשמע בקרב עם אחר שאב יהיה מצוייד במידה כזו של גבורת נפש עצומה כמו האב היהודי הזה? והם הרשעים ראו כן, תמהו, נבהלו, נחפזו, הם ראו את גבורת ה' שנטע אמונה וחיי עולם בתוכנו, הם נדהמים מלראות תמונת הוד זו, הם מתמיהים, איזה עם נפלא הוא זה, יסוד אלוקי חבוי בכולנו, מכם יבואו ויעידו.

צריך שכל יהודי יוציא את הכח הזה הכמוס וחבוי בתוכו ויש את זה בכולם, רק הרחוב מקלקל את כולם וההמון לא בודק ונהיה שטחי, ופתי יאמין לכל דבר, ואמרנו ולמדנו שישאלו אותנו, נשאת ונתת באמונה? גם בדברים שאתה מאמין צריך לשאת ולתת ולבדוק ולבחון כל דבר וכל מאן דאמר, למה? כי פתי יאמין לכלד בר, אסור להיות פתי, ואם בדברים שלא נוגעים לחייך ולחיי העולם הבא אתה נושא ונותן בכל דבר, אפילו שאתה הולך לקנות מוצרים אתה בודק ובוחן את המחירים ואת המשקל והכל, אם אתה קונה יהלום אתה מתייעץ עם בקיאים ומומחים מבני המשפחה שאתה סומך וכו', ואתה נושא ונותן בכל דבר, אתה קונה דירה אתה בוחן את הטיב של הבניה, את האחריות של הזה, יש ביטוח, אין, מה יקרה, אם לא ואם כן וכו', ולגבי החיים שלך אתה לא בודק? על זה אתה סומך? על זה אתה סומך?

היה אחד שראה רב מגיע לעיירה, רץ לקראתו עם עוף עם שאלה, אמר לו כבוד הרב, כבוד הרב יפסוק לי טרף או כשר? אמר לו לפני שאני פוסק לך אני הזדמנתי לפה וממש מצבי דחוק, אם תוכל להלוות לי מאתיים רובל, אז הוא אמר לו סליחה, מאיפה אני מכיר אותך בכלל שאני אלווה לך? אמר לו ומאיפה אתה מכיר אותי בשביל לסמוך עלי אם אני יודע לענות על השאלה או לא? אז בחיי שעה אנשים פתי יאמין לכל דבר, אבל בחיי עולם חנג'ורי. בדיוק הפוך, נכון? ככה היה צריך להיות, אדם היה צריך בענינים של רוחניות, צריך שמה לא להיות פתי, לברר מי אתה, אז מה אם יש לך כובע מגבעת וחליפה, מי אמר שאתה לא מזויף, אולי אתה מזוייף? מי אמר שאתה בקיא? יש היום אנשים שיש להם כשרות והם עמי ארצות עצמם בכשרות. כמו שהביא הרב רבין, אבל בזה אנשים סומכים, סמוך, אבל בעניני ממון עניני שעה, מה פתאום אני פתי יאמין לכל דבר? תגיד לי, מי אמר, אני מכיר אותך? אני יכול לסמוך עליך שתחזיר לי? תגיד לי מי אתה מאיפה באת לפה בכלל. איזה חוצפה, על המקום הפך את הקופסא, על המקום.

ככה אנשים רובם מתנהגים, בעיני הרב, פלוני מה, מה אתה מדבר, אתה יודע מה, איזה מה איזה גאון, לא ראית מה כתוב עלי פפפפם... כן, אבל אם אתה שומע אותו איך הוא צועק וצווח ככרוכיה אם מישהו רק הוכיח אותו, הגאוה הסרוחה שלו לא נותנת לו, הוא לא משיב אפילו תשובה, מסלק אותו מביתו, יבבי, מה קרה? כבוד הרב מרן הגאון פוסק עדת תימן, מה קרה? אשה באה ואומרת לך כמה דברים, שואלת, כואב לה, מה את המקליטה אוווווו כמו תרנגול, מה זה, ככה נראה פוסק הדור? אוי וי. אז מה צריך עוד לבחון, לא צריך יותר לבחון. בקולו הוא כבר אמר גזר דינו.

אבל אנחנו מעם ישראל המקורי, אנחנו לא מתפתים, אנחנו מוסרים נפש על האמת של הקב"ה, אנחנו לא מתלהבים מאף אחד, אנחנו בוחנים ובודקים לפי מה שלימדו אותנו רבותינו בעלי המוסר. רק שם אפשר לבדוק ולבחון את האנשים במידותיהם, שהרי חכמים אמרו לנו ולימדונו, במה אדם נבחן, לא אם הוא יודע את כל הש"ס בעל פה ומבחן סיכה ואם הוא מפלפל ולמדן וכמה ספרים כתב, לא אמרו לנו כך, אמרו בכיסו, עסקה, ביזנס, בכיסו בכוסו ובכעסו, בשתיים ראינו שהוא נכשל, גם בכיסו וגם בכעסו, בכוסו אנחנו עוד לא מכירים.

אבל מכל מקום אדם צריך לדעת שעם ישראל צריך שיאשרו אותו אומות העולם, ושיכירו בו המתנגדים לו, אבל אם לא יודעים את מעלתו, הפוך, אז זה לא מורה שום דבר, רק המתאבק עמו יודע בדיוק מה שוויו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה....