24-3-15

"אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו", נצטוינו לאכול את קרבן הפסח צלי, לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי שהוא מאכל טוב ומוטעם, ואנו שאוכלים הפסח לזכרון היציאה לחירות, להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו בדרך חירות ושררה.

מהענינים המורים על החירות זה מצוה לחזר על הפתחים אפילו בשביל מצות ארבע כוסות, שאפילו עני שבישראל מצווה לחזר על הפתחים עבור שתיית ארבע כוסות של יין. ואף על גב דבעלמא אמרינן, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, מכל מקום בנוגע לארבע כוסות מצוה היא לחזר על הפתחים.

בכל השנה בשבתות בכל לא מחייבים את האדם כמו בפסח, אלא אומרים לו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, פירושו אם אין לך כסף אין לך מעות, אתה עני אז תאכל בשבת כמו בימות החול, ואל תצטרך לבריות, אבל פה אומרים הצטרך תצטרך אפילו, אתה לא יכול לעבור בלי ארבע כוסות של חירות, אז מצוה לחזר על הפתחים, והנה, נשער בנפשנו אדם שנזהר מליהנות מהזולת, אף פעם הוא לא נזקק לזולת, אדם שעושה את כל השבתות שלו חול כי אין לו אמצעים, כשמגיע ערב פסח מצווים עליו להתגבר על מידת הבושה שבו, לחזר על הפתחים, לצרף פרוטה לפרוטה עד שיהיה בידו כדארבע כוסות יין, וכשיגיע לליל הסדר יחוש עצמו בן חורין בשתיית אותו היין שכל כך הצטער עליו. מאחר שחכמים ז"ל גילו שעל ידי כך הוא יזכה לחירות, ודאי שזה אמת, ועלינו למצוא את ההרגשה של החירות השוררת באדם הזה, איך אדם כזה יכול להגיד שהוא בן חורין אם הוא צריך ללכת לפשוט את היד בשביל לקבל כסף.

בן חורין הוא מי שהוא חופשי מיצר הרע, יתכן שאדם יהיה עשיר גדול אבל הוא עבד, ולעומתו עני שמחזר על הפתחים יהיה הבן חורין, כי הבן חורין האמיתי הוא מי שיכול לעשות דברים שהם נגד הרצונות שלו, וכל כמה שהוא משועבד לרצונותיו הרי הוא עבד גדול יותר, דהיינו האדם שהוא תלוי באחרים אז הוא עבד יותר, ואם הוא תלוי ברצונותיו אז הוא עבד עבדים, אלא בן חורין אמיתי מי שיכול לעשות דברים שהם נגד רצונותיו, וכל כמה שהוא משועבד לרצונותיו הרי הוא עבד גדול יותר. אחד לא יכול בלי סיגריות, אחד לא יכול בלי לעבוד, אחד לא יכול בלי זה, זה משועבד לרצונות הוא עבד גדול.

עשיר יש בידו מיליון, רוצה אחד נוסף הרי שהוא עני במיליון החסר לו. עשיר שהופך עולמות להשביע את יצר הכבוד שלו שלא יבוא על סיפוקו אומלל אבל וחפוי ראש. כלום יש לך עני גדול ממנו? וכן הדבר בכל אחד שמבקש למלא את רצונותיו, אדם כזה חי תמיד בעצבות ובדכאון על משאלות ליבו שאינם מתמלאים, אדם כזה הוא משועבד למצרים.

לעומתו, מי שחופשי מהרצונות, גם אם הוא עני מרוד המוכן לבזות את עצמו למען כבוד ה' ולחזר על הפתחים, ויודע כי רצונו של הקב"ה שיעבדנו דוקא בדרך הזו, והוא יקרא בן חורין, ולמדנו את זה מהלכה זו, כי מה שמבקשים מאיתנו להגיע להרגשה של חירות בפסח אין לזה כל קשר לחירות של השפה הגשמית, וכל אדם לפי מדרגתו כמה שהוא משועבד לרצונותיו יכול לזכות בליל הפסח לצאת משעבוד לחירות.

אמנם, כדי שנזכה לצאת ממצרים כי חייב כל אדם לומר מתי, עלינו להתבונן באיזה דרך זכו בשעתו לצאת מטומאת מצרים. מבואר בחכמים ז"ל על הפסוק "ואת עירום ועריה", היה רבי מתיא בן חרש אומר, מפני מה הקדים הקב"ה לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ארבעה ימים? למה צריך לקחת את השה ולקשור אותו ארבעה ימים לרגלי המיטה ורק אח"כ לשחוט אותו? הרי הוא אומר "ואעבור עלייך" הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו, שהוא גואל את בניו, ולא היה בידם מצוות שיעסקו בהם כדי שייגאלו, שנאמר "ואת עירום ועריה" מן המצוות, ונתן להם הקב"ה שתי מצוות, מצות פסח ומצות מילה, שנאמר, "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך" אז לכן הקדים את הלקיחה של הפסח לשחיטה ארבעה ימים, לפי שאין נוטלים שכר אלא על המעשה.

אז הקב"ה נתן לנו שתי מצוות, מצות פסח ומצות מילה, ואמר "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך" שני דמים, דם פסח ודם מילה, ולכן גם הקדים לקחת את הפסח הקרבן לשחיטה ארבעה ימים, הקדים, לפי שאין נוטלין שכר אלא על המעשה .

ההרגשה הראשונה שעלינו לקבל ממה שאמרו חכמים פה היא הרגשה בכלל קיום המצוות, שכפי המבואר הרי ניתנו לנו כדי שעל ידם יהיו לנו זכות, ונתינת המצוות לישראל היא אחת מן החסדים שעושה הקב"ה עם ברואיו, ואם נעמיק בזה נמצא כי החסד של המצוות הוא חסד יותר מכל החסדים, שמלבד עצם החסד שיש בידנו כח לגרום זכות לעצמנו, הנה באופן השפעת המצוות לגרום זכות הוא אופן של חסד, והיינו שהפעולות הגשמיות הנעשות כאן בעולם פועלות שלמות בעצמנו, כי על ידי כך שהם פועלים מקודם בעולם הרוחני. אז אופן השפעת המצוה שהיא גורמת זכות וזה אופן של חסד, והפעולות הגשמיות הנעשות כאן בעולם הגשמי הן פועלות שלמות בעצמנו, איך? ע"י כן שהם פועלים מקודם בעולם הרוחני, אז כל פעולה שאנחנו עושים פה למטה היא פועלת את פעולתה קודם למעלה, אבל זה כשאדם מכוון לקיים את רצון הבורא. וכמו שכתב הספורנו על הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם", ושמרו בני ישראל את השבת בעולם הזה לעשות את השבת ביום שכולו שבת, שבכח העשיה שלנו את השבת בעולם הזה אנחנו נעשה שבת ביום שכולו שבת, והעולמות הרוחניים תלויים במעשים הגשמיים שאנו עושים בעולם הגשמי, כמו שכתוב במדבר רבה י"ט, "מי יתן טהור מטמא" - מי יתן את העולם הזה מהעולם הזה, איך קונים עולם הבא? מהעולם הזה. אז עם קרבן מנחת שעורים בעולם הזה קונים עולמות, ועם הנחת תפילין קונים חיים לנצח נצחים. אם היה אדם מעריך את מעשיו הגשמיים היה גם מרגיש אחריות יתרה על מעשיו, ומלבד החסד שבתיקון העולמות וקניית השלמות, יש במתן מצוות חסד נוסף, כי הנה מי שזכה ולמד סדר אחד בעיון מרגיש אח"כ עונג עילאי שלא ניתן להעריכו בכסף. הרי שמלבד מה שקונה בעצמו עולם הבא, ומלבד מה שמשפיע שלמות על עצמו, הוא זוכה גם להנאה רוחנית כבר בעולם הזה.

והנה הזכות שהוזקקו לה ישראל לצאת ממצרים זה היה תלוי בשתי מצוות, דם פסח ודם מילה. הקשר של בין שני הענינים הוא ששניהם בדם, וזה ענין של גילוי כבוד שמים, וזה מוכיח, הקשר בין שני הענינים האלה ששניהם בדם ענין של גילוי מלכות כבוד שמים בעולם הזה, כי מסוימת היא מצות המילה בזה שבד"כ אינה בא הלאדם ע"י עבודתו, שהרי בהיותו בן שמונה ימים אין לו דעת והוא כבר נכנס לברית, והברית של מילה היא לא רק חתימה וחותם הברית בינו לבין הקב"ה, אלא קביעת העובדה שהוא חתום בחותם ברית, בין אם ירצה בין אם לאו, דם הברית חייב לפעול על האדם להשריש בו את הידיעה הזאת, ז"א שאנחנו מחוייבים ועבדים לה' יתברך לקיים את רצונו. והברית שבינו לבין הקב"ה היא ברית שאי אפשר לנתק, ברית אפשר לחלל אבל לא לנתק. אדם שמדמה בעצמו כי ע"י שהוא יפקיע עצמו משם ישראל יהפך לגוי, יבוא אות הברית ויגלה לו כי גוי הוא, וכשם שאי אפשר לו לחיות ולרדת לדרגת צומח, ואי אפשר לרדת ממדבר לדרגת בעל חי, ובביטול המדרגה האמיתית הוא נהפך ללא כלום, כך אי אפשר יותר לו ליהודי לרדת לדרגת גוי, ואמנם ישראל שמת מטמא ולא גוי, כי לפי גודל המדרגה כך גודל ההפסד שבהיעדר המדרגה.

מצות קדושים תהיו כי קדוש אני, המצהו הזו נאמרה לכל אחד מישראל באיזה מצב שיהיה, אדם שמתרץ את עצמו על ההתרשלות שלו ואומר לא כל אחד זוכה להיות החפץ חיים, באה התורה ואומרת לו לא כי אלא קדושים תהיו כי קדוש אני, וקדושת הקב"ה כביכול מחייבת כל אחד לקדושה.

דם פסח, העבודה שנעשתה בדם פסח במצרים היתה נתינה על המשקוף ועל שתי המזוזות, לפרסם לכל באי עולם כי אנו כופרים בעבודה זרה. גם לאחר הידיעה על קדושת ישראל יוכל אדם לדמות בעצמו שיש דברים נוספים מלבד התורה, ועל זה באה הכפירה בעבודה זרה ששום כח ושום תרבות אחרת אין בעולם. הכפירה בעבודה זרה על ידי דם פסח של היהודים נעשית באופן של פרסום, יש לך אדם שהחיצוניות שלו היא יפה מהפנימיות, ויש אדם שהפנימיות שבו עדיפה על החיצוניות. הסביבה מונעת בעד הפנימיות לצאת אל החיצוניות, אז כשם שהראשון הוא בעל מום בנוגע לפנימיותו כן הדבר בעל מום בנוגע לחיצוניותו. בהוראה שבדם פסח כי האמונה בה' והכפירה בעבודה זרה חייבים להיות בפרסום בלי להתפעל מהסובבים אותם, ועל ידי שמפרסם את האמונה בתקיפות יזכה והנלחמים כנגדו יפלו תחתיו. וכמו שדרשו על הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שזה מדובר על תפילין של ראש, ועיין על זה שמפרסם, על ידי זה מפרסם את שם ה' בפרהסיא לעיני כל עם הארץ, מי שמניח תפילין בראשו ככתוב בברכות ו' מפרסם את שם ה' בפרהסיא לעיני כל עם ישראל. הנה במקום שיעורר על עצמו מלחמות הוא יזכה שהם יהיו מתייראים ממנו. אז כל מי שמעורר על עצמו מלחמות בגלל אמונתו והדבקות באמת, ברגע שיעורר עצמו מלחמות הוא יזכה שהם יהיו  מתייראים ממנו.

אז אם כן אנחנו רואים בדמייך חיי בדמייך חיי, שני דמים שיש בהם סכנת נפשות ועם ישראל יוצאים ממצרים, ויש דרכים יותר קיצוריות, אבל למדנו פה מקצת מן הטעמים כדי להבין כמה חשוב לבטל את העבודה זרה לחלוטין, להתנתק מהשקר ולהיות מחובר לאמת בכל מחיר, בכל מחיר אפילו נוטל את נפשך.

אז זה רבותי, מה שאדם צריך לשים לב. וראינו שאדם עני יכול להיות הרבה יותר עשיר מעשיר, כיון שהוא בן חורין  מיצרו והוא מוכן להתבזות לכבוד ה' לקיים את מצוותיו, בעוד שהעשיר לא שבע וגם אם יש לו  מיליונים הוא רוצה עוד, וגם במעמד שלו בסטטוס שלו הוא לא רוצה חס ושלום להיראות לא טוב, אז הוא עדיין עדיין משועבד ליצרו, זה לא אומר שהו אקנה כורסה מיוחדת להסב עליה וכוסות מכסף ומזהב וכל זה זה מראה שהוא בן חורין, הפוך, זה מראה כמה הוא משועבד לחומר, ולאו דוקא שהוא עושה את זה לכבוד הבורא יתברך, אלא שבמעמד שלו הוא צריך להראות לכולם שיש לו הכי טוב בכל דבר.

נו, יש עבודה לפסח, לא רק בנקיונות אלא גם ברוחניות, צריך גם שמה לנקות, צריך לבדוק בחורים ובסדקים הכל, מתי זה מתחיל - אור לארבע עשרה, שאתה כבר נכנסת בר מצוה אור לארבע עשרה כבר מתחילים לבדוק בחורים ובסדקים. יצר הרע עבד שלש עשרה שנה ועכשיו  צריך להתחיל להוציא אותו משמה, צריך לחפש את ירושלים בנרות, אז אם בגיל זה הוא עוד לא התחיל שצריך לחפש, אז מי שכבר התבגר יותר ווי ווי ווי, יש לו מנהרות, מנהרות יש לו. פששששש כמה עבודה  צריך.

מכל מקום רבותי, אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, להראות שאנחנו שרפנו את האלהים של מצרים ואת התרבות שלהם ואת העבודה זרה שלהם ופנינו לברית חדשה, כרתנו ברית, ברית דמים עם הקב"ה שלא נעזוב אותו ולא ניטוש אותו ונהיה עבדים הראויים לשרת לפניו אמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.