סיר למעלות 1 | קטע 44 | מזידים ולא טועים

 

- - - לא מוגה! - - - 

באיזה רשות אתם מדברים עליי? יש להם פתח כשר.

הרבנים אמרו,

המועצת אמרו,

מרן אמר.

זה לכאורה פתח כשר מאוד, נכון?

נכון שזה פתח כשר? אם זה לא כשר, אז מה כשר?

כן, אבל

המרגלים שרגלו את הארץ, היו עשרה שדיברו לשון הרע, הוציאו דיבת הארץ,

והם באו ואמרו, אחרי שהם ריגלו, הם היו ארבעים יום והם ריגלו, והם אומרים, ארץ אוכלת יישוביה וכולי וכולי. זה כשר או לא כשר? בטח כשר, סופר כשר.

אז למה מתו שש מאות אלף איש שהאמינו להם?

כי השם אמר, תשמעו לי,

לא למרגלים, המרגלים לא אמורים להגיד

אם הארץ טובה או לא טובה.

הם הלכו לרגל רק מאיזה כיוון ניכנס לארץ.

לא ביקשו מהם חוות דעת אם השם צודק או השם לא צודק.

והם הכניסו את עצמם בדבר שאסור להם להיכנס,

זה לא השליחות שלכם,

ואתם לא יכולים לעשות כזה דבר.

וכיוון שהציבור, עם ישראל, דור דעה, לא שמעו בקול השם,

שאמר, הארץ טובה, ועלו בה, עלו בה,

אין שום בעיה, אני איתכם.

זה אחרי עשר מכות וכל הניסים במדבר,

אז מה השאלה?

מה השאלה?

מה השם מכניס אתכם לכלות אתכם בארץ?

הוא הבטיח לכם את הארץ, לא?

אז הנה, היה להם פתח כשר,

יש יותר כשר ממה שגדולי ישראל שנבחרו על ידי משה רבנו,

ונבחרו על ידי השם,

והם אומרים את הדברים,

אז מה עוד אני צריך להבין?

כן, אבל פה אתם לא שמתם לב, ברצון או שלא ברצון,

אתם לא שמתם לב שיש פה אבל סטייה מהרצון של הבורא.

הבורא אמר, עלו.

הוא אמר שהארץ טובה,

והוא לא שלח על זה,

וזה חייב את כולם למות.

יצאו נגדי,

אפילו שדיברו כל הרבנים כולם, מגדול ועד קטן,

אבל עברו על רצון השם.

רצון השם שיהיה דין.

שמוע בן אחיכם ושפטתם צדק.

אסור לדון אדם בלי שישמיע את קולו,

בלי שיוכל להסביר את עצמו בפני בית דין.

לגזור עליו את מה שגזרו עליי זה רשעות לשמה,

זה עבירה דאורייתא, שהרב קנייבסקי אמר עליה,

שכולם הגדולים ביותר נכשלו באיסור מזיד של דאורייתא.

והרב יעקב יוסף אמר את זה מראש,

ואחר כך התברר שהוא צדק.

זו הלכה פשוטה בעלקות דיינים.

נו, אבל זה היה פתח כשר לכאורה.

זה נקרא כאילו פתח כשר, ככה יצא לרעבה.

אבל מה כתוב פה?

ופתח כשר וכדומה בעלת עוד. והרשות נתונה לאדם לברר גם את מקום הטעות ולנצחו.

גם את המקום הזה של הטעות אפשר לנצח.

הבחירה הזאת, להיות משים לב על הדרך שלו, על הדרכים שלו, שלא יטעה גם במקום שיש טעות,

זה קשה, נכון?

זה קשה הרבה יותר מלבחור בטוב באופן כללי.

עד שאנשים הרמים במעלה לא נמלטו מזה.

ועל זה הבאתי דוגמה.

איך אנשים לא נופלים לכאורה בפח.

כשהרבה רבנים נתפסים בעבירות של עריות, עריות של ממון, עריות של בריונות,

עריות של כל מיני עבירות כאלה ואחרות,

איך כולם מלמדים עליהם זכות?

למה הם לא נופלים בטעות? היה להם פתח קשה להגיד, הנה הבן אדם עשה ככה וככה,

הנה הבן אדם ככה וככה,

הנה הבן אדם בעצמו מדבר על עריות, הוא בעצמו, שומעים אותו וזה וזה ועוד מלמדים עליו זכות, איך זה?

יש דין שצריך ללמד זכות?

כן.

אפילו אם עשיתי העבירה הכי קשה,

צריך היה לתלות שזה לא עבירה.

ככה הדין.

אסור,

אסור,

אדם שהוא זכאי, עושה מעשים טובים,

כולו מצוות,

אי אפשר לחשוד אותו, אפילו אם יש אפס סיכויים כמעט, אפס, לא לגמרי,

אפס סיכויים בכלל,

שהמעשה הברור הזה הוא עבירה לשמה, כמו שאומרים,

אפילו אם יש סיכוי אפס לשמה שזה לא עבירה,

צריך לתלות שזה לא עבירה.

ככה הדין.

ואם לא, החושד בכשרים, לוקה בגופו,

ולקו אנשים,

ויילקו אנשים.

לא מתנקים מזה עד ששווים בתשובה באמת.

אז הנה רואים פה,

זה לא עוזר, כי יצר רבם פתח כשר.

וזה תולה בהוא, וזה תולה בהוא, וזה תולה בהוא. אפילו הרב שלום כהן שומעים אותו.

מה אתם רוצים ממני? אני לא חתמתי הראשון,

אני חתמתי האחרון, אחר כך אני השני.

אחר כך אני ראשו פעור.

אז למה הוא חתם, הרב בעדני?

אז לא הבנתי. אז אתה יודע על מה חתמת?

למה חתמת?

כן. אז למה הוא פתח מפלגה?

וואי וואי וואי, מה הולך פה רבויסאי? מה הולך פה?

זה יכול להיות דבר כזה?

מה זה?

אז רואים מפה שאפשר לטעות אפילו במקום שיש

הכשר כזה, הכשר, אין הכשר, יש תורה, התורה אומרת בדיוק המתנהגים. עכשיו פתאום

כולם אומרים לא להיכנס למחלוקת.

יש שני צדדים,

יש שני רבנים וזה פה ושם לא להיכנס למחלוקת.

בהתחלה אמרו אנחנו לא בוחרים, אחר כך עשו בהם.

כן?

רובי אמר אנחנו לא נבחר, אני הורדתי לישיבה לא לבחור.

וחיים רבי אמר לא לבחור, וברג'ר אמר לא לבחור, וזה אמר לא לבחור,

עכשיו ברג'ל הלך עם הרב מזוז,

והוא חזר, רובי, וחזרה לשס,

וחזרו לכולם, והכול חרית ברית, מדברים שטויות, אין להם שום כוונה,

שום הבנה,

שום דבר, בכל רגע מחליפים דעות,

אם לוחצים עליהם ומבטיחים להם, הכול משתנה.

מה זה, אפשר לסמוך על אנשים כאלה?

לא יאומן כי יסופר.

מכל מקום רואים שאפשר לטעות בפתח כשר,

כי זה הפטנט של היצר הרע, הוא לא יכול על אנשים שיבואו בגסות ויעשו כך וכך.

בשבטי ים מצינו שחשדו את יוסף בדבר שאין בו, שאין בו,

וזה גרם להם לעשות צוואה מזויפת,

כמו המכתב המזויף שעשו כנגדי.

אבל הם עשו את זה בשביל שלום,

בשביל שיש שלום בין האחים לבינו,

שיש שלום, מותר לשנות מפני השלום.

אבל הם עשו צוואה מזויפת

בגלל שטעו לדון לרעה את ההתנהגות של יוסף איתם.

הם טעו בו.

לכן הם אמרו,

שאת אבא שלהם יעקב אמר, כה תאמרו ליוסף,

אנא עשה נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך.

היה דבר כזה?

לא היה מעולם דבר כזה.

צוואה שקרית.

הם פשוט אמרו דבר שהוא לא נכון בכלל.

אבל מה החשש שלהם?

לפני שהם חשדו את יוסף בדבר שאין בו,

הם לכל הדרך טעו ביוסף.

וטעו שהוא ידון לרעה אותם.

כמו שאומר המדרש, וישוב יוסף מצרימה, אחרי הקבורה שקברו את יעקב בארץ ישראל,

וישוב יוסף מצרימה. רבי לוי אמר

שלא זמינן לסעודה.

לא הזמין אותם לסעודה.

אמר רבי תנחומה,

הוא לא נתכוון אלא לשם שמיים.

למה לא הזמין אותם לסעודה? התכוון לשם שמיים.

אמר לשעבר,

אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך,

ולמעלה מראובן שהוא בכור.

עכשיו, אינו בדין שאשב למעלה מהן.

בהתחלה אבא שני היום הושיב אותי כך וכך וכך. אבא היה נמצא והוא הושיב אותי כך וכך. אז עכשיו,

אני לא עושה את זה, אבא לא נמצא, ואני לא רוצה לשבת מעליהם,

אז לכן הוא לא זמין אותם.

והם לא אמרו כן.

אלא לו יסתמנו יוסף.

הם חוששים שמא יש לו עדיין מסטמה כנגדם.

לכן הוא לא מזמין אותם.

רבי יצחק אמר, הלך והציץ באותו הבור.

למה הוא הלך? אמר רבי תנחומה, הוא לא נתכוון אלא לשם שמיים שהוא הלך לבור.

מה פירוש? הוא הלך לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה.

זה חובה על בן אדם

לברך על הנס שנעשה לו.

והם לא אמרו כן, אלא לו יסתמנו יוסף. מה פירוש?

למה הוא הולך לבור? ככה הם סוברים.

כדי שהוא ייזכר בכל מה שעשו לו,

ואז הוא יוכל לנקום בהם.

תמיד לקחו אותו ופרשו אותו שלילי.

הרי לנו שהתורה העידה על יוסף הצדיק.

כי בעת שרואה את אחיו כתוב היזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם.

ולא כתוב כי נזכר מה שעשו לו אחיו.

נשמע מזה עד כמה הייתה רמה מדרגת יוסף בתיקון המידות.

כי לא זכר גם במחשבתו כל ההרפתקאות שעברו עליו בגלל אחיו. הוא לא זכר.

והיה רחוק בתכלית מין רושם משהו של רצון נקמה.

בכל זאת חשדו בו אחיו כי הוא רוצה להתנקם בהם.

עד שהיו מוכרחים לעשות צוואה מזויפת.

כאילו אבא שלהם ציווה אותו לשאת את פשעיו מחטאתם.

ואיך באמת בא להם החשד?

איך בא להם החשד הזה?

הוא שלמדנו.

שניתן מקום לטעות.

ניתן מקום לטעות.

ואפילו האנשים הכי גבוהים, הכי גדולים, יכולים לטעות.

כי ניתן מקום לטעות.

וכולם טעו.

זה לימוד זכות שהם טעו.

האמת שהם הזידו,

לא טעו.

כי זו טעות פטאלית.

זה אלף-בית, שמע, החליטו להוציא להורג מישהו.

גם אני, תן לחתום. תן לחתום.

תן, אני גם חותם, כן, כן, מה?

הלו, הוצאה להורג.

איך אתה מסכים?

מי מוצאים להורג?

רשע.

אויב ישראל? מי מוצאים להורג?

אחד שעת לפני כמה זמן היה מזכה הרבים הכי גדול וכולי וכולי שאתם אמרתם.

אז איך אתם מוצאים להורג ככה בקולמוס?

צ'יק צ'יק.

בקולמוס, איך?

זה לא טעות.

זה מזיד, זה רשעות.

אבל גם אם נגיד שזה טעות, גם אם נגיד שזה טעות.

אז גם הכי גדולים יכולים לטעות, כי ניתן מקום לטעות.

אלא שהבחירה קיימת.

כי היו יכולים למצוא את הנגיעה הקדומה שנחבאה במצפונם,

אשר הייתה גם כן סיבה לשנאתם ולמכירתו למצרים.

מהי הנגיעה?

של כתונת הפסים, הדקה מן הדקה.

איי איי איי.

הבחור יש לו כתונת פסים.

וואי וואי. הוא שונה, הוא לא עם מגבעת כמונו בפרק. הוא לא בשבילנו.

זה, יש לו כתונת פסים, יא בה בה.

איי איי איי. זה לא היה ידוע אצלם בתחילה שבשביל זה הם מקנאים.

הוא שונה מאיתנו, הוא לא בדיוק, הוא לא משילוני.

הוא לא משילוני, הוא לא מאנש.

הוא לא מאנשי שלומייני.

אז אם הוא לא מאנשי שלומייני, אפשר לעשות לו כל מה, אנחנו נחסרים משהו?

הוא בלאו הכי לא משלנו.

מבואר בחכמים זיכרונם לברכה בשביל משקל שני סלעים מלאט, שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו,

התקנאו בו אחיו.

אתם שומעים מאיפה זה מתחיל?

משני סלעים.

גרוש וחצי.

והם לא הרגישו.

והם לא הרגישו.

והם לא הרגישו.

יש לפעמים אדם אומר, אני לא יודע, אני לא סובל את האיש הזה, לא יודע, לא יודע למה, אני אגיד לך את האמת, לא יודע למה, אני לא סובל אותו. אין דבר כזה, לא, זה, יש, אם תחפש טוב, תמצא מאיפה התחיל השורש.

אבל לכל דבר יש שורש.

אדם לא מכיר רק מה שהוא בלע.

אדם לא פולט מפי,

אלא רק מה שהיה לו בליבו.

זה לא יוצא סתם.

אלא הוא בלע בלע דעות על אדם מסוים. בלע בלע בלע, וברגע הכושר פלט.

זה לא יצא לו פתאום.

רובי שדיבר נגדי זה מערכה, הוא הכין מערכה פרט, פרט, פרט, פרט, פרט, פרט, שקרי אבל.

אבל הוא הכין מערכה.

לולי הנגיעה היו רואים עתה משפט המדויק.

ואם לא היו רואים אז היו צריכים לדון אותו לכף זכות.

אלא שמראה עיניהם סילף מבטם וחשדו אותו בדבר שאין בו.

וכל זה בא מהמקום שהניח הקדוש ברוך הוא לטעות בו.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, שהחליקן בדברים שניחן לטעות.

ומי שאין לו נגיעה לטעות,

אינו טועה.

אז גם אם יגיד אדם, טעיתי,

הייתה לך נגיעה לטעות, לכן טעית.

לכן,

כל אלה שמלמדים זכות על כל הרבנים שנתפסו בעבירות שאמרנו קודם,

אין להם נגיעה לטעות בהם.

למה? הם דווקא אומרים, אלה אנשים טובים, מעריכים אותם, זה פה, שם, זה גם ספרדים, זה שלנו.

אז למה שאנחנו נגיד עליהם ככה? כי זה פוגע בנו, כי זה ספרדים. מה, אנחנו נגיד שספרדים עושים עבירות, אז זה חוזר אלינו.

אז אנחנו צריכים ללמד עליהם זכות.

אבל זה תימני זה, זה תימני, מה זה נוגע אלינו?

הוא גם לבד כזה, עם כתונת פסים כזאת, מסתובב לו בכל מיני מקומות,

אז זה לא נוגע אלינו. אם זה לא נוגע אלינו, אז יש לנו נגיעה

שהוא לא שלנו, אז אם הוא לא שלנו,

אז אנחנו טועים, כאילו, טועים במזיד כזה,

מזידים כזה, מזידים בטעות כזה, אבל מזידים.

קיצורו של דבר, זה הסיפור.