מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי גנות? רב אמר מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ושמואל אמר עבדים היינו לפרעה. אז ככה, בהגדה של פסח מחלוקת רב ושמואל, מה המחלוקת? מה הגנות, מתחילים בגנות זה כולם מסכימים, ומסיימים בשבח, אבל מהי הגנות? אז רב אמר מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ככה צריך להתחיל את ההגדה. ושמואל אומר, עבדים היינו, ואיתא במכילתא פרשת בוא פרשה ה', שכאשר הגיעה השעה שתתקיים שבועתו של הקב"ה לגאול את ישראל, לא היה בידם מצוות שיעסקו בהם כדי שייגאלו, כמו שכתוב "ואת ערום ועריה", לכן נתן להם הקב"ה שתי מצוות, דם פסח ודם מילה שיעסקו בהם כדי שייגאלו. ויש להתעמק בזה, למה באמת צריך שתי  מצוות קשות כאלה שכרוכות בסכנת נפשות? אם רק שיהיה להם זכות של קיום מצוות, די היה במצוות יותר קלות, תן להם מצוות ציצית וברכת המזון, יאלה, למה צריך שתי מצוות כאלה קשות של מסירות נפש, אחד זה להקריב קרבן פסח, לקחת את האלהים של מצרים ולשחוט אותו לעיניהם ולשים אותו על המנגל על השפוד ולתקוע אותו ב חוץ לעיני כולם ולסובב אותו ככה, זה סכנ נפשות, אתה עבד במצרים והאדונים יכולים לרצוח, הרי הם מוכרים ידועים. ודבר שני, סכנה נוספת דם ברית, לעשות ברית, וצריכים לצאת למדבר, לא פשוט.

אבל האמת היא שכל זמן שהיה על ישראל שם עבדים לא היה בכלל שייך שיקבלו על עצמם שום מצוות, היות ונתונים היו תחת עול משעבדיהם ורשות אחרים עליהם. המצוות הראשונים שניתנו להם היו למטרה כפולה, אחד זה לנתק מעליהם את הכבלים של העבדות, שתיים - להכניסם תחת עול מלכות שמים. אז ז"א דבר אחד זה ניתוק גמור מעבדות, שתיים זה כניסה בקבלת עול מלכותו יתברך באופן גמור. הפסח זה להתמרד התמרדות גמורה נגד שלטון מצרים, לשים ללעג ולקלס את המצרים כששוחטים את האלהים שלהם בפנים. ז"א אין חזרה מהפעולה הזאת, זה למחוק את כל התרבות המצרית שנשתרשה בהם ובליבם, למחוק את זה. חייבים לעקור את זה לגמרי. והדבר השני, להכנס תחת עול מלכותו, זה בדם הברית, נכנסים תחת כנפי השכינה. אז לפני שאתה נכנס אתה חייב להתנתק לגמרי, ומה הניתוק הגמור? זה לשרוף את האלהים שלהם, נגמר, אין תרבות כזאת, תרבות שקרית שורפים אותה, ועכשיו נכנסים תחת עול מלכותו יתברך.

העבד הוא בבחינת עירום ועריה לא במקרה אלא בעצם, עצמותו של העבד הוא עירום ועריה, היות ועבדות זה לא רק שעבוד לגוף אלא גם שעבוד הנפש, הוא משועבד לעשות רצון אדונו ומפסיד את האופי שלו, את הרצון שלו, קושי השעבוד גם משכח ממנו את התרבות שלו, העבד שוכח מתרבותו, במשך הזמן הוא נוטה לקבל עליו תרבות של הנוגשים, ואחרי תקופת עבדות קורה שהוא כבר לא רוצה לצאת לחופשי, משום שהאישיות שלו התפוררה וחסר לו החוזק של האופי להתמודד עם בעיות החיים. האבן עזרא אומר, שלמה משה רבינו היה צריך לגדול אצל פרעה? ה' היה יכול להציל אותו בלי שיגדל אצל פרעה, אבל הוא הכניס אותו דוקא לבית שלו, שילמדו תכסיסי מלוכה ולא יהיה עליו עול שעבוד, כי עם של עבדים לא יכולים להוציא מתוכם מנהיג שיוכל להנהיג אותם. כי האופי הוא של עבד, זה מה שאמרנו שחרור העבדים מאנוסי ספרד, הם רגילים לשעבוד.

וכבר מצאנו כזה בתורה שיתכן שיאמר העבד, אהבתי את אדוני לא אצא חופשי, כל כך הוטבע העבדות בנפשו שנשאר עבד לחלוטין, בלי שמישהו  ירדה בו, הוא מרצון כבר רוצה. ברצות הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים בבחינת בני חורין ובגינוני מלכות כמו שמובא במדרש, היה נחוץ לשבור מוטות אולם לגמרי, שלא יישאר שום רושם של עבדות, לא בגופם ולא בנפשם, וגם רצה ה' יתברך שלא ידבק בהם שום זכר של תרבות מצרים שנקלטה בהם, לכן נתן להם שתי מצוות של מסירות נפש, שעל ידי זה יעמידו את נפשם בסכנה בזלזלם באמונת מצרים בהקריבם את קרבן הפסח, בזה שישפכו את דמם לה' בברית קודש, זה הדבר השני, כך הם ישרשו לגמרי כל זכר של עבדות, רק בהיותם נכונים למסור עצמם על קידוש ה' היו יכולים להגיע למדרגה של גוי  מקרב גוי, להוציא גוי מקרב גוי, מה זה גוי מקרב גוי? העובר שנמצא בתוך האמא הוא חלק מהאמא בלתי נפרד, הוא לא עצמאי, ולהוציא גוי מקרב גוי, מהקרביים שלו, ז"א אנחנו היינו בלועים בתוך תרבות מצרים, ובא ה' והוציא אותנו מתוכם להיות בפני עצמנו. ככה זה בכל תחום, אם אדם רוצה לקבל עול מלכותו יתברך באמת, באמת, הוא חייב להתנתק מהשקר. שקר ואמת זה שני הפכים, השקר יש לו פנים רבות, זה לא רק שקר שמשקרים בפה או דברים כאלה, יש תרבות של שקר, יש התנהגות של שקר, דבר שהוא לא אמת לאמיתה הוא שקר. אמנם יש שתי דרגות אמת ואמת לאמיתה, אבל עד לאמת שהיא עוד נסבלת, אבל היא לא אמת לאמיתה, לפני כן הכל שקר. וזה לצאת משעבוד של השקר, מה זה שקר, שקר זה הדרישות של יצר הרע, כי אם אתה לא באמת באמת אתה מוכרח לשקר, למה אתה עושה ככה? למה אתה עושה ככה? הרי האמת היא ככה, למה אתה עושה ככה? הוא לא יכול להסביר, הוא צריך לשקר, הוא צריך להצדיק את זה, הוא צריך באיזושהי דרך להצדיק את זה. כל זמן שאדם לא יעקוד את השקר לגמרי ויוותר על כל דבר ממש, יפסיד במסירות נפש כל מה שקשור לשקר, לא יוכל להגיע לאמת אף פעם והוא יישאר בשקר, אפילו שהרבה הרבה דברים הוא יעשה על פי האמת, אבל אם עדיין לא הגיע לאמת באמת הוא עדיין בשקר. אם יאמר עבד לאדונו הכל אני שומע חוץ מדבר אחד כבר פרק עול אדוניו מעליו, הרי כתוב שהמזלזל אפילו במצוה אחת מן התורה אין לשמוע לו בכלל, מי שעובר במזיד ודאי שלא, ומי שעוקר תורה שונא חכמים שונא תורה והכל, אין יותר מושחת ממנו.

זה שתיקנו חכמים ז"ל, לאכול מצה ולשתות ארבע כוסות בליל הסדר דווקא בהסיבה, דרך חירות, ז"א אם הוא לא יסב כדרך המלכים והשרים, כדרך בני חורין, אם הוא לא יסב על צד שמאל, אם הוא לא יסב לא יצא, לא יצא, כי כל הענין זה חירות, וצריך להיות בדרך של חירות. בלי דרך חירות של יציאת מצרים לא היתה הגאולה שלמה, משום שעדיין לא היתה תמה לגמרי בחינת העבדות, ובכל זאת הונצח גם זכר לעבדות כחלק בלתי נפרד לסדר, סדר פסח באכילת המרור, זה הרמז על העבדות שהיינו במצרים, על שם "וימררו את חייהם" בזמן בית המקדש חיוב אכילת מרור הי המן התורה, היום זה דרבנן.

ובאמת מצאנו שבחינת עבדות היא יסוד גדול בכל התורה, עבדות זה ענין גדול מאד בתורה, השאלה למי, זה השאלה.

הפסוק אומר "עבדי הם" "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", וזה נזכר כמה פעמים בתורה עבדות מצרים לחייב אותנו על קיום המצוות, ז"א אם היית עבד תחת פרעה שליט עריץ, רוצח המונים, ויכולת להיות בעבדות גמורה  תחתיו, קל וחומר אצל המושיע והמציל הקב"ה, שמרצון אתה צריך להיות עבד שלו בלי כפיה , מתוך בחירה ורצון זה ברור ופשוט, אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, בשביל מה? בשביל מה הוצאתי אתכם? להיות לכם לאלהים.

"הללויה הללו עבדי ה'" עבדי ה' ולא עבדי פרעה ולא עבדי נבוכדנצר, עבדי ה', אם לא, אם אתה לא עבד ה' במאה אחוז, אתה עדיין עבד של פרעה, של נבוכדנצר, של כל מיני כוחות כאלה שמשתלטים על הציבור וכופים דעתם על הציבור בהפחדות ואיומים.

והענין הוא, שכמו שבעבדות ישנן שתי בחינות, יש עבדות הגוף ויש עבדות הנפש, כמו כן בחירות יש שתי חירויות, חירות הגוף וחירות הנפש, מה זה חירות הנפש? זו היכולת להחליט על דבר באופן שכלי מופשט ללא שום השפעות ולחצים, זאת האמת, השכל מחייב, אל תערבב רגש! שום לחץ, לא נעים ככה מה יגיד אז מה יגידו, מה אני יעשה, בלי חשבונות, זה האמת - תעשה אותה. זה נקרא חירות הנפש, להחליט על כל דבר באופן שכלי מופשט, ללא תלות ללא השפעות ולחצים. ובאמת דרישות הגוף ותאוותיו הם מהווים לחץ עצום על האדם, כי לאדם יש לחץ מצד הגוף שלו, הגוף שלו תובע דברים, הוא רוצה תאוות, הוא רוצה דברים, והתורה אומרת לך תעשה ככה, זה מרחיק אותך מהדברים שאתה אוהב ורוצה. אז עכשיו או שאתה משועבד עדיין לתאוות לגוף זה יצר הרע השטן מלאך המוות, או שאתה יוצא ורוצה להיות בן חורין ולהשתחרר, שום דבר לא יגרור אותך לעשות מה שאסור, מה שלא נכון, מה שלא ראוי.

קשה לאדם מאד להשתחרר מהשפעה של הגוף ודרישותיו ותאוותיו, וקשה לו לתור אחרי שכלו כל הזמן, מה כן יכול לעזור לו? התורה שלומדים אותה באמת על מנת לקיים, לא בדרך של פשרה, בדרך של לעשות ככתוב, אז יתכן שאדם ישיג חירות זו ולא ינוצח ע"י יצרו, כי מה יגיד, יבוא היצר ויגיד לך משהו, אתה אומר סליחה, מה כתוב בתורה? בא נשאל, בא נשאל רב, בא נשאל רב, את הקב"ה זה בסדר? זה רב גדול? בא, מה הוא אומר, אומר ככה, אז מה אתה מציע לי, לעבור על מה שהוא אומר, אתה השתגעת. אתה רוצה שאני אסתבך עם הקב"ה? מה קרה לך?

שאלו את רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, איך הוא התגבר על יצרו עד גיל 13 כי הרי אין לאדם יצר טוב עד גיל 13. אז הוא אמר שכל פעם שיצר הרע היה בא היה אומר לו לעשות משהו נגד התורה, אז הוא היה אומר לו שמע, אסור לשמוע רק צד אחד, צריך לשמוע שני צדדים, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, עד שלא יבוא היצר הטוב ויגיד גם את הגרסה שלו אז אני לא יכול לשמוע לך, וככה דחיתי אותו עד גיל 13, עד שיבוא יצר הטוב עכשיו תדבר, אני אשמע את שניכם. את זה לא יודעים אפילו גדולי ישראל היום. שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, ילד קטן בשם רבי יהונתן ידע את זה וככה דחה את יצרו 13 שנה. אבל הרב יעקב יוסף כבר אמר זה לא גדולי ישראל, מי שעובר על שמוע בין אחיכם זה לא גדולי ישראל, זה סנהדרין של אסאד.

וכן אמרו חז"ל, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, שזה העסק שלו, העסק שלו זה תלמוד תורה, האדם נתון במאבק תמידי, בין שכלו לבין יצרו, גם הוא לא חושב על זה, זה תמיד המאבק הזה, אבל תמיד הוא מנוצח, לא מנצח, תמיד זה בד"כ תמיד אצלו להיות מנוצח לא מנצח, אחרת הוא היה ניכר לעין כל כאדם מיוחד שאין כדוגמתו, אבל אם הוא כאדם רגיל שבשגרה, אז ודאי שהוא מנוצח ולא מנצח.

ואם יהיה לבן חיל, אם, אבל מי רוצה בכלל להיות כזה? מי רוצה? הרבה אנשים מבינים שהרב קניבסקי זה צדיק תמים והכל בסדר ונפלא, נו מי  מוכן להיות כזה? כולם מוכנים להיות, אבל תעבוד ככה, תעבוד כמוהו, בטח אתה יכול להיות ,למה לא. הוא התחיל דוקא ממקום שהיה קשה, שהוא לא היה מבין גדול, ולאן הוא הגיע? ברוך ה', אתה אולי יש לך כשרונות התחלתיים יותר אז אולי תגיע יותר גבוה. אבל אתה רוצה להיות צדיק גדול אבל אתה לא מוכן להשקיע בשביל זה אז איך תהיה? לכן אם יהיה לבן חיל יוכל לנצח את יצרו ע"י שהתורה היא תבלין, נגד יצר הרע.

העם היהודי שיצא מבית עבדים וסבל שעבוד מר תקופה ארוכה, השאיפה לחירות והסלידה מעול זרים מקננת עמוק בתודה שלהם, אולם הקב"ה שהוציאנו ממצרים ושחרר אותנו מעבודתנו דהיינו מעבדותינו, דורש מאיתנו מסירות לחירות בכל המובנים, ועל דעת כן הוא נכנס איתנו בברית, לכן שומה עלינו לשמור אמונים למושג של חירות עולם, חירות אמיתית של אי תלות בחישובים אנוכיים שמטשטשים את מבט האמת, מורי עסקה. רק בקבלת עול מלכות שמים המרוממת את האדם ומשליטו על טבעו יכולים אנו להצדיק את גאולתנו ממצרים ע"י כח עליון. בא כח עליון ולקח אותנו גוי מקרב גוי, לחלץ אותנו לחירות עולם, אז איך אנחנו מוותרים על זה ברצון, מה החלפנו את פרעה ביצר הרע? הרמב"ם אמר לבנו באגרת שפרעה זה יצר הרע. יצר הרע זה פרעה, כי פרעו, הוא מתיר את כל הגדרות, כי פרוע הוא, מתיר את כל הגדות, זה יצר הרע, זה פרעה.

וזה מודגם, תקשיבו טוב דבר מדהים, הגמרא אומרת על הפסוק "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, פסוק בהושע י"ד, אומרת הגמרא, משל זה בנזיר כ"ג, משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם, אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה, אז אחד כל האכילה שלו היתה לקיים את המצוה של אכילת קרבן פסח, זהו, והוא אוכל לקיום מצוה, השני - אכל את זה לשם אכילה גסה, תאוותנות, רעבתנות, וואו ואוו סוף סוף הגיע פסח אפשר לאכול בשר יבבי. אומרת הגמרא, זה שאכלו לשם אכילה גסה - "ופושעים יכשלו בם", אתם שומעים? זה לפי הגמרא נקרא פושע, יש לו מצוה לפניו והוא הפך אותה לתאווה, אכילה גסה זה פושע. צדיק זה מי שאכל לשם המצוה. בסוף זה נדחה משום שהשני אפילו שלא עשה מצווה מן המובחר, בכל זאת קיים מצות הפסח, אבל עצם הקביעה שאכילה מסוג כזה זה פשיעה, אז זה מראה שהאדם יכול לקיים מצוות, להיות דתי עם הכל עם כל התפאורה החיצוני, וכשהוא יושב לאכול בעצם הוא נקרא פושע על פי הפסוק. הוא עשה את המצווה, הוא עשה, נפסק שהוא קיים את המצוה, אבל כן, אבל מה עשית? זה בשביל זה ניתנה מצוה בשביל אבלע? מה זה? זה כמו בן אדם שהוא שמע שאם לוחצים את הזרוע, את הזרוע אם לוחצים אותה זה טוב לעצור מידי פעם את הדם, אז הוא מכוון בתפילין לקשור חזק בשביל שזה יעזור לו ללחוץ את הדם מבחינה רפואית, מה זה, בשביל זה מניחים תפילין לעצור את הדם?

אז ז"א שבן אדם צריך לדעת, אפשר לקיים את כל המצוות ובהידור ולקחת את הבשר הכי יקר והכל, אבל זה לכוונות אחרות לגמרי, זה בכלל לא לקיום המצוה.

אז לכן פירש רש"י שם, שאכלו השני לשם אכילה גסה או מחמת תאוה שאכלו מרעבון, שני האנשים האלה הם מבני בניהם של יוצאי מצרים, אבל הראשון הוא בן חורין משום שיכול לשלוט על עצמו, ואוכל את הפסח לשם מצוה בריסון התאוות, השני עבד עדיין לתאוותיו, יש לו עוד מרחק רב לפניו עד שיגיע לחירות האמיתית הטמונה בדרכי ה' אשר הצדיקים ילכו בם, וזה אומרים לך את זה בפסח עצמו שזה חג החירות, להשתחרר מהעבדות של יצר הרע והתאוות והגוף.

על כן התקינו חכמים ז"ל, שיתחיל את סיפור יציאת מצרים דוקא בגנות, כדי שיזכור שמזה צריך להשתחרר, למר מעבדים היינו ולמר מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, כדי להורות שאין גאולתנו שלמה עד שלא נצליח להתנער מדעות כוזבות ומדרכים מכוערים של יתר עמים, זה רך של יתר העמים, והרי בפסח היינו צריכים  להקריב כדי להשתחרר מתרבות העמים, אז גם פה אם אתה עדיין לא השתחררת ואתה יש לך בולמוס של אכילה ותאוה וזה בשעת המצוה, שכל זה בא להזכיר את ההיפך, כל זה בא להזכיר את ההיפך, שהשתחררנו מזה ויצאנו לחירות עולם, אז עדיין עדיין נשאר אדם עבד, וצריך להשתחרר מכל שמץ של עבדות למה? עבדות לנטיות השפלות ולפניות אישיות שטמונות בחובו של האדם. וזה אדם לא מרגיש, ועל זה הוא צריך לעבוד להרגיש, לדעת לאן הוא נסחף, כל שכן אלה שאומרים מורא שוחדא, מורי עסקה, שהם אומרים בפירוש, רק בשביל ליהנות וכו' וכו', וקוראים לזה כאילו מצוה, עושים עבירות דרך זה, עבירות הכי חמורות וזה מצוה, מצוה הבאה בעבירה, עבירה, והעושה אותה עבריין.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.