המתפתים אחר הבאבות מה דינם | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אגדה של פסע מדבריו של הגאון הרב הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק וברכה משגיח דה פונוביש

האגדה אומרת

שהקדוש ברוך הוא

גאל אותנו בעצמו

ויוציאנו אדוני ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף

ולא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו שנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי אכול בחור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים

אני אדוני

אני ולא מלאך

אחד מהמקושרים שרבנו הזכיר במכתבות השאלה ידועה מה כתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים

ורשי פירש זה משה

אז וישלח מלאך זה משה ויוציאנו ממצרים

אז מה כתוב בפסוק? שמי יוציא אותנו ממצרים? משה

ובפסוק שקראנו קודם ויוציאנו השם ממצרים

הרי שהיציאה הייתה על ידי שליח

אז השואל גם כתב תירוץ ורבנו ענה הוא שהתירוץ ניתן להמר

והוסיף

אך האמת היא כי עיקר יציאת מצרים היה על ידי מכת בכורות

ועליה נאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה

אני ולא מלאך ולא שרף ולא שליח

אז עיקר הגאולה בא על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו במכת בכורות

מסקנה מכך קמה עלינו לשמוח בשם

שבאהבתו אותנו ירד כביכול בעצמו לפדותינו ולהוציאנו מבית עבדים

זהו מה שכתוב, אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים

ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי

אז אנחנו ראינו מה עשה השם במצרים

והוא נשא אותנו על כנפי נשרים

ועיקר ואביא אתכם אליי

כמה בטוחים אנו בייעודים שייעד לנו לעולם הבא הקדוש ברוך הוא

הרי כתוב בויקרא כו יב

והתהלכתי בתוככם

בברכות שם כתוב שהקדוש ברוך הוא יתהלך בתוכנו

והתהלכתי בתוככם

רש״י אומר אטייל עמכם בגן עדן

זה הייעוד שמחכה לאלה שיעשו את רצונו יתברך, יקיימו תורה ומצוות

ויזכו להגיע לעולם הבא

כתוב שהשם יתהלך בתוכנו והתהלכתי בתוככם

אטייל עמכם בגן עדן

כי אף בעולם הזה שהוא לא עולם השכר

הוריד עצמו הקדוש ברוך הוא כביכול להוציא אותנו מבית העבדים

אז אם פה הקדוש ברוך הוא כביכול ירד להוציא אותנו מבית העבדים?

כל שכן בעולם הגמול, בעולם הבא

שהוא יהיה עמנו יחד בגן עדן

זהו ואתם הדבקים באדוני אלוהיכם חיים כולכם היום

אם בעולם הזה נותן השם מקום לדבקות בוא יתברך

כי הדבקות היא החיים האמיתיים אשר כל ההצלחות בהם

בעולם הנצח על אחת כמה וכמה

אז מפה אנחנו צריכים לשמוח מזה שירד השם במצרים

לפדות אותנו, לגאול אותנו

מפה אנחנו בטוחים שכל הייעודים שיעד הקדוש ברוך הוא שיתהלך בתוכנו ויטייל איתנו בגן עדן אכן יתקיימו

שהרי בעולם זה שהוא עוד לא עולם השכר ולא היינו ראויים

ועבדו אבותינו במצרים עבודה זרה ולא הייתה להם שום מצווה להגן עליהם היינו צריכים לייצר להם שתי מצוות חדשות קורבן פסע וברית

בשביל שיוכלו לצאת ולהיות נבדלים מן המצרים בכל אופן ירד הקדוש ברוך הוא

להוציא את עם ישראל משם כל שכן אם נהיה זכאים כבר

בעלי זכויות

בעלי תורה בעלי מצוות

אז ודאי שכל הייעודים יתקיימו

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה אני ולא מלאך

כל יציאת מצרים

הייתה על ידי השליח שמשה רבנו עליו השלום היה מוציא ומביא

ועל ידו נעשו הניסים והמכות בשליחותו של הקדוש ברוך הוא

אבל מכת בכורות הייתה על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו

בערי מצרים הייתה מקום טומאה

ומשה רבנו הוצרך לצאת משם כדי להתפלל

כי היא כולה מלאה גילולים ועבודה זרה

וכאן אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא כביכול ירד למקום טומאה

מדוע?

אמרו במדרש בשמות רבי יחח

הקדוש ברוך הוא טהור

ופשט ידו בטמאין

בשביל שהוא גדול ונורא

ובשביל ישראל

מלאך אחד הפך את סדום

וכאן אדוני כגיבור יצא כי איש מלחמות יעיר קנאה

ככתוב בישעיה מ״ב י״ג ומדוע עשה זאת הקדוש ברוך הוא?

אמרו בהגדה ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים

הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים

זאת אומרת כולנו עכשיו היינו אולי, אולי נותנים דרשה במצרים

והיינו שצריכים, היינו להוצאתו של הקדוש ברוך הוא

לכן היינו צריכים להוצאה של הקדוש ברוך הוא שאם להוציא אותנו הקדוש ברוך הוא בעצמו

היינו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים

אז מדוע היה צריך?

למה היה צריך שהקדוש ברוך הוא בעצמו?

הרי מלאך הכה את כל סדום ועמורה, למה צריך?

כשם שבמעמד הר סיני צריכים היינו להתגלות של הקדוש ברוך הוא בעצמו,

שנקבל את התורה ממנו בעצמו, לא על ידי שליח. זה לא דרך כבוד,

זה לא דרך חשיבות,

לא דרך חשבה,

אלא כחתן וכלה.

הקדוש ברוך הוא בעצמו בא לתת לנו את התורה, ונקבל אותה ממנו בעצמו.

כך ביציאת מצרים הכרחית ההוצאה על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו,

ולא על ידי מלאך, לא על ידי שרה ולא על ידי שליח.

כי לא היציאה בלבד הייתה שם, ביציאת מצרים,

אלא לקיחה שלנו להיות לו לעם,

ושהוא יהיה מלכנו.

ככתוב, והוצאתי,

והצלתי,

וגאלתי,

ולקחתי אתכם לי לעם,

והייתי לכם לאלוהים.

ביציאת מצרים בחר בנו מכל עם,

ורוממנו מכל לשון,

והעלנו מעל כל הבריאה,

ועשאנו כבריאה חדשה.

כששקועים היינו במ״ט שערי טומאה ובחטא,

והטומאה והחטא הם מציאות,

והוא ניתק אותנו משם.

ונשאנו על כנפי נשרים והעלנו אליו.

זה יכול להיעשות אך ורק על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

לכן אי אפשר היה לעשות זאת על ידי מלאך,

שרף ושליח.

ובכל אלוהי מצרים מעשי שפטים

של עץ נרכבת ושל מתכת

נמסה וניתכת לארץ.

כל עבודה זרה שהייתה במצרים,

אם היא של עץ נרכבת, מתכת נמסה וניתכת לארץ.

ועם זאת, מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הותיר את בעל צפון על כנו כדי להטעות את המצרים

ולומר שיש בו כוח.

איך הוא יטעה אותם?

הוא משאיר עבודה זרה אחת בשם בעל צפון.

ואז הם אומרים, אה, ראית?

את כל האלוהים הוא יכול היה לחסל.

אבל את בעל צפון הוא לא יכול.

ואז הם התלו ביטחונם בבעל צפון.

כתב האי בן עזרא שחרטומי מצרים עשו על ידו

שלא יוכל עבד לברוח ממצרים.

זאת אומרת, על ידי העבודה הזרה שנקראת בעל צפון, כישפו את כל מצרים חרטומים

שלא יוכלו עבדים לברוח משם.

וכשהורה הקדוש ברוך הוא לישראל שישובו ויחנו לפני בעל צפון,

זאת אומרת, עם ישראל הלכו ועברו את בעל צפון, השם הורה להם לחזור בחזרה ולחנות לפני בעל צפון.

פרעון הודה לו שבני ישראל נבוכים בארץ

והם לא הצליחו לעבור את בעל צפון כי הוא החזיר אותם, כאילו בעל צפון, הם לא יכולים עליו,

וגם האלוקים שלהם כאילו לא יוכלו עליו.

עובדה שהוא נשאר, ועובדה שהם לא הצליחו לעבור אותו,

הוא החזיר אותם למקומו.

השיג פרעה שכוחו של בעל צפון משך אותם אליו,

ועכשיו יש לו סיכוי לשוב ולשעבד את עם ישראל מחדש.

וכל זה היה חכה שהקדוש ברוך הוא עשה בכוונה כדי למשוך את הפחדן

שאמר בחצות לילה קומו צאו מתוך עמי

ולא רצה לראות אותם יותר מהפחד של מכת בכורות.

אבל איך השם ימשוך אותו לים סוף בשביל להטביע אותו ואת כל חילו,

את כל המצרים על מידה כנגד מידה שהטביעו את ילדי ישראל?

צריך להסיר ממנו את הפחד. איך הוא יסיר ממנו את הפחד?

שהוא שומע שבעל צפון לא נותן להם לעבור.

ואז הוא אומר, הנה יש תקווה.

האלוקים הגדול לא יאכל נגד בעל צפון.

ככה הקדוש ברוך הוא טעטע בו ומשך אותו, עשה לו חכה,

כמו שקוראים היום לזה, כיפה אדומה.

נתבונן,

כמה גדול היה הניסיון שעמד בו פרעה.

כמה טבעי היה שיחשוב שיש ליראתו כוח והיא תעזור לו.

כתב רש״י,

שעל כך נאמר באיוב יב כג,

מסגיא לגויים ויעבדיהם.

מה עושה הקדוש ברוך הוא?

מרומם את הגויים

בשביל לאבדיהם.

זאת אומרת, זה לא חכמה לקחת איזה עם קטנצ'יק, לא עושה שום דבר, ולהוריד אותו. לא.

תרים, תרים, תרים, עוד, עוד, עוד.

ואחר כך, לפני שבר,

גאון.

מתי בא השבר? כשלפניו היה גאון.

גאווה.

אז מניח הקדוש ברוך הוא לגויים לשגות ולטעות כדי להביא לאובדנם.

כמובן שאחרי זה הקדוש ברוך הוא איבד את בעל צפון כפי שהבטיח,

ולא נשאר ממנו זכר.

ואמרו בגמרא, מפה לומדים יסוד גדול.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? שמי שרוצה לטעות, מי שמאמין באיזה דבר,

הקדוש ברוך הוא נותן לו לטעות. נותן לו לטעות, אין בעיה. בדרך שאדם רוצה ללך, באנו לכין אותו. אתה מאמין בזה? אתה טועה בזה? אתה מאמין לבאבות?

אין בעיה.

לך, תשים להם את הכסף, הכל, ותיפול בפח, אין שום בעיה.

אמרו בגמרא, בעבודה זרה נה עמוד א',

אמר לו זונין

לרבי עקיבא.

זה היה איש ישראלי שאמר לרבי עקיבא,

ליבי ולבך יודעים שאין ממש בעבודה זרה.

שנינו יודעים שזכרת כל העבודה הזרה והכל, כל הבאבות, הכל זה חרט הכל.

ולא רואים אנו שאנשים הולכים לשם שבורים

וחוזרים בריאים ומצומדים.

הולכים עם איברים שבורים,

נכנסים לעבודה זרה ויוצאים בריאים ומצומדים, התחברו להם האיברים.

ורבי יהודה נשאל על עבודה זרה שמתגלה לעובדיה בעת בצורת

ואומרת שישחטו עבורה אדם.

שוחטים אדם ובא מטר.

איך זה יכול להיות?

בערי מפתח של גשמים בידו של הקדוש ברוך הוא.

אז מה התשובה?

אמר לו, אמר רב, מהי דכתיב

אשר חלק אדוני אלוהיך אותם לכל העמים?

מה זה הכתוב שכתוב אשר חלק אדוני אלוהיך אותם לכל העמים?

מלמד שהחליקם בדברים לתורדם מן העולם.

חלק מלשון החליק.

החליק להם.

כמו שאומרים אצלנו היום, עבד עליהם.

החליק להם אותם.

הקדוש ברוך הוא חלק אותם לכל העמים. הם מאמינים באותות השמיים, בכוכבים,

בגרמי השמיים, בפסלים, בעבודה זרה.

אז השם חלק,

אותם לכל העמים, החליקם בדברים לתורדם מן העולם.

ואין מקרא יוצא מידי פשוטו,

שנתן השם יתברך חלק בנחלה לכוח הרע,

כדי להטעותם ולתורדם מן העולם.

אז הדרשה של רב הייתה שהחליקם בדברים.

אבל לפי הפשט,

חלק זה מלשון חלק ונחלה.

השם נתן חלק ונחלה לכוח של הרע כדי להטעותם ולתורדם מן העולם.

רציתם להאמין בהם? טיפלו בהם.

עכשיו אני אקריא לכם רגע

מה כתוב בגמרא.

אמר לזונין לרבי עקיבא, ליבי ולבך ידע שעבודת כוכבים אין בה ממש.

והרי אנחנו רואים אנשים שהולכים שיעורים וחוזרים מצומדים.

מה הטעם?

אמר לו, אמשור לך משל למה הדבר דומה.

אדם נאמן היה בעיר,

בכל בני עירו היו מפקידים אצלו שלא בעדים.

מרוב שהוא היה נאמן,

היו מפקידים אצלו כסף, 100,000, 200,000,

בלי עדים, כל כך היה נאמן.

הוא בא אדם אחד והפקיד אצלו בעדים.

פעם אחת שכח והפקיד אצלו שלא בעדים.

תמיד הוא הקפיד

עם עדים לתת לו כסף.

פעם אחת הוא שכח

ולא הביא עדים.

אמרה אשתו של הנאמן,

אמרה אשתו של הנאמן,

בוא ונחפרנו.

בוא ונחפרנו. בוא נכפור בפיקדון.

בוא נגיד שהוא לא שם אצלנו. הנה הזדמנות. הרי תמיד הוא שם בעדים.

הפעם הוא לא שם בעדים.

אין לו עדים שהוא נתן.

אם אין לו עדים שהוא נתן, בוא נגיד שהוא לא נתן. מה יעשה?

מה אמר לה בעלה?

אמר לה, וכי מפני ששותה זה עשה שלא כהוגן,

אנו נאבד את אמונתנו?

אנחנו נאבד את אמונתנו בגלל שהוא שותה?

אני אאבד את הנאמנות שלי לאנשים בגלל שהוא שותה והוא לא עשה מה שצריך לעשות בעדים?

על כך אמר רבי עקיבא.

אף כך,

ייסורים,

בשעה שמשגרים אותן על האדם, משביעים אותו,

משביעים אותן את הייסורים,

שלא תלכו אלא ביום פלוני.

ייסורים לא באים באקראי,

הם שליחים נאמנים.

שולחים אותם להיכנס באדם פלוני ביום פלוני,

ולא תצאו ממנו אלא ביום פלוני

ובשעה פלונית,

ועל ידי פלוני,

ועל ידי סם פלוני, על ידי התרופה המסוימת.

כיוון שהגיע זמנן לציית,

הלך זה לבית עבודת כוכבים.

מגיע הזמן שהיו ייסורים לעובד עבודה זרה הזה, או למאמין לבאבות,

והחליט ללכת עכשיו.

מתי שהגיע לצאת הייסורים, בדיוק,

ניתן בדעתו ללכת עכשיו,

והוא הולך עכשיו לבית עבודת כוכבים.

מה אומרים הייסורים?

הייסורים אומרים, דין הוא שלא נצא.

אנחנו לא נצא, אפילו שאמרו לנו בשמיים לצאת עכשיו,

לא נצא. למה?

בגלל שהוא יאמין בסוף בעבודה זרה, ונמצאנו שאנחנו כאילו מכשינים אותו,

וחוזרים ואומרים,

לא, רגע,

מכי מפני ששותה זה עושה שלא כהוגן, והולך לעבודה זרה ומאמין בה,

אנחנו נאבד את שבועתנו?

היינו דאמר רבי יוחנן, מה זה שכתוב בדברים כח נט, והפלא אדוני את מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות

וחולאים רעים ונאמנים?

מה זה חולאים רעים?

רעים בשליחותן.

השם שולח את החולאים הרעים והם נאמנים בשליחותן, נגיע בזמן מסוים.

ונאמנים בשבועתן, כי הם נשבעו לצאת בזמן מסוים.

אז לכן,

מה אנחנו,

אנחנו נאבד את שבועתנו?

נאמנותנו, זאת אומרת, השם לא ישנה את הטבע בגלל הטיפשים והשותים.

אתה רוצה להאמין בזה בבא?

תלך, תאמין בזה,

ותאכל אותה, כמו שאומרים. תמשיך להאמין, תשלם כסף, תפסיד,

תאמין בשטויות ובאבלים. כשתגיע אחר כך,

יתברר לך שהאמנת בכלום, בעץ ואמת.

זאת אומרת, מפה רואים שהקדוש ברוך הוא מחליק

לא רק לאומות העולם,

גם לטיפשים.

בדרך שאדם רוצה ללך, בה מוליכין אותו.

ואמר הסבא מקלם, זכר צדיק וברכה,

שכל דרכי שמיים והנהגת הקדוש ברוך הוא עם האדם,

נלמדים מיציאת מצרים.

כל דרכי, כל דרכי שמיים.

בהנהגה של השם יתברך עם האדם,

נלמדים מיציאת מצרים.

אף זה שהשאיר את בעל צפון כדי להטעות את פרעה.

זה בדיוק אותה שיטה, מה שאמרנו. המקור של זה בתורה, שהקדוש ברוך הוא השאיר בכוונה בשביל להטעות פרעה.

ואין הכוונה לעבודה זרה בלבד שככה עושה השם.

ולא לפרעה ולמצרים בלבד.

שהרי הגמרא ממשיכה ומביאה את הפסוק,

אם ללצים הוא יליץ.

בא לטמא, פותחים לו.

היינו שבפני הלץ,

מישהו קל דעת,

מוצבים לפניו פיתיונות וניסיונות.

ואם יעיין בהם,

יראה שהוא יליץ.

מה פירוש הוא יליץ? עושים ממנו ליצנות.

ואין בהם ממש

בעיניים אלא שיגיונות ושיגעונות כדי לאבד אותו מן העולם.

אם ללצים הוא יליץ.

הקדוש ברוך הוא מתלוצץ עליו.

אתה לצה?

אתה לא רוצה ללכת לאנשי האמת,

לחכמים האמיתיים.

אתה רוצה להאמין בלצים, יא לצן.

אז הוא יליץ לך,

הוא יתלוצץ עליך השם. כמו שבמצרים נאמר,

אשר התעללתי במצרים.

אתה רוצה? אין בעיה.

אבא לטמא, פותחים לו.

כמו בעל צפון,

שהשאיר אותו הקדוש ברוך הוא, נתן בו כאילו ממש

שהוא נשאר היחידים מכל האלוהים

כדי להטעות את המצרים, כדי להפיל אותם בפח.

ככה משאירים כמה בבות

בשביל להטעות את המאמינים,

קלי הדעת,

שלא לומדים תורה כראוי ולא יודעים אמת מהי,

וככה נכשלים בעצמם ופותחים לעצמם פחד ליפול בה.

יש פה עכשיו דבר מאוד מאוד מדהים,

אבל

אתם יודעים מה, אני אגיד לכם את זה.

אני אגיד לכם את זה.

היום בלילה, בשלוש וחצי, אנחנו, יהיה לנו שיעור פה פנינים מהאגדה.

ב-11, למי שלא יודע, מתחיל משמר עד הבוקר.

ויהיה גם באמצע הלילה, כמובן, אכילת חמין.

הנה יד אדוני הויה במקנך.

הנה יד אדוני

הויה במקנך.

בשלהי מלחמת העולם.

כשהגיעו הבשורות המשמחות, שעיני הרע המהפך המיוחל והצורר, יימח שמו וזכרו,

סופג מהלומות ונוחל מפלות בכל החזיתות.

הרוסים מתקדמים בצפון ובמזרח

והאמריקאים תוקפים ממערב ומדרום.

הרייך מובס, ברלין מכותרת.

באותה שעה עמד רבנו רבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק לברכה,

וריסן את השמחה.

והוא אמר כך, הנה יד אדוני,

שם הוויה זה מידת הרחמים,

הויה במקנך אשר בשדה,

בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן, דבר כבד מאוד.

הקדוש ברוך הוא הכה

את מצרים בשדה, בסוסים, בחמורים,

בגמלים, בבקר ובצאן,

דבר כבד מאוד,

אבל במידת הרחמים.

כמה הרעו המצרים לישראל,

כמה עינו, כמה שעבדו, כמה רצחו,

וכשהכה אותם שיתף רחמים.

ובלעדי זה לא היו מחזיקים מעמד, כי כל מכה בכוחה היה לאבדם לגמרי.

אם נכנסו הצפרדעים וקרקרו במהיהם וחיות היער קנו שביתה בבתיהם,

איך היו יכולים לשרוד אם לא הייתה מידת רחמים משותפת לכל מכה?

לכן כתוב שם הוויה, שם של רחמים.

והנה יד אדוני,

לא אלוקים,

מידת הדין.

ויותר מזה,

שבלי מידת הרחמים והחמלה לא היה כוח במשה רבנו לעתיר שתסור המכה.

שהרי התפילה נענית כמידת כוונתה.

ואם לא היה משה מרחם עליהם,

איך התקבלה תפילתו שהמכה תפסיק לצערם?

רואים לנו שהנהגה היא.

מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?

וכל מלחמת מצווה היא רק לאיזו תכלית טובה.

כל מלחמת מצווה

שהשם מצווה היא רק לתכלית טובה.

כי כיבוש הארץ

או נקמת אדוני במדיין על החטאתם,

אבל לא שמחת נקמה כשלעצמה.

לכן היזהרו מאוד, הוא אמר,

כשישמעו איזו בשורה על מפלת אויבי השם,

שלא ישמחו יותר מהראוי כפי דרכי תורה.

זאת אומרת,

צריך להיות הכול על פי דרך התורה.

לא לשמוח יותר ממה שהתירה התורה.

כתוב בשילומת רשעים, תראה,

לא כל אדם זוכה לראות בשילומת רשעים.

ומי שלא ראוי ברעה יכול להיספות גם כן איתם,

כי הוא לא ראוי.

כגון אשת לוט,

שנאמר להם לא לסוב אחורה ולראות

בשרפתם של סדום בעמורה.

ותבת אחורה היא הביתה והיא הפכה לנציב מלח.

כי היא לא הייתה ראויה לראות שילומת רשעים, כי בעצם גם היא הייתה צריכה להיות שם הנשרפת.

רק לולא שהיא הייתה אשתו של לוט,

בזכות אברהם שהציל אותם,

היא לא הייתה יוצאת משם, היא הייתה ראויה לשרף איתם.

אז אם היא הסתכלה במה שלא ראוי,

הפכה לנציב מלח.

מפה רואים שגם במקום שרואים את אבדתם של האויבים,

אין לשמוח יותר ממה שהתורה מתירה בגדרים הראויים והנכונים.

רבי חנן יאמר על רשיו אומר,

עשו הקדוש ברוך הוא זכו לנסרואים,

לפי כוח ארבונו תרום מסווד שנאמר אדוני עובס למוען צדקו יגדיל תרום ויאדיר.

תודה רבה, תודה רבה. אמן.

אמן.

אמן, יא שמא, רמבו מבורך.

לעולם ולעולמי עולמי, יא יזמורך.