חיה רעה אכלתהו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ויהי כי היום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו

ויבוא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל

חד אמר מלאכתו ממש

וחד אמר לעשות צרכיו עימה

אז רב ושמואל מסבירים מה הכוונה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו

אחד אומר שהוא בא לעשות מלאכתו ממש, מה שהוא רגיל לעשות

ואחד אמר לעשות צרכיו עימה, להיות עימה

אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו

אמר לו

יוסף,

עתידין אחיך שייקטעו על אבני אפוד ואתה ביניהם,

רצונך שימחה שמך מביניהם

ותיקרא רועי זונות?

זאת אומרת, דמות דיוקנו של אביו באה לפניו

ואומרת לו יוסף

אתה ואחיך צריכים להיות כתובים על אבני החושן

עכשיו מה אתה רוצה?

זה לפי מנדאמר שהוא בא לעשות צרכיו עימה

רצונך שימחה שמך מביניהם בגלל זה ותיקרא רועי זונות?

רש״י בסוטה ל״ו

ונפלא הדבר איך שיוסף שכל כך סבל בידי אחיו

שגנבו אותו

ומכרו אותו

וגרמו לו את כל הצרות.

יחזיק אותם עדיין לבני עלייה הראויים להיחקק על אבני האפוד,

ולעצמו לא מצא שום הצדקה והרגיש שאחד דתו בעוברו עבירה

להימחק מהאפוד.

וכי לא היה לו לטעון שאחיו שמחרוה הם אשמים בכול?

ואפילו אם יחטא,

הרי הכל באשמתם.

ומדוע יחשוב שהוא לבדו יידחה?

יוסף בעצמו ידע שאחיו טעו במה שחשדו אותו.

על אף שדנו אותו על פי דין,

הכניסו את הקדוש ברוך הוא בחרם,

שלא יגלו דבר.

בוודאי כבר הבין שהוא בעצמו השם,

משום שסיפר עליהם לשון הרע וחשד אותם בדברים בלתי נכונים.

אבל בכל זאת עדיין אי-אפשר לזכותם לגמרי,

היות שמתחת ידם יצאה תקלה גדולה.

אז איך הוא יידחם מן החושן והאפוד והם לא?

אולם פשר הדבר הוא שיוסף ידע להעריך החשיבות של חבורה של צדיקים

בצילו של יעקב אביהם

מתחת הדרכתו התמידית,

שבוודאי יתעוררו לתשובה גמורה ויעמדו על טעותם ויינחמו ממעשיהם.

ובאמת כך היה, כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

בילקוט מ״ב וברש״י,

שהתחרטו אחי יוסף

והחליטו לרדת למצרים לחפש את אחיהם, את יוסף.

אבל במה שנוגע לעצמו הוא היה מוקף מזאבי טרף עובדי עבודה זרה.

ואם אך יתחלק לציפורני היצר,

יפסיד את מדרגתו הגבוהה של קדושה וטהרה,

הבין שלא תהיה לו שוב תקומה אחר כך,

ויישאר כל ימיו רועי זונות.

ללא ספק

היה יוסף נמצא במצב של פיקוח נפש,

כל עוד שסירב לדרישת אשת אדונו.

הוא בן נוח,

אינו מצווה על קדושת השם,

ולא היה מוטל עליו להרג כדי להימנע מהעבירה הזו,

ואם כן לא היה לו להפסיד מקומו על אבני החושן והאפוד,

היה יכול להגיד,

מה פתאום,

שהוא יפסיד את מקומו, שהם יפסידו את מקומם.

אבל יוסף הבין היטב שלא פעולה אחת של עבירה הוא הנידון,

אלא שיטה של עבירה,

משום שעבירה אחת גוררת את השנייה,

להישאר כל ימיו שקוע בעבירה.

אפילו בשאר מצוות שלא התחייבנו למסול נפשנו,

היינו על פעולה אחת לבד.

אבל על שיטה של עבירה נהרגים אפילו בשאר מצוות.

זאת אומרת, אם אדם עובר למצב של שיטה וזה לא עבירה חד פעמית,

אז כבר חייב למסור את עצמו.

עכשיו, יש לעיין

במה שאמרו חכמים בסוטה ל״ו.

אחד אמר לעשות צרכיו עמה.

אז כתוב, חיה רעה אכלת הוא.

אמר רב הונא,

נצנצה בו רוח הקודש.

זו אשתו של פוטיפר.

חיה רעה אכלת הוא,

זו אשתו של פוטיפר.

למה? שלא ייכתב בתורה דבר שאינו אמת.

ואם טעה יעקב וסבר שחיה רעה אכלת הוא,

לא תכתוב התורה כך אם אין בו צד של אמת.

ואם כן,

מוכיח המדרש שהכוונה לאשת פוטיפר,

שהיא הייתה צרה במציאות,

והיא החיה רעה אכלת הוא. זאת אומרת שהיה פה צד שחיה רעה,

או כמו שקורא למדרש, הדובה הרעה,

היא תאכל אותו

על ידי עבירה.

והעניין של חיה רעה אכלת הוא,

היינו שהייתה אצלו בחינת הווה אמנה לחטא.

אפשרות להם.

ואהבה אמנה זו,

אף שלא יצאה לפועל,

יש לה כבר הבחינה של כיליון,

הבחינה של חיה רעה אכלת הוא.

וצריך עיון.

מאחר שיוסף הצדיק מאוחד עם אביו,

ואיסוריו היו של אהבה לבד,

איך אפשרית אצלו אהבה אמנה של חטא?

איך אפשר להגיד שיכול להיות אצלו צד כזה של חטא?

עד שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, כמו שאמרנו.

אבל מצאנו בספרים הקדושים,

חס ושלום לחשוב ככה על יוסף הצדיק,

שהיה יסודו של עולם.

אלא הביאור, כמו שאמר רשי,

שהאשת פוטיפר התכוונה לשם שמיים,

שהיא ראתה באסטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו,

ולא ידעה אם זה ממנה או מביתה.

הרי בסוף זה נכון, ביתה התחתנה אתו,

אסנת בת פוטיפרה,

וממנה היא הביאה את הבנים.

רק היא ראתה באסטרולוגין,

ולא ידעה אם זה ממנה או מביתה, אבל שיהיו בנים ממנו,

היא ידעה.

ולכן היא שידלה אותו בדברים הרבה, כמו שכתוב במדרשים.

והיא גם טענה לו שהיא ראתה כך במזלות.

וגם הוא ידע מה השייכות שיש לה אליו, שתעמיד תולדות ממנו.

והיה כאן מקום גדול לטעות שרצונו יתברך הוא שיפסוק כאן בהוראת שעה להיתר להיות איתה,

כדי להעמיד תולדות ממנה,

כמו בועז ורות וכמו יהודה ותמר.

וכבר היה במצב של לפסוק כך למעשה,

כי היה קשה למצוא את הטעות שבדבר.

הרי מעשי יהודה ותמר ובועז ורות היו מכוונים מן השמים,

וצמחו מזה תוצאות גדולות זרועו של משיח.

ובמצבים כאלה היצר מסתתר ומטעה,

ואפילו יוסף הצדיק הגדול, כל כך בדבקות,

עלה על דעתו על כל פנים לרגע,

כי גם דבר זה, קודש הוא מצווה לעשותו על פי דין.

אך לאחר שהסתכל במידת האמת של יעקב אביו,

הסתכל בדמות דיוקנו של אביו,

הסתכל במידת האמת של אביו,

שזו דמות דיוקנו שהופיעה על נגד עיניו,

אז הכיר את האמת הברורה וניצח את יצרו,

שזו רק הטעיה מצד היצר הרע, וניצל.

אבל הוא כבר בא לעשות מלאכתו,

לפי מה אמר.

למה?

מהסיבות שאמרנו,

שהיא הוכיחה לא באסטרולוגין,

שהוא צריך להעמיד תולדות ממנה או מביתה,

היא סברה את זה ממנה והשתדלה מאוד לשם שמים,

והוא כמעט הגיע להכרעה שזה אכן כן.

אבל כשבאה דמות דיוקנו של אביו מולו מידת האמת של אביו,

ברח מזה וניצל,

אם לא היה מפסיד הכול,

כי היצר היה מטעה אותו שזו הכוונה,

ומפיל אותו.

אז אתם רואים איך טומן יצר הרע אפילו למי שמידתו, מידת היסוד,

איך טומן לו פח ורוצה להפילו. זה נקרא חיה רעה, חלת הוא.

הבחינה של הדובה הזאת שהמתינה לו לצוד אותו. היא התכוונה לשם שמים,

אבל השטן רצה להשתמש בה כדי להפיל את יסודו של עולם.

וברוך השם,

מידת האמת,

של אבים,

שהוא דבק בה,

הצילה אותו,

וכך אנחנו גם ניצלנו.

רבי חנניון, כמו שאומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא, זה קודם ישראל,

נפיקו אחר בונם תורם ישראל.

תודה רבה.