רודפי כבוד | הרב אמנון יצחק שליט"א

"וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה כגן ה' כארץ מצרים בואכה צוער". אומר רש"י, הסיע עצמו מקדמונו של עולם, לוט נשא את עיניו וראה את ככר הירדן כי כולה משקה והסיע עצמו מקדמונו של עולם, מהקב"ה. אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלקיו. 

אומר הסבא מקלם, מאיפה לקחו חכמים ז"ל להגיד על לוט שאמר אי אפשי לא באברהם ובאלקיו, ז"א הוא לא יכול, אי אפשר, אי אפשר, גם אברהם גם אלקיו, זה כבר די, מלחיץ יותר מידי, יותר מידי, לא יכול, לא יכול, איפה זה נמצא? מאיפה לקחו את זה חכמים? הלא ראינו שמסר נפשו בשביל לקיים מצות הכנסת אורחים, וגם אפה מצות, ואומר רש"י שהיה פסח. אלא אם לוט יכול לעזוב מקום קדוש כבית אברהם וללכת למקום שאנשים הם רעים וחטאים, אף על פי שהוא עוד שומר מצוות, אז חכמים הקדושים כבר הכירו בלוט שבליבו הוא אומר אי אפשי באברהם ואי אפשי באלקיו. 

נקח דוגמא מימינו, אם אומרים גדולי ישראל, כולל הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שאסור לשמוע את הזמרים הפסולים אלה שמופיעים במעורב ואפילו בנפרד בהופעות כמו קונצרטים או ערבי שירה, וכותבים פסק הלכה, ובאים רבנים עם זקן ואומרים שכן אפשר נגד הפסק של הרב עובדיה יוסף, ועוד מבני משפחתו, אז מה נשאר? זה כמו לומר, אי אפשי ברב עובדיה ואי אפשי באלקיו. לא אני פסקתי את הפסק הזה על זמרים, זה בשנת תש"ז פסק הרב עובדיה יוסף ובנו דוד, הוא שהחתימו ודיבר איתי, ויש הקלטה על זה שהוא חתם על הדבר הזה. אז איך אפשר אח"כ להגיד שמותר ומשמיעים בקול בערמה, ואח"כ אומרים לאנשים לשמוע בקול מרן, איך יתכן הדבר הזה? זה מעשה לוט. אי אפשי. אי אפשר, מה בלי מוזיקה בכלל אי אפשי, מה נעשה שהשו"ע פסק ככה, מה נעשה שהרי"ף אומר והרמב"ם והרא"ש ומרן הבית יוסף ורובא דרובא דפוסקים, והרב בעצמו פסק, ועוד 25 גדולי ישראל, אז איך אפשר? איך אפשר לעבור על הדבר הזה? הרי כל הזמן אומרים לשמוע בקול מרן, לא? נו, אז אנחנו שמענו בקול מרן ואמרנו שאסור והם לא שמעו, זה מעשה לוט. למה? כי כל בערמה זה כסף. כסף פירושו של דבר - פרסומות, זמרים, מוזיקה, מושך את הקהל, דברי תורה 24 שעות לא ימשוך את הקהל לשמוע, אם אין פוליטיקה, לשון הרע, רכילות, הוצאת שם רע ודברים כאלה עם קצת מוזיקה אין מה למכור, אנשים אוהבים דם וקצת מוזיקה. מה יש? לשמוח קצת, יש מספיק צרות, לא? שהרדיו כבר עושה, לפחות שירגיע. וככה הם מקדמים את הזמרים הפסולים שהיום מופיעים כבר במועדונים של חילונים. אז מי צדק בסוף? אבל זה ישנה? זה לא ישנה שום דבר, חייבים לשמוע למרן! רק לא אנחנו, אנחנו לא חייבים לשמוע, אחרים כן. ומה עם הפאות שמרן אמר אסור, ומה עם האייפונים, כולם מסתובבים בלוויה עם אייפונים ונשים הולכות עם פאות, איך זה הולך ביחד? מה עם דברי מרן? זה מעשה לוט. 

גם עכשיו רואים אנשים שהם מדקדקים במצוות, אבל כיון ששומעים השקפות שלהם רואים שבליבם הם אפיקורסים גמורים, המצוות שהם מקיימים זה רק מצות אנשים מלומדה, מדקדקים במצוות ובזה מחפים על דעותיהם הכוזבות. לא מזדעזעים מן הכפירה שלהם, זה סימן שבליבם נזרקה אפיקורסות. המצוות שעושים טופחים על פניהם ורואים מה היה הסוף של לוט, מה נשאר מכל העשירות שלו? שהוא ברח בעירום ובחוסר כל והציל את נפשו בסוף רק בזכות אברהם אבינו. זה שהוא אמר שאי אפשי, אי אפשי. 

יש אנשים חצופים שפרקו עול, אמרו אי אפשי באמנון יצחק ובתורתו, אי אפשי, אי אפשי, אבל כשיש להם חולה בבית הם מזדחלים לפה לבקש ברכה. למה אתם באים אצלי? תלכו אצל אחרים, הרי אי אפשי, לא? איזה צביעות יכולה להיות באנשים.

אברהם אבינו אמר, אם מחוט ועד שרוך נעל, ולא תאמר אני העשרתי את אברם, ויתר אברהם על רכוש גדול כדי שלא יהיה חילול ה'. מה זכה אברהם אבינו בעד זה? אומרים חכמים ז"ל, בשביל שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל זכה לשתי מצוות, לתכלת ולרצועה של תפילין. לדורי דורות זכה אברהם אבינו לשתי מצוות בשביל שויתר על רכוש גדול שלא יהיה חילול ה'. ברוך ה' מעולם לא קיבלנו שקל, לא מש"ס, לא מאגודה, לא מהמדינה, לא מהעיריה, מאף אחד, שלא יהיה חילול ה' חס ושלום, כי בד"כ מקבלים כסף בקומבינות, וצריך תן וקח במשהו, ששני הצדדים יהנו באיזשהו אופן, כמו שמשמנים בבחירות ומבטיחים הבטחות ונותנים כל מיני דברים. אבל ברוך ה', לא נגענו בשלהם ולא בשל אף אחד מהם. ויתרנו על הכל, ועשינו הכל בשביל כבוד שמים שיהיו בעלי תשובה מיליון. וכמובן זה לא נחשב לכלום, זה רק כאילו הניח תפילין פעם אחת בכותל המערבי, זה כלום, מה עשה האיש הזה בכלל, מיהו בכלל, מאיפה הוא בא בכלל, מי מכיר אותו, איפה הוא היה גר עד עכשיו? מה הוא עשה? לא ראינו ולא שמענו ממנו בכלל.

וכי אפשר לדמות את לוט שרדף אחרי הכסף לאברהם אבינו שויתר על הרכוש? שכולם רצים אחרי ש"ס כסף כסף תן לנו תפקידים, תן כבוד, תן רב ראשי, תן משהו, תן, תחלקו, תן שטח, תן הקצאה, תן מוסד, תן בית כנסת, תן שלט, תן משהו. אפשר לדמות את כל ה'לוטים' שרודפים אחרי הכסף לאברהם שויתר על הרכוש, וזכה בזה בשתי מצוות בשביל קידוש ה'. הרכוש של לוט לא נשאר אצלו, והרכוש הרוחני של אברהם נשאר לעולם ועד. מה נשאר ללוט מחמדת הממון, שעזב בית קדוש של אברהם אבינו, ומה נשאר לאברהם אבינו שעזב רכוש גדול בשביל קידוש ה'. לזה נשאר שתי מצוות נצחיות וזה נשאר גורנישט מיט גורנישט. ואנחנו זוכרים רק את לוט כשיכור, שיכור כמו לוט. לוט שגדל בביתו של אברהם התדרדר עד כדי כך שנהיה שופט בסדום, ושפט אנשים שעושים גמילות חסדים כשהוא בעצמו למד גמילות חסדים אצל אברהם אבינו ואת ערכה, ואפילו מסר את בנותיו בשביל לגמול חסד, אבל מה לא עושים בשביל התפקיד לשרת את הציונים, מה לא עושים? אז אפשר להיות שופט או רב ראשי גם. למה לא? שאח"כ לעמוד בטקסים עם נשים ששרות והכל, לשרת את הציונים. קודם אומרים שהשופטים כופרים ואפיקורסים ומינים והתפילה שלהם לא תפילה, מחר רוצים להיות הרב הראשי שלהם. אייייי, שופט בסדום, מי? לוט שהיה דבוק לאברהם שעזב איתו את אור כשדים והפקיר הכל להדבק בצדיק, ובסוף כשהוא ראה את ככר הירדן כי כולה משקה וראה את הנשים, ווי ווי איזה נשים סדומיות, סדומיות, אז הוא החליט להשאר שם. איי, אני לא אפרט לכם מה היו המעשים שלו ולאן הוא הגיע, אבל מי שקרא קצת יודע. זה בגלל שהוא אמר אי אפשי באברהם ובאלקיו, לאיזה בור תחתיות הוא הגיע? מי זוכר אותו כמשהו חשוב? כל חילוני תשאל, מי זה לוט? שיכור כמו לוט. זה מה שזוכרים, את השיכור כמו לוט. 

וזה לימוד גדול לאדם לא לעזוב מקום תורה בשביל חמדת ממון או שאר חמדות, כמו שאמר הספורנו על הפסוק, "ויאמר הגר שפחת שרי, אי מזה באת ואנה תלכי"? הביטי וראי מאיזה מקום באת, מאיזה מקום נסעת, כי היית במקום קדוש ובבית של צדיקים, והנך הולכת אל מקום טמא ואנשי פשע, המלאך אמר לה כדאי לך להתענות תחת שרי ולא לברוח ממקום קדוש. אל תגידי אי אפשי, תרוצי מהר בחזרה ותתעני תחת ידה, עדיף לך. 

במלחמת העולם הראשונה, סיפר לי מורינו ורבינו המשגיח רבי משה רוזנשטיין זצוק"ל, כשהמנהל מישיבת לומז'ה הרב הצדיק רבי אליעזר שולביץ זצוק"ל קיבל אותו למשגיח בישיבה, הקציב לו משכורת שהיה בה כדי לחיות עם משפחתו, ועלה במחשבתו לבקש יותר כדי לחסוך נדוניה לבנותיו, ואם היה מבקש היה נותן לו, אבל הוא החליט לא לבקש. כשפרצה המלחמה והבנקים פשטו רגל, והכסף של רוסיה בטל, אמר לי, מה היה אם הייתי לוקח כסף יותר והייתי מפקיד בבנק, הכל היה בטל ומבוטל, לא נשאר מזה פרוטה. בזה שלא לקחתי השארתי חוב אצל הקב"ה והשאתי את בנותי לתלמידי חכמים גדולי תורה, מה שנמנעתי מלקחת זה שמור למעלה, במקום שלא יכולים לבטל את המטבע, וכך השאתי את בנותי לתלמידי חכמים גדולים. אדם חושב שכל מה שהוא משיג בקומבינות, שהוא משיג ככה ע"י השתדלות וכל מיני דרכים, הוא חושב שהוא ניצח את הקב"ה, הוא הצליח להוציא מה שאי אפשר, מה שלא היה עולה בדעת. ראית איך הבאתי אותה? ראית? קוקו, מה שמגיע לך היה מגיע גם בלי קומבינה, מה שמגיע גם אי אפשר לקחת לך, אבל אם תסמוך על הקב"ה שגם שזה ברשותו ועדיין לא הגיע אליך אם מגיע לך זה יגיע. 

רבינו בחיי צוחק על הגנב, אומר טיפש, במילים שלי, כן, טיפש מה אתה גונב? יש לך כסף בכיס, אתה מכבה את האור ומעביר אותו לכיס השני מדליק את האור. זה גנבת? למי גנבת? מהכיס שלך לכיס שלך, יטמבל, מה אתה גונב, אתה לא יכול לגנוב, המזונות קצובים, מה שאתה גונב זה את המזונות שלך, יכלת גם בלי לגנוב לקבל אותם. למה אתה מטפס על הצינורות באמצע הלילה ואתה יכול להחליק. 

במלחמת העולם הראשונה, סיפר לי מורינו ורבינו המשגיח הרב הצדיק, אה, אז הייתי ראש ישיבה בלידא, כותב בעל המחבר, ביחד עם הרב הגאון הצדיק מרדכי שמוקלר זצ"ל הי"ד, והוא היה מבחירי תלמידי ראדין, והיה גדול בתורה. הוא סיפר לי שאחרי חתונתו קיבל הרבה נדוניה ורצה לעסוק במסחר, בגלל שהוא קיבל הרבה נדוניה, נו, אם הקב"ה נותן לך נדוניה בשביל מה, אפשר לעשות ביזנס. אז הוא רצה לעסוק במסחר. אמר לו החפץ חיים זצ"ל, הרי הוא היה אחד מהלמדנים, והוא היה אחד מהתלמידי חכמים מהבכירים של ראדין וגדול בתורה, אז החפץ חיים אמר לו, כשבן תורה מתחתן ורוצה לעזוב את עסק התורה ולעסוק במסחר, אם יש לו מזל מאבד את הנדוניה מיד, ואז יש לו עצה להיות רב או ראש ישיבה, כי עדיין הוא יודע ללמוד, הוא עוד לא שכח. אבל אם אין לו מזל, אז זה לוקח הרבה זמן עד שהוא מאבד את הנדוניה, ואז הוא כבר שכח מה שלמד ונשאר ריק משניהם, גם מהכסף וגם מהלימוד. לכן ברך אותו החפץ חיים שתיכף יאבד את הנדוניה לפני שישכח את תלמודו. וכך היה, המסחר הראשון שעשה איבד את כל הכסף ונהיה ראש ישיבה מצויין יהי זכרו ברוך. ברכה של החפץ חיים. אתם שומעים? 

היתה אמא אחת שהתפללה על הבן שלה שיהיה עני, איזה אמא מבקשת שהבן יהיה עני? שאלו אותה למה? היא אמרה, ככה אני בטוחה שהוא יהיה קרוב לקב"ה, אני רוצה שהבן שלי יהיה קרוב לקב"ה לא רחוק. יאה עניותא לישראל, אומרת הגמרא, שעניות זה יפה לכל ישראל. למה? ככה קרובים לקב"ה. אבל מי שחושב שהוא יקח מאתיני הממשל ועל ידי זה הוא יצבור כח ועצמה וכבוד, מה יישאר לו לעולם הבא חוץ מהקומבינות שיזכירו לו על חשבון מי נעשו. מי שחכם יידבק בתורה ובמצוותיה ויעשה כמה שיותר בשביל כלל ישראל באמת בלי לקחת מהם כסף, שלא לפרנס אותם, כי זה מאריך את הגלות. שלא יהיה להם חלק ונחלה בעשיית המצוות, כי זה מפרנס אותם ומאריך את הגלות, וזה צריך להיות חכם. אבל גם בעל בטחון גדול, ואין כאלה, כל מי שרודף אחריהם לקבל מעות מבקש נדבות, מסכן, כמה הוא מתבזה, תן לי קצת כסף, תן לי קצת פה, תן לי תפקיד, תן לי כבוד, תן לי לדבר, תן לי להספיד, תן לי זה, תן לי נו תן לי תן לי, כמה מסכן הבן אדם, למה אתה מתחנן? אין לך ערך עצמי? אתה לא שווה בעיני עצמך? אתה צריך את הכבוד שמישהו אחר יתן לך? זה העונש הכי גדול, כי כבוד זה דמיון, ואי אפשר להשביע את הכבוד, אי אפשר. 

המן, היה לו הכי כבוד בעולם, הכי כבוד, רק אחד לא השתחווה לו, והוא אמר כל זה איננו שווה לי, הכל, 127 מדינות, שטיח פרסי, הוא יכול לדרוך עליהם. למה אומרים בשירים ספרדים המן אמר, המן אמר, מאז המן המן, כל הזמן המן המן המן, כולם אמרו המן המן המן המן. אחד לא השתחווה לו, הוא אמר כל זה איננו שווה לי, כל זה איננו שווה לי, יחביבי. אז אי אפשר לספק את הדמיון, אי אפשר. 

אז לכן אמרו חכמים שהקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. ואף אחד לא מפחד מזה, אומרים לו זה מוציא אותך מהעולם, אומר לא משנה, אני רוצה כבוד. אבל זה יוציא אותך מן העולם, העולם הזה והעולם הבא, תביא לי מנה כבוד. לא מוותר על זה. איך יכול להיות דבר כזה, אתה מאמין בתורה? אתה מאמין בחכמים? זה לא מדברים עכשיו מחכם בדור שלנו, זה המשנה, תנאים קדושים, הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. רוצה לצאת מהעולם, רוצה, מוכן לצאת אבל עם כבוד, העיקר שיהיה עם כבוד. נו, מה עוד נשאר להסביר? אם אתה רואה אחד כזה שמבקש כבוד בכח, זה אדם דתי? משנה הוא יודע? אז מה הוא עובר על דברי התנאים? אין לו בעיה עם זה, הוא לא רואה אותם ממטר, הוא רואה מה הוא רוצה, וזה מה שמניע אותו. אז לא צריך להבין מי עומד לפנינו, מסתכלים שומעים רואים ומבינים.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.