דוד וגלית | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת בניי בצלמי, השם יניחנה בגן עדן, בכלל מתחמו ישראל, ותהיה בכלל הרחמים והשניחות, אמן.

וירא אדוני אל אברהם, ויאמר אליו אני אל שדיי התהלך לפניי ואהיה תמים.

רש״י

מפרש ואהיה תמים,

התהלך לפניי במצוות מילה,

ובדבר הזה תהיה תמים,

תהיה שלם.

על ידי המילה

אברהם אבינו יהיה שלם.

צריך להבין,

ידוע ומפורסם שהבורא נקרא בהרבה שמות,

וכל אחד מהשמות מורה על הנהגה

שבה הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו.

אם כך, מדוע כשציווה הקדוש ברוך הוא תמרה על מצוות המילה,

הזכיר לו דווקא שני השמות אל שדיי.

אני אל שדיי, התהלך לפניי ואהיה תמים.

למה לא בשמות האחרים, כגון שם הוויה או אלוקים?

בגמרא בחגיגה יב מצינו ביאור על שני

השמות שהזכיר הקדוש ברוך הוא כאן.

אמר רב יהודה, אמר רב,

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

היה מרחיב והולך,

העולם היה הולך ומתרחב וגדל מעצמו,

עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו.

והיינו ריש לקיש דאמר,

זה מה שאמר ריש לקיש,

מה ידכתיב, מה כוונת הקדוש ברוך הוא כשאמר,

אני אל שדיי,

אני הוא שאמרתי לעולם די.

זאת אומרת, העולם מתפשט מנקודת האפס,

מתפשט, מתפשט, מתפשט,

עד שהשם אמר לו די.

אם כך,

והקדוש ברוך הוא עוצר את ההתרחבות של העולם על ידי השם שדיי שאמר לעולמו די,

אז צריכים להבין מה הקשר

בין מה שאמר הקדוש ברוך הוא לעולמו די

ובין מה שציווה השם יתברך לאברהם על מצוות המילה.

למה השתמש בשם הזה? מה זה קשור לעניין המילה?

ידוע ומפורסם

מה שמבואר בזוהר הקדוש

ובכתבי הארי, זיכרונו לברכה,

שעל ידי מצוות מילה נשלם ונחקק בגוף האדם השם שדיי.

על ידי מצוות מילה

נשלם ונחקק בגוף האדם השם שדיי.

העוד שין

מתקבלת על ידי הראש ושתי הידיים למעלה.

כשאני עושה ככה, אז אתם רואים עוד שין.

אחת, שתיים, שלוש, שין.

רן, שין.

וכן האות דלת

מתקבלת על ידי הרמת יד שמאל ישר כנגד הגוף.

כשאני עושה ככה, זה דלת.

יש פה את האחור של הדלת,

פה את הרגל של הדלת, וזה גוף הדלת.

כן? איך נראית דלת?

קו פה, והופ.

זה נקרא הדלת.

ואולם, האות יוד

מן השם שדיי מושלמת רק על ידי מצוות המילה.

וזאת כאשר חותכים את העורלה ומתגלית העטרה על ידי הפריעה,

אז מקבלים את האות יוד.

אז יש שם שדיי בגוף האדם.

יש אומרים שהשין זה פה באף.

יש לנו פה ככה וככה.

ויש עוד שמות בגוף האדם.

אם כך, אנחנו צריכים להבין מדוע מבין כל השמות שיש להשם יתברך, דווקא השם שדיי נבחר להיות חקוק

בגוף איש ישראל

על ידי מצוות המילה.

יש לומר בעניין זה את דברי הרמב״ם, שהוא כותב בספרו מורה נבוכים,

תחליט מצוות המילה להחליש את כוח יצר התאווה שבאדם.

ולכן ברור מדברי הרמב״ם

שהשם שדיי שחקוק בגוף איש ישראל,

על ידי מצוות המילה,

הוא המתאים ביותר למטרה זו, להגיד לתאווה די.

על ידי שם שדיי.

שהרי ידוע שעיקר ההתגברות על היצר

זה על ידי יראת שמיים.

כי כוח היראה מצמצם את כוח התאווה שבאדם.

ומאחר ושם שדיי הוא שם של צמצום,

כי הוא צמצם את העולם, לא נתן לו להתפשט בלי גבול.

כמו שהבאנו בגמרא בחגיגה יב שהעולם היה הולך ומרחיב,

עד שגער בו הקדוש ברוך הוא בשם שדיי,

ואמר לו די.

ממילא יוכל אדם על ידי היראה

מהשם הקדוש והנורא שדיי,

החקוק בגופו,

להתגבר על יצר התאווה שבו

ולומר לו די.

תזכרו שגם בקריאת שמע אנחנו עושים ככה,

שמים שתי אצבעות

ושלוש פה כנגד שם שדיי.

זה השין,

זה הדלת

וזה היווד כנגד שם שדיי.

למה עושים את זה ככה? תכף נראה.

והנה אומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

מצוות המילה

היא יסוד ושורש

להשריש בקרב כל איש ישראל

את הכוח למסור את הנפש

על קדושת השם כל ימי חייו.

המצווה של מילה

היא היא היסוד והשורש

להשריש בקרב כל איש ישראל כוח למסור את הנפש

על קדושת השם כל ימי חייו.

כיוון שמצוות מילה

היא המצווה הראשונה שאדם מקיים

וקיום מצווה זו

בבחינת מסירות נפש,

כיוון שיש חשש וסכנת חיים, כמו שלמדנו.

כמו שאומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

לזמנין דמייט,

לפעמים מת התינוק

מחמת הפצע של המילה.

וכלל גדול יש בידינו,

שהכול הולך

אחר ההתחלה והראשית.

כמו שכתב באיגרא דה פירקה,

למדנו את זה באחד השיעורים הקודמים,

כשכתבו תלמידי הבעל שם טוב

שצריך אדם להיזהר בעומדו ממיטתו שתהיה המחשבה הראשונה,

הדיבור הראשון והמעשה הראשון,

לשם יתברך,

בתורה ומצוות.

ועל ידי כך יהיו נגרלים כל המחשבה, דיבור ומעשה של כל היום

לשם יתברך.

לפי זה מבואר היטב

שהקדוש ברוך הוא קבע שהמצווה הראשונה

שיקיים אדם בחייו

תהיה דווקא מצוות מילה שיש בה סכנה

כדי לחנך את האדם לקיים מצוות ה' במסירות נפש.

זאת אומרת כבר בגיל שמונה ימים

התינוק מוסר נפש,

נכנס לסכנה למצוות ה'.

ברית מילה.

כמה זה ברית?

תרייב

עם המילה תרייג.

אז המצווה הראשונה מהתרייג

זה הברית,

ונשאר עוד לקיים ברית מצוות.

שכן על ידי המילה נחקק בגוף האדם

כוח לקיים את כל התורה והמצוות במסירות נפש לכל החיים.

על פי זה יובן מה שכתבו הקדמונים,

שעניין ברית המילה

כדי שעל עבדי השם יהיה את חותם המלך.

למען יזכירו עבדי המלך את חובתם כלפי מלכם, מלכו של עולם.

בהמות מציינים אותם עם חותם, שמים עליהם חותם ששייכים

לבעלים כזה.

וכן

במקומות אחרים שמים סימן, שרשרת,

מספר, לא יודע,

כל מיני דברים.

אצלנו החותם

שאנחנו עבדי השם

נעשה בגופנו בברית המילה.

ואין לך חותם המלך גדול יותר ממצוות המילה

שהיא נעשית במסירות נפש.

וזאת הבחינה כי עליך הורגנו כל היום.

כי על ידי כך נחקק בגופנו לעולמים.

הכוח למסור את נפשנו למען קדושת השם,

כמו בדיוק עבד נאמן שמוסר נפשו בשדה הקרב

מול אויב המלך.

והנה נחזור על מה שלמדנו לפני כמה שיעורים, נרענן ונמשיך.

לא לישון בעמידה גם, נסתובב.

והנה על הכתוב

בתהילים מ״ד,

כי עליך הורגנו כל היום.

כתוב בגמרא בגיטין נ״ז.

רבי יהושע בן-נבי אומר, זו מילה שניתנה בשמיני.

כי עליך הורגנו כל היום. אז שאלנו, איפה כל יום?

כל יום אנחנו הורגנו עליך.

ואם זו המילה שבשמיני, אז זה פעם אחת בחיים.

אז איך אומרים, כי עליך הורגנו כל היום.

כל היום.

ואילו הרשב״א כותב בשו״ת,

בחלק ה' סימן נ״ב,

שבכל יום

אנו קוראים בקריאת שמע ובכל נפשך.

ואדם צריך למסור את נפשו,

ומסכימים על כך.

אפילו נוטל את נפשך.

אתה צריך לאהוב את השם, ואהבת אפילו נוטל את נשמתך.

והרי זה כאילו הורגנו באותה שעה,

לכבוד השם יתברך.

כי מי שמסכים על דבר,

כאילו עשהו.

בשמיים נחשב

שהכוונה שלך, אם היא אמיתית,

נחשבת כהוצאה לפועל ממש.

אז לכן, כי הורגנו עליך כל היום,

אז פירושו של דבר,

זה אומר שאתה מקיים את המצווה של מסירות נפש לכבוד השם.

לפי מה שאמרנו קודם,

שזה ברית מילה,

אז איך התפרש היום?

כי עליך הורגנו כל היום.

בעצם היום הזה כתוב שמל אברהם,

זאת אומרת,

היום זה היום המפורסם של הברית מילה, שהוא חד פעמי בחיים,

כי עליך הורגנו כל היום.

אז מה זה כל?

זה גם כל יום שמוסרים נפש

בקריאת שמע.

ולכן יש לומר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים,

והם עולים בקנה אחד.

למה? מצוות המילה,

המצווה הראשונה שאדם קיים בחייו,

שיש בה חשש לחייו,

משרישה בגופו את היסוד למסור באמת ובתמים את נפשו

על קדושת השם בקריאת שמע.

על פי זה יאיר לנו להבין דברי הטור ביורד דעה, סימן רסד.

כתוב שם, ובכל מלין,

עם מה מלים?

עם מה עושים את הברית?

הוא אומר, ובכל מלין,

אפילו בצור אבן, סלע,

ובזכוכית,

ובכל דבר הכורת.

ומצווה מן המובחר למול בברזל,

כמו שהיום עושים עם סכין, ברזל,

וצריכים אנחנו לדעת

מדוע מצווה מן המובחר למול דווקא בברזל.

מישהו יודע?

כן?

יפה מאוד.

נקדים להביא מדרש בספר הקדוש,

צאנה וראנה.

שאומר,

כאשר כלע דוד המלך את חמשת חלוקי האבן בשריון הברזל שעל מצח גוליית,

לא רצה הברזל להיכנע לפני האבן

ולתת לה לעבור דרכו,

עד שהבטיח הקדוש ברוך הוא לשר הברזל,

שאם ייכנע בפני שר האבן,

יקיימו ישראל את מצוות המילה בסכין של ברזל.

ורק אז,

לאחר הבטחת הבורא,

נבקע השריון של גוליית על ידי האבן שזרק בו דוד,

וגוליית הרשע הוכרע.

כתוב, ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו ארצה.

אז האבן טבעה במצחו של גוליית, עברה את השריון מברזל,

חדרה פנימה ויפול גוליית על פניו ארצה.

וכלל גדול בידינו

שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם הברואים מידה כנגד מידה.

אם כך, אנחנו צריכים לדעת

איזו מידה כנגד מידה יש כאן.

כאשר הבטיח הקדוש ברוך הוא לשר הברזל

שישראל יקיימו מצוות מילה

עם סכין של ברזל,

מה הפיצוי הזה? מה זה? מה? למה זה מידה כנגד מידה? איך זה מסתדר?

נראה לבאר על פי מה ששנינו בגמרא בסותה מ״ב.

כתוב, ויגש הפלישתי השכם בערב.

גוליית

היה ניגש ומחרף מערכות ישראל, מנאץ

שם שמיים,

מבזה השכם בערב.

אמר רבי יוחנן, למה שכם בערב?

כדי לבטלן מקריאת שמע של שחרית וערבית.

כולם צריכים לראות מה הולך לעשות.

ככה הוא 40 יום עומד,

מחרף ומגדף.

שם היה הסכם.

אתם תביאו אחד שיילחם מולי, אומר גוליית,

אם הוא ינצח אותי אנחנו נכנעים לפניכם הפלישתים.

אם לא, אתם נכנעים לנו.

אז עכשיו כל גורלם של ישראל תלוי בדבר הזה.

והוא עומד מבזה, מחרף ומגדף.

מערכות אלוהים חיים.

אבל מתי?

השכם בערב.

למה?

כי הרשע הזה ידע שהיסוד של כל יהודי למסור נפש על קדושת השם בקריאת שמע.

לכן יצא להילחם חרבו עם ישראל השכם בערב,

בבוקר ובערב, לבטל אותם

מקריאת שמע, שיש בה עניין של מסירות נפש.

הוא ידע שזה כוחם של ישראל.

כמו שכתוב, שמע ישראל, היום אתם יוצאים.

היום אתם קרבים למלחמה.

כך היה אומר הכהן.

ואומר להם,

הכהן משוח,

לפני שיוצאים למלחמה,

היום אתם, שמע ישראל,

היום אתם קרבים למלחמה,

שאפילו בזכות קריאת שמע אתם נוצחים את המלחמה.

בזכות קריאת שמע.

מסירות נפש.

אז הוא ידע את הסוד הזה, לכן הוא היה מפריע להם דווקא בזמנים האלה.

והנה כאשר שמע דוד את החירופים והגידופים של גוליית,

וראה שאי-אפשר לנצח אותו בדרך הטבע,

השיג מזה בגודל חוכמתו,

שאכן זה רצון השם יתברך,

שהניצחון על גוליית יהיה במסירות נפש,

לא בדרך הטבע.

ורק אז יעזור לו הקדוש ברוך הוא לנצח את גוליית,

ובזה תתבטל הכוונה של גוליית לבטל אותה ממסירות נפש

של קריאת שמע שחרית וערבית.

וזה נתן בידו של דוד הקטן

את העוז

לצאת במסירות נפש ממש עם חמישה חלוקי אבנים

למלחמה נגד גוליית השריונר.

כולו שריון,

מכוסה כולו ברזל.

איך תחדור אותו? אפילו חרב לא חודרת.

הוא היה חמוש בכל מיני כלי מלחמה גם.

לכן, סירב דוד ללבוש את כלי המלחמה של שאול המלך.

ככתוב, וילבש שאול את דוד מדב,

ויאמר דוד אל שאול,

לא אוכל ללכת באלה,

ויסירם דוד מעליו. לא רוצה.

לא רוצה את ההגנה של השריון.

העניין הזה מסביר גם דברי דוד.

הוא אומר,

מי הפלישתי הערל הזה?

כי חרף מערכות אלוהים חיים.

למה הוא קורא לו ערל דווקא?

הוא רומז על הקליפה של גוליית שהוא ערל ומתנגד לברית מילה,

שהיא משרישה בעם ישראל מסירות נפש לשם,

ולכן דווקא משום כך צריך להילחם איתו במסירות נפש.

והנה, כאמור,

כאשר כלע דוד את האבן במצחו של גוליית,

שהיה עליו שריון של ברזל,

לא רוצה השר של הברזל

לתת לשר של האבן לעבור דרכו.

כי כך ברא הקדוש ברוך הוא את הטבע,

שהברזל חזק יותר מן האבן.

על כן ביקש הקדוש ברוך הוא משר הברזל

שישנה טבעו וייתן לשר האבן לעבור דרכו כדי שיתקדש שם שמיים

על ידי מסירות הנפש של דוד.

ובשכר זה גמל הקדוש ברוך הוא לברזל מידה כנגד מידה,

שיקיימו ישראל את מצוות המילה דווקא בסכין של ברזל.

בשכר זה, בגלל הברזל,

שעל ידו התגלה חיוב לקדש שם שמיים במסירות נפש כמו שעשה דוד,

אז השם גמל הברזל מידה כנגד מידה,

שיקיימו ישראל את מצוות המילה,

שהיא נותנת בכל יהודי את הכוח לעבוד את השם במסירות נפש.

אתה נתת ברזל את האפשרות לקדש שם שמיים במסירות נפש שנתת לאבן לעבור,

אתה תזכה שעם הברזל יעשו את הברית מילה שנותנת כוח לכל יהודי לעשות מסירות נפש.

על פי זה יאירו הדברים

בדברי הגמרא בנדרים ל״ב.

אמר רב יהודה, אמר רב,

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו,

התהלך לפניי

ויהיה תמים,

כתוב שהאחזה באברהם אבינו רעדה.

אמר, שמא יש בי דבר מגונה.

כיוון שאמר לו הקדוש ברוך הוא,

ואתנא וריתי ביני וביניך,

נתקררה דעתו.

והנה כאמור פירש רשי,

מה זה ויהיה תמים?

התהלך לפניי במצוות מילה, זאת אומרת שתהיה מהול.

ובדבר הזה תהיה תמים.

אז צריכים להבין, מדוע חזה באברהם רעדה,

שאמר שמא יש בי דבר מגונה.

אבל נקדים להביא תמיהת חכמים.

מדוע לא קיים אברהם אבינו מצוות מילה?

הרי הוא קיים את כל התורה.

קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה קודם שניתנה.

עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי, מצוותיי, חוקותיי ותורותיי.

אז למה הוא לא קיים גם את המילה?

למה חיכה עד שהשם יצווה אותו?

אבל ביארנו שתכלית קיום מצוות מילה זה להשריש בקרב יהודי את המידה לקדש שם שמים במסירות נפש.

עכשיו יש לומר,

כיוון שאברהם אבינו כבר מסר נפש

על קדושת השם יתברך בכבשן,

כשהוא נכנס לכבשן האש

ולא הסכים להשתחוות לפסל,

אז הוא מסר כבר את נפשו על קידוש השם.

אז לא צריך להשריש בו על ידי המילה

את הכוח למסירות נפש.

ולכן כל זמן שהוא לא נצטווה, אברהם, על מצוות המילה,

אז הוא לא קיים אותה כדי לא לחבול בגופו ללא צורך, שלא יעשה בעצמו מום.

ללא צורך.

כי אם המטרה היא כך,

אז למה הוא צריך לעשות בלי ציווי?

מסירות נפש כבר הייתה לו.

לכן, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא, יתהלך לפני ויהיה תמים,

אחזה בו רעדה,

שמא יש בי דבר מגונה.

אולי לא מסרתי את נפשי לשם שמים מעור כשדים.

ואם כן, מדוע אני צריך למצוות מילה?

הרי המטרה להשריש כוח של מסירות נפש לשם.

אז למה מבקשים ממני עוד פעם לעשות ברית מילה?

כדי להשריש בי כוח מסירות נפש, אז אולי מה שעשיתי, מסירות נפש, לא היה לשם שמים, השם מצא בי דבר מגונה.

אולם כיוון שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ואתנא בריתי ביני וביניך,

התקררה דעתו. לא, זה לא בגלל זה.

איך כורתים ברית?

ברית בין הבתרים.

לוקחים את הבהמות,

עגלה משולשת וכו',

ובוטרים אותן.

ועוברים,

ברית היא בדרך כלל עם דם.

ואז הוא אומר, אני רוצה לתת בריתי ביני וביניך.

עניין הברית...

בין שני אוהבים לעשות ברית לנצח נצחים גם לבניהם ולבני בניהם עד עולם.

אז כדי לעשות את הברית,

להיכנס בבריתו של אברהם אבינו,

אז צריך לעשות ברית.

לא מסיבת

הכוח למסירות נפש אצלך,

אלא כדי שמעכשיו תהיה ברית ביני ובינך ובין זרעך עד עולם.

והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם,

אמן ואמן.

רבי יחנניהו רגשי אומר.