פנינים לפרשת לך לך | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, עמרם עומר בן אסתר זיווג הגון

במהרה לו ולכל משפחתו חזרה בתשובה במהרה ויזכה להשפיל את כל כיתות השקר,

לנשא את האמת תמיד ושכל אויביו יפלו תחת רגליו.

פנינים

ויקחו את לוט ואת רכושו בין אחי אברהם וילכו.

ויקחו את לוט ואת רכושו בין אחי אברהם וילכו.

איך צריך היה לכתוב?

ויקחו את לוט בין אחי אברהם

ואת רכושו וילכו.

מה כתוב?

ויקחו את לוט ואת רכושו בין אחי אברהם וילכו.

מה, רכושו זה בין אחי אברהם?

צריך להסמיך בין אחי אברהם

ללוט

ולא לרכושו.

הארי הקדוש אומר,

נשמתו של רבה האמורה הייתה תמונה בתוך נעמה עמונית,

בת לוט.

ועל פי דבריו הקדושים

של הארי זכר צדיק לברכה,

מיושבת לנו הקושייה על הכתוב.

ויקחו את לוט

ואת רכושו בין אחי אברהם.

איך אפשר להגיד על הרכוש שהוא בין אחי אברהם?

צריך לכתוב, ויקחו את לוט בין אחי אברהם ואת רכושו וילכו.

אבל לפי דברי הארי זכר צדיק לברכה

מבואר שהתורה כתבה לנו דבר גדול בדקדוק.

רכושו

בין אחי אברהם.

ראשי תיבות רבה.

רכושו בין אחי

זה רבה.

אז לכן רכושו,

מה הרכוש שהוא הוציא?

זה את רבה.

כדי לרמוז לנו על נשמתו של רבה שתמונה אצל לוט בסדום,

לכן הלך אברהם להצילו.

גם הייתה תמונה בו נשמת דוד המלך,

כידוע, כמו שדיברנו בדרשה אחרת.

ופלא הוא הדבר,

דווקא רבה דרש בגמרא בחגיגת טו,

מה זה שכתוב אל גינת אגוז ירדתי?

למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז?

נאמר לך מה אגוז זה.

אף על פי שמלוכלך בטית ובצועה מבחוץ,

אין מה שבתוכו נמאס.

אפילו תלמיד חכם,

אף על פי שסרח,

אין תורתו נמאסת.

לא כמו חושך שאמר שישרף הוא ובתורה שלו.

אפילו בסרח אין אומרים זאת.

אז אומר רבה,

למה נמשלו חכמים לאגוז?

מה אגוז זה? אף על פי שמלוכלך בטית ובתשואה מבחוץ,

אין מה שבתוכו נמאס.

אפילו תלמיד חכם, אף על פי שסרח,

אין תורתו נמאסת.

ודבריו אלו של רבה באים לרמוז לנו, שהנשמה שלו הייתה טמונה בלוט בסדום,

וכיוון שהוא היה מבחינת תלמיד חכם שמלוכלך בטית ובצועה כשהוא היה טמון בלוט,

שהרי הוא נתחבר לאנשי סדום השטופים בזימה,

אברהם שידע כל זאת מסר נפשו להציל את לוט.

בכדי להציל את הניצוץ הקדוש של רבה, שהיה טמון בנעמה בתלאות.

זאת אומרת, הוא רמז על זה גם כן בתוך דבריו.

ודווקא הוא שאמר זאת, הדרשה הזאת,

שאפילו תלמיד חכם, אף על פי שסרח, אין תורתו נמאסת. זאת אומרת, אף על פי שהוא היה בתוכלות, שהיה סרוח

בסביבה של סדום,

תורתו אינה נמאסת ומשתמרת,

ולכן הוציא אותו אברהם אבינו משם את לוט.

וכמה דברים,

פנינים קלים.

מספרים על הגאון רבי יונתן אייבשיץ מפראג,

בהיותו דרדק,

ילד קטן,

יושב

לפני ריבו בחדר, בחיידר,

הפליא את הבריות בשכל החריף והצלול,

על כל שאלה שנשאל, תכף השיב תשובה.

כשלמד יונתן הקטן בפרשת לך לך על מלחמת המלכים בעמק ים המלח,

שאל אותו אחד מבאי בית המדרש,

אמור לי, ילד,

מה היה שמו של מלך סדום באותו הזמן?

מה השאלה יש כאן, השיב יונתן הקטן.

זה כתוב במפורש, ברע,

מלך סדום.

אז השואל התחכם כלפיו ואמר לו,

תמה אני

על כך שבסידור, בפיתום הקטורת,

נאמר מלך סדומית רובע.

הוא שינה בכוונה ממלח סדומית רובע, אבל אשכנזים בדרך כלל אומרים מלך, מלך,

מלך, מלך, מלך, בלב אחי זה דומה.

אמר לו, אבל כתוב בפיתום הקטורת,

תגיד לי, מה אתה עושה?

מלך סדומית רובע, הוא אומר לו.

הרי כתוב שם מלך סדומית רובע.

ואז שואל בכוונה, אמר כך.

אז יונתן החכם לא איבד את העשתונות,

נוכח הקושייה המפולפלת של האיש,

ומייד השיב לו בפנים מחייכות.

אמנם נכונים דבריך,

בתחילה היה שמו של מלך סדום ברע,

ככה כתוב ברע מלך סדום,

אבל אחרי שהשם הפך את סדום העמורה,

נהפך לו השם מברע לרובע.

ככה ענה לו הקטן, הלך איתו, זרם איתו.

ואברהם כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב.

האדמו״ר רבי ישראל מרוז'ין

ניהל את חצרו בפאר חיצוני רב

ובגינוני מלכות

שעוררו פליאה גדולה מצד אכסידים והמסנגדים.

כולם היו,

מה זה?

פעם שאלו אותו מקורביו, ילמדנו רבנו

כיצד מתיישבת חסידות צרופה

עם עשירות מופלגת זו שאנחנו רואים אצל הרבי שליטן.

ישיב להם רבי ישראל השואלים,

על אברהם מספרת לנו התורה ואברהם,

כבד מאוד במקנה,

בכסף ובזהב,

בילך למסעיו

מנגב

ועד בית אל.

נשאלת השאלה, מה ראתה? התורה צורך לפרט את הפרט הזה שאברהם באותו זמן שהיה הולך למסעיו באותו זמן היה משופע

ברכוש רב.

המשיך האדמו״ר מרוז'ין ואמר

התורה באה להדגיש בפנינו

שבשעה שאברהם אבינו

החל מהלך ממקום למקום

בכדי להפיץ ברבים את דבר השם

נתן את דעתו לקחת לה דרך רכוש רב ככל האפשר.

כי הנוהג שבעולם,

שבני אדם מתייחסים בכבוד ובדרך ארץ רק למי שהפרוטה מצויה בכיסו.

חוכמת המסכן בזויה.

וכבר מצינו במסכת גטין נט,

שמשה רבנו נותן התורה,

ורבי יהודה הנשיא עורך המשנה,

ורב אשי

מסדר הגמרא,

שלושתם היו עשירים

ונתקיים בהם תורה וגדולה במקום אחד.

והוסיף

האדמו״ר מרוז'ין בחיוך,

טוב הדבר שכך היה,

כיוון שאם לא הייתה אצלם תורה וגדולה במקום אחד,

אפשר שבני האדם לא היו מקבלים את תורתם.

ובאמת כתוב במדרש

שהקדוש ברוך הוא הצמיח מחצב של סנפיר ינון באוהלו של משה רבנו,

וממנו פסלת לוחות,

וה' אמר לו הפסולת לך.

כל מה שיישאר מהמחצב הזה זה בשבילך, ונתעשר מזה עושר רב מאוד.

אז שואלים, מה הוא צריך את כל העושר בעוד במדבר?

בשביל מה צריך את זה משה רבנו? למה ה' נתן לו כזה דבר?

מה השימוש בזה?

אומר המדרש,

בעל המאה, בעל הדעה.

כי אנשים מקבלים דעה מבעל מאה,

אז לכן

צריך שיהיה לו עושר.

וגם בתהילים מצאנו רמז לדבר,

רמז,

טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

מה זה?

מתי טוב לי תורת פיך?

כשזה מאלפי זהב וכסף.

למה?

כי אנשים מחשימים תורה כזאת,

ואוהבים לשמוע אותה.

זה רמז כמובן, כן?

ועל הפסוק, ויעשך לגוי גדול,

ויעשך לגוי גדול,

ויעשך לגוי גדול זה שאומרים אלוהי אברהם

בתפילת העמידה בשמונה עשרה.

ויעשך לגוי גדול זה שאומרים אלוהי יצחק.

ואה גדלה שמך זה שאומרים אלוהי עקב.

בעניין הזה מספרים חסידים

שבתקופת כהונתו של המהר״ל מפראג

היה שם כומר נוצרי שגילה בכל הזדמנות שנאה כבושה ליהודים וליהדות.

והבריות היו מרננים אחריו

שמוצאו ממשפחה יהודית,

שכן גילה בקיאות רבה במנהגי היהודים.

פעם נזדמן אותו כומר לכינוס

של ראשי העדות בפראג.

אך שראה את המהר״ל מפראג מיהר אליו ואמר לו

ידוע לי שהיהודים מזכירים בתפילת שמונה עשרה את שלושת האבות

אברהם, יצחק ויעקב.

וטמא אני

שאינכם מזכירים שם גם את שמו של משה רבנו.

שהוא נותן התורה.

איך לא מזכירים אותו בתפילה חשובה כזו? נאמרת על ידכם שלוש פעמים ביום.

המהר״ל שהכיר זה מכבר את אורחו של הכופר,

וידע שכל מעייניו נתונים משאיפה חולנית

לקעקע את היסודות המוצקים של ההלכה היהודית,

משום כך השיב לו בנימה עוקצנית,

בצדק,

אין מזכירים את שמו של משה רבנו בתפילת שמונה עשרה.

בצדק.

אתה יודע למה?

כי נמצא בו פגם משפחתי,

כי חותנו היה כומר.