תמלול
הפטרת שמחת תורה [מתאריך 01.10.2026]
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום
לעילוי נשמת יורי חנינא בן סופיה ודוד,
זיכרונו לברכה.
והאחים זויה זיווה ואנדרי אברהם בני אלה,
השם ייקום דמם מהרה.
תהיה נפשם צרורה בצלונו החיים.
אמן.
אמן.
הפטרת שמחת תורה,
שנת אשפז.
ויהי אחרי מות משה עבד אדוני ויאמר אדוני אל יהושע בן ענון משרת משה לאמור.
משה עבדי מת ואתה קום עבור את הירדן הזה אתה
בכל העם הזה אל הארץ אשר אנוכי נותן להם לבני ישראל.
ועל הדברים האלה
יש לנו כמה מפרשים.
הראשון, הגאון רבי חיים ניסים מסלוניקי,
חכם קדמון גדול בתורה ביראה והדיין הגדול בסלוניקי שביוון.
שואל.
יש להבין
מה זה שכתוב עבד השם, מה זה משרת, מה זה לאמור.
יובן,
במה שאמרו בגמרא במסכת סוטה,
סוף פרק ראשון,
יש אומרים לא מת משה.
כתוב כאן, וימות שם משה, וכתוב שם, ויהי שם עם אדוני.
מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש.
זאת אומרת, משה רבנו לא מת, ממשיך לשמש את הקדוש ברוך הוא,
גם לאחר המושג שאצלנו נקרא מוות.
ועוד אמרו שם, גדולים צדיקים במיטתם יותר מבחייהם.
ועוד אמרו במדרש, ועבד חופשי מאדון.
אדוניו.
זהו שעושה רצון יוצרו,
מכעיס את יוצרו,
מת
יצא לחירות,
שנאמר ועבד חופשי מאדוניו.
בפרש הרב מתינות
כל זמן שאדם חי עובד שני אדונים,
לייצרו וליוצרו.
אם עושה רצון יוצרו, מכעיס את יוצרו.
ואם עושה רצון יוצרו,
מכעיס את יוצרו.
כשמת ניצל מכולם,
ועבד חופשי מאדוניו.
ישנו שני אדונים.
יוצר, הבורא ברוך הוא, והייצר.
נחזור לומר מה שאמרנו בבאור קל.
אז קודם כל צריך להבין מה זה עבד השם וכולי.
עכשיו הוא הולך לפי הגמרא,
שיש אומרים משה לא מת.
הוא ממשיך לשמש את השם.
הקדוש ברוך הוא שולח אותו, כך כתוב, שהוא שולח אותו להגיד לאבות הקדושים מה קורה, וזה ממשיך לשליחויות.
בעולם האמת
עומד ומשמש את הבורא,
כמו שכאן גם שם.
כי הפסוקים אומרים
וימות שם משה, ומצד שני כתוב וישמעים השם.
אז כמו שהוא משמש כאן, משמש שם.
די גדלים צדיקים במיטתם יותר מבחייהם, אז אם פה הוא שימש ודאי ששם יותר.
ועוד אמרו שעבד חופשי מאדוניו.
אז הוא מסביר.
יש אדונים, אדוניו, עבד, מתי נהיה חופשי? כשהוא מת.
אז הוא נהיה חופשי משני אדונים.
זהו שעושה רצון יוצרו.
אז הוא מכעיס את יצרו.
כי הוא לא שומע לייצרו, הוא שומע ליוצרו.
והפוך גם.
לכן אם הוא מת
הוא יוצא לחירות.
עבד חופשי מאדונו.
אז אדם בעצם בחייו יש לו שני אדונים.
אחד שברא אותו קוראים לו הקדוש ברוך הוא ואותו צריך באמת לעבוד ורק אותו.
אין עוד מלבדו.
אבל יש גם יצר
שהוא שולט באדם
ויושב על מפתחי הלב
ונמסך בדמו כמו שאומר בעל חובת הלבבות.
הוא אומר לו כל מיני עצות מה לעשות, מה לשמוע, מה לא, מה להתפשר, מה להקל, מה זה. הוא מלומד.
אז ברגע שאדם נפטר
הוא חופשי מאדוניו.
מאדוניו.
אבל לגבי
לאמור
שיש שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם
אמרו כן משה עבדי מת.
מה זה שאומר לאמור משה עבדי מת?
מדקדק המילה עבדי.
כלומר לגבי לאמור.
יש עבד
חופשי מאדוניו
וזה נקרא כל אדם כשהוא מת.
הוא מת לשני אדונים
אבל משה לא כך
אלא משה עבדי מת. הוא היה עבד רק שלי.
הוא לא עבד לי עצרו. לא היה לו אדון אחר.
וזאת הברכה
בימות שם משה עבד השם.
זאת אומרת לא כתוב בימות עבד השם משה.
אלא וימות משה והוא נשאר עבד השם הלאה.
לא רק שהוא היה עבד רק לשם בחייו, גם אחרי מותו הוא ממשיך להיות עבד.
כי אחרי שהוא מת כתוב שהוא עבד השם, לא לפני.
כלומר, שנוהג שכל אדם
הוא עבד חופשי מאדוניו,
משני אדונים, זה סתם בני אדם.
אבל משה רבנו עליו השלום לא כך,
כי לא שלט בו יצר רע,
כמו שאמרו בגמרא,
ואם כן, עבד השם לבד הוא.
ונוכל לומר שאף על פי שמת, הוא נשאר עבד השם.
אז זה קודם כל.
להצדיק מהפסוקים הללו את מה שאמרו בגמרא,
שיש אומרים שמשה רבנו לא מת.
הוא ממשיך ומשמש את השם. אז הנה יש לנו פה את הדיוקים האלה בפסוקים שנאמרו בהפטרה.
אחר כך יש לנו את הגאון הקדוש רבי יוסף קובו.
הוא היה חסיד קדוש,
מורה הוראה, הגאיבד של סלוניקי,
והיה גם מלומד בניסים.
והוא אומר, עיין מה שכתב בעל ילקוט חדש,
שבכל דבריו היה משה איש האלוהים.
פה אנחנו הולכים לשמוע איזה ענווה יש למשה רבנו.
בכל מקום כתוב שהוא היה איש האלוהים.
וממש הוא היה כמו הפטרון של אלוהים.
הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה והוא מבטל אותה.
זולת בשעת מיתתו.
הקדוש ברוך הוא גזר גזרה
ולא יכול משה לבטלה.
אם כן, נראה שבשאר ימיו לא היה עבד.
למה? כי הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה והוא מבטל.
איזה עבד מבטל את הגזרות של האדון שלו?
הוא צריך לשמוע על האדון, לא?
אבל אם הוא מבטל גזרות, סימן שהוא פטרון.
הוא איש האלוהים, כמו איש נעמי.
הוא האיש של אלוהים שאומר לו מה לעשות. לא, לא, לא.
אתה תסלח להם בעוון העגל.
סלחתי כדבריך.
זה נקרא איש האלוהים.
אבל בשעת המיטה הוא הראה לקדוש ברוך הוא שהוא אוהב את זה.
למה? הוא אמר לו, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.
היה יכול להוסיף עוד תפילה אחת והקדוש ברוך הוא היה מוכרח להכניס אותו לארץ.
מוכרח.
ופה
הוא לא אמר לו לבטל את הגזירה כמו שהוא אמר לעם ישראל תבטל.
פה הוא חזר להיות עבד השם,
נשמע לו אפילו שזה נוגע אליו אישית,
ובזה הוא מסיים את פרק חייו.
פה הוא היה עבד השם.
איי איי איי.
זאת אומרת, דווקא בזמן המוות משה הראה שהוא עבד השם כי קיבל את הגזירה.
אבל בחיים הוא היה כפטרון לאלוקים,
הקדוש ברוך הוא גוזר גזרות והוא מבטל אותן.
לא יאומן כי יסופר.
דרך אגב, הקדוש ברוך הוא, כשאמר לו, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה,
הוא התחנן אליו,
משה רבנו שהכניס אותו לארץ 515 תפילות.
אז הקדוש ברוך הוא כביכול שואל אותו, תגיד, מה אתה צריך?
מה אתה רוצה? אתה רוצה עוד זכויות כאילו להיכנס לארץ ושיהיה כל הזכויות של המצוות התלויות בארץ וזה וזה?
אומר לו, אני אתן לך עכשיו מצווה שכל רגע, כל רגע, כל רגע אתה מקיים מצווה.
אל תוסף לדבר אליי עוד בדבר הזה.
כל רגע שעובר ואתה לא מוסיף לדבר איתי,
אתה מקיים מצווה.
טוב, ועוד אחד, הגאון הצדיק רבי אברהם דואק הכהן.
זה אחד מהגדולים בארם צובה,
בהם הובא בספר בן דוד.
הוא אומר,
למה היה צריך לייחס את יהושע פה שהוא משרת משה?
זה כבר כתוב בתורה.
אז למה צריך בנביא לחזור עוד פעם להגיד שהוא משרת משה? כולנו יודעים שיהושע בנימון זה היה משרת משה. למה צריך עוד פעם לחזור?
וגם, למה צריך להגיד לאמור?
לאמור למי?
מה לאמור?
והוא אומר, שמעתי מרב אחיי ורב רחומיי,
הרב אברהם נחמד,
נטרי רחמנא ופרקי.
מה שכתוב, משרת משה,
זה לא לייחס את יהושע כמו שהפשט של הכתוב אומר,
כי אם הודאה,
וככה יהיה שיעור הכתוב.
ויאמר אדוני אל יהושע בן נון,
מה הוא אמר לו?
משרת משה.
משה לא מת,
כמו שחושבים.
משרת משה. הוא ממשיך לשרת אותי, משה.
משרת משה לפניי במרום.
לאמור אבל,
משה עבדי מת.
אבל אתה תגיד לעם ישראל שהוא מת, כי הם לא יבינו מה זה,
מת ומשרת? לא, לא.
להם אתה תגיד משה עבדי מת, אבל אתה תדע לך שמשה משרת אותי למעלה.
לא בא לייחס ליהושע שהיה משרת,
כי זה כבר כתוב בתורה.
פה מה הוא בא להגיד?
בא להגיד שמשה רבנו ממשיך לשרת אותי,
אבל לאמור, לאמור משה עבדי מת.
זה בינינו, כן?
לא, לא נפרסם את הדבר.
אז זה מה שהוא אמר לו לאמור. לאמור,
לעם אתה תגיד ככה וככה וככה.
דבר מדהים.
איזה דיוקים.
וכל מה שאמרו חכמים נמצא בתוך הפסוקים.
כי מי
ליקא מידי דלא רמיזה בורת.
ועכשיו משהו, משהו,
פססססססססססססססוסססססססססססססססססויי אחרי מות משה עבד אדוני ויאמר אדוני אל יהושע בן נון
משרת משה לומר.
אם תיקחו את סופי התיבות
נון משרת משה לאמור,
ותוסיפו את 14 האותיות שיש פה,
זה עולה למניין תרסת
669
669 תרסת.
אז סופי התיבות האלה, נון משרת משה לאמור, פלוס 14 האותיות של המילים האלה,
תרסת.
כמספר פרשיות התורה.
בתורה יש פרשיות פתוחות וסתומות,
תרסת. 669 בדיוק.
ולא תאמינו,
בשולחן ארוך אורח חיים, סימן תרסת,
יש את הדין של שמחת תורה,
שביום הזה מסיימים את התרסת.
פרשיות שיש בתורה.
זה סימן תרסת.
עכשיו מובן למה מפטירים את ההפטרה הזו ביום הזה?
כי פה זה מרומז, כל התרסתים.
פה הכל משהו,
וואי וואי וואי.
מדהים, נו תגיד לי, זה פוקסים זה, מה זה, קרה ככה מאקראי?
אה?
מי, מי עושה את כל הדברים האלה ודואג שככה יהיה, ושהנביא יגיד מילים כאלה,
ושייצא ככה,
ויבואו אחרי אלפי שנים אלה שכותבים את השולחן ערוך, ובסימן תרסת יכתבו את הדין של שמחת תורה?
מה זה?
בפרשיות מחולקות תרסה, תרסה, תרסה. מה זה?
מה זה?
וואי וואי וואי וואי.
מדהים.
ועוד דבר,
הגאון רבי יעקב נטע הנדלסמן,
גדול בתורה בירת שמיים, חריף ובקיא, יראת השם אוצרו,
אדומץ,
דקלוצק היה.
אז הוא אומר ככה,
המפרשים אמרו
שבפסוק הזה שכתוב, ויהי אחרי מות משה אוהב את ה' ויאמר ה' ליהושע בן ינון משרת משה לאמור,
בא הפסוק לומר
מה הסיבה שזכה יהושע להיות המנהיג של ישראל כיוון שהוא היה משרת משה.
כמו שאומר המדרש את הפסוק במשלי כז, נוצר תאנה יאכל פרייה, מי שומר על התאנה שלו תתלייה
ויוריד אותה בזמן, בהכל וזה,
הוא יאכל פרייה.
מי שנוצר תאנה, מי שמפקיר אותה, היא תתמלט אולי.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה,
בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה.
וואו.
וואו.
גרשום ואליעזר ישבו להם ולא עסקו בתורה.
יהושע,
הרבה שרתך,
והרבה חלק לך כבוד.
והוא היה משכים ומעריב בבית הוועד שלך.
הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלעות.
הואיל והוא שיר איתך בכל כוחו,
כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו.
הרי שיהושע היה ממשיך של משה,
מכוחו ומכוח שימושו
זכה להנהיג את ישראל.
לאור זאת מבאר הגאון רבי יעקב נטע,
בהקדמה לספר שו״ת נתיבות אור.
מאמר חכמים זיכרונם לברכה שנראה,
נראה לכאורה תמוה ביותר.
בפרשת בעת חנן משה מספר על התפילות והתחנונים לקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ.
ואז אומר הפסוק ויום
אומר אדוני אליי רב לך
אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.
בגמרא בסוטה יג' הביאו כמה באורים מה הכוונה של הפסוק?
אחד מהם זה רב לך.
מה זה רב לך? רב יש לך.
ומיהו?
יהושע.
כלומר
אין צורך שתכניס את ישראל לארץ שכן תלמידך יהושע יעשה זאת במקומך.
לכאורה למה אומר לו הקדוש ברוך הוא כך מה הוא רוצה? לצער אותו? להוסיף לו צער על זה שהוא לא נכנס? עוד צער?
היה יכול להגיד לו אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה בלי להגיד לו רב לך,
בלי להגיד לו שהרב לך זה עכשיו יהושע.
אז בעל הנתיבות אור מבאר, אדרבא.
המילים האלה באו לנחם את משה רבנו,
להפיג את הצער שהוא לא נכנס לארץ
והוא לא יוכל לקיים פיזית את כל המצוות שלמד מפי הקדוש ברוך הוא וגם לימד את ישראל.
והיה לו צער גדול ועצום למשה רבנו על כך.
ואז השם אומר לו מילים של נחמה ועידוד.
אומר לו דע לך משה כל המעשים טובים שיעשו בני ישראל בארץ ישראל ובפרט התלמיד הנאמן שלך יהושע הכל ייחשב שאתה עשית ואתה פעלת.
על ידך הרי ניתנה התורה לישראל אתה הנחלת את המצוות לישראל אתה עמלת ולימדת אותם לקיים אותם.
ולכן אתה לא צריך להצטער שאינך נכנס לארץ כי תלמידיך שהיו מושפעים ממך בחייך הם שישפיעו לך
אחרי מותך.
זאת הכוונה רב יש לך.
שישפיע עליך גם לאחר מותך ויזכה אותך במצוות התלויות בארץ
ובשאר המעשים הטובים שהוא יעשה מכוחך מכוח מה שהוא למד ממך.
אז רב יש לך, הרבה הרבה הרבה יגיע אליך לשמה מהתלמיד שלך הזה, שהוא ימשיך להורות את ישראל בדרך שאתה לימדת אותו ואותה.
So don't worry,
be happy.
זה אמר הרב יעקב נטע הנדלסמן.
והגאון,
הרב אהרון יהודה ליבשטיינמן, זכר צדיק וברכה,
אמר התואר של יהושע בן נון בתורה,
זה משרת משה.
אומר שזה התואר הגדול ביותר
להיות משרת לתלמיד חכם,
כי כבוד התורה הוא הדבר הגדול ביותר.
ככה אומר הרב שטיינמן, זכר צדיק וברכה.
וכל מי שזוכה
להעמיד תורה, להחזיק תורה,
לשמש תלמידי חכמים,
כל מה שאדם יכול לרומם את כבוד התורה והכול,
זה התואר הכי גדול שיכול לקבל.
משה רבנו נקרא עבד.
יהושע בנו נקרא משרת במושגים של העולם.
תגיד, מה אתה חושב שאני עבד שלך?
מה, אני משרת שלך?
הלוואי והיית זוכר.
אנשים לא מבינים.
ושמחת בחגיך והיית.
אך שמח ושמחת בחגיך והיית.
אך שמח ושמחת בחגיך והיית.
דגה דומא.
הרי אני מכוון וקיים צנחת בחגיך. הרי אני מכוון וקיים צנחת בחגיך.
דומה אל נפשו יש חסד דאוריתא כבד את אביך תומך דאוריתא אסון נחת רוע הקדוש ברוך הוא.
ואלא אסון נחת רוע התנה הקדוש שיהיו שפתות הבדובות בקבר ביחד הם.

