ספר בני ציון - פרשת לך לך | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

למה?

מוכנים?

מוכנים?

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין.

בפרשתנו אנו למדים על הפגישה הנפלאה שהתקיימה בין אברהם אבינו לבין מלכי צדק מלך שלם,

שזה שם בן נוח,

לאחר הניצחון הגדול שנחל אברהם אבינו במלחמתו נגד ארבעת המלכים,

כאשר יצא להציל את לוט בין אחיו שנלקח בשבי על ידם.

מתאר את התורה הקדושה, את הפגישה בין אברהם ובין מלכי צדק.

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין.

נשאלת השאלה, מה ראה מלכי צדק מלך שלם?

כשהחכמים זיכרונם לברכם אומרים שהוא שם בן של נוח,

להוציא דווקא לחם ויין לאברהם אבינו.

ייתכן לבאר את העניין הזה על פי הקדמה נפלאה שלמדנו מדברי הרב הקדוש, רבי שמלכה מניקלשבור,

זכותו יגן עלינו אמן.

שהוא פירש את מאמר חכמים, זיכרונו לברכה, בשבת קנב.

עד ארבעים שנים מחלה מעלה,

מכאן ואילך,

משתה מעלה.

עד ארבעים שנה טוב לאכול.

ולאחר מכן, טוב לשתות.

וטמאו כל המפרשים על המאמר הזה.

וכי החכמים, זיכרונם לברכה, נותנים לנו עצות גשמיות, באיזה גיל טוב לאכול, באיזה גיל טוב לשתות.

ודאי שיש פה עניין עמוק.

בעיר הרב הקדוש, רבי שמלכה מניקלשבור, בדברי קודשו,

שהנה דרכו של היצר הרע לחפש כל הזמן תחבולות,

כיצד לדחות את האדם מעבודת השם,

איך להרחיק אותו.

על כן, כאשר האדם הוא בחור צעיר,

ומפתה אותו היצר, אומר לו,

סמך בחור בילדותך,

אתה עוד צעיר לימין,

זה הזמן לעשות חיים.

כשהגיעו ימי הזקנה, תוכל לעסוק בתורה ועבודת השם.

אולם, כאשר מגיע האדם לידי הזקנה,

ורוצה כבר לעסוק בתורה ובעבודת השם,

בא אליו יצר הרע ואומר לו, כבר עסקת בתורה די והותר,

כעת אתה זקן,

תנוח,

ואל תתאמץ כל כך, ובן אראוי שתשמור על עצמך,

שהרי כתוב, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

מייעצים לנו חכמים, זיכרונם לך, במתק ראשונם,

איך להתגבר על יצר הרע? עצה ראשונה,

עד ארבעים שנים,

נתמך למעלה.

עד ארבעים שנה טוב לאכול.

כשאדם עוד צעיר,

לפני גיל ארבעים, יכול להתגבר על יצרו

על ידי כך שיביא להוכחה ברורה מהאוכל,

שכן הלחם הוא טוב לאכילה,

כל זמן שהוא עדיין רענן וחדש, לאחר האפייה הטרי.

אבל לאחר שהתיישן,

אינו טוב לאכילה.

כך טוב לעבוד את הבורא כל זמן שגופו של אדם בריא,

והוא עדיין צעיר.

ואם ימתין לימי זקנותו,

תהיה העבודה שלו בבחינת מאכל ישן ומאוס.

עצה שנייה,

מכאן ואילך משתי מעלה.

זאת אומרת, לאחר מכן, מאחרי גיל ארבעים,

השתייה היא טובה.

כשאדם מגיע לימי ירידה והזקנה,

טוב להתגבר על היצר.

על ידי שיביא האדם ליצר

הוכחה מהשתייה.

שכן היין, ככל שהוא מתיישן יותר,

כך הוא נעשה משובח יותר.

וכך גם האדם,

שחייב להמשיך לעבוד את השם גם בימי הזקנה.

כשהוא מחכים הוא מבחינת יין משובח,

ויש לו מעלה יתרה.

לכן, מכל זה לומדים.

מהלחם על גודל המעלה של העבודה של האדם בנערותו,

ומהיין על גודל המעלה של עבודת השם בימי הזקנה.

זאת אומרת, על ידי זה יתגבר על הטענות של היצר הרע.

תגיד לו, מה אתה מבלבל איתו מה? עכשיו זה הזמן לאכול, עכשיו זה להכניס תורה.

ואז אם הוא יגיד לך, כבר למדת הרבה,

תגיד לו, מה אתה מדבר? הרעיין, ככל שהוא מתיישן, הוא יותר טוב.

אז איך אתה רוצה שאני אפסיק עכשיו, אתה מבין?

והנה, כשנתבונן לפי סדר השנים,

נמצא שיש תשעה דורות משם

שהוא הבן של נועה,

ועד אברהם.

אם כן, נמצא שפגישה בין אברהם אבינו לבין שם בן נוח

הייתה פגישה בין נכד צעיר,

שזה אברהם אבינו,

לבין סב זקן,

שזה שם בן נוח,

מלפני תשעה דורות.

וכדרך הצדיקים,

שיודעים שאין שום דבר במקרה,

הבין שם בן נוח,

שהקדוש ברוך הוא הפגיש אותם יחד כדי להשפיע מכאן על עבודת השם לעולם כולו.

לצעירים

את הבחינה של אברהם,

ולזקנים

את הבחינה של שם בן נוח.

לעבוד את השם בימי הנעורים

בבחינת להם כשהוא טוב,

כשהוא עדיין טרי וחדש.

זה היה שם בן נוח,

שהוא היה מצעירותו,

כאילו הוא צעיר בדורות ולפני אברהם אבינו.

וצריך להמשיך לחוות את השם ברגע מימי הזקנה,

לבחינת ישן שמשתבח עם הזמן.

אם כן,

רואים מפה שיש עצה איך אדם

יכול להתגבר על יצרו בבחינת לחם ויין.

דהיינו לומר ליצר,

לחם אוכלים טרי, אז בצעירות צריך

להרביץ, לאכול הרבה תורה, לחו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

הוא אומר, כי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין.

בפרשה שלנו לומדים על הפגישה הנפלאה שהתקיימה בין אברהם אבינו כאן צדק לאחר הניצחון שנחל אברהם על ארבעת המלכים כשהציל תלות בין אחים שלי לכמה שבני אדם.

ואמרנו,

ונשאל את השאלה עוד פעם, למה הוציא לא דווקא לחם ויין?

ידוע העניין ומפורסם הדבר,

כי אברהם אבינו נחשב בתורה הקדושה ובדברי החכמים זרונו כיהודי הראשון שהיה בעולם.

הוא החל את השרשרת הקדושה של כלל ישראל בכל הדורות.

כפי שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא בפרשה,

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אריך, ויחסך לגוי גדול

ואהבה ערכך ואגדלה שמך ואהיה ברכה.

הבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שיצמח ממנו ויתאבק גוי גדול

שבשבילו נברא העולם והוא עם ישראל שיקבלו את התורה ויעבדו את השם.

לכן אמרו חכמים זרונך, אין קוראים אבות אלא לשלושה, אברהם, יצחק ויעקב

ואין קוראים אמהות אלא לארבע,

שכן האבות והאמהות הם היסוד ושורש הבניין של כלל ישראל בכל הדורות.

אולם השורש של שלושת האבות,

השורש שלהם זה אברהם אבינו,

האב הראשון.

כשואלת השאלה,

הרבה צדיקים היו בעולם בפני אברהם אבינו,

חנוך,

מטושלח,

נוח,

שם,

מעבר.

מדוע זכה אברהם אבינו להיות אבינו הראשון?

נראה לבאר זאת על פי מה שגילו לנו חכמים,

זיכרונם לברכם ברוך הקודשם, שאברהם אבינו היה זה שהתחיל לעשות את התיקון הגדול

לחטא של אדם הראשון.

שחטה ואכל מחצת דעת. כמובן במדרש

בראשית רבי י״ד ו׳

וייצר אדוני את האדם

בזכותו של אברהם.

למה נוצר אדם?

בזכותו של אברהם.

אמר רבי לוי,

האדם הגדול בענקים זה אברהם.

ולמה קורא אותו גדול?

כיוון שהוא היה ראוי להיברות קודם לאדם הראשון.

אלא שאמר הקדוש ברוך הוא,

שמא יקלקל

ואין מי שיבוא לתקן תחתיו.

לכן אני בורא תחילה את האדם תחילה,

שאם יקלקל,

יבוא אברהם ויתקן תחתיו.

נמצאנו לבית דעת שאברהם אבינו יועד מבראשית על ידי ההשגחה העליונה כדי לתקן את הקלקול שהכניס אדם הראשון בתוך הבריאה,

כאשר אכל מעץ הדעת.

בעניין זה מתאים עם הזוהר הקדוש,

פרשת בהר קי״א.

שלושת האבות הקדושים, אמר רם סמי יעקב, תיקנו יחד את שורש החטא של אדם הראשון.

שכן כאשר חטא אדם הראשון באוכלו מעץ הדעת,

היה זה מעין פגם של שלושת העבירות החמורות בתורה.

עבודה זרה, גילוי העלות ומשיכות דמים.

כיצד?

עץ המאכילה מעץ הדעת,

כתוצאה מהפיתוי של הנחש,

היה כפירה בעיקר,

בבחינת עבודה זרה.

וכשבא הנחש הלכה בה,

בתלבזוהמה,

היה זה בבחינת גילוי עריות.

וכשנגזרה גזירת מיתה על כל נבראים,

הרי זה בבחינת שפיכות דמים.

לכן באו שלושת האבות הקדושים,

ותיקנו

את שלושת העבירות החמורות האלה.

אברהם אבינו תיקן את הפגם של העבודה הזרה שהיה במי?

באדם הראשון.

לכן שבר את כל הצלמים של העבודה הזרה של טרח אביב.

הוא פרסם בעולם שהקדוש ברוך הוא אלוהו היחיד,

ואין ממש בעבודה זרה. וכן מסר נפשו

על כך באור כשדים,

שהושלך על ידי נמרון לכבשן האש למען האמונה טהורה בהשם יתברך,

שהשם הוא אל אמת.

אז אברהם אבינו תיקן עבודה זרה שבאדם הראשון.

ומה הייתה העבודה הזרה שבאדם הראשון?

שהיה לו פיתוי

על ידי הנחש,

וזה היה כפירה בעיקר,

כיוון שהשם ציווה והוא כפר בדברו.

יצחק אבינו תיקן את פגם שפיכות הדמים,

כאשר היה מוכן להיות קורבן לשם במעשה העקדה.

ואילו יעקב אבינו תיקן את הפגם של גילוי העריות,

על ידי כך שהמיתה שלו הייתה שלמה,

וכל בניו שנים עשר במספר היו צדיקי עליון.

כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק יצא עשיו,

ומיעקב יצאה מיתה שלמה שנים עשר שבטייה.

עניין זה של תיקון חטא אדם הראשון,

אומרים חכמים זיכרונם ברכה, הוא סיבה לכך שאנחנו מקדשים על היין בליל שבת קודש.

תיקון חטא אדם הראשון זה הסיבה שמקדשים על היין בליל שבת קודש.

ומברכים על לחם משנה.

שכן אומרים חכמים זיכרונם לך שחטא עץ הדעת

היה בלחם וביין,

כמו שנים וברכות.

מ'

תניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר גפן היה.

רבי יהודה אומר חטא היה.

דבר וספורים קדושים שאלו ואלו

דברי אלוהים חיים, ונמצא עם כך שחטאו של האדם הראשון היה בלחם וביין, ביחד.

לפי זה מבהירה בן איש חי,

פרשת בראשית שנה שנייה,

מטעם זה אנו מקדשים על היין

ומברכים על לחם משנה בליל שבת קודש.

שחטא אדם הראשון בחוויה על ידי אכילה.

לכן, עיקר התיקון שצריכים אנחנו על ידי אכילה.

כמו שמצאנו בהכשר כנים את הכלל, כבולעו כך פולטו.

כך, כמו שבלעו כל הנשמות הכלולות באדם הראשון את הזוהמה כשהאכל ומעץ הדעת,

כך תיפלה את הזוהמה על ידי תיקון האכילה שלנו.

לכן, צריך אדם לקדש את עצמו בענייני האכילה,

הן מצד הברכות שיהיו בכוונה ובשלמות,

הן מצד המאכל עצמו שיהיה בתכלית הכשרות.

לכן, שיהיה גם נקי מחשש גזל,

והיזהר מאוד בלימוד התורה על השולחן,

והתרחם מכל דבר אסור על השולחן,

מכל מיני כעס והקפדה,

כי עניין האכילה האמור

הוא תיקון גדול,

זה תיקון חץ הדעת.

זאת אומרת, כשאדם ניגש לשולחן של שבת,

עכשיו אני הולך לתקן עכשיו תיקון גדול של חטא הדם הראשון

על ידי האכילה

וברירה של כל הקליפה שנדבקה בנו מהחטא שלו שהוא אכל את העץ,

על ידי האכילה בכשרות, בברכות, בשלמות, בכוונה,

בלי כעס, בלי הקפדה, דברי תורה, שולחן, לפני השם,

על ידי זה אדם עושה תיקון גדול.

בעניין הזה אומר הגאון הקדוש רבי שלמה קלוגר בספרו חכמת שלמה,

כאשר עושים קידוש על היין צריך להסתכל על הנרות,

כמו שכותב הרמל, באורח חיים סימן רע א',

כאשר אדם הראשון מעץ הדעת אכל

כי בה הוא את נרו של העולם,

שכן גרם ומיתה לעולם.

והרי נר השם נשמת אדם ומיתה מכבה את נרו נשמתו של העולם.

לכן מקדשים על העולם יין,

כדי לתקן את חטא האדם הראשון שחטא בגפן,

ועל ידי כך אנחנו מכוונים לתקן ולהעלות

את נרו של עולם.

לכן צריך גם לקדש,

ליתן עיניו בנרות,

להתכוון להעלות את נרו של עולם שנחבא כתוצאה מחטא הדם הראשון.

נר השם נשמת אדם, הוא גרם מיתה לעולם.

אז מסתכלים בנר,

להעלות

את נרו של עולם שנחבא.

אנחנו אומרים את זה, מכוונים ביום השישי, ויכול השמיים על הזמן. כל הקטע הזה, שם מכוונים, מסתכלים על הנרות.

יש עוד תיקון של מי שפוסע פסיעה גסה,

אז נחלשות לו מאור עיניו.

פוסע פסיעה גסה זה שרץ הרבה.

אז לכן המסתכל בנרות, מחזיר במאור עיניו.

מפסיד 500, ונר נר זה 500. מעתה יעיר לנו להבין את המעשה הנשגב,

שעשה מלכי צדק,

כשחזר אברהם אבינו מהניצחון הגדול לארבעת המלכים,

והוציא לחם ויין.

חכמים זה לא מלכים שמלכי צדק הוא נוח,

שם בנוח.

שכן מלכי צדק רצה ללמוז לאברהם אבינו שהוא זה שנבחר על ידי ההשגחה העליונה להתחיל לתקן את חץ עת הדעת של אדם הראשון שהיה בלחם וביין.

נו, והשאלה,

מדוע דווקא אברהם זכה להתחיל לתקן חטא אדם ראשון, לא שם בנוח,

שהיה צדיק גדול,

כמו שכתוב, הוא כהן עליון.

אלא כיוון ששם בנו של נוח היה כהן רק לאל עליון,

שעבד הקדוש ברוך הוא בינו לבין קונו ולא פרסם את שמו של השם יתברך בעולם,

כפי שעשה אברהם אבינו שהלך ממקום למקום ויקרא שם בשם אדוני אל עולם.

לכן אמר הכתוב ברוך אברהם קונה שמיים בארץ.

רק בזכות אברהם הקדוש ברוך הוא ברא שמיים בארץ.

ועל כן כתוב אל תולדות שמיים בארץ בברעם.

אל תיקרא בברעם אלא באברהם,

כיוון שבזכותו של אברהם יבוא שמיים בארץ,

כדי שיבוא אברהם ויתקן את הקלקול של אדם בעולם.

אז זאת אומרת כל הלחם והיין זה עניין של שעבס בתיקון של זה,

ואברהם היה הראשון,

וכידוע שאברהם שמר את התורה כולה,

ממילא הוא שמר שעבס.

והתיקון התחיל דווקא ממנו, כי כולם שהיו לפניו לא הקנו שמיים בארץ לקדוש ברוך הוא,

אלא עבדות השם לעצמם בינם לבין קונם.

ואין המעלה הזאת המעלה הנשגבה בעבודת השם.

זו העבודה המינימלית המחויבת

לכל אדם ואדם לעבוד את הקונה,

כמו שצריך.

אבל המצווה האמיתית

זה להפיץ את התורה בכל אתר ואתר,

ולעבוד את השם בלבב שלם ולקיים.

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך, בכל נפשך,

ובכל מאודיך, אמן.

רבי יחנן ראשון אומר.