הלכות כתובה למעשה – טעויות הפוסלות, דקדוקי כתיבה והשלכות הלכתיות על חיי הנישואין

 - - - לא מוגה! - - - 

היינו בסימן סו עסקנו בחובה שכל בעל כותב לאשתו כתובה ומרן מקדים לנו את דברי הגמרא אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב להכתובה הגמרא במסכת גיטין בדף נח הגמרא שם מספרת מעשה בארוסרוסה שנשבו לאלכסנדריה היום מה זה אירוסין? אתה כותב כעין הסכם ממון. אני אבא של החתן נותן כך, אבא של הכלה נותן כך. כותבים את כל התוכניות מבחינה ממונית. בזמנם לא היה כך, אלא החתן היה מוציא כסף או טבעת ולפני שני עדים כשרים היה אומר לה, הרי את מקודשת להיה בטבעת זו כדת משה וישראל מדאורייתא היא אישה נשואה לכל דבר אם היא רוצה לעזוב חייבת גט אבל אותם השבאים הגויים אלה ששווה לעבדים הם אותם זה לא מעניין הם רוצים שיהיה להם לא רק עבד ושבחה יהיה להם גם צאצאים שיהיו עוד עבדים ושפחות ולכן הכניסו אותם שיגורו ביחד היא אמרה לו אל תיגע בי אין לי ממך כתובה וככה היה לא נגע בה כשמת אמרה להם סבדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף אצל יוסף הייתה זלכה אשת אדוני וה הייתה אסורה לו כאן הייתי למעשה אשתו היה חסרה כתובה שמה היה פעם פעמיים שלוש הניסיון כאן היינו תקופה ארוכה הגמרא שואלת אם כן למה נענשו שנפלו בשבי הגמרא עונה בגלל שלא התאבלו על ירושלים אתה רואה גם שם במעשה הזה את האיסור ייחוד וכך ההלכה ולא רק אם מעיקרה לא נכתב לא כתבו בכלל כתובה אלא גם אם יש לך הורה כתובה, כאילו כתובה, אבל אם הכתובה הזו פסולה, ממילא אסור להם להתייחד. אתה אומר, היה קידושין, היה חופה, הכל היה. אנחנו מסכימים שהכל היה, אבל חסר כתובה ולכן אסרו להם לגור ביחד. אלה שכותבים את הכתובות צריכים להיות תלמידי חכמים שבקיים בהלכות כתובות ובעיקר בדיני שטרות. דיני שטרות מרן כתב אותם בחושן המשפט. שם נכתבו הדברים. ולא כולם. לא כל אלה שלוקחים את יין ואומרים סמרי מרנן וכותבים את הכתובה. לא כולם בקיאים בהלכות האלה. ולא פעם אנחנו רואים טעויות שפוסלים גם בדיעבד את הכתובה. ולכן ברגע שעלינו על זה צריך להגיד להם בינתיים אל תהיו ביחד שלא יתייחדו. יש דברים שהם בגדר עצה טובה לכתחילה מחמירים בלכתחילה אבל יש דברים שהם יכולים לפסול הם לעיכובה וגם בדיעבד הכתובה הזו פסולה. נפרט חלק מהדברים בעניין זה. בשורה הראשונה אנחנו פותחים, אתה כותב בשני הלילה אחרי צד הכוכבים אחרי חמש זה לא יום ראשון זה שני. אותו כותב בשני בשבת היה עשרה בתבת עד השקיעה מחמש והלאה זה לא 10ה זה 11 בתבת אתה כותב את התאריך הנכון ואז אם התאריך מדויק הכל בסדר קורה לפעמים שהתאריך שגוי אותו אדם שכתב את הכתובה כתב בטעות בראשון בשבת עשרה בתבת וכולי. הוא הלך לפי התאריך של ההזמנה. היום בסלנג של ההזמנות כותבים את מה שיש במשך היום תאריך. כאילו זה גם נמשך בלילה. להבדיל אצל הנוצרים עד 12 בלילה זה המשך של היום. אבל זה טעות. טעות נוראה. ודבר כזה פוסל את הכתובה לגמרי מכל וכול. לא רק לכתחילה זה לא טוב אלא גם בדיעבד זה פסול ולכן כמו שאמרנו בינתיים יהיה אסור להם להתייחד הדברים האלה לפעמים קוראים כשבא איזה נודניק בא מבלבל את המוח לרב תוך כדי שהרב כותב את הכתובה יש לו שאלות בשביל מה הקדוש ברוך הוא ברא חכמים בעולם רק בשביל שיענו את השאלות שלי כל אלה נבראו כדי לענות שאלותיי. כך חושבים אותם הנודניקים. ואז אם תוך כדי הרב ממשיך לכתוב, הרבה פעמים יוצא חלילה תקנה מתחת ידו ויכול להיות שהכתובה תהיה פסולה. סיפרתי לכם פעמיים ושלוש את מה שהיה בזמנו עם האבא. במקום לכתוב תשסא 61 מישהו בלבל לו את המוח וכתב 60. והרב משש קרא את הכתובה, קרא את זה בנעימה, במנגינה וכשהגיע לתאריך אמר את מה שכתוב 760 אבא צועק לו ואחת א אבל כבודו כתב ו60 אבא מיד לקח הוסיף את המילה ואחת אתה רואה שהכוח של הנודניקים האלה לשגע גם את גדולי הרבנים ולכן תרחיק אדם כזה שבא בא לבלבל את המוח, תרחיק אותו, תן לרב שיהיה מרוכז לכתוב בצורה מדויקת, שלא יהיה חלילה תקלה מתחת ידו. לפעמים היה דבר כמו שאמרתי טעות אתה יכול שם בדוגמה שאמרתי התאריך היה בסדר היום והתאריך של החודש רק היה חסר את המילה ואחת אז היה מקום שמה להוסיף האבא הוסיף כתב ידו ואחת הכל היה בסדר אבל אתה כותב במקום בשני כתב בראשון אין אפשרות שמה להוסיף אתה צריך למחוק. השאלה אם מוחקים בשורה הראשונה או לא. מרן בהלכות גיטין אמר בשורה הראשונה בטורף לא מוחקים, לא עושים קיום אלא רק להמשך ולא עושים את זה בהתחלה לגבי התאריך. בספר נחלת שבעה הוא רוצה לדמות את הנושא של הכתובה לנושא של גט ולכן ישחמירו בזה. לפעמים קל מאוד להחמיר. יש רבנים כשבאים לחתונה מראש שהוא חושש שמיה איזה טעות הוא בא בכיס יש לו עוד כתובה רזרבה יש לך עוד אחד תוציא את השני תכתוב שיהיה בלי מחיקות בלי טעויות זה יותר יפה יותר מסודר אבל לפעמים החכם הזה הגיע עם כתובה אחת בלבד והוא שואל כדעת מה לעשות מצד הדין גם בשורה הראשונה ניתן לתקן גם שם שייך לעשות לעשות קיום. מה זה קיום? אתה גומר את הכתובה למטה בשוליים הוא כותב בשורה הראשונה היה טעות וכן. אתה כותב את הדברים ועל זה באנו על החתום חתימה נוספת. חוץ מהחתימה שחתמו שני העדים על כל הכתובה יש עוד חתימה נוספת והיא כמו שאמרתי על הקיום על התיקון הזה שהיה. אבל אם לא הרב לא הרגיש, העדים לא שמו לב, אף אחד לא שם לב, ממילא הכתובה פסולה. ולמה שטרי חוב המוקדמים פסולים. התל מטרף לקוחות שלא כדין. הרי שמעון בן שטח כשתיקן את החובה לכתוב את הכתובה, כל זה מדוע? ולמה? שאם המגרש לא יהיה לו כסף, תוכל האישה לגבות גם מנכסה דלא נידה. אם הוא מכר בית או מגרש. והיה מאותו רגע שנכתב ונחתם הכל בסדר מאותו רגע והלאה מה שהוא מכר זה משעובן אבל חודש קודם יום קודם זה לא משעובן אם באמת הייתה הכתובה שם בדוגמה שאמרתי במקום תשסא 61 אם לא היו מרגישים היה נשאר התאריך ו60 זאת אומרת שנה קודם שנה קודם כל מה שהוא מכר כאילו משתעבד כאילו גם מזה יכולה לגבות וזה לא נכון זה שקר זה לא משעבד לא הייתה עדיין החתונה ולכן בדבר כזה כמו שטרחוב כזה פסול הוא הדין גם כאן שטר חוב מאוחר כשר שטר חוב מוקדם יש שמה עדים יש הכל אבל התאריך הוא שגוי עלול לגוות עלול לקחת מהלקוחות שלו כדין ולכן אי אפשר להכשיר שטר כזה גם בדיעבד שני הדברים שטרחו והכתובה שניהם שווים ולכן פסלנו את אותה הכתובה אם לא היה קיום גם בשמות שמות של החתן כלה עדים גם שמה צריך לדייק ואם היה טעות שוב גם שמה זה יכול לפסול את הכתובה במקום לכתוב ראובן בן יעקב כתבו ראובן בן יצחק זה אדם אחר. או במקום לכתוב ראובן בן יעקב, כתבו שמעון בן יעקב. זה אדם אחר. מה אתה כותב? ולכן כל הדברים האלה יכולים לפסול ולכן צריך לדייק מאוד לגבי השמות של החתן, הכלה וכן גם העדים שאמורים לחתום שיחתמו בשם מלא. יש אנשים על הצ'קים מקשקשים. יש להם איזה קשקוש שהפקיד בבנק מכיר את הקשקוש הזה. יודע מי המקשקש ואיך הוא מקשקש אבל כאן אל תקשקש כאן תכתוב שם מלא כדי שיהיה אפשר לפענח את העדים ואת העדות זה מה שצריך לנהוג ולעשות כך גם לגבי ההמשך מר בתולייכי גם שמה אותו דבר אם כתוב שם בהמשך מר בתולייכי 200 זוז לחזה לכי מדאורייתא הכתובה פסולה לדידן אנחנו פוסקים כדעת הריף הרמבם הרמבן הרדבה מאירי ומרן שהכתובה היא מדרבנן כותב הרמבן אם כתב דאורייתא ממילא הכתובה הזו פסולה כמו שאמרנו שגיעה בשמות פוסל גם בדיעבד גם זה פוסל גם בדיעבד ושוב צריך לפתור מיד כתובה אחרת כדי שמכאן ולבא הכל יהיה בסדר הדברים האלה הם לא בגדר עצה טוב טובה, אלא הדברים האלה הם לעיכובה. ולכן צריך להיזהר ולהזהיר בדבר גם את האחרים. כאן בירושלים הרבנות שלנו מסודרת מאוד. אדם הולך לשם, יש שמה רבנים יהודים שמבינים בהלכה, מבינים בהלכות כתובות. אתה ניגשת הרב שביתי דיין, אני רוצה כתובה. שואל אותך איפה אבא שלך נולד? אם הוא נולד הונגריה, גרמניה וכיוצא בזה יתן לך כתובה אשכנזית אבל אם הוא אומר אבא שלי נולד בפרס בוכרה עירק תימן אתן לך מיד כתובה שלא כתוב שם את המילה דאורייתא אלא 200 זוז דחזה לכי בני המילה דאורייתא כדי לא להסתבך במחלוקת האמורה אבל לצערנו לא כל המקומות הם כאלה יש חלק מהמקומות שהפקיד שעוסק בחלוקת הכתובות הוא אדם שאינו יודע הלכה ולא אכפת לו. הוא נותן פעם לזה פעם לזה כאשר יעלה המזג גם בצבא יש את התופעה הזו לא פעם ואז אם אחרי זמן מה הרגישו שהכתובה שלנו של הספרדי כתובה עם ה המילה השגויה הזו דאורייתא שוב זה פסול. אם במקום אתה נמצא שם ואתה מאיר לרב, הרב הבין אותך והרב הסכים, יש לו בכיס כתובה אחרת, ימלא מיד כתובה אחרת, הכל בסדר, אין לו, הגיע לשם רק עם כתובה אחת ושם כתוב דאורייתא גם שמה יכול לעשות את הקיום. ימחק את המילה דאורייתא ויכתוב למטה בשורה העשירית מחקנו את המילה דאורייתא ועל זה באנו על החתום יחתמו עוד הפעם פעמיים באהבה העדים גם זה יכול להכשיר את הכתובה יש אפשרות אתה יכול לעשות את זה מיד אבל אם שמו לב לדבר אחרי 20 שנה לך תחפש את העדים איפה תמצא את אותם העדים קשה למצוא יותר קל לכתוב שטר חדש תכתוב את השטר תוספת כתובה. הזה בשטר תוספת כתובה יש את כל הנוסח של הכתובה. הוא מוסיף לה עוד 1000 שק. גם זה יכול להיות טוב. ואז מה אתה כותב? איזה תאריך בטופס בשטר הזה את יוספת כתובה. אתה כותב תאריך של היום ואתה מביא עדים היום. אתה לא צריך לחפש את העדים הישונים איפה הם, מי הם, אלא שני עדים היום הכל בסדר. כך שכמעט כל טעות ניתן לתקן, לכתוב מיד במקום. אם הרב שכותב את הכתובה אחראי על הכל, הרגיש שיש כאן טעות, עדיין טעות לעולם חוזרת, אפשר לבוא ולתקן את הדברים הללו. יש דברים אחרים שהם בגדר עצה טובה בלכתחילה, אבל הדברים האלה אינם פוסלים את הכתובה בדיעבד. אתה כותב את התאריך, אתה כותב כל דבר בלשון מדויקת על פי כללי הדקדוק, לשון זכר וכן הלאה. אתה כותב גם את השם של החתן, אתה כותב גם את הכינוי שלו. לא לוותר, אלא לכתוב לכתחילה גם את הכינוי. מה זה כינוי? בלידה החליטו ההורים, קוראים לו אברהם. כך היה המול לוקח את הכוסיים קרא שמו בישראל אברהם בן רבנו משה הכל בסדר אחר כך החברים קשה להם לקרוא לו אברהם שם יותר מדי ארוך מה הם עושים היום במקום אברהם אבי במקום יוסף יוסי במקום עמנואל עמי וכן הלאה זהו זה הקיצורים שיש היום אז הרב שכותב צריך לכתוב טוב כך אברהם דמתקרה אבי בן וימשיך עליו אותו דבר גם אם יש לאבא שלו לפעמים הוא יש לו רק שם אחד האבא שלו יש לו שני שמות שוב לאבא הזה אנחנו נכתוב גם כן את השם שהיה בברית ואחר כך את השם הנפוץ דמתקרה כך עושים גם לגבי הגט אתה לומד משם לכאן בגט אתה צריך להיזהר עוד יותר סעת אבל מן הראוי שגם פה יקפידו לא עשו כן אלא כתבו רק אברהם את ההמשך דמתקרי אבי זה לא כתוב לא נורא הכתובה בגלל זה לא נפסלת בדיעבד לכתחילה צריך לכתוב אברהם בן רבי משה ואחר כך לכתוב את שם המשפחה הלוי הכהן ישראלי או שם משפחה אחר לא עשו כן, אלא כתבו רק את שם המשפחה. אברהם ישראלי. זה מה שהם כתבו בלבד. האם זה פוסל את הכתובה בדיעבד או לא? יש בזה תשובה באגרות משה באבן העזר ודעתו שהכתובה איננה פסולה. מאיפה הוא יודע את זה? הוא לומד את זה מדברי הפוסקים. מהרשדה מהרם מלשך מאוד דנו בהלכות עגונה אישה שהבעל נעלם אנחנו לא יודעים היכנו לא יודעים הטנק שהוא היה בו התפוצץ לא התפוצץ הוא חי נלקח בשבי לא יודעים כלום אתה הולך ובודק מה נשאר מצאנו שם את הדיסקית היום לכל חייל יש לו על הצווא את השרשרת ימדסקית היום מתחקמים יש גם בנעליים שלו מצאת שם את את הדיסקית אתה מביא את הדיסקית לפני בית הדין אתה אומר להם אותו אדם עליו השלום כנראה שהוא נשרף הנה הדיסקית נשארה לפלטה טוב הרבנים בית הדין בודק מה כתוב על הדיסקית כתוב שמה אברהם ישראלי מספר אישי זהו זה מה שכתוב לא כתוב שמה אברהם בן רבי משה ישראלי לא כתוב שם של אבא תגיד לא כתוב שם של האבא זה אפס זה לא מוכיח שזה האדם שאתה עוסק בו, אולי זה אדם אחר. לא אומרים כך, אלא יש לך את שם המשפחה. שם המשפחה הוא דבר חזק בפרט שיש שמה גם את המספר האישי ולכן מהרשנדם, מהר משך ועוד פסקו להתיר כמו שם בדיני העגונה הוא הדין גם פה. כל הנושא של כתיבת שם המשפחה בכתובות לא היה נפוץ עד לפני 100 שנה, לא כתבו עד היום תלך אצל הכתובות הישנות שכתבו בתימן או מקומות אחרים כותבים רק את השם של האבא ראובן בן יעקב זהו לא ה לא היו כותבים בכלל את השם המשפחה אבל האגרות משה ממליץ אומר כדאי טוב לכתוב את שם המשפחה על ידי זה יותר קל לך ליתר את החתן הכלה העדים שם המשפחה הוא פחות נפוץ ראובן בן יעקב יש אלפים כאלה לך תחפש אותו מזה אבל שם המשפחה בצירוף שם של האבא בוודאי שזה הרבה יותר חזק יותר טוב ובפרט בהעתה של הכתובה היום בהתק שמפקידים בארכיון של הרבנות שם אנחנו עושים דבר טוב כותבים לא רק את השם של האבא אלא העד הראשון ראובן בן יעקב כותב גם את שם המשפחה, מספר תעודת זהות, מספר טלפון הנייד, כתובת, מה המקצוע שלו את כל זה היום מכניסים למחשב, הכל ממוחשב וזה טוב. אם יצטרכו אותם באיזה עניין מסוים בנושא של הכתובה או חלילה, גט או דבר אחר, יכולים להתר אותם בקלות. זה מה שעושים היום. וכך באמת רצוי לעשות. זה מה שכדאי להחמיר בדבר. אבל שוב אני מדגיש להחמיר אנחנו כותבים גם וגם אבל אם לא זה לא יפסול בגלל שלא כתבו את הכינוי או שלא כתבו את שם המשפחה זה לא נורא בחי גבנה יש מקום להקל הבעיה יותר חמורה כשלא ידוע מי האבא בלשון המשנה שתוקי כשהוא קורא הילד הזה למי שהוא אבא אמא משתיקה אותו ולא ידוע בדיוק מי האבא ואז מגיע הבחור הזה לנישואין. מה כותבים בכתובה? בן. אתה כותב ובן בן. בן מי זה? אתה לא יודע מי. לפעמים אפשר לדעת הרבה פעמים בית הדין יכול לעלות על העקבות לפי הסיפורים שלה. קוראים לאותו האדם, אותו האדם מודה כי את בן הבכור, כי את הבכור בין השנועה יכיר. כיר הגמרא אומרת שיש לאבא סמכות לומר זה הבן שלי אם הוא הודע אז במילא זה מה שאנחנו עושים כותבים את השם של האבא המוליד לא השם של המאמץ אלא את השם האמיתי של האבא בדרך כלל לכל ילד מאומץ יש תיק במשרד הרווחה ושם יש את הפרטים האלה בדרך כלל בית הדין מעודקן בזה התיק הזה אומנם חשוי אין רשות לשום אדם להסתכל בחוץ מאותו אדם אדם אחרי 18, אחרי גיל 18, אבל בית הדין יש לו סמכות. יכולים לצוות, תביאו לנו את זה. ואז דרך בית הדין יכולים לדעת מי היה המוליד. הרבה פעמים אתה יכול להגיע לחקר האמת כדי לכתוב את השם האמיתי בכתובה. לא הצלחנו, לא הגענו לחקר האמת, לשם של המוליד. שיכתבו בשעת הדחק יכתבו את השם של מי שגידל אותו. הגמרא אומרת שמה אלה תולדות אהרון ומשה ואחר כך הפסוק מפרט רק את בני אהרון אלא גם אדם שמגדל את בן חברו כאילו ילדו ולכן שיכתוב את השם של האבא לא האמיתי המוליד אלא המאמץ וירשום את שם המשפחה כדי שיהיה אפשר לזהות את החתן גם זה יכול להיות טוב הוא הדין הפוך אם הכלה היא במעמד הזה גם שמה יעשו גם שם ניתן להכשיר בדיעבד כשהיה דבר בסגנון הזה גם שמה זה לא לעקובה גם כשהוא עולה לספר תורה גם שמה יש את הבעיה אמורה וגם שם בלכתחילה כשידוע לנו עלינו על העקבות ויודעים מי זה המוליד מי זה האבא אצל האשכנזים והמרוקאים עד היום כשמעלים אדם לספר תורה אומרים את השם יעמוד ראובן בן יעקב כך אומרים עדיף שהוא יזדה בשם האמיתי של המוליד. אפילו אם נאמר הוא לא ראה אותו. מי אמר לא ראה אותו? לא ראוי שד אחי ולא חשוב לנו למה. לא משנה. במציאות זה עדיף יותר. גם לגבי כתיבת כתובה גת וכיוצא בזה בכל המסמכים האלה גם כן יהיה הדבר שווה. אבל כמו שאמרתי זה לא לעקובה. אם לא הצלחנו לעלות על העקבות אז גם אם כתבו את השם של האבא המאמץ כאילו הוא האבא בדעבד גם זה יכול להועיל הגאון הרב קלאין במשני הלכות ועוד מחכמי דורנו דנו בשאלה הזו שלצערנו נעשתה בשנים האחרונות מצויה פעם זה היה דבר נדיר היום יש מאות ילדים כאלה שנולדים מדי שנה עם ההפקרות שיש היום בעולם ועל כולם יש את הסימני שאלה האלה לפעמים בית הדין מצליח להתחקות אחרי השורש לדעת מי אבא לפעמים לא אבל כמו שאמרתי לגבי כתיבת הכתובה יכולים להקל בדבר זה לא נורא בדעבד כמו שאמרנו כשר לכתחילה למטה בתחתית צריך להיות המילה עד וליד המילה עד חותמים שני העדים אחד השני מתחתיו לא אחד בצד ימין ואחד בצד שמאל אלא אחד אחרי השני בצורה כזו בדעבד לא היה כתוב המילה עד גם כן לא נורא בדעבד לא פוסלים את הכתובה בגלל זה אבל בלכתחילה כמו שאמרתי טוב שתהיה גם המילה הזו להדגיש מי אלה האנשים שחתמו ששני אלה הם העדים שחותמים ומקיימים הקיום של הכתובה נעשה על ידי אותם שני העדים אחד כל אדם כזה בית הדין אמור לבוא ולדון עם מי הוא כן יכול עם מי הוא לא יכול להתחתן המשנה פרק האחרון של מסכת קידושין עשרה יוחסין עלו מבבל ושם המשנה הגמרא עוסקת בנושא מה הדין של שתוקי ומה הדין של אסופי מה זה הסופי אתה הולך לזרוק השפעה או שאתה הולך ך למכולת בדרך אתה רואה תינוק בן יומו מיד ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד שיגיע עם גולנן יקח אותו לחדר תינוקות ולא ידוע לא מי האבא לא מי האמא לפעמים יכולים להגיע לדעת לפחות מי האמא היא הולכת לקבל טיפול בבית חולים אחרי הלידה ואז יודעים שהיא נדשה את התינוק וכולי לפעמים גם זה לא ושוב שוב, יש לנו ספיקות. האם האסופי הזה קשה לבוא בקהל או לא? הגמרא מחלקת שם היכן נמצא התינוק. נמצא במקום שהיה אמור למות ביום סוער וגשום. אתה נמצא ליד עגלת ההשפה ובתוך דקות הוא יכול למות שמה. או שזה נמצא במקום גלוי לעין ששמה בוודאי המצאו אותו בתוך כמה שניות. מקום כזה אין סכנה שהוא ימות. סימן שהילד הזה כן כשר לבוא בקהל. היא יכולה לזרוק את הממזר, היא לא מעוניינת בו. אבל אם זה ילד כשר, משום מה היא לא רוצה לגדל אותו, אבל היא לא תעשה את הפשע הנורא הזה להרוג אותו כמעט. ולכן הגמרא מחלקת הפוסקים גם דנו בהרחבה למעלה בנושא הזה. אז בית הדין הוא שאמור לדון בדברים האלה. לפעמים נעזרים גם בבדיקת רקמות או בדברים אחרים. בית הדין בדרך כלל מגיע לחקר האמת או כולה או לפחות מחציתה ולפעמים יכולים להתיר את אותם התינוקות כשיגדילו לפעמים יכולים להתיר אותם לבוא בקהל לא תמיד אני אומר לפעמים לפעמים יש הגבלה כן אבל כגון ניקח דוגמה ומשל כשקמה המדינה הרבה אנשים תממים חשבו שראש הממשלה הוא הסגן של המשיח אם לא המשיח בעצמו חשבו את חברי הממשלה מי יודע מי הם אנשים מורמים מעט היו מכבדים את אותם השרים את אותם חברי הכנסת הם לא ידעו שכחו את הפסוק שרה סוררים וכולי את כל הדברים אבל הימים התבררה המציאות מי היו חלק מאותם האנשים חלק מהם היה להם את הביזנס לא כמו שהיום עושים קצת שוחד כאן שם זה לא עסקים של באר גז או שמה מכו את ילדי תימן לא רק תימנים היו חלק מהילדים שמה שבאו מרומניה וכן הלאה האדם הזה יש לו שבעה שמונה ילדים הילד לא מרגיש טו מאשפיזים אותו בית חולים אחרי יום מודעים למשפחה ילד מת וזהו ואת הילד הזה מכו אותו בן זיד עדשים מכו אותם בזמנו 5,000 דולר היה כמו היום 100,000 דולר היה הרבה כסף היו מוכרים אותם לאותם האנשים שהם חסוכי בנים וקנו אותם אותם האמריקאים או במקומות אחרים לפעמים אף אחד לא יודע אותו אדם גידל אותו כאילו הוא בנו לכל דבר ולא ידוע שום דבר אם לא ידוע אין שאלה וכשבאים לפני בית הדין כולם חושבים זה הבן שלו אין על מה לשאול, אין על מה לדבר, אבל היו חלק שכן הצליחו לברר. חלק מהדברים כן הצליחו. לפעמים ההורים הם גם האבא וגם האמא בצבע כהה. והבן הוא צבע בהיר או להפך. ואז הבן הזה כשמתחיל להתבגר הוא שם לב הוא לא דומה לאבא ולא לאמא וכולי. אבא שלו כך, הוא כך וכן הלאה. הוא רואה שזה לא מסתדר. מתחילים לבדוק, לברר. הוא שואל את הדודים, שואל את הבני דודים, מברר, מתברר לו שכך וכך וכך היה האמת, שהוא לא הבן האמיתי שלהם, אלא הוא אומץ כך וכך. עכשיו הוא רוצה לבוא להתחתן, יכולים לתת לו רשות להתחתן. הוא נולד לאבא ואמא קשרים, הכל היה בסדר. מה התינוק הזה השם שגנבו אותו ומכו אותו אותם הרשעים ולכן ברור שהוא כשר לבוא בקהל יש לו חזקת כשרות אבל ההבל הגדול אתה מתיר לו להתחתן חוץ מקבוצה מסוימת אם הוא הכיר כלה שגם באותה משפחה גנבו תינוק שם תהיה כבר בעיה אם אתה אומר התינוק והתינוקת האלה זה אח ואחות שיכולים להתחתן ביחד הילדים יהיו ממזירים אתה יכול להתיר לו שיתחתן עם כל אדם בעולם חוץ מאותם המשפחות כמו שאמרתי ששם היה מקרה כזה מקרה של חטיפה שנעלה מהם אחת מהבנות נגנבה נחטפה זו הגבלה היחידה אז אתה כן מתיר רק אתה מתיר בהגלה וכן על זה הדרך שלנו כל דבר את הכללים שלו את ההלכה שלו כך גם לעניין זה אבל לגבי כתיבת השם שאתה כותב למשפחת ישראלי אז משפחת ישראלי הם גידלו אותו נחשב כאילו הוא הבן שלהם ולכן יש מקום להקל בדבר לא צריך לפסול את הכתובה בעניין זה גם אם נאמר אחר כך הצליחו לברר אחרי שנים לפעמים מצליחים לברר על ידי בדיקת רקמות DNA וכך יוצא בזה אפילו הכי לא חייבים לתקן אם ירצו יעשו תוספת כתובה ושם בתוספת כתובה יכתבו את הדברים בצורה יותר מדויקת הזכיר הסיתי אותו דין גם אותו ממזר רוצה ממזרת על הם יודעים מי זה אהבה כשהאדם הזה הוא ממזר ודאי מתחתן עם ממזרת שהיא גם כן ודאית אין שום בעיה בדבר אבל אסור לממזר לקחת ישראלית וכן גם להפך ולכן כשיש בעיה בית הדין הוא שאמור לטפל בעניין בדרך כלל היום לבתי הדין יש רשימה יש להם מאגר ממוחשב ושם יש להם את הרשימה של הממזרים או הממזרתות שיש לא רק בארץ אלא גם מחוץ לארץ והם נזרים מאוד בדברים האלה אלא אלא שהגמרא מבדילה בין ממזר ודאי לספק ממזר וכולי וגם זה בית הדין כמו שאמרתי צריך לדון להחליט אם הם כשרים לבוא בקהל יכולים להתחתן עם קוראים לו על שם האבא קוראים לו על שם האבא האמיתי הממזר נכון שאסור לו לבוא בקהל אבל אם האבא האמיתי היה שמו אברהם יצחק יעקב קודמים את השם האבא האמיתי אלא שמדגישים גם את הנקודה השנייה, את הנושא הייחוס עד דורו של שמעון בן שטח לא היו כותבים אלא הכתובה הייתה התחייבות בעל פה בא שמעון בן שטח ותיקן כדי לשעבד את הנכסים נכסה דלא נידה שימכור לכן תיקנו מאז מלפני 2300 שנה שמעו מנשתה חיה ראש הסנהדרין ומאז אנחנו גם כותבים את הכתובה לפעמים אתה עולה על הנושא רק ביום שבת יום שבת בא הפנדי הזה עם הכתובה מראה את זה לרב הרב בודק רואה שאין שם מקום להקל אלא על מה לדבר הכתובה הזו פסולה אם זה פסול הרי אמרנו שאסור להתייחד עם הכלה לא אז מה הוא יעשה יחפש ביום שבת בית אחר לישון איפה יאכל חמין לא יאכל עם אשתו אז הגמרא אומרת פתרון זמני יכול לתת לה מטלטלים כנגד נגד כתובתה ויקבל עליו אחריות אם יעבדו ואז יהיה מותר בינתיים עד מוצאי שבת יוכלו לחיות ביחד מוצא שבת ילך לחכם כדי שיכתוב לו את הכתובה בצורה מדויקת כדי לתקן את העול שהיה אבל כמו שאמרתי במקרים האלה יש לנו פתרון זמני סומכים על מה שהוא נותן לה על מה שהוא מדפיס גם זה יכול להיות טוב. אדם שכתב כתובה כשרה הכל היה בסדר. אלא שהכתובה עבדה או נשרפה וכיוצא בזה. על פי דברי הגמרא, הרמב"ם והרשבה כתבו לנו שחייב לכתוב לה כתובה אחרת. בלשון הגמרא כתובה דרכיסה או תוספת כתובה. אחד מסוגי שני השטרות. ומרן כותב לנו את ההלכה הזו בסימן סו סעיף ג וככה ההלכה כך ראוי לנהוג ולעשות אלא שהרמה חולק רמה מוצא דרך כדי לפתור אותם מהדבר הזה שאינם חייבים לכתוב כתובה אחרת למרות שהדעה האישית של הרמה שאין חובה לבוא ולכתוב כתובה אחרת הרמה מספר המנהג כדעת הרמב"ם, הרשב" ומרן שכן כותבים. כך שאם יש שאלה בוודאי שגם לאשכנזים, גם להם מן הראוי לפסוק להם שיכתבו כתובה אחרת או כתובה דרקיסא או תוספת כתובה זה מה שצריך לנהוג ולעשות. הרשבה היה ספרדי, הרמב"ם היה ספרדי. ואצלנו לא קיבלנו עלינו חרם דרבנו גרשום. אבל הם האשכנזים קיבלו חרם דרבנו גרשום לא לשתי נשים. ועל פי זה מחדש הרמה שאם הכתובה עבדה לא צריך לכתוב כתובה דרכיסה. הוא מבסס את זה על מה שהתורה מספרת. אדם שנס אישה והאישה הזו מעוניינת להתחתן איתו חייב לשת אותה ולא תהיה לאישה לא יוכל שלחה כל ימיו אין לו היתר לגרש אותה ולכן אין חובה בכי גוונה לכתוב לה את הכתובה גם למן דאמה שכתובה דאורייתא הוא לא חייב מעיקר הדין למה כאן הוא לא מסוגל לגרש אותה אז כמו ששמה לא מסוגל לגרש גם פה הם לא מגרשים אישה בעל כורחה זה החרם השני שתיקן רבנו גרשום אלא רק מרצונה אז הוא לא יכול אין כאן את החשש שתהיה קלה בעיניו לגרש אותה להוציא אותה זה הטענה שאפשר יהיה להקל אם איבדה את הכתובה אבל האחרונים בית שמואל חלקת מחוקק כל האחרונים לא הסכימו עם הרמה בזה שם גם בדיעבד זה לא שווה כלום מה שהוא ילך ויגרש אותה הוא עובר על מה שאמרה התורה פה רבנו גרשו מאור הגולה אמר בלכתחילה אל תגרש בעל כורחה אבל מודה רבנו גרשו מאור הגולה אם גירש בעל כורחה שכן מגורשת ולכן הדמיון בין האונס לבין הדוגמה שלנו הדמיון הוא לא דומה זו הטענה כנראה שמשום זה גם האשכנזים נהגו גם מהם כדעת הרמבם הרשבה ומרן שאם עבדה הכתובה שיכתוב מיד כתובה דרכיסא זה דבר שמצוי צי הרבה כשעוברים דירה הכתובה בדרך כלל נמצאת אצל האמא שלה עברה דירה אתה אומר לה נו איפה הכתובה באריזה שאורזים לפעמים הסבלים לא ארזו בצורה נכונה כל וחומר אלה שעברו את הגירוש מגוש כטיף משם כל וחומר שם שלצערנו עבדו הכתובות הרבה פעמים היו תקלות ולכן בכי גבנה שעשו יחדשו את המלוכה יכתבו כתובה חדשה יצאו בזה ידי חובה עלייבה דכול העלמה. אבל בינתיים אם בא אליך אדם כזה ושואל את השאלה בליל שבת האם בינתיים הוא יכול ללכת הביתה יש יותר שיתייחד או לא? אז יש שרצו לומר שיש לנו כאן ספק ספקה בדרבנן לכולה ובאמת מעיקר הדין בשעת הדחק יכולים לסמוך על הספק ספקה הזה אבל כל זה לגבי שבת שם יש לך שעת הדחק תסמוך על הספק ספקה אם הוא שואל אותך עכשיו בשביל מה לך לסמוך על ספק ספקה תלך לחכם 10 דקות יכתוב לך את הכתובה הנכונה הכל יהיה בסדר ולכן כאן לא נוכל להתיר בפרט מה שואל אותנו הספרדי לא נוכל להתיר לו שיסתמך על הספק ספקה הזה ולכתחילה הספק השני הוא אמת נכון הדבר שלפי הרמבם והרשבא הם אומרים שאפשר לגרש אישה בעל כורחה וכך פסק מרן בסימן קיט אבל היום החוק החוק של מדינת ישראל אוסר לגרש אישה בעל כורחה אז במציאות אין כאן חשש שתהיה קלה בעיניו לזרוק אותה ולכן הצורך לכתוב מיד כתובה אחרת הוא פחות חזק פחות הכרחי להבדיל יש גם יותר משני מיליון ערבים וגויים בארץ אצל הגויים הפרוצדורה לגרש לא צריך גד לשבת ולכתוב כמו שאצלנו לוקח הרבה זמן אלא הוא אומר לה משפט אחד זהו מעשו מלחים טובים ולשלום גמר איתה אם היו שני עדים ששמעו את זה באים מתלוננים במשטרה מיד לוקחים את האדם הזה מכניסים אותו לבית סוהר גם אם הוא ערבי החוק האזרחי עוסר לגרש בלי הסכמה ממילא גם אם תאמר לא קיבלנו חרם דרבנו כרשום כדעת מרן במציאות אנחנו לא יכולים לבצע את הדבר הזה אז כאילו יש עלינו גם את התקנה הזו קל וחומר להרן הרן אומר שלא קיבלנו את חרם דרבנו גרשום לא לשתי נשים אבל בדבר השני לא לגרש אישה בעל כוחה כן קיבלנו מרן לא פסק בזה כדעת הרן כמו שאמרתי מרן בסימן קיט מרן פסק שכן אפשר לגרש בעל כורחה באחרונים אחרוני האחרונים חלק מהם הביאו כתובות שהיו כותבים לפני כ100 שנה שהיה כתוב בפירוש בכתוב שלא יגרש אותה בעל כורחה וגם על זה האחרונים לא סמוכו את ידם אמרו לא נכון בכתובות שלנו של הספרדים אין את הנוסח הזה תפתח היום את כל הכתובות שלנו אין את הפסקה הזו לא בכתובות של התימנים ולא של הספרדים למעשה אנחנו הולכים עליבה דמרן אלמלא החוק האזרחי כן היה אפשר לנהוג ולעשות כן כמעט ואין דבר כזה תמיד מגיעים להסכמה מגיעים לאיזה פשרה ותמיד האישה מסכימה לקבל את הגט אבל היה מקרה שהייתה אישה עקשנית והתיק נסחב הרבה שנים ובית הדין היה כבול במידה מסוימת ולא יכלו להגיע לידי גמר אותו האדם שעסק בנושא הזה ראה שבית הדין לא יכול לחלץ אותו הלך ועשה מעשה הלך ולמד יחד עם העדים יחד עם הסופר הלך ולמד ספר גט פשוט למדו את כל הנושא מסכת גיטין למדו את זה ביסודיות להלכה ולמעשה ואותו הסופר עזרת שטיית היה לו כתב יפה מאוד ועשו את הכל עם משני העדים כשהגיע דיון לפני בית הדין באמצע הדיון פתאום הוא הכין מראש את שני העדים ניגש ואמר לה הרי זה גיט הייתה מהומה היה לחץ נורא בבית הדין דין של הדיינים תביאו מהר נראה מה זה הסתכלו ראו שהגט הזה הוא גט בסדר הוא טוב הגט הזה לא היה בו איזה פיסול איזה רעותה בכל אופן הם לא הכירו לא ידעו מי מה איך עשו את זה ולכן במקום הגאון הרב יוסף כהן שהיה בית הדין אמר להם בואו נעשה עכשיו גט האישה הבינה קלתה אליה רעה הבינה שזה כבר אבודה העסק במקום עשו גט וגמרו אבל אילו הוא היה מוסר את האדם הזה למשטרה, היה האדם הזה נכנס מיד למעשה. טוב, הבית דין לא רצה לעשות את זה. רצו גם הם לגמור מהעניין. אבל זה דבר נדיר שהיום אדם מגרש בעל כורחה, היום זה לא מצוי למרות שכמענו ראות מרן, למרות שאצלנו בכתובה אין את התוספת הזו, אפילו אחי במציאות זה לא ממלה. אם אתה אומר אין כאן את העניין של כלה בעיניו להוציאה יכול להיות אולי שזה יהיה עוד סניף כדי לומר שאם איבדה את הכתובה אנחנו לא נחייב אותו מיד ואם השואל אותך הוא ביום שבת תגיד אולי בגלל זה נוכל להקל בדבר זאת ועוד על פי דברי הריבה שלנו גדולי האחרונים אדם שמגרש אחרי שהכל נגמר אחרי הגט באה האישה וטובעת פיצויים האם מגיע הפיצויים או לא? ניקח את הדוגמה הראשונה לגבי פועל. אדם שעבד 30 שנה אני אומר לו אני לא צריך אותך יום ראשון הבא סוף החודש זהו זה היום האחרון יותר אל תבוא בא ותובע פיצויים מה אני אומר לו בתורה חומש דברים פרשת ראה כתוב לגבי עבד עברי מגיע לו פיצויים אבל אתה מתי שהיית רוצה יכולת ללכת לא היית משעבד עבד עברי גופו קנוי כאן לא מדאורייתא לא מגיע לו הענק תעניק לו התורה דיברה רק בעבד עברי אבל מה שאין כן פה פועל לו אפילו אחי מנהג המדינה יותר מיובל שנים בכל העולם כולל בארץ כל פועל שאתה מעשיק או שאתה נותן לו פנסיה או פיצויים כמו שם גם האישה הזו המגורשת טועלת אני כל יום בישלתי לו חיבשתי לו ניקתי את הבית עשיתי כך טיפלתי בילדים שלו אני רוצה פיצויים כל יום עבדתי יותר משמונה שעות כך וכך שנים מגיע לפיצויים או לא גם שמה יש מחלוקת איך ללמוד מדברי הריבה שוב למנדה אמר שכן מגיע לה פיצויים מה אתה אומר שיזרוק אותה כיוון שאין כתובה לא תהיה קלה בעיניו להוציאה כי הוא צריך לשלם פיצויים אין לו כסף לשלם פיצויים אז ממלא אין חשש יש מצרפים גם את העניין הזה לסניף כמו שאמרתי כדי להקל בשעת הדחק לגבי יום שבת אבל בחול אנחנו לא סומכים על הדבר הזה כי להלכה כמעט כל בתי הדין בעולם היום פוסקים אם האישה תקום ותטבע פיצויים לא יתנו לה פיצויים הוא הבעל המוחזק במחלוקת בענייני ממון אנחנו תמיד אומרים שידו עלה עליונה ולא חייב לשלם לה נכון הדבר שהיא עבדה אבל היא עבדה גם לה וגם לא הוא הביא לה לחם לאכול וכולי וכן הלאה גם לה היה זכויות גם היא נהנתה בתוך הבית הזה ולכן להלכה אין מושג רק שנותנים פיצויים. עם מקרה נדיר שהבעל הזה אף פעם לא עבד. תמיד היא עבדה, תמיד היא פרנסה והוא היה השם בכל משבר הנישואין. אולי הייתים נדירות בית הדין לפסוק איזה משהו סמלי של הפיצויים. אבל בדרך כלל המושג פיצויים שייך בין עובד ומעביד כפי מנהג המדינה. כמו שהגמרא אמרה בבציעה פג שהולכים בדברים האלה לפי המנהג. אבל מאכן לגבי נושא של נישואין, בנישואין לא שייך את הכלל לאמור. כאן הדבר קל יותר. בסיכום לכתחילה, כל אדם שמתברר לו שהכתובה שלו עבדה, לא חשוב לנו היכן היא אולי עבדה לגמרי, נשרפה או שהיא מתגלגלת באיזה השפתון, שיכתוב מיד כתובה דרכיסה. וחילופין במקום כתובה דרכיסה גם הדבר השני תוספת כתובה גם הוא יכול להיותו אם הוא שואל אותנו מה יותר טוב תגיד לו תוספת כתובה השטר הזה הוא יותר יעיל ויותר טוב הסיבה היא אם נמצאה הכתובה הראשונה אתה צריך לקרוע את הכתובה הראשונה אסור להחזיק שתי כתובות למה אחרי שהיא תגווה את הכתובה הראשונה היא תלך ותיקח עוד הפעם תקווה יש לה איזה חברה שעובדת בארכיון של בית הדין ותוציא את הכתובה השנייה וכדי שזה לא יקרה אתה חייב לקרוא את הכתובה הראשונה אבל מה שאין כן לגבי תוספת כתובה אין את הבעיה הזו שם זה נקרא תוספת הראשונה יכולה להישאר הם לא רוצים לקרוע אותה הוא מוסיף לה יש שמה אומנם את כל הנוסח של הכתובה הוא מוסיף לה עוד 100 ש₪ עוד 1000 ש₪ ולכן עדיף יותר הנוסח של תוספת כתובה זה יותר טוב מהנוסח של כתובת דעיר כסף וכמו שאמרתי בתוספת כתובה לא צריך לכתוב את התאריך שהיה התאריך הישן של החתונה או לחפש גם את העדים הישנים אלא אתה לוקח את התאריך של היום עם עדים חדשים ואז הכתובה החדשה הזו היא הליבה דקולעלמה בסדר ולא צריך להביא את האישה לבית הדין היא לא צריכה לבוא לראות שהוא כותב לה כתובה חדשה הוא הבעל הגבר מתחייב הוא מתחייב מספיק שהוא ושני העדים נמצאים וחותמים זה מספיק הוא לוקח קניין וקניין על מינה היא בכל מקום שהיא בעולם מקבלת את הזכות הזו של הכתובה ואינה חייבת לבוא לפעמים היא רוצה לבוא היא שמעה את כל הסיפור אז היא אומרת אני רוצה לבוא ויש לי גם מצלמה אני רוצה לצלם איך הוא מחדש את המלוכה. היא רוצה עוד הפעם חתונת הזהב עד 120. רוצה לבוא שתבוא. אין שום עוון. אנחנו לא עושים את זה לא במחתרת ולא בסוד. אבל לפעמים היא עובדת, אין לה זמן לבוא. הוא לבדו יכול ללכת מחר לרבנות, ילך ויכתבו לו שטר תוספת כתובה. הוא יש שמה שני עדים יעשו לו את הקניין וקננן מנה. קיבל את הקניין. להתחייב על כל הדברים שבכתובה, על כל העשרה דברים שני העדים חתמו, הוא חתם זה הוא חזק ברוך משאירים את האחד במשמרת בארכיון של בית הדין או של הרבנות ואת השני יתנו לה למשמרת יעבירו לה את זה אפשר לפחות מה שתו בצובה הראשונה בשטר בשטר תוספת כתובה לא כותבים מה היה לא חשוב לנו מה היה שמה חצי מיליון מיליון מה שהיה אתה מוסיף עוד אתה לא יכול להגריע כי הטופס אתה כותב בכותרת של הטופס הזה תוספת כתובה מה מה פירוש המילה תוספת מה שהיה נשאר אתה רק מוסיף עוד דבר היום בדרך כלל 99.9% ד יש את העתק בארכיון של הרבנות ואז לפי המספר תעודת זהות מוציאים מיד את הסכום מה היה בישן אמנם אתה לא יכול להסתמך על זה ככתובה כי כתוב על זה באותיות גדולות העתק אבל מכל מקום הסכום אתה רואה שם אתה שואל אותו זה חתימת דך אתה חטא על נשי עבר כן כתוב כאן שהיה 100,000 200,000 ולכן לכן היום בדרך כלל אין על מה להתווכח. יכולים בקלות רבה לסמוך על זה. הנושא של העתק בארכיון דבר שלא היה עד לפני 150 שנה. הגאון הרב חסן שהיה אב בית הדין באלכסנדריה לפני 150 שנה הוא הראשון שחידש את זה. אחריו הגאון רבי רפאל אהרון בן שמעון בקהיר אימץ את זה. גם בטוניס מצאו את המנהג הזה והיום כמעט בכל העולם עושים את הדבר הטוב הזה שיש ההתק בארחיון של הרבנות. אומנם יש הבדל בין המנהג שהתחיל להמשך. המנהג התחיל כך. היו עושים ממש שתי כתובות ולא היה כתוב על השנייה העתק. היה חותם העד העדים היו חותמים על שני הכתובות גם החתן ואת השנייה היו מפקידים למשמרת בארכיון של הרבנות כשחליל היה גט קורעים אחרי תשלום הכתובה קורעים את הכתובה קורעים גם את הכתובה השנייה ככה היה כשקמה המדינה רצו לאמץ את המנהג הזה גם כאן הרבה רבנים התנגדו בראשם הרב אלישיב וטענו אולי אחרי שהיא תגעת הראשונה, תהיה לה איזה חברה עובדת בארכיון שם, אחרי שנתיים שלוש תוציא את הכתובה השנייה ותגבע עוד הפעם. לכן עשו את הפשרה. כותבים באותיות גדולות על הכתובה העתק ואז אי אפשר לגבות עם העתק הזה אף הגורה. זהו זה הפתרון הטכני שעושים היום. ולכן אין כאן חלילה חשש שהיא תגווה פעמיים אבל זה נוח מאוד כמו שאמרתי מהעתק לברר את הפרטים את הפרטי פרטים כולל גם החשש של הסכום שאמרת אלה הם הדברים שממולץ לנהוג ולעשות כל אדם שמשום מה הכתובה הראשונה עבדה שיעשה את הדבר הזה כדי שיצא ידי חובה הליבה דכולעלמה ולא יכנס בשום מחלוקת רבי חנניה בן הקרשיה הקדוש ברוך הוא לזכות את