המטרה לא מקדשת את האמצעים – גבולות ההלכה בשמחת חתן וכלה, קדושה, צניעות ואיסורי תורה

 - - - לא מוגה! - - - 

היינו באבן העזר סימן סעיף ב הגמרא דנה היא מותר להסתכל בכלה כדי לחבב אותה על בעלה המסקנה מרן אומר לנו כאן אסור להסתכל בקה אגב אבל מותר להסתכל בתכשיטין שלה או בפריאת ראשה על כמנה כשאדם בא לרקוד לפני הכלה יש מצווה לשמח חתן וכלה אבל אותו האדם תוך כדי שהוא רוקד הוא גם מסתכל עליה. הוא אומר לך, תראה כוונתי לשם שמיים, אני לא מתכוון חלילה לשם זנות, לשם עבירה, אלא אני רוצה לחבב אותה על בעלה. והמסקנה היא לא. אל תסתכל על הכוונה, תסתכל על התוצאה. התורה מזהירה אותנו. ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. העין רואה, הלב חומד ויש כאן איסור מן התורה ונשמרתם מכל דבר רע. אסור לאדם להרהר ביום שלא יבוא לידי טומ וכן הלאה. ולכן המטרה לא מקדשת את האמצעים. התירוץ הזה לא יעבוד, לא יעזור כלום ולכן צריך להיזהר. התיקון הוא פשוט מאוד. אדם שקיבל במתנה מהקדוש ברוך הוא משקפיים אז לפני שהוא בא לרקוד יוציא את המשקפיים יעמוד ירקוד לפני החתן לפני הכלה אם זה בלילה הראשון בשאר הימים בבית שלהם אין לך שום בעיה כשאין משקפיים הוא לא רואה זהו נגמר הסיפור זה מה שלא כולם קיבלו ממתנה מהקדוש ברוך הוא משקפיים זה הבעיה מי שלא קיבל צריך להיזהר בפרט הזה בהלכה הזו כדי שלא יבוא לידי עוון, לידי איסור. זו ההלכה. מה קורה עכשיו במציאות אצל עם ישראל? לא רק אנשים חילונים את צערנו אתה רואה לפעמים גם אנשים דתיים עם כיפה. אחרי החתונה מיד ניגשים לכלה, לוחצים ליד והמחמירים מנשקים אותה, מחבקים אותה. היא רגע האשת איש איך אתה נוגע בה אדם שנוגע באשת איש חייב מיתה הרמבם כשמסביר לנו את הפסוק לא תקרבו לגלות ערבה מה זה לא תקרבו לא רק האיסור עצמו אלא גם חיבוק ונישוק ומרן מסביר בבית יוסף שכוונתו של הרמבם שזה לא רק עוון אלא העוון הזה חמור מאוד זה בכלל הבזריות דגילוי עריות יהרג ואל יעבור עד כדי כך הדבר חמור אני אמחיש דוגמה יש מעגל של נשים בא אדם אומר לי תרקוד איתן אני אומר לו אסור חרם איך אני יכול לנגוע בהן הבן אדם לא פחות ולא יותר הוציא אקדח שלף אקדח ואומר לי או שאתה רוקד איתן או שאני יורם בך מה הדין הדין הוא יהרג ואל יעמור. כך מסביר מרן בדעתו של הרמב"ם. כמו שהגמרא אמרה במקום אחר, ימות ולא תספר עמו אחורי הגדר. לא רק עצם הדברים במשרין, אלא גם הבזרי הוא דגילוי העריות. גם זה בכלל יהרג ואל יעבור. רנק שדיבר בנושא הזה דיבר לא רק בסימן קנז אלא גם ביורי דעה סימן קצה סעיף יז ושמה דוגמה אם אשתו לא טהורה והוא רוצה לדעת מה שלומה האם היא בסכנה או לא הדבר הראשון איך אתה בודק אתה תופס את היד ורואה מה הדופק אם הדופק בסדר הדופק לא בסדר זה הדבר הראשון הוא רוצה לדעת ומרן אומר עליבה דרמב"ם כיוון שזה הבזריות דגילוי עריות יהרג ואל יעבור אפילו שאין כוונתו חליל על העבירה עצם הנגיעה יש בה איסור מרן פוסק לאיסור מרן מסביר בבית יוסף את המהלך על פי הרמבם ואחר כך מרן מסכם בשולחן ערוך שם הפוסקים נתנע עצה פשוטה מאוד האיסור מדאורייתא כשאדם נוגע ביד חשופה, כשאדם נוגע באמצעות כפפה או באמצעות מטפחת, האיסור אינו דאורייתא אלא דרבנן, קל וחומר שהוא לא מתכוון לשם חיבה ואז הוא יכול לתפוס לראות מה נשמע, מה הדופק וכולי. אבל נעזוב את הפתרון שם. שם יש לנו פתרון קל. אבל עקרונית אתה רואה שמרן כשדן בדברי הרמבם מרן אומר לך את הדברים בצורה מדוייקת עד כמה הנושא הזה חמור מאוד ולכן צריך להעיר להוכיח את אותם האנשים מעמי הארצות שלא יודעים שחלילה באים לידי חיבוק נישוק וכיוצא וזה סביר להם להגיד להם את דברי הרמבם שכך אסור לאדם שמאמין בהשם אסור לו לנהוג ולעשות זה אחד מיסודי הדת שכל אדם מריא שמיים אמור לנהוג ולעשות לפני חודש דיברנו עוד בנושא הזה לא רק שאסור לנגוע יותר מזה כותב ספר חסידים אם ישבו ביחד בערבוביה אנשים ונשים הוא לא נגע חלילה באישה עצם העובדה שישבו ביחד אינם יכולים לומר אמר בזימון נברך שהשמחה במעונו אין שמחה במעונו של הקדוש ברוך הוא כשיושבים בערבוביה הרי נאמר הנביא אומר וסבדה הארץ משפחות משפחות והגמרא בסוכה ב אומרת אפילו בזמן צער בזמן הספד נשים לחו דברים לחוד כשהיה שמחת בית השואבה ואנשים גם רצו לבוא לראות את גדולי ישראל וחכמיהם איך הם היו רוקדים עם האבוקות של הנ נרות עשו להם את המרפסת בנו להם אסור לשנות שום דבר בתוך בית המקדש אתה לא יכול לתת תוכנית לוועדה מחוזית או הכל בכתב השם עליי הכל מהשמיים אסור לנגוע משהו כאן עשו בקעה מצאו וגדרו בגדר עשו את התקנה הזו כדי להפריד בין הגברים לנשים ולכן כולנו אמורים כך לנהוג בכל ימות השנה אדם שרוצה לשמור את עצמו לקיים את מצוות קדושים תהיו המדרש רשיע על המקום מביא מה זה קדושים תהיו שאדם יהיה פרוש מהעריות כי קדוש אני השם אלוהיכם אדם שברוך השם נזהר בדברים האלה זהו סמל הקדושה של עם ישראל וכל אחד ואחד צריך לשמור על עצמו לא רק לשמור על עצמו אלא גם על האחרים. לצערנו, כמו שאמרתי, גם אנשים שהם דתיים לא רבים יחקמו. הרבה מהם שוגים בדבר הזה. ואני אסביר את הרקע. מאיפה התחילה הטעות. לפני כ-200 שנה התחילו לצערנו הרפורמים לחבל בקרם בית ישראל. והם היו מושכים בעיקר את הצעירים, צעירות וכן הלאה. ניסו להתארגן בעיקר בגרמניה ניסו להתארגן כנגדם ואז כשהיו באים גם הבחורים גם הבחורות היה קשה אז לבצע את ההפרדה הרבנים ראו שזה לא ילך מה יהיה אם אתה תעמוד עד הסוף איך אומרים תהיה קיצוני הם ילכו לרפורמים ילכו לאיבוד ולכן רבנים שתקו לא אמרו מותר אבל גם שתקו אמרו זה הרע במותו נעזוב אותם שבנתם תים יהיה בארגון הנוער הזה אפילו אם אין הפרדה העיקר שלא ילכו לרפורמים והמשיכו בזה לא רק בחוץ לארץ שם בארץ ברוך השם אין לנו את הבעיות האלה אבל חלק מהרבנים לפני הרבה שנים היו מעלימים עין שנים האחרונות ברוך השם יש שינוי גדול יש מהפך גדול לטובה בנושא הזה אני אגיד שם הגאון רבי משה גבריאלוב הוא מגיד שיעור בישיבת מרכז הרב לצעירים. שנים רבות הוא עשרות שנים שם אומר להם שיעורים. יום אחד הגיע, הביא איתו את הספרים, אמר להם, תראו, תמיד אני אומר לכם את השיעור, אנחנו מסכמים הלכה למעשה היום אני רק אגיד לכם, נלמד ביחד את המקורות, אתם תגידו לי את ההלכה. טוב, נראה אם נדע. הביא להם את הרמב"ם, את השולחן ערוך, פתח להם את כל המקורות, שאל אותם, "נו, מה אתם אומרים? חייבים להפריד. אסור שיהיה ביחד. אז מה זה מכת ערום? אמר להם היום יום שישי מחר יום שבת אתם הולכים מחר לבני עקיבא אמרו לו לא אנחנו לא נלך עד שנפריד טוב ככה היה הם הפרידו הם היו החלוצים הראשונים שהפרדו ראש בני עקיבא אז היה אדם רשע מרושע הוא אמר להם זה נגד המנהג הם נהגו איך אפשר לבטל מנהג אז זה הם התווכחו איתו הם לא שתקו לו לא. בסוף הוא אמר להם, אם אתם מפרידים, אין כסף, אני סוגר לכם את התקציב. זה ככה היה. הפסיק להם את התקציב. הם היו גברים הנערים האלה. כל אחד הביא מהבית והמשיכו על הפה ועל חמתו. זה היה הספתח כמו שאומרים. הם התחילו בזה. היום רוב הסניפים של בני עקיבא בפרט ביהודה ושמרון אתה רואה את הקו הענייה שברוך השם יש ברוך השם את ההפרדה. כולם מבינים כבר אנחנו נערים לבד, נערות לבד ומכת ערו ברוך השם לא שולטת שם. החבר'ה הצעירים מחפשים את האמת. יותר קל להם לקבל את האמת, תסביר להם את האמת. ולכן חובתנו לומר את האמת אל תחשוש. פעם היה חששות, חששנו מזה מזה, היו רפורמים. פה בארץ אף רפורמי לא בא ליהודה ושמרון. ברוך השם כולם כוחותינו כולם משלנו ולכן צריך להסביר לנער לנערה מגיעים לגיל בגרות קל וחומר לאנשים מבוגרים אומר לך מותר ראיתי פלוני עושה ככה תגיד לו ההלכה לא נקבעת אם איזה פטי איזה אדם שגע והושיט יד לאישה יד ליד לא ינק רע חלילה וחס אדם שמושיט את ידו גם בזה יש את האיסרות דאורייתא כמו שאמרנו אפילו אם הוא אומר אני לא מתכוון לשם חיבה אבל היא מתכוונת לשם חיבה אז מי יתיר לך זה יערג ועל יעבור זה דבר שהוא חמור מאוד אתם מכירים את הסיפור לפני 40 שנה אבא זכה לפרס ישראל הטקס ביום העצמאות נותנים את הצ'ק על הבמה יושבים נשיא המדינה ראש הממשלה שרים אז נתנו לאבא את המעטפה את הצ'ק הוא הלך לנשיא המדינה אפרים קציר לחץ לו את היד מי ישוע לידו גולדמיר הייתה ראש הממשלה הוא שיטן היד הוא לא נתן היד עשה כך והמשיך העיתונאים מיד הדגישו את זה מכל הטקס הזה לא כתבו על אף אחד על מה כתבו על זה היה טוב זה קידוש השם וזה אתה מלמד דעת את העם שידעו שהנושא הזה נושא חמור על דבר שהוא חסידות חומרה כן עשיתי כפרות בערב כיפור לא עשיתי כל הדברים האלה אתה יכול איך אומרים בדיל ויעבור אתה יכול להתווכח אתה יכול להגיד נו נורא אבל כאן זה דין גמור הלכה שיש בה איסור גמור מדאורייתא ולכן כל אחד ואחד יש לנו ברוך השם לשון הקדוש ברוך הוא יתן חוכמה מענה לשון מפייו דעת ותבונה נאמר את הדברים האלה ובעזרת השם יהיה לנו סיעתא דשמיא שדברינו יהיו נשמעים. אני אומר כמשל ליל החתונה לאו דווקא ליל החתונה זה שייך בכל דוגמה שהיא אם האישה הזו היא פקידה שלך לא חשוב מה בכל מקרה צריך להיזהר תמיד לשמור מרחק הבאתי את הדוגמה הראשונה מה שמרן אומר שגם לחבבה על בעלה אסור אבל האחרונים הוסיפו עוד דוגמאות שגם בהם אסור לנו חלילה לעשות עבירה גם כשהכוונה היא לשמח חתן וקנא כמו שאמרנו אין המטרה מקדשת את האמצעים והרמבם בתשובה נשאל בדורו של הרמבם במצרים הייתה הכלה שמה על ראשה כובע של גבר מצנפת תרבוש ותופסת בידה רומח ורוקדת וכולי והרמבם מיד כותב על זה דברים קשים מאוד לא כלי גבר על אישה מי יתיר לה בגלל היותה קלה נוכל להתיר לה חלילה איסור דאורייתא חס ושלום הרמבם כותב שהיה ככה מנהג במצרים אומר וברוך השם ביטלנו את המנהג הזה שוב זה לו דאורייתא לא יהיה כלי גבר ואפילו אחי לצורך שמחת חתן וכלה הם טעו וחשבו שלצורך השמחה שהכלה תשמח יתן לה את זה לא הרמבם אומר לא כמו שכאן אמרנו שהמסקנה להחמיר ולאסור כך גם שם ולכן הרמבם ביטל את המנהג וברוך השם היום לא ראינו אף כלה שלובשת לא מצנפת של הראשון לציון ולא של האחרון לציון ברוך השם לא ישמע ברחובותנו הדבר הזה דוגמה שנייה שוב לשמח חתן וכלה יש אנשים יש לו רעיון אני אביא וכוסם זה החתן הזה נהנה מאוד ישמח מאוד הכוסם הזה עושה כך ועושה כך הוא יאסוף את הביצים מעל העצים יוצאים מה מהכובע ביצים אני יודע ממה גם זה אסור הגמרא נותנת לנו את ההגדרות לגבי הנושא של מכשף מכשפה לא תחייה וגם הרמבם ספר המצוות בתשובה גם הוא מפרט והמסקנה יש איסור לכוס לעשות את כל אותם הדברים גם לרבות אפילו אם הדבר הזה הוא לא צורך שמחת חתן וכלה שמחת החג שמחת פורים גם לא יכולים להתיר את כל זה אין שום התר בדבר הגמרא מתארת שם את הכישופים שהיה אז בזמנם ידעו בפרט הגויים ידעו את כל הכישופים והכישופים האלה היו ממש דבר דברים שמשנים סדרי מעשה בראשית. למה נקראים שמם כשפים? מכחישים פלמניה של מעלה. כאילו אמר לו אותו הגוי, מה אתם כל כך כל יום שמחים אומרים שירת הים? אני גם יכול לעשות דבר כזה שהים יהיה יבשה. אמר לו נראה. הוא עשה אמר שם טומאה הים יהיה יבשה. אז הוא ענה לו החכם, אנחנו נכנסנו אתה רק עשית. נראה יש לך אומץ להיכנס. אמר לו כן זה הבשע הוא נכנס כשנכנס עמוק החכם אמר שם קדוש והחזיר את הים לאתנו סוס ורכבו רמה בים וכן הלאה הגמרא מסיפרת לנו כמה סיפורים להמחיש את העוצמה של אותם הכישופים שיש על ידי כוחות הטומאה דבר כזה מי שעושה ודי או גוי חייב סקילה אותו היהודי סוקלים אותו יש דברים הגמרא ממשיכה אין סקילה אלא יש רק לו. והרמב"ם מגדיר את העניין הזה שגם הכוסם הזה שכאילו עושה משהו. האמת שהוא רק אוחז את העיניים. הזריזות שלו הוא עושה את זה מהר מאוד. ולכן האנשים נדמה להם ש אפילו אחי יש בזה לו גמור. זה לא מוזכר. מה שהרמבם אומר הרדבז חולק אבל אנחנו קיבלנו הוראות הרמב"ם. המסקנה היא להחמיר ולאסור. אין היתר בדבר. מה זה אין היתר? גם לרבות. אפילו שאתה רוצה לעשות הדבר הזה לצורך שמחת חתן וכלה, אין היתר בדבר אסור לך להביא את הכוסם. בדורנו האגרות משה פתח את הנושא והוא אומר הסברה שאולי נמצא דרך להתיר. הוא אומר רעיון כזה. הכוסם בא יושב על הבמה ואומר, "תשמעו רבותיי, אני לא מחשף. מה שאני עושה הכל זה זריזות של הידיים." הוא ממחיש להם, לוקח דוגמה, מראה להם, "תראו, יש לי חצאי קליפות של ביצים, יש לי כך, יש לי כך." הוא מראה להם, עושה את הדברים לאט לאט, אחר כך עושה את זה יותר מהר ויותר מהר. יש לו על הבמה גם את האורות שמשחקים עם האורות כדי שהעיניים שלנו לא יקלטו ואז הוא המחיש להם שהוא לא מכשף אלא הכל זה הוא אמר את האמת וכאי גבנה שהוא גילה את הסוד אמר את האמת אומר אגרות משה אולי יהיה מותר יש חלק מאחרוני דורנו שהסכימו להתיר זרע חיים ועוד ויש שעשרו הגאון הרב דבלילצקי דעתו לאסור גם אם יאמר בפירוש. טוב, אם אמר בפירוש עדיין יש להם על מה לסמוך. עדיין הבאת את האדם הזה לחתן. והאדם הזה דתי ועושה את הדבר הזה. כמו שאמרתי הוא אומר מראש. שמה ישב אמנה. אבל אם הוא לא אומר מראש אתה אומר לו תספר תגיד מראש. ואז זה אומר לך אם אני אגיד מראש הכל יהיה כולם ידעו שאני אפס אפסים בשביל מה ישמו כרטיס ככה חושבים שאני באמת משהו לא יודעים שזה כל זה כאילו טוב מי שגר במדינה שלנו יודע כל המדינה שלנו זה כאילו כאילו יש הפסקת אש עד הבחירות יהיה בעזרת השם יום אחרי הבחירות ירחם השם ככה זה כל המדינה כולה אז גם הכל כוסם הזה אני רואה אותו שתי דקות אני יודע הוא לא הולך חדש הוא אזרח מהמדינה גם זה כאילו אבל יש אנשים תמימים כשרואים את זה מתלהבים מראים לו וגם אדם שקונה כרטיס הוא מסייע ידי עוברי עבירה אין לו היתר אם האדם הזה לא מסביר מראש לא אומר את ההקדמה אין היתר בדבר בשום אופן אי אפשר לבוא ולהשתתף כמו שאמרנו אפילו אם הדבר הזה הוא לצורך מצווה אין היתר כמו שאמרנו קודם לגבי הלו של לא יהיה כליגבר על אישה אומנם הרמה באור החיים סימן תרצו סעיף ח הרמה שמה כתב שבשמחת פורים הוא התיר שמה את התחפוסות אפילו תחפוסת של גבר לאישה או להפך אבל כל האחרונים מאירו הרמבם לא ראה אה הרמ ראה את תשובת הרמב"ם לא ראיתי דברי רבי אליעזר ממיץ אם היה רואה אותם שהם אסרו ודאי שהיה חוזר בו והיה עוסר גם פיפורים כמו שאמרנו לא רק שמחת פורים אסור הוא הדין גם פה עוד דבר שצריך להיזהר אנחנו יהודים ירא שמיים אסור לנו להזיק אף ודי אין היתר לא רק בעיה שאחר כך אתה צריך לשלם ממון אלא עצם עצם עבודה שאתה מזיק יש בזה עוון ויסור אדם שבא לרקוד יש אנשים עושים את הדבר בעדינות בזהירות יש פלחים שהוא רוקד משתולל משתולל בועט בזב ששובר כאן מכה שם אם האדם הזה חלילה וחס יגרום נזק האדם הזה שלם ישלם צריך לשלם את הכל קודם כל יש איסור דבר שני אם קרה נזק צריך לשלם. הרב בית יוסף שוב בהלכות פורים סימן תרצקה מביא את דברי ריבה ותרומת הדשן על פי התוספות בסוכה ממה. הם אמרו אם אדם שתקר ביום פורים עד לא ידע ושבר וזה לא צריך לשלם פתוח. בא אותו האדם ששבר לו את הרגל מביא לו את החשבונית. שילמתי 2000 ש₪ על הגבס זה לשלם לי. לא, כל זה היה שמחת פורים ולכן הם פתרו אותו. כך הם הבינו בדברי הגמרא, בדברי התוספות במסכת סוכה מ היו לוקחים את האתרוגים, הילדים הקטנים ביום השעון הרב וכולי. במהלך הסוגיה שם התירו. ולכן ההמשך שם בדברי התוספות שהיו נוהגים בזמנם לשמח חתן וכלה היו באים רוכבים על סוסים והיו נאבוקים זה עם זה ופעמים רבות היה הבגד נקרע ולא היו מחייבים אותם מי שקרע היה פטור כל זה על פי המהלך כיוון שזה לצורך שמחה אין בעיה אז מזה למדו גם לגבי שמחת הפורים עוד סוגיה שממנה למדו לפתור מה שנאמר במסכת בבוקמה לב. שם הגמרא מדברת לגבי ערב שבת. אני הולך בשעה 4 25 דקות לפני השקיעה עם תבנית ביצים. איזה אדם רץ בשביל קבלת שבת? תוך כדי הריצה פגע בי. כל הביצים נשברו. אני בא אליו ביום ראשון אדוני זה עלה לי 30 ש₪ תשלם לי על הביצים. הגמרא אומרת רץ ברשות פטור. אומר אני אזכיר את כל זה חוש משפט סימן שעח ועוד שבאמת פותרים אותו גם כאן הם טוענים האדם הזה ששתה יין ביום פורים רבותינו אמרו צריך לשתות יין עד ידע גם זה נקרא רץ ברשות כמו ששם פטור גם פה פטור אלה הם הראיות לצד אחד אבל מרן בבית יוסף לא העריך בראיות כנגד כי הנושא שם הלכות פורים זה לא הלכות חוב ומזיק. אבל מרן אומר, כל זה הם כתבו לדידהו, חכמי האשכנזים, אנחנו לא נוהגים כך, אלא אנחנו פוסקים אם האדם הזה שבר חבל, צריך לשלם. אלה הדברים של מרן. מרן מעיד על המנהג שלנו שאנחנו פוסקים לחיי. וכך ההלכה. זאת אומרת אצלנו אם הרקדן הזה ששבר את הרגל וטובעים אותו עכשיו בבית דין 2000 שק אם הוא אשכנזי יהיה פטור הם הולכים כמו הריבה ותרומת הדש אבל אם זה שרקד הוא ספרדי תגיד לו אדוני אתה חייב לשלם גיד לך קים לי כמו הריבה ותרומת הדשם קים לי נגד מרן נגד המנהג לא אמרנן ולכן אם האדם הזה ספרדי חייב לשלם. אתה דן את האדם הזה לא רק על אותו רגע שהוא שבר אתה מכיר את עצמך כשאתה שותה אתה מתחיל להשתולל. למה שתית? כמו אדם שראה על המיטה ראה כוסות של החבר הלך נכנס למיטה ונרדם תוך כדי שינה הפיל את הכוסות ושבר. אתה אומר לו למה נכנסת לישון ולא סילקת לפני כן את הכוסות? אתה דן אותו על ההתחלה. גם פה אתה דן אותו. למה שתית? איך אומרים? בהתחלה הוא שותה בת' ואחרי זה נהיה שותה בת. זהו? זה הרכם של אותם האנשים גם לרבות, לא רק בכל השנה, גם בפורים. זאת אומרת בפורים מי חייב בדבר הזה? רק אנשים שיש להם עצבים חזקים. כך אומר היעבץ. המשתתא בינו ואין בו מדעת קונו פטור לא חייב במצוות עד לא ידע מי חייב אך ורק אותם האנשים שמסוגלים לשלוט בעצמם כל הזמן אני ראיתי אנשים מסוימים ביום פורים לא היו שותים מהכוס לוקח את הבקבוק ישר שותה לא עוזב אותו עד שגומר אנשים האלה היו שרים שמחים שירות ותשבחות לא היית שומע מהם אף מילה גס שום נבול פה לא היו מרמים מיד חס ושלום היה תענוג היה כיף לשבת במחיצתם הם נהנים הם שמחים ואנחנו שמחים אחד כזה לא נאה בשביל בשביל האדם האנשים האלה בשביל האדם הזה רבותינו אמרו חייב איני שבסומה בפוריה עד לא ידע בנרו רמה לברוך מרדכי אבל רוב האנשים לא כך רוב האנשים איך אומרים הבת חנים אני שותה היין יורד למטה בתוך בבטן אבל הוא מועל בתפקידו עולה למעלה משגע את המוח זה רוב האנשים רוב האנשים יש אנשים חצי כוסית לא צריך הרבה כבר הוא מתחיל לדבר שטויות האנשים האלה פטורים הם לא חייבים במצווה הזו ואם חלילה וחס אותו אדם לא שמע לנו ואחר כך עשה מה שעשה שבר את הרגל של השני או הזיק בצורה אחרת הזיק את הרכב של החבר נע לשלם אם אותו אדם הוא ספרדי כמו שאמרנו קיבלנו הוראות מרן וכך מן הראוי לנהוג ולעשות לא אומרים קים לי נגד מרן והמנהג צו ההלכה אבל אנחנו צריכים להיזהר ביום פורים אם אתה רואה מרחוק שיכור אשכנזי אתה צריך להיזהר אם הוא יזיק אותך הוא לא ישלם זה בעיה עסק ביש זה יותר מסובך לכן תקיים את מה שאמרו מרחיקים ישור תם 50 אמישור מועד כמעו עיניו תעבור מיד את הכביש אם אין רכב תעבור מדרכה אחרת תתרחק מהאנשים האלה כמה שיותר כדי שלא יבוא לידי נזק אבל עקרונית גם כשהאדם הזה מתכוון לשם שמיים רוצה לשמח חתן וכלה זה מצווה גדולה כמו שאמרנו המתא לא מקדש את האמצעים וגם א צריךאדם להיות זהיר מאוד שלא יזיק ואם אם קרה מה שקרה והזיק מן הראוי לשלם כמו שאמרנו אין דרך אחרת אנחנו לא יכולים לעקוף את דברי מרן ראיתי אחד מחכמי האשכנזים בדורנו שכתב ספר מאוד יפה על דיני ממונות הוא כתב את כל הראיות של ריבה ותרומת הדשן בכלל לא הזכיר את מרן התעלה ממרן כאילו אנחנו לא קיימים חבל חבל שלא הזכיר את מרן היה צריך להזכיר שלדידן המציאות היא שונה ולא לומדים מהגמרא ממה שנאמר שם לגבי האתרוגים שם ילד קטן הגזל שבו זה לא דאורייתא זה דרבנן לצורך השמחה חכמים לא לא תיקנו וכולי יש מקום לחלק גם הנושא של רץ ברשות מתי אני אומר שאם שבר את הביצים פטור כשקרה דבר ב4 וב סמוך לשקע אבל אם קרה דבר באחת, מחלוקת בראשונים, אם זה בצהריים, אם יהיה פטור או חיה, יכול להיות נכון הדבר שאני צריך למהר, להכין את צורכי שבת, אבל עדיין אני לא מבוהל. עדיין יש הרבה זמן, לא את הסף המקנה, עוד היום גדול, יש זמן ולכן הרבה מגדולי הפוסקים מחייבים. אם שמה יהיה חייו ממילא גם פה נכון אתה רץ אתה רוצה לרקוד לכבוד חתן וקלה אבל אתה לא מבוהל זה לא דומה לרגעים האחרונים סמוך לכניסת השבת פה הדבר שונה ולכן הרבה מגדולי הפוסקים הסכימו כדברי מרן בעניין זה החבות העיר דן באו אמרו לאדם יש כעת בחוץ ירח האדם הזה רוצה לזכות ברכת הלבנה, מיד רץ תוך כדי ריצה, הפיל מישהו והזיק. האם נדמה אותו לאותו האדם ששבר לי את תבנית הביצים ב4 או? שוב, גם שם נכון הדבר יש ברכת הלבנה. ברכת הלבנה יכול להיות עכשיו יש לך עוד כמה ימים. זה לא דחוף הרגע. מה אתה מבוהל כל כך? אתה רוצה לרוץ אבל בצורה זעירה. אלה הדברים שדנים בהם גדול הפוסקים. המחלוקת שלנו כאן מסתעפת גם לשם. לא רק בזה, גם בדברים אחרים. יש לנו את הבעיה הזו כגון. אני נהג אמבולנס והזעיקו אותי מקרה של פיקוח נפש. טוב, אני נוסע מהר ותוך כדי שאני נוסע היה רכב חונה. שברתי לו את המראה. טוב, ברוך השם הכל נגמר בשלום. לקחתי את החולה לבית חולים. אחר כך בא אליי בעל הרכב, שברת לי את המרא היום מראה יפה, מראה טובה, 1000 שק, תשלם לי. אז אני עונה לו, תראה, כמו אותו שהזיק את תבנית הביצים רץ ברשות פטור. גם אני לא הלכתי לטייל. אני נסעתי ברשות, ברשות התורה, להציל נפש. ולכן הוא רוצה לפתור את עצמו. זו הטענה לכאורה שיש שישבו את הדברים זה לזה לפתור את נהג האמבולנס שלא יהיה שלם. האמת שזה לא דומה. אין דמיון בין הדברים פה. אני רץ רוצה למהר להגיע לקבלת שבת. מה יכול להיות שאני אגרום בריצה הזו? ישבור ביצים או דבר אחר, אבל אני לא מסכן חלילה הנפשות כאן אם האדם הזה נוסע בצורה לא זהירה, יש סכנת חיים אתה רוצה להציל חיים כשאתה נוסע בצורה לא נכונה אתה מסכן אחרים מי התיר לך ההוראות של הנהלת מגן דוד ההוראות שלהם הם למדו לקח היו הרבה אסנות בעבר נהגי האמבולנסים נהרגו בתאונות וכן הלאה ההוראות הם בפירוש יש לכם סיר אתם צריכים לנסוע קצת מהר אבל בצורה הכי זהירה אתה רוצה מצד אחד להציל נפשות מצד שני הוא ידרוס אנשים אחרים יהרוג אחרים וירא יעקב ויצר לו שמ יהרוג שמ יהרג אז מה הרווחנו ולכן כאן ההוראות הם חד משמעי שצריך להיזהר כי כאן הוא לא רץ ברגליו כאן הוא עושה את זה ברכב וברכב יהיה סכנה ולכן יש לנו כאן צד צד לחייב גם אם הנהג הזה היה אשכנזי, לא רק אם הוא ספרדי, יש צד לחייב אותו שישלם גם על המראה. כמעט השאלה הזו איננה אקטואלית היום, ברוך השם לכל האמבולנסים יש חברת ביטוח, חברת הביטוח יש שלם. זהו, אין להם בעיה בדרך כלל, אבל בתיאוריה אם משום מה אין ביטוח, הפיתוח פק תוקפו. ויש להם דין ודברים תפנה אותם לבית הדין לראות מה היה כי כמו שאמרתי הנושא של רץ ברשות שהוא שובר את הביצים וכולי אולי לא דומה לדוגמה שלנו המציאות שלנו היא שונה בדברים האלה ולכן גם אדם שבא לעשות מצווה למדנו תמיד את דברי הגמרא בפסחים ח שומר מצווה לא ידע דבר רע זה כשהסכנה רחוקה מאוד אבל איך דשחיה חזקה לא נאמר הדבר הזה כמו שנאמר שם שמואל הנביא עונה להקדוש ברוך הוא אתה מצווה אותי למשוח את דוד איך אלך ושמע שאול והרגני איפה האמונה איפה הביטחון בהשם אלא אתה צריך ללכת לפי הטבע ולא להתחכם ולפי הטבע אם ישמע שאול ודאי שרוג אותו אמר לו הקדוש ברוך הוא הקלט בקר תיקח בידיך ואמרת לסבוח להשם באתי. ולכן גם בדברים האלה אדם הולך לעשות מצווה, להציל נפשות, פיקוח נפש זה דבר נפלא, דבר גדול אבל הזהירות בדבר הזה היא דבר שבחובה. וממילא אם אתה אומר שזה דבר שבחובה, יכול להיות שהתוצאה, מבחן התוצאה יהיה שאולי גם צריך לשלם על המראה וכן כיוצא בזה. אני אומר את הדברים ראשי פרקים למעשה אם קרה דבר כזה ילכו יחד לרב לבית דין כדי שהרב יראה מה היה כל מקרה דומה למקרה השני לפעמים כך לפעמים כך אבל עקרונית נחזור לעניין שלנו גם בדברים שהם איסור איסור דאורייתא או איסור דרבנן ואני מתכוון לצורך שמחת חתן וכלה המטרה לא מקדשת את האמצעים אם זה באיסור לא ילבש, אם זה בהבואת הכוסם, אם זה באיסור מזיק, חובה ומזיק, כל הדברים האלה אדם צריך להיות זהיר מאוד, אנחנו באים לעשות מצווה נטו, נכנסים ויוצאים בעזרת השם שהכל יהיה לשם שמיים, יהיה הכל לשם מצווה גם במצווה הזו. וכן כל כיוצא בזה. וכשאדם נזהר יהיה לו בעזרת השם סיעתה דשמיא לזכות במצווה לעשות את המצווה ושאף פעם לא תצא שום תקלה מתחת ידו הגמרא במסכת בבא בתרה בדף ס הגמרא מספרת לנו אחרי חורבן בית המקדש רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר לא לשתות יין והם הבינו שכך צריך להיות כל השנה חכמי ישראל לא ראו את זה בעין טובה ולכן שלחו להם את רבי יהושע שישכנע אותם. שאל אותם למה אתם לא אוכלים? ענו לו היה בשר קורבנות בבית המקדש על המזבח. שולחן של הקדוש ברוך הוא. שולחן הזה עכשיו ריק. איך אנחנו נאכל בשר? היו מנסחים שם יין על המזבח. היום אין יין. איך אנחנו שתי יין? והם הבינו שזה לא חומרה חסידות. הם הבינו זה דין שאסור לכל עם ישראל. רבי יהושע שפנע אותם, נגשה עליהם כמה קושיות, לא נאכל לחם, יש לחם הפנים וכולי. שאלה אחרונה, היו מנסחים מים על גבי המזבח בחג הסוכות. מים לא נשתה? שתקו על הדברים הראשונים האלה. מה לענות טוב, לא נאכל לחם הפנים, נאכל הטיח, נאכל תפוזים. אבל מה לא ישתו יין? מה שתו תה קולה? גם זה מים שקו ואז רבי יהושע עסיקם להתאבל יותר מדי אי אפשר שלא יכלו כל עם ישראל כל השנה בשר ולא ישתו יין זה גזירה שכל הציבור לא יכול לעמוד בה אסור לגזור גזירה כזו על עם ישראל מצד שני שלא להתאבל לשכוח את החורבן גם כן אי אפשר הרי אפילו בזמן שמחה אם ישכחי ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחקים לא זכרקים לא עלה את ירושלים על רו שמחתי צריכים לזכור את החורבן ולכן הגמרא מביאה לנו שם כמה פסקי הלכה שנוהגים כל השנה כולה לזכור את עניין החורבן לענייננו מרן כותב לנו כאן סימן סעיף ג בשעת הנישואין בשעת החתונה החתן מניח אפר על ראשו כדי לזכור את החורבן וכך הוא מנהג האשכנזים והתימנים. על פי התוספות בברכות לא כותב לנו הכל בו. במקום זה אנחנו נוהגים לשבור זה מנהג של הספרדים. כל העדה עושה כפי המסורת של אבות אבותינו. יצא ספר אור לציון חלק ג'. יש שם כותבים הלכה בשם חכם בן ציון. זה לא נכון. חכם בן ציון לא אמר את זה. שם הם כותבים כך, מביאים את דברי שולחן גבוה שאנחנו נוהגים לשבור את ומקשים קושיה. כתוב בגמרא צריך להניח אפר. מי התיר לך לבוא ולעקור את דברי הגמרא? ולכן הם אומרים לשים אפר מה שכתוב בגמרא בשולחן ערוך זה ודאי חייבים. גם תשבור זה המסקנה. הם יכולים לכתוב מה שירצו. אני לא מתנגד. הנייר סובל את כל מה שירצו לכתוב. הבעיה היא שהם כותבים את זה בשם מורנו חכם בן ציון. אלה שכותבים את זה הם לא לומדו אצל חכם בן ציון. לא זכו ללמוד אצלו תורה. אנחנו ברוך השם זכינו. חכם בן ציון לא אמר מעולם דבר כזה. חכם בן ציון לא רק שהוא היה מדקדק במצוות, היה גם חסידה קדישה. כשחיתן את בנו יבדל לחיים רבי אליהו אמר לו תחמיר, תעשה חומרה. גם תשים אפר וגם חומרה למה לא מי שרוצה המחמיר תבוא על הברכה ועל הטענה כאילו אנחנו עוקרים מדין הגמרא זה שטויות זה לא נכון תפתח את דברי הכל בו ותראה מרן בבית יוסף אור החיים סימן תקס מביא מילה במילה את דברי הכל בו הכל בו מסביר מה הדין של הגמרא החתן היה בא לחתונה עם התפילין אז היו מניחים תפילין כל היום אתה מזיז לו את התפילין במקום התפילין לסום להבלי ציון פאר תחת אפר וכן הפוך היום שלא מגיע חתן עם התפילין ממילא הדין של הגמרא בטל מעיניו הדין הזה לא קיים אם כן איך נזכור את החורבן מסיים הכל בו על בי התוספות בברכות לא שוברים את האם הכל בו חלילה בא לעקור את מה שכתוב בגמרא חס ושלום מרן בבית יוסף בא לעקור את דברי הגמרא לא מרן מעתיק את דברי הכל בו בשתיקה וככה המנהג שלנו דורי דורות מורנו חכם בן ציון היה מאוד זהיר לא לעקור לא לבטל מנהגים איך הם יבואו ויגידו בשמוע דברים כאלה טוב אין לנו טענות עליהם הם לא זכו לשמוע את הרב אבל הסיכום כל העדה עושה כמנהג אבות אבותיה אשכנזים או התימנים יניחו את האפר אנחנו שוברים את אבל כמו שאמרתי מי שירצה המחמיר תבוא על הברכה יעשה את שני הדברים הגאון הבחזקיה מדיני בעלסד חמד כותב את כל דברי הפוסקים הכל בוא בית יוסף ואת כל מה שאמרנו אחר כך הוא מסיים אומר הבעיה היא היום אנשים עמי הרצות אחרי שעוברים את צועקים מזל טוב אף אחד לא זוכר את החורבן במקום לעצב זו הערה של הרב הערה נכונה אבל יש לנו פתרון קל לפני כן הרב יש לנו ברוך השם היום את המיקרופון הכל של החכם לשמע טוב יודיע יודיע לכל הציבור אנחנו באים כעת להתייחד עם חורבן בית קודשנו ותפארתנו ואני מבקש שכל הציבור יגידו יחד עמי את הפסוק אם אשכחי ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיקים לא זכרך אם לא עלה את ירושלים על ראש שמחתי ואחרי זה הערב אחרי זה החכם ישבור את ואז הכל יהיה בסדר יהיה לנו לא רק את המטרה אלא גם את הביצוע הנכון וזה אתה יוצא ידי חובת הצלחמת אלה הדברים שצריך לעשות בכל חתונה וחתונה וכמו שאמרנו אדם רוצה גם להשים אפר אין עוון להחמיר אבל המנהג שלנו לשבור את עוד הפעם אם תשבור את ואחרי זה בא מישהו ורקד התחלק עם שברי הזכוכית ושבר את העצמות החתני צטריך לשלם כסף ולכן מה אנחנו עושים צריך למגן את תיקח נייר כסף או נייר עווה תעטוף את גם כשהוא נשבר השברים לא מתפזרים גם שם צריך להיות חכם הרואה את הנולד עושים מצווה לזכור את עניין החורבן של ירושלים אבל צריך צריך להיזהר שלא יהיה שום תקלה. אלה הדברים שכל אחד, כל חתן וחתן אמור לעשות. בין אם זה זיווג ראשון, זיווג שני, אין בעיה בדבר. כך צריך לנהוג ולעשות. כל צופהיך נשאו כל אלה שמרמים את כולם בשעת הכינות יזכו בעזרת השם יחזיו לרננו. שמחו את ירושלים וגילו בה כל אורהביה. סיסו איתם מסוס. כל המתעבלים עליה אלה דברי מרן באור חיים סוף סימן תקנ"ד בעזרת השם בזכות זה שאנחנו זוכרים את חורבן בית קדשנו ותפרתנו נזכה לגאולה הקרובה ברה בימינו אמן ואמן אמן הבן הקשה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל כך ירבה להם תורה מצרות שנאמר אדוני חפץ מ צדקו יגיד תורה