תמלול
קובץ מעשיות ג - המשך | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
המשך השיעור שהפסקנו ביום שישי.
אני חוזר על קטע אחרון לפני.
בהיותו בגן האחרון,
שבסוף הפלטין,
בהיותו מסבב סיבובין,
ראה חור אחד קטן בכותל הגן,
בישקף לראות היכן נוטה,
בירר והנה מאחורי זה הגן פרדס אחד משובח ומפואר עד מאוד,
ובאמצעיתו בריכת מים חיים מאבני שיש ואילנות ושושנים ופרחים,
ומיני בשמים סביב לא מסבבים.
ונערה אחת יפה כאן לבנה,
ברקה חמה,
יושבת ומטיילת בתוכה,
עם שבע נערות
הראויות לה לשרתה.
ונלאה למצוא הפתח של הפרדס הזה, ולא מצא.
לא פתח ולא מפתח,
ועל זה נכנס לו טינה בלבו, בחושבו,
מה זה ועל מה זה, לא מסר לו זה המפתח,
ולא גילה לו זה הדבר.
מאחר שאהב אותו אהבה עזב, ומסע לו כל מפתחות גנזיו,
גם מה שלא שאל ממנו.
ויאמר בלבו,
ודאי לא על חינם הסתיר ממני זה הדבר,
וחושש אני שמא יהיה איזה דבר עבירה,
לזה הסתיר ממני זה העניין.
ותכף חזר לאחוריו וסגר הכל,
וחזר לבית המיוחד לו.
ויהי בערב,
בבוא הגביר לביתו,
ויבוא אצלו לשאול
במה הוציאו אותו היום?
האם הוא טייל? כרגיל.
במה הייתה שמחתו כדרכו בכל יום?
ביען הבחור, ויאמר לו,
היום הייתי מטייל ומשתעשע בביתך לראות בתי גנזיך ואוצרותיך במפתחות שמסרת בידי.
ויאמר לו הגביר, נו,
ערב לך?
השיב לו, ערב לי מאוד,
ויהי רצון כן ירבה וכן יפרוץ.
השם ישמורך מקור רע ויאריך ימיך ושנותיך וימי כל בני ביתך.
ולא אגיד לו משהו בליבו.
ויערכו השולחן לסעודת סעודת החרב,
ולא אכל כפעם בפעם,
ופניו זועפות.
והגביר מפציר בו לאכול,
ושואל לו, מה יום-יומיים?
ומה בלבך? תגיד לי.
ואני מוכן למלא שאלתך?
אמר לו, אין בליבי כלום,
אלא כי נכס...
אף נחשפתי לבית אבי.
וכן על זה הדרך
מאותו היום היה עצב
ונלעג גביר לחקור ולדע מה בליבו, מה קרה.
ולא יכול לו.
והיה אחד מהבחורים מבני גילו,
שהיה לו יותר קירוב דעת עמו,
והיה אוהב אותו,
והיה יסודו.
אמר לו בבקשה ממך,
תעשני חסד,
תשתדל לחקור ולגנוב את לבבו של הבחור הנזכר.
שיגלה לך מצפוני ליבו על מה הדאגה שלו ומה חסר לו.
אני מוכן למלא שאלתו בכל עניין הצריך לו.
יש לי צער גדול
לראות אותו כך בהסתר פנים.
ויען הבחור האהובו ויאמר לגביר,
היה בטוח,
בעזרת השם,
יש ליל ידי לגנוב את לבבו.
יגלה לי כל מצפוני ליבו ואגיד לך.
למחרת בא בחור הנזכר אצלו
כדרכו בכל יום,
עד שגלגל איתו את הדברים ואמר לו בחייך,
אהובי ידידי,
תגיד לי את האמת, מה בלבך?
אינך שמח כתמול שלשום כמנהגך.
ואם אולי יש לך איזו דאגה
או תאווה בלבך ואתה מתבייש להגיד לגביר,
תגיד לי בסוד.
ואני בעזרת השם
יש לאל ידי להוציא עניין לפועל,
לעשות רצונך בחוכמה,
מבלי שיבין הגביר שאתה שאלת אותו הדבר
או העניין.
הגם שידעתי באמת
שחפצו ורצונו של הגביר לעשות רצונך.
וכך דיבר עמו עד שגילה דעתו עמו,
סיפר לו משהו בלבו שראה את אותה נערה מסותרת ומסוגרת.
ולא גילה לו הגביר מזה הדבר,
ובאיזה פתח היא עוברת.
ומעולם לא ראה אותה בתוך בניו ובנותיו, בני הגברת.
לזה נכנס לבית החשד שמא יש בו חטא.
ואם היא אוחדת חלילה לדבר עבירה,
ואולי היא נוכרייה, הומיה וסוררת.
וזה גרם, כי עלה הצער בלבי,
להישאר בבית כזה,
בדעתי מבולבלת.
ויען לו ויאמר אהובו,
נכון ליבך יהיה בטוח,
אברר לך את העניין.
ואלך הבחור,
ויספר לגביר בעל הבית את כל דברי הבחור
בן אהובו.
ויאמר לו הגביר,
אתה שידעתי מה שבדעתי
אני אדבר להוציא גם השיבוש ממחשבתו.
בלילה, תכף קבוע הגביר אל ביתו,
קודם שילך לסעודתו,
קרא לבחור הנזכר אל בית מסכיתו,
הוא ידבר עימו בסתר לאמור.
ידעתי בני,
ידעתי מה שבלבך עליי,
ותדע שזה הסוד טמון אצלי,
שלא גיליתי אותו לשום אדם בעולם,
אבל לך,
יעני אותך בן אהובי אשר כנפשי,
איני מעניין דבר ממך,
למען יהיה לבך בטוח שבעזרת השם ביתי מנוקה
מכל דבר רע,
ואספר לך העניין של זאת הנערה,
מה טיבה אצלי ומה עניינה.
תדע בני,
שראשיתי הייתי מסתער בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות,
והייתי אומן בקי ומכיר בהם,
והייתי מתפרנס אני ובני ביתי בכבוד
כאחד העשירים,
וכעבור זמן,
הן בעוון,
נהפך עליי הגלגל,
בעבד העושר ההוא בעניין רע,
ונסתמו כל מעיינות הפרנסה ממני,
שלא הייתי יכול להביא טרף לביתי,
עד שהוכרחתי לשלוח יד במטלטלי ביתי,
למכור
דבר יום ביומו
לאחיות נפשות ביתי,
עד שלא נשאר לי
כלום.
והגיע הזמן חג הפסח,
וביתי ריקה מכל טוב,
ובני ביתי ערומים ויחפים,
ובכל יום הייתי משוטט בחוצות,
אולי יחונן השם,
ויזמין לי איזה רווח,
אפילו חיי שעה.
וברוע מזלי,
הייתי חוזר ריקם, שר וזעף,
עד שהגיע הזמן שנשארו ארבעה-חמישה ימים לחג הפסח,
החלה אשתי לצעוק עליי לומר,
מה לך נרדם?
הלא ידעת שפסח בא לקראתנו,
ומלבד שהבית ריק מכל,
וגם בניך ובנותיך ערומים ויחפים,
אין להם אפילו מנהלים לכבוד המועד.
וגם העיקר חסר,
חיות הנפש, איפה החיטים לפסח?
צריך מקודם לקנותם,
לברור,
לטחון,
לעשות את המצה,
לחיות נפשנו,
ואם לא עכשיו, ומתי?
הזמן קצר והמלאכה מרובה,
ואינו דומה פסח נשאר אמות השנה.
או שאר ה...
מועדים שיכולים אנחנו לעשות צרכינו מדי יום ביומו, כשיזדמן לידינו פצובין או לחם סעורים
דברים המערערים
ואני עניתי בכאב ליבי ואמרתי לה
מה אעשה לך ביתי?
עיניי גרות
בכל יום תמיד אני הולך ובא בשווקים וברחובות
לבקש מחייתנו
בכל אופן שיהיה
והקדוש ברוך הוא סגר בעדינו
ולא ידעתי הנה הפנינה עזרה
מתן ותאמר לי אשתי
הנה זה המצע
הנקרא תפיתו
שנשאל לנו משארית הפליטה
קח אותו והליכהו למכור
ובמעוטיו
תקנה החיתים לצורך המצות
ותביעהו תכף
כדי שיהיה לי פני לעשות כל הצריך לנו
ואחר כך ירחם השם
ואמרתי לה טוב ביתי
לקחתי את התפיתו
זה המזרון
והלכתי למקום בשוק
ניתן אותו לאחד
האנשים למוכרו
ובעודי עומד שם בשוק
ראיתי והנה בא לידי
מתווך גוי
ובידו בת קטנה שבויה
בת שלוש שנים
ומכריז עליה למוכרה
והילדה
יפה עד מאוד
ונגלה לי שהיא בת ישראל
שגנבו אותה שביים
ושומעי זאת נהפך ליבי בקרבי
ונחמרו רחמי עליה ורציתי לפדותה
וגדל צערי שאין ידי משגת
סוף דבר
גמרתי בליבי לעשות ניסיון
אם השם יעזור לי לפדותה מיד גויים
ולקיים נפש אחת מישראל
וקראתי לה גוי
שהייתה בידו ושאלתי לו
כמה נותנים בעד הילדה הזאת?
אמר לי כך וכך
עדיין בעליה אינם מרוצים מזה הסח
אמרתי לו אני אוסיף לך על זה הסח
בתנאי
שתעשה חליפין עם זה הטפיטו שבידי
אמר לי הגוי
תן בידי את הטפיטו שלך
ואלך אצל בעליה
אם ירצו למכרע בחליפין
מוטב
ואם לאו אז ירנו לך
אמרתי לו טוב, קח ולך
לקח הגוי את הטפיטו
והלך לבעלים
והראה להם
וראו שהיה שווה יותר
מה שנתנו להם אחרים
והסכימו לחליף זה בזה
חזר הגוי
ובישר נטרצו הבעלים לעשות החליפין
הילדה השבויה תמורת הטפיטו שלי
לקחתי שמחה גדולה כמוצא של הרב
שזיכני השם לקיים נפש אחת מישראל.
באגם שנשארתי בידיים ריקניות
ולא נשאר לנו מלא לקנות חיתים לפסח
ובוודאי שאשתי תתקוטט עמי על זה.
עם כל זה השלכתי יהבי על השם
ואמרתי יהיה מה שיהיה וירחם השם
לקחתי הילדה בידי
להביאה אל ביתי
ואני בבואי אל ביתי
והילדה הזאת בידי
ואשתי יצאה לקראתי
וחושבה שהבאתי הכיס של חיתים על כתפיי
והאיכר אותה
שבמקום חיתים להחיות נפש
את הילדים
הוספתי להביא עוד דיירים
ותזעק עלי צעקה גדולה באומרה
על הראשונים אנו מצטערים
מתי הבאת זאת להוסיף עליהם?
ישבתי לה אל תצטערי
בזכות זאת הילדה שפדיתי אותה מיד הגויים
השם ירחם עלינו
וכבר במזלה התחלתי לראות ניסים מנפלאות
תכף שלקחתי אותה בידי
ובאה ברשותי
השם הזמין לי בה שעת רווח כך וכך
מה שלא הרווחתי זה כמה זמן
וסיפרתי לאשתי את כל המעשה להפיס את דעתה
וכשומעה דבר
שכחה חמתה ואמרה
יהי רצון שהשם יברך אותנו לרגלה ויזכון לנו לטובה
ולקחה וחיבקה וכיסתה את גופה
בבקתי בנותיה בלים
והלכתי תכף לקנות חיטים לפסח באותו הרווח
בהליכתי זאת גם הזמין לי השם עוד רווח אחר
וכן על זה מדי יום ביומו
הייתי הולך וגדל בהצלחתי ועשינו פסח בשמחה עם בני ביתי
והודיה והלל להשם
ובראות אשתי ובני ביתי שבזכותה ומזלה השם הוציאני מאפלה לאורה
כולם היו אוהבים אותה ומייקרים אותה
ובפרט
שהייתה יפת תואר ויפת מראה
ומאותו זמן והלהלאה
שהשם עזרני הייתי רק עולה ועולה
ובכל אשר אני עושה השם מצליח מידי
עד שהגעתי לעושר גדול
ומעלה גדולה כזאת
שאתה רואה בעיניך
ואני מהפחד מעין הרע
שלא אשלוט עליה ומהכישופים
כי בידו המצרים מלאה מהם
תכף שזיכני השם
והשיגה ידי לבנות בית לדירתי הפלטין הזה שאתה רואה
בניתי לה פלטין קטן מפואר מיוחד בשבילה
והסתרתיה שם
שאין עין של כל ברייה שולטת עליה
ובחרתי לה נערות עניות יתומות בני גילה
שיהיו עמה ללוותה ולשרתה
והסתרתי פתח ביתה מכל אדם
כי אם אני הולך אצלה לבקרה שלוש פעמים בשבוע
לדרוש בשלומה ולהכין כל הצריך לה ולנערותיה
וזה סוד הנערה וזה עניינה מתחילתה ועד סופה
וחלילה לי מאלוקיי
שיהיה בביתי שום פקפוק עבירה
ויהי כשומעות כל דבריו
שמח שמחה גדולה
וחמת בלבו יופייה וחשק בה
והגביר עודנו עומד בפניו
הכיר בו מבין רישי עיניו שנכנסה בו אהבתה
ויאמר לו
באמת
תאמר לי אם היא שרה בעיניך להיות לך לאישה
והבחור נתבייש להשיב לו
ושתק ושחק
ויאמר לו הגביר
אם טובה היא בעיניך
אני נותן לך אותה להיות אשת חקיך
ויען הבחור ויאמר לו הגדלת חסדך עמי ברוב אהבתך ישלם השם פעלך
תכף ציווה הגביר לעשות להם בגדים יקרים לצורך החופה
והזמין לה נדוניה ותכשיטים בקבת מלאכים
ובעוד חודש ימים
עשו את החופה בשמחה גדולה
ובכל שבעת ימי החופה היו פנים חדשות,
שרים וסגנים וזמנים
וטוב וכינור ומשתה ושמחה וניגונים
ובין כך ובין כך
נתקרב הזמן תקופת השנה
אשר קצב לו האביב לחזור אליו
ויאמר הבחור לה גביר הנזכר
שהוא כמו חמיב
תדע שקודם צאתי
מאת פני אבי
ציווה עלי לאמור יישמר לך
שלא תתעכב יותר משנה אחת
יען אנו זקנים
ואין לנו בן בלעדיך להיות לנו לעזרה
לעת זקנתנו
ולהימצא אצלנו ביום פטירתנו.
ובכן
לא אוכל להתעכב עוד
ואני שואל רשות ממך שתגדיר חסדך ותשלח עיני
אל אביב אל עימי
ויען ויאמר לו
עשה כרצונך והאמת תתעכב
והרי הספינה שלי
הולכת לשם
ואשלחך בשמחה
אתה וכל אשר לך
וכן תעשה
תכף ציווה למשרתיו להזמין להם צידה לדרכם
ונתן לו סך גדול
כוסף וזהב, בגדים ועבדים ושפחות
ויחבקם וינשקם
וישלחם לחיים טובים ולשלום.
וילכו
ויבואו לעיר אביו לקוסטנטינה
ויראו אותם אביו ואמו
ואת בנם וכלתו
וישמחו בהם שמחה גדולה
ויספר לאביו את כל הטובה
אשר עשה אהובו אמו
לעין חקר ועין מספר.
מיום לחתו אצלו
עד יום בואו
בעת הכלה אשר נתן לו
שהייתה חמדתו
ואת כל העושר והכבוד
אשר נתן לו.
ויאמר לאביו אמת
דבריך נכונים
ולולא ראיתי בעיניי
לא יאומן כי יסופר
שיש אהוב בעולם כמוהו
ומעתה לא אסור ממצוותיך ימין ושמאל
ולא יהיה מאבד זמני אחרי אנשים אשר אין בהם מועיל
שהם מקרבים לאדם אלא לצורך עצמם.
מה יהיה אחרי הדברים האלה?
כצאת הבחור הנזכר עם כלתו הנזכרת
יצאו מן העיר
נהפך הגלגל רחמנא לצלן
על העשיר הנזכר שבמצרים
והתחיל לרדת מנכסיו מיום ליום
עד שירד
מאיגרא רמא לביר עמיקתא
כמעט יותר מפעם ראשונה
ולא די לו צרתו צרד עניותא
אלא אף גם זאת שאשתו היהודית
הייתה עושה עמו קטטה
באומרה אליו
שהוא גרם להם זאת העניות כשהוציא את הבת היקרה בעלת המזל החוצה
לשלוח אותה חוץ לביתם
שהרי מאותו יום והלאה ירדנו לתחתיות
היש שוטה בעולם שיעשה כזאת?
להשליך מזלו בידו?
אחרי שראית באיזה מצב היינו תחילה
ומיום בואה אצלנו השם הרים מזלנו
מה היית יכול להסיע אותה בתנאי שתישאר אצלנו
ולא תמוש מביתנו?
ואם ירצה ללכו אל אביב כאשר ציווהו
היה יכול לחזור הוא לבדו
ואחר כך יחזור אצלנו אצל אשתו
אבל לא כאשר עשית להוציאה מביתך
ועתה שכבר עשית שטותך ולא שמעת לכל אשתך
לפחות תכתוב להם ותגיד להם צעריך
ונראה מה ישיבוך אם לא יהיו כפויה טובה
ולא ישיבו רקם פניך
ויען בעלה ויאמר לה אני חלילה לי
אשים ביטחוני באדם
ולא אכתוב לו דבר
ובשם שמתי מבטחים וירפאני
סוף דבר שמעה אליה
ובין כך ובין כך
העניות הולכת וגדלה
עוללים שואלים להם
פורסן להם
ואשתו מתקוטטת עמו בדבריה נזכרים
וממררת אותו בדברים המעררים
וחוזרת ואומרת
תכתוב
לאהובך ולחתנו ותודיעם את שערו
וזה דרכה יומם בלילה לא תשקוט
עד שלא יוכל האיש לסבול
שערה נוסף על שער עניותו
והוכרח לכתוב לאהובו נזכר להודיעות שערו
והחכם הרב אהובו
וקונסטנטינה קיבל את הכתב
ועשה עצמו
אשר לא ידעו
ולא השיבו אפילו תשובה
וזה העלוב
כשראה שעבר זמן התשובה
ולא השיבו דבר
לא רצה לכתוב לו עוד
אבל אשתו הציקה לו
וכשהגיע זמן התשובה ולא באה
התחילה למררו בדברים
ואומרה אליו ראית תשלום גמול אהובך?
היכן תשובה טובה ותוהה אליך
שלארי כי יגעת והוצאת כל ממוניך
ועשית עם בנו
מה שלא עשית עם בניך
יגעת והוצאת כל ממוניך ומלבד כל העושר והכבוד
שעשית לו ונתת לו
ועל הכל הבת היקרה שהייתה כבת עינינו יותר מבנינו ובנותינו
שהרימה את מזלנו
מסרת אותה בידו להוציאה מביתנו
ואתה ראית מה שגמלוך?
אפילו תשובה לא השיבוך
ובעלה לא היה לו פן להשיב לה
ובעבור איזה ימים
ועניותה עז לה ודלדלה
חזרה אשתו לומר לבעלה תחזור ותכתוב לו
כי שמה נאבד הכתב ולא הגיעה לידו
וכל כך הפצירה בו
עד שהוכרח לחזור ולכתוב לאהובו
וגם בפעם השנייה
לא השיב לו דבר
כבראשונה
וכבו זמן התשובה ולא באה
חזרה אשתו למצוא תואנה
למרר לבעלה בדברים מרים כאן לה ענה
וכן על זה הדרך פעמיים שלוש
כתב לו
ואין קול ואין עוד
לא אהובו ולא בנו
כשראתה אשתו
שלא הועילו הכתבים
להעיר את לבבו
אמרה לבעלה
צריך שתלך אתה בעצמך שפני אדם פני אריה ובוודאי יתבייש ממך
והוא
לא רצה ללך להשפיל עצמו
לפני אהובו
אחרי היותו במעלה רמיימו
ומעולם לא ראה פניו
כי אם במכתב
ואיך התראה לפניו בפעם ראשונה
והוא עומד על גלדו
ומה גם
שלא היה רוצה לבטוח בו
כי ארור הגבר אשר יבטח באדם
והיה רוצה לשים תמיד בשם מבטחו
עד שמרוב הפצרות וצרות אשתו
הוכרח להודות לה לשים לדרך פעמיו
והלך והתחנן לאחד מהסוחרים מיודעיו
מאז בהיותו בגדולתו
שישלחו אותו באחד מספינותיו
כששולחים את סחורותיו לעיר אהובו.
יען לא היה ספק בידו
לא היה סיפק בידו להשכיר ספינה בשכר
וכן היה שלחו אותו והגיע למחוז חפצו
לטורקיה קוסטנטינה
כאשר נכנס לעיר
והוא כמעט ערום לבוש סחבות
חשב בליבו
כיצד איראה
אל פני האהובי וחתני
ואני לבוש לבוש הבוז
והיה מתבושש
ומצלצל בצערו
וכמעט ניחם על ביאתו
שבמקום להיראות להם כך
טוב מותו
ועבר כל היום ההוא רעב וצמא
ואין מי שיודעו ומכירו
לרחם עליו, להכניסו לביתו.
סוף דבר
לעת ערב
כשלא מצא תרופה
הצדיק עליו את דינו וגמר לבבו ללך לבקש את פני אהובו.
הלך לשאול, היה מקום כבודו של רב העיר
ואמרו לו, בזה המקום ישיבתו.
עמד בחוץ נגד פתח ביתו
וכשיצא השמש מאצלו
אמר לו,
בחייך
תאמר לרב
שבא אהובו
אשר במצרים
ומבקש לראות פני קודשו.
הלך השמש וסיפר לרב את דברו
והוא עומד כנגדו
לראות מה ישיב לו
והאם יצא לקראתו.
כאשר הדעת נותנת
לשלם לו גמולו,
כאשר הוא עשה עם בנו.
כאשר שמע הרב
דברי משרתו,
וראה הוא בחוץ
נגד פתחו,
עשה לו נזיפה גדולה,
ואמר לשמש בגערתו,
מה רוצה מבני זה האיש?
אין אני מכירו
ולא יודע אותו.
וכיראות האיש העני
את סדר תשובתו ונזיפתו,
נשפך דמו בקרבו,
והתחיל לבכות ולהתאונן
על רוע מזלו.
מי ייתן
ותישבר רגלו,
ולא יבוא במדינתו,
או תישבר ספינתו,
ולא יגיע לזה הצער הגדול.
הבה די,
צדיק הוא ה',
כי פי הוא מריתי,
כי שמעתי לכל אשתי,
ושמתי באדם מבטחי,
ועתה
אנה אפנה לעזרה
כשאני נמצא בארץ נוכרייה,
ואין לי אפילו שכר, ללנה.
ובכן,
טוב מותי מחיי,
יען לא אוכל אפילו לחזור לעירי.
באיזה פנים אראה את אשתי?
והיה חושב בליבו מה לעשות מחייו.
אמר,
אם אאבד את עצמי לדעת
ואהרוג את עצמי,
או אשליך עצמי לים.
הוסיף על חטאתי פשעי.
חשב בליבו ואמר,
אין טוב,
כי אם ללון באמצע השוק.
וכשיסבבו אנשי המשמר כנהוג,
יתפסו אותי כמו גנב,
ויהרגו אותי,
וממילא אמות
על ידי אחרים,
ולא אאבד נפשי בידי.
וכן עשה.
וישכב בלילה ההוא באמצע השוק.
ובעברם אנשי החייד של משמרת הלילה,
וייראו האיש הזה מושכב ארצה,
ויכו אותו ברגליהם לעוררו.
ויאמרו לו,
מה טיבך בעת הזאת בשווקים וברחובות?
ואישון לילה ואפלה.
ויען ויאמר להם,
גנב אנוכי.
וכשומעם שהוא הודה בפיו לאמור גנב אנוכי,
תכף תפסו אותו ונתנו אותו במאסר.
למחרת הוליכו אותו למשפט,
להגיד להם,
תפסנו גנב!
גנב יהודי.
וישלח השופט של הרחוב לאביהו לפניו,
ויאמר לו, מה מלאכתך?
להיות מחצי הלילה באמצע השוק.
לא אדוני,
גנב אנוכי.
ויאמר למשרתיו,
השמעתם מעולם שגנב בעצמו יאמר בפיו גנב אני?
ובאמת זאת מי הגדולה?
והגם שהוא יהודי?
מכל מקום איני רוצה לחוב בדמו להמיתו כדת הגנבים,
לכן הוליכו אל השופט של העיר הגדול ממני,
משם ישפטו משפטו.
הוליכוהו לשופט העיר
ויאמרו לו
זאת מצאנו בזאת הלילה.
זה היהודי גנב
מושקב בתוך השוק
והוא בעצמו מודה שהוא גנב.
וכשמוע השופט את דבריהם
גם הוא טמא
ושלח לאביהו לפניו
וישאלהו לאמור
למה היית בחצי הלילה בתוך השוק?
ויאמר לו יען גנב אנוכי
ענה השופט ואמר לפני כל השופטים
וכי יש בעולם גנב
שיודה בפיו לאמור גנב אנוכי כדי שייהרגו?
זה לא שמענו מעולם
ולא יכילהו הרעיון.
ואמר אני לא יכול לדון דבר זה
אני אוליך אותו אצל הקאדי
השופט הגדול
הוא ישפוט אותו.
הוליכו אותו לקאדי
וספרו לו את העניין
וגם הוא טמח מאוד
וישאל את פיו כאשר עשו הראשונים
ושמע שהוא מודה ולא בוש
לא אמר שהוא גנב בלי פחד והאמה
גם הוא ענה ואמר ידי לא תהיה בו לעשות לו מאומה
תוליכו אותו אצל השייח
וגם הוא כששמע את הדברים מפיו
נבהלו רעיוניו
שלחו אצל המשנה למלך
שהוא יעשה בו כרצונו אם למוות אם לחיים
ויוליכוהו אצל המשנה
ובין כך ובין כך מדי עוברו ממקום למקום
היו מתקבצים והולכים אחריו המון רב
לא שמעו דבר כזה
וכראות המשנה מרחוק
והנה המון רב באים אצלו
שלח להם לומר מה כל החרדה הזאת להיקהל עם רב
ויגידו לו כל העניין
שמצאו בלילה גנב יהודי
והגנב עצמו מודה בפיו
שהוא הגנב
ולזה נבהלו כל השופטים
מה לעשות בו אם להורגו
אם להחיותו
ושילחו אצלך שתעשה בו כרצונך
המשנה בהיותו צורר היהודים
כשומעו שהוא יהודי
תכף כעס עליהם ואמר
בשביל יהודי אחד אתם כל כך נבהלים?
תלו, כמשפט הגנבים.
ותכף נתקבצו כולם, עם רב מהגויים,
להוליך אותו ולתלותו ברחוב הנהרגים.
והעני הזה הולך מאליו ומעצמו למסור את עצמו למיטה בשמחה,
מבלי שידפסו אותו,
כמו שאר הגנבים.
ובינתיים הקול נשמע בכל העיר,
שבלילה מצאו יהודים מארץ נוכרייה,
באמצע השוק
הותפסו לגנב,
וגם הוא אומר בפיו שהוא גנב,
וטמו כל השופטים עליו,
עד שהוא בא לפני המשנה וגזר עליו מיטה,
והולכים לתלותו כגנב.
כששמע הרב אהובו
שהגיע למדרגה זו
וחפש בינו לבין המוות,
תכף נזדרז ולבש את הפורפירה שלו,
ורץ אל הרחוב שנתקבצו שם לתלותו,
דחק ונכנס בתוך העם,
ומצא שהוא בעצמו נותן את החבל על צווארו.
נתאמץ בכוח להוציא את החבל מידו,
ונתן על צווארו שלו.
והעני גם כן, שהיה שמח במיטתו,
מתי תבוא לידו,
החזיק בחבל ונתנו על צווארו.
בקיצור,
מתקוטטים זה עם זה,
זה מושך החבל אצלו וזה מושך אצלו.
עד שכל העם עמדו מרחוק
לראות את הפליאה הזאת,
מי ינצח את חברו.
והמלך יושב בבית מלכותו,
וישקף בעד החלון,
וירא את הרחוב מלא עם רב
שעומדים שם,
וישאל את רואי פני המלך היושבים לפניו
מהו העניין.
ויאמרו לו כך וכך היה המעשה,
שמצאו גנב וכו',
וגזר המשנה לתלותו.
ויען המלך ולזה צריך זמן רב.
ברגע אחד תולים אותו, וכל אחד ילך לדרכו.
אבל אני רואה שכל העם עומדים מרחוק
כבר רבע שעה.
ודאי לא בחינם הוא זה.
תכף שאל העם ישרתיו לדע מהו את העניין.
וילכו וישובו ויגידו לו את כל העניין,
שבעודם עסוקים לתלות את הגנב,
מלבד תמיהתם לראות שהוא מסר נפשו למיטה,
ולקח את החבל בידו על צווארו,
והנה בא איש אחד מכובד,
חטף את החבל מיד הגנב,
ורוצה להניח אותו על צווארו.
והם מתעצבים זה עם זה.
זה מושך אצלו להניח חבל על צווארו?
וזה מושך אצלו להניע על צווארו.
ויתמה המלך על המכובד לשמוע מה טעמו.
אדם מכובד מגיע ורוצה שיתלו אותו במקומו.
מי עושה דבר שטות כזאת?
תכף פתרום,
וילכו כל העם איש לדרכו,
והעני הנזכר,
הולך ובוכה על רוע מזלו,
ועל המעשה הזה שעשה לו אהבו,
שלא הניח אותו למותו,
ולהינצל מצערו.
שזה נחשב אצלו,
איבה במקום אהבה,
כיוון שלא רצה לרחם עליו,
והוא אין לו חיים בזה העולם.
טוב מותו מחייו.
והרב הנזכר,
הביאו אותו לפני המלך.
ויאמר המלך לרב,
הכרת פניך ענתה בך,
שאתה איש מכובד
ובעל דעת וחוכמה.
וכאשר שמעתי עליך שאתה גדול כזה,
ובשל מה אותו העני,
הגם שמעשיהו הם מן המטמיעים להודות בפיו שהוא גנב
ולמסור עצמו למיתה ברצונו,
מכל מקום נוכל לשפוט עליו
אחת משתיים.
או יהיה שוטה שיצא מדעתו,
או יהיה מאבד עצמו לדעת מרוב עניותו.
אבל אתה,
לא נוכל לשפוט עליך שום אחד מהשניים.
ויען הרב ויאמר למלך,
אדוני המלך,
תדע
שזה האיש העני,
היה עשיר,
שר וגדול יותר ממני,
וסוחר גדול, ישר ונאמן,
בתכלית האחרונה.
מזה שלושים שנה שאנחנו שנינו מסתחרים זה עם זה,
וקשרנו אהבה עזה מבלי לראות פנים זה את זה.
וזה כמו חמש שנים.
שלחתי בני אצלו,
ועשה לו כבוד גדול,
והוציא עליו הוצאות רבות,
וישיא הבת היקרה שהייתה לו,
ושלח אצלי מלא וגדוש בכל טוב,
שאם אבוא לשלם פעולו,
לא אוכל לשלם לו אחת מאלף.
ואין בעוון,
חרץ את בני וחלתי מעמו,
נהפך עליו הגלגל,
וירד לתחתיות,
עד הגדר הזה שאתה רואה אותו,
שמרוב צערו
רוצה להמיט עצמו.
ומרוב יהדותו
לא רוצה לשלוח יד בעצמו.
הוא בחר לו זה האופן
שימיטו האחרים.
וזה הטעם שהוא אמר שהוא גנב.
כדי לקרב,
שימיתו.
אבל אנכי מעיד
שאין כמוהו נאמן בכל הארץ.
ואם תאמר
למה לא גמלתה וטובה
כאשר גמל עם בנך,
תדע אדוני המלך
שמיום שידעתי מנפילתו,
ששלח לי כמה כתבים להודיעני צערו,
אני לא רציתי להשיבו
ולשלם לו גמולו הטוב
בפרהסיה משני טעמים.
האחד,
כדי לא להגדיל צערו,
שהוא צריך לה עזרתי והוא צריך לה בריות,
אחרי היותו ותרן גדול
ועושה צדקה וחסד עם הכל,
שידעתי שוודאי מתנתית יהיה לו,
כי סיכים בצדו.
והוא לא כתב לי,
אלא על כורחו,
שהציקה לו אשתו והכריחה אותו לצאת
מביתו וכל זה הזמן הייתי מחשב
באיזה אופן נסתר אקים מזלו
מבלי שידע ממני שבעלו.
וסיבה שנייה,
כדי לא לקפח שכרו
לפי גודל יהדותו.
בהיותו בוטח בי, חס ושלום.
ואז מהשם יסור ליבו.
לזה הסתרתי פניי ממנו
עד שאמצא אופן נאות להחיותו.
וכששמעתי שהגיע עד שערי מוות
וכפסע בינו לבין המוות,
תכף רצתי אחריו להצילו ולמסור נפשי תחת נפשו.
ויהי כשמוע המלך את דבריו,
שמח לקראתו
ויאמר לו,
האמת איתך,
ומעולם לא שמעתי אהבה כזו
בין שני אנשים,
וכמעט אפילו אב עם בנו אשר כנפשו.
ובכן,
רצוני להיות גם אני
חבר עמכם באהבתכם,
ונהיה חוט המשולש,
לא במהרה יינתק.
ויען ויאמר המלך,
ויען ויאמר למלך,
אני מוכן לעשות רצונך.
ויאמר לו המלך,
אם כן אפול לך אתה,
ועשה כחוכמתך להחיות לו,
ולכל בני ביתו,
מי שישוב לארץ מולדתו,
וכל מה שתוציא עליו
תודיעני ועליי ניתן חלקי.
ויאמר לו הרב,
חי אדוני המלך לעולם,
כעת אני צריך,
כי תהילה לשמש לאל ידי ניתן לו כדי סיפוקו.
אמר לו המלך, אף על פי כן זהו רצוני.
ויאמר לו הרב,
טוב,
יהי כדבריך,
מי שתחווה למלך
ויצא מלפניו.
וילך הרב,
וחשב בלבו עצה נכונה להחיות את העני או עוון נזכר,
נפש נענה,
וקרא לשני תלמידים שלו חשובים ונאמנים.
ויאמר להם,
קחו בידכם אלו שני ניירות
מלאים אבנים טובים
ומרגליות ופנינים.
ותלכו תבקשו לאיש העני הזה,
שתמצאו אותו,
התקרבו אליו,
ותשתדלו לפתוח מדברים עמו לנחמו ולדבר על ליבו,
שלא יקוץ בחייו, חס ושלום.
כי את אשר יאהב השם יוכיח,
וכאב את בן ירצה.
מי ישוב מעליו אפו
וקרובה לבוא ישועתו.
כי ישועת השם כהרף עין,
כי אין מעצור לשם,
והרבה פתחים למקום,
וקח דברים כאלה עד שתתיישב
עליו דעתו.
וכשתראו שנתיישבה דעתו,
תגלגלו הדברים עמו ותאמרו לו.
שמענו עליך לאמור,
כבודך סוחר גדול
מאבנים טובות ומרגליות,
ואתה חכם ואומן, בקיא,
להכיר בהם ובשמותם
ובחין ערכם.
לכן באנו אליך לחלות פניך,
תגדיל חסדך עמנו בטוב מידותיך,
ותאריך לנו את אלו המרגליות והאבנים טובות שיש לנו למכור,
שזה חלקנו,
ירושת אבותינו,
וגם עיזבון מיתומים קטנים,
ואנו תלמידי חכמים עסוקים מלימודנו,
ומעולם לא ידענו בטוב משא ומתן,
ובפרט
באלו המרגליות שבידינו.
צריך חוכמה להכירם ולדע ערכם,
כדי שנוכל למוכרם בשווים.
ואם לאו,
אנו יראים ללכת
אצל חנויות הצורפים והסוחרים בהם,
שהם היו מרמים אותנו,
ויגזלו אותם מידינו למחצה לשליש מרבייה משווים,
ואלה דמי יתומים ועניים.
ובכן אנחנו מחלים פניך,
תעריך לנו אותם,
ותאר עינינו בהם,
ובקניין דע מצווה רבה.
והשם ישלם לך פעולך הטוב,
וירחם עליך.
ואגב,
שהוא מגודל צערו לא ירצה לשמוע לכם,
אתם תפצירו בו בתחינות, בבקשות,
עד שיתרכך ליבו ויודה לדבריכם
לעשות את רצונכם.
יען ידעתי ברור
שהוא רחמן
ארך לבב
והוא אוהב תורה ולומדיה
ושיעריך אותם
את האבנים והפנינים והכל, קחו אתם כסת הסופר
ותכתבו הכל באר היטב,
כל אחת במשקלה ובערכה.
כשיגמור לעריך אותם,
תיקחו אתם הרשימה הנזכרת
ותניחו בידו כל המרגליות הנזכרות
ותאמרו לו בחייך המתחיל במצווה אומרים לו גמור
כיוון שהגדלת על סדר להעריך אותם,
תגמור בעדינו ותמכרם אתה על ידך
כי אנחנו בטוחים בך ובאמונתך.
ובוודאי
הסוחרים אינם יכולים להונות אותך.
ודאי שהוא יצעק על זה ולא ירצה לקבל מידכם
ויאמר לכם שאין לו מקום אפילו ללון,
ומכל שכן מקום בטוח, ליתן את האבנים הטובות ולשומרם.
אתם לא תאבו לו ולא תשמעו אליו.
תניחו כל המרגליות האלה בידו ותברחו ממנו.
ויאמרו לו כן נעשה כאשר דיברת.
וילכו שני האנשים האלו ויבקשו בכל העיר
עד שמצאו אותו בשוק
בקרן זווית.
ויראו אותו שר וזעף,
מר ונאנח,
בוכה ומבכה,
וכף על כף מכה.
ואומרו מה יעשה מחייו
ומי ייתן מותו
ביד השם
ויהיה לו מנוחה.
ונתקרבו אליו
והתחילו לדבר עמו להפיק צערו לנחמו
כאשר ציווה אותם הרב
עד שראו
שמתיישבה דעתו עליו.
ויאמרו לו שמענו עליך שאתה היית מוכר מרגליות
וחכם ובקי בהם ובערכיהם.
הוא השיב להם אל תזכירו לי ימים ראשונים
בעוונותי הרבים
עתה מרוב עניותי
נשרחה חוכמתי ודעתי בלעימי.
ויאמרו לו אנחנו מרוצים
בכל אשר תאמר אלינו.
עד שרצו להעריך להם
והוליכו המשקל בידם,
אחד שוקל
ואחד כותב
וכשגמר לעריכם
התחננו לו שיניח אותם אצלו למוחרם על ידו
והוא זעק עליהם
והם הניחו אותו צועק ובוכה
כשהוא אומר לא די לי בצערו
אליו גם זאת הוסיפו על צערו ברחו ונמלטו שני האנשים
ויניחו כל המרגליות בידו
והוא רודף אחריהם להשיגם
והם הפכו הדרך ונתעלמו ממנו ונעלמו לו.
ויבואו אצל הרב
ויביאו בידם את כל הרשו בכתב
כל ערך המרגליות במשקלם
אחת לאחת למצוא חשבון
ויעל סך עצום
חין ערכם
והעני
הנזכר
מסלסל בצערו
כפלי כפליים
על זה המקרה שאירע לו
שלא יכול לנוח לשקוט בעבורם בהיותו מושלך באמצע השוק
ועכשיו צריך להתמיד משמירתם
שמא יגנבו אותו.
אותו הלילה לא סגר עיניו
ולא ישן ולא נעה.
באור הבוקר אזרח
קם בזריזות ללך לבקש
אחר האנשים הללו
אולי ימצאיהם ויחזירם להם
ולא מצא שום אחד מהם.
וכן על זה הדרך שלושה ימים
ושלוש לילות
היה בצער גדול על זה
יותר מצער עניותו
באומרו שם חס ושלום
תחטפני שינה ויגנבו ממני
מה העיני לאנשים האלה
ובפרט
שזה דמים של יתומים
ותלמידי חכמים
וכאשר עברו שלושה ימים
קרא לשני תלמידים אחרים
ואמר להם
קחו בידכם אלו הרשימות מעותקות בכתב אחר
שלא יכירם
וקחו אצלכם זה חסך העולה על גביהם
ותלכו ותבקשו לאיש הזה
כשתמצאו אותו תעמדו מרחוק ממנו
ארבע אמות
ותעשו עצמכם מדברים זה עם זה על גודל צערכם
ואומרכם ביניכם לבין עצמכם
אנה נפנה לעזרה
ומה נעשה ליום מחר
כי הגיע עת פקודת המלך
וכי יפקוד מן ישיבנו
שהרי חיפשנו בכל העיר
ולא מצאנו בקשתנו
וכמעט סכנה לנפשנו
כי חמת המלך מלאכי מוות
ואיננו מצטערים כל כך על מיטתנו
ונקבל דין שמיים עלינו
אבל יגדל כאבנו על טפנו ועל עוללנו
ועל זה הדרך
תחומרמרו עיניכם
ותורידו דמעות על פניכם
באופן שהעני יראה וישמע כל דבריכם וצערכם
ותאמרו
כיצד נעשה להמציא למלך אלה המרגליות
וזה המשקל וזה השיעור בדקדוק
והלא כבר סבבנו כל הסוחרים
וכל מוכרי המרגליות
וגם כתבנו לערים הקרובות
ולא מצא ידנו למצוא כשיעור הזה לפי רצון המלך
וניתן לנו זמן שלושה ימים
ומחר היום השלישי
ועדיין לא מצאנו דבר.
וכן על זה הדרך, תחזירו את הדברים זה עם זה,
עד שהוא ישמע ויבין את כל דבריכם,
ובוודאי כשישמע,
יקרא לכם,
יראה לכם את המרגליות שבידו,
שכולן בדיוק לפי רצונכם,
ותקנו אותן מידו,
וכמה שישאל מכם,
ותיתנו לו הסך,
שיעלו תכף כסף סוחר,
לקחו המרגליות מידו,
ותבואו לדרככם.
וילכו ויעשו שני התלמידים הנזכרים אשר ציווה להם הרב,
ויחפשו אחריו וימצאו אותו,
ויראו אותו מרחוק, שר וזעף,
מצטמק ורע לו על מזלו ועניותו.
וביותר על זה הפיקדון
שהניחו אצלו,
וקרבו עצמם קרוב לו,
והתחילו להתמרמר,
ולדבר זה עם זה,
על גודל צערם,
שכל צערם מסכן את נפשם,
על דבר המרגליות שהמלך והמלכה שואלים באותה מידה ואותו משקל,
שהפקידו בידו למכור אותם שני אנשים.
אז קרא אותם העני הנזכר ואמר להם, אחי ורעי,
מה כל הצער זה שאתם מצטערים ובוכים וצועקים? בואו אצלי,
ספרו לי.
אתם מצטערים ובוכים וצועקים?
ספרו לי, מה דאגתכם?
דאגה בלב אישי שיחנה,
והשם ירחם עליכם.
והשיבו לו בקערה, מה אתה רוצה ממנו?
תניח לנו בצערנו.
אין לנו לב להשיב לך לאבד זמננו,
בלי שום תועלת לנפשנו.
והוא מסרב עמהם.
תקרבו אליי ותגידו לי צערכם.
ואולי אני יודע איזה דרך למצוא בקשתכם.
וכל מה שהוא היה מפציר בהם.
והם ממאנים לענות אותו.
עד שמרוב הפצרתו
עשו עצמם כאילו בעל כורחם,
נתקרבו אליו.
אמרו לו, מה אתה רוצה לדעת מאיתנו?
תניח לנו בצערנו.
וכי יעלה על הדעת
שיכול תאכל אתה דל ורזה למלא רצוננו, בקשתנו?
מה שלא יכולנו למצוא בשום אחד מהסוחרים העשירים שבמחוזנו.
ויאמר להם עם כל זה ספרו לי נעד צערכם.
ואני יש לי הבטחה שאוכל להושיע אתכם
מצרתכם
בעזר האלוקים המרחם.
וישיבו לו.
זה דבר רחוק מן השכל
שאתה תוכל להמציא בקשתנו.
אבל
אם באולי על ידך
תבוא ישועתנו להציל ממוות את נפשנו,
נשלם שכרך.
במיטבנו
מלבד גודל שכרך הטוב
מאת השם
ברבות טובתנו.
ויספרו לו ויאמרו לו
כל אשר גזר עליהם המלך להמציא לו מרגליות כך וכך במידה ובמשקל ובמסורה ונתן לנו זמן שלושה ימים
והיום נשלמו הימים
למחר בבוקר צריכים להשיב לו תשובה ואם לאו
דמנו בראשנו
ונלאינו בכל זה הזמן לבקשה
ולא מצאנו ידנו למצוא כשיעורם
אפילו מפרוע כפליים משובים
ולזה גדל צערנו
שלא ידענו
אנה עזרתנו.
ויאמר להם האיש
בניי
ירחם השם
אל תצטערו
ומובטח אני בשם
להמציא שאלתכם
ויאמרו לו בחייך
אתה יודע באיזה מקום נוכל למצוא מבוקשנו?
אם יהיה הדבר הזה
שעל ידך תבוא ישועתנו להציל ממוות נפשנו
איננו עבדים לך וניתן לך כל שאלתך
אבל קשה הדבר בעינינו
ויאמר להם בניי
תמתינו לי ותראו
תראוני רשימתכם
לראות סכום המרגליות ומשקלם של כל אחד ואחד ומידתם
ואחר כך ירחם השם
ויוציאו מחיקם הרשימה
ויראו לו
והוא יוציא מחיקו הנייר של המרגליות
ויאמר להם ייקח אחד מכם רשימה ויקרא
והשני ישקול כנגדו האבן השייכת לו
ונראה
אם יימצא בהם כפי רצונכם
וייקחו אבן השוהם
וישקלו אותה
וימצאו אותה מכוונת במידתה ומשקלה
כפי בקשתם
ושמחו שמחה גדולה לפניו
ויאמרו לו ברוך אתה להשם שעל ידך על כל פנים
מתחילה לבוא ישועתנו
ומי ייתן שנוכל למצוא אצלך כל מבוקשנו
ויאמר להם אמרתי לכם
הגידו לי ואל תצטערו כי אין מעצור להשם להושיע בקיצור
הוציאו להם עוד מרגלית אחרת
וישקלו אותה
וימצאו אותה כשיעורה
שהיו מבקשים אותה
והוסיפו עוד לשמוח כנגדו לברכו
וכן על זה הדרך
וכל אחת ואחת שהיו מוצאים אותה כפי רצון המלך והמלכה
היו מגדילים השמחה
ומנשקים אותו ומחבקים אותו
ויאמר לו
אתה היית לנו כמו אליהו הנביא
להחיות את נפשנו ונפש אנשי ביתנו
הצלת ממוות נפשנו
בזכות זה השם ירחם עליך
ויגביה וירום כוכב מזליך וישיב אותך על כנגדו
והשגה אחריתך מראשיתך.
וכשגמרו לשקול כל המרגליות,
ומצאו בדיוק כל שאלתם בשלמות,
אמרו לו, אתה תאמר לנו,
כמה ערכם,
וכמה יעלה חשבונם,
ונפרח לך תכף דמיהם בם,
ככל אשר תאמר אלינו.
ויאמר להם,
אלו הם פיקדון בידי,
ממון של יתומים ותלמידי החכמים,
כי כן צריך שתפרעו בטוב,
כיוון שזו מצווה,
ומפרט שאתם תפרעו ממון המלך.
ויאמרו לו, ודאי,
אנחנו נשלם לך כפי רצונך,
בין עומר ובין דברים כלל.
לגבי הצלתנו,
אין כסף נחשב.
כל אשר לאיש,
ייתן בעל נפשו.
ויעש להם החשבון כפי רצונו,
ויפרעו לו כל מעות מדודות,
ועוד הוסיפו לו מתנה הראויה להתכבד לו מלבד,
התיווך הנוגע לו בכפליים,
ויחבקו וינשקו וילכו לדרכם.
בייש,
תכף שמכר כל המרגליות הנזכרות,
הלך מחדש לבקש את שני האנשים הראשונים,
שאין להם בידו המרגליות,
כדי למסור בידם את הכסף,
דמי מכר המרגליות,
ננצל מאחריותם,
ונגנבו ממנו.
יענתם, ממון שבידו,
הוא שק מלא גדול הכמות ורב האיכות,
ויש לו צער יותר מבראשונה כשהיו המרגליות,
שהיו שני ניירות דווקא,
והיה מניחם בתוך כותנתו,
ואף על פי כן לא ינום ולא יישן, מרוב פחדו.
יען היה ישן באמצע השוק,
וכל שכן עתה, שהוא נושא משא כבד,
ואין לו מקום בטוח לשומריו.
אז זה ביקש אחריהם כל היום בכל העיר,
ולא מצא.
כשהעיריב השמש,
גמר בליבו,
הלך לפונדק אחד,
שכר בית אחד מממונו,
ממה שהרוויח על תיווכו,
כדי ללון שם,
להיות
בטוח בממון.
בבוקר
חזר לחפש אחריהם,
ולא הניח פינה וזווית,
שלא ביקש אחריהם,
ולא מצא אף אחד מהם.
וכן היה שואל לכל איש עליהם,
ושום אחד לא נתן לו רמז מהם.
וכן עשה ארבעה-חמישה ימים,
כשראה שלא מצא רמז מהם,
ושגם הם שמונה ימים
הניחו את כל הסחוק הגדול,
ולא באו לבקש אחריו,
לדעמה עם הפיקדון שהפקידו בידו,
כי דרך כל המפקידים כבר סחורה ל...
למכור ביד חברו.
לא באו לדעת מה מחר בסחורתם,
הוא עדיין יהיה עדיין בעינה,
ואפילו שתהיה במקום בטוח ונאמן.
מכל שכן אלה שהיניהו ביד עני ואביון כזה,
שלא היה לו אפילו מקום ללון כדי לחוסמן,
שהשכל היה נוטה שיבואו אצלו שלוש פעמים ביום
לראות את הפיקדון אם הוא קיים,
והם לא נראו בעליל כלל.
אמר בליבו,
ודאי אלה לא היו, כי אם מלאכים
בצורת בני אדם,
והקדוש ברוך הוא ראה בו עניין,
כי שחל עפר נפשי
ועשה עימי את כל מעשי הניסים,
כי אם היו בני אדם,
ודאי היו מבקשים אותי.
ואז נתייאש מלבקש אחריהם עוד,
וגמר בליבו,
שוודאי כך הוא יהיה האמת,
וקנה הממון שבידו,
כל הסחורות שהוא מכיר,
שיודע שירביע בהן,
קנה בממון שבידו,
כל הסחורות שהוא מכיר, שיודע שירביע בהן, סחר ספינה,
וחזר לעירו בארץ מצרים.
ואשתו,
כשומעה מביד בעלה,
יצא לקראתו, ואתה אומר לו,
הראית שגם עצתי הייתה טובה?
שהלכת בעצמך אצל אהובך וחתנך,
ועשו עמך כגימול אשר עשית עימם,
שידוע שפני האדם פני אריה,
ואפשר שהכתבים
לא יגיעו אליהם.
ויאמר לה בעלה, שתוכי,
ארור הגבר אשר יבטח באדם,
והם לא עשו עמי דבר,
ואדרבה,
ונהפוך,
הגדילו צערי ועשו לי כך וכך.
לולא השם עזרת לי,
כי מו בטח ליבי ונעזרתי.
והוא שלח לי שני מלאכים
בדמות הנשים,
ויביאו לי שני ניירות של אבנים טובות ומרגליות ותרשישים,
וסיפר לה כל העניין,
ואת כל הניסים.
וטען אשתו וטומר לו,
אמרתי לך מתהלה,
שלא תשלח את בד מזלנו מאצלנו,
ואתה לא שמעת בקולי,
ועשית מה שעשית,
ניתן לו עושר בכבוד גדול,
ואת כל מחמד עינינו,
ובעת הצורך
הם היו בעוכרינו.
והודו לאדוני כי טוב,
שהשם ריחם עלינו,
וכעת תן דעתך מהיום הזה והלאה.
כיצד תתנהג עם בני אדם?
כי אין בעוון.
אנשי אמונה אבדו
ופסו אמונים מבני אדם,
ומהיום ההוא והלאה.
התחיל האיש ליסא וליתן כדרכו באמונה,
וילך הלוך וגדל,
עד שכמעט העזיר עטרה ליושנה.
כאשר שמע אהובו הרב
של קונסטנטינה,
שאהובו חזר לעת תנוקה בראשונה,
כתב לו במכתב לאמור
שלום עליך אהובי ידידי אשר כנפשי
שמחתי באומרים לי
שתהלה להשם יתברך
השם רחם עליך וישיבך על כנך
וששתי ושמחתי כעל כל הון
מידיעת שלומך
וזכור אל תשכח
שאהבתנו כידדת תקועה
בל תמות לעולם
ושמה יש בלבך עליי
שחס ושלום
גמלתיך רעת אחת טובה
שבעת צרתך לא עזרתיך
והסתרתי פני ממך
לזה באתי להודיעך שנתכוונתי הכל לטובתך
ביודעי גודל יהדותך
לא רציתי להכשילך
שתהיה בי ביטחונך
ושבשבילי תסיר
ביטחונך מיוצרך
לזה עשיתי הסתר פנים ממך
עד שהוצאת ממני הבטחתך
וכשרצו להמעיט נפשך
מסרתי נפשי להצילך
ועשיתי אחר כך כל צדקתי באופן אשר ראו עיניך
ניתן לך מזלך
להיטיב לך באחריתך
ובכן
אל ירע בעיניך כל הצער שציחרתיך
שהיה לך פרת עוונותיך
על ששמעת לאשתך
ושמת בי הבטחתך להרבות שכריך
ואני מודיע לך
שלעולם אני אהובך כנפשך
יותר ויותר מאז ומקדם כפול ומשולש ולא עוד
אלא שעתה נתאסף עמנו חוט המשולש
הוא המלך המרומם
ירום הודו
להיות עמנו קשור בעבותות אהבה
בעת ישרים סודו
כראותו גודל אהבתנו והנהגתנו זה עם זה
ואמר הנמצא כזה
ושקיבל אהובו כתבו
חיבקו ונשקו
ואמר
אשריך אהובי אהוב הגוף והנפש
שהחיבה בלבד נתונה
חזרו לאהבתם יותר מבראשונה
והמלך עמהם בעזרתם ואהבתם
הייתה לראש פינה
ונשארו אהובים ורעים
כל ימי חייהם
הם ובניהם ביראת השם עליהם
לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך אני אדוניי
ברוך אדוניי לעולם
מאמן מאמן, למדנו
מהמעשה הזה.
דבר ראשון שבראשון,
מוסר גדול לכל הילדים והבחורים
שלא שומעים לקול המורים וההורים
ומאבדים את עצמם וממונם
אחר חברת מרעים
שנראים להם כאוהבים
ולא חכמו ישכילו
כשאהבתם תלויה בדבר וכשבטל דבר
בטלה אהבה
שכל זמן שימצאו לאכול ולהתענג מאחרים
מראים עצמם אוהבים בחברים
וחס ושלום
בעת צרתו ודוחקו
המה מרחוק יעמדו באוהביו ורעיו
אותו יבגדו.
דבר שני לומדים
להודיע לנו גודל מצוות פדיון שבויים
שזה האיש אחרי היותו בשפל של המדרגות
בין תנור וחיריים
השם בוחן ליבות וכליות
ראה גודל רחמנותו
שלא השגיח על עניותו
ולא להחיות נפשות ביתו
כדי לפתוד את הנערה לשם שמיים
וגם השם משמיים רחם עליו
מהקימו מעפר דל
מעלה במעלות
להיות איש אחד מן הרמתיים
דבר שלישי
למדנו גודל אהבת החברים
ובפרט לבני האדם שהם יקרים
לאהוב את חברו כנפשו ולהצילו מצרת נפשו
אהבת הגוף ואהבת הנפש ונפשו קשורה בנפשו
רביעית
היא העולה לשם ולתהילה
שלא לבטוח באדם להבל דמה
כי אם דווקא יהיה ביטחוננו
השם יושב שמיים
הזן ומפרנס מקרני רמים
ועד ביצי כנים החיה בכל בהם החמישית
צריך לקבל הייסורים בשמחה
להצדיק דינו יתברך בבוא תוכחיו
ובזכות זה אחריתו יסגה
וכארז בלבנון יסגה
כאשר מצינו וראינו בעניין הזה ובאי של הזה
השם יזכנו ללכת בדרכיו
ולהיות בו תדיר ביטחוננו
ולזכות עצמנו ואת חברנו ולאהוב אותם כגופנו
ולעשות רצון יוצרנו כל ימי חיינו
אמן באמן
ברוכים תהיו


