תמלול
קובץ מעשיות א | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום שאול דניאל בן חנה אסתר יזכה לבריאות איתנה ובפרט במעיים ויזכה לנחל מכל יוצאי החלציו מהרה, אמן.
קובץ מעשיות נוסף א'
מעשה בנערה אחת שהייתה מקושטת
והולכת לבדה לבית אביה
וטעתה בדרך
עד שיצאה חוץ ליישוב
ותצמה מאוד למים
פתחה שמש על ראשה
פתחה עיניה וראתה באר מים עם חבל
קשור בו
נשתלשלה וירדה לבורד
בטשט
ולא יכלה לעלות
בטבק
בתצעק
ואין מי שישיב לה
עבר
איש
והציץ עליה
וישאל לה
את מבני אדם
או מנם מזיקין?
השיבה לו מבני אדם אני
והתחילה לבכות, להתחנן, תוציא אותי מכאן
ויאמר לה אם אני מעלה אותך
האם תנשאי לי?
ותאמר הן עם שבועה
וטרח הרבה ועלה אותה
אמר לה קיימי שבועתך?
וטען הנערה ותאמר לו מאיזה עיר אתה?
ויאמר לה ממקום פלוני וכהן אני
אמרה לו משפחה קדושה כמוך
שבחר בך השם
אתה מבקש
להתחתן בלא כתובה וקידושין?
בוא אצל אבי ואמי
ואנשא לך בכבוד
נתרצה האיש
וכרתו ברית
ונשבעו זה לזה
ואמרו
מי יעיד עלינו?
צריך עדים
ונתפשרו
שיהיו עדים
השמיים, החולדה שעברה לפניהם והבאר
והלכו כל אחד לדרכו.
הנערה עמדה באמונתה
וכל מי שביקש להינשא לה הייתה ממאנת.
פעם אחת
בא בחור אחד מחיר אחרת,
עשיר גדול
ונבון
וחכם
שלם במידות,
בדעות,
משפחה מיוחסת
וראה זאת הנערה יפה ומיוחסת
שלח לאביה לבקש אותה לאישה
כשמוע אביה את יחוסו של הבחור ומעלותיו
שהיה שלם בכל מכל כול
שמח שמחה גדולה
אמר אשאל את פי הנערה
ואשיב לך תשובה
הלך אצל ביתו
ויאמר לביתי
עד עתה לא הכבדתי עלייך להפציר בך
שתתארסי לשום אחד
מכמה אנשים שבאו בשבילך
והנחתי אותך ברצונך
ולא רצית אף אחד
אבל אתה באיש הזה ששלח לשאול אותך
שמעתי וביררתי וידעתי באמת שהוא נאה וחכם ועשיר ושלם בכל
הפעם צריך שתודי לדבריי ותתארסי עמו
שאין אנחנו יכולים למצוא יותר טוב ממנו בעולם
ולא נניח לך לאבד את המרגלית הזאת מידינו ולהשליך את המזל
אז בין ברצונך
בין לא ברצונך
על כורחך שלא בטובתך
אני אביך
מכריחך שתנסעי לו
וגם האימא עמדה עליה להפציר בה עד מאוד
כשראתה נערה
שאביה ואימה לוחצים אותה
עשתה עצמה משוגעת
קרעה את הבגדים
ואת הבגדים של כל מי שנוגע בה עד שאביה ואימה נמנעו לדבר אליה
וגם בכל העיר
כבר התפרסם הדבר והפסיקו לשאול עליה להרס אותה
כי יצאה בעיר שהיא משוגעת
הייתה יוצאת יחפה
קורעת בגדים
רוגמת באבנים
והאיש ההוא שהציל אותה מן הבור
שכח את השבועה
ונשא אישה אחרת
ותלת בן
ויגדל הנער
עד שלוש שנים
היו שמחים בו מאוד.
יום אחד
היה מטייל בחצר,
באה חולדה וחנקה אותו.
ותתאבל האישה מאוד על בנה במותו מיתה משונה.
אחר זמן
נתעברה עוד
ילדה בן אחר.
ויגדל
ונפל לה בור.
ויגדל צער האישה עד מאוד.
ותה בחייה גדולה ומרה.
ותמאן להנחם.
וברוב צערה חשבה בדעתה.
ודאי לא על חינם עשה השם ככה.
כי צדיק וישר הוא.
קרא לבעלה לחדר אחד.
ותאמר לו,
ידוע שאין לאמונה ואין עוול.
חס ושלום,
לא עוול קודשא בריך הוא דינה ולא דינה.
ובוודאי
איזה עוון יש בינינו
שהקדוש ברוך הוא מייסר אותנו במיתת הבנים הקטנים, מיתות משונות כזאת,
פעם או שתיים?
צריך שנפשפש במעשינו.
אני פשפשתי
ולא מצאתי בי שום עוון.
אתה,
מחפש מעשיך,
תזכור מה עשית בנעוריך,
ותגיד לי,
ונראה לתקן,
המעוות.
באותה שעה גדל צערו מאבלו,
ומהדברים שדיברה אליו במר נפש,
בוכה מבכה,
נתן ידו על חלציו לזכור מעשיו ומורעותיו שעברו עליו בחייו.
ובעודו נבוך
במחשבתו,
נזכר
מהמעשה הזה של השבועה,
שנשבעו הוא ואותה נערה,
שלא להינשא שום אחד מהם עם אחר.
ויספר לאשתו את כל העניין.
כי שמוע אשתו את כל המעשה.
חזרה והצדיקה עליה את הדין,
בתומל לבעלה,
בבקשה ממך, ידידי,
תן לי גט פיטורין וכתובתי באהבה ושלום,
ולך תכף
אצל אותה נערה שהזמין לך בורא,
מקיים שבועתך,
ולא נהיה עוד גורם להמית נפשות נקיים,
ולשתות כוס תמרורים.
והלכו אצל החכם,
ונתן לה גט בכתובה,
והלכה לדרכה.
והוא שם לדרך פעמיו,
וילך לעיר הנערה,
וישאל עליה.
והשיבו לו, היא משוגעת?
אמר להם, אף על פי כן,
תודיעו לי היכן בית אביה.
וילך אל בית אביה
ויאמר לו,
כבודך,
יש לך בת אחת, נכון?
אתה רוצה לתת לי אותה לאישה?
ענה לו אביה ואמר לו, אתה מצער אותי בדבריך.
בעוונותיי, בתי הייתה מרגלית ואבן יקרה,
אבל מזה זמן, על ידי סיבה,
השתגעה בדעתה.
ואינה ראויה להינשא לאיש.
אמר לו, אף על פי כן, אני רוצה בה.
תעשה לי חסד,
תוליך אותי אצלה.
אמר לו, טוב, הלוואי.
ואולי אני אתננה בלב שלם.
הלך נכנס אצלה,
והתחילה להשתתות עמו גם כן.
ויאמר לה האיש,
ביתי, אינך מכירה אותי?
תזכרי את אותו היום שמצאתי אותך בשדה בתוך הבור.
וסיפר לה את כל המעשה.
כששמעה, התחילה מעט לתת דעתה.
ואמרה לו, תחזור, ספר לי עוד פעם את הדברים.
חזר וסיפר לה כל העניין.
מיד נתיישבה דעתה,
וזכרה והכירה אותו.
ואמרה לו, בשבילך,
ובשביל האמונה של השבועה
שנשבעתי לך,
סבלתי את זה עד צער כמה שנים כדי לעמוד בשבועתי.
מיד קראו לאבי אבי אמה,
והודיעו להם כל העניין, וישמחו שמחה גדולה,
ותכף הזמינו עצמם כל הצורך לחופה,
ונישאו יחדיו,
ופרו ורבו בבנים ובני בנים, ועושר וכבוהו.
נו,
אז יש נשים גם נאמנות.
מכל מקום,
זה המעשה של בור וחולדה,
שלפי האמונה של בני האדם יכולים לתת כוח,
אפילו בבור ובחולדה, בבעל חי ובדומם,
לקיים
את האמונה שהאמינו שהם עדים נאמנים.
הגמרא מביאה את המעשה, בקיצור,
ופה הרחבנו יותר.
מעשה ברבי ראובן,
שהיה חכם, צדיק וישר,
והיה עוסק בתורה כל ימיו,
ביום ובלילה,
בכל הגזרות שהיו באות על אותו הדור,
היה עומד ומת...
להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא
ומבטל אותם בתפילה
ולא היה לו
כי אם בן אחד
והגיע קיצו של זה הבן להיפטר מן העולם
בא מלאך המוות
לפני רבי ראובן אביו ואמר לו
דבר יש לי לומר לך
אמר לו אמור
אמר לו הגיע קץ של בנך להיפטר מן העולם
אמר לו אם כך גזר הקדוש ברוך הוא גזירה
אין אנחנו יכולים לבטלה
אבל בבקשה ממך
תן לי זמן שלושים יום
ואקח לו אישה
ואעשה חופתו
ואחר כך אעשה שליחותו של הקדוש ברוך הוא
אמר לו המלאך
הראו בידך כטוב בעיניך עשה
הלך המלאך למקומו
ורבי ראובן הלך לביתו
ולא הגידה דבר לשום אדם
הוא ביקש לבנו אישה עגונה
שידך לה בן
הזמין כל צורכי החופה
וקרא לבנו נתן בידו עלי הדס ואמר לו לך הזמן את כל בני העיר לחופתך
כשהלך
בני זמן פגע בו אליהו
זכור לטוב
ואמר לו הכאן תלך
אמר לו אבי שלחני להזמין
כל בני העיר לחופתי
אמר לו בני
יש לי דבר אחד לומר לך
אמר לו מה הוא?
אמר לו בני הגיע כי צריכה למות
אמר לו אם כך גזר הקדוש ברוך הוא
אין מי שיוכל לעכב
אני לא יותר גדול ממשה ואברהם, יצחק ויעקב
אמר לו בני
אומר לך דבר אחד
שתזמין בני העיר
ותשב בסעודה עם הזקנים
אל תטען כלום
אלא עיניך יהיו רעות בפתח
והאדם
שתראהו שבא כעני
וראשו פרוע ובגדיו קרועים
ושיער ראשו
מקורזל
דע כי הוא מלאך המוות
ועמוד על רגליך
ותתנפה לפני רגליו
ותשתה חוה ותכניסהו שיאכל עמך וישמר לך שלא תניחהו
אלא תפוס אותו בחוזקה שיאכל וישתה
רוצה לשב בסעודה,
קחהו בחופתך,
ואכינהו ואשקהו.
אמר לו כן, אעשה.
הלך אליהו זכור לטוב,
לדרכו,
והבן הלך לביתו,
ולא הגיד לא לאביו, לא לאמו ולא לארוסתו.
באו הזקנים,
ישבו בשולחן, וישב גם החתן עמהם,
והיו עינם מסתכלים בפתח,
ומן הצער בדאגה, לא אכל ולא שותה.
וכשהיו
כל העם אוכלים ושותים,
בא מלאך המוות ונדמה לו כעני,
מראשו פרוע ובגדיו קרועים ושערותיו מקולקלות.
כיוון שראו החתן
עמד מן השולחן
ונפל לפני רגליו
ותפס אותו מחוזקה,
אמר לו, אדוני, כנס.
אמר לו, איני נכנס.
אמר לו, איכנס, שבע מזקנים,
עד שתפס אותו מחוזקה
והאשיב אותו מחופתו.
והביאו לפניו
כל מיני מעדנים,
ונראה לו
כמי שאוכל ושותה.
וכשאכל ושתה, אמר לו,
בני,
כשהיית בונה ביתך
את התבן מאחד לקחת?
אמר לו, מבעל הגורן.
אמר לו, בני,
בעל הגורן מבקש את התבן.
אמר לו, ניקח תבן אחר וניתן לו.
אמר לו, אינו רוצה,
כי אם את התבן שהוא נתן לך.
אמר לו, אם כן,
ננתץ את הבית
ונוציא מהטיט את התבן וניתן לו.
אמר לו, בני,
אין בעל התבן
אלא הקדוש ברוך הוא.
בתבן
אינו אלא נפשך.
והוא שלח אותי
ליטול את נפשך.
אני הוא מלאך המוות.
אמר לו, אם כן,
תל לי רק רשות שאת סבר עת אבי ואת אמי ואת ארוסתי.
אמר לו, לך.
הלך לאביו ואמו
וסיפר להם.
מיד עמד רבי ראובן אביו
ונתעטף
והיה מתפלל ומבקש רחמים על בנו והיה הבן בוכה כנגדם ומחבקם ומנשקם.
עזר ויצא ואמר למלאך תן לי רשות
ואפייס אותך מאוד עד שאכנס לחופתי ואנשק לארוסתי.
אמר לו לך.
הלך אצל אשתו ונשק אותה.
אמר לה תהיי יודעת
שבא מלאך המוות ליטול את נפשי.
אמרה לו מה אמרת לו?
אמר לה לא אמרתי כלום.
אמרה לו עמוד כאן
ואני אלך לדבר עמו.
יצאה ואמרה לו
אדוני
אתה באת לקחת את נפש בעלי?
אמר להן.
אמרה לו לא כך כתוב בתורה
כי ייקח אישה חדשה נקי יהיה לביתו שנה אחת
ושימח את אשתו אשר לקח?
אמר לה המתיני לי
ואני עולה לקדוש ברוך הוא
ואומר לו דברך
אולי יעשה למען שמו וירחם עליו.
עלה לרקיע,
מצא שם מיכאל וגבריאל
ומלאכי השרת עומדים
ומבקשים עליו רחמים ואומרים
ריבונו של עולם,
כל גזרות קשות הבאות לעולם
ריבי ראובן אביו
עומד לפניך ומתפלל ואתה מבטל אותם בעבורו
ועכשיו
כולנו מבקשים עליו רחמים
ואין אתה שומע לנו?
עשה נא למען שמך הגדול
ותרחם עליו.
עודם מתחננים לפניו
ומלאך המוות הגיע
ואמר לה הקדוש ברוך הוא כך וכך אמרה לי אשתו
מיד נתמלא רחמים
והפך גזר דינו לחיים
והוסיף לו הקדוש ברוך הוא
על שנותיו שבעים שנה
כנגד שבעת ימי המשתה
וקיים מה שנאמר
רצון ירעיו יעשה ואת שבעתם ישמע מי יושיעם
זאת אומרת אין ייאוש בעולם אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם במלאך המוות הגיע
עדיין יש מקום לרחמים
אישה חכמה
מעשה באדם אחד
שהיה הולך בדרך לסחורה
ורעהו אדם אכסנאי
אמר לו אבי ומורי
אם רצונך אבוא עמך
אמר לו בוא עמי בשלום
והלך עמו
כשהיו הולכים בדרך
פגעו באדם אחד שהיה סומא בשתי עינם
והוא יושב קרוב לעיר
מיד הוציא אחד סלע, מטבע, ונתן לו
אמר לאחסנאי שהיה הולך עמו
תן לו גם אתה
כמו שנתתי אני
אמר לו אני לא נותן כלום
אני לא מכיר אותו
לפיכך אני לא נותן
הן ניחו לאותו סומא והלכו לדרכם
בהיותם הולכים בדרך
פגע בהם מלאך המוות
אמר להם להיכן אתם הולכים?
אמרו לו לסחורה
והם לא יודעים שהוא מלאך המוות
מיד נגלה עליהם ואמר אני מלאך המוות
נפלו על פניהם
אמר מלאך המוות
מזה שנתן צדקה
אתה נפדה ממוות
ואמר עליו את הפסוק
והלך לפניך צדקך
כבוד אדוני יאספך
אמר לו הואיל והקדמת לעשות צדקה מממונך כדרכך
מכאן ואילך תחיה חמישים שנה
אחר כך אמר לחברו
עתה סופך הגיע והיום יום מיטתך
מיד ענה ואמר לו הי
אני וחברי באנו יחד
והוא חוזר לביתו ואני אמודכן
אמר לו כן
הוא הקדים ועשה צדקה
צדקה תציל ממוות
אמר לו אם ככה תניח לי ואני גם אלך ועשה צדקה
אמר לו שוטה שבעולם
ראית אדם
שפורס בים הספינה
אם לא תיקן כל צורכו ביבשה
מה עושה בפלגים ובתהומות כשבאים עליו גלי הים
כך מי שלא תיקן עצמו בחייו
מה יעשה במיטתו
עכשיו מה שעשית עשוי
ומכאן ואילך אין לך תיקון הגיע זמנך למות
אמר לו אם כן
המתן לי עד שאלך
לספר שבח הקדוש ברוך הוא על הטובה שעשה עם מי
אמר לו מאחר שאתה מבקש לספר שבח של הקדוש ברוך הוא
תוסיף שנותיך לקיים
מה שנאמר והלך לפניך צדקיך
חברו
לא עשה צדקה
אלא לסומה אחד
ונתוספו לו כמה שנים.
מה עושה צדקה בכל יום
ובכל שעה?
על אחת כמה וכמה
התקיים בו והלך לפניך צדקיך.
מה עשה
בדוד בן ישי,
מלך ישראל,
שבשעה שהיה נלחם
היה יורה חץ
בעורק שמונה מאות איש בפעם אחת,
שנאמר ואלה שמות הגיבורים אשר לדוד בשבט תחכמוני ראש השלישי
והוא עדינו העצני על שמונה מאות חלל בפעם אחת.
כיוון שראה כך
נתגאה ואמר
אין כמוני בעולם
ואחריי לא יהיה
אמר הקדוש ברוך הוא לדוד אל תתגאה כל כך בגבורתך
אתה תראה
מה תהיה גבורתך.
מה עשה לו הקדוש ברוך הוא?
הוא זימן לו צבי אחד
והיה צבי מושך אותו
והארץ קפצה לפניו
עד שביאו אצל יושבי נוב
ואמרו יושבי נוב זה דוד
כשראה אותו השביא
האח של גוליית
אמר זה דוד שהרג את גוליית הפלישתי אחי
פשט ידו ולקחו והביאו
ושם אותו תחת המכתש ונשען עליו לשוברו וישב לאכול
מיד פתח דוד ואמר תרחיב צעדיי
ולא מעדו קרסו לי
ונעשתה לו הארץ כבאר
וירד למטה ולא הזיקו
כיוון שגמר השבית מאכלו
נטל לדוד והיה זורקו למעלה באוויר השמיים
כסבור היה לקבלו בראש הרומח להורגו
תקע את החרב
ברצפה עם הלהב כלפי מעלה
וזרק את דוד כדי שינחת
על הרומח
ונעשה מגן עליו
ואמר מגיני וקרן נשעי משגבי ומנוסי
והיה משליחו
בראש הרומח תחתיו
והיה דוד אומר תרחיב צעדיי תחתיי
ובכל זאת
כל מה שקורה לא ידע ישראל
איזה מקום הלך דוד
עד שנכנס אבישי בן צרויה למרחץ כדי לרחוץ
וראה מים נהפכו לדם.
רבו שמואל, אחד אמר ראה דם,
אחד אמר יונה מטרפת לפניו.
אמר בלבו, בוודאי המלך שרוי בצער.
הלך אבישי בהיכל המלך
ולא מצאו.
שאל בעבורו.
אמרו לו, לא ידענו היכן המלך.
מה עשה אבישי?
נטל רשות מהסנהדרין ונטל לה פרדה של המלך
ורכב עליה, כי אסור לרכב על
סוס של המלך,
אבל בשעת סכנה מותר.
עד שבא אצל השבי בנוב ומצא לדוד בידו ומשחק בו ברומח.
מה עשה אבישי?
ירד מהפרדה,
נלחם עמו והיכה ומכה אחת.
הוא מצא דוד המלך
בלא רוח.
ותשכוחו,
מרוב הצער והפחד,
שנאמר, ויעזור לו אבישי בן צרויה.
מה עשה אבישי? נטל ידו וכפתו לאחורה, ונשבע שלא יבוא אל ירושלים אלא על רגליו,
והוליכו עד ירושלים ברגליו.
אז אמר דוד הפסוק, עיני בדרך כוחי כי צר ימיי.
אמרו ישראל לדוד,
לא ביקשת,
אלא לאבד צונאיהם של ישראל,
שאלמלא היה הורג אותך פלישתי.
היו הולכים ישראל, הולכים מפוזרים כצון, אשר אין להם רועה.
אמר להם, חטאי גרמו לי.
מיד אמרו אנשי ישראל,
שלא יצא דוד יותר מביתו.
כשנאמר אז נשבעו אנשי דוד לו לאמור,
לא תצא עוד איתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל.
מיד אמר דוד המלך עליו השלום,
איה כוחי,
איה גבורתי.
על זה נאמר,
אל יתהלל הגיבור בגבורתו.
רואים,
כל מי שמתגאה, לא משנה מי שלא יהיה, שלמה המלך, דוד המלך,
כל אדם בעולם שיתגאה, הקב' ברוך הוא ישפיא לו ויוכיח לו
שאין עוד מלבדו
וכל כוחו שלו
ייחוד השם,
אפס זולתו,
אין עוד מלבדו.
תחזק בזה,
המשך יבוא.


