תמלול
מעשיות שלמה המלך | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום, זיוה בת שרה, רפואה שלמה, מאוצר מתנות חינם, ושהלבלב וכל האיברים יתפקדו כראוי, אמן.
קובץ מעשיות משלמה המלך
מעשה בשלמה המלך עליו השלום
שגדלה מאוד מלכותו וממשלתו
והיה שט בכל יום והולך
עד הרי חושך
לשמוע סודות
מן עוזה ועזה אל
וכולם נכנעים למשמעתו.
בכל צבא מרום
היו קורעים ומשתחווים לפני הקדוש ברוך הוא
ומשבחים אותו על שהעמיד מלך כזה בישראל
שישב על כיסא מלכותו
כן ירבו בדוגמתו.
ככתוב, וישב שלמה על כיסא אדוני למלך.
ומלך שלמה בעליונים ובתחתונים וכולם ממלאים רצונו
וטבעת שחקוק עליו שם המפורש היה על ידו.
בכוחו היו כולם יראים ממנו.
גזר והביא את השמדה עם מלך השדים,
אסר אותו בשלשלאות של ברזל תחת רשותו
להשתמש בו לצורך בניין בית המקדש,
והביא איתה תולעת שמיר וכיוצא לכל צורכו,
שהיא הייתה מסטטת את האבנים בלייזר.
והיה חבוש אצלו ימים רבים
אחר בניין בית המקדש,
עד שהתגאה ברוב חוכמתו ועושרו וממשלתו,
ואמר בלבו אין כמוני בכל הארץ.
ויסיתו יצרו ועבר על שלושה לאווין שבתורה.
ולא ירבה לו נשים
ולא יסור לבבו.
יכול המלך להרבות עד שמונה עשרה נשים,
שכן מצינו אצל דוד שהיו לו שש נשים,
אמר לו הקדוש ברוך הוא ואם מעט
והוסיפה לך כהנא וכהנא.
ובשלומה כתוב ויהיו לו נשים שרות שבע מאות
ופילגשים שלוש מאות.
וגם עבר על מה שכתוב ולא ירבה לו סוסים
ולא ישיב את העם מצרימה.
וכתוב, ומוצא סוסים אשר לשלמה ממצרים
ועבר על מה שכתוב, וכסף וזהב לא ירבה, לא מאוד.
וכתוב אין כסף
לא נחשב בימי שלמה
למאומה
כי אוני תרשיש למלך בים
עם אוני חירם
אחת לשלוש שנים תבוא אוני תרשיש נושאת זהב וכסף.
באותה שעה
עמדה אות יוד
לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה
ריבונו של עולם
הרי שלמה ביטלני ועבר על שלושה לא ירבה ככתוב בתורתך
באותה שעה אמר לה הקדוש ברוך הוא
עלי לריב את ריבך
ויאבדו אלפים כשלמה
ואל יתבטל אפילו הקוץ הקטן שבך
מיד גזר עליו שיגלה שלוש שנים נע ונד חוץ למלכותו
ואמר הקדוש ברוך הוא להשמדי
לך אצל שלמה וטול חותמו והורידהו ממלכותו
ותדמה כדמותו ותשב על כיסא מלכותו
תכף הלך השמדי לפני שלמה
וביקש ממנו שיתירהו ממאסרו
והוא יגלה לו סוד גדול ונורא מאוד
ומאט השם הייתה
שהאמין לו
כדי לייסר אותו על חטאתו
ושלמה יתירו ממאסרו
באותה שעה התחזק השמדי בגבורתו
וסתר לשלמה על פניו
בהורידו מכיסאו
נטל חותמו מידו
והשליכו לים
ובא דג אחד
ובלע אותו
והשליכו לשלמה רחוק ארבע מאות פרסאות
והוא עלה וישב על כיסא מלכותו בצלמו כדמותו
השמדי
והיו ישראל סוברים שהוא שלמה
וכיוון שנתלה הטבעת
שבה שם המפורש ממנו
איבד חוכמתו וכל תפארתו
והיה סובב הולך בארץ העמים
ושואל על הפתחים ואומר
אני שלמה קהלת הייתי מלך על ישראל וירושלים
וכולם מצחקים עליו ואומרים זה לזה
ראו כמה שותה הוא זה
שהמלך יושב על כסאו
והוא אומר אני קהלת הייתי מלך
ועמד בזה הצער שלוש שנים
על שעבר שלוש מצוות הנזכרות בגאוותו
ובאותן שלוש שנים
עבר השמדה ובא על כל נשיו של שלמה
עד שבא על אחת מהן בימי נידתה
כיוון שחזיק בא לבוא אליה אמרה לו שלמה
למה שנידת עמך ומנהגך טוב שהיית נוהג עמנו
ככתוב אלישע בנידת ומתה לא תקרב
מדי אין אתה שלמה
מיד שתק הוא ברח מאצלה
וכשסיפרה את הדברים לגדולי ישראל לא האמינו לדבריה
עד שלא הרבה צמאונו והלך לבת שבע עם שלמה
ולא אגיד מה אמר ומה היה
ובבוקר הלכה בת שבע אצל בניהו בן יהוידה ואמרה לו כך טבע ממני שלמה
מיד נזדעזע וקרע בגדיו, תלש בשערו
אמר בוודאי זה לא שלמה כי משמדי
ואותו האיש עם שוטט ואומר אני קהלת
הוא שלמה בעצמו
וזה היה בסוף השלוש שנים שנגזר עליו להיות בגלות
לכפר על השלושה לוין הנזכרים
רצה הקדוש ברוך הוא לרחם עליו בעבור דוד עבדו
ולמען הצדקת נעמה
בת מלך עמון
שיצא ממנה משיח בן דוד
והביאו לארץ בני עמון
לעיר המרוכה ששמה משכמס
היה שלמה עומד ברחוב העיר בשברון לב כגר בארץ נוכרייה
ובעודו שם
עבר מלצר המלך, שר הטבחים
הממונה לקנות ולבשל ולתקן
כל מאכלי וצורכי המלך
כדי לקנות כל הצורך לבית המלך
כיוון שראה את שלמה עומד ובטל באמצע הרחוב
לקח אותו בהנגריה
כדי שיוליך לו כל מה שקנה לבית התבשיל של המלך
ויסים המסע על כתפו
והלך עימו
בראות המלצר את שלמה שהיה רעב וצמא ריחם עליו
האכילו והשכהו
וימצא חן מענה
ויאמר לו המלצר
אם תרצה לשב עמי פה לשב
יהיה שכרך, מאכלך ומשתך דווקא.
נטרצה לו שלמה וישב עמו ושרת אותו.
עד שלמד שלמה גם כן לבשל ולתקן מעדני מלכים.
מאחר איזה ימים
אמר לו שלמה למלצר,
היום תניח לי לבשל ולתקן את המאכלים למלך
כמו שאתה עושה.
נטרצה לו המלצר,
אמר לו עושה בהצלח.
וכן היה שלמה בישל ותיקן הכל אותו היום
והמלצר הביא את זה לפני המלך.
כשהמלך אכל אותם התבשלין והמטעמים ערבו לו עד מאוד.
ושאל את המלצר מי בישל אלו המאכלים היום?
מעולם לא הבאת לי כהם.
בישיבהו,
אדוני המלך,
אותו האיש המשרת,
אותי
בישל אותם.
תכף ציווה המלך לכרותו.
ויבוא שלמה לפני המלך.
ויאמר לו המלך
רצונך להיות לי למלצר?
ויאמר לו שלמה הנני מוכן לשרתך.
תכף שלח את המלצר הראשון מלפניו.
שם את שלמה במקומו לבשל לו כל מאכליו.
ויהי אחר הדברים האלה,
בהיותו תמיד בבית המלך,
ראתה אותו בת מלך בני עמון
ושמה נעמה.
ונכנסה אהבת שלמה בלבה.
ותאמר לאמה
שרצונה לקחת את זה המלצר לה להינשא לו.
ואימה גערה בה.
ותאמר לה הלא יש במלכות אביך שרים רבים ונכבדים
תוכלי לבחור מהם הטוב בעינייך.
ותאמר לה אמי
אין רצוני בשום שר,
כי אם בזה המלצר.
כי מאת השם יצא הדבר
וכל מה שהפצירה בה אמה
לא עין לה.
כי אמרה
אף על פי כן אין רצוני בישחרר בעולם,
כי אם בזה.
עד שהוכרחה אמה לגלות העניין לבעלה המלך
שרצונה לקחת את המלצר.
כי שמוע המלך דבר זה
חרה לו עד מאוד
ורצה להרוג את שניהם.
וברצון הקדוש ברוך הוא נעשה להם נס
ונחמרו רחמי המלך עליהם.
ולא רצה לשפוך דם נקי.
קרא לאחד מעבדיו
ציווהו שיוליך את שניהם למדבר שמם.
ושם ימותו מעליהם
ויעש הסריס כאשר ציווהו המלך
והנה חם במדבר שמם
וחזר לדרכו.
וילכו שניהם יחדיו
למצוא אוכל להחיות את נפשם
עד שהגיעו לחיר אחת
על שפת הים.
הוא מצא דייגים מוכרים דגים,
קנה שלמה דג אחד
והביא אותו לאשתו נעמה שתבשל אותו.
כשפתחה את אותו הדג
מצאה את הטבעת שחקוק בה השם המפורש
ונתנה את הטבעת למעלה
תכף הכיר אותה
ושם אותה באצבעו
פטש וברוכו אליו
ונתיישבה דעתו
בעלה לירושלים
ובאותו זמן היה המאורע של השמדי
שהלך אצל בת שבע ונתגלתה חרפתו
ושלח בניהו אחרי שלמה ואמר לו
בני
אמור לי מי אתה?
אמר לו אני שלמה בן דוד
אמר לו בני
ספר לי כיצד היה מעשיך
אמר לו יום אחד הייתי יושב במקומי
ובא עליי כמו רוח סערה והשליחני במקומי
ומאותו יום ועד עכשיו ניטלה דעתי
לפיכך הייתי משוטט
אמר לו בנייהו כלום יש לך סימן?
אמר לו היין
בשעה שמלכתי נטל אבי יד אחת
והניחה בידך
בידו האחרת
ביד נתן הנביא
ועמדה עם מי?
בן אשכר ראש אבי זה הסימן שיש לי
כיוון ששמע בנייהו דבריו
תכף קרא לסנהדרין ואמר להם
כתבו להם שם המפורש
וקבעו אותו על לבבכם
ולכו והורידו את השמדי מכיסא מלכותו
אמרו לו מתייראים אנחנו מהשם החקוק על ליבו
אמר להם וכי שם אחד יכול על שבעים שמות?
אבל אם אין לכם החסד
מיד הלך בנייהו אצל השמדי והיכה ומכה אחת
וביקש להורגו
באותה שעה יצאתה בת קול ואמרה
אל תיגע בו
כי ממני יצא דבר
לייסרו
שעבר על מה שכתוב בתורה
ועתה נתכפר חטאתו
ובאותה שעה
חזר שלמה וישע על כיסא מלכותו
ושם כתר מלכות בראשו,
חזר לו יופיו וחוכמתו כראשיתו.
מיד אמר שלמה,
אהיה מלכותי
מחוכמתי וגבורתי שלא הועילו לי מיום צרתי.
עליו הכתוב אומר
אל יתעלל חכם בחוכמתו,
אל יתעלל גיבור גבורתו,
אל יתעלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתעלל למתעלל,
השכל וידוע אותי.
שכל המשפיל עצמו בעולם הזה,
הקדוש ברוך הוא מגביהו.
ואחר כך
שלח שלמה לקרוא למלך בני עמון.
ויאמר לו, למה הרגת שתי נפשות בדם נקי בלי רשותי?
אמר לו, אדוני המלך, חס ושלום לא הרגתיים,
אלא גרשתים למדבר שמם.
ולא יודע מה היה להם.
אמר לו שלמה, אם תראה אותם, אם תוכל להכירם?
אמר לו, כן, אני אכיר אותם.
תכף שלח לקרוא לנעמה,
ובא לפניו נשקה ידיו.
אמר לו שלמה, אני המלצר,
ובתך אשתי.
מיד בשומעו
שמח שמחה גדולה,
חיבקם ונשקם,
ונתן הודעות לבורא עולם,
שהיא צילום לשפוך דמם,
וזיכהו לשמחה כזו, שמחת עולם.
נו,
כן יזכנו הקדוש ברוך הוא לחזור ולהראות פני מלך משיח, צדקנו במהרה בימינו.
אמן.
אנחנו ממשיכים.
זו סדרת מעשיות.
מעשה שהיה בימי שלמה המלך עליו השלום
בשלושה בני אדם,
שהיו ביחד מהלכים בדרך.
בא ערב שבת,
וקדש עליהם היום.
אמרו זה לזה,
בואו ונטמין במקום אחד הממון שלנו.
הלכו שלושתם
והטמינו הממון במקום אחד.
במוצאי שבת
הלכו ביחד לקחת את הממון,
ולא מצאו,
התחילו להתקוטט.
זה אומר,
אתה, גנבתו.
וזה אומר,
אתה, גנבתו.
הלכו לדין לפני שלמה וסיפרו לו טענותיהם.
כששמע הדברים,
אמר להם, דין הוא לבוקר משפט.
והיה מצטער ואומר,
אם אין אני דן דין זה,
יאמרו היכן חוכמתו של שלמה.
מה עשה?
ישב וחקר בחוכמתו להשיב להם תשובה,
לתפוס אותה מתוך דבריהם.
כיוון שחזרו בבוקר,
התחיל לומר להם,
אתם בעלי סחורה
ובעלי חוכמה ומשפט.
נשאל מכם שאלה.
מלך
שלח אליי לחוקרני בדבר שאירע במלכותו.
תינוק ותינוקת
היו דרים בחצר אחת
ונתאהבו זה את זה.
אמר התינוק לתינוקת,
בואי נעשה תנאי בינינו בשבועה,
שאם ארסתיך
עד יום פלוני,
מוטב תינשאי לי ולא לאחר.
ובתוך זה הזמן,
כל מי שירצה לארס אותך,
אל תשמעי לו, שלא ברשותי.
והיא התרצתה ונשבעה לו בכך.
לימים,
אביה שידך אותה לאדם אחר.
כיוון שרצה החתן להיות איתה,
אמרה לו, אני מצטערת,
איני יכולה לעשות רצונך עד שנלך אצל פלוני
ונטול ממנו רשות, כי נשבעתי לו.
אמר לה החתן, טוב,
הלך ונטל כסף וזהב ומגדים,
והלכו שניהם יחדיו לאיש,
ליתן לו כדי שיפטור אותם השבועה.
כיוון שבאו אצלו,
אמרה לו, אני עומדת בשבועתי שנשבעתי לך.
אם תרצה,
אראה לך כסף וזהב,
ותפטור אותי משבועתי.
אמר לה, אני פוטר אותך,
ותהיי מוטרת לבעלך,
ולא אקח משלך כלום.
ואמר לה לכי שלום.
ויהי הם הולכים בדרך,
פגע בהם ליסטים אחד,
שודד, זה כן,
נטל לעצמו את הנערה,
ואת הכסף ואת הזהב והתכשיטין שהיו עליה.
כיוון שרצה לעשות מעשה,
אמרה לו, בבקשה ממך, אדוני,
המתן לי עד שאספר לך מה שהרע לי.
סיפרה לו את כל המעשה.
אמרה לו, מה אותו בחור
עומד על פרקו,
ויכול להיות איתי בהיתר
בדרך העולם.
ועם כל זה הודה לדבריי וקבע שתצרו.
אתה זקן
על אחת כמה וכמה שהוא הדין
שתשים לפניך יראת שמיים ותכבוש את יצרכה.
כי אם
אתה תעשה חס ושלום מעשה אסור,
אל תחטא עימי
ואל תיקח ממוני.
מיד נחמרו רחמיו
ולא נגע בה ונפטרו לשלום.
ולא לקח מהם כלום
והחזיר להם את הממון.
אמר המלך,
זה שאני שואל מכם
מי מהם משובח?
הבחורה שלא רצתה
לאישה
עד שקיימה שבועתה
ונטלה את הרשות מאותו התינוק
או התינוק
שנתן לה רשות ולא לקח ממנו כלום
או הליסטים הזקן
שהיה בידו יכולת לקחת את כל הממון
ולענות את התינוקת
וכבש את יצרו
ולא לקח מהם כלום.
עכשיו תגידו לי את דעתכם
ואחר כך אני אשיב לכם תשובה לדין שלכם.
מי היה הגנב?
ענה אחד משלושתם ואמר משבח אני את התינוק
יען כי אהבתו הייתה קשורה בלבו ימים רבים
ויהיה חפצו בה
ואהבתו שלמה מאוד
והיה בידו שלא ניתן לה רשות
ועם כל זאת כפה את יצרו ונתן לה רשות.
ויען השני
ויאמר
אני משבח את התינוקת
כמנהגה של אישה
שלא לשמור אמונה אפילו לבעלה
בדעתן של נשים כלה
וזו שאמרה אמונתה היא המשובחת לפי דעתי.
ענה שלישי ואמר
אני משבח את הליסטים הזקן
אשר לקח את הממון
והיה יכול לענות את הנערה
ואין מוחה בידו
ואף על פי כן שמר עצמו מחטא
ולא עינה אותה
וגם החזיר את הממון
נראה לי שהוא צדיק גמור
אמר לו המלך יפה דנתה
מהר
לך תחזיר את הממון לחברך כי אתה הגנב
אמר לו אדוני זה לא אני אני שבע
אמר לו המלך לך חזיר את הממון
ואם לא אשים אותך בבית הסוהר עד יום מותך
כשראה שהתגלה קלונו
הלך והביא את המעות
שהיו טמונים בארץ
והחזירם לחבריו.
ואז חבריו הודו למלך
וברכו אותו,
ועל כך נאמר ויחכם
מכל האדם.
מעשה באדם אחד
שהיה בימי דוד מלך ישראל.
והיה האיש ההוא דר במקום חרב.
והיה עשיר הרבה, היו לו עבדים, שפחות, נכסים הרבה.
והיה לו בן יחיד.
מה עשה האיש ההוא?
קנה סחורה הרבה, במאוד מאוד,
ונתן לבנו ללכת למכור מעבר לים.
נכנס הבחור בספינה והלך לאפריקה
ועמד שם שנים רבות.
בתוך אלה השנים
מת אביו של הבחור
והניח את כל קניינו ועושרו
ביד עבד אחד
שהיה בעל אוצר שלו.
וזה העבד
התחיל לכבוש כל בני הבית
בייסורין
עד שניחו והלכו להם וברחו,
והוא נשאר בבית יחיד.
וכינס כל אותו ממון שהניח אדונו,
בידו
היה אוכל ושותה
ושמח עם כל הממון.
וירבוה ימים
ויחזור הבחור מכרחי הים
והלך לבית אביו
ולא מצא אותו כי נפטר לעולמו.
נכנס לבית,
יצא העבד לקראתו,
דחפו וקללו.
אמר לו, מה לך פה בביתי אדם בליעל?
וואו,
כיוון ששמע הבחור כן,
נטל המקל והתחילק אותו בטוב.
ואמר לו, מה לך פה עבד נמכר?
רע מעללים,
אשר תפסת את כל עמלי וכיחשת בי
ושמחת בכל ממוני.
והייתה מריבה גדולה ואין מציל.
עד שברח הבן
של הזקן
והלך לפני דוד המלך
ואמר לו,
אדוני המלך,
עבדים מאשלו באנו
ואין מציל.
סיפר לו את כל המעשה.
אמר לו המלך לבחור,
יש לך עדים
שזה הממון של אביך?
אמר לו, לא.
קרא לעבד.
אמר לו, כיוון שאתה מחזיק בממון,
לך לשלום בשמחה.
אין עליך להשיב לי דבר.
הוא מוחזק.
הוא מוציא מחברו על עברי...
ויהי כאשר שמע בן הזקן את דבריו
התחיל לבכות
ולצעוק לפני המלך
וחזר אצלו פעם, פעמיים ושלוש,
עד שגער בו המלך
אמר לו אל תשנה עוד
עדי אשלח בך
אם יש לך עדי אם מוטב אם למה אעשה לך
כששמע שלמה את דבר המלך אביו
קרא לאותו נער
מצד אחד ואמר לו
תצעק עוד אל המלך
ואם יכעס עליך תאמר לו אדוני המלך
אם אתה לא תעשה לי דין
שים אותו ביד שלמה בנך
וכן עשה דוד המלך
מסר את הדין ביד שלמה לשפוט את הדין
אמר שלמה לאותו בחור
יודע אתה באיזה מקום קבור אביך?
אמר לו לא
שלח קרא לאותו עבד
אמר לו אתה תכיר קבר אביך? אמר לו כן
אמר לו שלמה לך ואביא לי זרוע של אביך
תוריד את הזרוע של אביך תביא לי
מיד הלך לקבר
חתך זרוע של אדוניו
והביא לפני שלמה
אמר להם שלמה
הקיזו דם שניכם
כל אחד יקיז דם
וכל אחד ואחד
ישים את הדם שלו בכלי
וככה עשו
אמר לו שלמה לאותו עבד
טבול העצם בדם שלך
טבל
ולא נצבע
אחר כך אמר לבן הזקן
טבול גם אתה בדמך את העצם
והראה הוא לכל העם ואמר ראו זה הדם
מזה העצם יצא הבחור
ויש שיטת דנ.אי חדשה
מיד טמאו ישראל
ותכף גזר שלמה על אותו עבד להחזיר כל הממון לאותו בחור שהיה בנו
והעבד הלך לדרכו
ברדה בחור בעל כורחו
וכך נאמר על שלמה
ויחקה מכל האדם
מעשה בימי שלמה
שלח אדם אחד מטבריה לביתר ללמוד תורה
והיה בחור נאה ביותר
מיד ראתה אותו נערה אחת
ואמרה לה אביה בבקשה ממך זווג לי את הבחור הזה
מיד רדף אחריו ואמר לו לבחור
רצונך לקח אישה
ואני אתן לך את ביתי?
אמר לו אין
מיד קדשה וחזר עם כלתו לעירו
עם אשתו שנה אחת.
לסוף שנה אמרה לו אשתו
בבקשה ממך
תוליכני אצל אבותיי
ואראה אותם.
מיד נטל סוסים,
מגדנות,
מאכל ומשקה,
והלכו לפקוד את אבותיה.
כשיצאו לדרך
בא עליהם ליסטים אחד מזוין,
וכשראתה האישה את השודד
נכנסה אהבתה בליבו
ורמזה לו
שהיא אוהבת אותו
ונתנה לו יד
ותפסו ביחד האישה והליסטים לבחור,
לבעלה ואז שרו בו אבותים
כדי להרוג אותו אחר כך.
והאיש עשה מעשים שלא יעשו.
ואחר כך ישבו
השודד והאישה לאכול ולשתות.
והבחור היה אסור
באילן אחד רואה את הכול.
אחר כך
חזר,
ובא לישון הליסטים עם,
ונטל לליסטים
את הכיתון
של יין,
ושם מרעשותיו ישן.
בא נחש ושתה מן היין,
והקיס אמה מוות בתוכו.
כיוון שהקיץ הליסטים משנתו,
נטל הכיתון, שתה ומת.
והבחור היה רואה את הנס שנעשה לו.
אחר כך אמר הבחור לאשתו,
בבקשה ממך,
התירי אותי
והסירי ממני את האבותים.
אמרה לו, אני מפחדת שתהרוג אותי.
אמר לה, בשבועה שלא אמיתך.
מיד
חיפשה את הליסטים, מצאה שהוא מת,
ונטלה את בעלה, והלכו שניהם לבית אביה של האישה.
כשראו אבותיה, שמחו מאוד,
ותקנו לאכול ולשתות,
אמר להם החתן, לא אוכל
ולא אשתה
עד שאספר מה שהרע לי.
וסיפר להם את כל המעשה.
מיד קם אביה והרג את ביתו המרשעת.
על זה אמר שלמה המלך בחוכמתו,
ואישה בכל אלה לא מצאתי.
זאת אומרת, לסמוך על אישה בעיה.
עוד מעשה בשלמה המלך עליו השלום,
שאמר ברוח הקודש,
אדם אחד מאלף מצאתי,
ואישה בכל אלה לא מצאתי.


