למה נודבים ולמה משכימים? | הרב אמנון יצחק שליט"א

חביבה וחשובה לפני הקב"ה מלאכת המשכן,

וכתב הרמב"ן: "שחזר בתורה על מלאכת המשכן חמש פעמים, וכל זה דרך חיבה ומעלה כי חפץ השם במלאכה. ומזכיר אותה בתורה פעמים רבות להרבות שכר לעוסקים בה, כעניין שאמרו: "יפה שיחתן של עבדי אבות לפני הקב"ה מתורתן של בנים" שהרי הפרשה של אליעזר עבד אברהם שנים ושלושה דפים היא אמורה". אז זאת אומרת עצם זה שהיא מוזכרת מלאכת המשכן פעמים רבות בתורה, זה כדי להרבות שכר לעוסקים בה. "בכל מעשה המשכן היו זקוקים למחשבה מיוחדת בטהרת ה"לשמה" 

כמו שאומר רש"י (שמות כה ח): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" וְעָשׂוּ לשמי בית קדושה" וְעָשׂוּ לִי זה עשו לשמי בית קדושה. אז זה צריך להיות לשם שמים בטהרה גדולה, בטהרה של לשמה. 

כתוב (שמות כח ב): "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" כותב ה"ספורנו": "לכבוד השם יתברך בהיותם בִגְדֵי קֹדֶשׁ לעבודתו". כשכתוב: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" הספורנו אומר איזה כבוד? לכבוד השם יתברך! כשהכהנים לובשים את הבגדים המיוחדים האלה שהתורה ציוותה בהן - זה לכבוד השם יתברך כשהם לובשים את בגדי הקודש לעבודתו של הקב"ה. אז רואים שגם הבגדים נעשו לשמו הגדול, לכבודו של הקב"ה, שהעובד את השם אז צריך לעבוד אותו בבגדים מיוחדים שנותנים כבוד להשם. 

לכן אנשים שבאים לשבת, צריכים ללבוש חליפה, מגבעת, להיות "בן תורה" שנראה כמו בן תורה. מחילו של הקב"ה, לכבוד שבת קודש צריך להיות בגדים מיוחדים, בגדי שחור לבן כמו שכולם הולכים שיראה שאדם שייך לבני התורה. ביום טוב צריך בגדים עוד יותר מהודרים, לשבת מייחדים טלית, וליום טוב מי שיש לו אמצעים עוד טלית יותר מהודרת ליום טוב. אדם עובד לפני השם, אז גם אפילו כשהוא בא להתפלל מנחה או ערבית אחרי עבודה, אם הוא בבגדים מאוסים והכל, אז מן הראוי 

כתוב בהלכה: 'יחליף את בגדיו!' לא יבוא עם בגדים צואים לבית הכנסת, אבל אם אין לו ברירה והזמן כבר עובר והוא נתקע ופה ושם - אז נישט ברירה (אין ברירה), אבל אם יש אפשרות אז צריך שבן אדם יגיע, גם שבן אדם יכול לבוא לתפילות כשהוא נקי בגופו אחרי מקלחת - עוד יותר טוב! מצוחצח. הנה רואים פה אתה בא לעבוד את השם 'תפילה זה עבודה', אם אתה בא לעבוד את השם 

"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" אומר הספורנו: לכבוד השם יתברך בהיותם בגדי קודש לעבודתו. וכן כתב הרמב"ן: "שיעשו בגדי קודש לאהרן לשרת בהן, לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עוזם". כשאתה הולך לשרת את השם, לעבוד את השם, אז תלבש בגדים לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עוזם. אנשים שהולכים לחתונה הם הולכים עם בגדי עבודה?! מה חתן יותר חשוב מהקב"ה? אתה מכבד את החתן או אתה מכבד את עצמך כשאתה הולך לחתונה? אתה לא רוצה שיראו אותך בבגדים לא נאים, אתה מתקשט! 

אז למה לעבודת השם לא? אז צריך שאדם תמיד בכל הדברים שהוא עובד את השם, בתפילין מהודרות, במזוזות מהודרות, בכל דבר מהודר הכל "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו ב). 

"וכן בבגדי הבנים, הבנים של אהרן כולם "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" והיו הבגדים צריכין עשיית לשמן, ויתכן שיהיו צריכים כוונה. ולכן אמר (שמות כח ג): "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" שיבינו מה שיעשו!". לא שידעו מה לעשות - שיבינו מה שיעשו, "מכאן שיתכן שהיו צריכים גם כוונה, חוץ מהעשייה לשמה. הרי שמחשבת הלשמה, וכוונה טהורה, היתה בו מתחילתו ועד סופו!". כל המשכן, כליו ובגדי השרת שהיו צריכים לשרת בהם בקודש, מחשבת הלשמה וכוונה טהורה - היתה בו מתחילתו ועד סופו. 

ואמרנו שחשובה ובחביבה לפני הקב"ה מלאכת המשכן עד שחזר עליה בתורה חמש פעמים! כי השם כל כך חפץ במלאכה כי זה מראה חיבה ומעלה גדולה. "ואם זכו ישראל ושרתה שכינה במעשה ידיהם", סוף סוף ירדה שכינה ושרתה במשכן, ככתוב (שמות מ לה): "וּכְבוֹד השם מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" הרי זו הוכחה שנעשה הכל בתכלית השלמות". זאת אומרת לא רק העשייה כמו שצריך אלא גם הכוונה והלשמה. "כי אם היה חסר משהו בפגימה דקה - אז לא היו מגיעים לתכלית הנרצה של "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" השכינה לא היתה יורדת, המזבח הוא מרובע, אם יש בו פגימה קטנה במזבח! - לא תשרה שכינה!! זה בעשייה. 

פה רואים שגם בכוונה ובלשמה אם לא יהיה מאה אחוז לא תשרה שכינה לא יתקיים "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ומצינו שחזרה התורה כמה פעמים לציין 'שהם כן עשו כראוי!' מפני שכתוב מספר פעמים כַּאֲשֶׁר צִוָּה השם את מֹשֶׁה כֵּן עֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ממש כמו שֶׁצִוָּה השם אֶת מֹשֶׁה זאת אומרת איך עושים, עם הלשמה ועם הכוונה שיבינו מה הם עושים הכל התקיים. "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה השם את מֹשֶׁה כֵּן עֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה השם כֵּן עָשׂוּ" (שמות לט מג) כותב הספורנו: "בכל עשייה שעשו האומנים היתה כוונתם: 'לעשות את רצון השם יתברך - שציווה זה למשה!'. 

והפעולה על כל שלמותה נעשתה; כי קצתם התנדבו ממון וקצתם עשו המלאכה בנדבת ליבם לעשות את רצון קונם". אמרו חכמים זכרונם לברכה: "ולא תאמר בצלאל בלבד זכה לחכמה, אלא כל מי שהיה עוסק במלאכת המשכן נתן בהם הקב"ה בינה וחכמה ודעת. שנאמר (שמות לו ח): "וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב" אז כָל חֲכַם לֵב הקב"ה נתן בהם בינה חכמה ודעת ומילא אותם! "ולא תאמר בני אדם רק אלא אפילו בהמה וחיה, שנאמר (שמות לו א): חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה, חָכְמָה וּתְבוּנָה בהמה, אפילו בבהמה הקב"ה נותן לא רק באנשים, אפילו בבהמה בחיה נותן השם חכמה ובינה! 

והרי חמורו של רבי פנחס בן יאיר, הרגיש את התבואה; אם היא מועשרת או לא!" מאיפה הוא יודע? מאיפה החמור יודע? האתון יש אומרים יש גרסאות כאלה 'אתונתא דרבי פנחס בן יאיר', נו, מאיפה יודע מעושר או לא מעושר? בן אדם יודע להבחין על מעושר ולא מעושר? תביא לפניו עכשיו פטרוזיליה, 

ותגיד לו: 'מעושר או לא מעושר?' בלי שקיות של חרטה... מעושר או לא? מאיפה הוא יודע? מה הוא בהמה? בהמה יודעת! מתי היא יודעת? כשהקב"ה נותן בה חכמה ובינה. 

"והפרות שהסיעו את ארון השם כאשר לקחו אותו משדי פלשתים", הפלישתים שבו את ארון השם היה אצלם שבעה חודשים, ובסוף הוא הכה בהם בכל מקום! הארון, והמית בהם אנשים, והם העבירו אותו ממקום למקום - וראו שזה לא עוזר, ואז המשוגעים שלהם החליטו: 'שצריך להחזיר אותו', אבל יעשו ניסיון באופן כזה שלא יוכל לחזור, ואז יראו אם הארון באמת מכה אותם או לא מכה אותם. 

ופעם הסברנו את זה באריכות; לקחו פרות שיש להם עגלים והעגלים צועקים, רוצים את האמא את הפרה, וחיברו אותם לעגלה חדשה ושמו אותם הפוך, ושמו עליהם את הארון 

- "ונראה אם הם ילכו לבד? ויחזירו את הארון לישראל!". 

אז כתוב, חכמים אומרים: "ידעו והבינו, פרות מה נתון עליהם!" שיש עליהם ארון קודש!! "ועיקמו פניהם כלפי הארון! והיו מנהיגים את הארון לפניהם, ולא כמו שקשרו אותם מקודם. כתוב (שמואל-א ו יב): "וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ" הלכו בדרך ישר והגיעו לאן שצריך, ועוד אמרו מהו וַיִשַּׁרְנָה? שפתחו פיהן הפרות ואמרו שירה!" וַיִשַּׁרְנָה לשון שירה. נו אז הקב"ה נותן חכמה ובינה גם בבעלי חיים. הרי שבעלי חיים זוכים לחכמה ובינה, והיו ישראל זריזים בקיום המצווה של המשכן שהביאו נדבתם בבוקר! 

וכתב הרמב"ן: 'שביום אחד! ביום אחד הביאו את כל הנדבה הזאת אל אוהל מועד של משה! והחכמים לקחו בו ביום מלפניו, והוא ציווה אותם: 'להביא אל האומנים!' עד שאמרו לו: 'שהם מרבים להביא!' כל זה ביום אחד, מהבוקר, אתם זוכרים (שמות לה כ) "וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה" בבת אחת לרוץ להביא! איייייי, עכשיו תשמעו מה הולך פה... עד פה אנחנו מתפעלים! כן. 

"רבי יהודה בר פזי בשם רבי אומר: "הן נקרא ולא נבעת?! בעתה אחזתנו!!!" הן נקרא עכשיו את מה שנקרא את הפסוקים, אפשר לקרוא את הפסוקים הבאים בלי רעדה?! "לנדבת המשכן לא הביאו כולם! אלא כֹּל נְדִיב לב" (שמות לה ה), רק מי שנדבו ליבו, גם לא לקחו ממי שלא נדב ליבו, "ובמעשה העגל כתוב (שמות לב ג): "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם"! יא בא בי! לעגל - כולם נתנו! ולמשכן - רק נדיב לב!! 

"אמר רבי חייא בר אבא: "אכן השכימו השחיתו! כל השחתה שהיו עושין - בהשכמה היו עושין!" שמעתם? כל השחתה שהיו עושין בהשכמה היו עושין! כדי להשחית? משכימים קום. פירש ב"קרבן העדה": "כלומר גם הנביא צפניה הוכיחן כיוצא בזה, השחתה - עשו בהשכמה, והטוב - לא עשו בהשכמה. לגבי העגל כתוב (שמות לב ו): "וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת" לגבי נדבת המשכן כתוב (שמות לו ג): "וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" ולא בהשכמה ממש! עד כאן לשונו ירושלמי שקלים פרק א הלכה א. אתם שומעים דבר כזה? 

"אמר רבי חייא בר אבא: "אכן השכימו השחיתו; כל השחתה שהיו עושים בהשכמה היו עושין!" אייייי. לקום בבוקר בהשכמה בנץ? לא כולם משכימים, אבל לצאת לטיול אייייייי כבר מארבע מכינים סנדביצ'ים... כבר הכל זה, ומתארגנים, וזה פמפררמפפם איזה התרגשות. לא לטיול לקברות צדיקים זה... והנביא צפניה מוכיח אותם. אה! לגבי העגל כתוב "וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת" לגבי נדבת המשכן "בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" לא בהשכמה ממש. "חכמים זכרונם לברכה: הרגישו, לא רק שלא כולם התנדבו למלאכת המשכן! 

אלא אפילו הנדיבים היקרים" הנדיבים באמת היקרים שבזכותם נבנה המשכן ומתקיים עד היום, "שכל כך הזדרזו והרבו להביא כל אחד מתוך ביתו, והביאו הכל "בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" כמו שכתוב בפסחים נט. היינו הקדימו להביא בזריזות האפשרית ביותר! אבל בכל זאת נמצאה תביעה, שלא נאמר עליהם "וַיַּשְׁכִּימוּ" ובמעשה העגל כתוב "וַיַּשְׁכִּימוּ". אתם שומעים איך בודקים דברים? בשמים איך מסתכלים? 

- 'כל הכבוד! אבל איך עשית את זה? בזריזות נמרצת? או 'בסדר אני אקום בבוקר מוקדם ואני כן.... מה בוער אני לא מבין ! מה בוער? תגיד 'מה בוער' כאילו מה בוער? כולם יודעים להגיד "מה בוער"?' 

אבל צריך שאדם זה יבער לו בלב! יבער לו בלב. "על הפגם הזה חורדים חכמים זכרונם לברכה!! כל החרדה הזאת ותובעים בתוקף: שצריך לרעוד ולהתבייש! מה נורא הדבר. הן נקרא ולא נבעת?! רעדה כמה נורא הדבר! 

מצינו ברבי אליעזר הגדול שאמר: "מיימי לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש, לא שנת קבע ולא שנת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין". גמרא בסוכה כח. כל כך היתה היגיעה והשקיעה של רבי אליעזר הגדול בלימוד התורה שהיה נכנס ראשון בבית המדרש והיה יוצא אחרון, כל היום היה לומד בהתאמצות מרובה, בלי שנת עראי, אין ניקורים... ואין 'צלילות', אפילו לא שנת עראי. מה עוד אפשר לתבוע מאדם כזה? ביטול תורה לא היה לו, שיחת חולין הוא לא דיבר, יפה או לא יפה? מיצוי כל הכוחות? מצוין! אבל מובא במדרש רבה.... אפשר לטעון עליו עוד טענה? מישהו יעיז להגיד משהו? אבל תשמעו מה הוא אומר על עצמו: במדרש ב"שיר השירים" א' כתוב: 

"אמר רבי אליעזר: "מימיי לא קדמני אדם בבית המדרש, פעם אחת השכמתי ומצאתי הזבלים והתבנים ואמרתי (משלי ב ד-ה: "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה. אָז תָּבִין יִרְאַת השם וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא" אנחנו לא כזבלים ולא כתבנים!". 

אתם שומעים? פעם הוא קם מוקדם! כמו תמיד נגיד שתיים בלילה, הוא קם ופתאום הוא רואה את אלה שעובדים בעירייה בזבל! הזבלים כבר קמו השכימו! והתבנים אלה שעוסקים בתבן, ורואה שהם קמו לפניו!! 

אז הוא אומר: " אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף – אלה שמבקשים כסף, אלה קמים מוקדם בפרט שיש כסף יש מאיפה להרויח, וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה לא מוותרים..... אָז תָּבִין יִרְאַת השם איייייייי אם אתה תגיע לדרגה כזו כמו המבקשי כסף - אז אתה תָּבִין מה זה יִרְאַת השם, כמה צריך לראות את השם ולעבוד אותו, ולהשכים ולעשות רצונו בזריזות! והוא אומר על עצמו! אחרי שכל ימיי! 

"מימיי!! לא הקדמני אדם לבית המדרש. מימיי! לא ישנתי אפילו שנת עראי בבית המדרש, מימיי! לא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ומימי לא שחתי שיחת חולין". 

ובסוף הוא אומר בגלל מקרה אחד! שהוא ראה שהקדימו אותו הזבלים והתבנים 

הוא אומר: "אנחנו לא כזבלים ולא כתבנים!". 

"ויתכן שתבע מעצמו תביעה יתרה מזו; שאם כבר מצא את מנקה הרחובות הזבלים והתבנים - אז למה לא יקדים גם אותם?!" למה הם יכולים לקום כל כך מוקדם בשביל הכסף?! אין לו טענה שמישהו הקדים אותו לבית המדרש; לבית המדרש אף אחד לא הקדים אותו. הרי אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף זה תמיד! תמיד, כסף מבקשים תמיד תמיד, ואפילו אם הקדימו אותו פעם אחת בלבד! זה כבר תביעה עליו, מי תובע את התביעה? הוא בעצמו! תובע את התביעה על עצמו. זו היא הדרך העילאית של קדושי עליון אלה, 

שאינם אומרים לנפשם: 'די בעבודת השם!', 

וכמה שהם עושים ומקיימים את רצון השם - עוד משתוקקים ליותר! כפי מה שנוהג אדם בדברים גשמיים!!" למה בדברים גשמיים אנשים יודעים לדאוג, ולרצות עוד ועוד ועוד... למה בעבודת השם לא 'עוד ועוד ועוד ועוד!'. ובפרט אם הציבור עושים ביחד איזה דבר בשביל הציבור – איך אנשים פורשים מזה? 

כשאנשים עושים תבלינים, בשביל שאנשים יינצלו מאיסורים!!! ובפרט קהילה שדואגת לעצמה, איך יכול שכמה מבני הקהילה לא דואגים ולא אכפת להם ולא משתתפים 

ואומרים: 'גם אני! גם אני גם אני...?' 

רק נדיב לבו, מי שיש לו לב מנדיבות הוא בא והוא רוצה לעשות, 

כמה אנשים באים ואומרים: "גם אני רוצה! גם אני רוצה"? 

למה שלא תרצה? למה הלב שלך לא טוב עם כולם? למה אתה משתמט? למה אתה לא מחובר? למה אתה לא רוצה לעשות? למה מידת העצלות? למה הגאווה? מה, אתה מיוחס? למה אתה לא עושה? כל מי שפורש מן הציבור אין לו הגנה של הציבור! מי שנמצא בכלל ציבור - יש לו הגנה של הציבור! אבל בן אדם שרוצה רק לנצל מן הציבור ולא לתת כוחו לציבור. הנה אתם רואים רק נדיב לב נתן ומזה נבנה המשכן, ומי הרוויח? כל ישראל! כמובן שהזכות היא של נדיבי הלב; במלאכה ובממון. אבל אתם רואים שבכל אופן עדיין יש טענה: 

- 'ולמה לא עשית את זה בהשכמה? למה לעבודה שלך אתה יודע ללכת? ואתה הולך מתי שצריך ללכת, ואפילו מקדים שלא לאחר! וחרד שלא לאחר. ולמה לבית הכנסת ולמלאכת שמים אתה עצל!!! למה? מה תגיד?' 

"דוד המלך השתוקק לבנות את בית השם, דוד המלך השתוקק לבנות בית להשם. הגמרא בירושלמי פאה פרק ד' אומרת: "שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים!". אתם שומעים? לא אוכל, גוזר על עצמו תענית, מלך! גוזר על עצמו תענית ומקדיש את הסעודה, כמה שווה הסעודה? חמישים אלף (50,000)? סעודה של מלך! זה לא, הוא לא אוכל לבד. שולחן גדול! הרבה באים מכל העולם - סעודה, מקדיש סעודתו איייייי לשמים, "והיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים!" כל זה להקדיש לשמים, "וזה לא מילתא זוטרתא למלך, להתנהג בסעודותיו שלא כשאר מלכים!" 

מלכים מפארים את השולחן! ועושים כך וכך וכך, אבל אם הוא מתענה אז איך הוא יזמין אנשים עכשיו לזה? הוא לא אוכל! אז מה יראו מלך שלא אוכל? מקדיש את הסעודה לשמים. מה זה מקדיש לשמים? את הכסף הוא חסך ונתן לבית המקדש! שייבנה, שעתיד להיבנות. "והרי יש מקום לזקוף הנהגת מלכות כיאות לצורך הכלל, אבל דוד לא נהג כן". זאת אומרת מלך צריך להתנהג ב'תכסיסי מלכות' כמו שראוי לצורך הכלל, זה הכבוד של הכלל גם, שהמלך מתנהג כמלך, "אבל דוד לא נהג כן, אלא הלך בדרך של עינוי עצמי! ויתר על כבודו, צמצם בסעודתו, שלא כדרך המלכים, כדי להקדיש את הכסף לשמים לבנות בית להשם! 

ובספר דברי הימים-א כב ח נאמר: "לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי". דוד המלך היה הרבה מלחמות עם אויבים! והוא שפך הרבה דם, דם של גויים, של אויבים, 

השם אומר לו: לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי. 

כיוון ששמע דוד כך – נתיירא! אמר: "הרי נפסלתי מלבנות את בית המקדש?". 

אמר לו הקב"ה: "דוד! אל תירא חייך! כי הם לפניי כקורבנות!!". 

"כל האויבים שהרגת - הם לפניי כקורבנות", קורבנות, כשמקריבים קרבן זה ריח ניחוח להשם, הרי הם לפני כקורבנות. "זה מה שמדויק בפסוק; לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי. מה זה לְפָנָי? הם לְפָנָי כקורבנות! אבל אתה לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי. יש להבין אם כן: למה באמת דוד לא יכול לבנות את בית השם אם זה לפני השם כקורבנות? על כך עונים חכמים זכרונם לברכה, לא יאומן כי יסופר! איייייי איזה תביעות יש על אדם.... אדם מלא 'תירוצים' אבל תשמעו! מה יגיד תירוץ פה? 

אומר לו הקב"ה: "אתה הקדמת כבודך לכבודי! הקדמת כבודך לכבודי, שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בית המקדש!". 

מתי נזכרת לבנות לי בית? אחרי שאתה ישב ובנית לך בית ארזים ישבת בארמון! 

ואחר כך אתה אומר: "מה? אני יושב בבית ארזים והקב"ה ביריעות של עיזים? אני אבנה בית להשם!" 

- יפה, הוא הראשון שעלה בדעתו לבנות! הוא הלך וחיפש וקנה מארוונה היבוסי מלך יבוס את השטח ולקח כסף מכל ישראל, והתרים אותם ולקח מהם כסף, שלכולם יהיה חלק ונחלה בבית המקדש! והוא טרח ועשה הכל, 

השם אמר לו: "אתה לא תבנה!" 

אז למה לא, אם זה כמו קרבנות? 

- "כי אתה הקדמת את הכבוד שלך לכבוד שלי!"

הלכה: כשאדם הולך לבית הכנסת - לא יקדים 'שלום' לחברו, ילך אליו הביתה ידפוק, 

- 'מה נשמע? מה זה....' 

מדבר איתו. קודם כל תלך תתפלל! קודם כל, אין אף אחד לפני השם! קודם כל השם יתברך; לא לאכול, לא לשתות נס קפה, לא לשתות דברים כאלה לפני התפילה, "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ?!" (מלכים-א יד ט) קודם תתפלל על הדם שלך! מה אתה עכשיו בעל גאווה! עושה לך נס קפה, קפה עם חלב, אתה שותה... שיחכה הקב"ה... לא, אתה צריך יא חביבי רק זה... התירו בקושי למי שצריך, חלש, או למי שיש לו סוכרת, או משהו לשתות קפה שחור או תה, אבל לא עם חלב, חלב מזין, אז לכן לא אוכלים לפני שמתפללים על הדם. 

"אבל שלמה בנך הוא יבנה את הבית!" 

למה? 

- "בגלל שהוא מקדים את כבודי לכבודו! שנאמר (מלכים-א ו לח-לט): "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת", ואחר כך "וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה". ילקוט שמעוני. 

אז רואים מי זכה לבנות את הבית? 'מי שהקדים כבודי לכבודו!', תראו איזה 'עומק הדין!', 'אחת משבעה דברים שמכוסים מן האדם זה עומק הדין!', תראו עד כמה עומק הדין שהקב"ה תובע את האדם בקטנות של הקטנות! אחרי שאתה עושה את המצוות הכי גדולות והכי זה והכי זה.... עוד! עלולים למצוא לך בפנים: 'שהיה חסרון!'. למה יש שבע עשרה (17) תנאים לעשיית מצווה לשמה כמו שהבאנו? למה יש 17 תנאים? צריך שיהיו התנאים בשביל מצוה אחת לשמה! ואם תזכה לעשות מצווה אחת לשמה כל ימי חייך - אתה בן העולם הבא!! 

אתם חושבים זה קל? זה לא קל! לעבוד את השם זה לא 'על הדרך... בערך...' צריך לכוון עם כל הלב! בשמחה ביראה באהבה בזריזות באהבה בכל המעלות!! "אוי לנו מעומק הדין! עד היכן הוא מגיע וגודל התביעה ומי ישורנה? דוד המלך שכבודו של עצמו ככלום נחשב לו! מבזה את עצמו בשביל כבוד שמים, מוסר את נפשו בשביל בנין בית השם, גם אחרי ששלמה בנו בנה את בית המקדש, בית המקדש נקרא על שמו של דוד! "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (תהלים ל א) למה? "לפי שנתן את נפשו על הבית! ואלמלא זכותו של דוד גם לא ירדה האש!! לא נפתחו שערים! 

עד שאמר שלמה (דברי הימים-ב ו מב) "זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ" אז נפתחו שערים! וירדה האש מן השמים, כל זה בזכות דוד המלך. אבל שהוא עצמו יבנה את הבית הקדוש? - הוא לא רשאי! למה? 'אתה הקדמת את כבודך לפני כבוד שמים, ולא התעוררת בדבר למעשה קודם!'. יש אותו דבר מעניין! דבר מדהים!! כתוב 'למה גרים סובלים ייסורים בעולם הזה?' אז כתוב: 'משום שנתאחרו להתגייר!'. אה... הם בכלל לא חייבים! גוי לא חייב להתגייר! גוי לא חייב להתגייר, אז למה יש להם ייסורים? אומר כי נתאחרו להתגייר, 

- 'למה לא התגיירת קודם? אם אתה כבר.... אז למה המתנת, אז למה המתנתה? למה לא מיד? ברגע שההכרה הגיעה אליך למה המתנת? למה לא מיהרת?!' 

אז זאת אומרת רואים שיש תביעה אפילו על מי שלכאורה לא חייב! אבל אם כבר הגעת למצב של חיוב שאתה מחייב את עצמך - אז גם זה אתה צריך לעשות בזריזות! למה התאחרת? זה לא סתם, גרים - זה לא סתם שבא להם, זה גרים עוד ממעמד הר סיני! גרים ממעמד הר סיני, "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים כט יד) גם דורות הבאים עמדו במעמד הר סיני, כל הדורות הבאים! וגם גרים שעתידים להתגייר - עמדו במעמד הר סיני והם קיבלו את התורה. 

מה, איזה גרים אלה? זה היו עמים ששמעו שהשם רוצה לתת את התורה, העם שלהם לא הסכים לקבל אבל הם רצו! אבל התורה ניתנה לעם, והעם לא הסכים, הם היו בודדים שכן רצו, אותו נצנוץ - נצנוץ של רצון יגיע בבוא הזמן יתעורר אצל אותו אחד שהלך והתגייר. "אז רואים עד כמה עומק הדין מגיע! ומה גודל התביעה, ורואים שדוד המלך עם כל מעלותיו וכל מה שחיסר מעצמו לכבוד הבית! וכל מה שעשה וטרח והכין למרות שנאמר לו: "לא!" הוא המשיך עד הרגע האחרון; לעזור בבניה, בגיוס הכספים, באומנים ובכל מה שצריך! ומענה את עצמו ולא אוכל סעודות ותורם אותם. בכל אופן 'הכבוד שלך היה קודם לכבוד שלי...' 

וזה מדובר על דוד המלך! שאמר (שמואל-ב ו כב): "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת" כשהיה רוקד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי השם, ומיכל צחקה עליו! 

והוא אמר לה: "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת!" אני מוכן להקל בכבודי עוד יותר מזה לכבוד השם, 

ועם כל זה "הקדמת כבודך לכבודי!" פששש.... קודם עבודת הקודש! קודם עבודת הקודש, תמיד: קודם עבודת הקודש. "כמה דברים מעולים והצלחות נצחיות עלול האדם לאבד חס ושלום אם אינו מזדרז בהם כראוי. ומה רבה תביעה על האדם אם מקודם דואג לסדר עצמו ומצבו החומרי, ואחר כך מתחיל לחשוב אודות רוחניות ועבודת השם?" 

יש אנשים שאין להם "מגילת אסתר" – למה, זה לא עבודת השם? לקרוא ממגילה כשרה! הוא לא חושב שהוא חייב, 

- 'אפשר לקרוא מספר, הוא קורא במגילה כשרה ואני יוצא בזה שאני שומע, למה אני צריך איך קוראים לו 'לבזבז אלפי שקלים!' בשביל לקנות מגילה?' 

אבל לקנות ארון ושידה וכורסה ועוד כורסה ונברשת ועוד, מי חייב אותך? אפשר לשים חתיכת מנורה ואתה תראה גם כן, למה אתה צריך את כל ההידורים ואת כל הדברים? כשמגיע למלאכת שמים – מצמצם! 

- 'זה לא חייבים! וזה לא חייבים הכי מהודר, אפשר יותר זול, למה זה עולה יקר? אני לא מבין למה זה עולה יקר? למה זה ולמה זה?....' 

'אתה מקדים כבודך לכבודי! אה?! כל דבר שזה לכבודי אתה אומר 'לא חייבים אפשר בזול! אפשר ככה אפשר ככה אפשר ככה...' אבל לעניינים שלך אתה לא הולך לקנות בשוק הפשפשים נכון? אתה הולך מותגים!! חנויות יוקרה אאאאאאאא.... לכבודך! ומה עם כבודי? כמה כבר הוצאות ביקשתי שתוציא עלי כמה? מצות - שיהיה מהודרות פעם בשנה?! יין - בלי נחשים ולטאות?! נו, וזה גם בשבילך בריאות שלך שגם האיסורים וכו', נו, ומה עוד אתה צריך להוציא מה יש מה יש פה השקעה? 

תבלינים? שיהיו לך תבלינים טהורים! וכשרים ונקיים, בלי ג'וקים בלי מקקים בלי תולעים בלי כל הדברים בלי עובש! לא טוב? מה אתה צריך להוציא? כל ההוצאות האלה, מה עוד יש? כבר הורדנו לך את הקוקה קולה הורדנו לך את המשקאות, הכל ירד! נשאר מים בחינם, מים לא עולה כסף, אין הוצאות כמעט, אז מה נשאר לך לכמה דברים מה יש? בשר ועופות אין כמעט! אז אתה בכלל אין הוצאות, הכל מצוין! מה אתה רוצה? אז למה אתה לא מוציא לכבוד השם? תוציא לכבוד השם!'. 

אז "רואים מפה שאדם יכול לאבד הצלחות נצחיות!" אתם יודעים מה זה אם דוד בונה את הבית, דוד בונה את הבית?! אתם יודעים כשדוד התחיל לבנות את החומה את הכותל המערבי, והשם לא נתן לו להמשיך! כי אם הוא ימשיך - לא ייחרב!! לא ייחרב הכותל המערבי קיים מאז, כמה ניסו להחריב אותו והוא עומד מאז. למה? דוד התחיל לבנות, 

השם אמר לו: "לא! לא אתה תבנה את הבית". 

ואחר כך על מי היה מוציא הקב"ה את חמתו חס ושלום? ככה הוא הוציא את חמתו על העצים והאבנים על בנין הבית, החריב את הבית במקום לפגוע בישראל! אז רואים מה היה כוחו של דוד המלך, כמה היה יכול לזכות - ואיבד את זה! אומנם הבית על שמו, אבל הוא לא זכה לבנות אותו, רואים במה? בגלל שהקדים, הוא נתעורר! 

אומר לו השם: 'למה לא התעוררת קודם? לפני שתקים לך בית!' 

זאת אומרת אנחנו כל הזמן צריכים לחשוב: "מה אני עושה לכבוד השם? ומה אני עוד יכול לעשות לכבוד השם, מה אני יכול עוד להוסיף בעבודת השם" 

כל הזמן לפני שאתה חושב על עצמך, תסתכל בתפילה על אתה חושב? על עבודת השם או על העניינים הפרטיים שלך? מה אתה חושב? תראה תראה תקשיב תקשיב טוב מאוד מה אתה עושה בתפילה! מה אתה עושה? את כל החשבונות שלך עם עצמך ועל מה ששלך ומה לא שלך ומה תעשה היום, מה עשית אתמול, מה צריך לקנות מה לא צריך לקנות, מה חייבים מה אתה חייב, מה זה.... כל העניינים שאתה חושב כל הזמן זה סביב עצמך! כל הזמן סביב עצמך. 

"אם אדם לא מזדרז כראוי - הרבה תביעה עליו! אם מקודם הוא מסדר את עצמו במצבו החומרי, ואחר כך מתחיל לחשוב עבודות רוחניות ועבודת השם – מה גדולה החובה על האדם אם כך להשתדל בכל חלקי הזריזות בעבודת השם שיהיו שלמים! כדי שלא יהיה בהם פגם כלשהו, אפילו דברים שלא נראים על פני השטח, כגון "העדר השכמה". גם אחרי זריזות בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, 

שואלים: 'אבל היית מהשכמה? התפללת בנץ החמה? השכמה! "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ" (תהלים עב ה) השם קבע איתך פגישה! אתה בא? בנץ, בנץ, נוך ציין, נוך ציין כן. 

רואים מפה כמה אנחנו צריכים להיות זריזים, ולדקדק ולהקדים תמיד את כבוד השם על כבודנו. 

החפץ חיים אומר: "כשאדם בונה בית, אז הוא צריך לחשוב שיהיה חדר אחד לאורחים! חדר אחד לאורחים, 'הכנסת אורחים!', העולם עומד על רגליים אחד זה "גמילות חסדים" צריך לגמול חסדים כמו אברהם אבינו; שעשה אוהלים בתי מלון אכסניות! שייכנסו ויאכלו וישתו ויברכו את השם. אז אדם צריך לחשוב: 'מה אני עושה פה?' אז עד שאתה בונה את הבית לעצמך – תחשוב: 'איך אתה מקיים את רצון הבורא? וגומל חסדים! שאדם יוכל להתארח בביתך, "יהי ביתך בית ועד לחכמים! ויהיו עניים בני ביתך!!" 

אתה צריך לחשוב: 'מה השם רוצה? רוצה שתיתן צדקה! רוצה שתעשה חסד', אז תדאג, תדאג שיהיה מקום לסוכה! סוכה, סוכה זה מצווה שאתה צריך לקיים, אז תדאג שבבית יהיה סוכה, קונים דירה חושבים: 'שיהיה סוכה!' איפה עושים סוכה? מקום שאי אפשר לעשות סוכה - למה אתה קונה שם? מה עם מצוות השם? סוכה. כשאני קניתי דירה בבני ברק, הייתי בשכירות שנים רבות! וכשקניתי, למה קניתי? בגלל סוכה, כי הייתי בשכירות לרדת למטה תמיד ולעשות למטה, 

והדבר הראשון שחשבתי: 'אם אני קונה כבר דירה בסייעתא דשמיא! אז שיהיה בה סוכה!!' וחביבי ברוך השם! יש סוכה גדולה!! בבית! אז זאת אומרת אדם צריך לחשוב על המצוות שהשם רוצה ממני, 'מה הוא רוצה ממני?' אז על כל דבר לחשוב קודם כל; 'איך אני עושה את רצון הבורא?'

וראיתי דבר נפלא! בפירוש המלבי"ם! {לא אני, הכותב פה כן} וזה לשונו: "באשר עיקר המצווה הזאת אינה בנין עצמו". זאת אומרת לא בנין המשכן הוא העניין, "אלא רק אם יבנו את הבית לשם השם בלבד, בלי שום פניה! שיכוונו להשיג על ידו איזה כבוד או תועלת לעצמם". בלי שום פניה, שלא יכוונו להשיג על ידי הבניה איזה כבוד או תועלת לעצמם, 

- "אני השתתפתי בעניין המשכן, אני תרמתי, אני עשיתי אני אני אני אני...' 

אלא, "לא עיקר המצווה הבנין עצמו - אלא לבנות את הבית לשם השם בלבד, ולא לשום פניה שלך!" שאתה מכוון לכבוד או לתועלת. "וידוע שקשה מאוד על טבע האדם לעשות דבר שמצפה ממנו רווח גדול ותועלת, ולא יפנה כלל להנאת עצמו, ורק יעשה לשם השם. זה דבר שקשה מאוד בטבעו של אדם לעשות כן. וכבר הובטח דוד על ידי נתן הנביא..." תקשיבו טוב! עוד טעם מדהים מדהים לא יאומן כי יסופר! "וכבר הובטח דוד על ידי נתן הנביא... 

זה אומר המלבי"ם: "הובטח1 שעל ידי בנין הבית - ימצאו מנוחה מן האויבים!". בזכות בית המקדש - ינוחו מן האויבים. "אם כן", אומר המלבי"ם: "היה נמנע שיבנה דוד המלך את הבית בכוונה נקיה לשם השם בלבד. למה? באשר הוא מצפה גם כן לתועלת, שימצא מהבנין מנוח מאויביו!". 

דוד המלך כל הזמן נלחם מלחמות, "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם עַד כַּלּוֹתָם" (תהלים יח לח) כל הזמן הוא נלחם! מלחמות מלחמות כל ימיו מלחמות, אבל אם הוא בונה את הבית - "וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם" (אסתר ט טז) הוא ינוח מן האויבים, כך הבטיח נתן הנביא: שבנין הבית יגרום שינוחו מן האויבים. אז היות והוא ירוויח מזה תהיה לו תועלת, לא יוכל לכוון! אומר המלבי"ם: 'לשם שמים גמור בלי הצד של התועלת שיהיה לו. רק שלמה שבלא זה היה שלום בימיו, הובטח על ידי נתן הנביא: שיהיה איש מנוחה, היה נקל לו לבנות את הבית בכוונה שלמה מיוחדת לשם השם, בלי שום פניה חיצונית, כי זה העיקר הנרצה בבנין הקדוש הזה!". 

שהכל יהיה מאה אחוז לשם השם! בלי שום הנאה ותועלת כלשהי. שלמה - שהשלום הוא בימיו, שלו ניתן השלום, ואין לו מלחמה עם אף אחד, כולם הכירו בגדולתו ומעלתו, אף אחד לא בא להילחם איתו. אז זה לא תועלת של מנוחה מן האויבים כשהוא בונה את הבית, אז הוא יכול לכוון: 'לשם שמים ממש!'. "נפלאים הדברים!! ויש בהם כדי לעורר ולהרעיד את לב המבקש האמיתי, שמצאנו בהם הסבר: מה ראויה להיקרא בשם "פעולה לשמה?" שום תועלת, שום פניה, שום הנאה, שום כבוד, שום דבר. 

וזה מי שמבקש אמיתי את השם - הלב שלו רועד! שהוא רואה דבר כזה עד כמה זה בשביל להגיע למדרגת "לשמה" ואחרי כל מה שלמדנו פה לפי המלבי"ם עדיין! עדיין יש טענה לשלמה המלך עליו ועל דוד המלך. בתרגום יונתן בן עוזיאל שאומר (קהלת א א): "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים" 

הוא אומר: 'כל מה שבניתי את הבית אני ואבא - הכל הבלו. לא התקיים הבית! הבית נחרב'. 

נתנו על זה דרשה שלימה! על מה חרב הבית? אבל רואים שגם על זה שלמה אמר, כשנחלקה המלכות בין רחבעם בנו לבין ירובעם והבית חרב! 

אמר: 'כל מה שבניתי; אני ואבא - הכל הבל! לא התקיים' הבל פירושו אין לו קיום. 

עכשיו נבין "הרי כל איש ישראל שאומר: "סלע זו לצדקה – בשביל שיחיה בני!" 

מה כתוב? "הרי זה צדיק גמור!" מסכת ראש השנה ד'. 

"אז מה אכפת אם יחשוב דוד המלך הצדיק: 'שעל ידי בנין בית המקדש - תהיה גם תשועה לכלל ישראל! שהאויבים שלהם יפלו תחתיהם!', 

הרי זה לא בשביל עצמו, אלא בשביל הצלה של כלל ישראל! אז מה יש?! אלא עיקר גדול למדנו כאן, כי בטהרת השלמות, במחשבה הזכה והנקיה, רק לשם השם! ולכבוד השם - גם הרהור כזה פוגם!" אז עכשיו בואו ונלמד: "מה רבה העבודה לאדם שבא לטהר את הלב! לזכך את הנפש, למשמש גם במעשים הטובים שלו, שלא יהיה בהם בפניות עצמיות, של כבוד, גאווה וממון! חס ושלום". רואים כמה אדם שעובד באמת לטהר את הלב ולזכך את הנפש. איייייי כמה, כמה הוא צריך כמה הוא צריך, כמה הוא צריך לדקדק, 

כמה חשבונות היו לרבי ישראל סלאנטר; שלא יתגלה שהוא אדם גדול, שהוא למדן, כמה היה עושה כל מיני טריקים ושלא יגלו אותו ולא ידעו מגדולתו, ורק בסוף כשהוא ראה שיוצאים נגד "תנועת המוסר" ולא מקבלים, לא היתה לו ברירה! אלא לגלות את גאונותו וחריפותו, 

- 'כי אם אתה תלמיד חכם - אז מוכנים לקבל את דבריך! אם לא תלמיד חכם ואתה רק 'בעל מוסר' - אז לא כל כך מקבלים...' 

אז הוא היה צריך לפרסם את עצמו ואת גאונותו בשביל שיתקבלו דבריו, כמה חייבים מוסר! בלי המוסר - אי אפשר להגיע לדרגות כאלה בכלל! אי אפשר להגיע לדרגות כאלה בכלל. אז עכשיו נלמד: "כמה רבה העבודה לאדם שבא, 'הבא להיטהר...' שבא לטהר את לבו, ורוצה לזכך את נפשו, ולמשמש גם במעשים הטובים שלו, שלא יהיו עם פניות עצמיות, לא של כבוד, לא גאווה לא רווח כספי חס ושלום. אלא שומה עלינו: לשאוף לתכלית הנרצה לעשות הכל לשמו הגדול! כמו שנאמר "כל היצורים כולם לא נבראו אלא לכבוד השם, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיה מג ז)

 - יהי רצון: שנזכה להיות מכלל אלה שמכוונים לדברים האלה – אמן! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".