24-3-15

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. אין הענין של סיפור יציאת מצרים סיפור מעשה והנס שנעשה לפני שלשת אלפי שנה, תכלית המצוות הנעשות לפני הפסח ומצוות הסדר ואיסור החמץ הם כדי להתעלות ולחוש כאילו אנו יצאנו ממצרים, שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים. עם כל הבחינות של עבדות בטומאה של מצרים, עם אנשים בעלי שיטות והשקפות של שקר, וכשאדם מסיים את חג הפסח ורואה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, והוא נבדל מכל בעלי השיטות וההשקפות של שקר, מהטומאה, מהעבדות לאדם, כשאדם מסיים חג הפסח ורואה עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, בריא שנהפך לאיש אחר ואינו אותו אדם שהיה קודם הפסח.

החובה הזו לראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים מיוחדת דוקא לזמן חס הפסח, כי אצלנו אין הזמן הולך, אלא אנחנו הולכים בתוך מעגל השנה, ובכל שנה כשאנחנו חוזרים לנקודת האמת של הפסח שוב נמצאים תחת אותה השפעה שהשפיע הקב"ה באותה תקופה, השפעה שהשם שלה - יציאת מצרים. ומי שמשכיל לקלוט את ההשפעה הזו, זוכה והופך ליוצא ממצרים על הענינים הרבים. השפעת חסד, השפעת שומר הבטחתו, הפרסום שאנחנו בעלי יכולת ומתוך ההשפעות הללו יהיה ראוי לקבל את ההשפעה שבחג השבועות זמן מתן תורתנו.

כשאנו באים להתבונן מהי העבודה העיקרית ששייכת בזמן הזה, מוצאים אנו את הפסוק "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" כתב הרמב"ם, וטעם מבית עבדים, שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה, ואמר להם זה שהם חייבים שיהיה ה' הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלהים שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים כטעם "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים". אז כשמסתכלים על עבודה עיקרית, מוצאים בפסוק הזה הראשון בדברה "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מבית עבדים", כותב הרמב"ם הטעם הוא שהיינו בארץ מצרים שבויים לפרעה וחייבים עכשיו שיהיה ה' הגדול והנכבד והנורא הזה לה', יהיה להם לה' לאלקים שיעבדוהו, למה כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים.

ההשקפה הראשונה מדברי הרמב"ם שחיוב עבדות אל הקב"ה בא מזה שהוציאנו מתחת עבדות מצרים, וזוהי גם ההשקפה הראשונה בפסוק "ואתכם לקח ה' והוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה", אלא אין זו אלא השקפה ראשונה, ואליבא דאמת עמוק הענין יותר.

העבדות למצרים זה הנתיב לעבודת הקב"ה, במצרים למדו ישראל את המשמעות של עבדות מהי, עבד עושה רצון אדוניו ללא רצון עצמי, כך ילמדו לעבוד את הקב"ה אחר קבלת התורה, ונמצא שלא רק שהיציאה מכור הברזל, אלא עצם היותם בכור הברזל היתה לשם המטרה של להיות לו לעם נחלה. לא בזה שיצאנו ממצרים רק נהיינו לעם נחלה, גם בתוך כור הברזל הוכשרנו שם להיות לעם נחלה.

בספר דרך ה' להרמח"ל כתב שיש בהנהגה הזו לימוד לדורות, ומכור הברזל של מצרים יסורים ועינויים במשך 210 שנים, עלינו ללמוד לכל תקופה ולכל מצב של יסורים, כמו שאז לא היו יסורים ללא מטרה חס ושלום, כך גם היום אין יסורים ללא מטרה חס ושלום. ואם כלל ישראל היום עוברים יסורים, ואם לא מזמן נהרגו שש מיליון יהודים לא עלינו, עלינו לדעת כי היו אלה יסורים של כור הברזל, שהתכלית שלהם להיות לו לעם נחלה.

ללא יסורים אי אפשר לעלות בשום דרגה, תורה וארץ ישראל ועולם הבא אינם נקנים אלא ביסורים. מי שמדמה שאפשר להיות בן תורה מתוך שינה, מתוך הילוך בדרכי ליבו, ועל ידי לימוד כמה שעות ביום חושב שככה הוא יקנה לעצמו מעלה, אז צריך לדעת, ידע נאמנה שבשום אופן לא, כדי להיות בן תורה עליו לסבול יסורים עבור התורה, רק מי שסובל יסורים נותנים לו תורה. והדברים לא נאמרים דוקא בתורה בדרגה של ראש ישיבה וגדול בישראל, אלא ללא יסורים אי אפשר שיהיה לו שום שייכות בתורה. ומהם היסורים? אתם יודעים מה זה היסורים? תשמעו מה זה יסורים: למסור את כל ההבלים והדמיונות של העולם הזה, והעסקה וההשקפות הזרות, כל אלה לוותר למען לימוד התורה שהוא עדיף מהם, זה העיקר. זה יסורים, כשאדם מתבדל מן העולם ולא נמשך אחריו, בשעה שכל העולם רץ אחריו, נדבק אליו, שואף אליו, נושם אותו, ואתה נבדל  מכל זה, זה יסורים, כל ההבלים והדמיונות של העולם הזה וההשקפות הזרות, כל אלה צריך לבטל אותם למען לימוד התורה שהוא עדיף מהם לאין ערוך. "וכל חפצים לא ישוו בה", יקרה היא מפנינים - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.

מאז שנכנסו ישראל לכור הברזל למען תכליתם, לעולם הם שרויים בכור הברזל למען התכלית שיהיה במהרה בימינו, וכשם שאז אמר הקב"ה למידת הדין די ונגאלו, כך עכשיו יאמר הקב"ה   די למידת הדין וברגע אחד ממש ייגאלו. ממש, חנג'ורי בסטרי גמבו. אבל לא להבל שיש יסורים, אדרבא, זה סימן טוב, זה סימן מבשר טובות, ועם השיעור של הבוקר שכל הניסים שנעשים זה רק לצורך שנצעק אל ה', להביא אותנו עד מצב שנהיה סגורים במסגר מכל צד, אז נצעק לה' ומתוך היסורים תבוא הגאולה במהרה בימינו אמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.