לברוח מהניסיון | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויעזב בגדו אצלה ויאנוס החוצה

הפסוק מדבר ביוסף הצדיק

שעזב את בגדו אצל אשת פוטיפר

ונס החוצה

ביקשה הרמב״ן

וכי לא היה כוחו גדול משלה

ולמה הוא צריך לעזוב בגדו אצלה?

נראה שזהו היסוד הגדול שבעבודת האדם,

שעיקר עבודתו הוא לברוח ממקום הניסיון

להילחם עם היצר פנים אל פנים.

צריך לברוח ממקום הניסיון

ולא להגיע למצב שנלחמים עם יצר הרע פנים אל פנים.

ודבר זה הוא קשה על האדם יותר מכל.

ואף אם יניח היצר לאדם לעיתים

שלא לחתו

לפי שעה,

אין הוא מניח לא להתרחק ממנו לגמרי

כדי שיהיה קרוב לחטא

וקרוב לסכנה.

אז זה יסוד גדול בעבודתנו את השם,

להתרחק מניסיונות

לברוח מהיתקלות עם יצר הרע פנים אל פנים.

ונכון שהדבר הוא קשה.

ולפעמים נראה שהיצר מניח לנו לפי שעה

לא לחתו,

אבל הוא לא מתרחק מאיתנו,

אלא הוא דואג שנהיה בקרבת החטא וקרוב לסכנה.

ועל כן נס יוסף החוצה

והשאיר את הבגד אצלה

כי רצה להתרחק

ככל המוקדם מן הניסיון.

ואילו היה נאבק עימה אפילו רגע קט,

היה מעמיד עצמו במקום הסכנה,

וזאת רצה יוסף הצדיק למנוע מכל וכול.

ואף על פי

שעל ידי שהשאיר בגדו אצלה נתן בידה עילה להתעולל עליו בעלילות,

אף על פי כן מסר נפשו וכבודו

כדי להימלט הרחק ממקום הסכנה,

כאשר ינוס אדם מאש המתלקחת.

חכמים הזהירונו ואמרו לנו,

אחורי ארי ולא אחורי אישה.

אתם שומעים?

זאת אומרת,

אם אריה יסתובב רגע ויקלוט אותך, אוי ואבוי, הוא יכול לקרוע את האדם לגזרים.

ודאי שאם היינו רואים ארי,

היינו מתרחקים כמתחווה קשת.

חכמים אומרים, ארי זה פחות בעיה מאחורי אישה.

ומי מרגיש ככה?

זה נקרא סכנה שאין כדוגמתה יותר מאריה.

יותר מאריה.

אז רגע אחד להשתהות איתה, אפילו בשביל למשוך

את הבגד, אתם רואים, מושכים, מי מושך את זה?

לך תדע, אולי תתפוס, אולי תיגע בו, אולי.

ברח, עזב את הכול, עזב, לא רוצה רגע אחד להישאר פה.

לא להגיע למצב של ניסיון.

וכן אמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

בבבא בתרא נ' ז'

ועוצם עיניו מראות ברע

זה שאין מסתכל בנשים

בשעה שעומדות על הכביסה.

פעם, היו נשים הולכות

לנהר

מבשילות את זרועותיהן בשביל לחפץ וקצת פה ברגליים,

ויושבות שם לעשות כביסה.

אז עוצם עיניו מראות ברע זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה.

איך אדמה?

מי דאיקא דרכא אחרינא רשע הוא.

זאת אומרת, אם יש לאדם אפשרות ללכת

בדרך יותר רחוקה אפילו,

מאיפה שהנשים כובסות

והוא לא הולך,

והוא הולך איפה שהנשים כובסות ועוצם את עיניו,

הוא נקרא רשע.

כי יש לך דרך בלי להיכנס לסכנה עם עצימת עיניים.

עם עצימת עיניים.

אם הוא עובר עם עצימת עיניים אבל יש לו דרך אחרת ללכת,

בלי עצימת עיניים ובלי לראות,

הוא צריך ללכת משם אפילו מיה רוכה.

ולא, הוא נקרא רשע.

ופרש רשבם רשע הוא,

ואף על פי שעוצם עיניו,

שלא היה לו לקרב,

אלא להרחיק מן העבירה.

שלא יתקרב אל העבירה אלא יתרחק מנה.

דקיימלן,

הרחק מן הכיעור.

כל מקום שיש בו כיעור צריך להתרחק.

ונראה

שאין הכוונה שהוא דבר מכוער בעיני הבריות,

שאין יודעים שהוא עוצם עיניו.

אלא מכוער הוא עצם הדבר שאינו מתרחק מן החטא ככל יכולתו.

וכן פרש המהרשע, אף על פי שעוצם עיניו,

אם הולך לשם,

הרי זה מתכוון לעבירה.

למה אתה צריך לחבור דרך שם בעצימת עיניים אם אתה יכול ללכת בלי?

אומר המהרשע, על פי שעוצם עיניו,

אם הולך לשם והוא יודע שיש שם כזה דבר,

הרי זה מתכוון לעבירה,

אם עוצם עיניו.

בהלכה פסוקה היא שעל האדם לברוח מן הניסיון

ולא להביא עצמו לידי ניסיון.

ולא להביא את עצמו לידי ניסיון על מנת לכפות את יצרו.

אחד רוצה להיכנס לניסיון בשביל לכפות את יצרו,

זאת אומרת שהוא יקבל שכר גדול.

כמו שכתוב בסנהדרין קוף זן,

לעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל.

וכן אנו מתפללים ואל תביאנו לידי ניסיון,

כי כשאדם מביא את עצמו לידי ניסיון,

הרי הוא מתקרב ליצר ולא זו דרך השם.

וכן מצינו בגמרא בעבודה זרה יוזן.

רבי חנינה ורבי יונתן

חוו כאזלה באורחה.

היו הולכים בדרך,

מתו להן הותרי שבילי.

הגיעו למקום שיש שני שבילים אין יותר או מכאן אתה עובר או מכאן אתה עובר.

אחד פצי הפיתחא דעבודה זרה

אחד היה פתוח

לעבודה זרה אם הם עוברים שם

ואחד פצי הפיתחא דבי זונות

ואחד

צריכים לעבור דרך מקום שיש שם מקום כזה.

אמר לאחד לחברי

נזיל הפיתחא דעבודה זרה דנכיס יצרה

נלך דרך הפתח של עבודה זרה עדיף

למה נשחט ליצר

אמר לי אידך נזיל הפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרה ונקבל אגרה

עדיף שנעבור דרך הפתח הזה ונכפה את יצרנו

ונקבל שכר

זה ההפך ממה שאמרנו קודם לא?

קודם אמרנו שלא ייכנס לניסיון על מנת לכפות את יצרו

והוא אומר לו בוא נעבור דרך שם ונכפה את יצרנו ונקבל שכר

אמר לי מנה לך

אז חברו אומר לו מנין לך הדבר הזה אומר רשי שאתה סומך על עצמך לעבור דרך כאן

ואתה לא פוחד מייצרנו

ולא מסתפד מיצר הרע

אז מה הוא ענה לו?

אמר לו מזימה תשמור עליך תבונה תנצרקה

מדבר זימה תשמור עליך תורה

ורש״י אומר ואנו הולכים הלוך ודבר בדברי תורה

כיוון שאנו הולכים ומדברים בדברי תורה

אז אנחנו לא נכשל ביצר הרע

למה כי הפסוק אומר

מזימה תשמור עליך מה זה מזימה? זה התורה אומר רש״י

מדבר זימה תשמור עליך תורה אז אם הולכים ומדברים בדברי תורה

מדובר בכאלה שהם יראי שמיים אמיתיים כן

ואם אנחנו לומדים תורה תוך כדי שאנחנו הולכים אז התורה תשמור עליהם

שלא נכשל חס ושלום בדבר הזה

טוב

אז רואים שאחד אמר שנלך דרך העבודה זרה והשני אמר בדרך השנייה מטעם

שיש לנו שמירה של התורה

עכשיו מבלעדי השמירה המיוחדת של התורה

אסור לאדם לסמוך על עצמו שיוכל לעמוד בניסיון

אסור לאדם לסמוך על עצמו

אלא עליו להתיירא מיצורו הרע

ולברוח ממנו עד כמה שאפשר

פעם סיפרנו שהרב שבדרון זכר צדיק וברכה נקלע

בערב פסח לבית שהיה צריך לשהות בלונדון

והתברר לו שלפני החג כל אנשי הבניין

עזבו את הבניין

והתברר לו שהוא נמצא בקומה הראשונה כמדומני ויש איזה זקנה

שהיא גרה בבניין למעלה

בדירה לבד

זקנה

גם הוא לא היה צער

ויש דלת למטה בבניין

אז הוא פחד

ועזב את הבניין

שלא יהיה דין ייחוד

שמעתם?

בציור כזה הוא פחד

ויצא לרחובה של עיר אין לו מקום עכשיו איפה להיות

אם לא היה אוסף אותו בן אדם

לביתו

בשביל שהוא עשה את צדות הפסח השם ירחם מה היה?

ואיזה תלאות הוא עבר בסדר שהוא עבר לא כפי שהוא רגיל וכולי

אבל כל זה שלא להסתכן אפילו

עם זקנה שסגורה בבית למעלה מקום הרביעית ובקומה הראשונה גם כן סגור

אבל הוא פחד

שלא יהיה ייחוד

שמעתם דבר כזה פה?

כמה פחד ויראת שמיים צריך?

וכדאי אפילו ללכת

על פתח עבודה זרה

לא ללכת בצד השני

עדיף ללכת על פתח עבודה זרה,

שמה נאמר בה?

אל תקרב אל פתח ביתה של עבודה זרה

וכמו שכתבו התוספות שם

מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח עבודה זרה כל מה שיכול

משום שכתוב אל תקרב אל ביתה

שהרי מוכן היה ללך על פתח דבי זונות ובלבד שלא יעבור על הפתח של עבודה זרה

זה אלמנדה אמר השני שאמר בוא נעבור מפה ונכפה את יצרנו

ולמרות זו

לולא שמירת התורה

שזה היה הסיבה שהוא אמר לו מי אמר לך שאתה לא תיכשל?

אז הוא אמר לו התורה מזימה

אז הוא אומר לו לולא שמירת התורה הרי אפילו הפתח של עבודה זרה מהווה מפלט מן היצר הרע

ובלבד שירחיק ממנו ככל האפשר מייצר הרע

זאת אומרת עדיף ללכת

בשביל

של עבודה זרה מאשר ללכת בפתח השני

לולא השמירה שהייתה להם של דברי תורה אם לא הייתה להם שמירה של דברי תורה

עדיף היה לחבור

בפתח עבודה זרה שהזהירו אותנו להתרחק ממנה מאוד וכולי וכולי.

ומתבהר מדברי התוספות

שאילו לא היה השביל השני פתוח לעבודה זרה

שחייבים להרחיק ממנה

לא היו הולכים הפתחת דברי זונות אף על פי שהולכים הלוך ודבר בדברי תורה

שלא יסמוך אדם אפילו על השמירה מעולה ביותר

זאת אומרת לא רק עוצם עיניו מראות ברע

אלא גם אם הוא לומד תורה שהיא מגינה

אסור ללכת במקום אם יש לך דרך אחרת

אלא אם כן אין לו דרך אחרת

נמצא הדבר תלוי על קו משקולת דקה ביותר

באופן שיש דרך אחרת

אין להסתמך על שום שמירה בעולם

אם יש דרך אחרת תעבור בדרך אחרת אל תתקרב אל תתקרב לייצר הרע אל תתקרב

אפילו אם תגיד יש לי שמירה אני לומד תורה אני זה אני פה שם אני גם עוצם עיניים אני

שום דבר אל תתקרב

ועל האדם להתרחק מן היצר הרע כל כמה שרחוק יותר

ואם הדרך האחרת פתוחה לעבודה זרה אז הדבר תלוי

בין שמירה מעולה של הלוך ודבר בדברי תורה מוטב פתחת העבודה זרה מפתחת יצר הרע

ואם זכה ובידו השמירה החזקה הזו כמו שהייתה להם

יוכל להרשות לעצמו להתקרב לפתחת יצר הרע

כדי לקיים הרחק מפתח ביתה של עבודה זרה

אז זה משקל שצריכים לדעת לשקול

אף אנו ננקוט באמצעי שמירה זו של הלוך ודבר

בדברי תורה

כי היצר אורב מכל פינה

ואסור לנו להכניס עצמנו לידי ניסיון

כל שיש דרך אחרת

עכשיו הגיעו אליי שני יהודים נחמדים מרחובות

בשאלה בפיה האחד

אני רוצה להקדיש חיי לתורה

ומצאתי איזו עבודה באיסוף קרטונים

וזה מצליח אותי הרבה שעות אבל מעבר לזה יש בעיה שאני נחשף לדברים לא ראויים בעבודה הזאת

כמובן שהוא לא רוצה להסתכל וכו'

אבל נחשף

מה לעשות

אז אמרתי אם אתה תעבור חלילה עבירה תפסיק מייד את העבודה

משום שההלכה אומרת

שבשביל לא לעבור לאו אחד דאורייתא מצווה האדם להפסיד כל ממונו

ולא לעבור על לאו אחד דאורייתא

אז אם אדם עובד ועובר על לאווין עובד

והעבודה מצריכה, מחייבת, מאפשרת, גורמת

ללאווים

אז מי התיר לך לעבוד בעבודה שעוברים בלאווים?

הרי אתה חייב למסור את כל ממונך, זה לא את המשכורת

את כל ממונך שיש לך בכלל

בשביל לא לעבור עליו אחד

אז מי התיר לך לעבוד בעבודה שבה אתה מסתכן בחייך?

אז מעבר לרצון והשקיקה ללמוד תורה כמו שצריך

זה אסור

אם כן

אז זה לא נאמר גם לגברים בלבד אלא גם לנשים אם הן נמצאות במקום עבודה והיום לצערנו הרב אנחנו שומעים

איך עומדים כל הקצינים הבכירים

במשטרת ישראל האמונים על שמירת החוק

וכולם נופלים בעריות

כולם אני מתכוון אלה שנופלים

עכשיו ביקשו מהם לעשות פוליגרף והרבה לא מסכימים

לא מסכימים

כי יתברר שהם כולם מנאפים

אז מה יהיה?

אז זה בעיה.

זאת אומרת עבודה של גברים ונשים ביחד אפילו חרדים

זה בעיה זה סיפור זה לא כל כך פשוט

צריכים לעשות שאלת חכם לא אצל גדולי הדור

צריך לשאול שאלה

ואז לברר

אם אפשר לעבוד במקום פלוני או לא כי אפשר שבמקום משכורת

מביאים שקים של עבירות

ואדם צריך למסור ממונו בשביל לא לעבור עליו

אז יש מסגרות של עבודה שמסדרים שנשים בלבד יעבדו במקומות מסוימים

ובמקומות כאלה ואחרים וכולי וכולי.

אבל צריך לדאוג מן הדברים האלה מאוד מאוד מאוד מאוד. לצערנו הרב, חורבנות בבתים שלמים רבים,

לאלפים ולרבבות,

נחתכים ונפסקים בגלל דברים כאלה.

כן?

צריך להיזהר מאוד מאוד מאוד מאוד.

מאוד. אז אפילו אם אנחנו ננקוט באמצעי שמירה זו של הלוך ודבר בדברי תורה,

כי היצר עורר מכל פינה,

ואסור לנו להכניס את עצמנו לידי ניסיון כל שיש דרך אחרת,

ואף אם אין דרך,

ואף אם אין דרך, כבר נודע מה אמר הגאון רבי ישראל סלנטר, זיכרונו לברכה,

כי אף שהתורה היא סגולה להחזיר את האדם למוטב,

מכל מקום אין לסמוך על כך.

כי סגולה אינה מועילה,

אלא אם כן היא נתקיימה על כל תנאיה ודקדוקיה.

ואהיה אדם שיאמר אנוכי יודע איך צריך ללמוד תורה,

תורה כזאת שבכוחה להגין ולהציל מייצר הרע.

מה שאנשים לומדים תורה זה לא התורה על כל דקדוקיה ותנאיה.

ממילא אין בה תסגולה שיכולה לשמור.

יש כאלה אומרים שמה שהם לומדים תורה זה מחזיר אנשים בפריז.

כן, החזון יישמר, אבל הוא אמר את זה על אנשים כמוהו,

שלומדים תורה ביראת שמיים עם כל התנאים והדקדוקים,

אז הם משפיעים על כל הסביבה גם אם הם לא נפגשים איתה.

זה נכון,

אבל לא כל מי שלומד ומפטפט באמצע הלימוד ולא יכול אפילו ללמוד שעתיים, ארבע שעות בתענית דיבור

ולהתמקד בלימוד באופן מרוכז, אפילו זה הוא לא מסוגל.

זה לא תורה באיכות כזאת,

ועליה נאמרו קרעים תלביש נומה וכו' וכו', יש על זה הרבה מאמרים.

זה לא מכוח התורה הזאת, אף אחד לא יחזור בתשובה ולא יעורר אף אחד.

הפוך, זה יכול לגרום גם רפיון.

רבי ישראל סלנטר אומר, אין לסמוך על הסגולה הזאת שהתורה היא מסוגלת להחזיר את האדם למוטב.

הרי כתוב שהמאור שבתורה מחזירו למוטב, נכון?

ואנחנו רואים שאנשים

שלומדים תורה כל יום לא חזרו הם בעצמם למוטב.

לא אדם זר שבא לתורה,

שאומרים לו שהמאור שבתורה יכול לחזירו למוטב.

אפילו מי ששקוד על התורה יכול להיות בעל מידות פסולות,

מושחתות,

וכו' וכו'. אז איפה המאור?

איפה המאור?

זה אם עושים, אומר בישראל סלנטר, את התורה בתנאיה ודקדוקיה, איך לומדים תורה ואיך מדקדקים שלא לעבור על מה שהתורה אומרת.

אז לכן אין לסמוך על זה.

אין אדם שיוכל לומר, אנוכי יודע איך צריך ללמוד תורה שבכוחה להגין

ולהציל מייצר רע.

אמנם הקדוש ברוך הוא ניסה את האבות,

אך יש הבדל

בין אם הקדוש ברוך הוא מנסה את האדם

לבין הניסיון שהאדם בעצמו מביא עליו.

מי אמר לך להכניס את עצמך לניסיון?

אם השם מביא עליך ניסיון,

אז הוא יודע שאתה גם יכול לעמוד בו.

הוא לא מחפש להכשיל אותך.

הוא מחפש הפוך, שתעמוד בניסיון. לדוד הוא לא הסכים לנסות אותו.

עד שהוא התחנן שינשא אותו.

וחנני נא ונשאני

הוא ביקש.

השם אמר לו אתה לא תעמוד בניסיון.

אני יודע אתה לא תעמוד בניסיון.

הוא ביקש.

הוא אומר אבל האבות הם כן עמדו בניסיון כי ידעתי שהם יעמדו בניסיון. אתה לא עומד בניסיון.

ולא עוד אלא בשעה שהקדוש ברוך הוא מנסה את האדם

נותן לו יחד עם זאת

גם את הכוח לעמוד בניסיון.

בניסיון.

מה שאין כן, כשאדם מבקש לעצמו ניסיון,

הרי הוא צריך לעמוד בכוחות עצמו. זאת אומרת, הוא סומך על כוחות עצמו שהוא יעמוד בניסיון.

לך תילחם עכשיו עם מלאך שהפיל כל כך הרבה בעולם ולא השאיר כמעט אחד שלא נפל אצלו.

ואתה נכנס לניסיון כאילו אתה מאן דהומר.

אז לכן

אין לאדם להכניס עצמו לניסיון. כל מקום שיש ניסיון תברח.

תברח.

כמו יוסף הצדיק הניח בגדו בידה,

אפילו שבגלל זה הוא נכנס לבית סוהר עשר שנים,

והעילה עליו עלילות וסבל ונתבזה וכו' וכו'.

עדיף היה לו.

מי אמר שהוא לא היה עומד בניסיון?

הרי שנה הוא כן עמד בניסיון.

שנה היא נסתה לבטאות אותו והיא לא הצליחה.

אבל ברגע האחרון שהיא תפסה כבר בבגדו

והיא רצתה לקרב אותו אצלה,

תפסה אותו בבגדו, הוא הניח את הבגד וברח.

רגע אחד הוא לא רוצה לשאר.

רגע אחד.

אבל אתה משאיר בידה כאילו עובדה

שכאילו אתה ניסית משהו,

וזה לא נכון.

עדיף.

שמעתם? עשר שנים עדיף בפנים,

מלהתקרב לניסיון.

לא להיכשל.

להתקרב.

וביתר עומק נבין את העניין על פי מאמרם זיכרונם לברכה.

אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.

חכמים זיכרונם לברכה מביעים כאן תמיהה.

לא לאכול כוסות באמצע השעון.

תודה. תניח אותו. תניח.

חכמים זיכרונם לברכה מביעים כאן תמיהה.

הייתכן שאדם

בחיר היצורים,

צלם אלוהים, יחטא?

חכמים תמאים. איך יכול להיות?

אדם שהוא בחיר היצורים ובצלם אלוהים יחטא?

לא ייתכן אדמה.

איך ייתכן שאדם חוטא?

אלא שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

לא יכול להיות שאדם בצלם אלוהים יחטא.

זה רק אם נכנסה בו

רוח שטות.

והנה מדובר כאן

בעריות

של נפשו של אדם מחמדתן.

מטבעו של האדם הוא מחמד.

ואפילו באלו אין להבין

איך נכשל בהם אדם.

גם בעריות של נפשו של אדם מחמדת. היות

והוא בחיר היצורים,

והיות והוא בצלם אלוהים,

איך יכול להיות שהוא יחטא? אבילו אם הוא מחמד.

איך יכול להיות?

ולפי זה לכאורה אין האדם אשם כלל בחטאו.

שהרי רוח שטות

תקפה אותו והרי הוא כאנוס.

משל למה הדבר דומה? לאדם שעמל על שפת הבור

ובה רוח שאינה מצויה והטילה אותו לבור.

הוא אשם שהוא נפל לבור?

למה הוא נענה שהוא נפל לבור?

אמנם כן,

הוא אשם.

הוא אשם. למה הגעת עד שפת הבור?

מה, אתה לא יודע ששפת הבור זה מקום סכנה?

אפילו שהמקום יציב

על שפת הבור,

אבל זה מקום סכנה.

למה הגעת עד שם?

עליך להתרחק מן הבור.

אם היה רחוק מן הבור, גם רוח לא מצויה לא היית מפילה אותו לתוך הבור.

לא היה נופל על קרקע,

אבל לא לתוך הבור.

אבל אם אתה מביא את עצמך למקום סכנה על שפת הבור,

אז אם הוא לא היה שם,

אפילו כל הרוחות נושבות עליו לא היה נופל לתוך הבור.

אבל רוח שטות

נכנסת דווקא בזה שעומד על שפת התהום.

במי נכנסת רוח שטות?

במי שקרב את עצמו אל הניסיון?

במי שקרב את עצמו אל שפת הבור?

במי שעומד על שפת התהום?

אדם שבר ויטרינה, שאלו אותו איך עשית כזה דבר?

אומר שיכור הייתי,

לא הייתי בדעתי.

מגיע לו עונש אם הוא שיכור?

הוא לא היה בדעתו.

הוא לא התכוון לשבור, אז שכרות גרמה.

הוא יענש. למה הוא יענש?

מי אמר לך לשתות?

כשאתה שותה אתה יודע שיש לזה השלכות, נכון?

אז כששתית הכנסת את עצמך לתהום כבר.

ממילא ההשלכות יבואו אחרי זה.

כמו שהתפרסם עכשיו,

אתם שמעתם על יניב מרחיק משיח,

שמופיע במעורב ורוקדים מעורב וכולי. הבאנו הרבה סרטונים שלו.

לפני יום כיפור, ככה פרסמו עכשיו,

שלפני יום כיפור, אתמול,

היה

או איזו חתונה באיזשהו מקום,

ואנשים פתחו את המחיצות והתחילו ללכוד מעורב,

ופתאום הוא החליט שהוא צדיק לפני יום הכיפורים,

הוא מפסיק

את

הנגינה, הוא לא מוכן לנגן במצב כזה.

אה, הזמינו אותך בגלל שאתה

עושה את זה ככה, אז למה אתה לא מסכים?

אז הוא לא רצה,

כנראה ערב יום הכיפורים,

אמר, לא נוסיף עוד עבירות עכשיו על הפשעים שיש לי כל השנה,

וממש עצר את הכל וכו' וכו',

כך התפרסם.

אבל בעלי השמחה לא הסכימו,

ומספרים שבעל השמחה, האבא שלו היה שתוי,

והתחילו לרגום את יניב מרחיק

משיח בבקבוקים,

וזרקו עליו חפצים.

בקיצור, סקלה עשו לו.

הוא נפצע כלות,

כן?

אבל מן השמיים הראו לו שהצביעות לא משתלמת ערב יום הכיפורים.

אתה משחק אותה חסיד בערב הכיפורים,

אז השליכו עליו חפצים בגלל זה שהוא מפסיק. אתם שומעים?

איך הם יכולים להעיז כזה דבר לעשות,

אם הם לא יודעים שהוא בעל עבירה?

הרי מה זה? פתאום נהיית חסיד אצלנו בחתונה?

של מה שילמנו לך כסף?

שתעשה מה שאתה רגיל לעשות. מה פירוש?

איי, איי, איי, איי.

אז למה הוא זרק עליו בקבוקים? כי הוא היה שיכור.

הוא יכול להגיד עכשיו,

מה, אני הייתי שיכור?

הוא לא יכול להגיד הייתי שיכור.

אם שתית, הנה התוצאות, זורקים בקבוקים

על זמר כזה, לא חבל?

מכל מקום

רואים שאפילו דוד המלך

שהיה משיח השם,

כשנודע לו

שהוא עומד להתנסות בעריות,

השביע את יצרו בהיתר

כדי שלא לבוא להרהר בעבירה.

השביע, אמר,

הוא ישביע את יצרו בהיתר,

ואז לא יבוא לידי העבירה.

ונתעלמה ממנו הלכה,

משביעו רעב,

מרעיבו שבע.

במקום להתרחק מן היצר בתחום המותר,

הוא יתקרב אליו ונכשל.

גם במקום המותר כתוב לא יהיה מצוי

אצל אשתו קטרנגולים.

ויש עונות שכתוב בסימן רשמי,

מתי אדם יכול ומתי לא, עונת כל אחד ואחד.

אבל הוא רצה, בגלל שהוא יודע שהוא עומד להתנסות,

שהשם אמר לו גם במה הוא ינסה אותו,

בעריות.

אז הוא ניסה לפתור את הבעיה שישביע את יצרו,

שלא יטריד אותו יצרו,

בהיתר.

אבל הוא נכנס למקום הניסיון,

ונכשל.

בתקנות האלה שהתקינו לנו חכמים,

זיכרונם לברכה, להרחיק את האדם מן העבירה,

התקנות האלה הן גופי תורה, גופי תורה.

כמו שכתוב, קדושים תהיו.

מה זה קדושים תהיו?

קדש עצמך במותר לך.

איפה הפרישות צריכה להיות?

במותר לך, באסור, ודאי שאתה צריך לברוח.

במותר, שם אתה צריך לפרוש.

שם אתה צריך פרישות, שם אתה צריך להתרחק.

והכלל הזה הוא ראש וראשון במלחמת היצר.

אם כן,

למדנו מפה כמה צריכים להיות זהירים שלא לבוא לידי ניסיון,

לברוח ממנו, לא להתעמת עם יצר הרע פנים אל פנים,

וגם במקום ההיתר צריכים פרישות, קדושים תהיו,

כי אחרת נכנסים לגבולות של יצר הרע,

ומשם הדרך קצרה, כי אתה כבר על שפת הבור.

אז לכן, מי שרוצה להינצל מחטאים ולא להיכשל בהם,

הנה מאמר נפלא ולימוד גדול מיוסף הצדיק

ומדוד הצדיק, קדוש עליון,

שצריכים להיזהר מאוד מאוד. יוסף

נזהר שלא לבוא לשפת

הבור וניצל.

אמנם זה עלה לו בעשר שנים כלא.

דוד,

ברח מהיצר, אבל אליו,

כי הוא ניגש אליו בהיתר ונכשל,

ונצטרע חצי שנה,

ונסתלקה ממנו רוח הקודש חצי שנה,

ופרשו ממנו סנהדרין,

ורוח הקודש אמרנו שנסתלקה ממנו,

אז זאת אומרת,

והשם שלו התפרסם, נחמנא לצלן,

כל אחד מדבר מזה ואסור לדבר,

אבל

מדברים על זה, יצא מזה חילול השם גדול,

וכל זה כשכוונתו הייתה לטובה לעמוד בניסיון.

תראו כמה יצר הרע מתוחכם,

אם מתקרבים אליו אפילו בהיתר,

צ'יק, הוא מושך אותך לבור.

ואפילו אם אתה דוד, מלך ישראל,

אתם שומעים כמה צריך להיזהר מניסיון?

רבי יחנן יאמר הגשו אומר,

רוסו הקודש