חכמה לחכמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וימלא אותו רוח אלוהים בחוכמה, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה.

בחוכמה שכבר הייתה בו חוכמה.

כתוב וימלא אותו רוח אלוהים בחוכמה.

וימלא אותו פירושו של דבר שהיה בו.

רק הוא מילא אותו.

היה כבר.

שכבר הייתה בו חוכמה.

ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא ממלא חוכמה אלא למי שיש בו כבר.

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסף בר חלפתא.

אצלנו אומרים רבי יוסף בר חלפתא.

חלפתא.

חלפתא.

מה הוא שכתב?

יהב חוכמתא לחכימין.

לטיפשים היה צריך לומר.

הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים?

לטיפשים היה צריך לומר.

אמר לה בתי

אם יבואו אצלך שניים

אחד עני

ואחד עשיר

ואין צריכים ללוות ממך ממון

לאיזה מהם את מלווה?

אמרה לו לעשיר.

אמר לה ולמה?

אמרה לו שאם יחסר

יהיה לו ממון שיפרע

אבל עני אם יאבד מעותי מהיכן יפרע

אמר לה ישמעו אוזנייך מה שפיך מדבר.

כך

אם הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לטיפשים

היו יושבים בבתי כיסאות

ובמבואות המטונפות

ובבתי מרחצאות

אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים

שיהיו יושבים בישיבת זקנים בבתי כנסיות

ומבתי מדרשות ועוסקים בה.

עד כאן תנחומה ויקל בין.

לכאורה קשה להבין את המשל שהמשילה.

בפסוק נאמר יאהב חוכמתה

לשון נתינה לא לשון הלוואה.

וכאשר יבואו באמת עני ועשיר לבקש נדבה או מתנה

בוודאי שצריך להעדיף את העני על פני העשיר.

אלא שאת זה גופה הסביר לרבי יוסף בר חלפתר,

שעצם שאלתה היא טעות,

כי משאלתה נראה כי מה שנותנים לאדם חוכמה הרי זה בדרך מתנה,

דהיינו להנאת עצמו של האדם.

קיבל מתנה, יעשה מה שהוא רוצה.

על זה הסביר לה, לא,

את החוכמה נותנים בתור הלוואה,

שיצטרכו להחזיר ולשלם.

כלומר, להשתמש בחוכמה במקום הראוי,

בבתי כנסיות, בבתי מדרשות, כלשון המדרש.

מדהים.

אין חוכמה מתנה,

הלוואה.

תחזיר.

קיבלת? תחזיר.

תפרע.

במה אני פה רואה?

שאני משתמש בה למה שהיא ניתנה.

ולא נתנו לך כך,

תעשה שטויות והבלים אתה.

כל מה שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו.

אבל הטפשים חושבים שכל מה שנותנים להם

הוא רק להנאת עצמן.

ואם הקדוש-ברוך-הוא היה נותן חוכמה לטיפשים,

היו יושבים בבתי הכיסאות

ובמבואות המטוננפות.

אלא נתנה הקדוש-ברוך-הוא לחכמים

שיהיו יושבים בישיבת זקנים. זקנים זה חכמים.

אין זקן, אלא זה שקנה חוכמה.

ישיבת זקנים בבתי כנסיות או בתי מדרשות עוסקים בה.

כך כתיב,

ואמלא אותו רוח אלוהים בחוכמה.

משמע שקודם גם כן היה בו,

אלא שלא היה מלא,

ועכשיו הוא ממלא אותו.

ואנו לומדים מזה

כי אי-אפשר למסור בשום אופן את החוכמה לטיפשים,

שכן השתמשו בה שלא במקומות ארועים,

כמו שרואים בזמננו,

שהחכמים שסרו מדרך התורה

מאמינים רק בכוחי ועוצם ידי,

ומחוכמתם

הביאו משחיתים כאלה

והמציאו משחיתים כאלה,

שיש בכוחם להחריב את העולם בזמן קצר.

והגם שמן השפה ולחוץ הם אומרים שכוונתם כמובן לתקן ולשפר את העולם,

אנרגיה גרעינית,

כאילו זה פיצוחים לשבת,

אולם זה לא יועיל כלום, שכן אי-אפשר להם להרהר

אלא במקומות המטוננפים.

כל החוכמה שלהם זה למקומות המטוננפים,

איך לפוצץ את העולם, איך לנצח, איך להחריב, הכול זה מקומות מטוננפים,

אין להם דבר כזה ישיבת זקנים,

חכמים,

שהכול באמת זה רק להועיל,

תקן עולם ומלכות שדי.

וכך הוא גם אצל בן תורה,

בן תורה צריך שיהיה לו יסוד נאמן.

איך אומר הרמב״ם בפתיחת ספרו, ספר המדע?

יסוד היסודות ועמוד החוכמות לדע,

שיש שם מצוי ראשון ממציא לכל נמצא.

יסוד היסודות ועמוד החוכמות, צריך

שדבר יהיה לו יסוד נאמן.

בניין עומד על יסודות.

מה יסוד הנאמן של בן תורה?

צריך שיהיה לו יסוד נאמן, כמו שאמרו, זיכרונם לברכה.

כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו,

זה היסוד הנאמן, חוכמתו מתקיימת.

אבל אם זה לא בנוי על יסוד של יראת שמים,

חבל שהעלית.

לא שווה שום דבר.

בלעדי זאת הוא עלול להשתמש בחוכמתו שלא במקום הראוי.

ואכן, יש מאנשי ההמון

האומרים כי הם רוצים שבניהם ילמדו

כמה שנים בישיבה,

שכן יחדדו את שכלם,

וזה יועיל להם אחר כך בענייני העולם.

זאת אומרת, הוא אומר, זה טוב שהבן שלי ילמד בישיבה. כמה שנים, ככה, יתחדד,

יצא לשוק העולם, ואז הוא יראה להם מה זה.

על זה המלצתי

לאחד שנכנס לישיבה

ולקח כמה מסכתות

וניחן זו על גב זו.

אחר כך

הניח עליהם ראשונים ואחרונים

ופוסקים כולם על השולחן.

ערימה שלמה של ספרים.

וכך טעו כולם,

כי סברו שהוא תלמיד חכם מופלג,

ועכשיו הוא הולך

לנתח איזו סוגיה עמוקה

והוא הולך ללמוד עם כל הספרים האלה.

אך מה נדהמו

כשראו שעמד ברגליו על כל הערימה כדי שיוכל להגיע למקום גבוה בארון,

ליטול משם דבר מה,

כי לא היה לו סולם לעלות.

כך ממש,

כשמנצלים את ידיעת התורה לדבר שבחולין,

בעת שתכלית כל הבריאה היא רק בשביל התורה.

כמו שנאמר, אם לא בריתי יומם בלילה.

זה נקרא לדרוך על כל הספרים

בשביל להעפיל, לקחת סנדוויץ' למעלה.

אז מי שלומד בישיבה כמה שנים בשביל לחדד את השכל, לצאת לשוק העולם,

זה מהרהר במבואות המטונפות גם בשעה שהוא נמצא בפנים.

ועוד יש להעיר

במה שכתוב, וימלא אותו רוח אלוהים,

למה היה צריך כל כך רוח אלוהים

בשביל עשיית הכלים?

הלוא די בחוכמה ואומנות

בעשיית הכלים.

אתה מביא אמן, מבין,

וגמרנו, מה צריך רוח אלוהים בשביל לעשות במלאכה?

וכן מה שדרשו חכמים, זיכרונם רכה,

ראו,

קרא אדוני בשם בצלאל בן אורי בן חור.

מה רע להזכיר פה את חור?

אלא בשעה שביקשו ישראל

לעבוד עבודה זרה,

נתן נפשו על הקדוש ברוך הוא ולא הניחן.

מסר נפש.

לא תעשו עגל.

אמרו לא נעשה, הרגו אותו.

אבל הוא מסר את נפשו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך

שאני פורע לך

כל בנים היוצאים ממך, אני מגדלם עם שם טוב בעולם

על זה נאמר ראו, קרא אדוני בשם בצלאל בן אורי בן חור זה הבן של חור, כמו שהבטחתי

אני אגדל את שמם בעולם, אתה עשית לגדל שמי בעולם?

אתה קידשת את שמי בעולם?

אני אפרסם את שמך בעולם.

אז רואים

למה היה בצלאל זקוק לזכות אבות ומסירות נפשם

ולא היה די בחוכמה בלבד?

מזה רואים

כי קיים הבדל גדול

בין חוכמת התורה לבין חוכמת העולם.

בחוכמת העולם

לא משנה מניין נובע מקור החוכמה.

העיקר שיש לאדם חוכמה.

אולם בחוכמת התורה אמרו חכמים זיכרונם לברכה

אם הרב דומה למלאך ה' צבאות

תורה יבקשו מפיו ואם לאו

אל יבקשו תורה מפיו.

וכן נאמר אצל דואג מאחיתופת

דלא אבא סלכא ליהו שמעת אליבא דלקתא

וכתיב סוד השם ליראיו.

למה לא הצליחו לכוון לאמיתה של תורה?

למה?

כי סוד השם ליראיו דווקא.

מי שיש לו יראת שמיים זוכה להבין בסוד השם ולעמוד על אמיתה של התורה.

מי שלא, לא יכול לכוון.

הם היו דורשים 400 הלכות במגדל הפורח באוויר,

ואף אחת לא הייתה מכוונת לאמיתה של תורה.

זאת אומרת, הם היו חכמים גדולים מאוד מאוד מאוד,

אבל לא שווה שום דבר מכל מה שהם לומדים.

וגם אין להם חלק לעולם הבא בסופו של עניין.

וכן אמרו בגמרא,

ואמר רבא

רבותא למיבעי בעיה,

רחמנא ליבא בעיה.

מה זה קשה להקשות קושיות?

זה לא קשה.

צריך לב. הקב' ברוך הוא מחפש לב, ליבא בעיה. הוא רוצה את הלב שלך. יש לך לב?

לא אם אתה יודע להקשות קושיות. לב יש?

בואו נבדוק את הלב. מה יש בפנים? מה המטרה של כל הלימוד?

מה קורה שם?

יש יראת שמיים? יש את היסוד הנאמן?

או שאין שמיים לב?

זה מה שאמר הכתוב. ראו, קרא אדוני בשם בצלאל בן אורי בן חור

ללמוד מכאן כי חוכמתו נבעה ממקור נאמן,

ממסירות נפשו של חור.

בכל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

אז בדומה לזה,

שראינו שהקב' ברוך הוא הבטיח לו

לחור.

חייך,

שכל בנים היוצאים ממך אני מגדלם, הם שם טוב בעולם.

אין שום פעולה שיעשה יהודי בעולם, אפילו שהיא לא מפורסמת ולא נודעת,

שהקב' ברוך הוא לא ישלם לו כפי מידתו בכפלי כפליים לאין שיעור.

בכפלי כפליים לאין שיעור.

בכפלי כפליים לאין שיעור.

יהושע בן ענון.

לא הרבה יודעים על האישיות

של יהושע בן ענון, שהיה מנהיג אחרי משה רבנו.

לא הרבה יודעים את זה בחלק שאני אגיד עכשיו.

יהושע בן ענון נבחר להיות המנהיג אחרי משה רבנו.

החכמים אמרו שההפרש ביניהם

שמשה כפנה חמה ויהושע כפנה לבנה.

מה זה אומר?

זה אומר שיהושע לת למידילי כלום.

אין לו כלום חוץ ממה שריבו לימדו.

כמו שהלבנה מקבלת אור

מן השמש, ואם לא היא חשוכה,

שאין בה כלום, שום אור,

זה היה ההפרש.

משה, שמש,

והוא רק לבנה, השתקפו.

זה הכול.

זאת אומרת, ההפרש הוא עצום.

אתה רגיל למשה רבנו.

ופתאום בא לך,

מה זה?

ועוד היו יותר גדולים ממנו, יותר גדולים ממנו,

ששת אלפים שש מאות וארבע,

ששת אלפים שש מאות וארבע יותר צדיקים, יותר חכמים,

יותר נבונים, יותר.

כי הוא היה משרי החמישי.

והוא נמנה חמישי.

ברשימה, לפי סדר החשיבות שלהם.

ויש עוד שרי מאות, ויש עוד שרי אלפים שהיו מעל.

ובכל אופן הוא נבחר.

טוב,

עכשיו הסכימו הזקנים לקבל אותו רק בתנאי שבאמת

הוא יעמוד בקריטריונים.

למה הולכת להיות פה נפילה? כנראה, לך תדע מה יהיה פה.

מה הכירו בו?

שהוא מסדר את הספסלים,

מסדר את המחצלאות, מסדר את הזה. נכון שהוא היה צמוד

למשה רבנו כל הזמן וכו׳ וכו׳.

יש אפילו מקום שכתוב שהוא לא היה בן תורה.

צריך להבין את זה.

אבל הם היו מזלזלים בו קצת.

מכל מקום,

התנאי היה שהוא באמת,

השם יהיה עמו. אם השם לא יהיה עמו, חבל לך על הזמן.

שלושה ימים אחרי שהוא נבחר

היה פדיחה פדיחה.

נכנסים לארץ,

והוא נותן הוראה

שכל מי שנמצא בארץ

צריך לדעת.

מי שיוצא מהארץ יישאר חי.

מי שנשאר בארץ צריך לקבל מרדות

בית עולם של ישראל ולהיות עבד ולשלם מיסים וכו׳. מי שלא יילחם אנחנו מוחקים אותו לא תחיה כל נשמה.

הגירגשי פנה לאפריקה וניצל.

הגבעונים שהיו משבעה עממים באו ברמאות

וכרתו איתו ברית.

עבודה בעיניים.

בקיצורו של דבר, כרתו איתו ברית,

ואחרי שכרתו איתו ברית התברר שהייתה טעות פה, שהפילו אותו בפח.

הפילו אותו בפח.

נו, אז זה היה עכשיו שבועת טעות.

הוא נשבע להם שלא ייגע בהם וזה וכו׳, והוא גם כרת ברית שהוא ישמור עליהם, אם יבואו עליהם וכו׳ וכו׳.

הסכמים.

נו, ומה קרה?

התברר שזה טעות. שבועת טעות, אפשר להפר אותה אל הקיום.

באים אליו

ואומרים לו, תשמע,

יש פה,

הוא אומר, אני לא מפר את השבועה.

אבל זה שקר, הם רמאים.

אני לא מפר את השבועה. למה אתה לא מפר את השבועה?

יהיה חילול השם.

מה חילול השם?

יגידו שהם מזלזלים בשם השם,

בשבילם שם השם לא מעניין.

נשבעים בשמו ואחר כך מפרים את הכול.

יהיה חילול השם.

והוא לא מוכן.

זהו.

אבל אתה יודע מה יכול להיות עכשיו.

תעוף מהכיסא מהר.

מה זה?

זה מנהיג?

על היום הראשון, כמו שאומרים, אתה עושה פדיחות כאלה, לא בודק, לא מברר כמו שצריך וכו׳ וכו׳.

וגם שעל פי דין אתה פטור בכלל מכל השבועה והכול, ואתה...

זאת אומרת,

הוא גם לא היה אכפת לו אם יעיפו אותו מהתפקיד ויעשו ככה וככה וככה. הוא לא יחלל את השם.

הוא לא יחלל, לא ייתן יד לחילול השם.

איזה חילול השם? שהגויים יאמרו

שאנחנו מזלזלים בשמו הגדול.

טוב,

זה עבר.

עבר.

אחרי שנים

באו על הגבעונים למלחמה, והם שלחו אליו

ואמרו לו

יש ברית,

בוא תציל אותנו.

אנחנו מותקפים.

נו, אז זה הוא יכול לעשות להם,

אה!

חפשו את החברים שלכם.

אתם, מגיע לכם כיליון,

וברוך השם, השם שלח את מי שיכלה אתכם.

הוא לוקח מבני ישראל

לוחמים למלחמה

להילחם.

תאר לך שקמות לו ארבע אמהות,

ואומרות לו, מה זה?

אתה רוצה לגמור את הילדים שלנו בלבנון,

אצל גבעונים?

מה זה?

אתה בכלל לא חייב במלחמה הזאת, מה אתה לוקח? מה אתה מתנדב?

זה ילדים שלנו, איך אתה לוקח?

איך אתה עושה את זה? שאילתא בכנסת.

הוא אומר, יהיה חילול השם, יגידו שאני לא עומד בהתחייבות

ואנחנו מבזים את שמו הגדול.

יהיה חילול השם, היהודים חתמו,

נשבעו, הבטיחו, אמרו, הנה הגיעה שעת המבחן,

לא מקיימים.

חילול השם.

אמר הקדוש ברוך הוא, אתה דאגת לשמי,

אני אדאג לשמך.

שמש בגבעון דום,

וירח בעמק איילון,

החזיר לו הקדוש ברוך הוא שהתפרסם שמו בכל העולם כולו.

אתה דאגת לשמי, אני אדאג לשם שלך.

ככה הקדוש ברוך הוא מתנהג.

נראה לאדם שהוא הולך להפסיד, הוא עושה מהלך מוטעה,

מהלך שגוי.

שום דבר.

למה הלכת לשמי?

אני אטפל בעניין, אל תדאג. יגיע הרגע ואני אפרסם את שמך בכל העולם כולו.

ככה עובד אצל הקדוש ברוך הוא.

העולם יכול להגיד איזה טעות פטאלית.

מה אתה עושה? אתה תאבד את המשרה, אתה תאבד את השם, אתה תאבד את הכול.

חריץ.

מי שיש לו יראת שמים ודואג לכבודו של השם יתברך, לא מעניין אותו החשבונות של אנשים.

לא אכפת לו להפסיד הכול. מה זה להפסיד?

אני עם השם, מה אכפת לי להפסיד?

מי אני מפסיד?

מה מפסידים פה?

הפסד אחד יש. את השם, אם הפסדת, הפסדת הכול.

עוד אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

על הפסוק, עצי שיתים עומדים.

למה נאמר עצי שיתים עומדים?

אכפת לנו עומדים? שוכבים?

תלמוד לומר,

ה' תאמר אבד סברם ובטל סיכוין,

תלמוד לומר עצי שיתים עומדים,

שעומדים לעולם ולעולמי עולמים.

אלה עצי שיתים שיעמדו

לעולם ולעולמי עולמים.

אז פורנו אומר, כל אחד מחלקי המשכן הכתובים,

כל אחד מהם,

מכל חלקי המשכן,

לא נפסדו

ולא נפל דבר מהם ביד האויבים.

ההפך, מה שקרה למקדש שלמה וכיליו,

שזה היה בחורבן בית ראשון על ידי נבוזראדן,

וסיפר, מעלות זה המשכן

שבשבילם

היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים,

כי הכול נעשה מהלב,

נדיב לבו של נשאו לבו,

כי זה היה לשמי גמור, אם זה לא היה לשמי בפרט אחד,

לא היה מתקיים, לא שורה שכינה, לא שום דבר.

בפרט אחד אם לא היה מכוון.

לכן כתוב 14 פעם, כאשר ציווה השם,

כאשר ציווה השם.

הכול עשו בדיוק כמו שציווה השם.

ראשונה,

שהיה משכן העדות,

שהיו בו לוחות העדות.

שנייה,

בצלאל בן אורי בן חורי למטה יהודה, שהיו ראשי אמני מלאכת המשכן

וכלאו מיוחסים.

היה להם יחוס וצדיקים שבדור.

ולכן שרתה שכינה במעשי ידיהם

ולא נפל ביד אויבים.

אבל מקדש שלמה,

שהיו עושים המלאכה בו מצור, גויים,

גויים,

אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו.

והוא הצטרך לחזק את בדק הבית מדי פעם, היה מתמוטט פה,

מתמוטט שם,

היה צריך חיזוק,

ונפל בסוף הכול ביד אויבים.

הוא אשר אמרנו

שחוכמה ואומנות לבד אין להם קיום,

כמו שמצינו במקדש שלמה,

שהיו אנשי צור עושי המלאכה.

ורק כשהחוכמה נובעת ממקור נאמן,

יש לה קיום

כמו המשכן.

לכן אמרנו

שהתרגום של רבי יונתן בן עוזיאל על הפסוק

הבל הבלים אמר קהלת,

הבל הבלים,

הכול הבל,

התרגום אומר שם ששלמה המלך, כשראה ברוח נבואה

שעתידה להתחלק

מלכות רחבעם בנו עם ירבעם בן נבט

ושעתיד להחרב בית המקדש

שבנה

הוא ודוד אביו,

אמר כל דן הבלו, הכול הבל.

גם כשהוא בנה את בית המקדש

לא היה לו קיום,

הכול הבל.

הוא לא נשאר נצחי.

כי בשביל שיישאר נצחי

צריך כוונת הלב,

צריך שהבונים שיבנו אותו יהיו יהודים,

וצריך מתנדבים

מכל הלב.

אז יש לזה קיום.

הוא אשר אמרנו

שחוכמה ואומנות לבד, אין להם קיום.

כמו שמצינו במקדש שלמה,

שהיו אנשי צור עושי המלאכה.

ורק כשהחוכמה נובעת ממקור נאמן,

יש לה קיום כמו המשכן.

וכן

אצל כל בן תורה.

אם תהיה כוונתו רצויה,

אין לו לפחד ולחשוש כלל,

כי בוודאי יהיו מעשיו נצחיים.

אני חוזר על זה.

וכן אצל כל בן תורה.

אם תהיה כוונתו רצויה,

אין לו לפחד ולחשוש כלל

מכל הוויות העולם,

כי בוודאי יהיו מעשיו נצחיים.

ואני שמח לבשר אתכם בשורה חשובה.

אתמול

היו פה שניים מן האמנים שעזרו בהתנדבות

במשך תקופה,

פה חודשים רבים. עד היום הם עוזרים, כולל הלילה,

כולל אתמול.

ודיברתי על ליבם

שצריך לפתוח בשם.

הקדוש ברוך הוא יכול לעשות נפלאות וכולי וכולי,

מאוזן את הכול וכולי וכולי.

ובסוף אמרתי לאחד מהם, תשמע,

אם תשמע לי

ותקבל על עצמך מה שאני אומר,

אני מבטיח לך שאתה תעשיר ותהיה גם חכם.

מה ההצעה?

אמרתי לו, אתה תעבוד שבוע ימים,

אתה תעבוד ואתה תלמד שבוע ימים.

אחר כך אתה תעבוד שבוע ימים,

ואחר כך אתה תלמד שבוע ימים.

זהו.

שבוע-שבוע.

כמו הטבחים בצהל.

בקיצור,

אם אתה עושה כך,

אתה מסכים או לא?

אמר מסכים,

תן תקיעת כף,

תקענו כף,

זהו.

אז הוא עכשיו, יש לו שבוע לסיים עבודה, אחר איזה שבוע הוא ילמד פה,

אחר כך הוא ילך לעבודה,

הקב'-הוא נותן את המזונות,

הוא יכול לדחוס אותם בשבועיים, לא צריך לעבוד חודש.

בלי שום בעיה, הוא ידחס לו אותם.

אין עבודות עם המשך.

תמיד אני בסוף שבוע נוסע לחו״ל,

אני חוזר רק בעוד שמונה ימים.

ואז אני אמשיך את העבודה אם נשאר משהו.

מי שנוסע לחו״ל,

הוא יוותר על נסיעה לחו״ל?

אנחנו נוסעים

לחוץ לארץ,

לעולמות העליונים, שבו הימים שלו.

עכשיו יש לו פרטנר

שהוא עובד איתו גם.

מה איתך, אני אומר לו?

אתה מסכים?

תן יד, תקיעת יד,

שני עשירים, שני חכמים.

יפה או לא יפה?

ומה כתוב פה?

כתוב פה, וכן אצל בן תורה, כל בן תורה, אם תהיה כוונתו רצויה,

אין לו לפחד ולחשוש כלל,

כי בוודאי יהיו מעשיו נצחיים.

אמן.