לוט בסדום | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

השופט אמר, אתה חייב לשלם לו.

למה הוא עשה לך כזת דם?

מה לכזת דם צריך לשלם?

אז דמשק אליעזר לקח שתי אבנים,

זרק על השופט,

ואמר לו, אחד לא ואחד לי.

מי שהיה נותן חסד, מוציאים אותו להורג.

אורח שבא ללון,

מכניסים אותו למיטת עינויים.

אם הוא קצר, מותחים אותו,

אם הוא ארוך, חותכים לו את הרגליים.

בתו של לוט,

תפסו אותה על חם כשהיא נותנת אוכל,

קשרו אותה,

שפכו עליה דבש ונתנו לדבורים לבוא ולגמור עליה.

זה אלה שהודו לאברהם ואמרו, אתה מלך עלינו, אתה נשיא, אתה אלוה.

אלה שהכירו

שהוא נלחם במלחמה לא טבעית

בזכות הקדוש-ברוך-הוא, וסופם שנמחקו מן העולם.

איך יכול להיות?

הרי אתם הודיתם, אתם הבנתם,

אתם ידעתם שיש אדון לעולם.

אז איך עשיתם נגד?

כן. התשובה היא כי אדם שהתרגל לחיות על-פי מידותיו ותאוותיו

ולא שם מליבו לפעול נגד הרצון,

נגד הרצון שבו, ולכבוש את היצר הרע שלו,

הרי אם עולה בליבו לתאוות איזו תאווה הוא רץ אחריה כעייר,

וגלי ים הדמיון הולכים וסוערים עליו מכל צד.

אפילו אם שכלו יגיד לו שסופו רע ומר,

ניבו בריא לו כעולם,

ולא יזוז ממקום תאוותו כמלוא נימה,

ולא יחוש לפנות אל טענות השכל,

וילך שובב בדרך לב רצונו,

וישכע וירד לשאול תחתית במודע.

כך היה באנשי סדום.

נאמר עליהם, רעים מחטאים לשם מאוד.

למה? מפני שהיו בעלי תאווה,

והם לא עמלו לעקור את המידה הרעה הזו מליבם,

שהרי לוט שהלך אחריהם,

נאמר עליו, לתאווה יבקש נפרד,

זה לוט.

למה הוא נפרד מאברהם אבינו?

בגלל תאווה,

ממון

ועריות.

הוא פירש רש״י, לדבר עבירה יבקש מי שנפרד,

ואיזה?

זה לוט שנפרד מעל אברהם.

הרי שמקור רעתם לפני השם הייתה תאווה שלהם לתענוגים והנאות,

שלא לעמוד מנגד,

אלא קרעו ברך

לפני אל זר שבגופו של אדם,

זה יצר הרע.

אז מה יועיל להם השכל והכרת האמת,

אם בקרב ליבם שתולה התאווה על כל אגפיה?

או כבר אמרו חכמים, זכרונם לך בגמרא בשבת ל״א״

על הפסוק זה, דרכם כסל למו.

יודעים רשעים שדרכם למיתה,

אלא שחלב להם על כסלם.

שמא תאמר שכוחה עימן? הם לא זוכרים את זה?

תלמוד לומר ואחריהם

בפיהם ירצו סלע.

הם אומרים בפה שלהם שזה תהיה אחריתם.

ורש״י לפני כן אומר,

קרבם בתם או לעולם.

מה זה קרבם?

קברם.

הם יודעים שהם הולכים לבית קברות.

ומה כתוב אחרי זה? דרכם כסל למו.

יודעים הם שזו דרכם.

אבל כסל למו, הכליות שלהם

מחופות בחלב.

והם לא משיבים לכליות את מחשבת סופם.

שמא תאמר מחמת החלב הם שכחו?

והרי הם שוגגין.

תלמוד לומר ואחריהם

את העתיד לבוא לנפשם.

הם ירצו ויספרו תמיד.

ואף על פי כן לא חוזרים בתשובה.

וקל וחומר אנשי סדום ועמורה שהיו רעים וחטאים.

אבל בואו נתבונן בדרכיו של אברהם אבינו באותו דור.

בן שלוש שנים

הכיר את בוראו.

לא על ידי נבואה,

לא על ידי רוח הקודש,

אלא בשכלו לבד הגיע להכרה ואמונה בשם יתברך

כיוון שהיה פילוסוף גדול.

ומכיוון שהגיע להכרה וידיעה עמוקה זו,

ידע עוד שאין די לו לאדם רק לדע, להבין ולהשכיל,

אלא צריך גם ללמד לאחרים.

וכך הלך בדרכו על פי שכלו לבד,

עד שגזר עליו נמרוד להפילו לכבשן האש.

אברהם אבינו עליו השלום קיבל עליו להישרף

עבור כבוד השם יתברך,

ולא עלה על דעתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס.

ואז הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו,

אני הוא בעל הבירה.

אחר מסירות נפשו שרתה עליו רוח הקודש

והתחיל להתנבא בשם אלוקים,

והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם,

ולהודיע להם שיש אלוה אחד לכל העולם

ולא ראוי לעבוד.

והיה הולך מעיר לעיר ומממלכה לממלכה

וקורא בשם השם

עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם אדוני אל עולם.

ומכאן זכה אברהם לכל מה שזכה,

כיוון שלא התעצל

ולא הסתפק לצאת ידי חובתו בהשכלה ובהבנה לבד,

אלא קיים את כל השכלתו וחוכמתו הרבה.

מוציא לפועל במעשה, באופן מעשי,

להיות אחוזים וקשורים זה בזה גם יחד.

מה שהוא מסיק בשכלו הוא מוציא לפועל.

זה מה שאומר הכתוב, אשר בחרת באברהם

והוצאתו מעור כשדים

ושמת שמו אברהם.

כל אהבה זו

לא באה לו אלא מפני שמצאת את לבבו נאמן לפניך.

לא נאמר ומצאת את שכלו נאמן לפניך,

אלא את לבבו דווקא.

כי סוד האדם זה הלב ורחמנא ליבא בעל.

אתה יכול להיות גאון ואתה יכול לדעת את כל השס ואתה יכול לכתוב ספרים ואתה יכול הכול,

זה לא אומר עדיין שאתה שווה משהו.

אם זה לא מהלב הכול

ומן הלב פירושו שאתה מקיים ואהבת,

מה זה ואהבת?

שאתה מאהיב שם שמיים,

ואתה מלמד את כלל ישראל,

ואתה טורח ממקום למקום ללמדם את התורה,

עדיין לא הגעת לאהבת הבורא.

אתה אוהב את עצמך.

אדם צריך להגיע למצב שהשם ימצא את לבבו נאמן.

אם ימצא את לבבו נאמן,

אז הקדוש ברוך הוא אוהב אותו כמו שהוא אוהב אותו.

מידה כנגד מידה.

אבל אם לא, הוא אוהב את עצמו.

הוא לא רוצה, למה שהוא יבזבז זמן על אחרים?

בינתיים הוא יכול לצמוח ולגדול ולהשקיע בעצמו

ולהתפרסם לעצמו. בשביל מה הוא צריך לטרוח? ללכת ממקום למקום?

ימים ולילות? מי צריך את זה?

זה לא נאמן.

זה דואג לעצמו. זה אגואיסט.

אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך. לא להחזיק את הטובה לעצמך,

אלא צריך לחלוק אותה לאחרים.

זה המבחן.

בזה זכה אברהם אבינו, ובזכות זה הוא זכה להעמיד את האומה הישראלית.

שם ועבר היו בדורו, היו גדולים ממנו,

מבוגרים ממנו.

היה להם ישיבה,

הוא למד אצלם,

אבל הם לא זכו להקים אומה,

כי הם דאגו לעצמם.

הייתה להם משרה, הייתה להם ישיבה,

והם ישבו ולימדו. מי שבא, ברוך הבא, לימדו אותו.

אבל לצאת החוצה הם לא יצאו.

לפרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא, הם לא דאגו.

מאלה לא תצא אומה.

אומה יכולה לצאת רק ממי שמוסר את עצמו ואת נפשו

בשביל להפיץ את אמת התורה הקדושה בכל אתר ואתר.

זה היה אברהם.

ואברהם היה בלי חשבונות.

הוא היה מוכן להפסיד את כל עמלו

בשביל האמת.

נמרוד דומה לו תשתחווה.

שאלה של חיים או מוות.

נו,

בטח היו יועצים לו פה.

מה הבעיה, אברהם?

תעשה כפיפה אחת קצת, התעמלות,

תכלל כשאתה מתכופף,

ואל תתכוון,

וזהו, יצאת ידי חובה ושלום.

אבל, אברהם, אתה תפסיד את כל מה שעשית כל ימי חייך וכל ההשקעה וכל המפעל, וגם לא תהיה אומה ישראלית.

גם לא תהיה אומה ישראלית.

לא יהיה כלום.

זה לא החשבון שלי.

החשבון שלי זה לעשות רק את האמת.

אם השם רוצה להקים את האומה ממני,

אז הוא השאיר אותי בחיים.

אם הוא לא רוצה, הוא יקים ממישהו אחר.

אבל אני צריך לקיים את האמת.

אם האמת אומרת שאסור להשתחוות,

אפילו בחדר, בנסתר, אסור להשתחוות, אז אסור להשתחוות.

אסור.

ייהרג ולא יעבור.

אין שיקולים,

שום דבר.

רק הנהגת האמת.

השם אמת, תורתו אמת, חותמו אמת, ואברהם אמת.

לכן ומצאת את לבבו נאמן לפניך,

ובזכות זה קמה אומה ישראלית.

אבל לצערנו, אין הרבה דומים לאברהם אבינו,

ואין הרבה שאכפת להם מהאמת.

דווקא הרבה אנשים אוהבים את השקר.

כי הם שקר, אפשר להתפרנס יותר.

כל דבר אפשר לשקר. אפשר להגיד את כל התשובות שבעולם.

אפשר להגיד מה שרוצים.

שקר, מה הבעיה?

ופותחים לך עיניים של עגל ואומרים, מה, אתה לא מאמין לי?

מה, אתה לא מאמין לי?

ממש משה רבנו, אברהם אבינו,

בקדוש ברוך הוא כתוב, הן בקדושיו לא יאמין. ואתה אומר, מה, אתה לא מאמין לי?

ממש אתה ספר התורה הקדושה?

אתה לא מאמין לי?

מה לעשות?

ככה פני הדור,

וכתוב לנו מראש שהאמת תהיה נעדרת,

ואנחנו רואים את זה בחוש.

אבל בכל אופן, עדיין הגמרא צועקת.

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב, אתה לא פטור.

אתה חייב להגיע לזה.

אז בבקשה, להשתדל להגיע לזה.

רבי חנין יאמר אנשים יאמר.