...שאין אנו נוהגים בנזירות, אבל הענין שפרשת נזירות באה ללמדנו נוהגת יותר מתמיד בעולם של ההפקרות כמו בזמננו, והרי הסביבה משפיעה ואי אפשר להתעלם ממנה, כמו שאמר הרמב"ם פרק ו' מהלכות דעות הלכה ראשונה, דרך בריאתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. אז הרמב"ם קובע קביעה ברורה חד משמעית, כך זה דרך בריאתו של אדם, להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ז"א גם הדעות שלו ישתנו וגם המעשים שלו ישתנו, כפי הרעים והחברים שלו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. אז זה שדרך בריאתו של האדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו זה טוב, כי אם הוא יבחר חבורה מעולה, מדינה טובה, ממילא כיון שהוא נמשך אז הוא ימשך אחרי הטובים ואז הוא יעלה ויתעלה, אבל אם הוא לא בוחר לעצמו בבחירה הניתנת לו, אלא משלים אל מצב שבו הוא נתון, ממילא שההפקרות הוא גם הנסיון שלנו. אדם נייחא ליה בהפקרותא, עבדא נייחא ליה בהפקרותא, וכיון שאנחנו עבדי התאוות ממילא נח בהפקרות. 

וכלל הוא, כאשר אדם בא לבחון את נסיונותיו עליו להתבונן בסביבתו, מי שבא לבקש את קרבת ה' יבקש דרך המתאים לנסיונותיו, ז"א אתה צריך לראות איך אתה מתקרב לה' בהתאם לנסיונות שעומדים בפתחך. 

ושמעתי מהרב דסלר זצ"ל שהסביר, שבכל מדינה ומדינה הנסיונות שונים,ף לדוגמא אמריקה - האם הריקה, שמה מחפשים רק כסף, כסף כסף כסף כסף, והקב"ה הוריד לעולם אנשים קדושים וטהורים והם התוו דרך עבודה המתאים למקום זה, אז בכל מקום תוכל למצוא גם אנשים שפורשים מהמקום שבו הם נמצאים ומתווים דרך לטובים שמעונינים ללכת בדרך אמת. 

פרשת נזיר קשורה בקשר אמיץ לנסיונות שעלינו להתחזק בהם ולעמול עליהם, כי אחרת אנחנו נגרר אוי ואבוי, אחרי ההפקרות של העולם, הנה במדרגת הנזיר מצאנו בכתוב שני מהלכים סותרים לכאורה, מצד אחד הוא מתואר נזיר בתואר קדוש, ומצד שני כתוב "מאשר חטא על הנפש", חוטא, ועיין רמב"ן שכתב, ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאות הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת ה', וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לה'. עצם זה שהוא ירד מהנזירות בתום מלאת שלשים הימים, עצם זה שהוא נזור אחור זה עושה אותו חוטא, כענין שנאמר "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים", השווה הכתוב את הנזיר לנביא, ואקים מבניכם לנביאים ובחוריכם לנזירים, וכמו שכתוב, "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'". והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם, ככה אומר הרמב"ן. אתמול למדנו מה אומר רבינו בחיי בענין ועכשיו אנחנו ממשיכים.

ובגמרא בתענית בדף י"א, אמר שמואל, כל היושב בתענית נקרא חוטא, דתניא רבי אלעזר הקפר ברבי אומר, מה ת"ל וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה. רבי אלעזר אומר, נקרא קדוש, שנאמר "קדוש יהיה גדל פרע שיער ראשו", ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. ולשמואל האי קרי קדוש, ההוא הגידול פרע קאי, אנחנו רואים ששמואל כן קורא קדוש, אבל זה מדובר על גידול פרע, ורבי אלעזר נקרא חוטא, מי? ההוא דסייב נפשי, ומי אמר רבי אלעזר הכי, ואמר רבי אלעזר לעולם ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, לא קשיא הא דמצי לצעורי נפשי עד דלא מצי לצעורי נפשי. עדיין עלינו להבין בסברא את צד החטא ואת צד הקדושה שיש בהזרת עצמו מן היין, והלא ידענו כי בכל מחלוקת שני הצדדים נכונים, וכל תנא הולך לפי דרכו ומודה שקיימת גם דרך חבירו. אז בואו נראה איך אנחנו מיישבים עכשיו את שני ההפכים האלה.

הנה הרשע זהיר בפרשת נזיר אזהרה נוראה ונעתיק את לשונו, מצינו בתורה ענינים הפוכים, התורה מקפדת מאד על חסרון כל דהוא של תאוה, כמו שביאר הרד"ק ז"ל בהפטרה של הפרשה. שהרי שמשון נזיר מבטן היה, ונשלח בבשורת מלאך ה' להושיע את כלל ישראל והיה שופט, היתכן שיקח אשה פלשיתית? אמנם מאת ה' היתה זאת שבודאי גיירה שתהיה עמו בהיתר, אמנם עשה זאת למען יוכל להושיע ישראל. והנה כמה גדול היה האיש הזה, כי ישראל לא היו יכולים להלחם בפלישתים אז כי לא היו ראויים כל כך, ורק הוא לבדו לחם עמהם ומפחדו פחדו להלחם בישראל גם כן. והנה הפסיד כוונתו הראשונה ה טובה שהיתה רצון האלהים, כמו שכתוב "כי מה' היתה כי תואנה הוא מבקש מפלישתים", ונראה כי בתחילה היתה כוונתו טובה כבתחילה לבקש, והפסיד כוונתו ה טובה האלהית בכוונתו הגופנית הבהמיתא שר התערבה בה, ולפיכך נענש ונקרו פלישתים את עיניו מידה כנגד מידה, כמו שכתוב "וילך שמשון אחרי עיניו", ורבותינו ז"ל אמרו, ואעפ"כ עזרוהו מן השמים ונקם נקמת עיניו מפלישתים. עד כאן לשון הרד"ק החכם ז"ל בקיצור עיין שם.

על פי זה היה נראה שמי ששובר מעט תאוותו אין רבותא כלל, אין לזה שום יתרון, שום חשיבות גדולה, ואעפ"כ מצינו, איש כי יזיר לנדור נדר נזיר, פירש האבן ז"ל לשון נפלאות, פירוש כי רוב העולם הולכים אחר תאוותם והוא שובר תאוותו שלשים יום, והתורה מפליאה על זה "איש כי יפליא" - לשון פלא, והנה היש חיך מתוק מזה? ויש אומרים כי מילת נזיר מגזירת נזר, והעד כי נזר אלהיו על ראשו, ואיננו רחוק, ודע כי כל בני האדם עבדי תאוות העולם והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, כל מי שהוא חופשי מן התאוות. הרי שהפלא הזה הוא כה גדול עד שזוכה עבור זה לדרגת מלכות עם נזר לראשו. 

ותגדל הרבותא עוד בעינינו בהתבונן בספורנו שפירש ענינו של נזיר וזה הלשון: כי יפליא - יפריש עצמו מהבלי ותענוגות בני אדם, לנדור נדר נזיר להיות נזיר ופרוש מן התענוגים המורגלים. להזיר לה' להפריש עצמו מכל אלה למען יהיה כולו לה', להתעסק בתורתו וללכת בדרכיו ולדבקה בו, מיין ושכר יזיר - לא יסגף עצמו בצום שממעט במלאכת שמים כדבריהם ז"ל, אבל יפריש עצמו מן היין שבזה הוא ממעט את התאוה ומכניע יצרו ולא יתיש כוחו בזה כלל, תער לא יעבור על ראשו, ובזה ישליך אחר גוו כל מחשבת יופי ותיקון שיער, קדוש יהיה נבדל מן התאוות החומריות.

הנה הספורנו צמצם את מעלתו של הנזיר, שהרי אינו מונע עצמו אלא ממותרות בעלמא, ומכל מקום מעידה עליו התורה שעשה מעשה פלא והוא מקבל תואר קדוש. 

למדנו בזה את כוחו העצום של הרגל, הכח שנעשה בעל הבית על האדם, ההרגל נעשה בעל הבית ואדון על האדם עד שהאדם נהיה עבד. הנה, מוצאים אנו כאלה שהתרגלו בשתיית תה או נס קפה לפני התפילה, ואין בידם להתגבר על זה, גם אם יפסידו ע"י זה קדיש וקדושה, לא יכולים, כאילו מצות היום, הוא לא יכול להתחיל את היום בלי זה, ועל כן מי שעושה שום דבר כנגד הרגלו פותח לעצמו פתח של התגברות על יצרו. ז"א אם אתה מצליח לשבור את ההרגל ולעשות משהו כנגד הרגל שלך, כבר פתחת פתח לעצמך להתגבר על יצרך, והפתח הזה מגיע עד כדי דבקות ממש בה' יתברך, כדברי הספורנו, למען יהיה כולו לה' להתעסק בתורתו וללכת בדרכיו ולדבקה בו, מתי זה מתחיל - כששוברים הרגל אחד. 

על כל פנים, נתבאר לנו כוחו של נזיר שזה הליכה נגד הרצונות הבאים מכח הגוף. ובאמת שהדבר מתבאר גם מתוך הגמרא, כי בלשון התורה קדוש יהיה גדל פרע שיער ראשו, משמע שהקדושה היא בזה שהוא מגדל את שערו פרע, כמו שאמר הספורנו, בזה ישליך אחר גוו כל מחשבות יופי ותיקון השיער, מה שקוראים ככה יהושע פרוע, לא נוגע בשערו, לא מטפח, לא מסתרק, מגדל אותו ככה, אמנם בגמרא מבואר בנזיר ד' הפוך, שהמעלה של הנזיר מתייחסת דווקא לגילוח בפרישה מהנזירות, אז אם הוא מגדל זה נקרא קדוש, מקום אחר כתוב אם הוא מגלח זה נקרא קדוש, וזה לשון הגמרא, אמר רבי שמעון הצדיק, מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא, חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עיניים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו בני, מה ראית לשחת שיער נאה זה? אמר לי, רועה הייתי לאבי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרו עליו וביקש לטרדני מן העולם. אמרתי לו ריקא, מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך? העבודה שאגלחך לשמים. נשבע שהוא יגלח אותו לשמים. עמדתי ונשקתיו על ראשו, שמעון הצדיק, אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל. עליך הכתוב אומר "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר". 

שמעון הצדיק מעיד על עצמו, שהוא היה קדוש משיירי כנסת הגדולה, מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שהיה יפה עיניים יפה רואי קווצותיו זרועות תלתלים, אמרתי לו בני, איזה שיער, מה ראית לשחת שיער נאה זה? מה הוא מספר, ראיתי את הבבואה שלי, פחז יצרי רצה להחטיאני כזה יפה כבר העלה מחשבות של טומאה, ביקש לטרדני מן העולם, אז אמרתי לו ריקא, מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך? ז"א דיבר על היצר הרע שלו ואמר לו, אתה רוצה להתגאות בעולם שאינו שלך? נשבע שהוא יגלח אותו לשמים. אז קיבל על עצמו נזירות מיד בשביל שיתחייב לגלח את זה על פי דין לשמים. עמדתי ונישקתי אותו על ראשו, ואמרתי לו ירבו כמותך נזירים בישראל, ועליך אמר הכתוב "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר". אז זה רואים שפה ראיה שמי שמגלח את השערות קדוש. וקודם למדנו שמי שמגדל קדוש, איך זה מסתדר? 

אמנם לפי המבואר שעיקר הנזירות הוא ההמנעות מהליכה אחר רצונות הגוף, אם העיקר של הנזירות זה להמנע מללכת אחר רצונות הגוף, אם כן מה לי גדל פרע מה לי אגלחך לשמים, העיקר זה ללכת נגד רצונות הגוף, אם הגוף רוצה גידול שיער אגלחך, אם הוא רוצה גילוח אז אני אגדל, העיקר לשבור את ההרגל. אם רואה שרצון הגוף זה יופי תיקון השיער, אז כדי שלא יהיה יופי תיקון השיער, הוא עוקר את זה איך? ע"י שהוא מגדל את זה פרע, יהושע פרוע, ואם יופי הוא השיער עצמו, אז הוא עוקר אותו ע"י אגלחך לשמים. והרי באותו מעשה של שמעון הצדיק היה רצון הגוף בא להתגאות בשיער כה חזק, קווצותיו תלתלים שאותו נזיר לא היה יכול לפעול בעצמו לגלח לאלתר ולהפטר מן הנסיון, לכן הוצרך בשבועה לקבל נזירות על עצמו, באופן שהוא ימצא את עצמו חייב לגלח את עצמו מכח הדין, ואמנם התגבר על רצונו, נדר בנזיר, ועל כן אמר לו רבי שמעון, כמותך ירבו נזירים בישראל. זה מה שכתוב במשנה באבות, נדרים סייג לפרישות. אדם בשביל לפרוש מאיסורים או מדברים לא טובים, מותר לו לנדור, בשביל להמנע, סייג לפרישות. 

אלא שאידך מצאנו שרבי שמעון היה תמה בתחילה על הנזיר והוא שאל אותו מה ראית לשחת שיער זה? שיער נאה זה מה ראית לשחת אותו? אנחנו בדלותנו מדמים כאילו השפה הזאת לא מתאימה לו, רבי שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה שהיה עם הנביאים, עוד זכה לראות נביאים, חגי זכריה וכו', איך הוא אומר לו מה ראית לשחת, כאילו מה אתה מעודד אותו שישאיר את השיער קווצת התלתלים, כאילו חבל על היופי הזה, איך אתה עושה כזה דבר? 

אבל האמת היא שכל מה שניתן מן השמים כלים הם לעבודת ה', גם היופי הוא כלי משמים. וכמו שכתוב בגמרא, בבא מציעא פ"ד, אמר רבי יוחנן, אנה אישתיירי משפירי ירושלים - אני נשארתי מהיפים של ירושלים. רבי יוחנן הוה אזילא שערי טבילה - היה הולך ויושב בפתח של שערי טבילה, מקווה, אמר כי סלקן בנות ישראל מטבילת יצוה יפגעו בי, כשיצאו בנות ישראל מהטבילה שיסתכלו בי. למה? כי היכי דלי ולהו בני שפירי כבתי כמירי הורתי כוותי, שיהיו להם בנים יפים כמוני לומדי תורה כמוני, כי הראיה שאשה יוצאת מן המקוה היא משפיעה, כי בשעת הייחוד היא זוכרת דברים ותמונות שהיא ראתה משעת המקוה והלאה ואז אם היא מציירת את הציור יצא בהתאם. אז לכן כתוב שאם היא נפגשת עם דבר טמא תחזור ותטבול עוד פעם, בתימן היתה אשה אחת שהלכה למקוה והיא ראתה קוף, היא לא חזרה למקוה ויצא לה ילדה חציה העליון קוף וחציה התחתון נשאר רגיל. אז אמר רבי יוחנן, רואים שהוא השתמש ביופי שלו למה? להיטיב את האחרים, וכל זה הוא קודם שמתערבת טרדת השטן, אבל מיד כאשר בא השטן ומבקש להתגאות ביופי, להשתמש בכלים שלו לעבודת ה', ולייחס את היופי למעלה של האדם משתנה מיד כל המהלך, ואז מוטלת העבודה לבטל את מעלת היופי, למה - כי סופך להיות רימה ותולעה וצריך להשבע שאגלחך לשמים.

מעתה עמדנו על שורש המחלוקת של התנאים, אם הנזיר נקרא חוטא או שהוא נקרא קדוש, ומצאנו את מקומם של שתי הענינים. כי עצם העובדה שהנזיר מוצא לקבל על עצמו נזירות זה באמת חטא, חטא הוא, למה? שאינו עומד בדרגה שהוא יוכל לשתות יין ולא יינזק, בדרגה שהוא כל כך הרגיש עצמו בטל ומבוטל, באשר אין הוא אלא כלי לעבודתו יתברך ומה לו להתגאות בזה? וממילא שכל היושב בתענית נקרא חוטא, שהרי זה חייב לבטל כלים שהם מוכרחים לעבודת ה', היית יכול להשתמש עם היין לדברים של חיוב של מצוה, ולכן הוא צריך להחליש את עצמו בגלל רוע מזגו אשר ימצא בזה חסרון. אז לכן הוא נקרא חוטא, מי הביא אותך לידי כך שאתה תצטרך לבטל את הכלים שיכלת להשתמש בהם לכבוד ה' יתברך? אמנם מאידך גיסא מאחר והוא כבר עומד במצב כזה, ולאחר שהיצר משיאו שלא לייחס את מעלותיו ואת כל מה שנראה בעולם לעבודת ה', במצב עכשיו זקוק הוא להתקדש ע"י הנזירות וזה שקיבל על עצמו ללכת נגד רצונותיו ודאי קדוש הוא. אז על תחילת החיוב שלו לקבל נזירות הוא נקרא חוטא, כי היית יכול גם בלי זה להשתמש בכל הכלים לעבודת הבורא, בגלל שאתה חלש ועלול להכשל ולבוא לדברים לא טובים, בזה שאתה מנזר את עצמך מכל התאוות האלה עם כל הקשיים אז אתה נקרא קדוש, מתחיל חוטא ומסיים קדוש. 

ולפי ערכנו אנו מה למדנו מזה? שעל כל פנים עלינו לדעת שהמדרגה היותר גבוהה היא שבה אפשר להשתמש בכל הכלים הגשמיים לעבודת ה', אבל מאידך כל עוד שהכלים לא מנוצלים לשם שמים ואנחנו עוד לא יודעים להשתמש עם כל הכלים שנתן לנו ה' לכבוד שמים אז מוטלת החובה למעט במותרות, להוריד להוריד מותרות, ואל יהיה דבר זה קל בעינינו, כי באמת כל המנעות מהרגל זה פלא, כמו שאמר האבן עזרא, ובודאי זקוקים בזה לעבודה קשה עד שההרגל החדש נעשה טבע, ואז ימעט מעוד מותרות, ואם כי שאין בכוחנו לקבל עלינו נזירות בנדר, וראינו שבדורנו אפשר לעשות זאת, כמו שעשינו למעלה מאלפיים תעניות של ארבעים יום, ועוד מאות שהפסיקו לאכול רק כל חמש שעות בלי אכילה ושתיה באמצע, ועכשיו לפרוש מן הסיגריות, אבל על כל פנים על האדם ללמוד מזה ולהתחזק להשליך מותרות מביתו בזמננו שההפקרות שולטת בכל, באיזה דרך נעמוד נגד זה, הלא במניעת עצמנו מכל מותרות ככה אנחנו נוכל לייסד את הבית על העדר מותרות עד שההרגל יעשה טבע, ובודאי אם יעשו כן לשמים שמים ולשם קדושה אז יזכו להגיע בדרך זו עד לדבקה בו ונזר אלהיו יהיה על ראשו, כתר מלכות של קדושה יהיה על ראשו והוא במדרגת כהן גדול ונביא ותלמיד חכם ושכינה תשרה עליו, כמו שכתוב בפרשה בכל הענין הזה. אז לשבור את ההרגל, זה דבר עצום, זה פתח לנצח את היצר עד כדי דבקה בו. אז התחלנו עם המניעה בסיגריות, מי שלא מעשן יכול להמנע מנס קפה בבוקר שזה איסור בכלל לפני התפילה, ואותי השלכת אחרי גווך, ז"א הקב"ה יחכה בתור מעכשיו עם הנס קפה יש זמן קודם כל, אז להמנע מכל מיני דברים והרגלים רעים ובפרט כשנמצאים בחברה רעה אז אחד מגרא לגריר, כל אחד גורר את חברו, תן קח, תן תן קח קח תן תן וככה מתדרדרים כולם יפה מאד. וקשה לאדם לעמוד נגד.

ש. אסור תה?

הרב: אם הוא צריך את התה בשביל התפילה לכחכח בגרונו, אם הוא צריך אותו בשביל לאזן את עצמו אז התירו תה עם סוכר, אם יכול בלי - עדיף. עכשיו, אבל חלב זה מזין, אז לכן לא. 

מכל מקום, רואים מפה שנקרא חוטא ונקרא קדוש אז צריך לזכור, אם צריכים להגיע למצב שאנחנו צריכים כבר להתנזר ולא יודעים להשתמש בכל הכלים לעבודת ה' יתברך, אז אנחנו מצערים את עצמנו מדבר שבעצם היה לנו רשות להשתמש בו לדבר טוב, לכבוד ה' יתברך, ואנחנו לא יודעים להשתמש בכלי הזה, אנחנו מבטלים את הכלי הזה מהיכנו מה שנקרא, ממילא אנחנו נקראים חוטאים כי נתנו לי כלי ולא משתמשים איתו, אבל בלית ברירה כיון שאנחנו יודעים שאנחנו חסרים ולא יכולים לעמוד בתאוות ובכל, אז צריך לגדור את עצמו ולסייג את עצמו ולנזור, ועל ידי שהוא מתנזר אז הוא נקרא קדוש. למה? כי המטרה היא לקדש את עצמו לפרוש, קדוש זה פרוש, לפרוש מן המותרות, וזה פלא מי שמצליח לעשות את זה, כי רוב בני האדם הם עבדי התאוות, והמלך זה מי שמשוחרר מן התאוות. אז מאן מלכי רבנן, מי שלומד תורה באמת ומתכוון לקיימה ועושה כל מה שהיא אומרת קדוש יאמר לו מלך יאמר לו, בי מלכים ימלוכו ובי שרים ישורו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....