"...אשר תחת זבח השלמים". אמר שמעון הצדיק, מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתי שהוא יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורים לו תלתלים, אמרתי לו בני, מה ראית להשחית שערך זה הנאה? אמר לי רואה הייתי לאבא בעירי, וטרחתי לדלות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי, מתוך שהוא ראה במים את צורתו הנאה התגבר עליו יצרו לעבירה, וביקש לטרדני מן העולם, אמרתי לו רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה, העבודה שאגלחך לשמים. מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל, עליך הכתוב אומר, "איש כי יפליא לנדור נדר להזיר לה'". זה המעשה. 

שמעון הצדיק לא רצה לאכול אשם נזיר טמא, ומסתמא מפני שנזיר נקרא חוטא, ומה שהוא ראה להתפעל כל כך מנזיר זה, דבר גדול היה בנזיר הזה, ודבר גדול גילה שמעון הצדיק, ההתעוררות הראשונה של טומאה באדם היא הרגשה בגוף, שאדם יש לו הרגש בגוף למשהו זה הטומאה הראשונה באדם, ההתעוררות הראשונה של טומאה באדם היא הרגשה בגוף, הצעיר ההוא הסתכל בצילו וראה שהוא נאה, ותיכף הרגיש שפחז עליו יצרו, וכי יצר זה שנתעורר בו יביאהו לידי מעשים רעים, ותיכף חיפש עצה נגדו, וקיבל על עצמו נזירות, שבסוף ימי נזירותו הצטרך לגלח כל שערו ולשרוף אותו לשמים. ז"א הוא הכניס את עצמו לחיוב נזירות כדי שיהיה מחוייב לגזור את כל שערו ולשרוף אותו לשמים. הרגשה כזאת והתעוררות הראשונה של טומאה, מעידה על קדושתו של הצעיר הזה. הגע בעצמך, מי אינו מזדהה עם גופו ומשוחד מיפיו, הצעיר המסתכל בעצמו ורואה כמה נאה שערו, יותר ויותר הוא אוהב את עצמו ומתפאר בעצמו, ורואה בגופו את הנכס היקר לו ביותר, ומי מרגיש כי אהבת עצמו ואהבת גופו זה טומאה? וזה משורש של גאוה ותאוה גם יחד, מי מרגיש כי אהבת עצמו מה שהוא אוהב את עצמו ואוהב את גופו זה טומאה? למה? כי זה משורש של גאוה ותאוה גם יחד. הצעיר הזה שהרגיש בכל זה ברגע הראשון, ולא עוד אלא שגער ביצרו המתגאה על עולם שאינו שלו, שהוא הולך להיות עפר רימה ותולעה, ולא עוד אלא שעמד על האמת הגדולה שהגוף ניתן לו ככלי לעבודת ה' ולא להנאה עצמית, ולכן קיבל על עצמו נזירות. הצעיר הזה הרגיש תיכף שיש טומאה בהרגשת הגוף ושהיא עלולה להביא אותו לידי מעשים רעים למיניהם, בין אם בגאוה יסודם או בתאוה יסודם. 

והנה מי שמפנק רגשות הגוף ומשתעשע בה תמיד מבלי להרגיש בטומאה הזו לאן תביאהו, אל קרבת הבורא ואל גדלות בתורה ודאי שלא תביאהו, ודע כי הרגשת הגוף היא היסוד של כל התרבות המערבית. היא שהביאה לפיתוח המדע, לאומנות, לציור, לפיסול, לספורט ביוון העתיקה, זה תורת הגוף של יוון רומא והמערב. דרך התורה מתחילה דוקא בזה שאדם ילמד לראות בגופו כלי לעבודת ה' ולא להנאה. 

הספרים הקדושים מכנים את הגוף, נרתיק של קדושה, כל עבודה בתורה ומצוות מכוונת על הגוף, כל העבודה שאנחנו עושים בתורה ובמצוות מכוונת אל הגוף, לשעבד את הגוף לתורה. ולכן ניתנה התורה לנו ולא למלאכים. רבי נחוניה אומר משל לאדם שהיה לו בן, והיה אותו הבן חסר אצבע אחת, הולך ללמד אומנות, והיתה שם אומנות שצריך את כל האצבעות. אחר ימים בא אביו ומצא שלא למד את אותה אומנות, אמר לרבו, לא לימדתו אומנות זו? אמר לו אומנות זו צריכה כל האצבעות, בנך חסר אצבע, הוא לא יכול ללומדה. כך אמר הקב"ה למלאכים, אין התורה מתקיימת בכם, למה? שאין ביניכם פריה ורביה לא מיתה ולא טומאה לא חולי, אלא כלכם קדושים, התורה מתקיימת דוקא בגוף, וכל עבודתנו בתורה זה לקדש את הגוף, להעלות אותו, עד שהגוף יזכה לנצח ולתחיה בתחית המתים.

והנה, אין כוונתנו בזה לומר שיש להתעלם מהגוף ומיצריו, או שיש להזניח ולהחליש את הגוף, כי זה אינו ממנהג החכמים, אלא כוונתנו שאין לגרות הרגשה בגוף, וכי הרגשה עצמית בגוף יש בה משום טומאה, והגישה האמיתית והרצויה אל הגוף זה להבחין בו ככלי לעבודתנו עבודת ה'. אז זה יסוד גדול מאד. 

נחזור, אמר שמעון הצדיק, מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתי שהו איפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורים לו תלתלים, אמרתי לו בני, מה ראית להשחית שערך זה הנאה? אמר לי רואה הייתי לאבא בעירי, וטרחתי לדלות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי, מתוך שהוא ראה במים את צורתו כל כך נאה התגבר עליו יצרו לעשות עבירות, הוא ביקש לטרדני מן העולם, הוא ישר הרגיש לאן לוקח אותו מה שהוא רואה. אז הוא אומר, אמרתי לו, ליצר הרע, רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך? במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה אתה מתגאה? בגוף הזה שיהיה רימה ותולעה? נשבע, העבודה שאגלחך לשמים. מיד עמדתי ונישקתיו, אומר שמעון הצדיק, על ראשו. אמרתי לו בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל. זה לא נזירות משום שהוא מרגיש שהוא חלש או משהו זה כמו שאנשים מקבלים עליהם נזירות, הם רוצים להתרחק מן היין שמעביר אותם על דעתם והכל, הוא פשוט קידש את עצמו, והוא הבין שהגוף זה כלי לעבודת הבורא ולא הפוך, אז הוא אמר עליו, ירבו נוזרי נזירות בישראל כמותך. עליך הכתוב אומר, איש כי יפליא לנדור נדר להזיר לה', זה פלא, כי רוב בני האדם אומר האבן עזרא, הם עבדי התאוות, אבל עליך נאמר כי יפליא, זה פלא שאדם מבטל את התאוה ועוד בהרגש ראשון, בד"כ בן אדם אוהב גם להשתעשע אפילו אם הוא לא רוצה לעבור עבירה אז הוא משתעשע בדמיון עם העבירה, אפילו אם הוא לא יגיע לידי מעשה, זה ישר גזר על עצמו נזירות כדי שיגדל את השיער היפה יגזור אותו וישרוף אותו לשם ה'. 

שמעון הצדיק יצא מכליו, כמו שאומרים, כשראה אחד כזה, מימי, אומר שמעון הצדיק, מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, רק אצל הבחור הצעיר הזה.

אז מפה רואים שהרגש של הגוף זה טומאה, וצריך לסחוב את הכל לעבודת הבורא יתברך כי זה הנרתיק של הקדושה, וזה עבודה, צריכים לעבוד על זה. לכן לא מעשנים סיגריות ולא שותים יין, וכל הדברים האלה, כי זה טומאה הכל, זה משמשים את הגוף, זה משביעים את הגוף, במקום שהגוף ישמש להיות בריא "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" לשמש ככלי שרת לעבודת הבורא, ממלאים אותה, כמו שלוקחים פרה ונותנים לה לאכול כל הזמן. 

פגשתי כבר כמה שקיבלו עליהם לא לעשן מה זה מאושרים ישתבח הבורא, פגשתי כמה שאמרו לי כבר שעברו כמה ימים והם פשששש חדש, חדש. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...