ברש"י, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. למה יזיר עצמו מן היין? שהוא מביא לידי ניאוף, העצה הזו ניתנה לכל ישראל כקטון כגדול, כשהנך רואה סוטה בקלקולה עובדה של קצה התיעוב והשיקוץ, עליך לפחד על עצמך אתה שהנך במצב תכלית הריחוק מאותו קלקול. גם עליך להזהר מלרוץ אחר שתיית היין, ולפרוש אפילו מרביעית יין שהוא מביא לידי ניאוף. וזה מתמיה, וזה נורא להתעוררות אם אתה קורא דבר כזה, רואה דבר כזה, שומע דבר כזה, אתה צריך להתרחק בתכלית הריחוק ישר מן היין. מה הביא את הסוטה לקלקולה? יין. 

אולם כללו של דבר הוא כך, פעם אמרתי לאיש צדיק ובעל מוסר גדול, איש צדיק ובעל מוסר גדול, היה זה בעידן של יום טוב, שאלתי אותו מדוע הוא לא שותה מעט יין שרף לשמוח יחד עם כל שאר הרבים? ענה לי, כי ירא אנכי לשתות. ירא אנכי לשתות. כוונתו בזה שהרי אמרו בגמרא בעירובין ס"ה, בשלשה דברים אדם ניכר, בכוסו בכיסו ובכעסו, רצה לומר כי אדם בו ובחובו מושחתו בו, דהיינו השחיתות והמושחתות של האדם נמצאת בו מכוסה. אז איך אדם ניכר? בכוסו בכיסו ובכעסו. אלא רבים הם הכיסויים שאדם מתחבא תמיד תחתיהם, כל הלשונות פה זה לשון כיסוי, כוסו כיסו כעסו, הרבה כיסויים יש לאדם והוא מתחבא תחתיהם.

אמרו חכמים ז"ל, שלשה בני אדם בדקן הקב"ה ומצאן קיתון של מי רגליים, פששששש, מצאן קיתון של מי רגליים, יבבי, איזה דימוי, שלשה בני אדם בדקן הקב"ה ומצאן קיתון של מי רגליים, כמו גרף של רעי, בית שמוש, מצא אותם בית שימוש. פששששש. אחד מהם חזקיה המלך. פשששששששששש. הנה גם כאלה אין ביטוח לפנימיותם, אדם המכיר את עצמו, אדם המכיר את עצמו, אדם המכיר את עצמו יודע כי אדם כולו אינו אלא בית כסא מכוסה. מי שמכיר את עצמו. 

בערים הגדולות נמצאים באמצע הרחוב בתי כסאות, מה שנקרא היום משתנה ציבורית, אשר למראה עיניים נדמים ככל הבנינים המפוארים בתכלית, אתה נכנס ממש רמדה, אבל כשאתה נכנס לבפנים אתה מופתע לראות רק צואה והשתנה, בנין פאר, כולו מלא גדולים וקטנים. 

יש מאמר חכם מובא ברבינו בחיי בחובת הלבבות, חטאי לו יריחון כולם ממנו יברחון, אם לחטאים היה ריח, קילומטרים אנשים היו מתרחקים מאיתנו. כשאדם מתכסה הלא תדמה עליו כל פאר והדר, אבל בהתגלותו קיתון של מי רגליים. וקיתון של מי רגליים רוצה לומר, לא רק שתמצא בו פה ושם איזה רגבים של צואה או איזה כינוסים של מי השתנה, אלא כלי לילה גרף של רעי, כלי שכולו מיוחד לשתן. אלא מה, הוא מתכסה אדם כל כולו תחת כיסויים עבים מאד, בחיצוניותו הוא נראה בתכלית הפאר וההדר, אבל רגע של התפוצצות, הכיסוי מתפוצץ, נשאר הבית כסא פתוח אז הריח נודף החוצה. פפפפפפ. בחיצוניות תכלית ההדר והפאר, אבל ברגע ההתפוצצות של הכיסוי נשאר בית כסא פתוח וכל הריח יוצא. 

איש מוסר מפחד לשתות יין שרף פן ואולי יתגלה על ידם, נכנס יין יצא סוד, הבן אדם מתחיל להתנהג כמו שהוא באמת היה רוצה, כל מה שאתה רואה אותו ככה ומדבר ככה ומשוחרר ומדבר זה... זה הוא, זה הוא. זה הוא. רק היה לו כיסוי, היין הסיר את הכיסוי, זה הכל, אבל זה הבן אדם. 

תלמידי חכמים ששותים, אצלם גם כן מתגלה הכיסוי, ואז מה הם מגלים? סודות של התורה. זה מה שמגלים, לכן מזהירים אותם לא לשתות יין כי יצא סוד, לא סוד כמו שזה של הבית כסא, אלא סוד של התורה, הוא יתחיל לגלות סודות. 

איש מוסר מפחד לשתות יין פן ואולי יתגלה על ידם ואז הוא יתראה בכל קלונו, אמנם בשתיית יין שרף יש גם צדדים של טוב, יין ישמח לבב אנוש, וגם יום טוב היום, אבל ירא אנכי לשתות. ירא אנכי לשתות זו היתה תשובתו של האדם הצדיק איש המוסר. מכיר אנכי את עצמי ואינני כלל בטוח בהתגלותי, איך תדע. ועוד שניה בה, אדם המכיר את עצמו הוא אמנם שמח, וגם אף משתדל להתלבש ולכסות את עצמו בכיסויים רבים, אם כי ברו לא יהיה כתוכו. החיצוניות שלו לא יהיה כמו התוך שלו - הפנימיות. אבל סוף כל סוף משתמר הפנים, אבל והיה כי יסור הכיסוי הלא סור תסור שמירתו, שהרי תדעו שאדם עובר עבירה אומר, שלא יראני האדם. אז מה יש בתוך הכיסוי, בתוך הכיסוי מה יש? שלא יראני אדם, מוכן ומזומן לעבירות, מוכן ומזומן לעבירות, רק לא תמיד הסביבה מאפשרת, אבל אם הוא נמצא לבדו אין לו שום חשש, זה גילויו, זה האיש, וזה אזהרה גם לתנאים, שהרי האדם אומר שלא יראני אדם. 

זה מה שאמרו ז"ל, ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי. וזהו הענין של הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף, יין מגלה את האדם מכיסויו, הכיסוי של האדם זה הרסן שלו, הרסן מעכב את הטבעים מלצאת מן החבוי אל הגלוי, מן הכח אל הפועל, כשהרסן על האדם אז הכל הולך כתיקונו, כשאין הרסן עליו הכוחות יוצאים ועושים את שלהם. וכבר לא רחוק ממעשה סוטה. ללא הכיסוי הוא קיתון של מי רגליים, הבית כסא נפתח ולהדפת הריח כבר אין מעצור, כי הולך הריח למרחקים. 

ומהי עבודת האדם? לשמור את הרסן שלו שלא ינתק ממנו, ובלי רסן הוא יתגלגל ויבוא גם לידי ניאוף חלילה. 

בשלשה דברים אדם ניכר, אלה הם השלשה ביחוד למצבים שמסירים מעל האדם את כל כיסויו. את כל הכיסויים שמרסנים את הכוחות הפראיים מלבצבץ ולהסריח, כשאדם במנוחה במצב של שלוה, שאין בקרבו התרוצצויות מיוחדות, אם גם יצרו רע בו אפילו שיצר הרע שמה מקנן ומחפש לצאת החוצה, אבל בזמן של שלוה, בזמן של מנוחה, כוחותיו מכווצים והפעולות נכונות, משאו ומתנו עם הבריות נאמנים וגם כל הליכותיו יפים. 

אולם כמו שנאמר באיוב, אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו אם לא אל פניך יברכך, ככה אומר השטן לקב"ה, גם איוב הצדיק התם והישר שאתה אומר עליו שאין כמוהו בכל הארץ, שלח נא ידך וגע אל עצמו אם לא אל פניך יברכך, אתה תראה איך הוא יתהפך ויוציא מילים מהפה ה' ירחם מה שהוא יוציא. אז אם זה נאמר באיוב, מה מדובר עלינו, תכניס את הבן אדם למצב של כעס, אמרנו אחד מהגילויים זה כעסו, תכניס אותו למצב של כעס תראה מה יצא לו מהפה, תראה מה יצא לו בהתנהגות. שכינה נגדו לא מעניין אותו, שום דבר לא מעניין אותו, איך אנשים רואים בית כנסת, בית כנסת בית מקדש מעט, שכינה בפנים, לא רואה בעיניים, יכול לזרוק כסאות הכל סידורים הכל, מה זה? 

הכנס אותו למצב של כעס, ואז כל כוחותיו המכווצים קפוץ יקפצו אל על, והוא כבר יהיה כמו ליסטים ושודד לילה, כבר הוא מגולה, הסרחון יוצא, זה האיש. עד עכשיו זה היה כיסוי, זה האיש בדיוק, לא, הוא הכעיס אותי הוא זה... הוא הכעיס אותי, מה זה הוא הכעיס אותי? כל זמן שהפח סגור לא מריחים את הזבל, פותחים את הפח - מריחים את הזבל. נפתח הכעס, נפתח מריחים את הזבל, יש בפנים זבל, מאיפה בא הריח? לא הוא הכעיס אותי, אז מה הזבל בא פתאום? הזבל היה שמה רק היה סגור. אתה מלא זבל, אתה בית שימוש, רק עם כיסוי, כיסוי טוב הרמטי, עם גומיה חדשה, אבל אם רק מזיזים את זה פפפפפפ כולם מריחים. 

גם חכמים, גם נבונים, בנוגע לממון מתעוורים כולם, עיוור לא רואה אף אחד לא רואה עניים לא רואה מסכנים לא רואה שום דבר. פיקח לתת דרשות בעניני צדקה בעניני פה בעניני שם, ועיוור מתי שמגיע אתה מבין זה, נהיה עיוור, אז בכיס שלו רואים, לשחרר הוא לא משחרר. בפה אין לו שום בעיה, טסס טסס טססס מדיף ריח טוב, אבל מגיע הזה ה' יברך אותך בהצלחה, בטחון בטחון תלמד חובת הלבבות, אתה מבין, אז כיסו מגלה מי הוא, כיסו מגלה מי הוא. 

וגם חכמים, גם נבונים, בנגע הממון מתעוורים כולם, ואדם מתגלה בתכלית בין כח מעצור לכח פראיותו, וגם אם היו רבים על ממון, מה בן אדם עושה בשביל כסף, איזה מריבה, איזה נקמה, איזה מה זה? ואתם מכירים את הדברים יותר בהרחבה. 

ובכוסו, יין ודאי מאבד את כל המעמד של האדם, אין כמו יין שמעביר את כל הכיסויים של האדם, ואין כל רסן ודאי, בכוסו מתגלה וניכר כל תוך תוכיותו, ואם תבן בו מי יעצרנו מלבצבץ ולקלקל? זה כמו בית מפואר שכולם מתפעלים, פששש כמה כבוד ויקר יש בבית הזה, אבל היה איזה כמה פיצוצים באריחים החיצוניים של הבית ובצבצו משמה קש ותבן, אז הרואה נדהם, הוא אומר מה זה בנין כזה מפואר ומה שיש בפנים דחוס זה קש ותבן? בית התבן זה, בית התבן, אבל הוא עשוי כמו בית מלון, ככה אנשים, נראה בחוץ חביבי איזה צורה, אבל מה יוצא משמה - קש ותבן. 

ואם תבן בו מי יעצרנו מלבצבץ ולקלקל, כי על כן ודאי יזיר אדם עצמו מן היין, ראשית ועיקר עבודתו של האדם לשום רסן לכח בהמיותו, לשים כיסויים לבור הטינוף והשיקוץ שלא יפתח ויסריח, ואז קדוש יהיה. 

קודם כל צריך ללמוד שהריח לא יסריח, אח"כ צריך לקחת חומר כימי, זה המוסר, ולהכניס לבפנים, וזה ישרוף את כל הזבל שיש בפנים ויהפוך אותו ללא ריח. אבל רק המוסר יכול להפיג את הסרחון, זה כימי, זה לא טסססססס ריסוס, ריסוס זה תוספת על הסרחון, זה לא מבטל סרחון, אבל צריך חומר כימי, חומר כימי זה המוסר. 

הלימוד מהפרשה, אמנם כל התורה כדמיון נזיר הוא, יסוד כל התורה להורות ולחנך את האדם להתרחק מדברים המשקצים, ודברים המשקצים כך טבעם, מבאישים וגם מביעים את כל הסרחונות החבויים באדם, כמו שנאמר "זבובי מוות יבאיש יביע ה' אל רוקח", וכשהחבוי מתגלה אין סכנה כסכנתו, מוכן הוא אז לכל קלקולים, לכל קלקולים. לכל קלקולים, אפילו עריות. 

הראב"ד זללה"ה קרא לספר ספר בעל נפש, שהוא יסוד כל התורה שישאר האדם בעל נפש, תורת ה' תמימה, ומה נקודתה - משיבת נפש, עדינה וטהורה מכל שיקוץ וטינוף. אתם יודעים למה קוראים ללשון הקודש לשון הקודש? לפי הרמב"ם לשון הקודש כי אין בתורה שמות לאיברים המסויימים בגוף האדם, אין שמות, לשון הקודש נקיה לחלוטין. 

עכשיו, יש ספר שהביאו לי השבוע, ביקשו שאני אקריא את זה, ספר חכמת הנפש. והוא אומר פה, יש שאינו ירא חטא, ויותר מפולפל וחריף ומחודד לתרץ לו מאותו שהוא ירא חטא, כי זה העולם לכבד אחד מחברו כמו שאחד עשיר ואשר מתאווה יש לו, ולא יעשה רצון ה' כפי עשרו, כי יגזר לו ליהנות בזה העולם מן כבוד עשרו כדי שיתחתנו בו, בין בני הגדולים וכן בתלמוד תורה, מכבדים לאחד שאינו ראוי, כי חפצים מן השמים, וכמו שנתן העושר למי שאינו ראוי לו להפילו בגיהינום, אתם שומעים למה ניתן עושר לאנשים מסוימים? כדי להפיל אותם בגיהינום. מה אמר רבי עקיבא לטורנוסרופוס, למה הקב"ה עשה עניים? כדי שנזכה בהם לחיי העולם הבא, אז אם נותנים צדקה זוכים לחיי העולם הבא, לא נותנים צדקה נופלים בגיהינום, אז כמו שיש כאלה שהקב"ה נותן להם שיהיה להם כבוד ועושר כדי שיתחתנו בהם בין בני הגדולים, וכן גם בתלמוד תורה, מכבדים לאחד שאינו ראוי, למה כי חפצים מן השמים, חפצים שיכבדו אחד שאינו ראוי, וכמו שנתן העושר למי שאינו ראוי להפילו בגיהינום, כך לתלמיד חכם שאינו ראוי ומחטיא ומטה דינים ומואס בטובים ומקנא ושונא אותם וידו שולטת עליהם, כי צדיק מט לפני רשע, ויש לו הצלחה שדבריו נשמעים ויש לו תלמידים עוזרים לו והשעה משחקת, ומנצח את אויביו הטובים ממנו. 

אומר הזכות משה למטה בביאור, כן לתלמיד חכם שאינו ראוי, שאע"פ שהוא תלמיד חכם אבל אינו ירא חטא, ואז אלה שעשרם הוא לרעה נותנים לתלמיד חכם הזה, כל אלה שיש להם עושר אבל העושר שמור להם לרעה, אלה דווקא מתחברים לתלמיד חכם כזה שהוא לא ירא שמים. ודווקא הוא מצליח עליהם כדי שעשרם יהיה לרעה ולא לטובה, וגם לסנוור עיני העשיר מצליח התלמי דחכם הזה שאין בו יראת חטא לקבץ סביבו תלמידים, ומצליח לתלמיד חכם הזה בעולם הזה כדי להעניש את שניהם. גם את העשירים הנדבקים אליו וגם אותו. שזה התלמיד חכם אכל בעולם הזה מה שהוא לומד. אז שולחים לו עשירים שיתנו לו מיליונים מיליונים מיליונים מיליונים מיליונים ויש כאלה אוספים חצי מיליארד, מיליארד, משלמים להם פשוט את השכר בעולם הזה, להענישם בחיי העולם הבא. והעשיר שאינו זכאי טורפים את עשרו במקום שאינו ראוי, ומפסיד את ממונו, נותן לתלמיד חכם שאינו ירא שמים, תלמיד חכם אבל לא ירא שמים, מפסיד את עשרו במקום שאינו ראוי.

ובמסכת בבא קמא ט"ז ובבא בתרא ט', דרש רבא, מה זה שכתוב יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם, אמר ירמיה לפני הקב"ה רבונו של עולם, בשעה שעושים צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים. דהיינו מי שנותן כספו לאנשים שאינם מהוגנים הלך הכסף פארש. ועל זה נאמר "שופך בוז על נדיבים". ואין יותר מה להוסיף והמבין יבין.

רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....