מדוע הניסים הגלויים נסתרים? | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה.

בספר החינוך,

בשורש המצווה

שהוא קידש לא תתגלה האש ירדה מן השמיים

וידוע הדבר כי ניסים גדולים אשר יעשה השם לבני האדם לטובו הגדול

לעולם יעשה אותם דרך סתר.

ונראים הדברים לעינינו כאילו נעשו בדרכי הטבע ממש או קרוב לטבע.

כי גם בנס קריעת ים סוף, שאין נס מפורש,

כתוב בו ויולך אדוני את הים ברוח קדים עזה כל הלילה.

אז אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה.

החינוך אומר בשורש המצווה כדי שלא יתגלה שהאש ירדה מן השמיים.

אז לכן לא תכבה.

מאז לא ניכר נס.

ידוע הדבר כי ניסים גדולים אשר יעשה השם לבני האדם בטובו הגדול לעולם יעשה אותם בדרך סתר.

ונראים הדברים לעינינו כאילו נעשו בדרך הטבע ממש,

הוא קרוב לטבע.

כי גם בנס קריעת ים סוף, שאין נס מפורש,

כתוב ויולך אדוני את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, אז חושבים שהרוח היא עשתה את הקריעה.

אבל רוח לא יודעת לעשות 12 גזרים, כן?

ואין 12 גזרים.

וגם אין רוח שבאה בסיבובית,

שעושה היקפים ככה, כי הם נכנסו פה ויצאו שם.

אבל בכל אופן,

כמה שאפשר להסתיר את זה בתוך הטבע, הקדוש ברוך הוא עושה.

ביאור הדברים, שהקדוש ברוך הוא מסתיר את הניסים הגלויים והברורים,

מסתיר אפילו את הגלויים והברורים,

ואפילו שזה שינוי הטבע ממש כמו קריעת ים סוף,

כדי שהאדם, הוא יגלה אותם,

הוא יבחין בהם.

וזוהי עבודתו של האדם בעולמו.

להגיע לבירור האמת על ידי גיעתו.

לא מגיש לו הקדוש ברוך הוא את הכל על כפית ככה של כסף.

אלא אתה צריך להגיע לבירור האמת על ידי גיעה. הרבה שואלים, אז למה הוא לא עושה ככה? אז למה הוא לא עושה ככה? אז איך הוא לא עושה ככה? אז הוא לא עושה ככה.

אומר, הוא לא רוצה ככה.

הוא רוצה שהעבודה שלך תהיה לברר את האמת על ידי גיעה.

וכדי הוא אסתר כבוד שמיים כדי שיתגלה על ידי עבודתו של האדם.

יותר חשוב לקדוש ברוך הוא שאדם יגלה את האמת מתוך ההסתר

ממה שהקדוש ברוך הוא יגלה בעצמו ויהיה כבוד שמיים.

הכבוד שמיים האמיתי של הקדוש ברוך הוא מה שאדם מחפש ונובר לדעת ולמצוא את האמת בתוך ההסתר.

יש שנוהגים לשים עשר פתיתים

של חמץ

ולחפש אותם בבדיקת חמץ.

מה הבעיה? עשינו עשר גלויים וגמרנו.

לחפש, לחפש את ירושלים בנרות.

לחפש.

זאת אומרת, בן אדם צריך להגיע לבירור האמת על ידי גאה.

וכדאי הוא הסתר כבוד שמיים כדי שיתגלה על ידי עבודת האדם.

ואילו לא היה הסתר פנים,

והיו הניסים גלויים ורורים לכל,

לא הייתה בחירה לאדם כל עיקר.

למה צריך את הגמרא?

תגיד לנו ישר את ההלכה ושלום.

צריך לברר את האמת.

והיו בני אדם בבחינת מלאכים.

היו מונעים מאדם את הבחירה, אז הוא היה מלאך.

כי האמת הייתה גלויה ורורה להם מצד עצמה.

ולא היו צריכים לעמוד על ברור האמת.

אבל לא לשם כך נברא האדם.

האדם נברא לא להיות מלאך,

מוכן ומזומן את תפקידו בלי שום אפשרות של בחירה.

זה כבר יש לקדוש ברוך הוא, הם נבראו לפנינו.

אבל הקדוש ברוך הוא ברא בריאה מיוחדת

לעובדה ולשומרה,

שיגיע להכרת האמת ולגילוי כבוד שכינה על ידי עבודתו שלו.

אז אדם צריך להגיע להכרת האמת ולגילוי כבוד השכינה דווקא על ידי העבודה שלו.

ובאמת מצד מצב האדם כשלעצמו צריך להיות הכל ברור לו.

שהרי נשמתו חלק אלוקה ממעל.

זאת אומרת,

שלא יחשוב אדם שהעבודה היא כל כך קשה וכו',

כי מצד עצמו צריך להיות הכל ברור לו.

כי הנשמה שלו היא חלק אלוקה ממעל.

והחלק הרוחני ודאי מזהה רוחניות, מזהה את האמת, מזהה הכל.

וכן ומצבו בעודו עובר במעי עמו.

כמו שאמרו חכמים זיכרונו לך, אין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מותן עמים שהוא במעי עמו.

אוכל ממה שעמו אוכל,

שותה ממה שעמו שותה.

זאת אומרת, אין לו שום טרחה שמגיעה בענייני הגוף, כלום, הכל מאוחר ומזומן.

אין לו יציאה גם, לא צריך שום דבר.

ומלמדים אותו כל התורה כולה.

צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.

כל הצרכים מזומנים לו, מוכנים לו, בלי תורה כלשהו.

לא צריך לטרוח להאכיליו שתייה.

אלא ממילא, מאליו הוא ניזון על ידי אמון.

וכן יודע הוא את כל התורה כולה.

גם זה בלי עמל וגיעה, אלא מלמדים אותו.

והוא צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.

דהיינו שכל משתרי הבריאה גלויים לפניו.

הנה, זה המצב האופטימלי, המקסימלי.

נכון?

נפלא. אז אתה רואה שכבר היית במצב כזה.

אז אתה יכול להיות עם גוף

ועם נשמה,

וכל אחד מקבל את חלקו מוכן,

בלי שום טרחה והגיעה.

ולכאורה קשה, מה אתה זכה עובר לכל זה?

הרי עדיין לא עשה שום מעשה טוב.

הרבה שלא מלך.

הוא מבואר מזה שזהו מצבו הטבעי של האדם.

אז מבואר, זה המצב הטבעי של האדם.

שכיוון שנשמתו חלק אלוהו ממעל,

מן הדין הוא שיהיה הכל לפניו.

ידע כל התורה, ולא יהיה עליו שום טרח כלשהו.

ואמרו חכמים זכרון מלאכה שבעת לידתו

בא מלאך וסותרו על פיו,

ומשכח את כל התורה כולה.

מה טעם הדבר? כמו שאמרנו,

עכשיו צריך האדם להגיע לכל מעצמו.

באף שמצד בריאתו יש לו לדע את כל התורה,

מצד הבריאה הוא צריך לדעת כל התורה.

משכחים אותה ממנו במיוחד

כדי שיגיע לידיעת התורה על ידי הגיעה והעמל.

זה העבודה.

אחד המשחקים הראשונים שילדים לומדים לשחק

זה מחבואים.

יש את העבודה להתחבא.

גלה אותי.

חיפוש.

זה גם גדול.

כן.

אנשים מחביאים את מעשיהם.

ובכן,

רואים שאדם נברא לתכלית להיות שלם ומושלם בכל.

בלי טרחה והגיעה בענייני הגוף, וכל התורה מצויה אצלו

כמונחת בכיסטה.

אבל הקדוש ברוך הוא לא רוצה את המצב הזה. זה המצב הטבעי של האדם.

הוא רוצה עכשיו, אני מסלק ממך עכשיו את כל זה. משכיח ממך את התורה, עכשיו חפש אותה לבד.

וידוע הדבר,

שהיו גדולי עולם

שבא עליהם מגיד

מן השמיים

לגלות להם סתרי תורה,

ולא רצו לשמוע ממנו.

אלא רצו להגיע למה שיכולים להגיע על ידי גיעתם שלהם.

אתה שומע?

זה מה שאמרו חכמים זיכרונו לברכה.

לא יגעת ומצאת.

אל תאמין.

למה? שמה שמצאת בלי הגיעה זה לא שלך בכלל.

לא יישאר בידך.

אל תאמין.

רק על ידי העמל והגיעה נעשה את התורה שלו.

שלא ממש.

כמו שדרשו חכמים זיכרונם לברכה,

ובתורתו יהגה יומם ולילה.

שעל ידי שהוא הוגה בתורה, הוגה, הוגה,

נעשה תורה זאת ותורה שלו.

אכן יש לעיין במה שכתב רש״י

בביאור הפסוק בהיו לו אותות.

כשהמאורות לוקין,

סימן רע לעולם,

שנאמר

מאותות השמיים אל תחדתו,

אל תפחדו מאותות השמיים,

בעשותכם את רצון הקדוש ברוך הוא,

אין אתם צריכים לדאוג מן הפורענות.

עד כאן הדברים של רש״י.

והכוונה למה שכתוב בסוכה כט,

בשעה שחמה לוקה,

סימן רע לאומות העולם.

כשיש לקוי חמה,

סימן רע לאומות העולם.

בשעה שהלבנה לוקה,

סימן רע לישראל.

הרי שתכלית בריאת מאורות השמיים, מה התכלית שלהם?

מאורות השמיים,

החמה, הירח, מה התכלית?

להאיר?

לא.

להזהיר לאדם שטעה ולעורר אותו לחזור בתשובה.

בעיקר התכלית לא להאיר,

אלא ללמד טועים בינה.

שכן נאמר, והיו למאורות

ברקיע השמיים,

פירש רש״י,

עוד זאת

ישמשו שיאירו לעולם.

אחרי שהוא אומר שהיו לו אותות וכו' וכו',

אז יהיה להם עוד שימוש אחד גם להאיר על הדרך.

אבל זה לא עיקר התכלית שלהם.

זה לא עיקר התכלית שלהם.

כלומר, עיקר תכלית בריאת המאורות

הוא לאותות.

תכלית נוספת, שישמשו לאורה.

ואף על פי שעל ידי החמה קיום כל העולם,

ובלעדיה אין שום צומח ואין שום חי,

מכל מקום זה טפל העיקר.

העיקר זה להזהיר לאדם לשום את דרכו הרעה ולהעלותו בדרך הישרה.

זה העיקר.

אפשר לחיות בלי חמה, אי אפשר.

לא תהיה צמיחה, לא יהיה חיים, לא יהיה כלום.

נו,

אבל זה הטפל. העיקר זה להוכיח את האדם, לעורר אותו, לעזור בתשובה.

כשהחמה לא כסימן רע לאומות, כשהלבנה לא כסימן רע לישראל,

כולם רואים למעלה, מבינים, צריך להתעורר מהר בתשובה לפני שייחס שלום אסון.

זה יותר חשוב מהחיים.

אם אדם לא יתקן את עצמו, אז למה לא חיים?

אם הוא יצא מפה מקולקל, בשביל מה הוא בא?

אז העיקר העיקרים זה לא לחיות,

עיקר העיקרים זה להיות מתוקן.

לחיות גם בעלי חיים, חיים.

אבל איך לחיות?

אז עיקר התכלית של המאורות זה האותות.

ונראה ביאור העניין,

שההבדל הוא בין קודם החטא

לבין אחר החטא.

שלפני החטא

יש על האדם להשיג הכל

על ידי גיעתו ועבודתו בלא סיוע.

נראה ביאור העניין שההבדל הוא בין קודם החטא לבין אחר החטא.

לפני החטא

יש על האדם להשיג הכל על ידי גיעה ועבודה בלי סיוע.

זו העבודה של האדם בעולמו, להשיג הכל בלי סיוע.

אבל לא כן לאחר שחטא ונכשל בעוונו.

אז כל היצירה כולה מלמדת אותו ומזהירה אותו שישוב מדרכו הרעה.

אדם שקונה מכשיר

שואל ישר יש אחריות או אין אחריות?

שאלה שנייה, יש חלפים או אין חלפים?

עד כמה שנים יש חלפים?

אחרת מה, אתה קונה את זה כאילו חד פעמי,

ואם זה יתקלקל פעם אחת, הלך פייפן.

אין אחריות ואין חלפים, נגמר הסיפור.

זאת אומרת, בן אדם,

אם היה צריך להיות על מתכונתו כמו שצריך,

בריא ושלם ברוחו ובנפשו ובגופו,

וקלקל פעם אחת, היה צריך, אתה מבין,

להיעבד מן העולם.

אם לא דרך התיקון שיש מי שיזהיר אותו ויעורר אותו ויחזיר אותו בתשובה,

אז בעצם כל התכלית שלו לא תתקיים.

הכל עומד על התיקון,

הכל עומד על האפשרות לתקן,

הכל עומד על התוכחת

לכן אותות השמיים באים להוכיח את האדם.

אז זה ההבדל בין לפני החטא לאחרי החטא. לפני החטא אתה צריך לעבוד את השם ולהגיע לשלמות בלי שום סיוע.

אבל אם כל אדם חטא,

צריך שיפוצניק שישפץ אותו, יחזיר אותו למתכונתו.

אם לא, מה יהיה?

וייתכן שזה ביאור מה שאמרו חכמים, זיכרונם לך, בשני השמות, אדוני, אדוני, בשלוש עשרה מידות.

אחד קודם שחטא

ואחד לאחר שחטא.

אינו דומה הנהגה כביכול קודם שחטא להנהגה לאחר שחטא.

וזה מחסד השם וטובו,

לסייע לאדם להיטיב את דרכו.

וכמו שאמר, הבא לטהר, מסייעין בידו.

והכוונה שבא לטהר מטומאתו שנטמא כבר. הבא לטהר ממה?

ממה שהוא נטמא כבר.

אז מסייעין בידו.

באמת אתה רוצה?

יופי.

יופי, נעזור לך.

יכול להיות אם אתה לא רוצה, מי יעזור לך?

אבל פותחים לו.

אמר הנביא,

שוב הישראל, עד אדוני אלוהיך כי חשלת בעווניך.

אמרו חכמים, זיכרונם לך, אמר רבי הנביא, גדולה התשובה

שמגעת עד כיסא הכבוד.

שנאמר שוב הישראל,

עד אדוני אלוהיך.

הנה גדולה תשובה שהיא מתעלה,

שבה מתעלה בעל התשובה על ידיו ומגיע עד כיסא הכבוד.

וזה למעלה

ממה שהיה בכוחו להגיע אילו היה צדיק מעיקרו.

זה למעלה ממה שבכוחו להגיע לא היה צדיק מעיקרו. זאת אומרת שבן אדם יהיה צדיק

ויעבוד השם ויזכה להגיע עד כיסא הכבוד

זה יחידי סגולה בדורות.

אבל אם הוא חטא ונכשל,

התשובה כל כך גדולה שהיא מעלה את בעל התשובה ומגיע על ידיו עד כיסא הכבוד.

זה למעלה ממה שהיה בכוחו להגיע אילו היה צדיק מעיקרו.

וכמו שאמרו החכמים, זיכרונם לך, במקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדיקים גמורים לך לעמוד.

שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב,

לרחוק בהתחלה אומר, ולקרוב

אחר כך הוא אומר.

זאת אומרת, מי אומר לו הקב' ברוך הוא שלום,

למי שרחוק אומר לו קודם כל שלום, ולקרוב אומר אחר כך.

והדברים מבוארים שכיוון שלבעל תשובה יש סיוע מהקב' ברוך הוא,

לכן הוא זוכה להתקרב אל השם

יותר מן הצדיק, מעיקרו.

שני ילדים הולכים.

אחד הולך בזכות עצמו,

אז אבא לא נותן לו יד.

אבל אחד נכשל כל פעם,

אז האבא מחזיק אותו כל הזמן, שלא ייפול.

כל הזמן מחזיק אותו.

אז מי קרוב אצל הקב' ברוך הוא יותר?

עוד למדנו מזה,

שחיוב הבעל תשובה הוא להגיע עד אדוננו איכה.

ונאמר על זה הטעם, כי חשלת בעווניך.

שאי אפשר לאדם שהוא בעל תשובה לעצר באמצע הדרך,

כי עוונותיו

מושכים אותו למטה.

מה דרך המפלט מהעוונות?

שיגיע עד השם אלוקיך.

כי העניין שכתוב, אורח חיים למעלה למשכיל,

למען סור משאול מטה.

למה?

אז שאול מטה מושך את האדם כל הזמן.

דרך ההימלטות משאול מטה זה אורח חיים למעלה למשכיל.

ואם אצל כל אדם הוא כך,

הרי זה שחטא מסוכן גדול הוא.

בעצה יעוצה לו יישוב הישראל עד השם אלוקיך.

אין מצב ביניים. או שאתה עולה למעלה, או שאתה יורד לשאול למטה. אין מצב ביניים, אין עמידה.

לא עולה, זה יורד.

הפסקה רגע זה דררר ירידה.

לא קם פעם אחת בבוקר זה כבר דררר ירידה.

אין דבר כזה, צריך כל הזמן להיות בעלייה.

והנה לבני תורה החטא שלפעמים אביקו בו הוא ביטול תורה.

קשה מאוד לפרוש ממנו.

העצה להינתק מן החטא

הוא כמו שאמרו שערי תשומעים בשער הלב.

עכשיו, מתייצב על דרך לא טוב

ושונה באיוולתו תמיד,

דרך התשובה שלו.

אינה חרטה על העבר,

אלא להתחיל בטוב מכאן ולאבא.

זה לא להתבכיין כל הזמן רק על העבר,

לקבל החלטות אמיצות מכאן ולאבא.

עזוב את העבר רגע,

יאללה, קדימה, קבל קבלה ותתחיל לזוז קדימה.

ללמוד בלי הפסק

ולהימנע מביטול תורה ככל שאפשר.

בעל ידי זהה

זוכים לשוב בתשובה שלמה,

וזוכים

ליום הדין תמיד, בכתיבה וחתימה טובה,

ככה בן אדם יכול לזכור.

בואי זהה.

כשאני חזרתי בתשובה בשביל שאני לא אבטל תורה,

אז קניתי ספרים בפורמט קטן.

זה היה גודל כיס,

שם את זה בכיס,

כל מקום שאתה הולך

אתה יכול ללמוד בלי הפסק.

עשיתי אפילו קיצור שולחן ערוך והפצתי עשרות אלפים.

קיצור שולחן ערוך גנצפריד, היינו מוכרים אותו חמישה שקלים.

ככה, נכנס בכיס, כל הקיצור שולחן ערוך בפנים, פורמט כיס.

נזקות הרבים.

כשאנשים יתרגלו

ללמוד הלכות, יעלהם כל הזמן.

היום יש לאלה שיש אייפונים, יש כבר את בלכתך בדרך, את כל התורה.

בפנים.

אז אם כבר יש לו אייפון, שינצל אותו למה שצריך וכו'.

אבל לא לבטל זמן, חבל על הזמן.

להיות תורה או מצוות,

או תורה או מצוות, או תורה או מצוות, או תורה או מצוות. שלא יהיה הפסק, שלא יהיה הפסק, שלא יהיה הפסק, שלא יהיה הפסק.

למה הפסק? זה שאול מטה.

מה, לשמוע? מצוין, כל הזמן להיות מחובר לתורה.

אז בקיצור, מה ראינו?

ראינו, יש תמיד תוקן על המזבח, לא תחבא, כשהקדוש ברוך הוא מסתיר את הכל, את הניסים,

ומקפל אותם בתוך הטבע, ואנחנו צריכים לגלות אותם, ואנחנו צריכים לראות את האמת ולברר אותם מתוך החושך,

מתוך ההסתר.

זאת העבודה, אדם נברא מושלם

כשהוא היה בבטן,

לא צריך לטרוח, לא אכילה, לא שתייה, הכל מסודר, יש לו מלאך מלמד אותו, הכל.

זה המצב האמיתי, זה המצב האידיאלי.

אחר כך עושים לו סתירה, יאללה, תשכח,

ועכשיו תתחיל לחפש לבד.

וכמו ילד קטן,

נותנים לו כמה צעדים,

בוא אליי, בוא אליי, בוא אליי, בוא אליי.

מחזיקים אותו, בוא אליי, בוא אליי, בוא אליי.

אתה, ככה, לוקחים אותו ככה, ככה, ככה.

אחר כמה פעמים תלוי לו ליפול, יאללה, תתחיל ללכת לבד.

זהו.

ואם יבוא אליך ילד גדול, כבר נעשה לך, אבא,

אבא, אבא, אני הולך ליפול ככה, ככה, ככה.

נגיד לו, תיפול.

ואת אומרת,

כל בן אדם צריך להתאמץ.

בהתחלה בן אדם לא יודע להתפלל,

לא יודע כלום,

בעלי תשובה זה התענוג של הקדוש ברוך הוא,

אלה שמתבלבלים.

הוא אומר, ודגלו עליהווה, אל תקרא ודגלו עליהווה, אלא ודילוגו עליהווה, מדלג.

קורא בסידור הכל.

חורף, קיץ, חגים, הכל, הכל, הוא מערבב הכל.

הקדוש ברוך הוא נהנה מזה מאוד, כמו שאנחנו נהנים מתינוק כשהוא מתחיל להגיד,

פא, ליטוט,

אה, פא, ליטוט.

אז אומרים לו, כל פעם תגיד עוד פעם, תגיד עוד פעם, תגיד עוד פעם.

חמלים הוא יבוא, בן תשע, אגיד לך, פא, ליטוט, טח.

זאת אומרת, יש זמן שהקדוש ברוך הוא נותן לבן אדם,

אבל אחרי זה, חביבי צריך לעבוד לבד, צריך להגיע לאמת

מכוח עצמו. אז השם רוצה אותנו לא מלאכים שהכל מוכן ומסומל,

אלא בני אדם בעלי בחירה שמשיגים את דרגת המלאך

על ידי העבודה, ולכן נאמר,

שובה ישראל עד השם אלוקיך,

כי אם לא, אתה יודע, כי חשלת בעווניך, אתה יכול לרדת,

לכן תתפס למעלה כל הזמן, וזו הצלה הגדולה.

ריבי חנניה מרמי אומר אותה.