הסוד הגדול של מועט המחזיק את המרובה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ואת כל העדה הקהל אל פתח אוהל מועד

ויעש משה כאשר ציווה אדוני אותו ותקהל העדה אל פתח אוהל מועד

ואת כל העדה הקהל

אל פתח אוהל מועד

ויעש משה

כאשר ציווה אדוני אותו ותקהל העדה אל פתח אוהל מועד

כתב רבנו בחייה

על התורה

מעשה נס היה

וזה אחד מן המקומות שהחזיקה מועט את המרובה

כיוצא בו ויקילו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע

וכן אמרו במדרש ואת כל העדה הקהילו אל פתח או אל מועד

אמר לפניו משה ריבונו של עולם שישים ריבוא אנשים ושישים ריבוא בחורים מיליון ומאתיים אלף

איך אני יכול להעמידן פתח או אל המועד?

אמר לו הקדוש ברוך הוא על זה אתה טמא?

ועלו השמיים חדוק של העין היום

ואני מתחתים מסוף העולם ועד סופו

שנאמר בישעיהם הנותח אדוק שמיים וימתחם כאוהל לשבת

וכן בהר סיני

נגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני

על הר סיני

על הר סיני

ב-22 אלף

מרכבות של מלאכי השרת

שנאמר רכב אלוהים ריבותיים אלפי שנאן

ריבותיים אלפי זה 22 אלף

ועל כל מרכבה ומרכבה כמרכבה אשר היה חזקאל

ואיך היה ההר מחזיק את כולם

אלא מעשני סימאיה

שהיה הקדוש ברוך הוא אומר להר הרחב וקבל בני אמונים

וכיוון שעברו את הירדן

נכנסו כל ישראל

בין שני בדי הארון

שנאמר ויאמר יהושע על כל בני ישראל גישו הנה

ושמעו את דברי ה' אלוהיכם

וכן לעתיד לבוא

כל אותן אוכלוסין

שיצאו מהאדם הראשון

עד שיחיו המתים

היכן הם עומדים?

והם עתידים לומר צר לי המקום

גישה לי ואשבה

אלא אני מרחיב את ירושלים שנאמר ארחיבי מקום ההולך ויריעוד משכנותייך

נכתיב ברחבה ונסבה למעלה למעלה

עד כאן במדרש רבם

אז רואים שיש מושג מועט מחזיק תמרובה

זה נקרא סוד המקום

שנקודה יכולה להכיל את כל העולם כמו שהנקודה התחילה את כל העולם

העולם התפשט בנקודה

ושמעתי בשם הגאון הצדיק הקדוש

רבי אלחנן וסרמן זכר צדיק לברכה השם ינקום דמו

כי ההבדל

בין בעל הבית לבין תורה אמיתי הוא

שבעל הבית מודאג

איך יתרחש ויתהווה הקיום ביום המחרת.

כל הזמן דאגתו נתונה ליום המחרת.

כולו נתון דאגה למחר מה ילד יום.

ואילו הבן תורה האמיתי כולו שקוע ואפוף תימהון על הניסים והנפלאות של יום התמרות.

מתפעל ושואל איך עברתי את העבר במשך שנים רבות

בכל המצבים השונים של עוני וצער וניסיונות קשים.

ואומנם כאשר מסתכל הוא מתבונן לאחור אל התקופות הכי קשות

של רעב וצמאון, שלכם משפחתו בבית קטן וצער,

איך הם גידלו בנים, בנות בחדר אחד או בשני חדרים קטנים.

משתאה ומביט על עצמו כאיש פלא.

עומד ומטמיע.

האם זהו אני שעברתי ככה?

האם באמת אני הוא האיש שיכולתי לעמוד בכך?

או שזהו רק חלום ולא יותר?

שנתקיים בו

עומדים צפופים ומשתחווים רביכם.

כך הייתה תמיעת משה רבנו בדורו דור המדבר.

התפלא איך הסתדרו שישים ריבוע אנשים ושישים ריבוע בחורים בפתח צר של אוהל מועד.

ואת כל העדה הקל אל פתח או אוהל מועד.

ויעש משה כאשר ציווה השם.

אז הפתח הכין מיליון ומאתיים.

הפתח.

ותקהל העדה אל פתח אוהל מועד.

הוא התפלא איך, איך, איך מיליון ומאתיים, איך,

איך בפתח הצר של רבי.

וכך גם יש להתפלא

על הישיבות הקדושות בדור הקודם,

שהם למדו בתנאים הכי קשים.

ברטט, באימה, בהתלהבות.

כשלרשותם בתי מדרש קטנים ולא נוחים,

קרים בימות החורף

וחמים בימות הקיץ,

היו נודדים.

והיו נודדים על ספסלי בית המדרש.

ועשותם לילות כימים בתנאים של רעב וצמאון.

איך ניתן לכנות את הדור ההוא

אם לא שזה ממש נס כפול?

וכי ציור שנתנו לנו חכמים זכרנו לך דורו של רביעו דבר אלעי,

שישה מתכנסים בתלית אחת.

ואם נשווה את הדורות שלנו לדורות שלפנינו, אלה מולי לב, וואי וואי וואי.

ודורנו חיים ברווחה, בנוחיות, בצורה מסודרת.

אבל מי יודע, חס ושלום, כשהגיעו הניסיונות, מה יהיה

אם לא ילמדו עכשיו להיות מוכנים להיות עתידים ליום הזה בגבורת הנפש?

כי הרי אנחנו חיים בדור של אחרית הימים שניבאו עליהם הנביאים.

רק אמונה חזקה וטהורה ובמסירות ובמוסר הנפש יוכל להתקיים ולראות על נס הגדול.

כשכל האוכלוסין שיצאו מהאדם הראשון עד שיחיו המתים,

שהקדוש ברוך הוא ירחם את ירושלים.

ואתם יודעים, כשחס ושלום יתחיל גוג ומגוג,

אז חוץ מההרוגים והפצועים וכו',

אז יהיו הרבה שיפלו באמונה.

כי אם בניסיון של ש״ס נפלו כל כך הרבה אנשים עוד בלי מלחמה,

מה יהיה כשתהיה מלחמה ויהיו פצועים והרוגים?

ואז ממילא מה יהיה?

בזמן השואה הנוראה, בהתחלה במצבם של היהודים היה שפיר,

חלק מהם היו מסודרים ומיוסדים על הדנפה, אז יושבים,

חלקם לומדים, חלקם משרתים את האדונים הגרמנים בממשלה ופה ושם.

ולאט לאט הגזרות התחילו, לאט לאט, לאט לאט היצרו צעדיהם, לאט לאט ביזו אותם, לאט לאט קיללו אותם, לאט לאט מרצו את זקנם, לאט לאט היקעו אותם, לאט לאט זה, התעללו בהם, לאט התחילו להרוג אותם, תחלו רצון.

לאט לאט, לאט לאט.

ככה וירדו מדחי לדחי עד שאתם ראיתם את התמונות,

השם רחם איך זה נראה.

אז זאת אומרת... כמו במצרים שם, כוסים עם עמיון. כן, כן, כן, כן, כן. זה כאילו להסך עליו כמובן. אבל כדי שיוכלו להתרגל, אם לא, לא יכולים להתרגל. אם אתה מוריד בן אדם בבת אחת, ממקום שהוא נמצא למטה בבת אחת, הוא מת.

הוא לא יכול להחזיק מעמד.

כמו שרה אימנו, ברגע שהיא שמעה את השמועה והשטן בא אליה בכוונה ואמר לה, פשש,

ככה בבת אחת,

פרחה נשמתה.

אבל אברהם, הקדוש ברוך הוא, אמר לו לאט לאט.

קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת,

את יצחק, ככה לאט לאט.

קח נא את בנך, אמר לו, יש לי שני בנים,

את יחידך, אמר לו, יש לי שני יחידים,

זה יחיד לאימו וזה יחיד לאימו.

קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, אמר, את זה אני אוהב ואת זה אני אוהב.

אמר לו את יצחק

מה לעשות איתו?

מעלה ולעולה.

תשמע.

אז כבר מהשיח שהיה לו לאט לאט, אז התחיל לעכל שהולך להיות פה משהו,

ואז זה לא בא לו בפתע, פתאום הוא החזיק מעמד.

אבל שרה, בא השטן ואמר לו, את יודעת שעקדות יצחק?

אז אולי על הזמן לעכל, להשתהות, להאמין

אז זה גם הסוד של גולל אור מפני חושך או חושך מפני אור

כי אם היה האור לא נגלל כמו שטיח

והפוך

פתאום היית אומר, טאח! חושך

חוץ מהתאונות דרכים והכל והכל, כן?

או הפוך, פתאום זרע לך אור בפנים.

אי אפשר להיות ככה.

גם קיטטנו לציונות.

כן, הכל ככה.

כל מעשה שטן זה גם כן דרן, דרן, דרן.

לאט לאט, מרגיל אותך מקטן לקטן.

עושה לך נקב קטן,

אחר כך הסכר מתפרץ.

מכל מקום, אז צריכים לדעת, כרגע אנחנו במצב מצוין,

מצוין.

אבל חס ושלום, ברגע זה יתחיל,

מי יחזיק מעמד, זו השאלה, באמונה.

זה יהיה הניסיון הכי גדול.

ואנחנו רואים שאנשים חלשים לא שווים כלום, אין להם שום הבנה, לא בתורה, לא ביראה, לא בשום דבר.

אז לכן, כשיאמרו דברים קשים,

קשים,

לא יהיה אפילו עם מי לדבר, מי לשאול, מה לשאול, איך לעשות, מה המומים, כולם יהיו בלחץ, כולם יהיו בפחד.

אז יתברר שגם אלה שחושבים שיש להם אמונה, וזה יתברר שאין להם אמונה.

אז זה לא ניסיון קל.

אבל צריכים להתחיל לעכל את זה מעכשיו ולצייר את הציורים הכי קשים שיכולים להיות בשביל להיות מוכנים,

כאילו, לא להיות מופתעים,

ולדעת שהמצב לא יישאר אותו דבר.

אבל בסופו של דבר, מי שיזכה,

מה נותר בציון, קדוש ייאמר לו.

אז כל האוכלוסין שיצאו מהאדם הראשון,

שיצאו מהאדם הראשון עד שיחיו המתים,

איפה ייכנסו כולם?

הקב' ירחיב את ירושלים, ומהרה בימינו אמן.

אמן.